אסתר פרק ז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות למגילת אסתר פרק ז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אלול תשע"ח

אסתר פרק ז

(א) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה המלך אחשוורוש והמן נכנסו כדי לשתות עם אסתר המלכה[1]: (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן במשתה היין השני שהיה ביום השני, שאל אחשוורוש את אסתר המלכה פעם נוספת:[2] מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ אסתר המלכה! מה את שואלת ממני – והדבר יינתן לך,[3] וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ ומה את מבקשת ממני,[4] עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ ואפילו אם תבקשי בקשה גדולה מאוד עד שזה יהיה כמו לתת לך חצי מהממלכה – בקשתך ימולא[5]: (ג) וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אסתר המלכה ענתה לאחשוורוש ואמרה לו שהיא לא מבקשת דבר גדול כל כך:[6] אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ אדוני המלך! אם אני מוצאת חן בעיניך,[7] וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב ואם המלך רוצה בכך (למלא את בקשתי),[8] תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי השאלה שאני מבקשת היא שאני לא איהרג בי"ג אדר,[9] וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי והבקשה שלי היא שהעם שלי לא יושמד בי"ג אדר[10]: (ד) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי שהרי גם אני וגם העם שלי נמכרנו,[11] לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד נמכרנו כדי שישמידו אותנו, יהרגו אותנו ויאבדו אותנו,[12] וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי ואם היינו נמכרים רק לעבדים ולשפחות (ולא להשמדה), הייתי שותקת ולא מבקשת דבר,[13] כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ שהרי אין צרה כזאת (מכירה לעבדים ולשפחות) מצדיקה את התעסקותו של המלך בדבר ובכך לגרום למלך נזק[14]: (ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אחשוורוש שאל את אסתר המלכה, וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אחשוורוש חזר שוב על שאלתו. בגלל שאחשוורוש כעס, הוא לא חיכה לתשובה מאסתר והוא שאל אותה מיד את אותה שאלה,[15] מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן מיהו האדם והיכן הוא נמצא, האדם שהיה מספיק חצוף לרצות ולעשות זאת, מי היה מספיק חצוף כדי לרצות להשמיד אותך ואת עמך[16]: (ו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אסתר ענתה לאחשוורוש: אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה המן הרע הזה הוא אדם מעיק ושונא,[17] וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה (כאשר המן שמע את הדברים) המן נבהל מלפני המלך והמלכה[18]: (ז) וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אחשוורוש קם בכעס ועזב את משתה היין לפני שהוא סיים לאכול,[19] אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן אחשוורוש יצא אל הגינה הפנימית,[20] וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (בזמן שאחשוורוש יצא אל הגינה) המן נעמד וביקש רחמים על נפשו מאת אסתר המלכה,[21] כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ משום שהוא ראה שהמלך החליט בהחלטה סופית שינקמו בהמן[22]: (ח) וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן המלך חזר כועס מהגינה הפנימית לבית שבו היה משתה היין,[23] וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ (כאשר אחשוורוש חזר אל הבית שבו היה המשתה) המן נפל על המיטה שאסתר ישבה עליה. דרכם היה לשבת על מיטת בשעת אכילתם, והמן נפל על מיטתה של אסתר, כיוון שהוא התחנן לפניה שתרחם עליו,[24] וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אחשוורוש אמר להמן: הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת האם אתה רוצה גם לשכב עם המלכה ועוד כשאני בבית ורואה זאת?[25] הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ כאשר דברים אלו יצאו מפיו של אחשוורוש,[26] וּפְנֵי הָמָן חָפוּ ופני המן כוסו בבושה וכלימה, המן התבייש מאוד[27]: (ט) וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה חרבונה אמר:[28] אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ חרבונה היה אחד מהשרים שעמדו לפני המלך ושירתו אותו,[29] גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה בנוסף לחטאו של המן שרצה להשמיד את היהודים, הוא חטא בחטא נוסף. הוא הכין עץ גבוה חמישים אמה כדי לתלות עליו את מרדכי שהציל את המלך, ועץ זה עומד בביתו,[30] וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אחשוורוש אמר: תְּלֻהוּ עָלָיו תתלו את המן על העץ שהוא הכין למרדכי[31]: (י) וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי משרתי המלך תלו את המן על העץ שהוא הכין למרדכי,[32] וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה ורק לאחר שתלו את המן על העץ, כעסו של המלך התפוגג[33]:

 

[1] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): הדגש הוא שרק המלך והמן באו למשתה, ולא שרים נוספים. צריך להבין לפי דבריו כיצד התערב חרבונא במהלך הסיפור אם רק אחשוורוש, המן ואסתר היו שם. אולי כוונתו לומר שרק שלושתם אכלו ושתו, והיו שרים נוספים ששירתו אותם. מוהר"ם אלשייך: הוכיח את דבריו של בעל ספר יוסיפון שהמן נתלה בי"ז ניסן, במשתה זה אסתר שתתה היות והיה זה לאחר שלושת ימי הצום. אמנם ראה לעיל ד,טז שהבאנו את השיטות השונות בדבר. כמו כן רי"ד בפירושו לפסוק י' כתב שהמן נתלה בט"ז ניסן.

