תורה - נביאים - כתובים

במאמר זה נשתדל להסביר את ההבדלים בין תורה, לנביאים לכתובים.

מה ההבדל בין נביאים לכתובים? כיצד ייתכן שספרים מסוימים נכתבו על ידי אותם אנשים, ואחד הספרים נכלל בין הנביאים ואילו השני נכלל בין הכתובים?

מערכת אוצר התורה סיון תשע"ט

ב"ה

תורה – נביאים – כתובים – תורה שבעל פה

 

קדושת תורה, נביאים וכתובים

            ידועה החלוקה של עשרים וארבעה כתבי הקודש לתורה, נביאים וכתובים. בהלכה מובאת היררכיה בין קדושת חמישה חומשי תורה לבין קדושת נביאים וכתובים. נביא דוגמא מדברי המשנה ברורה (קנ"ג, ו'):

 

ומכל מקום לא שוים לכל צד דקדושת חומשים העשוים בגלילה גדולה מהן ואסור ליקח בדמי חומשין נביאים וכתובים ובדמי נביאים וכתובים לוקחין חומשים. ונביאים וכתובים גופא כי הדדי נינהו [אחרונים] וחומשין שלנו אפילו אם כל החמשה היו כרוכין יחד גרע מחומש אחד העשוי כתיקון ספר תורה.  

 

            יוצא לכאורה מדברי המשנה ברורה, שקדושתם של הנביאים והכתובים שווה, ואם כן יש צורך להסביר מדוע יש חלוקה בין ספרי נביאים לבין ספרי כתובים. הרד"ק בהקדמה לפירושו לספר תהילים כתב:

 

ואף על פי שדניאל ראה מראות וחזיונות בחלום ובהקיץ, לא הגיע כחו וידיעתו באותן המראות ככח ישעיהו ויחזקאל ושאר הנביאים, לפיכך לא נכתב ספרו בכלל ספרי הנביאים, ונכתב בכלל ספרים הנקראים כתובים, לומר שהם כתובים ברוח הקודש.

 

            מדברי הרד"ק יוצא, שאכן יש הבדל בין מעלת הנביא למעלת כותב הכתובים. ישעיהו ויחזקאל התנבאו בדרגה גבוהה של נבואה, וזאת לעומת מעלתו של דניאל שהייתה נמוכה ממעלתם, ודרגתו היא "רק" נבואה של רוח הקודש, ולכן ספרו נכלל רק בין ספרי הכתובים. לפי דברי הרד"ק מובן ההבדל בין הברכה שמברכים על נביאים לבין הברכה שמרכים על כתובים. כך כתוב במסכת סופרים (יג,ז ויד,א):

 

וכן בנביאים אומר, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת, ברוך אתה ה' הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק.

והקורא בכתובים צריך לומר, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרוא בכתבי הקודש.

 

            בעוד שבברכה על הנביאים יש קילוס לה' יתברך ששלח לנו את אותם נביאים, בברכה על הכתובים כתוב בפשטות שהציווי הוא לקרוא את הכתובים, בלא קילוס למי שכתב את הדברים.           ישנם ראשונים שחלקו על הרד"ק וסוברים שקדושת נביאים וקדושת כתובים שווה, וזאת בהתבססם על הגמרא במגילה המשווה את קדושתם ושעל פיה פסק המשנה ברורה את האמור לעיל. כך כתב הריטב"א (ראש השנה לב,א):

 

ור"י בעל התוספות כתב דודאי נביאים וכתובים שוים בקדושתן שהרי כשהקפידו בספרי הקדש (כסדר) במסכת מגילה (כ"ז א') בסדר הנחתן לא הפרישו בין נביאים וכתובים אלא שאמרום ביחד מניחין תורה על גבי נביאים וכתובים ולא נביאים וכתובים על גבי תורה, וכן לענין דמיהן כדאיתא פרק בני העיר (מגילה כ"ו א'), אלא שבסדר כתיבתן אמרו לכתוב נביאים תחלה מפני שכן סדר הראוי שהרי מקצת נביאים קדמו לכתובים ואין מחלקין בין נביאים וכתובים (תחלה) ומפני זה מזכירין נביאים [תחלה] בכל מקום, אבל כשאומר בתפלה פסוקים [אומר כסדר] שנאמרו אותם פסוקים, וגם מפני שאין חושבין קדושה גדולה בכתובים לפי שהוא כולו מזמור לדוד ולמשוררים ולא נאמר בהם שהם דברי ה' כמו שנאמר בנביאים, וכדי שלא יזלזלו בקדושתן ולהראות שכולן ברוח הקודש תקנו לאומרם תחלה.

