אסתר פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות למגילת אסתר פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אלול תשע"ח

אסתר פרק ב

(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לאחר שאירעו האירועים האלה,[1] כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אַחֲשְׁוֵרוֹשׁ כאשר אחשוורוש התפקח ונרגע מכעסו,[2] זָכַר אֶת וַשְׁתִּי אחשוורוש זכר את יופיה של ושתי,[3] וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וכן זכר אחשוורוש שושתי לא רצתה לבוא אליו יחד עם הסריסים,[4] וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ וכן זכר אחשוורוש את מה שנגזר על ושתי[5]: (ב) וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו נערי המלך שהיו המשרתים של אחשוורוש אמרו לו:[6] יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה יחפשו נערות בתולות יפות עבור המלך[7]: (ג) וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ המלך ימנה פקידים על כל מדינה,[8] וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים תפקיד הפקידים יהיה לאסוף את כל הנערות הבתולות היפות לשושן הבירה לבית הנשים,[9] אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים הנשים יובאו לפני אדם בשם "הגא" שהיה שר של המלך ותפקידו היה לשמור על הנשים,[10] וְנָתוֹן תַּמְרוּקֵיהֶן ויתנו להן את כל תמרוקי הנשים, את כל המשחות[11]: (ד) וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי הנערה שתמצא חן בעיני המלך תיכנס למלכות במקומה של ושתי,[12] וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ עצת הנערים מצאה חן בעיני אחשוורוש,[13] וַיַּעַשׂ כֵּן אחשוורוש עשה כעצת הנערים ומינה פקידים שימצאו לו נערה יפה שתמלוך במקומה של ושתי[14]: (ה) אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה היה בשושן הבירה אדם שגלה עם ממלכת יהודה,[15] וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ שמו של היהודי היה מרדכי והוא היה בנו של יאיר שהיה צאצא של שמעי שהיה צאצא של קיש,[16] אִישׁ יְמִינִי מרדכי היה משבט בנימין (ונקרא יהודי היות וכל מי שגלה עם ממלכת יהודה נקרא כך גם אם הוא היה משבט אחר)[17]: (ו) אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מרדכי היהודי הוגלה מירושלים עם הגולה שהגלו בה את יכניה מלך יהודה,[18] אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל נבוכדנצר מלך בבל הגלה את יכניה ואת הגולים איתו[19]: (ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה מרדכי היה מגדל את הדסה. הדסה הייתה ילדה קטנה ומרדכי גידל אותה,[20] הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ הדסה היא הנערה שנקראה גם בשם אסתר,[21] כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם מרדכי נזקק לגדל את אסתר משום שלאסתר לא היה אב ואם שיגדלו אותה,[22] וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה אסתר הייתה נערה יפת תואר ויפת מראה,[23] וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת לאחר אביה ואמה מתו, מרדכי אימץ את אסתר כאילו הייתה ביתו[24]: (ח) וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ כאשר נשמעו דברי הכרוז וגזירתו של אחשוורוש,[25] וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי וכאשר התאספו נערות רבות אל שושן הבירה אל שרו של המלך שנקרא בשם הגי.[26] הגי הוא הגא שהוזכר בפסוק ג',[27] וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים אסתר נלקחה אל ביתו של המלך והופקדה תחת הגי שהיה שומר הנשים.[28] אולם, אין הכוונה למקום שבו ישב אחשוורוש ממש, לשם הגיעה אסתר רק בשנה השביעית למלכותו בחודש טבת ככתוב בפסוק טז'[29]: (ט) וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו אסתר הייתה טובה בעיני הגי,[30] וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו אסתר נשאה חסד לפני הגי, הגי עשה עם אסתר חסדים רבים,[31] וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ הגי מיהר לתת לאסתר את התמרוקים שלה ואת מנות האוכל שלה. בגלל שאסתר מצאה חן בעיני הגי, הוא הזדרז יותר להביא לאסתר את כל מה שהיא הייתה צריכה,[32] וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הגי גם מסר לאסתר שבע שפחות ששימשו בבית המלך ועתה נמסרו לאסתר,[33] וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים בעוד אסתר הייתה בבית הנשים, הגי היה משנה לטובה את מה שהובא לה. הגי היה מתייחס לאסתר באופן שונה (לטובה) ממה שהוא היה מתייחס לשאר הנערות שנאספו אל בית הנשים[34]: (י) לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ אסתר לא סיפרה לאף אדם מאיזה עם היא ומאיזו משפחה היא,[35] כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד שהרי מרדכי ציווה על אסתר שלא תספר על עמה ומולדתה[36]: (יא) וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים בכל יום, מרדכי היה הולך לפני החצר שהיה לפני בית הנשים,[37] לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ מרדכי הלך לפני חצר הנשי כדי לשמוע מהשרים שהיו שם מה עובר על אסתר[38]: (יב) וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כאשר הגיעה תורה של כל אחת מהנערות להיכנס לפני המלך אחשוורוש,[39] מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן כל נערה נכנסה לאחשוורוש לאחר שהסתיימו שנים עשר חודשים שבהם היא הכינה את עצמה על ידי נתינת תמרוקים כמנהג הנשים,[40] שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים שנים עשר החודשים היו מתחלקים לשתי תקופות: ששת החודשים הראשונים הייתה הנערה שמה על עצמה שמן שנקרא "שמן מור", וששה חודשים נוספים היא הייתה שמה על עצמה בשמים ושאר תמרוקי הנשים[41]: (יג) וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ היה כלל שחל על כל נערה שנכנסה אל אחשוורוש:[42] אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ היה מותר לנערה לבקש להביא לפניה כל דבר שעלה על דעתה (כדי שהיא לא תדאג ועל ידי כך תהיה כחושה),[43] מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ והדבר שהנערה הייתה מבקשת הייתה מגיעה איתה מבית הנשים ועד לבית המלך[44]: (יד) בָּעֶרֶב הִיא בָאָה בערב הייתה הנערה נכנסת לשמש את המלך אחשוורוש,[45] וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי ובבוקר היא הייתה חוזרת אל בית הנשים פעם נוספת,[46] אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים אולם לאחר שחזרה אל בית הנשים, שעשגז שרו של המלך שתפקידו לשמור על הפילגשים היה שומר עליה במקום הגי שומר הנשים, היות והיא כבר נבעלה אל המלך ולכן אסור לאדם אחר לבוא עליה,[47] לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ (לאחר שהנערה הייתה אצל אחשוורוש בפעם הראשונה) הנערה לא תיכנס אל המלך פעם נוספת,[48] כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם אלא אם המלך יחפוץ בה פעם נוספת, היא תיקרא בשמה אל המלך[49]: (טו) וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי כאשר הגיעה תורה של אסתר בת אביחיל. אביחיל היה דודו של מרדכי,[50] אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת מרדכי לקח את אסתר לבת על ידי שהוא גידל אותה,[51] לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ להיכנס אל המלך,[52] לֹא בִקְשָׁה דָּבָר אסתר לא ביקשה דבר (למרות שהייתה יכולה לבקש כל מה שהיא הייתה רוצה),[53] כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים אסתר הייתה לוקחת רק את מה שהגי שרו של המלך שתפקידו היה לשמור על הנשים היה אומר לה לקחת,[54] וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ אסתר מצאה חן בעיני כל מי שראה אותה[55]: (טז) וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אסתר נלקחה אל המלך אחשוורוש,[56] אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ והיא הוכנסה אל ארמונו,[57] בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ (אסתר נלקחה) בחודש העשירי שנקרא בלשון הכשדים חודש טבת, בשנה השביעית למלכותו של אחשוורוש[58]: (יז) וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים מכל הנשים שהיו כבר לאחשוורוש, הוא אהב את אסתר הכי הרבה,[59] וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וכן מצאה אסתר חן בעיני אחשוורוש יותר משאר הנערות הבתולות שנאספו אליו,[60] וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי אחשוורוש שם על ראשה של אסתר את הכתר של המלכה ומינה אותה למלכה במקומה של ושתי[61]: (יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אחשוורוש עשה משתה גדול לכל השרים והעבדים שלו,[62] אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר אחשוורוש קרא למשתה זה בשם "משתה אסתר",[63] וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה אחשוורוש הוריד מהמיסים שכל מדינה הייתה מעלה לו לכבודה של אסתר,[64] וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ: אחשוורוש שלח לכל המדינות מתנות רבות ככוחו של המלך, אחשוורוש נתן מתנות רבות כל כך כפי שמלך עשיר יכול לתת[65]: (יט) וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית כאשר הנערות הבתולות נאספו פעם נוספת. אחשוורוש רצה לגרום לאסתר לקנא בנערות האחרות וכך הוא חשב שהוא יוכל לגרום לאסתר לומר לה את עמה ומולדתה. לשם כך אסף את הנערות פעם נוספת,[66] וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ מרדכי היה יושב בשער המלך והיה מזהיר את אסתר שלא תאמר את עמה ומולדתה[67]: (כ) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ אסתר לא סיפרה למישהו מאיזה עם ומאיזה משפחה היא,[68] כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי (אסתר לא סיפרה את עמה ומולדתה) כפי שציווה עליה מרדכי, וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ למרות שאסתר כבר הייתה מלכה, היא עדיין הייתה מקשיבה למרדכי כפי שהיא הקשיבה לו כאשר הוא גידל אותה[69]: (כא) בַּיָּמִים הָהֵם בתקופה שלפני גזירתו של המן,[70] וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ מרדכי היה בעל תפקיד חשוב ולכן הוא ישב בשער המלך,[71] קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף בגתן ותרש, שניים משרי המלך שתפקידם היה לשמור בחצר הפנימית שלך המלך, כעסו (בפסוק לא כתוב מדוע הם כעסו),[72] וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ בגתן ותרש רצו להרוג את אחשוורוש על ידי שישקו אותו בסם רעיל[73]: (כב) וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי התכנית של בגתן ותרש נודעה למרדכי,[74] וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מרדכי שלח שליח שיספר לאסתר המלכה על רצונם של בגתן ותרש לרצוח את אחשוורוש,[75] וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי אסתר אמרה לאחוושרוש שבשמו של מרדכי שבגתן ותרש רוצים לרצוח אותו[76]: (כג) וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא הדבר נחקר ונמצא אמת, התברר שמרדכי צדק כאשר הוא אמר שבגתן ותרש רוצים להרוג את אחשוורוש,[77] וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ גם בגתן וגם תרש נתלו על עץ,[78] וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בספר דברי הימים של אחשוורוש נכתב שמרדכי הציל את המלך.[79] כל מלך היה כותב לעצמו ספר זכרונות שנקרא ספר דברי הימים[80]:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] רש"י. אבן עזרא: הכוונה שאחשוורוש התחיל לדבר על ושתי.

