מגילת איכה פרק א

ביאור ושננתם עם חלק מההערות למגילת איכה פרק א.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ח

איכה פרק א

הנביא ירמיהו אמר קינה זו כשראה את ירושלים בחורבנה:[1] (א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם כיצד העיר שהייתה רגילה שהיה בה עם רב יושבת עכשיו בודדה ללא תושביה,[2] הָיְתָה כְּאַלְמָנָה העיר ירושלים הייתה דומה לאישה אלמנה, כשם שאלמנה היא אישה ללא בעל, כך העיר ירושלים הייתה ללא תושביה (חז"ל אמרו שאין הכוונה לאלמנה ממש, היות ועם ישראל עתיד לחזור לירושלים),[3] רַבָּתִי בַגּוֹיִם העיר ירושלים שהייתה חשובה בעיני הגויים,[4] שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת העיר ירושלים שהייתה כמו שר – העיר ירושלים שלטה על האומות האחרות,[5] הָיְתָה לָמַס (העיר ירושלים שהייתה חשובה ושלטה על ארצות אחרות) הפכה למעלת מס לארצות אחרות. במקום שירושלים תשלוט על ארצות אחרות, המצב התהפך והיא עברה להעלות מיסים לארצות אחרות[6]: (ב) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה העיר ירושלים תבכה בלילה,[7] וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ מרוב בכי, הדמעות היו תמיד על לחיה של ירושלים,[8] אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ מכל האוהבים שלה – אין אפילו אוהב אחד שיכול לנחם אותה,[9] כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים כל אוהבי ירושלים בגדו בה והפכו להיות אויביה[10]: (ג) גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה ממלכת יהודה גלתה בגלל עוני גדול שהיה בה ובגלל שהכשדים (הבבליים) העבידו אותה בעבודה קשה,[11] הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ ממלכת יהודה ישבה בין הגויים אליה היא הוגלתה, אך לא מצאה שם מנוחה,[12] כָּל רֹדְפֶיהָ כל מי שניסה לרדוף אחרי יהודה, אפילו אם הוא היה חלש,[13] הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים (כל מי שניסה לרדוף אחרי יהודה) השיג אותה במקום שעמדו בצדדים שני מצרים שמנעו את בריחתה. כל מי שרצה לרדוף אחרי ממלכת יהודה, הצליח לעשות זאת על ידי דחיקתה למקום שממנו לא ניתן לברוח[14]: (ד) דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד הדרכים המובילות לציון אבלות ללא עולי רגלים שיעברו בה,[15] כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין שערי העיר ירושלים שוממים – אין מי שייכנס לשערי העיר ירושלים,[16] כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים הכהנים נאנחים על שכבר לא מביאים להם את מתנות הכהונה לירושלים,[17] בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת הבתולות עצובות מאוד, כיוון שמעתה אינן יכולות לקיים את מנהגן לצאת בשם מחולות,[18] וְהִיא מַר לָהּ וגם מר לעיר ירושלים עצמה בגלל החורבן[19]: (ה) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ הצוררים של ירושלים היו מתמנים לראש על תושבי העיר, תושבי ירושלים נאלצו לעבוד את צורריהם,[20] אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ והאויבים של ירושלים ישבו בשלווה (לעומת תושבי העיר שהיו בצרה גדולה),[21] כִּי יְקֹוָק הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ (ירושלים נחרבה) משום שה' גרם לירושלים להיות ביגון על החטאים שלה,[22] עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר כאשר ילדי ירושלים הצעירים הלכו בשבי, הם צעדו לפני צורריהם[23]: (ו) וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ מציון, מירושלים, יצאה כל הזיו,[24] הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה שרי ירושלים היו כל כך חלשים, עד שהנביא מדמה אותם לאילים שלא אכלו מפני שהם לא מצאו מרעה,[25] וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף ומפני חולשתם של שרי ירושלים, הם לא הצליחו לברוח מפני האויב שרדף אותם[26]: (ז) זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם כאשר העיר ירושלים הייתה בגלות, היא זכרה את הדברים הבאים: 1) יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ את הימים שבהם היא הגיעה לידי עניות וצער בעקבות החורבן,[27] 2) כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם את התקופה שהיה בה טוב שהיה לפני החורבן,[28] בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ כאשר העם בירושלים נפל לידי האויב ולא היה מי שיעזור לו,[29] רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ האויבים ראו את ירושלים בזמן הגלות והם צחקו על כל הטוב שפסק מירושלים[30]: (ח) חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה בגלל שירושלים חטאה – היא יצאה לגלות,[31] כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ כל מי שפעם כיבד את ירושלים, התחיל לזלזל בה, היות והם ראו את הביזיון של העיר (לאחר החורבן),[32] גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר גם העיר ירושלים הצטערה עד שהנביא מדמה את הצער כאילו העיר נאנחה ונרתעה לאחור (כדרך הנאנחים)[33]: (ט) טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ דם הנידה היה גלוי על שולי הבגדים של ירושלים, החטאים של העיר היו גלויים לעיני כל,[34] לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ ירושלים לא שמה לב בשעת החטא שבעתיד היא תיענש על מה שעשתה,[35] וַתֵּרֶד פְּלָאִים הירידה של ירושלים הייתה בגדר פלא, כולם התפלאו כיצד ירושלים ירדה ממעלתה (דבר שלא קרה לאף אומה אחרת),[36] אֵין מְנַחֵם לָהּ ולא היה מי שינחם את ירושלים,[37] רְאֵה יְקֹוָק אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב (ירושלים פונה אל ה' יתברך) ה'! ראה את העוני שבו אני נמצא, כיוון שהשונאים שלי מתרברבים עלי[38]: (י) יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ אויבי ישראל פרסו את ידם על ספרי התורה של עם ישראל. חז"ל דרשו שהפסוק עוסק בעמון ומואב ששרפו את ספרי התורה משום שכתוב בהם שאסור לעמוני ומואבי לבוא בקהל ה',[39] כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ ירושלים ראתה שגויים נכנסו לבית המקדש,[40] אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ (גויים נכנסו לבית המקדש) גויים שציווית שלא יבואו בקהל ישראל, גויים שאסרת על עם ישראל להתחתן איתם (שהרי אסור להתחתן עם עמוני או מואבי)[41]: (יא) כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְשִׁים לֶחֶם כל העם שבירושלים נאנחו מרעב