דעת תורה בעניינים שאינם הלכתיים

האם יש צורך בדעת תורה גם בעניינים שאינם הלכתיים? כיצד יכול להיות שרבנים גדולים טעו בעניין הקורונה ולא הנחו על סגירת בתי הכנסת ובתי המדרש בזמן? מה היחס לחברה החרדית שלא שמרה על ההוראות של משרד החינוך בעניין הקורונה?

הרב יוסי ברינר ניסן תש"פ

דעת תורה בעניין הקורונה - האם ניתן לטעות?

שאלה: כיצד ייתכן שרבנים גדולים אמרו לא לסגור את הישיבות, בתי הכנסת ותלמודי התורה החרדיים? הרי בכך הם גרמו להתפשטות הקורונה? כיצד ייתכן שהרבנים טעו בהנייחה שלהם לציבור?

קיוויתי מאוד שלא אשאל את השאלה הזו, אך היות והיא הגיעה מכמה כיוונים (לפעמים גם לא בתור שאלה אלא בתור קביעה מזלזלת בגדולי תורה שליט"א) אשתדל לענות עליה, תוך תפילה לה' שלא אכשל בלשוני. התשובה תהיה בכמה רבדים.

 

דעת תורה

לפני שאתייחס לשאלה בהקשר של הקורונה, אתייחס ברובד הראשון למושג "דעת תורה".

מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל, דבק במושג "דעת תורה", והוכיח (מורשה ח"א עמ' י"ג-י"ד) שקיים מושג כזה גם בדברים שאינם הלכתיים גרידא. אגב, הוכחתו לא הייתה מההשוואה של חכמי דורנו לבית הדין הגדול, כפי שיש שרצו ללמוד משיטת ספר החינוך[1]. מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל (הרבנות והמדינה, במהדורה הראשונה עמ' 210-211) סבר, שעל מנת לקבל החלטות הנוגעות לציבור, צריך שיהיה שילוב בין דעתם של תלמידי חכמים מובהקים גדולי תורה, לבין אנשי מקצוע בכל תחום העולה לדיון.

גם בספרות ההלכה, הפתחי תשובה (יו"ד של"ט,א) כתב, שחולה שנמצא במצב בעייתי מאוד: מצד אחד הוא צריך לעבור תהליך רפואי מסוכן מאוד, ואם לא יעבור אותו, ישנה סכנה שהוא לא יחיה, ומאידך הוא עלול למות מהתהליך הרפואי עצמו – מה יעשה? כיצד יכריע? הפתחי תשובה ענה שבנוסף לחוות דעת רפואית, על החולה להתייעץ עם החכם שבעיר. לתורה, הכוללת את כל תחומי החיים, יש מה לומר גם בדברים שאינם הלכתיים גרידא, כל שכן כאשר יש השלכות הלכתיות מהותיות וכאשר עוסקים בענייני ציבור. כאשר התהליך המשלב אנשי מקצוע ותלמידי חכמים נעשה, המקום לטעות הן של התלמיד חכם והן של בעל המקצוע קטן יותר.

 

תלמיד חכם איננו נביא

אולם, תלמיד חכם איננו נביא[2]. אין שום ערובה שתלמיד חכם, גדול ככל שיהיה, יכוון בכל פעם לאמת, לא בהכרעות בתחום התורני[3] ולא בהכרעות הקשורו למציאות. התורה מצווה אותנו מה לעשות גם כאשר דייני בית הדין הגדול שבירושלים יטעו, ועוד בהוראה הלכתית (כהוראה לעבוד עבודה זרה) – כל שכן שתלמיד חכם גדול יכול לטעות בהבנת המציאות ובהכרעות הלכתיות. בגלל ירידת הדורות, ומשום שלא זכינו עדיין לבניית בית המקדש, לא זכינו שתלמידי החכמים של דורינו יהיו גדולים מדייני בית הדין הגדול בירושלים. הייתכן לומר שאף פעם לא תקרה טעות לאחד מהם ופרשה שלמה בתורה תהיה תיאורטית לגמרי?