[4] ר"מ חלאיו.

[5] צלע זו מפורשת לפי השיטות השונות לעיל בפרק א' בדבר הגזירה שנגזרה על ושתי – האם נגזר עליה מיתה או שרק העבירו אותה ממלכותה. תרגום: אחשוורוש אמר לשריו שהוא ציווה רק להעביר את ושתי ממלכותה והם ענו לו שהוא ציווה להרוג אותה ולכן הוא הרג את שריו. חכמי צרפת: אחשוורוש רצה להחזיר את ושתי אליו (כאמור בפרק א', חכמי צרפת ופרשנים נוספים סוברים שאחשוורוש לא הרג את ושתי), אלא שלאחר מכן זכר את אשר נגזר עליה ולכן נמנע מלעשות זאת. רינת יצחק: אחשוורוש רצה שושתי תהיה אצלו בתורת פילגש וכך היא אינה מחויבת לעשות את רצון בעלה. ר"א כהן צדק: אחשוורוש אמר לשריו שהוא כועס עליהם היות והוא היה שיכור והם הציעו לו לעשות מהלך בלתי הפיך למרות שהם ידעו שהוא שיכור. ר"מ חלאיו: כתב שני פירושים. האחד: אחשוורוש הצטער על מה שנגזר על ושתי. השני: אחשוורוש זכר שושתי מרדה בו ולכן הוא חשב שדינה היה מוצדק. מלבי"ם: אחשוורוש זכר את מה שקרה עם ושתי והיו לו שלוש חששות. א. "זכר את ושתי" – הוא לא חשב שהוא ימצא אישה אחרת יפה כמוה. ב. "את אשר עשתה". הוא חשש שמא המלכה שהוא ימנה תחת ושתי תעשה בדיוק כמו שושתי עשתה. ג. "את אשר נגזר עליה". הוא חשש שמא אף אישה לא תרצה להתחתן איתו כיוון שהנשים יחששו שגורלן יהיה דומה לגורלה של ושתי. העצה של נערי המלך הפריכה את חששותיו. א. הם טענו שלאחשוורוש אין צורך להתחתן עם אישה מיוחסת והקרטריון היחיד שיקבע עם מי המלך יתחתן יהיה היופי. ב. על כל הנערות יהיה פיקוח של הגא, ולכן הם מלכתחילה ייכנעו לפקידי המלך בניגוד לושתי שחשבה שהיה זה ביזיון שאחשוורוש הזמין אותה לבוא אליו עם סריסיו. ג. מי שיהיה ממונה על תהליך הבחירה יהיו פקידים חדשים שלא יהיה אפשר לשחד אותם ולכן אף אחת לא תוכל להתחמק.

[6] תרגום. ר"י נחמיאש: ייתכן שאחשוורוש הרג את השרים שייעצו לו בהתחלה, אחרת לא מובן כיצד לא התייעץ איתם כאן. אבן עזרא (נוסח ב'): הנערים היו עומדים תמיד לפני המלך ולכן הוא התייעץ איתם במקום עם השרים שייעצו לו על הריגת ושתי. מלבי"ם: המלך לא היה זקוק להסכמת שריו היות וממוכן דאג שכל הסמכויות יהיו נתונות בידי המלך (כפי שפירש בפרק א').

[7] תרגום.

[8] תרגום.

[9] תרגום. ר"מ חלאיו: "טובת מראה" ניתן לפרש בשני אופנים. או שהכוונה שהגוף נראה יפה או שהכוונה שהיא צריכה להיראות יפה בעיני המלך.

[10] רס"ג ולפי פירושו סריס משמעו שר. אולם, רבים חלקו על רס"ג ובתוכם חכמי צרפת שאמרו שהגא היה סריס ממש. ר"מ חלאיו: תפקידו של הגא היה לשמור על הנשים שלא יזנו, והגא הוא מלשון פרסי. בבית הנשים לא נכנסו זכרים. מגילת סתרים: הביאו את הנערות על יד הגא כדי שהנערה שתיבחר על ידי המלך לא תהיה מקרובות ושתי (וכך תרצה לנקום במלך) או מייחוס שאיננו מתאים, ותפקידו של הגא היה לסנן את הנשים. הקב"ה עשה נס ולמרות שאסתר הייתה מאוד יפה והייתה בשושן, בכל זאת לא לקחו אותה מיד לבית אחשוורוש ולא העבירו אותה דרך הגא. לו הייתה עוברת דרך הגא, היה הגא מונע ממנה מלבוא אל המלך היות והיא הייתה יהודיה.

[11] תרגום.

