הקדמה

הקדמה לכרך ענייני מצוות.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

הקדמה לספר אוצר לדרך כרך ג'

 – "ענייני מצוות":

חזי כמה חביבין מצות על ישראל.

(תלמוד בבלי, מסכת שבת,

דף לג עמוד ב)

 

קיימו האבות את התורה כולה:

                בימי יצחק אבינו, כשהיה רעב בארץ, התגלה הקב"ה ליצחק ואמר לו שלא יירד למצרים. הקב"ה הבטיח ליצחק שאם יישאר בארץ פלשתים, הוא (ה') יהיה בעזרו וירבה את זרעו. כך כתוב בפסוקים[1]:

 

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

 

על הפסוק "עקב אשר שמע אברהם בקולי", כתב רש"י, שהקב"ה אמר ליצחק שאברהם אבינו קיים מצוות רבות, מצוות שרק לאחר שעבר זמן רב מתקופת האבות, בני ישראל צוו עליהן, וכך כתב[2]:

 

וישמר משמרתי – גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושבות לשבת. מצותי – דברים שאילו לא נכתבו ראויין הם להצטוות כגון גזל ושפיכות דמים. חקותי – דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחקותיו על עבדיו. ותורתי – להביא תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני.

 

מצאנו בחז"ל דעות שונות בתשובה לשאלה האם האבות קיימו את התורה כולה. לאורך הספר נימנע מהעיסוק בשאלה זו, שאלה מרתקת בפני עצמה שניתן להאריך בה ולכתוב עליה ספר בפני עצמו[3]. אולם, מפסוק זה אנו רואים שהאבות קיימו לפחות חלק מהתורה.

יתירה מזאת. מצאנו שהתורה כתבה את מעשי האבות, על מנת ללמד אותנו את מעשי המצוות. כך כתב רב חסדאי קרשקש[4]:

 

והנה הפליגה עוד התורה לסדר כלל המצוות ולזרוע בתוכם זרע אמת, מה שבא מסיפורי האבות ומתכלית השגחתו בהם ורוב חסדיו ונפלאותיו.

 

סיפורי האבות המופיעים בתורה (לשיטתו של רב חסדאי קרשקש) נועדו גם הם כדי ללמד אותנו את מעשי המצוות. כדרכנו בשני הכרכים הראשונים, בירורי האמונה נסמכים על מעשי האבות. חשבנו בתחילה לכתוב מאמר אחד על נושא המצוות (גם בתחילת הכתיבה כשכתבנו את ראשי הפרקים ידענו שמאמר זה יהיה ארוך מאוד), אולם כמות הדברים שהעלנו על הכתב הכריחה אותנו לייחד כרך שלם למאמר שהתארך מעל ומעבר לאורכו של מאמר רגיל (דבר דומה קרה לנו במאמר על ירושלים, ובזכות זה זכינו להוצאת הספר "ירושלים של זהב").

כתבנו בכרך ב' של אוצר לדרך, בפרק העוסק בענייני חסד, שכל עניין המצוות נובע מעשיית חסדים. לשם הבנת הדברים, נביא קודם מדרש חז"ל העוסק בוויכוח שהיה למשה רבינו עם המלאכים בשעה שהוא עלה השמימה לקבל את התורה. כך מובא במדרש[5]:

 

באותה שעה (בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה) ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם, אמר להם הקב"ה: "אי אתם מתביישין הימנו? לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?". אמר הקב"ה למשה: "לא ניתנה לך תורה אלא בזכות אברהם", שנאמר: "לקחת מתנות באדם", ואין אדם האמור כאן אלא אברהם, שנאמר: "האדם הגדול בענקים", הוי "ומשה עלה אל האלוהים".

