מה הדליקו החשמונאים

האם החשמונאים הדליקו את המנורה או משהו אחר? במאמר זה נשתדל לענות על שאלות העולות מההנחה המקובלת שהחשמונאים הדליקו את מנורת השיפודים בהיכל ונענה עליהם.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כסלו תשע"ט

ב"ה

מה הדליקו החשמונאים?

 

            כאשר נשאל יהודי מה הדליקו החשמונאים לאחר שהם ניצחו את היוונים, מן הסתם שכולם יענו שהחשמונאים הדליקו את המנורה. אך לאחר שנעמיק, נגלה שהדברים אינם פשוטים כלל וכלל. הברייתא המובאת במקומות שונים בש"ס (מנחות כח,ב) מלמדת אותנו שלא היה ניתן להדליק את המנורה עצמה מסיבות שונות:

 

ותניא אידך: לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה כנגד אולם, חצר כנגד עזרה, שלחן כנגד שלחן, מנורה כנגד מנורה, אבל עושה הוא של חמשה ושל ששה ושל שמנה, ושל שבעה לא יעשה ואפילו משאר מיני מתכות; ר' יוסי בר רבי יהודה אומר: אף של עץ לא יעשה, כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי; אמרו לו: משם ראיה? שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב.

 

            מהברייתא עולה שהחשמונאים לא הדליקו את המנורה עצמה, אלא שיפודים של עץ. משמע גם מהברייתא שהחשמונאים הכינו מנורה של שבעה קנים שהיו עשויים מעץ וחיפו אותם בעץ, או כפי שיטת חכמים הם הכינו מנורה עם שיפודים של ברזל וחיפו אותם בעץ. על כל פנים, משמע מהברייתא שהחשמונאים לא הדליקו את המנורה הרגילה בבית המקדש, והם נאלצו להכין תחליף.

 

שיטת הרב שטרנבוך:

            האחרונים הקשו מספר קושיות על הדלקת פך השמן על ידי החשמונאים, ונביא חלק מהם כפי שהביא הרב שטרנבוך בספר מועדים וזמנים חלק ו' עמ' קכ"ח:

 

ונקדים להביא הקושיות שתמהו המפרשים על עיקר נס דחנוכה: א. היאך קיימו כל לילה מצוות הדלקה, והלא בענין במקדש דווקא שידון המנורה כל יום, ונידשנה השמן נידשנה הפתילה, ואינם ראויים אלא לדשן, ואם כן השמן נפסל ללילה שנייה שחל עלה חובת דשן, ומה מועיל הנס? ב. היאך אמרינן בנוסח על הניסים "והדליקו נרות בחצרות קדשך" – והלא ההדלקה בהיכל לפני ה' ולא בחצרות קודש? ג. היאך קיימו אז בכלל מצוות הדלקה, והלא בירושלמי שקלים פ"ד דמזבח מעכב, וכיוון שלא חינכו המזבח עוד וכמבואר במגילת תענית, הלא אין עוד מצוות הדלקה? ... ה. הניצחון בכ"ה כסלו וכמבואר ברמב"ם, ונכנסו אז להיכל, ואם כן מצוות הדלקה למחר סמוך לערב, ולמה אנו מדליקין בכ"ה סמוך לערב? ... ט. למה דקדקו לקיים מצוות הדלקה דווקא, והלא כל השמנים נטמאו, וחסר שמן למנחות ולנסכים?

 

          מכאן מגיע הרב שטרנבוך לחידוש גדול: באמת לא הדליקו את המנורה עצמה. על מנת לבסס את דבריו, הוא הביא מדרש תנחומא בפרשת תצווה:

 

 

א"ר חנינא סגן הכהנים: אני הייתי משמש בבית המקדש ומעשה נסים היה במנורה משהיו מדליקין אותה מראש השנה לא היתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן התחילו הכהנים לכבות, ואמר רבי חנינא סגן הכהנים אני הייתי בבית המקדש ומצאתי מנורה דליקה יותר ממה שהיתה דליקה כל ימות השנה. ראה מעשה נסים לכך נאמר כתית למאור ולא למנחות, ולמה כן? אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא: פעם אחת בשנה יהיו מדליקין את המנורה, לפיכך יהיו מדליקין שמן זית זך כתית. אבל למנחות שהיו מקריבין בכל יום, לא לכך נאמר בה שמן זית זך כתית. אמרו ז"ל כיון שהיו מדליקין מן המנורה כל חצר שהיתה בירושלים היתה משתמשת לאורה לכך נאמר ויקחו אליך שמן זית זך כתית.[1]

 