 

            לכל עניין, קדושת נביאים וקדושת הכתובים שווה. נביאים קודמים לכתובים רק בסדר כתיבתם, וזאת לא משום קדושתם היתירה על הכתובים, אלא מפני שמבחינה כרונולוגית רוב הנביאים קדמו לרוב הכתובים.

 

אוריאן תליתאי

בגמרא במסכת שבת (פח,א) כתוב:

 

דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי.

 

            ומפרש רש"י "אוריאן תליתאי" – תורה נביאים וכתובים. הדרשן הגלילאי מלמד אותנו יסוד, שיש חשיבות מיוחדת בכך שה יתברך נתן לנו את שלושת חלקי התורה, כאשר החלק של התורה מתחלק גם הוא לשניים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אלא שלכאורה הגמרא בנדרים (כב,ב) אומרת אחרת:

 

אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא.

 

          מהגמרא עולה, שהמצב האידאלי הוא שלעם ישראל היה רק את חמישה חומשי תורה ואת ספר יהושע. שאר ספרי הנביאים והכתובים ניתנו לישראל רק משום החטא, ואם כן צריך להבין כיצד הדרשן הגלילאי ראה זאת כדבר שבח? נסביר את הדברים על פי אחד מגדולי ישראל שחי לפני כ-350 שנה, והיה הרב בפראג ובמיץ, רבי יעקב רישר, בעל השבות יעקב (חלק ב', סימן קפ"ב):

 

הפן האחד היה נראה לומר בדרך הפשוט דודאי ליכא מידי בנביאי דלא רמיזי באורייתא דהיינו כהא דאמרינן ר"ע היה דורש כתרי אותיות תילי תילין של הלכות נמצא דהכל מרומז באורייתא והיו מבינים הדברים מכח הרמז ותגי אותיות ולא היו צריכין להטריח כ"כ בלימוד התורה ישמ' חכם ויוסיף לקח להבין דבר מתוך דבר ומועט מחזיק המרובה אך מכח החטא שנטמטמו ונתמעטו הלבבות וכדאמרינן אנן כאצבעתה בקירא לסברא כדאיתא בעירובין דף צ"ג הוצרכו גם לשאר ספרי כתובים ונביאים וכן לשאר ספרי אחרונים שנתרבו זה אחר זה וזה גרם החטא משא"כ לבם של ראשונים שהיו כפתחו של אולם לא היו צריכים לכל זה שהיו מבינים הכל מתוך התורה עצמה שארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים וזה יגדיל תורה ויאדיר הוא מלשון הוד והדר שהם הכתרי אותיות ובתורה שבכתב עצמו הריבוי הוא לזכות.

 

            כל מה שה' רוצה שנדע כבר כתוב בתורה. לפי הרמב"ן בהקדמתו לתורה, שלמה המלך למד את חכמתו מתוך התורה, ואם כן לא היה צורך בדברים נוספים. כדברי השבות יעקב "ודאי ליכא מידי בנביאי דלא רמיזי באורייתא", שזהו ציטוט של הגמרא במסכת תענית, שם כתוב שר יוחנן סבור שכל דבר רמוז בנביאים. אלא, שהחטא גרם לכך שכדי שנוכל להבין את אור ה', אנחנו צריכים לעבוד קשה יותר ויש צורך בכתיבה נוספת שתלמד אותנו את דבר ה'.

            בגמרא במסכת תענית (ט,א) אליו רומז השבות יעקב כתב רש"י:

 

שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים, ובכולם יש סמך למצוא מן התורה.

 

          אם כן, מובין עד עה שהיה צורך בתוספת על התורה, לא כדי חלילה להוסיף על התורה עצמה, אלא כדי להבין את הכתוב בה בצורה טובה יותר.