[12] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): למרות שחיפשו נערה יפה עבור אחשוורוש, הדבר העיקרי שהיה קובע הוא מציאת החן בעיניו של אחשוורוש, גם אם הנערה לא תהיה יפה מאוד. ר"מ חלאיו: הכוונה שתמצא חן בעיני המלך בגלל יופיה. ר"א כהן צדק: לא כתוב שהנערה תמצא חן בעיני אחשוורוש, אלא בעיני המלך, והכוונה בעיני ה'.

[13] תרגום.

[14] אבן עזרא (נוסח ב').

[15] אבן עזרא. כמו כן הדגיש האבן עזרא שמרדכי היה יושב בשער המלך עוד לפני שאסתר נלקחה לאחשוורוש. בנוסח ב' כתב ששבט בנימין נקרא גם הוא על שם שבט יהודה היות ושני השבטים האלה היו חלק מממלכת יהודה. משמע מדבריו ששאר השבטים אינם נקראים בשם "יהודי". אולם ר"מ חלאיו כתב שכל השבטים נקראו בשם יהודי היות ויהודה היה גבר באחיו, כשם שעשרת השבטים כולם נקראו בשם אפרים על שם ירבעם שמוצאו היה משבט אפרים. בסוף דבריו דחה את ההנחה שרק שבט יהודה נקראו יהודים וכתב שבמגילה רואים שכל הגולים מכל השבטים נקראו בשם זה. גם האבן עזרא וגם ר"מ חלאיו כתבו שמרדכי היה היהודי היחיד שהיה בשער המלך היות והוא היה שופט. תרגום: היה אדם צדיק שהיה מתפלל על עמו. מלבי"ם: הכתוב מדגיש מדוע מרדכי הסתכן כאשר ניסה למנוע בתחילה את לקיחת אסתר לאחשוורוש: הוא היה בשושן הבירה במשך זמן גדול (מאז גלות יכניה) כך שכולם הכירו אותו, וכאילו נעשה עימו חסד שלמרות שהיה מהגולים היה בא בשער המלך, וכולם הכירו את אסתר ואת יופיה כך שהוא לא היה יכול לטעון שהוא לא חשב שאסתר יפה וברור שאסתר הייתה באחריותו משום שהוא גידל אותה ולא היה לה אב ואם. רבינו בחיי: שושן הבירה הכוונה לארמון המלך ולא לעיר. שם המדינה היה עילם ולפעמים בפסוקים נקרא גם בשם שושן, אבל בלי צירוף המילה הבירה. עיין לעיל בהערות לביאורנו א,ב. ר"א כהן צדק: מרדכי נקרא יהודי משום שהוא היה מזרע המלוכה משבט יהודה ומשום שהוא היה עוסק בתורה כל ימיו ולא נכנס לפיו דבר טמא. בפירוש נוסף כתב שמרדכי נקרא יהודי היות והוא לא השתחווה לתלם שהיה אצל המן. רינת יצחק: יהודי נקרא כך על שם שהוא כופר בעבודה זרה על ידי הודאה לה' על חסדיו. חבצלת השרון: מצד אמו היה מרדכי משבט יהודה, ולמרות שאין בדרך כלל כל נפקא מינא אם האם משבט אחר, במקרה זה הכתוב מזכיר את ייחוסו של מרדכי גם לשבט יהודה משום שבברכתו של יעקב לומדים שאדם יכול להיות אב בית דין גם אם אמו משבט יהודה ואביו משבט אחר.

מהר"ם אלשייך: כאשר כתוב בפסוק "איש" הכוונה שהיה צדיק. הפסוק אומר שמרדכי היה צדיק שהגלה מירושלים, כלומר: בשעת הגלות הוא לא השתחווה לצלם של נבוכדנצר. גם הציון שהוא היה בשושן הבירה נועד לומר לנו שגם במשתה בשושן הוא היה אדם צדיק ולא השתתף בסעודה. לעומת זאת הכתוב ייחס אותו לקיש, שהקולר של המן תלוי על בית אביו והיה עליו לתקנו, ולבסוף כתוב שהוא היה משבט בנימין, שהוא השבט שעמלק אמור ליפול בידו. הסבר נוסף לכך שכתוב על מרדכי שהיה יהודי, משום שאם דוד שהיה משבט יהודה היה הורג את שמעי, מרדכי לא היה נולד. הסבר נוסף כתב שהפסוק אומר שמרדכי היה היהודי היחיד בשושן הבירה, היות ושאר היהודים לא שמרו על יהדותם.

עיין אוצר המאמרים שם סיכמנו את הדעות השונות ואת המשמעויות לגבי מי היה מרדכי.

[16] תרגום וכתב ששמעי המוזכר בפסוק הוא שמעי בן גרא שקלל את דוד והיה חייב מיתה, אלא שדוד ראה בנבואה שמרדכי ואסתר עתידים לצאת ממנו ולכן מנע את יואב מלהרוג אותו עד ששמעי פסק להוליד בנים, ואז דוד ציווה את שלמה להרוג אותו. המהרש"א (מגילה יג,ב) סובר שמהסוגיא שם משמע ששמעי בן גירא היה רק קרוב משפחה של שאול המלך, וממילא מרדכי איננו צאצא ישיר של שאול. אבן עזרא: אין קיש אביו של שאול, אחרת הפסוק הכתוב היה מזכיר גם אותו, ולכן לא ניתן לדעת אם מרדכי היה מצאצאיו של שאול או לא. בנוסח ב' כתב שקיש היה סבא רבה של מרדכי ואין הכוונה לקיש אבי שאול, שהרי אין שום סיבה להניח שהכתוב דילג על דורות. מגילת סתרים: למרות שהיו הרבה דורות בין יאיר לבין שמעי וקיש, הזכיר הפסוק את שמעי ואת קיש כדי לומר שבגלל שמרדכי היה עתיד לצאת משמעי, דוד נמנע מלהרוג את שמעי. קיש הוזכר משום שמרדכי תיקן את חטאו של שאול שנמנע מלהרוג את אגג על ידי שמרדכי תלה את המן. שאול לא הוזכר בפסוק היות והיה בדבר גנאי שבגללו בא המן לעולם. ר"א כהן צדק: מרדכי על שם שהייתה תפילתו נשמעת כמו "מר דכי", מור דרור. "בן יאיר" שהיה מאיר עיניהם של ישראל. "בן שמעי" שה' שמע את תפילתו.

מהר"ם אלשייך: בנס פורים היו שני גואלים כיוון שהיו שני חטאים. החטא שנהנו מסעודתו של אחשוורוש גילה על החטא של העבודה הזרה בימי נבוכדנצר. לכן מרדכי שניסה למנוע מעם ישראל להשתתף בסעודה של אחשוורוש, מכפר על החטא של האכילה, ואילו אסתר שמלכה במקומה של ושתי, בתה של נבוכדנצר, מכפרת על החטא של העבודה הזרה בזמן נבוכדנצר. באופן זה הסביר גם את הגמרא בחולין (קלט,ב) ששואלת מהיכן למדנו מהתורה על אסתר, המן ומרדכי, עיין שם. בהמשך דבריו הסביר מדוע היה צורך בשני גואלים למרות שמרדכי התריע שבני ישראל לא ילכו לסעודה וגם לא השתחווה לצלם של נבוכדנצר, ולכן לכאורה היה אמור להספיק שמרדכי יגאל את ישראל לבדו. אלא שמרדכי היה צאצא של שאול שלא הרג את אגג, והמן היה צאצא של אגג, וממילא כל סיפור המגילה התחיל מכך ששאול לא הרג את אגג במלחמת עמלק , עד שבאה שפחה וסיכנה את עצמה והגיעה אל אגג והתעברה ממנו. לכן היה צורך שאסתר תסכן עצמה ותבוא אל המלך אחשוורוש כנגד אותו מעשה של השפחה. 