וביקשו לחם על מנת להשביע את עצמם,[42] נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ העם בירושלים נתן את כל היקר לו כדי לקנות אוכל על מנת לקיים את נפשם,[43] רְאֵה יְקֹוָק וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה (הנביא פונה אל ה') ה'! תראה ותביט שהפכתי לאדם גרגרן ובכך התבזיתי[44]: (יב) לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ אינני מאחל פורענויות כאלה, את הפורענויות שעברו על ירושלים, לכל מי שעובר בדרכים,[45] הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי תביטו ותראו אם יש דבר שכואב כמו המכה שהיכו אותי בה,[46] אֲשֶׁר הוֹגָה יְקֹוָק בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ (אין כמו המכה שהיכו אותי בה) שביום כעסו של ה', הוא שלח את היגון והצער הזה עלי[47]: (יג) מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי ה' שלח אש משמים והאש פגעה בעצמות שלי,[48] וַיִּרְדֶּנָּה על ידי האש שפגעה בעצמות שלי, עצמותי נשברו,[49] פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר לא יכולתי לברוח מהאש, כיוון שה' כאילו פרש רשת שתפסה את הרגלים שלי, והרשת החזירה אותי אחורה למקום האש,[50] נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה האש שרפה כל העיר עד שכל ירושלים הייתה שממה,[51] כָּל הַיּוֹם דָּוָה והעיר הייתה כל הזמן חלשה[52]: (יד) נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ החטאים שלי היו מסומנים בידי ה', החטאים שלי היו ניכרים לפני ה',[53] יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי החטאים כאילו נעשו קליעות ועלו על הצוואר שלי, החטאים שלי תפסו אותי חזק,[54] הִכְשִׁיל כֹּחִי ובגלל החטאים שלי, נכשל הכח שלי, נהייתי חלש מאוד,[55] נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם ה' מסר אותי ביד אויב שאני לא אוכל לקום מפניו[56]: (טו) סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי ה' נתן למרמס את כל האנשים שהיו חזקים בתוכי,[57] קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי ה' קבע זמן בו האויב יעלה עלי לשבור את בחורי ישראל, ה' קבע את זמן החורבן,[58] גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי ה' הוציא את דמם של האנשים ההרוגים מגופם כמו שדורכים על ענבים על מנת להוציא מהם את היין,[59] לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה ה' הביא פורענות זו על שבט יהודה (בת יהודה) ועל ירושלים (בתולה)[60]: (טז) עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה אני (ירושלים) בוכה על הפורענויות שהוזכרו בפסוקים הקודמים,[61] עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם העיניים שלי תמיד מורידות מים, העיניים שלי מורידות דמעות,[62] כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם (וגם לאחר שאני בוכה) רחוקים ממני כל מי שיכול לנחם אותי, אין מי שינחם אותי,[63] מֵשִׁיב נַפְשִׁי אין מי שיכול להשיב את נפשי, אין מי שיכול להרגיע אותי על ידי אמירת דברי תנחומים,[64] הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב הבנים שלי הפכו להיות שוממים כתוצאה מכך שהאויב הצליח לגבור עליהם ולנצח אותם[65]: (יז) פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ ציון פרסה את ידיה כדרכם של אנשים שפורסים את ידיהם בשעת צער ובכל זאת אין מי שינחם אותה,[66] צִוָּה יְקֹוָק לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו ה' ציווה שהאויבים של יעקב, האויבים של בני ישראל תמיד יקיפו אותם (כך שגם בגלות, ה' הגלה את עמון ומואב למקום סמוך לבני ישראל, שם הם הציקו לבני ישראל),[67] הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם ירושלים הייתה מרוחקת בעיני האויבים[68]: (יח) צַדִּיק הוּא יְקֹוָק כִּי פִיהוּ מָרִיתִי ה' הוא צדיק והפורענויות שבאו עלי נעשו לי בצדק, היות ומריתי בקול ה', חטאתי ולא קיימתי את מה שציווה ה',[69] שִׁמְעוּ נָא כָל הָעַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי כל העמים! תשמעו עכשיו את דברי ותראו את הכאב שבה אני (ירושלים) נמצאת,[70] בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי הבתולות והבחורים מירושלים הלכו בשבי (והדבר מוצדק בגלל חטאי)[71]: (יט) קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי אני (ירושלים) קראתי למי שחשבתי שאוהב אותי, אך הם רימו אותי. הכוונה לבני ישמעאל שהיו מוציאים לגולים מאכלים מלוחים ונאדות נפוחים, והגולים חשבו שמגישים להם נאדות יין לשתות, ועל ידי שאיפת האוויר שהיה בנאד, היו מתים,[72] כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ הכהנים והזקנים גועו מרעב בתוך העיר,[73] כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם הכהנים והזקנים ביקשו שיביאו להם אוכל על מנת שהם יוכלו להשיב את נפשם, אך לא היה אוכל לתת להם[74]: (כ) רְאֵה יְקֹוָק כִּי צַר לִי ה'! תראה שהאויבים מציקים לי,[75] מֵעַי חֳמַרְמָרוּ ובעקבות הצקות האויב, המעיים שלי התכווצו,[76] נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי והלב שלי התהפך בתוכי היות ועברתי על דברי ה',[77] מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב מחוץ לבתים חרבות האויב גרמו לשכול ומוות,[78] בַּבַּיִת כַּמָּוֶת ובבית הרעב פגע בנו כאילו היה מלאך ממונה על המוות. הנביא אומר שלא היה מנוס מהמוות – מחוץ לבתים האויב הרג בהם ובתוך הבתים הם מתו מרעב[79]: (כא) שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי כל העמים שמעו שאני (ירושלים) נאנחת ובכל זאת אף אחד לא ניחם אותי,[80] כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כל האויבים שלי שמעו על הפורענויות שבאו עלי ושמחו על כך,[81] כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ שהרי אתה, ה', הבאת עלי את הפורענות הזו,[82] הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמוֹנִי הלוואי ויבוא היום שאתה תביא עליהם את הפורענויות שהבאת עלי[83]: (כב) תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ אני רוצה שתזכור את כל המעשים הרעים שעשו אויבי,[84] וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי ותעשה להם כמו שעשית לי, תביא עליהם פורענויות כמו שהבאת עלי כעונש על מעשי,[85] כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי כיוון שאני נאנחת הרבה וליבי חלש (ולכן אני מבקשת שתביא פורענות על אויבי)[86]:

 

[1] רש"י וכתב שזוהי המגילה שיהויקים שרף (כמובא בירמיהו לו, ב) והיו בה שלושה פרקים שהיו בנויים על סדר הא"ב. לאחר מכן הוסיף ירמיהו פרק נוסף שמבוסס על סדר הא"ב כשכל סדרה של שלושה פסוקים פתחה באותה האות (לעומת פרקים א-ג שרק פסוק אחד פתח באותה האות). על פי זה כתבנו בביאור בכמה מקומות שהנביא אומר או שהנביא מדמה, על אף היותה של המגילה נכללת בין הכתובים, היות והדברים נכתבו יל ידי הנביא ירמיהו. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר יהושע, שם הסברנו את הבדל בין נביאים לכתובים. אבן עזרא: מגילת איכה איננה המגילה ששרף יהויקים, היו וחסרים בה נברי הנבואות שה' אמר לירמיהו. תרגום: כותב שירמיהו היה גם כהן גדול. אולם, תוספות במסכת יומא, ­­­_____ מנו את רשימת הכהנים הגדולים ששימשו בבית המקדש הראשון ולא הזכירו את ירמיהו כאחד מהם.

[2] רש"י וכתב שבמילה "רבתי" יש אות י' מיותר. פלגי מים: האות י' הנוספת משייכת את העיר ירושלים אל ה', ה' אמר שהוא האציל מכבודו רק לישראל.