 

נביאים וכתובים

            נבאר עתה את ההבדלים בין נביאים לכתובים. השאלה מתחזקת לאור העובדה שיש מציאויות שבהם ישנו ספר בנביאים וספר בכתובים שנכתבו על ידי אותו אדם, כפי שכתוב בגמרא בבא בתרא (יד,ב):

 

ומי כתבן? משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות.

 

          מדוע ספר שמואל נכלל בין ספרי הנביאים ומגילת רות נכללת בין ספרי הכתובים? הרי שניהם נכתבו על ידי אותו אדם – על ידי שמואל הנביא? על מנת להבין את הדברים לאשורם, נביא חלק ממהלך של הפחד יצחק (שבועות מאמר ב'):

 

בשני מקומות מצינו קפידא בעניין הנוגע הלכה למעשה בין תורת נביאים לתורת כתובים. האחד, במלכויות זכרונות ושופרות דמוסף ראש השנה, דסדרן הוא שלושה פסוקי נביאים דווקא, ושלושה פסוקי כתובים דווקא ... והמקום השני הוא שאין לקרות ההפטרה בשבתות רק בנביאים ולא בכתובים ...

אמנם נראה לנו להעמיד כאן את היסוד של ההבדל בין קדושת ספרי הנביאים לקדושת ספרי הכתובים. יסוד זה מצטרף הוא משתי הנחות. ההנחה הראשונה היא, כי ספרי הנביאים נועדו מתחילתם לשם אמירת הנבואה שבהם והשמעתם בקהל. ולא עוד אלא שעצם התואר נביא נולד מגזירת ניב שפתיים, והיינו מפני שמתחילתם נתגלו החזיונות לנביאים בתורת שליחות לישראל, ורק לאחר שנאמרו, נסדרו לכתיבה בתורת כתבי הקודש. מה שאין כן ספרי הכתובים, שהם נועדו רק לשם כתיבה ומעולם לא מעניינם לבוא לכלל דיבור ...[1]

 

            אם כן, ההבדל בין הנביאים לכתובים איננו נובע ממעלתו של הנביא המתנבא או של כותב פרקי הכתובים. ההבדל היסודי בין נביאים לכתובים נובע מהליך העברת דבר ה' בשני האופנים. בנביאים, העיקר היא האמירה כלפי עם ישראל, "ניב שפתיים", ואילו בספרי הכתובים העיקר היא הכתיבה. ממשיך הפחד יצחק:

 

ההנחה השניה היא כי שני מקורות יש לנו על הופעת הנבואה בישראל בכלל. המקור הראשון הוא דברי התלמוד ברכות "מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם? לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצווה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זו גמרא". ונמצא דהך שנאמר לו למשה "אשר כתבתי" הוא המקור הראשון להופעת הנבואה. והמקור השני הוא מה שנאמר במשנה תורה "נביא מקרבך כמוני יקים לך ה' אלוקיך" ... וכאן אנו מעמידים את היסוד בהצטרפותן של שתי ההנחות הנ"ל. דבהמקור הראשון שהוא המאמר של "אשר כתבתי", בזה נכללו נביאים וכתובים בהשוואה אחת, שהרי כך הוא לשון הש"ס "אשר כתבתי", אלו נביאים וכתובים. אבל בנוגע להמקור השני של הופעת הנבואה, אין הוא מתייחס ק לנביאים ולא לכתובים, שהרי בהדיא נאמר בפרשה בהמשך העניין שהנביאים אשר עליהם באה ההבטחה "נביא אקים להם", על הנביאים הללו הרי הוא אומר "ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם", וממילא יצאה מכללה של הבטחה זו בפרי הכתובים, שהרי ספרי הכתובים מעולם לא באו לכלל דיבור.

 

          ממילא, מובן החילוק בין נביאים לכתובים. מצד הכתיבה, שניהם שווים במעלתם. אך מצד הדיבור יש קדושה נוספת בספרי הנביאים על ספרי הכתובים, משום שהם מייצגים את ההבטחה האלוקית של המשך הנבואה בישראל. לכן גם ההפטרה צריכה להיות בספרי נביאים, משום שההפטרה באה להחליף את הקריאה בתורה, ורק על ידי נביא כמשה רבינו ניתן לקיים קריאה דומה לקריאה בתורה.

