כרם נבות

המאמר יעסוק בשאלה האם ומדוע היה מותר לאחאב לקחת את כרם נבות לאור משפט המלוכה.

מערכת אוצר התורה - ושננתם סיון תשע"ח

ב"ה

כרם נבות

            אחת השאלות לגבי הסיפור עם כרם נבות היא: מדוע לא היה מותר לאחאב לקחת את הכרם לעצמו? הרי לכאורה כאשר שמואל הנביא מזהיר את בני ישראל על מינוי מלך, הוא אומר להם את כל החסרונות שעתידים להיות ממינוי זה (שמואל א, ח,יא-יח):

 

זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת. וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים. וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא.

 

            לכאורה עולה מכאן, שהיה מותר לאחאב לקחת את הכרם של נבות גם ללא שישלם לו. מדוע אם כן התנגד אחאב לכך, ומדוע איזבל בכלל נדרשה לביים משפט שקר על מנת לזכות בשדה? בגמרא (סנהדרין כ,ב) מצאנו מחלוקת בין רב לשמואל לגבי משפט המלך:

 

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו. רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר "שום תשים עליך מלך" שתהא אימתו עליך. כתנאי [תוספתא סנהדרין פ"ד מ"ג]: רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו; רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר 'שום תשים עליך מלך' שתהא אימתו עליך.

 

            אם כן, נחלקו האמוראים (והתנאים) בתוקף משפט המלך. לפי שמואל, מותר למלך לנהוג כפי ששמואל אמר בפרשת המלך. כאשר שמואל אמר את דבריו

            הרמב"ם (הלכות מלכים ד,ו) כתב:

 

ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן, שנאמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו.

 

            אם כן, הרמב"ם פסק שמותר היה למלך לקחת את הקרקעות, ומדוע נענש אחאב על כרם נבות? נראה על כך מספר תירוצים.

 

תירוצי תוספות

            בסוגיא בסנהדרין שמובאת בו המחלוקת לגבי פרשת המלך, הביאו תוספות שישה תירוצים:

 

וי"ל דבפרשת המלך כתיב (שמואל א ח) "יקח ונתן לעבדיו" ולא לעצמו. ועוד יש לומר דבחנם היה יכול ליקח אם היה רוצה, אבל כשהיה שואל אחאב שימכרו לו, חשב נבות שרשות בידו לומר לא אמכור. ועוד יש לומר דנענש לפי ששאל הכרם לעשות עבודה זרה דכתיב (מלכים א כא) "והיה לי לגן ירק", כמו "המתקדשים והמטהרים אל הגנות" (ישעיה סו). והנקדן תירץ דאינו מותר רק בשדות הרחוקים מן העיר דלא מעלי כל כך, אבל כרם נבות היה אצל היכל אחאב בשומרון. ועוד יש לומר דדוקא בשדה מקנה, אבל שדה אחוזה שירש מאבותיו לא, כמו שהשיב נבות חלילה לי מתתי נחלת אבותי לך. אי נמי דפרשת המלך לא נאמרה רק על המלך שנמלך על כל ישראל ויהודה ומאת המקום ואחאב לא מלך על יהודה וגם לא מלך מאת המקום.

 

            נסכם את תירוצי תוספות השונים:

  • ההיתר של המלך לקחת את השדות נאמר רק במקרה והוא נותן את השדות לעבדיו, כנראה במקום תשלום על עבודתם. הרשות לקחת את השדה היא מעין מס שמוטל על תושבי הממלכה לתת למלך, כדי שהוא יוכל לשלם לשריו ועבדיו.
  • ההיתר לקחת נאמר רק אם המלך לוקח את הקרקע בחינם. אולם, אם המלך לוקח את הקרקע בכסף, במכירה רגילה, אזי בעל הקרקע עלול לחשוב שיש לו זכות לסרב למכור את הקרקע. לכן, כאשר בא אחאב לקנות את הכרם מנבות, חשב נבות שיש לו זכות להתנגד לכך כאילו הייתה זו מכירה רגילה.
  • מבחינת עיקר הדין היה מותר לאחאב לקחת את הכרם, אבל במקרה זה היה מותר לנבות לסרב, משום שהוא רצה לעשות את הכרם לעבודה זרה.
  • ההיתר של המלך לקחת את הקרקעות חל רק על קרקעות שרחוקים מהעיר ואילו כרם נבות היה במקום שקרוב אל העיר.
  • ההיתר לקחת שדה לא נאמר על שדה אחוזה (שעוברת בירושה ושייכת לנחלת השבט והמשפחה), אלא רק על שדה שקנו ממישהו אחר.
  • אחאב לא נחשב מלך לעניין זה משום שהוא לא מלך על יהודה והוא לא הומלך על ידי ה'.[1]

 

תירוצים נוספים

            בספר סנהדרי קטנה כתב:

 

ואישתמיט להו (לתוספות) ספר הזוהר שלא נדפס בימיהם, דמבואר בהדיא בפרשת וישב דאחאב היה מותר ליטול בחינם כרם נבות, וכל שכן בעבור דמים, ומביא ראיה מקרא ד"שדותיכם וכרמיכם יקח", ואחאב לא נענש רק בעבור דקטליה לנבות דכתיב "הרצחת וגם ירשת".

 

            הזוהר אותו מביא הסנהדרי קטנה איננו מסביר מדוע סירב נבות למכור את הכרם לאחאב, אבל לפי האמור שם, היה מותר לאחאב לקחת את הכרם ואין כאן שאלה כלל. הסיבה היחידה שאחאב נענש הוא שהוא רצח את נבות. תוספות לא ראו את ספר הזוהר, וממילא הוצרכו לתירוצים נוספים.