ראשון לציון (אוה"ח הקדוש): מדוע הנביא לא אמר בתחילה את כל מעלותיה של ירושלים ולאחר מכן את מצבה העגום או הפוך (למשל לפתוח בעיר רבתי עם ורבתי בגוים ורק לאחר מכן לקונן על מצבה של העיר היום)? מדוע הנביא ערבב את מצבה הנוכחי של ירושלים עם גדולתה? ענה על כך שהדבר נועד לחזק את הקינה ושבאופן זה הנביא גרם לבני ישראל לקונן יותר. פלגי מים: ענה על שאלתו של הראשון לציום שהנביא רצה להדגיש שמצבה של ירושלים חמור משתי בחינות: מעצם המציאות העכשווית שהיא עגומה יותר מהמציאות המקובלת אצל העמים האחרים, ומהבחינה השנייה שביחס למה שהייתה ירושלים לפני החורבן. "איכה ישבה בדד" – מצבה של ירושלים עגום ביחס למה שמקובל בכל העולם, היות ולא הייתה מציאות באף מקום שחמישים ושתיים שנה הארץ הייתה חרבה עד שלא עבר בה אפילו ציפור. לאחר מכן הזכיר הנביא את מצבה של העיר לפני החורבן כדי לרמז שבהשוואה למה שהיה לפני כן – מצבה של ירושלים חמור. לאחר מכן עבר הנביא לכתוב שהעיר כאלמנה – מציאות שאין כמותה בכל העולם, ולאחר מכן חוזר הנביא ומדגיש שהצרה חומר יותר משום שירושלים הייתה פעם מכובדת "רבתי בגוים". בסוף חותם הנביא עם היותה של העיר ירושלים למס, מציאות שקיימת גם בערים ובארצות אחרות, אך בהשוואה למצבה של ירושלים לפני החורבן, זו מציאות קשה. הנביא מקונן על שלושה דברים: א. על ירושלים שנשארה בודדה מיושביה. ב. על ישראל שנשארו כאלמנה ללא רוח הקודש. ג. על ארץ ישראל שהחלה להעלות מס. תרגום: כיצד הפכה ירושלים ותושביה למציאות דומה לגירוש אדם וחוה מגן עדן? גם ה' הספיד את ירושלים ושאל איכה הדבר נעשה ומידת הדין ענתה שזה בגלל החטאים שהיו בה, ולכן תשב בודדה כמצורעת.

ראשון לציון: לאחר סילוק השכינה הייתה העיר ירושלים דומה למצורעת ולאישה אלמנה שבניה הלכו מתוכה. פירוש נוסף שכתב הוא שהנביא בהתחלה שאל כיצד העיר ירושלים הפכה לבודדת, ועמה על כך שהיותה כאלמנה, שה' הסתלק מתוכה, גרם לכך. פירוש שלישי שכתב שהנביא מקונן על כל הצרות שעברו על העיר ירושלים. בתחילת דבריו קונן הנביא על היותה של העיר בודדה, כלומר: שהייתה הסתלקות שכינה, דבר שאירע בחורבן בית המקדש הראשון. לאחר מכן עבר הנביא לקונן על חורבן בית המקדש השני ואמר שהעיר הייתה כאלמנה, כלומר: תושביה סולקו, ולא רק לשבעים שנה (בניגוד לחורבן בית המקדש הראשון).

[3] רש"י.

[4] אבן עזרא וכתב שהאות י' בפסוק זה איננה מיותרת כמו בצלע הפסוק הקודמת, אלא כך מופיע בכתוב דרך חשיבות.

[5] תרגום.

[6] אבן עזרא וכתב שהקמץ מתחת לאות ל' באה במקום ה' משום שהיה צריך להיות כתוב להמס.

[7] רש"י והביא שלש סיבות לכך שהבכי היה בלילה: א. המקדש נשרף בלילה. ב. הכוונה ללילה שבו בכו המרגלים בליל תשעה באב. ג. כל השומע בכי בלילה מצטרף אליו. כמו כן כתב על הכפילות "בכו תבכה", שהבכי הכפול הוא על שני המקדשים שנחרבו. אבן עזרא: בכו עם האות ו' במקום האות ה' משום שאותיות אהו"י מתחלפות. ראשון לציון: הבכי היה גם בתקופה שלפני החורבן משום שגם אז היו צרות רבות שפקדו אותה. את הפסוק הסביר בשני אופנים: ירושלים בוכה בדמעות גם ביום וגם בלילה (ולכן הכפילות), ואינה בוכה רק בלילה כדי שיבואו לנחם אותה, שהרי אין מי שיבוא לנחם אותה. בפירושו השני כתב שהכוונה לבכי שהיה בגלות (והלילה מרמז על הגלות), ואין מי שינחם אותה, היות ויש שלושה קבוצות. הראשונה, "אוהביה", היא קבוצה של תלמידי חכמים שלא למדו מספיק. השנייה, "רעיה", היא קבוצה של המון העם שעוברים על מצוות ה' ללא ידיעה. השלישית" אויביה", היא קבוצה הכוללת את הרשעים, והנביא אומר שמכל הקבוצות הללו, לא היה מי שינחם את ירושלים. בפירוש נוסף כתב שהעיר מתלוננת על שממלכת יהודה  שהייתה אוהבת את ירושלים, ואפילו היא לא ניסתה לנחם את העיר. פלגי מים: הפורענות שבאה על ירושלים הייתה תוצאה של חטא בכיית המרגלים בליל תשעה באב. אלא שהעונש ניתן למרות שעברו לילות רבים משום שהדמעה הייתה מצויה על לחיים של תושבי ירושלים וגם הם מאסו בארץ חמדה.

[8] רש"י.

[9] ראשון לציון בפירושו הראשון. פלגי מים: לא היה נביא אחד שהיה יכול לנחם את ירושלים – כולם ניבאו עליה נבואות פורענות.

