איוב פרק ג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר איוב פרק ג'

מערכת אוצר התורה - ושננתם מנחם אב תש"פ

איוב פרק ג

(א) אַחֲרֵי כֵן לאחר שעברו שבעת הימים שישב עם חבריו,[1] פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ איוב פתח את פיו וקילל את היום שבו הוא נולד, היות והוא חשב שהצרות שבאו עליו נבעו ממזלו, הקשור ליום לידתו[2]: (ב) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר איוב צעק ואמר:[3]: (ג) יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ הלוואי והיום שבו נולדתי היה הולך לאיבוד (וכך לא הייתי נולד),[4] וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר והלוואי שגם הלילה שבו אמר מישהו לאמא שלי שהיא מעוברת – היה הולך לאיבוד[5]: (ד) הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ בכל שנה, כאשר יגיע יום לידתי, אני מאחל שיהיה בו חושך, שהשמש לא תאיר בו,[6] אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל שאלוהים לא ידרוש את היום ההוא על מנת להשפיע בו טובה,[7] וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה ושלא תופיע עליו אור באותו היום[8]: (ה) יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ אני רוצה שהחושך יטנף וילכלך את אותו היום,[9] וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן עָלָיו ושצל המוות ישכון על אותו יום,[10] עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם הענן יפחיד אותו בצהרי היום. העננים ימנעו את הארת הצהריים של היום[11]: (ו) הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל החושך הגמור ייקח את הלילה שבו התעברה אימי,[12] אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה אותו לילה לא יתייחד יחד עם שאר ימות השנה,[13] בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא והוא לא ייחשב יחד עם שאר הימים כדי להשלים חודשים. איוב אמר שהוא רוצה שהיום שבו הוא נולד והלילה שבו אמו התעברה לא ייחשבו במניין הימים, והוא חזר על כך בכמה אופנים[14]: (ז) הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד הלילה שבו אמי התעברה, יהיה יחיד וחסר מבני אדם. אנשים לא יסתובבו בו,[15] אַל תָּבֹא רְנָנָה בוֹ אל תבוא שמחה של בני אדם בלילה זה[16]: (ח) יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם מי שנוהג לקלל את היום שבו הוא נולד, יקלל גם את הלילה הזה,[17] הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן העתידים להיות יחד עריריים, ללא בנים. האיש והאישה הנשואים שלא מולידים, ובעקבות כך הם מרירים, יקללו את היום הזה[18]: (ט) יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ הכוכבים הגדולים שנראים בתחילת הלילה ובסופו יהיו חשוכים ולא יאירו (למרות שבדרך כלל יש להם אור גדול),[19] יְקַו לְאוֹר וָאַיִן הלילה יחכה לאור שיבוא אחריו, אך הוא לא יבוא,[20] וְאַל יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר והוא לא יראה את האור הראשון ביום[21]: (י) כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי שהרי מי שהיה צריך למנוע את לידתי, לא סדר את הדלת של הבטן שיצאתי ממנו (ולא מנע ממני להיוולד),[22] וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי (אם היה מונע ממני להיוולד) הוא היה מסתיר ממני את הצרות שעברו עלי מאז שנולדתי[23]: (יא) לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת למה לא מתתי בשעה שיצאתי מרחם אימי?[24] מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע מדוע לא גוועתי בשעה שיצאתי מבטן אימי?[25]: (יב) מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם מדוע קידמו אותי הברכיים של אימי במקום שאמות? הברכיים הם ביטוי לטיפול בילד,[26] וּמַה שָּׁדַיִם כִּי אִינָק ומדוע נגזר עלי לינק מהשדיים של אימי?