 

במדרש אנו רואים שכאשר המלאכים רצו לפגוע במשה רבינו (ובכך למנוע ממנו לקבל את התורה), הקב"ה צר את קלסתר פניו של משה רבינו כקלסתר פניו של אברהם, ובכך מנע מהמלאכים לפגוע במשה. מדוע ציור קלסתר פניו של משה כקלסתר פניו של אברהם אמור למנוע את פגיעת המלאכים במשה? מסביר מרן הראי"ה קוק זצ"ל[6]

 

מידתו של אברהם אבינו עליו השלום, להודיע שם ה' שהיא פעולה רוחנית, הייתה מפולשת בגלוי לברכת החסד, שמתוך ההכרה של אחדות אדון אחד ומיוחד בעולם, נמשכת הטבת המידות, והאחווה הכללית שבין המין האנושי מתגברת. על כן, תורה זו, אף על פי שהיא רוחנית ושכלית, מכל מקום לא יטענו עליה מלאכי השרת שאינה מתייחסת לילוד אישה.

אבל על תורת משה, שהתרחבה כל כך בקיום מצוות רבות דתיות, שנראים כאילו אין להם עם המצב האנושי, על כן טענו שהם דברים מיוחסים רק למלאכי השרת, בעלי הציורים הרוחניים המופשטים. אבל באמת, אם שדרכי התורה מתפרטים לרומם הציורים הרוחניים המופשטים, מידותיהם של מלאכי השרת הם בעיקרם מכוונים גם כן לאותה התכלית העצמת של שלום הבריות ותורת החסד של אברהם אבינו עליו השלום.

אלא שיסוד תורת החסד המתפשטת מתורת אבות הנכללת בשבעת מצוות בני נח, מתגלה היא מיד בעולם, ואותו יסוד החסד של הרצאת התורה כולה עם פרטי מצוותיה והלכותיה, מתגלה רק בטוב האמיתי, הצפון והגנוז לעתיד לבא ...

 

מדבריו של מרן הרב קוק זצ"ל אנו למדים שיש הבדל גדול בין מעשה המצוות של האבות לבין תרי"ג מצוות עליהן צוו בני ישראל בהר סיני. המצוות שהאבות קיימו היו כולן קשורות לחסד (שוב, איננו נכנסים לקביעה אלו מצוות קיימו האבות, אנו רק מסבירים את המדרש של חז"ל על פי הרב קוק זצ"ל). כל עוד המצוות קשורות לחסד, המלאכים הבינו מדוע היה צריך לתת את התורה לילוד אדם, שכן מעשי חסד אכן שייכים לקיום האדם.

תרי"ג המצוות עליהן צווה משה שונות מהמצוות שהאבות קיימו. במבט ראשון, אין רואים קשר ישיר בין תרי"ג מצוות למידת החסד, ולכן המלאכים לא הבינו מהי השייכות של המצוות האלו לקיום האדם. הקב"ה צר את קלסתר פניו של משה רבינו כקלסתר פניו של אברהם כדי לומר להם שבאופן אמיתי, כל תרי"ג מצוות קשורות לחסד. הבנת הקשר בין תרי"ג המצוות למידת החסד דורשת לימוד מעמיק והבנת יסודות המצוות (ניסינו לגעת בנקודה זו בכרך ב' של ספר אוצר לדרך, במאמר "ויטע אשל"), אולם קשר זה אכן קיים ועומד, ולכן כל תרי"ג המצוות שייכות לאדם ילוד אישה. אינני מבין כיצד כל מצווה ומצווה על כל פרט ופרט קשורה בפועל למידת החסד, ולכן לא הבאתי את דברי מרן הרב זצ"ל בפרק העוסק בהשפעת המצוות, אולם ברור מדבריו של מרן הרב זצ"ל שיש קשר ישיר בין המצוות לעניין החסד ושכל מעשי האבות (כולל המצוות שהם קיימו), היו מבוססים גם הם על עניין החסד.

