דניאל פרק ו

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר דניאל פרק ו'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ח

דניאל פרק ו

(א) וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין דריוש המדי קיבל את מלכותו של בלשצר כאשר היה בן שישים ושתיים שנה[1]: (ב) שְׁפַר קֳדָם דָּרְיָוֶשׁ היה טוב הדבר לפני דריוש (כפי שמיד יוסבר בעז"ה),[2] וַהֲקִים עַל מַלְכוּתָא לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא מְאָה וְעֶשְׂרִין ודריוש הקים על מלכותו מאה ועשרים אחשדרפנים (ודבר זה היה טוב בעיניו),[3] דִּי לֶהֱוֹן בְּכָל מַלְכוּתָא (דריוש הקים מאה ועשרים אחשדרפנים) כדי שהם ישלטו בכל מלכותו[4]: (ג) וְעֵלָּא מִנְּהוֹן סָרְכִין תְּלָתָא ולמעלה מהאחשדרפנים העמיד דריוש שלושה סרכין. הסרכין היו ממונים על האחשדרפנים (ולכן כתוב שהיו מעליהם),[5] דִּי דָנִיֵּאל חַד מִנְּהוֹן דניאל היה אחד מהסריכין,[6] דִּי לֶהֱוֹן אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּין יָהֲבִין לְהוֹן טַעְמָא תפקיד האחשדרפנים היה לייעץ לסריכין,[7] וּמַלְכָּא לָא לֶהֱוֵא נָזִק וכך המלך לא יינזק. כדי שלא יהיו הרבה יועצים שייעצו למלך, דריוש בנה היררכיה ביועצים: מאה ועשרים יועצים זוטרים (האחשדרפנים) ייעצו לסריכין, ושלש הסריכין ייעצו למלך[8]: (ד) אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דְּנָה הֲוָא מִתְנַצַּח עַל סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אז דניאל זה היה מתנצח ומתגבר על כל הסריכים והאחשדרפנים. דניאל היה מראה לכל מאה עשרים ושלש היועצים שהוא צדק בכל מה שאמר (כיוון שהייתה בו רוח אלוקים),[9] כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ (דניאל היה מתגבר על שאר היועצים) בגלל רוח החכמה היתירה שהייתה בו,[10] וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כָּל מַלְכוּתָא והמלך חשב להעמיד אותו לשליט על כל מלכותו[11]: (ה) אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הֲווֹ בָעַיִן עִלָּה לְהַשְׁכָּחָה לְדָנִיֵּאל מִצַּד מַלְכוּתָא אז, כאשר דריוש רצה למנות את דניאל על כל מלכותו, רצו האחשדרפנים והסרכים למצוא עלילה על דניאל בעניין המלכות. הם רצו למצוא עלילה שיוכלו להעליל עליו לפני המלך,[12] וְכָל עִלָּה וּשְׁחִיתָה לָא יָכְלִין לְהַשְׁכָּחָה אך הם לא היו יכולים למצוא שום עלילה או דבר השחתה על דניאל,[13] כָּל קֳבֵל דִּי מְהֵימַן הוּא (האחשדרפנים והסריכים לא הצליחו למצוא עלילה על דניאל) משום שהוא היה נאמן למלך,[14] וְכָל שָׁלוּ וּשְׁחִיתָה לָא הִשְׁתְּכַחַת עֲלוֹהִי וכל דבר של טעות או של שחיתות לא נמצא בו[15]: (ו) אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ אָמְרִין אז, לאחר שלא הצליחו להעליל על דניאל, אמרו האנשים האלה (האחשדרפנים והסריכין),[16] דִּי לָא נְהַשְׁכַּח לְדָנִיֵּאל דְּנָה כָּל עִלָּא אנחנו לא נמצא מה להעליל על דניאל (משום שהוא באמת נאמן למלך),[17] לָהֵן הַשְׁכַּחְנָה עֲלוֹהִי בְּדָת אֱלָהֵהּ אלא אנחנו נמצא עלילה בדת אלוהיו. אנחנו נבקש מהמלך שיגזור עליו גזירה שתעביר אותו על דתו[18]: (ז) אֱדַיִן סָרְכַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא אִלֵּן הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא אז, לאחר שהחליטו להעליל על דניאל על ידי שהמלך יגזור עליו לעבור על דתו, נאספו הסרכין והאחשדרפנים אל המלך,[19] וְכֵן אָמְרִין לֵהּ וכך הם אמרו לו: דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי המלך דריוש! יהי רצון שתחיה לעולם![20]: (ח) אִתְיָעַטוּ כֹּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא כל הסרכין התייעצו ביניהם,[21] סִגְנַיָּא וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא הַדָּבְרַיָּא וּפַחֲוָתָא בהתייעצות נכחו גם בעלי התפקידים האחרים: הסגנים, האחשדרפנים, הדברים והפחות (סוגים נוספים של בעלי תפקידים),[22] לְקַיָּמָה קְיָם מַלְכָּא ההתייעצות נועדה לחזק את קיומו של המלך, לחזק את שלטונו של המלך על ארצו. דריוש היה מלך חדש והוא היה מדי וסריכין והאחשדרפנים אמרו לו שאם ישמע בקולם – השלטון שלו יתחזק,[23] וּלְתַקָּפָה אֱסָר (ההתייעצות נועדה) כדי לחזק את הגזירה בקשר חזק, באופן שלא יהיה ניתן לבטל אותו,[24] דִּי כָל דִּי יִבְעֵה בָעוּ מִן כָּל אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד יוֹמִין תְּלָתִין כל אדם שיבקש בקשה מאלוה או מאדם כלשהו במשך שלושים הימים הבאים,[25] לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא (כל מי שיבקש בקשה מאלוה או מאדם) חוץ ממך המלך,[26] יִתְרְמֵא לְגֹב אַרְיָוָתָא יושלך לגוב האריות. הגזירה הייתה שבמשך שלושים הימים הקרובים, יהיה מותר לבקש בקשות רק מהמלך, וכל מי שלא ינהג כך (כמו דניאל שיתפלל לה'), יושלך לגוב האריות, וכך כולם יבינו שהמלך הוא האדם החזק בממלכה ורק הוא יכול לספק את צרכיהם של תושבי הממלכה[27]: (ט) כְּעַן מַלְכָּא תְּקִים אֱסָרָא וְתִרְשֻׁם כְּתָבָא עכשיו המלך, תחזק את הקשר של הגזירה, ותכתוב על המכתב,[28] דִּי לָא לְהַשְׁנָיָה לא יהיה ניתן לשנות את הגזירה,[29] כְּדָת מָדַי וּפָרַס דִּי לָא תֶעְדֵּא כמו חוקי פרס ומדי שאוסרים את העברת החוק וביטולו לאחר שהמלך כבר אישר אותו[30]: (י) כָּל קֳבֵל דְּנָה בגלל זה, כדי לחזק את מלכותו,[31] מַלְכָּא דָּרְיָוֶשׁ רְשַׁם כְּתָבָא וֶאֱסָרָא המלך דריוש כתב את הגזירה ובכך חיזק את הקשר של הגזירה. כשם שלא ניתן להתיר קשר בקלות, כך לא ניתן לבטל את גזירתו של המלך לאחר שהוא כבר כתב אותה[32]: (יא) וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי רְשִׁים כְּתָבָא כאשר דניאל ידע שהמלך כתב את הגזירה,[33] עַל לְבַיְתֵהּ הוא נכנס לביתו,[34] וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם ובעליה של ביתו היו חלונות שהיו מכוונות כנגד העיר ירושלים (למרות שבית המקדש כבר חרב – עדיין צריך להתפלל לכיוון ירושלים),[35] וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי ושלש פעמים ביום הוא היה כורע על ברכיו – בתפילת שחרית, בתפילת מנחה ובתפילת ערבית,[36] וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ והוא היה מתפלל ומודה לפניו אלוהיו,[37] כָּל קֳבֵל דִּי הֲוָא עָבֵד מִן  קַדְמַת דְּנָה כמו שהוא היה עושה לפני כן. דניאל היה מתפלל בסתר בביתו כמו שהוא היה נוהג לעשות לפני גזירתו של המלך[38]: (יב) אֱדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ אז האנשים האלה (הסריכין והאחשדרפנים) חיפשו,[39] וְהַשְׁכַּחוּ לְדָנִיֵּאל והם מצאו את דניאל,[40] בָּעֵא וּמִתְחַנַּן קֳדָם אֱלָהֵהּ מתפלל ומתחנן לפני אלוהיו[41]: (יג) בֵּאדַיִן קְרִיבוּ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא אז הם התקרבו ואמרו לפני המלך,[42] עַל אֱסָר מַלְכָּא (הם אמרו לפני המלך) על הקשר של המלך, על גזירתו של המלך,[43] הֲלָא אֱסָר רְשַׁמְתָּ הרי אתה כתבת את הגזירה – את הקשר שאסור להתיר אותו,[44] דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִבְעֵה מִן כָּל אֱלָהּ וֶאֱנָשׁ עַד יוֹמִין תְּלָתִין שבמשך שלושים הימים הבאים, כל מי שיבקש דבר מאלוה או מאדם כלשהו,[45] לָהֵן מִנָּךְ מַלְכָּא חוץ ממך המלך,[46] יִתְרְמֵא לְגוֹב אַרְיָוָתָא יושלך לגוב האריות,[47] עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר המלך דריוש ענה לסריכין ולאחשדרפנים ואמר:[48] יַצִּיבָא מִלְּתָא כְּדָת מָדַי וּפָרַס דִּי לָא תֶעְדֵּא דבריכם אמת ואסור לי לבטל את הגזירה שלי[49]: (יד) בֵּאדַיִן עֲנוֹ וְאָמְרִין קֳדָם מַלְכָּא אז ענו הסריכין והאחשדרפנים לפני המלך:[50] דִּי דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד לָא שָׂם עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם וְעַל אֱסָרָא דִּי רְשַׁמְתָּ דניאל הזה מהגולים מיהודה לא התייחס לציווי שלך המלך ולגזירה שכתבת,[51] וְזִמְנִין תְּלָתָה בְּיוֹמָא בָּעֵא בָּעוּתֵהּ ושלש פעמים ביום הוא מבקש בקשות מאלוהיו[52]: (טו) אֱדַיִן מַלְכָּא כְּדִי מִלְּתָא שְׁמַע אז, כאשר המלך שמע את הדברים האלה,[53] שַׂגִּיא בְּאֵשׁ עֲלוֹהִי הדבר היה רע בעיניו מאוד. המלך דריוש אהב מאוד את דניאל ולא רצה להשליך אותו לגוב האריות,[54] וְעַל דָּנִיֵּאל שָׂם בָּל לְשֵׁיזָבוּתֵהּ והמלך השתדל מאוד להציל את דניאל על ידי שהוא הפריך את טענותיהם של הסריכין והאחשדרפנים,[55] וְעַד מֶעָלֵי שִׁמְשָׁא הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ ועד שקיעת השמש ניסה המלך להציל את דניאל[56]: (טז) בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הַרְגִּשׁוּ עַל מַלְכָּא אז, לאחר שדריוש ניסה למנוע את הוצאת דינו של דניאל אל הפועל, נכנסו הגברים האלה אל המלך (הסריכין והאחשדרפנים),[57] וְאָמְרִין לְמַלְכָּא והם אמרו למלך: דַּע מַלְכָּא דִּי דָת לְמָדַי וּפָרַס דִּי  כָל אֱסָר וּקְיָם דִּי מַלְכָּא יְהָקֵים לָא לְהַשְׁנָיָה דע לך אדוני המלך! יש חוק בחוקי פרס ומדי שכאשר המלך גוזר דבר כלשהו, ולאחר מכן המלך כותב את הגזרה, אסור לשנות את הגזרה (ולכן עליך להשליך את דניאל לגוב האריות)[58]: (יז) בֵּאדַיִן מַלְכָּא אֲמַר אז, לאחר שיועציו אמרו לו שאסור לו לשנות את הגזירה, המלך דריוש אמר,[59] וְהַיְתִיו לְדָנִיֵּאל וּרְמוֹ לְגֻבָּא דִּי אַרְיָוָתָא והביאו את דניאל והשליכו אותו לגוב האריות,[60] עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל המלך הרים את קולו ואמר לדניאל:[61] אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ האלוהים שלך שאתה תמיד עובד אותו – הוא יציל אותך[62]: (יח) וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה והביאו אבן אחת,[63] וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא האבן הונחה על פי גוב האריות,[64] וְחַתְמַהּ מַלְכָּא בְּעִזְקְתֵהּ וּבְעִזְקָת רַבְרְבָנוֹהִי המלך חתם על האבן בחותמת שלו ובחותמת של שריו,[65] דִּי לָא תִשְׁנֵא צְבוּ בְּדָנִיֵּאל (הנחת האבן וחתימתה הייתה) כדי שלא ישתנה רצונו של המלך בדניאל – כדי שאף אחד לא יפגע בדניאל בניגוד לרצון המלך[66]: (יט) אֱדַיִן אֲזַל מַלְכָּא לְהֵיכְלֵהּ אז, לאחר שהמלך חתם את חותמו על האבן, הוא הלך להיכלו,[67] וּבָת טְוָת המלך ישב בתענית וכך הוא ישן ללא שאכל או שתה,[68] וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קָדָמוֹהִי ושולחן לא הכניסו לפניו,[69] וְשִׁנְתֵּהּ נַדַּת עֲלוֹהִי ושנתו נדדה עליו (בגלל שדאג לדניאל)[70]: (כ) בֵּאדַיִן מַלְכָּא בִּשְׁפַּרְפָּרָא יְקוּם בְּנָגְהָא אז המלך קם בעלות השחר, באור הבוקר (בניגוד למנהג המלכים לקום מאוחר),[71] וּבְהִתְבְּהָלָה לְגֻבָּא דִי אַרְיָוָתָא אֲזַל והוא הלך לגוב האריות במהירות[72]: (כא) וּכְמִקְרְבֵהּ לְגֻבָּא לְדָנִיֵּאל וכאשר המלך הגיע לגוב האריות שבו היה דניאל,[73] בְּקָל עֲצִיב זְעִק (כאשר דריוש הגיע לגוב האריות) הוא צעק בקול עצוב,[74] עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל המלך הרים את קולו ואמר לדניאל:[75] דָּנִיֵּאל עֲבֵד אֱלָהָא חַיָּא אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הַיְכִל לְשֵׁיזָבוּתָךְ מִן אַרְיָוָתָא (דריוש צעק) דניאל שעשית אל אלוהיך אלוהים חיים שאתה תמיד עובד לפניו – האם הוא יכול להציל אותך מהאריות?