[17] רש"י. אבן עזרא: חסר בפסוק "בן" וכאילו צריך להיות כתוב "בנימיני". ר"א כהן צדק: "איש ימיני" על שם שה' הגביה את ימינו לעשו נקמה בהמן הרשע. כמו כן הביא את דברי הגמרא שאומרת שאמו של מרדכי הייתה משבט יהודה ואביו היה משבט בנימין, והקשה על כך שלפי זה היה צריך להיות כתוב קודם שמרדכי היה משבט בנימין? וענה: דוד המלך שבא משבט יהודה התפלל על מרדכי והקדים לתרום לבית המקדש שלושת אלפים כיכרי זהב שהם עשרת אלפים ככרות כסף כנגד ככרות הכסף שנתן המן לאחשוורוש. מהר"ם אלשייך: מרדכי היה יכול לתקן את עוון ההשתחוואה לצלם היות ובנימין לא השתחווה לעשיו.

[18] תרגום. חכמי צרפת: בכל מקום שגלו אנשים משבט יהודה, גלו אנשים משבט בנימין, היות ושני השבטים היו סמוכים זה לזה. כמו כן זיהו חכמי צרפת את מרדכי היהודי עם מרדכי בלשון שהוזכר בספר עזרא (ב,ב). אבן עזרא (נוסח ב'): רואים מכאן שמרדכי היה מבוגר מאוד כאשר אסתר נלקחה לבית המלך, שהרי צדקיה מלך אחד עשרה שנה אחרי גלות יכניה ולאחר מכן עברו שבעים שנה ועוד שבע שנים למלכות אחשוורוש (בדבריו גם מתייחס האבן עזרא לדברי חז"ל האומרים שאחשוורוש טעה בחשבונו ואומר שאחשוורוש לא טעה בחשבונו ודברי הגמרא שהוא כן טעה הם דברי יחיד). ר"מ חלאיו: מרדכי היה מהסנהדרין או שהיה מהחרש והמסגר.

[19] תרגום והוסיף שכאשר כורש ודריוש כבשו את בבל, מרדכי היהודי ודניאל איש חמודות וכל כנסת ישראל יצאו מבבל ועלו עם כורש המלך לגור בשושן הבירה. מהר"ם אלשייך: מרדכי הוגלה פעמיים. פעם אחת בגלות יכניה ופעם נוספת בגלות שלאחר החורבן. הכתוב אומר שכשם שמרדכי היה צדיק בגלות יכניה (שהרי אז גלו החרש והמסגר שהיו צדיקים), כך גם בגלותו בפעם השניה הוא היה צדיק ולא השתחווה לעבודה זרה.

[20] תרגום. מהר"ם אלשייך: זכותו של מרדכי שהיה אומן את אסתר, היא שנתנה לו את היכולת לתקן את חטאו של שאול שלא הרג את עמלק. כמו כן כתב שמדרש חז"ל שמשווה בין מספר המדינות שאסתר מלכה עליהן לבין שנותיה של שרה נועד להדגיש שאסתר הייתה צדקת כמו שרה, אלא שלא נעשה לה נס שאחשוורוש לא לקח אותה כמו שנעשה נס לשרה שפרעה לא לקח אותה משום שהישועה של עם ישראל הייתה תלויה בלקיחת אסתר לבית אחשוורוש (כמו שישועת ישראל הייתה תלויה בלקיחת שרה לבית פרעה ועל ידי ששרה גדרה את עצמה מפרעה, בני ישראל הצליחו לגדור את עצמם מהמצרים בגלות מצרים).

[21] תרגום וכתב שנקראה הדסה משום שהיא הייתה צדיקה והצדיקים משולים להדסים, והיא נקראה אסתר משום שהיא הייתה מוצנעת ומוסתרת בבית מרדכי שבעים וחמש שנים (ור"א כהן צדק הוסיף שהיא גם הסתירה את מולדתה). בגמרא (יג,א) נחלקו ר' מאיר ור' נחמיה האם שמה האמיתי היה הדסה או אסתר, ובמחלוקת זו נחלקו גם חכמי צרפת והאבן עזרא (נוסח ב') ואילו הרלב"ג כתב שהיו לה שני שמות. ר"י נחמיאש כתב ששמה האמיתי היה הדסה ונקראה אסתר על דרך ההסתרה ומשום שזה היה שמה הפרסי, מזכיר אותה בכל המגילה בשם אסתר. האבן עזרא הביא גם מדרש שאסתר הייתה בת שבעים וארבע כאשר נלקחה לאחשוורוש, והדסה בגימטריה שבעים וארבע. בסוף דבריו כתב שאסתר הוא תרגום פרסי של הדסה.

[22] תרגום.

[23] תרגום. אבן עזרא: "יפת תואר" הכוונה שכל אבר היה נראה יפה, ו"טובת מראה" פירושו שהמראה הכללי שלה היה יפה. או ש"טובת מראה" פירושו על הגוון שלה, שהייתה ירקרוקת וחז"ל למדו זאת מכך ששמה היה הדסה, כמו הדס שהוא ירוק. ר"י נחמיאש הבין כנראה בפירוש האבן עזרא שהכוונה לעיניים יפות.

[24] רס"ג + רי"ד. רש"י: הביא את מדרש חז"ל שמרדכי התחתן איתה. אבן עזרא: ברור שאסתר הייתה בתולה אחרת לא הייתה נלקחת אל המלך, ואולי הכוונה שמרדכי רק חשב לשאת אותה לאישה ולא התחתן איתה בפועל. ראה בהערות בביאורנו לפסוק יז' שם הבאנו את פירושו של ר"מ חלאיו שהסתפק אם אסתר הייתה בתולה או לא. מגילת סתרים: כאשר אסתר גדלה, כולם הכירו אותה וקראו לה "אסתהר" על שם יופיה. אלא שברבות השנים שכחו ממנה והיה זה חלק מהנס שלא הכירו את עמה. רינת יצחק: מרדכי לא התחתן עדיין עם אסתר, בטח שלא באותו יום שמתו אביה ואמה משום שאז רק נולדה, אלא הכוונה שהוא חשב להתחתן איתה משום שהוא כבר ידע שהיא תהיה צדקת. לכן, רק בפסוק זה נקראה אסתר גם בשם הדסה וכפירוש הגר"א שהיא נקראה כך משום שמיד כשהיא נולדה כולם הבינו שהיא תהיה צדקת, והכתוב מסביר מדוע מרדכי החליט שהוא יתחתן איתה.

[25] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): "דבר המלך" היינו מה שכתב על כך, ו"דתו" היינו מה שנאמר בעל פה.

[26] תרגום.

[27] חכמי צרפת.

[28] תרגום. מלבי"ם: למרות הסכנה בדבר, מרדכי לא הסגיר את אסתר לפקידי אחשוורוש, ורק כאשר אסתר נלקחה בחוזקה על ידי פקידי אחשוורוש, היא הלכה לבית הנשים. חכמי צרפת: ייתכן שנלקחו אל אחשוורוש עוד מבנות ישראל, אלא שהכתוב הזכיר רק את אסתר משום שהנס נעשה על ידה. כמו כן כתב שאסתר לא נלקחה מביתו של אחשוורוש (אחרת היו יודעים את עמה ומולדתה), אלא היא יצאה לבית אחת מחברותיה ונקלחה הדרך, אלא שמרדכי שתק היות והוא ידע שהוא לא יוכל לעמוד בפני גזירת המלך. מהר"ם אלשייך: אסתר לא באה מעצמה, אלא נלקחה בכוח אל בית המלך, ובניגוד לשאר הנערות שלא מוזכר בהן שהן נלקחו מיד אל בית המלך, אסתר נלקחה מיד כבר בהתחלה אל בית המלך משום שמההתחלה ראו שהיא ראויה לו.

[29] ר"מ חלאיו בפירושו לפסוק טז'.

[30] תרגום. כאמור לעיל, יש המפרשים שהכוונה לאחשוורוש, אך פשט הפסוק מורה שהכוונה להגי.