[27]: (יג) כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט (שהרי אם הייתי מת בשעת הלידה או לפניה) הייתי שוכב עכשיו בקבר ללא ייסורים[28] יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי וכאשר הייתי שוכב בקבק וישן בו, הייתה לי מנוחה במקום כל הצרות שבאות עלי. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת[29]: (יד) עִם מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ הייתי שוכב בקבר עם מלכים ויועצי הארץ. הייתי שוכב בקבר כמו אנשים חשובים מאוד, היות ולאחר שאדם נקבר, אין הבדל בין אדם פשוט או תינוק שרק נולד לבין מלך או שר חשוב,[30] הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ שבונים בשבילם חורבות לערים. דרכם של המלכים היה לבנות להם ערים חשובות כדי שיזכרו את שמם[31]: (טו) אוֹ עִם שָׂרִים זָהָב לָהֶם בקבר הייתי גם דומה לשרים שאוספים זהב,[32] הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף שהם ממלאים את האוצרות שלהם באוצרות שונים. גם הם אינם לוקחים איתם דבר לקבר, וכאשר הייתי נקבר, הייתי דומה להם[33]: (טז) אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה מדוע שלא אהיה כמו נפל טמון? הנפל הוא עובר שמת ברחם, ואיוב שואל מדוע הוא נולד,[34] כְּעֹלְלִים לֹא רָאוּ אוֹר ומדוע שלא היה כתינוק שלא ראה אור?[35]: (יז) שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז בקבר, הרשעים אינם מרגיזים וחוטאים (בניגוד לאלה שחיים שכן חוטאים),[36] וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ ובקבר ינוחו גם העייפים[37]: (יח) יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ האסירים שהיו אסורים יחד היו שאננים ושקטים,[38] לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ ובכלא הם לא שמעו קול שכופה אותם לעשות דבר כלשהו[39]: (יט) קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא במאסר כולם שווים ואין הבדל בין מי שהיה אדם חשוב לפני שהוא נכלא לבין מי שהיה אדם פשוט,[40] וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו ובכלא, העבד נהיה חופשי מהאדון שלו[41]: (כ) לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר מדוע ה' נותן אור לאלה שיש להם חיים קשים? מדוע ה' נותן להם לחיות?[42] וְחַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ ומדוע ה' נותן חיים למי שמר בנפשו? הרי היה עדיף להם שימותו[43]: (כא) הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ האנשים שבאו עליהם כל כך הרבה צרות, מחכים למות, אך המוות איננו מגיע,[44] וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים והם מחפשים את המוות יותר ממה שהם מחפשים אחרי אוצרות מוטמנים[45]: (כב) הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל אותם אנשים היו שמחים בשביל ההרגשה הטובה שהייתה באה כאשר הם היו מוצאים קבר,[46] יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר והם ישמחו כאשר הם ימצאו קבר[47]: (כג) לְגֶבֶר אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה כל זה נכון לאדם שדרכו נסתרת מה', וה' איננו יודע שהוא עושה טוב,[48] וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ וה' כביכול עשה מחיצה בינו לבין האדם (כך שאינו רואה את מעשיו הטובים)[49]: (כד) כִּי לִפְנֵי לַחְמִי אַנְחָתִי תָבֹא שהרי, הייתי נאנח לפני כל אכילה (מרוב צרות שבאו עלי),[50] וַיִּתְּכוּ כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי והשאגות שלי היו מצויים כמו מים שנוזלים. כשם שהמים הנוזלים אינם מפסיקים לנזול, כך השאגות שלי היו נשמעות כל הזמן[51]: (כה) כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי לאורך כל חיי פחדתי שיבואו עליי צרות – והן אכן באו עליי עתה,[52] וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי ומה שפחדתי אכן בא עליי. הפחד שלי שמא יבואו עליי צרות התממש[53]: (כו) לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז לא הייתי שליו, ולא הייתי שקט, ולא נחתי, אלא תמיד פחדתי שמא יבואו עליי צרות, ואכן בסוף באו עליי אותן צרות[54]:

 

[1] מצודות.

[2] מצודות. אבן עזרא: פירש בשלושה אופנים. א. כאשר אדם מקלל, מרוב צער הוא מקלל את היום שבו הוא נולד. על פירוש זה כתב שהוא הפירוש הנכון. ב. הכוונה לעניין המזלות, כפי שביארנו בפנים. ג. הוא לא היה רוצה לזכור את היום שבו הוא נולד מרוב צרות שבאו עליו.

[3] רש"י. תרגום הסביר "ויען" בתור תשובה ולא בתור הרמת קול, ובכך הוא חורג מפירושו במקומות אחרים. אבן עזרא התלבט אם הכוונה היא שאיוב פתח בדברים או שהוא ענה לחבריו תשובה (אם כי פנייתם אליו איננה כתובה בפסוק).

[4] רש"י. רמב"ן: הכוונה היא שאיוב ביקש שהיום שבו הוא נולד יימחק. לדוגמה: אם הוא נולד ביום ראשון, שיום ראשון יימחק לגמרי. אבן עזרא: איוב העדיף שביום לידתו, השמש לא הייתה מאירה על הארץ, אלא הלילה היה ממשיך.

[5] רש"י. בפסוק לא כתוב מיהו האומר, וזהו אחד המקומות שהמקרא חסר. רמב"ן פירש "אמר" בלשון גזירה, ולפי פירושו הכוונה היא שהיום שבו נגזר שאימו תתעבר, יהיה מקולל. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שאיוב לא ידע אם הוא נולד ביום או בלילה, ולכן הוא קילל את היום שבו נולד, ואם הוא נולד בלילה, הוא קילל את אותו לילה. לפי פירוש זה "הורה" פירושו נולד. ספורנו: איוב קילל שלא ייוולד אף ילד באותו יום שבו הוא נולד, וכך גם בלילה שבו הוא נולד, היות והאמין שכל מה שעבר עליו היה תלוי ביום הלידה, והוא לא רצה שעוד מישהו יסבול ממה שהוא סבל.

[6] רש"י.

[7] רש"י. רמב"ן הוסיף פירוש וכתב שאיוב ביקש שה' לא ידרוש את אותו היום כדי להביא בו אור (ולפי זה יש חזרה בצלע זו על הצלע הקודמת).

[8] רש"י. לפי פירושו, "תופי" מלשון הופעה או זריחה. אבן עזרא פירש "תופע" מלשון השקפה.

[9] תרגום. אבן עזרא דחה פירוש שהכוונה שהחושך יגאל וימשוך את היום לכיוון שלו.

[10] תרגום.

[11] מצודות. תרגום: כמו הימים שבהם ירמיהו ויונה קיללו את עצמם על הצרות שבאו עליהם. רש"י פירש "כמרירי היום" כמו המזיקים שמזיקים בצהריים. רמב"ן: כמו אנשים מרירים שמקללים את היום שלהם. ספורנו: כמו המקרים שקורים ביום.

[12] מצודות.

[13] מצודות. תרגום: לא יהיה חלק מהימים הטובים של כל שנה. רש"י: פירש "יחד" מלשון שמחה ולא משלון התייחדות, והכוונה היא שלא תהיה שמחה באותו היום.

[14] מצודות. תרגום: לא ייחשב במניין ראשי החודשים.

[15] רש"י. באופן דומה פירש אבן עזרא שכתב שהלילה הזה יהיה שומם. תרגום: יהיה בו צער. רמב"ן התלבט אם הכוונה שהלילה יעמוד בפני עצמו ולא יתחבר עם שאר הימים והלילות, או שהכוונה היא שאנשים לא ילכו באותו לילה, כפי שביארנו בפנים.

[16] מצודות.

[17] רש"י. תרגום: הכוונה לנביאים שמקללים את יום הפורענות שעתידה לבוא. מצודות כתב שהכוונה לאנשים שמספידים ומקללים את היום שבו מת האדם אותו הם מספידים.

[18] רש"י. בפירושו השני הביא בשם הירושלמי כדברי המצודות שהבאנו לעיל שמדובר על אנשים שמספידים את המת. באופן דומה פירש גם התרגום שכתב שהכוונה היא לאלה שעתידים לעורר את הקינות שלהם. אבן עזרא הוסיף פירוש וכתב שהכוונה היא לאנשים שהפליגו בספינה, והספינה נשברה, והם חוששים שהם ייפלו למים ולוויתן יאכל אותם. רמב"ן הוסיף פירוש שאיוב אמר שהוא היה רוצה שהכוחות העליונים שעתידים לרוצץ את ראש הלוויתן, יקללו את היום.

[19] רלב"ג. רש"י: הכוונה שיהיה חושך מוחלט בלילה.

[20] מצודות. ספורנו: יקוו שתהיה לידה מוצלחת, אך זה לא יקרה.