            כמו כן מצאנו תירוץ נוסף בלחם משנה על הרמב"ם:

 

נראה דכוונת רבינו היא כמו שפירש שם הרד"ק ז"ל בפירוש הכתוב, שלא התיר הכתוב למלך ליטול הכרמים והשדות בחנם, אלא פירותיהם לבד ליתן לעבדיו אם יצטרכו למלחמה. ולהכי הוצרך אחאב למשכן עצמו ליקח כרם נבות, שגוף הכרם אין לו למלך ליקח בשום צד.

 

          הלחם משנה מביא את הסבר הרד"ק בפרשת המלך האומר שאמנם למלך מותר לקחת את הפירות, אך אסור לו לקחת את גוף הקרקע עצמה. לאחר מכן עובר הלחם משנה להסביר את דברי הרמב"ם הסובר שההיתר הוא רק שהמלך ייתן לעבדיו ולא לעצמו:

 

ודקדק מקרא ד"ונתן לעבדיו" דמשמע לעבדיו דוקא יקח הפירות. וקשה, דגם במעשר כתוב "ונתן לסריסיו ולעבדיו", ועל כרחך המעשר הוא שלו, וכמו שכתב הרד"ק שם. ויש לומר דהרי כתוב שם "צאנכם יעשור" סתם, משמע דהוי לעצמו אם ירצה.

 

            בתחילה הקשה הלחם משנה: מדוע דקדק הרמב"ם שמותר לקחת את השדות רק לצורך עבדיו? מן הסתם שהרמב"ם דקדק זאת מכך שכתוב "ונתן לעבדיו". אם כן, גם את המעשר אסור למלך ליטול לעצמו, שהרי כתוב "ונתן לסריסיו ועבדיו", ובכל זאת אנו יודעים שמותר למלך לקחת את המעשרות לעצמו. אם כן מדוע דקדק הרמב"ם שאסור למלך ליטול לעצמו את השדות, והוא לא דקדק שאסור לו לקחת לעצמו את המעשרות? עונה על כך הלחם משנה שיש פסוק נוסף שבו כתוב "צאנכם יעשור" ולא כתוב שם שייתן את המעשר לעבדיו, ואם כן ניתן ללמוד מכך שמותר למלך לקחת את המעשרות לעצמו.

            כמו כן ניתן להסביר את העניין על פי דברי היד רמה בסוגיא בסנהדרין:

 

יש אומרים פורץ גדרות אחרים לעשות לו דרך לשדהו ולכרמו. ולאו מילתא היא, מדקתני עלה, דרך המלך אין לה שיעור, ואי סלקא דעתך דאית ליה רשותא למעבד דרך קבועה לשדהו ולכרמו אפילו בשל אחרים, אמאי אין לה שיעור, כל הני נמי לישקול וליזיל. ותו, הא לא מכרעא מילתא למימר דשקיל ארעאתא דאחריני לגמרי, אלא הכין פירושא, דהיכא דאזיל למלחמת הרשות, אי נמי לכל היכא דבעי ולא אפשר ליה למיעבר משום גודא דקאי באפיה, לא מחייבינן ליה למהדר ולמיזל מאורחא אחריתי, אלא כיון דקאי התם, פורץ לעשות לו דרך. והיינו דקתני עלה "דרך המלך אין לה שיעור", אלא פורץ והולך, כדי שיוכלו מחנותיו והעם אשר ברגליו לעבור. ואין אומרים יפרוץ בכדי שיוכל אחד לעבור וכו', ויעברו אחד אחד בזה אחר זה, אלא פורץ והולך כדאמרן. והני מילי כולהו לפי שעה נינהו, אבל לאחזוקי בגופה של קרקע לנפשיה כדי שיהא דרך קבוע לשדהו ולכרמו לא.

 

            היד רמ"ה למד מדברי הברייתא, שלא ייתכן לומר שמותר למלך לפרוץ את הדרך סתם מפני שהוא רוצה בכך לצורך עצמו. אלא הכוונה היא שלמלך מותר לפרוץ גדר בשעת מלחמה או לצורך רבים. מסקנת דבריו היא שכל ההיתר של המלך לקחת קרקע היא רק באופן זמני, אבל להחזיק בגוף הקרקע עצמה, וודאי שאסור לו. אם כן, ברור שלאחאב היה אסור לקחת את הכרם של נבות ללא רשות.

 

סיכום

          ראינו הסברים שונים בהסבר סיפור כרם נבות לאור משפט המלכוה. היו תירוצים שונים שנאמרו שניתן לחלקם לכמה קבוצות:

  • למלך אסור לקחת קרקע לעצמו.
  • אחאב לא היה מלך.
  • הכשל היה בתהליך המכירה ו/או הריגת נבות.
  • קרקע זו לא נכללה בהיתר של המלך לקחת לו קרקעות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[1] הר"ן במקום מונה חלק מהתירוצים של תוספות אך חולק על התירוץ האחרון: " בל ליכא למימר דלא המליכו לאחאב מן השמים אדרבה הוה מורד במלכות בית דוד שהיתה קיימת באותה שעה שהרי ה' יתברך קרע הממלכה מבית דוד רק משבט יהודה לבדו וכל מלך שהמליכוהו עשרת השבטים עליהם דין מלך יש לו לכל דבר". בערוך לנר הסביר את תוספות בכך שהגביל את דבריהם רק לעניין פרשת המלך. ברור הדבר שלאחאב היה דין מלך לכל עניין חוץ מפרשת המלך. כמו כן בספר סנהדרי קטנה כתב שבזוהר בפרשת וישב כתוב שהיה מותר לאחאב לקחת את כרם נבות, ואחאב נענש על כך שהוא  עיין מאמר _______ שם ביררנו את גדר מלכותם של מלכי ישראל.