[31] אבן עזרא וכתב שנשיאת חסד נקראת כך משום שכמו שאדם נושא דבר כלשהו, כך אסתר נשאה את החסד באופן שהחסד לא נפרד ממנה. מפשט הפסוק עולה שאסתר מצאה חן בעיני הגי, אלא שחכמי צרפת כתבו שכוונת הפסוק היא שהיא מצאה חן בעיני אחשוורוש ואחשוורוש הוא שנתן לה את כל התמרוקים. מלבי"ם: החסד הוא שלמרות שאסתר הייתה ראויה למשפט מוות (היות והיא לא הגיעה מעצמה אל המלך), בכל זאת יופיה גרם לכך שהמלך נטה אליה חסד ומחל לה על שלא באה לפניו. מהר"ם אלשייך: אסתר נשיאת החן של אסתר הייתה שנתנו לה לנהוג כדת שלה למרות שהתנהגות זו סתרה את דת המלך (כמו שמירת שבת וכדומה).

[32] רש"י + אבן עזרא. חכמי צרפת: אסתר קיבלה יותר תמרוקים ומנות משאר הנשים. רי"ד: הכוונה במנותיה איננה לדברי מאכל אלא לחלקים בקישוטי הנשים. מלבי"ם: הביאו לאסתר את התמרוקים במהירות (בניגוד לשאר הנערות שנתנו להן רק כאשר הגיע תורן) כדי שיסתיימו שנים עשר החודשים בתמרוקים ואז היא תוכל לבוא לפני אחשוורוש. כמו כן אחשוורוש שלח לה מנות מיוחדות, מה שלא עשה לשאר הנערות, היות והוא ידע שהיא תמלוך.

[33] אבן עזרא (נוסח ב'). רש"י: כל הנערות היו מקבלות שבע נערות מבית המלך. תרגום: כל אחת מהנערות שימשה אותה ביום אחר של השבוע. מלבי"ם: לשאר הנערות לא ניתנו שבע נערות לשמשן, היות והדבר היה מיוחד למלכה. המלך ידע שאסתר תמלוך ולכן שלח לה את שבע הנערות. מגילת סתרים: שבע הנערות היו מישראל למרות שלא ידעו את עמה של אסתר. מהר"ם אלשייך: השינוי אצל אסתר היה שנתנו לה את המנות מאת המלך, ואילו לשאר הנערות לא נתנו מנות.

[34] אבן עזרא. לפי פירושו יש להפריד בין המילה "לטוב" לבין "בית הנשים". לעומתו פירש רס"ג שהכוונה היא שאסתר הייתה במקום הטוב של בית הנשים, ולפי פירושו יש לחבר את המילה "לטוב" עם "בית הנשים". מגילת סתרים: הרי הגי היה נותן לכל נערה ככל אשר היא ביקשה ואם כן לא מובן מדוע כתוב שאסתר שונתה לטובה. אלא שהכוונה היא שנתנו לאסתר הכל על פי התורה למרות שלא ידעו שהיא מישראל. לכאורה ניתן להעיר על דבריו שאצל אסתר ניתנו הדברים במהירות. מלבי"ם: אחשוורוש שינה את גם את מעמדה של אסתר לטובה וגם את מעמדן של נערותיה בבית הנשים על ידי שני דברים: הוא נתן להן את החדרים הטובים יותר ומאכלים טובים יותר. הגמרא במסכת מגילה (יג,א) כתבה שכוונת הפסוק שאחשוורוש האכיל את אסתר במאכל יהודי. על כך הקשה ר"מ חלאיו שאסתר לא אמרה את מוצאה ואם כן מדוע שיאכילו אותה מאכל יהודי? וכתב על כך שאין משיבין על ההגדה. מוהר"ם אלשייך: אסתר התהנהגה באופן שונה משאר הנשים בכל שהיא שמרה על דת ישראל, אך כל הנשים בבית המלך קיבלו את הדברים בההבנה ולכן כתוב "לטוב בית הנשים". כמו כן הסביר את המחלוקת בגמרא (מגילה יג,א) לגבי מה אכלה אסתר: לפי רב מאכל יהודים, לפי שמואל קדלי חזירים ולפי רבי יוחנן זרעונים, ותלה את השיטות השונות בהסבר המילה "לטוב" המוזכר בפסוק. האם הכוונה ללקח טוב שהוא התורה, או שמא הכוונה ללימוד מהפסוק "ובתים מלאים כל טוב" ואז הכוונה לקדלי חזיר או שהכוונה לפסוק "נראה מראיהם טוב" שנאמר לגבי דניאל וחבריו שם הם אכלו זרעונים.

[35] אבן עזרא (נוסח ב').

[36] תרגום. בפרשנים נחלקו מדוע ציווה מרדכי על אסתר שלא לגלות את מוצאה. רש"י ורי"ד כתבו שמרדכי רצה שיחשבו שהיא ממשפחה בזויה וכך ישלחו אותה. לו הייתה אסתר מספרת שהיא צאצא של שאול המלך, היו ממשיכים להחזיק בה. אבן עזרא כתב הפוך. מרדכי חשש שמא אחשוורוש לא ייקח אותה לאישה אם תספר שהיא מהגולים (ומרדכי ראה ברוח הקודש שהיא תציל את ישראל אם היא תתחתן עם אחשוורוש). אולם, בפירוש נוסף עליו הוא כתב שהוא הפירוש הנכון הסביר שמרדכי חשש שאם ידיעו שהיא מישראל, היא לא תוכל לקיים מצוות בסתר. כמו כן כתב שיש שהעבירו בירוקת על מדרכי על מעשהו, אולם יש שאמרו שהוא עשה כן בדרך נבואה. כמו כן האריך האבן עזרא בדבריו שמרדכי היה מגדולי ישראל והיה שישי לשרים העולים עם זרובבל מבבל, אלא שכאשר ראה שבית המקדש לא נבנה, חזר אל עילם (שם היה ארמון המלך). ראשון לציון: היו כאן שני עניינים. ציווי שלא לומר את עמה וציווי שלא  ומר את מולדתה. מרדכי ציווה על אסתר שלא תאמר את עמה, כדי שאחשוורוש לא ימנע מלהתחתן איתה, היות ומרדכי חשש שאם אחשוורוש יידע שהיא מישראל, הוא לא יתחתן איתה אלא רק יבוא עליה, ומרדכי ידע שאם צדקת כמו אסתר נלקחה לבית המלך, יש סיבה על כך מהשמים. אולם, מרדכי ציווה על אסתר שגם לא תגיד את מולדתה כדי שהוא יוכל להסתובב ולשמוע מה מדברים עליה. אם היו יודעים שהיא מישראל, היו נמנעים מלדבר עליה בנוכחותו של מרדכי. מה שמרדכי הציע לאחשוורוש לגלות את עמה של אסתר על ידי העצה ש"אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה" (מגילה יג,א), היה זה משום שהוא ידע שאסתר לא תיכנע וכך היה יכול למנוע את ביאת אחשוורוש על אסתר. מגילת סתרים: היות ואם היו יודעים שהיא מישראל, המן לא היה גוזר גזירה על היהודים וגם היהודים לא היו מתפללים היות והם היו אומרים אחות לנו בבית המלך. ר"א צדוק הכהן: מרדכי קיווה שתהיה הזדמנות שהוא יוכל לקחת איתו את אסתר, והוא חשש שאם אחשוורוש יידע שהיא יהודיה, הוא יהרוג את כל היהודים. רינת יצחק: בני ישראל חטאו בשני חטאים: השתחוו להמן ונהנו מסעודתו של אחשוורוש. לכן נשלחו אליהם שני גואלים שכל אחד מהם תיקן חטא אחד: מרדכי תיקן את חטא ההשתחוואה להמן על ידי שהוא לא השתחווה. ואסתר תיקנה את החטא של האכילה מהסעודה על ידי שהיא נמנעה מאכילת מאכלות אסורות. אם אסתר הייתה אומרת את עמה ומולדתה, היו מביאים לה אוכל שמותר לה לאכול והיא לא הייתה יכולה לתקן את החטא של האכילה מסעודתו של אחשוורוש. מוהר"ם אלשייך: אסתר הייתה מוכנה מצידה לומר את עמה ומולדתה ואז היו הנערות והשרים מכבדים אותה יותר היות והיו מבינים מדוע היא מתנהגת באופן שונה משאר הנשים. אלא שאסתר שמעה בקולו של מרדכי ורק משום כך היא לא אמרה את עמה ומולדתה. כמו כן הסביר שמרדכי ציווה על אסתר שלא תאמר את עמה ומולדתה כדי שיהיה לה פתחון פה לומר לאחשוורוש שיציל את ישראל. אם היו יודעים שהיא מזרע היהודים, היו מלכתחילה גוזרים את הגזירה על כל היהודים וחושבים לכתחילה על אפשרות למנוע את התערבותה על ידי אי הכללתה בגזירה עצמה. כאשר אחשוורוש הופתע מדבריה של אסתר "כי נמכרנו אני ועמי", אזי אסתר הייתה יכולה להציל את ישראל.