[21] רלב"ג. אבן עזרא הסביר מדוע נקרא האור הראשון עפעפיים. כשם שכאשר העין נפתחת מעט, היא רואה אור דק, כך בוקע האור הראשון הדק. בפירושו הראשון הסביר שהכוונה היא כמו השקפה, כאילו כתוב בפסוק "אור שחר" . גם רש"י פירש "עפעפי" בהקשר של אור, וכתב שפירושו זהר.

[22] רש"י. ספורנו: הכוונה שה' לא מנע מאמו מלהתעבר. מצודות: הכוונה שה' לא הפסיק את חבל הטבור, וכך הוא לא מת במעי אמו.

[23] רש"י.

[24] רש"י.

[25] רש"י. ספורנו: גם אם ההיריון והלידה היו הכרחיים, היה ראוי שאמות כאשר יצאתי מבטן אימי. מצודות: גם אם לא היה ניתן להמית אותי ברחם אימי משום שהייתה בכך סכנה לאימי, היה ראוי להרוג אותי משעה שיצאתי מבטן אימי.

[26] רש"י. לגבי מה שכתבנו שהברכיים הם ביטוי לטיפול בילד, ראה בראשית נ,כג. מצודות: הכוונה לברכיים של המילדת.

[27] רש"י. מצודות: למה יש לאימי שדיים שאיניק מהם. ספורנו: אין מדובר דווקא על שדי אימו, אלא איוב שואל מדוע מצאו לו מיילדת או מינקת.

[28] רש"י.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שאיוב שואל למה הוא נודע בעולם כמו מלכים שדואגים לשמם, היה טוב יותר לו הוא היה מת ולא היה ידוע.

[32] מצודות.

[33] תרגום.

[34] מצודות. רמב"ן הביא פירוש נוסף שכתב שאיוב שואל באופן עקרוני, מדוע אנשים חיים, הרי עדיף לא להיוולד ולא לחיות חיי צער.

[35] רש"י.

[36] רש"י. תרגום: הכוונה לרשעים ששבו בתשובה, נמלטו מהגיהינום כשהם בקבר. ספורנו: איוב אומר ששם הכשדים וחיילי שבא לא היו מצליחים לקחת ממנו את מה שהם לקחו ממנו בחיים. רלב"ג: לאחר המוות, סרה היראה מהרשעים. אבן עזרא: אין הכוונה לרשעים ממש, אלא לאנשים שזזים כל הזמן.

[37] רש"י. תרגום: הכוונה לתלמידים שעמלו בתורה ונהיו עייפים מכך.

[38] מצודות. תרגום: הכוונה שהם היו שקטים כאחד מהאסירים שבבית המדרש, והם לא שמעו קול של מורה שמורה אותם.

[39] מצודות.

[40] מצודות. תרגום: הכוונה שאברהם (שנקרא זקן) ויעקב (שנקרא צעיר האבות) נמצאים שם.

[41] מצודות. תרגום: הכוונה ליצחק אבינו שנהיה בן חורין מהעקידה.

[42] רש"י. ספורנו: השאלה היא מדוע ה' נותן שכל לאדם, אם האדם בסופו של דבר איננו מגיע לידי שלמות.

[43] תרגום.

[44] תרגום.

[45] רש"י.

[46] רש"י. יש בצלע זו מעין חוסר, כיוון שכתוב שהם שמחים בשמחה או בהרגשה הטובה, וחסרה הסיבה שהם שמחים. אבן עזרא הוסיף פירוש שהגיל הוא התנועה לשמחה. כלומר שיש כמה שלבים בשמחתם, עד שהם מגיעים לקבר.

[47] רש"י.

[48] רש"י. רמב"ן: הכוונה שאדם שיש לו צער בעולם, איננו יכול למצוא דרך טובה ללכת בה, היות ואין זה משנה מה שהוא יעשה, עדיין יבואו עליו צרות.

[49] רש"י.

[50] רש"י.

[51] מצודות.

[52] רש"י.

[53] רש"י.

[54] רש"י. תרגום: איוב אמר את השלבים של ביאת הצרות עליו. בתחילה הוא לא היה שליו מהבשורה של השוורים והאתונות, הגיעה אליו הבשורה על השריפה, הוא לא היה שקט מהבשורה השנייה, הגיעה אליו הבשורה השלישית על הגמלים, הוא לא נח מהבשורה על הגמלים, הגיעה אליו הבשורה על בניו.