            ישנו הבדל נוסף בין ספרי נביאים לספרי הכתובים. הגמרא במסכת מגילה (ג,א) כותבת:

 

תרגום של נביאים - יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם; גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך! מאי טעמא - משום דאית ביה קץ משיח.

 

            רואים שקץ המשיח נמצא דווקא בספרי הכתובים. מדוע? ממשיך הפחד יצחק להסביר:

 

המחשבה היא נעלמת, ובסדר גילויה של המחשבה נמצאות הן שתי מדרגות. הכתיבה והדיבור. ובוודאי שהדיבור הוא מדרגת גילוי יותר גדולה ממדרגת הגילוי אשר בכתיבה, שהרי בכתיבה מצינו אדם כותב לעצמו, והדיבור בא אל הזולת. והנה על קץ משיח נאמר "לבא לפומא לא גליא". ומתוך כך אנו אומרים כי מאחר שהכתיבה היא יותר קרובה אל המחשבה מאשר הדיבור, ממילא הכתיבה אינה נכללת כל כך בהמימרא של "לבא לפומא לא גליא". והגילוי על ידי הכתיבה אינו סותר את החק של "לבא לפומא לא גליא". פומא דווקא.  והיינו טעמא שספרי הכתובים משתייכים יותר לגילוי קץ משיח מאשר ספרי הנביאים ... ועל כן תרגום הכתובים יש בהם גילוי סתריו של מקום יותר מתרגום של נביאים.

 

            הקץ יכול להיות כתוב רק בספרי הכתובים, דווקא משום שהכתיבה מפורשת פחות מהדיבור. כל עוד הדברים כתובים בצורה של רמז וללא הפירוש של התרגום, הדברים עדיין נמצאים בדרגה של נסתר, וזאת בניגוד לדברי הנביאים שהם מלכתחילה נכתבו בצורה מפורשת יותר, ולכן אותם היה מותר לתרגם. על פי יסוד זה יובן מה השבח באוריין תליתאי, כפי שממשיך הפחד יצחק בדבריו:

 

וכך היא המידה, שכתבי הקודש יתחלקו לשלושה קווים. קו אחד המתייחד בעיקרו בהשתייכותו ליחסי קץ משיח המופקע מתרגום (כתובים), וקו אחד המתייחד בעיקרו בהשתייכותו ליחסי היום הזה שעד היום ההוא (נביאים), וקו השלישי הכולל את הכל בהשוואה אחת וכוללם יחד (חמישה חומשי תורה).

 

            ישנו הסבר נוסף אותו כותב הרב יעקב קמינצקי זצ"ל במבוא לספר אמת ליעקב על התורה (הנקרא מבוא ללימוד המקרא). הסבר זה מבוסס גם הוא על היסוד שדברי נבואה ניתנו להיאמר לעם ישראל:

 

והנראה דכמו שהנבואה שנשתלחה להם לישראל על ידי הנביא בשם נבואה תיקרא, כנו כן הנהגת ה עם האומה הישראלית כשנכתבה על ידי נביא שהוא נתן הערכתו על הנהגת ה' יתברך, גם כן בשם נבואה תיקרא, שהרי מכיוון שהוצרכה לדורות, אם כן הרי זה כשליחות אל ישראל. מה שאין כן אם הנביא כתב מגילה בדבר יחיד ונכתבה ברוח הקודש (דזה תנאי מוקדם לכל הספרים שמטמאין את הידיים), הרי זה ספר לימוד והוא נכלל בין כתבי הקודש, אבל אינם אלא כתובים.

 

 

 

 

 

           

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] הפחד יצחק מדייק זאת ממה שכתוב בתפילת ראש השנה: "ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר" לבין "ובדברי קדשך כתוב לאמר". אצל הנביאים יש קודם את הנבואה ורק לאחר מכן את הכתיבה, בעוד שבספרי הכתובים יש רק את שלב הכתיבה.