[10] רש"י. פלגי מים: אפילו המלאכים שבדרך כלל לימדו זכות על ירושלים (כמו המלאך מיכאל), הפך למקטרג על העיר.

[11] רש"י. תרגום: הנביא מתאר את סיבות הגלות. תושבי ממלכת יהודה היו מענים יתומים ואלמנות ומעבידים אותם קשה. פלגי מים: הכוונה לעינויים ולעבודה הקשה שהייתה לפני הגלות. ראשון לציון: הכוונה שבגלל שהיה עוני של תורה ומרוב עבודה זרה – נענשה יהודה בגלות. לו היה ביהודה רק חטא אחד מהשניים, לא הייתה גלות.

[12] רש"י.

[13] פלגי מים.

[14] רש"י. בשם המדרש כתב שהכוונה לימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. א"ע: מיצר מלשון צורר, כלומר: היו הרבה שרדפו אחרי יהודה וכך הצליחו לתפוס אותה. פלגי מים: התפיסה הייתה כל כך קלה, כאילו שבכל פעם יהודה נכנסה אל תוך המצרים. ראשון לציון: למרות שיהודה בצרה ובצער, עדיין לא נמנעו אויביה מלהציק לה. בפירושו השני כתב שהכוונה שתושבי ממלכת יהודה לא התפללו או ביקשו למנוע את צרת ירושלים, וזו כוונת הנביא באומרו "רעיה בגדו בה".

[15] רש"י. תרגום: הכוונה שגם כאשר בית המקדש היה קיים, נמנעו בני ישראל מלעלות לירושלים בשלושת הרגלים. אבן עזרא: בית המקדש עצמו נקרא "מועד", משום שבני ישראל היו נועדים שם.

[16] על פי פלגי מים אלא שהוא פירש כמו שהתרגום פירש שמדובר על התקופה שקדמה לגלות, ועונש הגלות ניתן על שבני ישראל לא עלו לרגל.

[17] אבן עזרא. פלגי מים: האנחה של הכהנים הייתה על מיעוט הקדושה.

[18] אבן עזרא. פלגי מים: הבתולות הוא כינוי אל המון העם. כאשר יש אנשים רבים יותר, הקדושה מתרבה, ומאחר ותושבי העיר גלו, הסתלקה הקדושה.

[19] תרגום. פלגי מים: גם העיר עצמה מררה על ביטול הקדושה בעיר.

[20] תרגום.

[21] רש"י. פלגי מים: הנביא מקונן על גודל הצרה של ירושלים. מי שהצר לירושלים – התמנה לתפקיד חשוב. מי שהיה רק אויב לירושלים – זכה לשבת בשלווה. הוי אומר: ככל שהציקו יותר לירושלים, זכו למעלה גבוהה יותר. ראשון לציון: הנביא שואל: מילא שה' גרם שמי שהציק לישראל נעשה לראש – זה לטובת ישראל ומורה על מעלתם שהם הוכנעו על ידי אנשים חשובים. אולם, מדוע האויבים הרגילים ישבו בשלוה? משום שה' החליט להעניש את ישראל על חטאיהם. בפירושו השני שכתב שצרי ירושלים הפכו לראש לפני הגלות (סנחריב, נבוכדנצר) כדי שבני ישראל יחזרו בתשובה. גם העוללים המוזכרים בפסוק מכוונים לגלויות של ממלכת ישראל שקדמו לגלות ממלכת יהודה, וגלויות אלו נועדו להחזיר את תושבי ממלכת יהודה בתשובה.

[22] רש"י ולפי פירושו "הוגה" מלשון יגון, וכן פירש אבן עזרא. פלגי מים: "הוגה" מלשון הסרה והכוונה שה' הסיר את השגחתו מבני ישראל.

[23] תרגום. פלגי מים: הליכת הילדים הצעירים בשבי מראה על הסרת השגחת ה' מירושלים.

[24] תרגום. פלגי מים: לאחר שיצאו הילדים הרכים מירושלים, הסתלקה השכינה. ראשון לציון: ירושלים לא רצתה לחזור בתשובה עד שיצא ממנה כל ההדר שלה.

[25] רש"י. אבן עזרא: חסר המילה "אשר" בפסוק וצריך להיות כתוב "אשר לא מצאו מרעה". פלגי מים: סיבת החורבן והסתלקות השכינה הייתה על ששרי ירושלים, האנשים החשובים, לא מצאו מרעה, כלומר: לא הוכיחו את תושבי העיר. ראשון לציון: השרים היו מסתובבים ואוכלים מכל מקום, ולא הקפידו על הגזל, ולכן ה' החזיר להם מידה כנגד מידה וגרם לכך שבשעת הגלות הם היו חלשים כאילו שהם לא אכלו. בפירושו השני כתב שהכתוב מוציא ממחשבה שהיינו יכולים לחשוב, שההדר בירושלים קיים רק כאשר תושבי ירושלים יושבים בבטחה על אדמתם, לכן הפסוק אמר שגם כאשר השרים היו כמו אילים שלא מצאו מרעה, גם נקרא הדבר שהיה הדר בירושלים.