[76]: (כב) אֱדַיִן דָּנִיֵּאל עִם מַלְכָּא מַלִּל אז דניאל דיבר עם דריוש המלך,[77] מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי (דניאל אמר למלך) אדוני המלך! יהי רצון שתחיה לעולם[78]: (כג) אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ האלוהים שלי שלח מלאכים,[79] וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא והם סגרו את פיהם של האריות,[80] וְלָא חַבְּלוּנִי ולכן האריות אפילו לא גרמו לי לחבלות,[81] כָּל קֳבֵל דִּי קָדָמוֹהִי זָכוּ הִשְׁתְּכַחַת לִי (האריות לא פגעו בי) בגלל שנמצאה לי זכות שבזכותה ניצלתי,[82] וְאַף קָדָמָךְ מַלְכָּא חֲבוּלָה לָא עַבְדֵת וגם לפניך המלך לא עשיתי כל דבר רע[83]: (כד) בֵּאדַיִן מַלְכָּא שַׂגִּיא טְאֵב עֲלוֹהִי אז, לאחר שדניאל אמר את דבריו, הדבר הוטב מאוד בעיני המלך,[84] וּלְדָנִיֵּאל אֲמַר לְהַנְסָקָה מִן גֻּבָּא והמלך ציווה להעלות את דניאל מגוב האריות,[85] וְהֻסַּק דָּנִיֵּאל מִן גֻּבָּא ודניאל הועלה מגוב האריות,[86] וְכָל חֲבָל לָא הִשְׁתְּכַח בֵּהּ דִּי הֵימִן בֵּאלָהֵהּ ולא נמצאה בו כל חבלה בזכות שהאמין באלוהיו[87]: (כה) וַאֲמַר מַלְכָּא וְהַיְתִיו גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי אֲכַלוּ קַרְצוֹהִי דִּי דָנִיֵּאל והמלך אמר להביא את האנשים שהלשינו על דניאל,[88] וּלְגֹב אַרְיָוָתָא רְמוֹ אִנּוּן בְּנֵיהוֹן וּנְשֵׁיהוֹן והשליכו אותם, את בניהם ואת נשותיהם לגוב האריות,[89] וְלָא מְטוֹ לְאַרְעִית גֻּבָּא עַד דִּי שְׁלִטוּ בְהוֹן אַרְיָוָתָא והם לא הגיעו עד לתחתית הבור לפני שהאריות שלטו בהם, האריות פגעו בהם ואכלו אותם עוד לפני שהם הגיעו לתחתית הבור,[90] וְכָל גַּרְמֵיהוֹן הַדִּקוּ ואת העצמות שלהם כתשו, האריות כתשו את העצמות של האנשים שהושלכו לגוב האריות[91]: (כו) בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא אז, לאחר שדניאל ניצל והמלשינים נאכלו על ידי האריות, כתב דריוש המלך לכל העמים, האומות והלשונות שגרים בכל הארץ,[92] שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא (דריוש כתב לכל העמים) שלום רב[93]: (כז) מִן קֳדָמַי שִׂים טְעֵם מלפניי יצאה הגזירה,[94] דִּי בְּכָל שָׁלְטָן מַלְכוּתִי שבכל המקומות שאני שולט – בכל תחומי הממלכה שלי,[95] לֶהֱוֹן זָיְעִין וְדָחֲלִין מִן קֳדָם אֱלָהֵהּ דִּי דָנִיֵּאל יהיו רועדים ומפחדים מהאלוהים של דניאל,[96] דִּי הוּא אֱלָהָא חַיָּא וְקַיָּם לְעָלְמִין שהוא אלוהים חי וקיים לעולם,[97] וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל והמלכות שלו (של ה') לא תושחת,[98] וְשָׁלְטָנֵהּ עַד סוֹפָא ושלטונו (של ה') יהיה עד סוף העולם[99]: (כח) מְשֵׁיזִב וּמַצִּל וְעָבֵד אָתִין וְתִמְהִין בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא (האלוהים של דניאל) מוציא מפורענות, מציל, עושה אותות ודברים תמוהים בשמים ובארץ,[100] דִּי שֵׁיזִיב לְדָנִיֵּאל מִן יַד אַרְיָוָתָא והוא הציל את דניאל מידי האריות[101]: (כט) וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ ודניאל זה הצליח בתפקידו כשליט במלכותו של דריוש,[102] וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ פָּרְסָאָה וכן הוא הצליח במלכותו של כורש, חתנו של דריוש שמלך אחריו. אולם, תוך כדי מלכותו של כורש, פרש דניאל מעיסוקו בענייני הממלכה והעביר את תפקידו לזרובבל[103]:

 

[1] מצודות. רש"י: מניין שנותיו של דריוש נכתב כדי לומר לנו שביום שנבוכדנצר נכנס לבית המקדש בימיו של יהויכין (לא היה זה עדיין חורבן בית המקדש), נולד השטן שלו דריוש. מגלות יכניה ועד להעברת המלכות לדריוש עברו שישים ושתיים שנה. החשבון עולה כך: הגלות הייתה בשנה השמינית למלכותו של נבוכדנצר (שהיא השנה השביעית מאז כיבוש יהויקים). נבוכדנצר מלך בסך הכל ארבעים וחמש שנים, יוצא אם כן שנותרו לו מכיבוש יהויכין ועד לסוף מלכותו שלושים ושבע שנים. עשרים ושלש שנים מלך בנו אויל מרודך ועוד שנתיים שמלך בלשצר, יוצא שישים ושתיים שנה. א"ע: דריוש שהוזכר כאן איננו דריוש הפרסי שבית המקדש נבנה בשנה השניה למלכותו. אסתר נלקחה לבית אחשורוש בשנה השביעית למלכותו ודריוש נולד בשנה השמינית למלכותו של אחשורוש. אחשורוש מלך בסך הכל שלש עשרה שנה כך שדריוש בנו התחיל למלוך בגיל צעיר מאוד (כך גם היה אצל יהוא ויואש). כורש כבש את בבל, לאחריו מלך אחשורוש ולאחריו מלך דריוש בנו. בספר מלכי פרס כתוב שדריוש שהוזכר בפסוק היה חותן של כורש ושניהם כבשו את בבל כורש היה מלך פרס ואילו דריוש היה מלך מדי. (בפירוש א"ע יש הפניה לספר יוסיפון שם מוזכר שהייתה חלוקה של הממלכה בין כורש לדריוש, אך לא כתוב שם שדריוש היה חותן של כורש. בפירוש א"ע שבהוצאת המאור כתוב פעם אחת שדריוש היה חותן של כורש ופעם אחת כתוב שהיה חתן של כורש. כנראה שצריך לומר שהוא היה חותן של כורש).