מאידך, חכמי התורה הם אנשים גדולים בדעה וברוח. אנשים שאהבת ישראל היא נר לרגלם ושיקוליהם נקיים לגמרי. גדולי ישראל אמיתיים, הם אנשים שלא חושבים על עצמם, אלא חושבים על רק על טובת הכלל. בציבורים אחרים ניתן לראות כוכב של קבוצת כדורגל (שיעבור לקבוצה אחרת תמורת כמה גרושים נוספים) או סלבריטאי אחר, שמעודד את הציבור לקנות מוצר מסוים, כאשר השחקן משכנע את הציבור לקנות את המוצר עבור שמשלמים לו על כך, ובכלל לא בטוח שהוא עצמו משתמש במוצר. לא מצאנו לאורך כל הדורות, אפילו אחד מגדולי ישראל, שהשתתף בקמפיין פרסומי, על אף שאני בטוח שהיו משלמים לו הרבה. גדולי התורה גם מיוחדים בכך שהם משמשים כתובת לקבלת קהל ללא תמורה. איזה רופא היה יושב שעות ועונה לקהל הצובא על דלת ביתו בחינם, כפי שעושה הגאון הרב קנייבסקי שליט"א? מצחיק לראות ציבורים מתנגחים בציבורים שנשמעים לדעת גודלי הדור, כאשר הם עצמם נשמעים הרבה מאוד פעמים לאנשים אחרים, וגם אם אותם ציבורים ינסו להתכחש לכך, וידבקו בטענה שהם מקבלים החלטו עצמאיות, המציאות של כל עולם הפרסום, שבה פרסומאים מגייסים "כוכבים" וסלבריטאים לפרסומות שלהם תמורת הון עתק, מוכיחה ההיפך.

מכאן, שברור שבמהלכים חשובים, חשוב להתייעץ איתם, לקבל מחכמתם, מישרותם. אשירנו שזכינו שניתן לפנות לאותם גדולים, וזאת תוך ההבנה שהם עלולים לטעות. גם אם לא היה מושג כשה של דעת תורה, היה ראוי שאנשים עם חוכמת רבה, ישרות הלב ואהבת ישראל, יהיו הכתובת להתייעצות שלנו איתם.

כל שכן כאשר מדובר על מהלכים שיש להם השלכה על כל עולם התורה, ומשם על כל העולם כולו. אמנם אם אין קמח אין תורה, אבל גם אם אין תורה אין קמח, כדברי הגר"ח מוולז'ין, שאם חלילה העולם יהיה רגע אחד ללא תורה, העולם יחרב. וכשם שמצאנו בתורה שכאשר דייני בית הדין הגדול טעו, הם מביאים קרבן, אך לא כתוב שמפטרים אותם, כך גם גדולי תורה שטעו בהוראה שלהם (בין אם מדובר בהוראה הלכתית או מעשית), הם עדיין נשארים אנשים גדולים, ענקים, שכל מטרתם להורות תורה לעם ישראל, ואנחנו חייבים בכבודם.

ומכאן הטעות הרווחת בדורות האחרונים, שתלמיד חכם גדול הוא זה שעושה ניסים ויודע את העתידות. לא נכון! כאשר מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל הספיד את מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל, עמיתו בראשות הישיבה, הוא שאל על הגמרא במסכת שבת האומרת שהזקנים שבימי יהושע לא האריכו ימים, כיוון שהם לא כיבדו מספיק את יהושע בהספד שלהם. שאל מו"ר: הרי כתוב במפורש, באותה גמרא (שבת קה,ב) שהם עשו ציור על קברו של יהושע, כדי לציין את הנס שבו הוא העמיד את החמה? הסביר מו"ר זצ"ל, שסיפורי ניסים זה לא הספד. אדם ניכר בגדולתו, לא בניסים שהוא עושה, אלא בתורה שהוא עמל עליו. זה המדד לגדולה. סיפורי המופתים על רבנים, גם אם הם נכונים, מאפילים על הגדולה האמיתית שלהם, בעמל ושקיעה בתורה, במידותיהם הגדולות ובאהבת ישראל שלהם.