[26] רש"י וכתב שהמילה רודף בפסוק זה כתובה בכתיב מלא – רודף, לעומת הופעתה בשאר המקרא שם היא כתובה בכתיב חסר – רדף.

[27] רש"י. תרגום: ירושלים זכרה את התקופה שבה היא שלטה על ארצות אחרות עד שהיא הוכנעה תחת נבוכדנצר בגלל חטאיה.

[28] רש"י. לשיטתו, הזיכרון הוא על שעת החורבן, ובגלות בני ישראל התרפקו אפילו על זיכרונות החורבן משום שמצבם בגלות היה חמור יותר. אבן עזרא: הזיכרון הוא על זמן הגלות. לשיטתו חסרה האות ב', וצריך להיות שירושלים זכרה בימי עניה ומרודיה את מה שהיה לפני החורבן. ראשון לציון: בפירושו הראשון פירש כרש"י. בפירושו השני כתב שירושלים הייתה משווה את תקופת העוני עם התקופה הטובה וכך גבר הצער ביחס למה שהיה לפני כן. פלגי מים: המחמדים הם חוקי התורה שכל הגויים הסכימו שהיה בהם חכמה.

[29] תרגום. ראשון לציון: לו היו לאויבים עוזרים בשעת כיבוש העיר, כלומר: לו היו בני ישראל נכנעים כאשר נבוכדנצר ואספסינוס הטילו מצור על העיר, לא היו האויבים משמידים את כל העיר. לכן צחקו הגויים על שהשביתו את כל העיר, מציאות שהייתה נמנעת לו היו נכנעים כדברי ירמיהו הנביא ורבן יוחנן בן זכאי.

[30] תרגום. רש"י: השמחה של האויבים היה על השבתת החגים, ראשי החדשים והשבתות. בשם המדרש כתב שהאויבים היו מלעיגים לעם ישראל משום שבגלות הם שבתו בשבתות ובשנות השמיטה, והגויים אמרו להם שדווקא בגלות הם שובתים ואילו כשהיו בארצם הם לא שבתו. ראשון לציון: הגויים צחקו על שאפילו הטובה שהיה לירושלים בשעת החורבן שבת. פלגי מים: הגויים צחקו על חוקי התורה.

[31] רש"י ולשיטתו, פירוש המילה נידה הינה גלות וטלטול. אבן עזרא: הכוונה שירושלים הפכה ללעג. לפי פירושו, פסוק זה מחובר עם הפסוק הקודם. ראשון לציון: החטא שחטאה ירושלים בעבודה זרה (שנקראה נידה), עד שמכבדי העיר גרמו לה להתבזות בעבודה הזרה, גרמו לכך שבעדינא דריתחא, ה' העניש אותה על כך שהיא לא נכנעה לפני האויב. לו ירושלים לא הייתה חוטאת בעניין העבודה הזרה, היא לא הייתה נענשת על כך שנמנעה מלהיכנע לאויב.

[32] תרגום. אבן עזרא פירש את המילה "הזילוה" בשני אופנים נוספים. א. הורידו אותה. ב. גרמו לכך שהיא תזיל דמעות.

[33] תרגום. אבן עזרא: כאשר אחרים ראו את הביזיון של ירושלים, ירושלים כאילו הפכה את פניה כדרכם של הנעלבים. פלגי מים: כאשר אדם איננו מקשיב לדבר ה', המצוות נראות כנזם זהב באף חזיר, ולכן בשעה שירושלים חטאה, האומות צחקו על המצוות. משום כך חזרה ירושלים אחורה ותהתה על עצם קיום המצוות, משום שדווקא קיום המצוות גרם לכך שהאויבים צחקו עליה (אולם, הצחוק על המצוות היה רק בגלל שקיום המצוות נתפס בעיני הגויים כדבר שלילי בגלל החטאים של ירושלים).

[34] רש"י. ראשון לציון: כל הפורענויות הן כתוצאה מחטא העגל, שאילולי חטאו ישראל בעגל, היו חוזרים למעלת אדם הראשון שלפני החטא. החטא המוזכר בפסוק ח' הוא החטא של העגל (או של אדם הראשון – החטא שגרם למיתה), ולמרות החטא שכבר גזר מיתה על בני ישראל, עדיין לא זכרה ירושלים את מה שעתיד לרות לה, ולכן ה' העניש אותה בגלות, עונש שלא ניתן לנחם עליו כיוון שניתן לקבל תנחומים רק על המתים.

[35] רש"י.

[36] רש"י. אבן עזרא: כתב שני פירושים לירידתה של ירושלים. א. שירדה עד למדרגה נמוכה (מעין מה שכתב רש"י). ב. מלשון הספד, שהספידו את העיר.

[37] תרגום. פלגי מים: השכינה לא מנחמת את העיר.

[38] תרגום.

[39] רש"י. לפי פירושו "מחמדיה" משמעו ספרי התורה. לפגי מים: כל הפסוק עוסק בכניסת הגויים לבית המקדש, ו"מחמדיה" משמעו בית המקדש. ראשון לציון: הכוונה היא שהגויים הוציאו בבת אחת את כל אוצרות המקדש, בניגוד למקובל שניתן להחביא חלק מהדברים ולמנוע מהאויב את לקיחתם. תרגום: הכוונה לנבוכדנצר ולא לעמון ומואב.