במקום אחר, מסביר מרן הרב זצ"ל שהמדרגה המוסרית של האבות, היא שגרמה להם לקבל על עצמם את קיום התורה. כך כתב[7]:

 

ומה שהעיר כתר"ה על מה שכתבתי כי "התכונה הפנימית הזאת אינה נשמרת כי אם על ידי אותה ההדרכה ההיגינית הצריכה לשמירתה וכו' לכל המצוות המעשיות שבתורה, שבכתב ושבעל פה", שהלא מסתמא יש מושג רוחני לעניין קיום כל התורה כולה של אברהם אבינו, ולא כפשוטו. ונראה שכבודו רוצה להוליד מזה, שאם כן, גם עניין התכונה הפנימית, שהוא הגרעין האלוקי, גם כן אין לו יחס כי אם למושג הרוחני של המצוות. אני תמה! הלא על אבן מעמסה זו אנו מצטערים מימי האלכסנדרונים שעל ידם הנצרות אתגלי בהתתייהו, ביחס לקיום האומה וקישורה. ואיך לא יספיק כל זה ללמדנו, שעל כל פנים, איך שהייתה צורת החיים של האבות בכללם, הנה הם מתוארים בדרך ייחוסי של דימוי מצבם למצבנו, שאז היו מצד אותו הרעיון האלוקי שלהם מקיימים את הכל כפשוטו, אפילו עירוב תבשילין, דהיינו, אפילו אותם הקווים הדקים שמבדילים בין קודש חמור לקודש קל, שהם יותר נעלמים מאותם שמבדילים בין קודש לחול ובין טמא לטהור. אם כן, המוסר היוצא מזה לנו הוא, שיש כח בידנו לפתח גם כן את הזיק הפנימי, עד שיתרחב על פי תכונתו, וישיב את כל החיים ברוחו לכל התכונה השלמה של המצוות המעשיות כולן, שהן תולדה נאמנה על פי שינויי המצבים מרוח ה' שעל אבות העולם לפי מעמדם הם, לא רק במושגים רוחניים אויריים, כי אם בדרכי חיים מלאים ושלמים.

 

בדבריו, דחה מרן הרב זצ"ל את הדעה שקיום התורה על ידי האבות היה קיום רוחני ומופשט. מרן הרב זצ"ל מסביר את קיום התורה על ידי האבות כפשוטו, קיום הכולל דקדוקי מצוות קטנים המראים על ההבדל בין קודש חמור לקודש קל (עירובי תחומין), ומכאן קל וחומר שהם קיימו מצוות שהבדילו בין הקודש לחול. אמת, האבות הגיעו להכרה במצוות אלה מתוך רמת מוסריות גבוהה, אך המוסריות לא נותרה באוויר כאידיאה, אלא היה יישום מלא של עולמם המוסרי על ידי קיום המצוות המעשיות.  

 

דרכנו בכתיבת הספר:

לאורך ספר זה, נצמצם מאוד את הדיון בענייני מצוות ונשתדל בעז"ה לדון במהותן: מדוע ציווה הקב"ה על המצוות? מדוע חכמים הוסיפו מצוות מדרבנן? מה ההבדל בין מצוות עשה למצוות לא תעשה? מטבע הדברים קצרה היריעה ודעתו של הכותב להקיף את כל ענייני המצוות, הן מפאת קוצר דעתו והן מבחינת שיקולים של היקף הספר (בתחילה, כשהעלנו את הכתב את כל הנושאים שרצינו להתייחס אליהם לאורך הספר, שיערנו שכתיבה על כל נושא תאלץ אותנו להוציא כחמישה כרכים. רק כתיבת הנושאים לקחה שני עמודים!). לפיכך לא נוכל להתייחס לכל העניינים הקשורים לנושא המצוות, נשתדל שהדברים יהיו כמה שיותר מקיפים ובו זמנית כמה שיותר ממצים.

עניין נוסף שהיה עלינו לקחת בחשבון לאורך כתיבת הדברים הוא הגבול הדק בין העולם המחשבתי של המצוות לעולם ההלכתי. ברור הדבר שתורת ה' תמימה ושלא ניתן להפריד בין שני עולמות אלה. העולם ההלכתי של המצוות והעולם המחשבתי מזינים זה את זה וכל הפרדה ביניהם תהיה מלאכותית. אולם, לאורך כתיבת הדברים עמד לנגד עינינו המתח שבין העיסוק במישור ההלכתי לעיסוק במישור המחשבתי והמשקל שיש לתת להלכות עצמן. מקווים אנו שהצלחנו לעמוד ביעדים, אולם, כמו תמיד, נשמח לקבל הערות והארות, ולראות היכן ניתן לשפר ולתקן לקראת המהדורה הבאה.