ממילא, ייתכן מאוד שגם אדם ענק בתורה יטעה, כפי שבית הדין הגדול יטעה. אבל בפרשנים בפרשת ויקרא מובא, שהקב"ה הוא זה לפעמים מטעה את בית הדין הגדול או את הכהן הגדול, משום שהוא רוצה להטעות את עם ישראל כולו. כך צריך להסביר את ליקוי המאורות שהיה אצל חלק מגדולי התורה בתקופת השואה, וכך גם צריך להסביר להבדיל את ליקוי המאורות אצל ראשי הצבא במלחמת יום כיפור. הקב"ה בכוונה עשוי לגרום ליקוי מאורות, על מנת שתכניתו תתקיים.

נסכם את הדברים עד עתה:

  • יש מקום לדעת תורה גם בעניינים שאינם הלכתיים גרידא, כל שכן בענייני ציבור, וכל שכן בענייני ציבור הקשורים ישירות לעולם התורה.
  • גדול בתורה איננו נביא וגם הוא עלול לטעות. ובכל זאת אנו מחוייבים לכבדו ולהתמלא ביראת כבוד כלפיו.
  • דווקא גדולי התורה הם האנשים שבכל מקרה היינו רוצים להתייעץ איתם, היו ומצד אחד יש הם חכמה רבה, ומצד שני יש בהם אהבת ישראל גדולה, והם חפים משיקולים אישיים.

 

ובהקשר לקורונה

בתקשורת נשמעת זלזול גדול בציבור החרדי ובגדולי התורה שלו, שבתחילת הדרך הורו שלא לסגור את בתי המדרש ובתי התלמוד. האשמת הציבור החרדי בהפצת הקורונה תופסת תאוצה. אינני חרדי ובעניינים השקפתיים רבים אני חלוק על דרכם. אולם, הביקורת הנוקבת כנגד הציבור החרדי איננו במקומו, ואסביר:

  • בתחילת הדרך, היו הרבה עניינים שלא היו ידועים. אף אחד לא ידע בדיוק מה עומד לפנינו. אם מקומות העבודה, הסופרמרקטים והקניונים המשיכו לעבוד, אם מבחינת משרד הבריאות היה מותר ללכת לבית קולנוע, לא תהא כוהנת כפונדקאית? כיצד ניתן לקבוע שמוסדות התורה ייסגרו (אינני מתעלם מכך שבתי הספר הממלכתיים נסגרו גם הם), ומקומות בילוי ייישארו פתוחים (עד שגם הם נסגרו)? אם יש סכנהצריך קודם לסגור כל דבר שאיננו חיוני, ואז אפשר לדון על סגירות מוסדות התורה, שדווקא הם כן חיוניים מבחינה רוחנית, ובימים אלו אפילו יותר. יתירה מכך. המידע בשלבים הראשוניים היה מאוד חלקי ומאוד לא ברור. היו פוליטיקאים שטענו שהממשלה אוכפת סגר כדי להשתלט על הדמוקרטיה. האם ראשי מפלגה (אנטי חרדית) יכולים לחשוב כך ולהאשים את הממשלה בקנוניה פוליטית בחסות הקורונה, והציבור החרדי איננו יכול לחשוב שאולי הקורונה לא מצדיקה את סגירת עולם התורה? שוב, במקומות שבהם אני מלמד נשמענו להנחיות מהרגע הראשון, אבל יש כאן טענה מובהקת בעד השארת בתי המדרש פתוחים, לפחות בשלב בראשוני שבהם המצב לא היה ברור לאשורו.
  • גם היום, באוצר מדברים כל הזמן על חזרה לשיגרה כדי שהמשק לא ייפגע. בבסיס הנחתם של המומחים, צריך לשכלל את כל הנתונים, רווח מול הפסד, בריאות מול כלכלה, כדי לקבל החלטה. על מנת שהמשק לא יקרוס, יש חובה להחזיר אנשים לעבודה, גם במחיר של פגיעה (מסוימת אבל לא ברור עד כמה מוגבלת) בבריאות הציבור, כמובן תוך זהירות מתבקשת. מי אמר שהישיבות והכוללים פחות חיוניים לעם ישראל מהמשק הכלכלי? מדוע לא ניתן לקבוע שבכל ישיבה יהיו חמישה עשר אחוזים של בחורים שילמדו שם, תוך הקפדה על הוראות משרד הבריאות, כפי שגם בשלבים המחמירים של הסגר, הורשו בתי העסק להעסיק חמישה עשר אחוזים מכלל כוח העבודה? שוב, אינני אומר שכך צריך לנהוג, קטונתי מלהכריע בכך. אני רק אומר שיש גם צד כזה.
  • כפי שכתבתי לפני כן, משרד הבריאות טעה בכך שלא הייתה הידברות עם הרבנים. אינני מאשים את משרד הבריאות, האנשים שם עושים את עבודתם במסירות נפש, והם עסוקים יום ולילה בניהול המדינה בשעת המגיפה. בכל סערה גדולה, ישנן גם טעויות תמימות, ומטבע הדברים לא ניתן לחשוב על הכל מראש או להתייחס לכל בעיה שדורשת פיתרון – גם אם חשבנו על הבעיה מראש, אבל אני מניח שאם הייתה הידברות, התוצאות היו שונות.
  • לא ניתן להתעלם מכך שחלק גדול מהטענות כלפי הציבור החרדי בעניין הקורונה נובע מדעות קדומות על ציבור יקר זה. הטענה שמשרד הבריאות לא היה מוכן להתפרצות הקורונה בגלל שהשר העומד בראש הוא אדם חרדי פשוט מפרכת. לא הייתה מדינה אחת בעולם שהתכונה כראוי לקורונה – המגיפה הזו הגיעה די בהפתעה. אדם פרטי וגם מדינה, לא מתכוננים לתרחישי קיצון מעין אלה. המחסור במכונות הנשמה לא התחילה מהקדנציות שמשרד הבריאות היה תחת שר חרדי. אגיד בבושה שכאשר הקפיצו אותי בצו 8 להילחם בחומת מגן ולאחר ארבע שנים גם במלחמת לבנון השניה, לא היה לי ציוד חובש. לו הייתי צריך לטפל חלילה בפצועים מהמלחמה – כיצד הייתי עושה זאת? האם האשם במקרה זה הוא השר החרדי? ולו חלילה הייתה מדינת ישראל מותקפת בנשק כימי באותה תקופה – האם היינו מוכנים לכך? אי מילוי תקנים של מלאי או של אנשים איננו קשור לשר חרדי זה או אחר, אלא הוא נובע מפער גדול ומתח מתמיד בין הרצוי למצוי. כמובן, שיש זמנים שהפערים הללו באים לידי ביטוי (כמו באירוע הקיצוני של הקורונה), אבל מילוי התקנים הללו היה גורע ממילוי תקנים אחרים. שוב, אינני אומר שהההחלטות היו נכונות תחת כהונתו של השר החרדי, אלא רק מאיר שהפער בין תקנים ומוכנות למצבי חירום לבין הרצוי תמיד קיים.