[40] תרגום + אבן עזרא. פלגי מים: על ידי כניסת הויים לבית המקדש, "ובאו בה פריצים וחיללוה", פרחה הקדושה מהמקדש ולכן הגוים יכלו לשלוט בבני ישראל. ראשון לציון: המקדש ראה שהגויים נכנסו פנימה לקדש הקדשים, ועל ידי כך הצליחו לקחת הכל.

[41] רש"י. ראשון לציון: הכוונה למקומות שאסור לבני ישראל להיכנס בהם (קדש הקדשים).

[42] תרגום.

[43] תרגום. פלגי מים: גם פסוק זה מוסיף על בקשתו של הנביא שה' יפנה אל ירושלים והנביא נותן סיבה נוספת לכך, משום שהעם מתבזה בבקשו אוכל. ראשון לציון: בדרך כלל כשאדם נמצא בצרה, הוא איננו מבקש לאכול, אלא אם הוא ממש רעב. הרעב של תושבי ירושלים היה כל כך גדול עד שהם נתנו את מחמדיהם באוכל.

[44] תרגום + פלגי מים. ראשון לציון: ראיה היא לטווח קצר והבטה היא לטווח ארוך. בעניין ההבדל בין הבטה לראיה, עיין מילון אוצר מפרשי התנ"ך. כמו כן הסביר שההשוואה היא למה שהיה בעבר. בעבר העיר ירושלים הייתה זוללה, ואילו עכשיו הם מבקשים לחם.

[45] אבן עזרא. רש"י: הכוונה לכל מי שעובר על התורה. תרגום: הנביא השביע את כל עוברי הדרכים ולשיטתו "לוא" הינו מלשון שבועה. אבן עזרא: דחה פירוש זה כיוון שלא ייתכן לומר לשון שבועה בלי האות א' בתחילתו. ראשון לציון: כאשר מספרים פורענויות, נמנעים אנשים לבא ולשמוע אותם משום שהם חוששים שמא המספרים יגרמו שהפורענויות שבהם הם עוסקים יעברו לשומעים. ירושלים רצתה לדבר על הפורענויות שבאה עליה ולכן היא פנתה אל השומעים ואמרה שהיא מאחלת שהפורענויות האלה לא יפלו עליהם. פלגי מים: הנביא פונה אל עוברי הדרכים ואומר להם שהפורענויות לא באו מהם, אלא הם באו מאת ה', והדבר ניכר על ידי שני דברים: א. גודל הפורענות. ב. הפורענויות שקרו הן אותן פורענויות שהנביאים התרו עליהם.

[46] רש"י. ראשון לציון: התלבט אם הכוונה "אשר עולל" פירושו בהשוואה למעמד של ירושלים שלפני החורבן, אך ישנם עמים שכן הוכו במכות שהוכו ירושלים, או שהכוונה שה' עולל גם את הטובה וגם את הרעה.

[47] רש"י. אבן עזרא כתב שהוגה מלשון הרה, ובספר הדד עזר כתב שצריך להיות מלשון הוה, ולא זכיתי להבין את דבריהם, ובפסוק ה' כתב שפירושו מלשון יגון. ראשון לציון: בדרך כלל, כאשר מלך מעניש בשעת חרון אף, העונש חמור יותר מאשר עונש שיעניש כשהוא כבר נרגע. לעומת זאת, ה' העניש את ירושלים באותו עונש בשעת חרון אף, ולכן הפורענויות היו קשות.

[48] תרגום.

[49] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהאש ריקנה את מח העצמות. אבן עזרא: הכוונה מלשון רדיית האש. הנביא מדמה את כעסו של ה' כאילו שירד אש מהשמים. תרגום: ה' שלח משמים אש על הערים החזקות שלי ועל ידי כך כבש אותם.

[50] אבן עזרא. פלגי מים: יש שני סוגים של מלכודות. מלכודת שמיועדת להרוג ומלכודת שמיועדת לתפוס משהו וליהנות ממנו. המלכודת שה' שלח לתושבי ירושלים הוא מהסוג השני ומטרתו שעם ישראל יחזור אחורה, דהיינו: יחזור בתשובה.

[51] אבן עזרא.

[52] אבן עזרא. תרגום: מרוחקת וחלשה. פלגי מים: גם כאשר ה' הרחיק אותי, זה כמו אישה נידה, שעתידה לחזור לבעלה. כשבני ישראל יחזרו בתשובה, הם יחזרו אל ה'.

[53] רש"י. אבן עזרא: החטאים שלי נמשכו אל ה'. פלגי מים: למרות שקיבלתי עונש על החטאים, הם נראו רק כנקודות, כיוון שלא נענשתי כפי חומרת המעשים. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שה' שוקד על מנת להעניש את בני ישראל מיד, כדי שלא תתמלא סאתם, וזאת לעומת העונשים שהוא מטיל על אומות העולם, שהוא מחכה עם העונש, אך כאשר הוא מעניש אותם, הוא מכלה אותם.