[2] מצודות.

[3] מצודות. מלבי"ם: הפחות היו ממונים על ידי תושבי המקום, הם היו מעין נציגי המקום, וזאת לעומת האחשדרפנים שהיו נציגים של המלך כדי שבעלי התפקידים האחרים לא יסטו מרצון המלך.

[4] מצודות.

[5] רש"י. רס"ג: הסרכיא היו מעין שוטרים.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] רלב"ג.

[10] מצודות.

[11] רש"י. רס"ג: המלך חשב להקים אותו שיילחם את מלחמותיו.

[12] רש"י.

[13] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שהם אפילו לא מצאו עלילת שקר שהיה ניתן להדביק על דניאל.

[14] מצודות.

[15] מצודות. רס"ג: הוסיף אפשרות לפרש שלו משלון רשלנות אך לא מלשון שגגה.

[16] מצודות.

[17] רש"י.

[18] רש"י. רס"ג הוסיף פירוש נוסף שהמלך יגזור גזירה שתסתור את הדת היהודית וכאשר דניאל לא ימלא אחר גזירה זו הוא בעצם ימרוד במלך.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] רש"י.

[24] מצודות.

[25] רש"י.

[26] רש"י.

[27] רש"י.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] רש"י. מלבי"ם: מצד האמת היה מותר לבקש את הבקשות מאת המלך, שהרי גזירתו לא נועדה להעביר אדם על דתו. אלא שתפילתו של דניאל הייתה להודות ולשבח לה' ולא לבקש בקשות לעצמו.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] רש"י.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות. כאן לא ביארנו את השורש ע.נ.ה כיוון שמדובר כאן על דו שיח.

[49] מצודות.

[50] מצודות. כאן לא ביארנו את השורש ע.נ.ה כיוון שמדובר כאן על דו שיח.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] רש"י.

[54] מצודות. מלבי"ם: טענתו של המלך הייתה שדניאל לא ביקש בתפילתו בקשות חדשות, אלא הוא רק התפלל לפני ה' וממילא הוא לא עבר על הגזירה.

[55] רש"י. מצודות בפירושו הראשון הוסיף פירוש נוסף שהכוונה היא שהוא התיר לדניאל לפדות את עצמו בממון. המחלוקת היא בפירוש המילה "בל" – האם הכוונה למעין מס – כמו מס ה"בלו" המוכר לנו מספר עזרא, או שהכוונה היא מלשון "בל", כלומר הפרכת הטענות שלהם. רס"ג פירש זאת באופנים נוספים: א. בל = לב בהיפוך אותיות כמו שכשב = כבש, והכוונה שהמלך שם לב לכך. פירוש נוסף הוא מלשון לבלול את הדברים.

[56] מצודות.