            ממדרש זה למד הרב שטרנבוך שהיו מדליקים את המנורה פעם אחת בשנה, והנרות היו מאירים לאורך כל השנה, עד שכל ירושלים הייתה נהנית מהאור. ועיקר מסקנתו:

 

ומכל זה נראה דבר חדש ופלא, שהנרות דמקדש (ועל כל פנים הנר מערבי) הדליקו רק פעם בשנה, וזכו למעשה ניסים שהאור האיר בכל שכונות ירושלים עיר קדשנו. ומעתה אפשר דכשנכנסו החשמונאים למקדש, השתוקקו מאוד לקיים מצוות הדלקה דווקא, שהנס מתפרסם בכל העיר ומאיר וכמו שכתבנו, ואם כי מכמה סיבות לא יכלו לקיים אז עיקר מצוות ההדלקה במקדש, השתוקקו לניסים דהדלקה שמתפרסם בכך טובא חיבת הקב"ה לעמו, ולכן הדליקו בתקווה שיאיר בנס בכל העיר כמו במנורה בחצרות קודש ובשמן טהור דוקא, שאין נס ראוי בדבר טמא, והנס חנוכה היינו שנמצא שמן טהור לחול בזה נס שהאיר לכל העיר כמו נרות דמקדש ממש.

 

            אם כן יוצא לפי הרב שטרנבוך שהחשמונאים מלכתחילה הדליקו מחוץ לבית המקדש נרות שיהיו דומים להדלקת המנורה, והם התכוונו שיהיה בכך אותו הנס שהיה בדלקת המנורה, דהיינו: שכל העיר ירושלים תואר מהאור שהם ידליקו, ולכן הם היו חייבים להדליק דווקא עם שמן טהור. ממילא ברור שהם הדליקו את הרות האלו בחצר בית המקדש ולא בבית המקדש עצמו ומכן ברור הנוסח שבתפילת על הנסים, ומכיוון שלא מדובר על הדלקת המנורה עצמה, המזבח איננו מעכב. לא חיכו לליל כ"ו אלא הדליקו מיד בכ"ה, משום שלא מדובר בהדלקת המנורה.

            לפי זה מסביר הרב שטרנבוך מדוע קבעו חג דווקא על נס פך השמן ולא על הניסים האחרים שהיו בבית המקדש. נס פך השמן הקרין לכל ירושלים וגילה לכולם את חיבתו של ה' יתברך לעם ישראל.

            בהמשך דבריו מסייג הרב שטרנבוך את דבריו:

 

אמנם ברמב"ם נראה שהדליקו נרות המערכה, ומשמע דקאי במצוות הדלקה, וכן בר"ן משמע כן.

 

            כלומר מהרמב"ם נראה שההדלקה לא הייתה משהו חיצוני בחצר בית המקדש, אלא שהייתה הדלקה ממשית של נרות המערכה, ולכן לכאורה נדחים דבריו של הרב שטרנבוך.

 

שיטת הרוגצ'ובי:

            בספר צפנת פענח הסביר באופן אחר את עניין ההדלקה על ידי החשמונאים:

 

הנה מה דדייק רבינו וכתב "המערכה". הנה עיין בתורת כהנים פרשת אמור אמור פרק י"ג פיסקה י"ז מבואר כך. דאף דקיימא לן ביומא ד' כ"ד ע"ב דהדלקה של המנורה כשרה בזר, זהו רק בשאר נרות, אבל נר מערבי צריך דוקא כהן. והטעם יש לומר כמו שכתב רבינו בפ"ג מהלכות תמידין ומוספין, דלנר המערבי צריך דוקא שידליק מן המזבח, וכמבואר ביומא דף מ"ה. ואם כן על כרחך צריך כהן, דהיכן מצינו שזר קרב למזבח כמבואר ביומא שם. והנה זה הנר מערבי צריך להיות תמיד דלוק, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין.

 

          כאשר הרמב"ם דייק וכתב שהחשמונאים הדליקו את נרות המערכה כוונתו הייתה שמדליקים את הנר המערבי מהמזבח. לכן, למרות שהדין הוא שלזר מותר להדליק את הנרות, אין ההיתר הזה חל גם על הנר המערבי שצריך להיות מודלק מהמזבח, הואיל ולזר אסור להתקרב למזבח. הנר המערבי דולק תמיד. ממשיך הרוגצ'ובי:

 

ועיין חגיגה ד' כ"ו ע"ב דהוה מחלוקת בזה. והנה עיין בע"ז דף מ"ג, דבזמן חנוכה לא היה מנורה, ועיין בפסיקתא דרב כהנא דאמר שם דבנס חנוכה מצאו שמונה שפודין של ברזל, ולמה לן שמונה? וצריך לומר כך: דאז לא הדליקו רק נר מערבי לבד, והשפודין הוה כמו גולמי כלי מתכות דלא מקבלי טומאה, רק כיון שדלק בו יום אחד שוב מקרי עליו שם כלי, וכמו איסורו חישובו דבכורות דף י' וכמה מקומות. ולכך למחר היה צריך שפוד חדש.