[54] רש"י.

[55] אבן עזרא.

[56] תרגום + אבן עזרא. פלגי מים: ה' מסר אותי בידי אויבים שלא יתנו לי לחזור בתשובה כיוון שהם יחטיאו אותי.

[57] רש"י. תרגום: ה' כינס את כל החזקים. פלגי מים: האבירים הם הצדיקים, וה' פינה אותם ראשונים מירושלים בגלות החרש והמסגר.

[58] רש"י ובשם חז"ל כתב שהכוונה היא שגרמו לכך שחודש תמוז באותה שנה היה חודש מלא כדי שהפורענות תחול בתשעה באב. פלגי מים: הכוונה לצדיקים שנשארו בירושלים לאחר גלות החרש והמסגר.

[59] רש"י.

[60] אבן עזרא. פלגי מים: עד עתה עסק הפסוק בצדיקים ובצלע זו מדובר על שאר העם. תרגום: הכוונה שהאויב טימא את דם הבתולות.

[61] אבן עזרא. תרגום: על הילדים הרכים ועל הנשים המעוברות אני בוכה.

[62] רש"י.

[63] אבן עזרא. פלגי מים: המשיח שנקרא מנחם – רחוק ממני.

[64] תרגום. פלגי מים: הסיבה שהמשיח רחוק ממני, כיוון שבני שוממים, אין מי שילמד אותם תורה.

[65] אבן עזרא. פלגי מים: הסיבה שבני שוממים, מכיוון שהאויב רצה להרחיק אותם מתורה.

[66] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שנשברו ידיה. אבן עזרא: הב' במילה "בידיה" נוספת, אך המשמעות היא שציון פרסה ידיה.

[67] רש"י. אבן עזרא: משמע שדיבר על הקפת האויבים בשעת החורבן ולא בשעת הגלות.

[68] רש"י. פלגי מים: על ידי האויבים, הפכה ירושלים כאילו לנידה משום שהיה חסר בה את השראת השכינה.

[69] פלגי מים וכתב שלמרות שבדרך כלל אסור לאדם לפרסם את חטאיו מכיוון שהדבר מראה על חוסר בושה, כאן היה הדבר מותר ונצרך, כיוון שהפורענות הייתה גלויה לכולם. תרגום: הכוונה להספד של ירמיהו על יאשיהו שיצא למנוע מפרעה נכה מלעבור בארץ בלי לשאול את הנביא ונהרג, והנביא מסביר שההבטחה של ה' "וחרב לא תעבור בארצכם" נאמרה רק כאשר בני ישראל מקיימים את התורה, ולכן יאשיהו לא היה אמור לצאת לקראת פרעה נכה, ומכאן שה' צודק בכך שהוא נהרג.

[70] אבן עזרא ולפירושו "נא" מלשון "עתה". עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית, שם הרחבנו בהסבר המילה "נא".

[71] אבן עזרא.

[72] רש"י. פלגי מים: ירושלים מסבירה מדוע באה עליה הפורענות. כשהיא קראה, כלומר, החשיבה, את השכנים שלה, והם רימו את ירושלים, כלומר: הטו את לב ירושלים לחטוא.

[73] תרגום. אבן עזרא: הכהנים והזקנים שבדרך כלל היו מתפללים ומייעצים לתושבי ירושלים – נלקחו מהעיר, כך שנשארו רק הבחורים והבתולות. פלגי מים: ההשפעה של האויבים הייתה כל כך חזקה, עד שאפילו לא נתתי אוכל לכהנים ולזקנים.

[74] רש"י.

[75] תרגום.

[76] רש"י. אבן עזרא: המעיים נעכרו.

[77] תרגום. פלגי מים: כנסת ישראל פונה אל ה' ואומרת שליבה נהפך בתוכה, היא חזרה בתשובה, ועדיין לא הסתיימה הפורענות.

[78] תרגום.

[79] תרגום. רש"י: בתוך הבית היה פחד משדים ומזיקים אחרים.

[80] תרגום.

[81] תרגום.

[82] תרגום. רש"י: אתה גרמת לשמחת הגויים משום שאתה אסרת עלינו להתקרב אליהם. לו לא היית אוסר להתחתן איתם ולהתקרב אליהם, הם היו מרחמים על בניהם ובנותיהם שהתחתנו איתנו.

[83] אבן עזרא בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שלעתיד לבא ה' יביא עליהם את הפורענות שהביא על ישראל. פלגי מים: הלוואי ויבוא היום שהעמים האחרים יעבדו גם הם את ה' כמוני.

[84] רש"י. פלגי מים: מי שלא מוכן לקרוא בשם ה' מבין הגויים – תבוא עליהם פורענות.

[85] רש"י. פלגי מים: השימוש בפועל ע.ל.ל במקום ע.ש.ה נועד להדגיש לא את התוצאה, את הפורענות, אלא את מטרת הפורענות (כשם שאומרים על ה' שהוא עילת העילות – סיבת הסיבות). הבקשה שיבואו פורענויות על העמים נועדה לגרום להם לעבוד את ה'.

[86] תרגום.