[37] תרגום וכתב שמרדכי היה מתפלל לפני שהוא התהלך שם. אבן עזרא: לא מרדכי לא היה במשרה בכירה במלכות עוד לפני שאסתר נלקחה, לא היו נותנים לו להסתובב שם.

[38] ר"מ חלאיו. חכמי צרפת: מרדכי הלך לשם כדי לברר האם אסתר כבר הומלכה למלכה. רש"י: מרדכי הוא אחד משני הצדיקים שניתן להם רמז לישועה. לדוד ניתן רמז על ידי שהוא הצליח להרוג את הארי ואת הדוב, והוא הבין מכך שהוא אמור להילחם נגד גלית. מרדכי אמר שאסתר נלקחה למשכב הערל בגלל שהישועה עתידה לבוא ממנה. אבן עזרא: מרדכי הלך שם כדי לראות אם אסתר צריכה רופא. מגילת סתרים: מרדכי חשש שאסתר מסתכנת בכך שהיא איננה אומרת את עמה ומולדתה ולכן הלך לבדוק את שלומה. מוהר"ם אלשייך: "את שלום אסתר" פירושו לדעת אם נעשה לאסתר דבר מסוכן. "ומה ייעשה בה" פירושו לדעת אם כבר התחיל הנס שהיה צריך להיעשות על ידי אסתר.

[39] תרגום. בפירוש המילה "תור" נחלקו הפרשנים. רש"י כתב שהכוונה לזמן, לכל נערה ניתן זמן. אבן עזרא כתב שיש שפירשו שהכוונה לציפור שנקרא "תור" שמגיע בכל פעם בזמן מסוים ולכן השאילו את המילה תור משם ציפור זו לכל דבר שקורה בזמן מסוים. מגילת סתרים: למרות שאחשוורוש רצה להתחתן עם אסתר כבר מההתחלה, בכל זאת הביאו לפניו את שאר הנערות ובאותו הזמן היו ישראל נתונים בדין לראות אם הם ראויים שייעשה להם נס. רינת יצחק: אחשוורוש ציווה להביא את כל הנשים אליו משום שבסופו של דבר גם מי שלא מונתה למלכה במקום ושתי נשארה אצלו בגדר פילגש. מהר"ם אלשייך: הכתוב מזכיר את ייחוסה של אסתר כדי לומר שלגויים אין ייחוס ולכן לא הוזכרו אבותיהם ואילו לאסתר, למרות שכבר לא היה לה אב ואם, היה ייחוס כמו שיש לכל יהודי.

[40] תרגום. מלבי"ם: המתינו שנים עשר חודשים הואיל וכך היו יכולים לבדוק האם לנערה יש מחלות שונות. כך עברו עליה כל העונות השונות ובדקו את בריאותה.

[41] תרגום. בגמרא (מגילה יג,א) נחלקו מהו שמן מור. יש שאמרו שהכוונה למעין סם ויש שאמרו שהכוונה לשמן זית שלא הביא עדיין שליש והיו מוסיפים בו מור על מנת לעדן את הבשר ולהשיר את השערות. אבן עזרא (נוסח ב'): הכוונה לשמן של עץ יריחו ודחה את פירוש רס"ג בשמות (ל,כג) שכתב שהכוונה לשמן שנעשה בגרון של הצבי. ר"מ חלאיו: הכוונה לשמן שהיה עשוי משרף שנקרא "מירא" והוא שימש כאחד מסימני הקטורת. כמו כן הסביר שמטרת הבשמים והתמרוקים הייתה להעביר את זוהמת שמן המור.

[42] רס"ג. מלבי"ם: הנערות היו מקבלות מתנות רבות ועל ידי כך הן היו באות לפני המלך, וכך היה גלוי לכולם שהן נבעלו ברצון תמורת המתנות. ר"מ חלאיו: הכוונה שהנערות היו נכנסות אל המלך לאחר שהן הכינו עצמן במשך שנה שלמה. כמו כן דחה את הפירוש "זה" שהכוונה בגימטריה לשנים עשר חודשים, היות ואין דרך הלשון העברית לדבר בגימטריה.

[43] אבן עזרא. רש"י: הכוונה למיני זמר ושחוק. חכמי צרפת: היה מותר לכל נערה לבקש אדם אחד שילווה אותה מבית הנשים עד בית המלך.

[44] ר"מ חלאיו.

[45] תרגום. מלבי"ם: למרות שהבתולות באו לפני המלך רק ליום אחד, הם עדיין רצו בכך. ר"י נחמיאש: הביא את דברי חז"ל (מגילה יג,א) שהכתוב אומר שאחשוורוש לא היה משמש מיטתו ביום.

[46] אבן עזרא. לפי פירושו הכוונה לאותו בית נשים שהנערה הייתה בו בתחילה, אלא ששר אחר הופקד עליהן לשומרן. אולם, בנוסח ב' כתב שהכוונה לבית אחר ושונה ממה שהייתה בתחילה, וגם כאשר אדם או חפץ מגיעים למקום שלא יצאו ממנו, ניתן לומר על כך שהם שבו למקום החדש.

[47] אבן עזרא.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] תרגום. ר"מ חלאיו: אביה של אסתר הוזכר בגלל שהיה צדיק. מלבי"ם: הכתוב מדגיש שאסתר לא ביקשה דבר כאשר היא הגיעה אל המלך, אלא היא באה אליו רק בכח מידותיה הטובות שהיא ירשה מאביה. כמו כן כתב שאסתר הגיעה אל אחשוורוש רק משום שהגיע תורה לבוא אליו ולא בגלל שהיא באמת רצתה בכך. ר"א כהן צדק: דד נכתב בכתיב חסר כדי ללמד שמרדכי היה מיניק את אסתר, ואין זה נחשב כנאי אליו (בניגוד למקרה שמוזכר בשבת נג,א), היות ולמרדכי לא הייתה ברירה משום שהוא לא מצא לה מינקת.

[51] ראה ביאורנו לעיל פסוק ז'. אבן עזרא (נוסח ב'): כאשר אסתר נלקחה לבית המלך, מרדכי הרגיש כאילו שאבדה לו בת.

[52] תרגום.

[53] תרגום. אבן עזרא נאמן לשיטתו שמרדכי רצה שאסתר תילקח לבית המלך, כתב שאסתר לא ביקשה דבר כדי שלא להכביד על השרים השונים. בנוסח ב' כתב שהכוונה שהיא ביקשה רק שכל וענווה אך אין זה מתאים לתוכן הפסוק (וכך הקשה גם "רמ חלאיו). חכמי צרפת: נאמנים לשיטתם שהיה מותר לנערות לבקש שאדם כלשהו ילווה אותן אל המלך, כתב שאסתר לא ביקשה שמישהו ילווה אותה, חוץ מהגי, כך יכלה להמשיך ולהסתיר את עמה ומולדתה.