 

כל השביעין חביבין:

אמרו חז"ל[8]:

 

כל השביעין חביבין לעולם.

 

                כרך זה של אוצר לדרך הוא הספר השביעי שזכיתי לכתוב. "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי", "אילו פינו מלא שירה ולשוננו רינה – אין אנחנו מספיקים להודות לך ה'". לא ניתן לכתוב במילים את הכרת הטובה הגדולה שאני חש כלפי הקב"ה על שזיכה אותי להיות מיושבי בית המדרש ולהיות מלומדי התורה בעם ישראל. לצערי עוד לא זכינו שכל יהודי ויהודי יכיר בערך של התורה הקדושה (ומקווים אנו שנזכה בעז"ה שעד להדפסת השורות האלה, משפט זה כבר לא יהיה רלוונטי), בלימודה ובקיומה, ואין זה דבר מובן מאליו שיהודי גדל לתוך אווירה בה הוא זוכה לטעום את טעמה המתוק של התורה.

                ב"ה זכיתי גם להיות ממלמדי התורה בעם ישראל. בעבודתי החינוכית, פגשתי וזכיתי ללמד תלמידי חכמים צעירים שעשו כל מאמץ לעלות במעלות התורה. כאשר אני מספר סיפורים על מעשי תלמידיי, אני מרגיש שאני מספר סיפורי צדיקים, פשוטו כמשמעו. לא ניתן לכתוב ולפרט את הרגשתי והכרת התודה שלי לריבונו של עולם על שזכיתי לפגוש דמויות אלו, שאמנם הם עדיין צעירים בשנים, אך בוודאי ובוודאי שהם גדולים וענקים במידות. הכרה זו היא שהביאה אותי להשקיע כל מאמץ אפשרי בחינוכם של תלמידיי: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (בראשית פרק לא' פסוק מ').   

                סדרת הספרים אוצר לדרך נועדה בראש ובראשונה לאותם תלמידים, כחלק מהמאמץ המתמשך לחינוכם באור ה'. מטרתי בכתיבת הספרים הייתה לתת כלים נוספים לתלמידיי היקרים על מנת שהם יוכלו להמשיך ולעלות בעבודת ה' שלהם. ניתן בהחלט לומר שישנן פסקאות מסוימות שנכתבו במחשבה על תלמידים מסוימים.

לאחר שמספר תלמידי חכמים גדולים עברו על הספרים, הם אמרו לי שמצווה גדולה להמשיך הן את כתיבתם והן את הפצתם. דבריהם עודדוני לעשות כן וההחלטה הייתה להוציא לעת עתה שני כרכים נוספים העוסקים בסוגיות יסודיות בענייני אמונה (כרך זה הוא השני מבין השניים). מתפללים אנו לה' יתברך, שכשם שזיכה אותנו עד עתה בהוצאת ספרים אלה וכשם שהם התקבלו בחביבות על ציבור גדול, כך ייתן לנו ה' את הכוחות והאמצעים לזכות את עם ישראל ולהמשיך ולהוציא ספרים נוספים.

 

[1] ספר בראשית, פרק כו, פסוקים א – ה.

[2] רש"י בפירושו לספר בראשית, פרק כו, פסוק ה.

[3] בספר מנחת אשר לרה"ג אשר וייס שליט"א, ספר בראשית, פרשת וישלח עמודים רעא והלאה, יש מאמר המתמצת את השיטות העיקריות בנושא.

[4] בהקדמתו לספר אור ה'.

[5] שמות רבה תחילת פרשה כח.

[6] פנקסי הראי"ה, חלק א, פנקס ג, אות כה.

[7] אגרת עט, אגרות הראי"ה, חלק א, עמוד קלה.

[8] ויקרא רבה פרשה כט.