טעם איסור ריבוי כסף של המלך

התורה ציוותה על המלך לקיים ארבע מצוות. רק באחת מהן, האיסור להרבות כסף, היא לא כתבה את הטעם. מדוע?

מערכת אוצר התורה - ושננתם אלול תשע"ח

ב"ה

המצוות המוטלות על המלך

ארבעה מצוות, שלושה טעמים

            בפרשת שופטים מצווה המלך על קיום ארבעה מצוות המיוחדות למלך, שלש מצוות לא תעשה ומצוות עשה אחת (יז, יד-יח):

 

(יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: (טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: (טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיקֹוָק אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד: (יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד: (יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:

 

            בפסוקים מצווה המלך את המצוות הבאות:

  • האיסור להרבות נשים.
  • האיסור להרבות בסוסים.
  • האיסור להרבות בכסף.
  • מצוות העשה של כתיבת ספר תורה.

אלא שיש מצווה יוצאת דופן ברשימה. בשלש מצוות נאמר טעם למצווה. באיסור להרבות נשים נאמר שטעם המצווה כדי שהנשים לא יסיתו אותו לעבוד עבודה זרה. באיסור להרבות נשים נאמר הטעם שריבוי הסוסים עלול להביא את המלך להחזיר חלק מהעם למצרים, משום שמצרים הייתה מקור הסוסים, והיה צורך בקשרי מסחר ענפים בקניית סוסים רבים. על המצווה לכתוב ספר תורה נאמר הטעם שספר התורה צריך להיות צמוד אל המלך, ועל ידי כך הוא לא יתגאה ולא יסור מהמצוות. רק במצווה אחת מתוך הארבעה, באיסור להרבות כסף, לא נאמר טעם, וצריך לברר מדוע.

 

תשובה לשאלה

בספרי מובא על הפסוק "לבלתי רום לבבו מאחיו" דרשה של חז"ל "ולא משל הקדש". דרשה זו מצריכה בירור. רבינו הלל מביא שני פרושים, ובפירושו השני כתב שהכוונה היא שלמלך אסור להתגאות במילי דעלמא, אבל בדרכי ה' אדם צריך להגביה את ליבו. כאשר אדם מקיים מצווה, הוא עלול לומר לעצמו "מה אני ומה ערכי" שאקיים מצווה זו, והתורה אומרת שבדרכי ה' אדם צריך להתגאות. כאשר אדם לומד תורה, הוא עלול לומר לעצמו שהוא אינו מסוגל ללמוד כמו כולם, אך אם יגבה ליבו בדרכי ה', הוא יצליח בכך.

אולם המשך חכמה מסביר באופן אחר. לפי פירושו, הפסוק "לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מהמצוה" שנאמר לגבי מצוות כתיבת ספר תורה, נאמר גם על האיסור להרבות בכסף וזהב. על זה אומר הספרי: כל החשש שריבוי הכסף יגרום למלך להתגאות קיים רק כאשר הוא מרבה לעצמו. אך אם המלך מרבה בכסף וזהב בשביל הקדש, מעין מה שדוד המלך הרבה כסף וזהב על מנת לבנות את בית המקדש, אין חשש לגאווה.

כך בכל פעולה שלנו. כאשר הפעולה מנותקת מהקודש, מעבודת ה', היא עשויה להביא לרום הלב. כאשר היא מחוברת לקודש, לעבודת ה', היא איננה יכולה להביא בכלל לידי גאווה, משום שהאדם מבין שכל מהות הפעולה שהוא עשה נועד כדי לשרת את ה'.