[54] תרגום. רי"ד: כל הנערות היו צריכות לבקש מהגי את מה שהן רצו, אך הגי היה דואג לאסתר ומביא לה את הדברים גם ללא שביקשה. מגילת סתרים: אסתר לא רצתה לשים על עצמה תמרוקים היות וכל לקיחתה לאחשוורוש היה באונס. לכן כל מה שהיא ביקשה מהגי היה שהוא יספר לשרים ולמלך שהיא התכוננה אליו כראוי.

[55] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): הכוונה שמצאה חן בעיני השרים. כנראה שהכוונה בגלל שהיא נמנעה מלבקש מהם להביא איתה דברים אל בית המלך כפי שפירש לעיל. חכמי צרפת: כולם הסכימו להמליך אותה במקום ושתי.

[56] תרגום. עיין באוצר המאמרים שם הרחבנו בהסבר הגמרא שאסתר הייתה יכולה להילקח לאחשוורוש ולא היה בזה איסור משום שהיא הייתה "קרקע עולם". כמו כן מובא באבני נזר (יורה דעה קכ"ט סעיף קטן ג') שאסתר לא נבעלה לאחשוורוש, אלא השכינה הביאה לאחשוורוש שד שיחליף אותה.

[57] תרגום. מלבי"ם: הכוונה לחדרו המיוחד של המלך.

[58] אבן עזרא. רש"י: הקב"ה סידר שאסתר תילקח דווקא בחודש העשירי היות ואז יש צינה והגוף נהנה מהגוף.

[59] מלבי"ם. רש"י: אפילו מן הבעולות היות שהוא אסף גם את הנשים הבעולות. בכך ענה רש"י על הקושי שלכאורה עולה בפסוק שההתייחסות לנערות הבתולות שנאספו מופיע רק בצלע הבאה של הפסוק. חכמי צרפת: הכוונה לנערות שנאספו כבתולות וכבר נבעלו לאחשוורוש וחזרו לשעשגז, ולנערות הבתולות שעוד לא נבעלו אצלו.

[60] רס"ג. ר"מ חלאיו: הסתפק אם אסתר הייתה בתולה או שלמרות שהיא לא הייתה בתולה היא עדיין מצאה חן בעיני אחשוורוש.

[61] מלבי"ם. מגילת סתרים: כאן כתוב "חן וחסד" ואילו בפסוק ט' כתוב רק חסד ואילו בפסוק טו' מוזכר רק החן. אלא שאסתר הייתה צריכה לחסד מאת אחשוורוש על שלא באה לפניו ושלא לחייבה כדין המורדים במלכות, נשיאת החן הייתה בעיני הרואים ולא בעיני אחשוורוש כדי שכולם יהללו אותה אל המלך. מהר"ם אלשייך: הכתוב מספר שאחשוורוש מינה את אסתר למלוך תחת ושתי וראה בה את ממלא מקום ושתי למרות שושתי הייתה בת מלכים.

[62] תרגום. ר"מ חלאיו: אחשוורוש עשה את הסעודה רק לשרים ולא לשאר העם, ויתכן משום שכך היה משפט המלוכה.

[63] תרגום.

[64] רש"י. מלבי"ם: אחשוורוש חשב שאם הוא יעשה הנחה למדינות, אסתר תאמר לו מאיזה מדינה היא כדי שמדינה זו תרוויח יותר. רלב"ג: הכוונה שאחשוורוש ציווה למדינות שינוחו ממלאכה ביום שהוא התחתן עם אסתר. כמו כן כתב שאחשוורוש ויתר לעזרא הסופר על המיסים, אולם ניתן לומר כדבריו רק אם הוא סובר שארתחשסתא הוא אחשוורוש. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר עזרא, אוצר המאמרים, מאמר ב'.

[65] רש"י וכתב שמטרתו של אחשוורוש הייתה שאולי על ידי כך שהוא הראה לאסתר מה הוא עושה עבורה, היא תגיד לו את מולדתה. את המילים "כיד המלך" ביארנו על פי הביאור לעיל א,ז.

[66] רש"י. אבן עזרא: הכוונה שושתי נבחרה למלכה באותו אופן שבה נבחרה אסתר ולכן בחירתה של אסתר היא ההיאספות השניה של הנערות הבתולות, ואחשוורוש התחתן עם ושתי בשנה השלישית למלכו ולכן עשה את המשתה הראשון. פירוש זה טומן כמה קשיים, מעבר לסתירה לדברי חז"ל שאחשוורוש התחתן עם ושתי בגלל שהיא הייתה צאצא למשפחת מלוכה. א. מה החידוש של הנערים בעצתם לאחשוורוש אם כך היה נהוג? ב. מדוע כתוב דווקא בפסוק זה שהבתולות נאספו שנית? הרי כבר בתחילת הדברים היה ראוי לומר שזו הייתה הפעם השניה שנאספו הבתולות. על הסתירה לכאורה לדברי חז"ל ענה ר"מ חלאיו שבזמן שנשא אחשוורוש את ושתי, מלכי בבל כבר הושפלו ולכן אחשוורוש אמנם נשא בת מלכים, אבל הוא היה יכול להתחתן עם כל אישה אחרת שהייתה מוצאת חן בעיניו. חכמי צרפת: אחרי שאחשוורוש ראה שאפילו לאחר שהוא המליך את אסתר, היא עדיין נמנעת מלומר לו את עמה ומולדתה, חשב אולי למצוא מלכה אחרת שתמלוך במקומה. מגילת סתרים: אחשוורוש אסף את הבתולות פעם נוספת היות ולא רצה לבוא על אסתר עד שלא ידע את עמה ומולדתה. רלב"ג כתב בפירושו לפסוק יז' שאסתר מצאה חן בעיני אחשוורוש כבר מההתחלה, ולכן מיד שם על ראשה כתר ללא שבעל אותה, אך הוא רצה להיות בטוח שהוא לוקח אותה למלכה ולכן ציווה לאסוף את כל הנערות שעוד לא באו לפניו כדי לראות אם יש מישהי שמתאימה יותר מאסתר. בפירושו לפסוק זה כתב שאחשוורוש אמנם לא מצא נערה יפה יותר ממנה. רי"ד: אחשוורוש אסף את הבתולות פעם נוספת כדי לייחס כל אחת מהן.

[67] רש"י. תרגום כתב שמרדכי היה מתפלל לפני שהוא הלך לשבת בשער המלך. חכמי צרפת: למרות שמרדכי היה יושב בשער המלך ולא היה זה דבר מגונה אם אסתר הייתה אומרת שהיא קרובה אליו, אסתר נמנעה מלומר את עמה ומולדתה. רי"ד: מרדכי ישב בשער המלך היות וחשש שאסתר תאמר את עמה ומולדתה.מלבי"ם: כתוב בפסוק זה שאולי היה מקום לשקול פעם נוספת את שתיקתה של אסתר. הנערות כבר שולחו לבתיהן ולכן היה ברור שהיא תהיה המלכה וגם מרדכי כבר ישב בשער המלך וכבר קיבל שם תפקיד ואם כן היה אולי מקום שהיא תאמר מאיזה עם היא כדי שיוטב למרדכי. מוהר"ם אלשייך: נאמן לשיטתו שהיה צורך בשני גואלים שיגאלו את עם ישראל מגזירתו של המן, כתב שכשם שאסתר עלתה לגדולה שלא על דרך הטבע, כך מרדכי עלה לגדולה שלא כדרך הטבע.