  • כך גם ההבלטה בתקשורת על חרדים שאינם נשמעים להוראות. היה מעניין מאוד בלשון המעטה, לראות כותרת ראשית מובלטת באחד מכלי התקשורת על חרדים שהשתתפו במניין. מתחתיה היה כתוב על כך שהמשטרה פשטה על בית הימורים שנאספו שם כמה עשרות אנשים (שאינם חרדים). מי מפר את ההוראות ואת החוק במקרה זה? ובעוד שאותם חרדים, שטעו, אך רצו לקיים מצווה אלוקית, הרי שהמהמרים רצו רק לקיים את רצונם שלהם, תוך כדי עבירה על החוק (האוסר הימורים) ורמיסת ההוראות של משרד החינוך. כיצד קבוצת ספורט שלא נשמעה להוראות שכתה אמנם לנזיפה מצד ראש הממשלה, וסיכנה בכך אלפים רבים, לא זכתה לכותרות שכמה חרדים שהתאספו למניין זכו אליהם? האם גם בטוב שיש בחרדים הם זוכים לכותרות כאלה? גמחי"ם ומפעלי חסד שלהם מקבלים הבלטה בתקשורת?
  • באמת, לאחר שהובן עניין הקורונה, רוב מוחלט של החברה החרדית הפנימה את הסכנה שבדבר ונשמעה להוראות משרד הבריאות.
  • עלתה טענה לאורך השנים, ועכשיו היא קיבלה החייאה על ידי גל השנאה נגד החרדים, שהרבנים רוצים שהחרדים יהיו נטולי השכלה על מנת שיהיה אפשר לשלוט בהם. טענה זו איננה נכונה, הן מצד האשמת הרבנים, וה מצד הגדרת החרדים כנטולי השכלה. מצד האשמת הרבנים: אינני מכיר את כל הרבנים החרדיים, ואני מסופק אם קיים אפילו אחד כזה. אך בוודאי שלא ניתן לומר זאת על המערכת הרבנית בכללותה. ראשי הישיבות בדרך כלל הם אנשים מבוגרים שנמצאים באוכלוסיית הסיכון הגבוהה של הידבקות מקורונה. כאשר הם קיבלו את ההחלטה להשאיר את הישיבות פתוחות, הם בעצם סיכנו את עצמם הכי הרבה! אלו אנשים שנותנים את כל כולם למען עם ישראל, יום ולילה. מצד הגדרת החרדים כנטולי השכלה: אדם שלומד תורה, איננו נטול השכלה. הוא למד הרבה תורה, והחכים במה שהקב"ה נתן לעם ישראל ולעולם כולו! כל מי שלמד בבית מדרש, יודע שהחידושים הם פסגת שאיפותיו של הלומד. רק עמי ארצות יכולים לחשוב שאדם שמתמלא בתורה נשאר בור ועם הארץ. במקרה הטוב מדובר בחוסר הבנה בסיסי, אך יתכן שמדובר במניפולציה מכוונת.
  • לו היינו זוכים, היינו לומדים לשלב את היתרונות של העולם החרדי עם העולמות שלנו. בעיני, דווקא העובדה שתלמידי החכמים הגדולים מקבלים את החלטותיהם ללא שהם ניזונים מהתקשורת – יש בה קסם מיוחד, היא מראה על איתנות ויציבות הנמנעת מלהיגרר אחרי הרוב, וההמולה והרעש שגורמת התקשורת. הפעם, היחס המחמיר לקורונה של הציבור ושל התקשורת היה מוצדק, אבל בנקודות שונות בחיינו כאזרחי מדינת ישראל, ישנם הרבה מקרים שההחלטות מושפעות מהרקע שמתקבל מהתקשורת, ומהווליום ומהפאניקה שהתקשורת זורעת (בין היתר כדי לקבל רייטינג ולא רק בגלל הדאגה לשלום הציבור). מי לא זוכר את הבהלה שהייתה על באג 2000, או אזעקות שווא אחרות? בכלל, עולם שההחלטות מתקבלות לפי מה שגוגל החליט שיהיה ראשון בחיפושים (מטעמים כלכליים) או מידע שכתב התחיל לחזור עליו פעם ועוד פעם, מטשטש את יכולת החשיבה הצלולה שלנו כבני אדם. מצד שני, לא ניתן להיות מנותקים מהעולם לגמרי. עלינו, כחברה יהודית – ישראלית, לדעת לשלב את הדברים גם יחד.
  • ולסיום ... דווקא מי שבעיתות משבר מחפש אשמים במקום לנסות לאחות קרעים, מי שמנסה להוריד אחרים במקום לגדול בעצמו מתוך המשבר, הוא המפסד הגדול. אדם שנותן לפחד או לשנאה או לשניהם להוביל אותו בימים אלו, הוא אדם שנשאר קטן ולא צמח בתוך המשבר.

 

[1] ניתן לדון גם בשיטת ספר החינוך, וראה במאמרינו המופיע באתר, באוצר מפרשי התנ"ך על ספר דברים, שם הארכנו בביאור מצוות "על פי התורה אשר יורוך".

[2] ישנם דברים שגם הנביא איננו יודע אותם, כמו שמצאנו אצל אלישע שלא ידע מדוע האישה השונמית באה לפניו.

[3] אמנם הריטב"א כתב שכל אחד מההכרעות של תלמידי החכמים, גם אלו שנידחו מההלכה, נמסרו למשה מסיני, ויש הרבה מה להאריך בכך, אולם, כפי שכתבתי, גם מצאנו התייחסות של התורה למקרה שבית הדי הגדול טעה בפסק שלו.