[57] עיין ביאורנו לפסוק ז. מצודות: בעלילה ניגשו אל המלך רק חלק מהשרים אך לאחר שהמלך נמנע מהשלכת דניאל לגוב האריות, ניגשו אליו כולם.

[58] מצודות. מלבי"ם: הם התכוונו לומר לדריוש שאין להתפלפל ולומר שהגזירה לא הייתה שלא להתפלל.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] רש"י וכתב שבכל ארץ בבל יש רק לבנים ולא אבנים, אלא שהמלאכים הביאו את האבן הזו מארץ ישראל. מטרתו של המלך בהנחת האבן הייתה כדי שבני אדם לא יפגעו בדניאל, משום שהמלך אמר שהוא אינו יכול למנוע את השלכתו של דניאל לגוב האריות (בגלל הגזירה), לפחות ימנע נזק בידי אדם.

[64] רש"י.

[65] רש"י.

[66] רש"י.

[67] מצודות.

[68] רש"י. רס"ג: הוסיף פרוש שהכוונה היא שלא הביאו לפניו אישה בתולה.

[69] רש"י. רלב"ג: לא הכניסו לפניו כלי זמר. בפירוש נוסף כתב שהיה מנהג שהיו אנשים שהיו נכנסים ואומרים למלך דברים שמרחיבים את דעתו (כמו סיפורים).

[70] רש"י.

[71] רש"י.

[72] רש"י.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] רש"י.

[84] רש"י.

[85] רש"י.

[86] מצודות.

[87] רש"י.

[88] רש"י.

[89] רש"י.

[90] רש"י.

[91] רש"י.

[92] רש"י.

[93] רש"י.

[94] מצודות.

[95] מצודות.

[96] מצודות

[97] מצודות.

[98] מצודות.

[99] מצודות.

[100] מצודות. רס"ג סבור שהמילה "משיזיב" משמעותה הצלה והיא מדברת על הצלת חנניה, מישאל ועזריה מהאש, ואילו ההצלה מכונת כלפי הצלתו של דניאל מגוב האריות.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] רש"י + מצודות. רש"י כתב שדריוש מלך רק שנה אחת. רלב"ג: כתב גם הוא שדריוש לא מלך אפילו שנה וכך הסתיימו שבעים השנים של גלות בבל בשנה הראשונה למלכותו של כורש אז נפקדו בני ישראל. למרות שצרי יהודה הצליחו למנוע את המשך בניין בית המקדש, לו לא היו בני ישראל חוטאים, הם היו יכולים לסיים את מלאכת הבניין כבר בתחילת מלכותו של כורש. מלבי"ם: דניאל התפטר מתפקידו אצל דריוש לאחר שהוא הושלך לגוב האריות.

 

סיכום התועלויות לרלב"ג:

 

  • לפרסם שה' מונע את חילול שמו כמו שהעניש את בלשצר לאחר ששתה בכלי בית המקדש ושיבח רק את אלוהיו.
  • ללמדנו שראוי לומר למלך שמסכימים לעשות את רצונו גם ללא תשלום שכר, כמו שדניאל אמר שהוא איננו מעוניין בלבוש הארגמן ובשאר הבטחותיו של בלשצר.
  • ללמדנו על הגבורה של דניאל שלא פחד לומר לבלשצר את פתרון הכתב על הכותל, למרות שהדברים היו לא נעימים לשמוע, ומכאן יש ללמוד על הגבורה של יראי ה'.
  • לספר שדברי הנביאים מתקיימים כמו שקרה עם נבואתו של דניאל על בלשצר.
  • להימנע מלקיחת שררה כדי שאנשים אחרים לא יקנאו.
  • ללמדנו על בטחונו של דניאל בה' שלא ביטל את תפילותיו למרות הסכנה בכך.
  • ללמדנו שאדם צריך להתפלל לה' לכיוון ירושלים ולאחר התפילה להודות לה'.
  • כאשר לאדם יש תפקיד, עליו לוודא שהוא ממלא אחר תפקידו בנאמנות כמו שעשה דניאל וכך לא יכלו למצוא עליו עלילה.
  • לפרסם את הנס שה' עשה עם דניאל כאשר הפיל אותו לגוב האריות.