 

            החשמונאים הדליקו רק את הנר המערבי ולא את המנורה, ולכן הם השתמשו בשיפודי מתכת. היה צורך בשמונה שיפודי מתכת, היות וכאשר הדליקו את השיפוד הראשון, השיפוד הפך לכלי והוא נטמא. בכל יום הדליקו שיפוד אחד, שנחשב רק הוא לנר המערבי, והיה צריך בכל יום להדליק שיפוד חדש משום שהשיפוד של אתמול נטמא. ממשיך הרוגצ'ובי:

 

ובזה אתי שפיר מה דדייק רבינו וכתב לשון מערכה דזה קאי אנר מערבי, ועיין בשאלתות דר"א דהיה לוג שמן ומהו השיעור של לוג הא לנר אחד די בחצי לוג ולכל הנרות צריך ג' לוגין ומחצה ובזה א"ש דלנר מערבי כיון דצריך להיות דולק גם ביום לכן צריך לוג שלם ואף דהא לא חשיב במנחות ד' פ"ח וד' פ"ט רק ג' לוגין ומחצה נ"ל דלקדש בכלי שרת לא בעי רק להני דנדלקין בלילה, עיין תוס' מנחות ד' פ"ט ע"א ד"ה חצי וד' ק' ע"א ד"ה כל ותמורה ד' י"ד ע"א ד"ה וכל ע"ש, אבל של יום א"צ לקדש.

 

          כאשר הרמב"ם כתב שהחשמונאים הדליקו את נרות המערכה, הוא התכוון להדגיש שהדליקו את הנר המערבי שהיה חייב להיות מודלק על ידי כהן דווקא, משום שנר זה חייב להיות מודלק דווקא מהמזבח. לכן גם כתוב בשאלתות דרב אחאי[2] שהיה צריך לוג שמן משום שהנר שהדליקו אותו היה בו לוג שמן, משום שנר רגיל שדולק לאורך הלילה צריך חצי לוג, והנר המערבי צריך להיות דולק לאורך הלילה והיום, וממילא הוא צריך לוג שלם.

            מדבריו קשה גם על שיטת הרב ישראל אריאל שליט"א (בספר מנורת זהב טהור) שהוכיח שכל הנרות היו מתפרקים מהמנורה, וכך זר היה יכול להדליק אותם מחוץ לבית המקדש. מדבריו של הרוגצ'ובי אנחנו רואים שלא היה ניתן להדליק את הנר המערבי על ידי זר וממילא אין חובה לומר שהוא התפרק. כמו כן משמע מדבריו של הרוגצ'ובי שהנרות הכילו יותר שמן מכמות השמן שהיה נצרך להדלקה, שהרי הנרות כולם היו באותו גודל, ובנר המערבי היה צריך לשים כמות כפולה של שמן מאשר שאר הנרות. דברים אלו סותרים את מה שכתב הרב אריאל לגבי תכולת נרות המנורה (שם עמ' 66).

            יה"ר שנזכה להדלקת המנורה במהרה בימינו.

 

 

           

 

 

 

 

 

 

 

[1] מדרש זה תמוה בפני עצמו, שהרי יש מצווה להיטיב את הנרות. החיד"א בחומת אנ"ך פרשת תצווה אות ב' כתב על כך: "ובזה יובן מ"ש רז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא לאהרן לגדולה מזו אתה מוכן כי היה בו נס גדול ונתקשה בו הרמב"ן ז"ל פ' בהעלותך אלא שיקשה וכי בטלה מצות הדלקה ואולי לא היה זה אלא בנר מערבי או י"ל שהשמן היה קיים והיה מקיים הדלקה בחילוף פתילה חדשה. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי בפירושו כתב יד". אולם לכאורה קשה על דבריו, שהרי המדרש השווה בין המנורה למנחות וכתבה שבגלל שאת המנורה היו מדליקים רק פע בשנה, התורה ציוותה להביא שמן כתית, ואם מדובר רק על הדלקה של נר אחד פעם בשנה, עדיין לא מובן מדוע שונה השמן של המנורה שצריך להיות כתית ומדליקים בו בכל יום בשישה קנים לעומת שמן המנחות שאינו צריך להיות כתית.

[2] לא מצאתי שכתוב שם כך.