[68] עיין בביאורנו לפסוק י'. אבן עזרא (נוסח ב'): הכתוב חזר על כך פעם נוספת כדי להדגיש שגם לאחר שאסתר הומלכה למלכה, היא עדיין לא אמרה את עמה ומולדתה. מהר"ם אלשייך הוסיף שהכתוב בא להדגיש שמרדכי עלה לגדולה, אך לא היה זה מפני שאסתר סיפרה שהוא קרוב לה, שהרי מרדכי ציווה על אסתר שלא תאמר את עמה ומולדתה. מלבי"ם: כאן כתוב קודם את מולדתה לפני העם לעומת הכתוב לפני כן שהוזכר קודם העם ורק לאחר מכן המולדת. כאן רצו להיטיב לאנשים הקרובים של אסתר ולכן שאלו קודם על המולדת, ואילו לעיל רצו להכיר אותה טוב יותר ולכן שאלו קודם מאיזה עם היא. לעומת זאת הסביר מוהר"ם אלשייך שאלה זאת באומרו שעיקר הציווי היה שלא תגיד את עמה, אולם היה ציווי נוסף שלא תגיד את מולדתה היות ומרדכי ברח מהכבוד. פסוק זה נכתב לאחר שמרדכי כבר עלה לגדולה, וממילא אין כבר סיבה שלא להגיד שהיא קרובה למרדכי (היות ולא ידעו שהוא יהודי), ולאחר מכן מוזכר שהיא לא אמרה גם מאיזה עם היא.

[69] מלבי"ם. ר"מ חלאיו: דחה את מדרש חז"ל האומר שאסתר הייתה עומדת מחיקו וטובלת ועומדת בחיקו של מרדכי, שהרי ברור שאסתר לא הייתה יכולה לצאת מהארמון, וגם כאשר היא נזקקה לדבר עם מרדכי, היא נאלצה לשלוח את התך ולא ללכת אליו לבד. לכן הסביר את דברי חז"ל שהכוונה שאסתר הייתה מקיימת מצוות כמו שמרדכי ציווה אותה. ר"א כהן צדק: באמנה בגימטריה שרה. מרדכי אמר לאסתר ללמוד משרה אימנו שלא אמרה שהיא אשתו של אברהם. מוהר"ם אלשייך: לו אסתר הייתה אומרת את עמה ומולדתה, היו חושדים שהיא ומרדכי עשו קנוניה והטילו את הארס שיודע להריגת אחשוורוש על מנת שיטילו את האשמה על בגתן ותרש.

[70] מלבים וכתב שפסוק זה מלמדנו שה' ברא רפואה למכה. עוד לפני שהמן גזר את גזירתו, מרדכי זכה בנקודות זכות אצל המלך אחשוורוש משום שהוא הציל אותו. כמו כן, על ידי שמרדכי ישב בשער המלך הוא התגרה בהמן על ידי שהוא לא השתחווה בפניו.

[71] מלבי"ם. חכמי צרפת: למרות שהיה זה כבוד שאסתר תאמר שהיא ממשפחתו של מרדכי, שהרי למרדכי היה מעמד בבית המלך, היא עדיין נמנעה מלעשות זאת. היה זה נס מאת ה'. לו אסתר הייתה אומרת שהיא ממשפחתו של מרדכי, המן לא היה גוזר גזירות על היהודים.

[72] אבן עזרא. רלב"ג: שומרי הסף היינו שהם היו שרי המשקים, והסף הוא כלי המיועד ליין. חכמי צרפת: מדובר על שומרי כלים. מלבי"ם: הכעס של בגתן ותרש היה על מעמדו של מרדכי ושהם נשארו בתפקידי שמירה בלבד. מוהר"ם אלשייך: כתוב "קצף" בלשון יחיד, היות והיוזמה להרוג את אחשוורוש הייתה רק של אחד מהם. כמו כן הסתפק אם "משומרי הסף" נאמר גם על בגתן וגם על תרש או שרק תרש היה משומרי הסף.

[73] רש"י. מלבי"ם: בדרך כלל מי שרוצה לרצוח את המלך מבקש למלוך במקומו והם ידעו שהם לא ימלכו אחרי אחשוורוש ובכל זאת מרדו בו, והיה זה סיבה מאת ה'.

[74] תרגום. חז"ל (מגילה יג,א) אמרו שמרדכי בהיותו מיושבי הסנהדרין הכיר את כל שבעים הלשונות, ובגתן ותרש חשבו שהוא אינו מבין את שפתם ולכן הם דיברו בחופשיות ולא נזהרו ממנו. רלב"ג: ייתכן שהדבר נודע למרדכי ברוח הקודש או מצד הרמיזות שלהם, משום שידע שהם כועסים על המלך ומצד שני ידע גם שהם לקחו רעל, ועל ידי כך מרדכי הבין את רצונם להרוג את המלך. ר"מ חלאיו: לא פורש בדיוק איך הדבר נודע למרדכי.

[75] אבן עזרא (נוסח ב'). מוהר"ם אלשייך: מרדכי רצה שאסתר תאמר את הדברים לאחשוורוש והוא לא סיפר בעצמו על עצתם של בגתן ותרש היות והוא רצה שאחשוורוש ייטיב לאסתר. אולם גם אסתר רצתה שאחשוורוש ייטיב למרדכי ולכן היא סיפרה לו את הדבר בשמו. כמו כן כתב שאסתר אמרה לעצמה שאם יתברר שמרדכי צדק בדבריו, היא תגיד את הדברים בשמו לפני שיכתבו אותם בספר הזכרונות, אבל אם לא יתברר שמרדכי צדק משום שבגתן ותרש יצליחו להסתיר את הרעל וכדומה, אזי היא תיקח על עצמה את האשמה והיא לא תגיד שהדברים נאמרו לה על ידי מרדכי. ר"א כהן צדק: מרדכי רצה להציל את אחשוורוש למרות היותו רשע משום שהוא חשב שאולי אחשוורוש יסכים לבנות את בית המקדש כתודה על הצלת חייו. מסופר שבית הלוי שאל את בנו הגר"ח מבריסק מדוע הציל מרדכי את אחשוורוש וענה שבמקום שייהרג גוי אחד, מרדכי העדיף שייהרגו שני גויים.

[76] תרגום וכתב שהדבר נכתב על שמו של מרדכי וכנראה שכוונתו לכתיבה בספר הזכרונות של אחשוורוש.

[77] תרגום. מלבי"ם: ה' עשה נס וגילו את הסם שבגתן ותרש רצו להשתמש בו כדי לרצוח את אחשוורוש.

[78] אבן עזרא.

[79] רש"י. ר"מ חלאיו: הסתפק האם "לפניו" משמעו שהכתיבה הייתה לפני אחשוורוש, או שמא ספר דברי הימים עמד בדרך כלל לפני אחשוורוש כדי שיקרא בו. מלבי"ם: היו כאן שני ניסים. הראשון: שמרדכי לא קיבל את שכרו מיד. השני: שהדברים נכתבו בספר דברי הימים של המלך ולא בספר דברי הימים הכולל, משום שאם הכתיבה הייתה בספר דברי הימים הכולל של הממלכה, היה המן מוחק את הכתוב בו. מוהר"ם אלשייך: אחשוורוש לא נתן למרדכי שכר מיד על מעשהו משום שהוא חשב שאין ראוי לתת למרדכי שכר הואיל ומרדכי לא בא בעצמו לספר את מה שקרה, והדבר מהווה סימן שלמרדכי לא היה באמת אכפת ממה שיקרה אל המלך. אולם, כאשר כתבו את הדברים בספר דברי הימים, כתבו זאת כך באופן שמרדכי הציל את המלך מיוזמתו ושהיה אכפת לו, ולכן כאשר אחשוורוש פתח את ספר הזכרונות, הוא רצה לתת למרדכי שכר.

[80] חכמי צרפת.