[2] תרגום.

[3] תרגום. מלבי"ם: במשתה הראשון, אחשוורוש לא קרא לאסתר "אסתר המלכה", ורק כאן קרא לה בשם זה. בדברים אלה רצה אחשוורוש לומר לה שגם אם היא תבקש בקשה גדולה הראויה לה מצד היותה מלכה, הוא עדיין ימלא אותה. מוהר"ם אלשייך: במשתה הראשון אחשוורוש היה עצבני ומלא בפחד משום שהוא חשש שמא אסתר והמן עשו קנוניא נגדו. אולם, לאחר שהוא כיבד את מרדכי וידע שאם הייתה מזימה נגדו, היו אומרים לו לאחר שהוא הראה שהוא מכבד את מי שמספר לו על המזימות נגדו, הוא נרגע מאוד והתייחס יפה יותר לאסתר בכך שקרא לה "אסתר המלכה". כמו כן הסביר שאחשוורוש אמר "ותנתן לך" משום שהדבר ייעשה תכף ומיד עם הרבה מאוד רצון, ולכן נחשב כאילו הבקשה מולאה מאליה.

[4] מוהר"ם אלשייך: לפי פירושו שפירוש המילה שאלה היא על עצמה והבקשה היא על אחרים, מובן השינוי בפסוק. על השאלה אחשוורוש אמר שהוא ייתן לה את שאלתה, ועל הבקשה הוא אמר שהוא ימלא אותה, אבל לא כתוב "לך".

[5] רס"ג.

[6] חכמי צרפת.

[7] תרגום.

[8] תרגום. ר"א כהן צדק: כנראה שהייתה לו גרסה שונה בפסוקים ולכן הסביר כך: "אם מצאתי חן בעיניך" פירושו בעיני ה', וזאת בניגוד למה שאמרה אסתר לעיל (ה,ח) "אם מצאתי חן בעיניך" שם הכוונה לאחשוורוש עצמו. לעומת זאת ההמשך "אם על המלך טוב" הכוונה לאחשוורוש. מלבי"ם: מציאת החן הכתובה בצלע הקודמת, נועדה למנוע את הריגתה של אסתר מצד אהבתו של אחשוורוש אליה, ואילו "ואם על המלך טוב" נועד למנוע את השמדת העם מצד שהמלך לא רוצה שתהיה קרחת במלכות.

[9] רש"י. אבן עזרא כתב "ומה נכבד טעם תינתן לי" ולא פירש את דבריו. המהדיר של מהדורת מוסד הרב קוק הביא כמה פרשנים שהסבירו את דבריו של האבן עזרא. א. המגלה סוד – היה ראוי שאסתר תאמר "תתן לי" ובמקום זאת ביקשה "תינתן" כאילו שהנפש שלה תינתן מעצמה. ב. עזרה להבין – פירושו דומה לפירוש המגלה סוד, אלא שהוא כתב שהמילה "תינתן" מוסבת על המשך פירושו של האבן עזרא בפסוק ד' שם הוא כתב ש"תינתן" נאמר בבניין נפעל, כדי שיהיה ברור שלא המלך יציל את עם ישראל בסופו של דבר. ג. יהל אור – הכוונה שאסתר ביקשה את דבריה בלשון מתנה. מלבי"ם: לעיל בפרק ה' פירש ששאלה היא לצורך עצמה ובקשה היא לצורך אחרים. לפי זה אסתר הדגישה שבין לעצמה ובין לאחרים – לעם ישראל, בקשתה רק שלא יהרגו אותה ואת היהודים האחרים. לפי הפרשנים האחרים שהסבירו שהבקשה היא התכלית והשאלה היא האמצעי לתכלית, אסתר רצתה להדגיש שתכלית בקשתה היא הצלת עם ישראל, וגם לו יצוייר שאחשוורוש היה יכול לגרום לכך שהיא לא תראה את השמדת העם, עדיין אין זה מילוי בקשתה. מוהר"ם אלשייך: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ולכן אסתר ביקשה קודם כל שהיא תינצל ורק לאחר מכן ביקשה על עמה. כמו כן כתב שעל עצמה ביקשה רק שהיא תינצל, ואילו על שאר העם ביקשה שכל הבקשה שלה תמולא ושהם יהיו בני חורין.

[10] רש"י. אבן עזרא (נוסח ב'): אחשוורוש נתן לאסתר רשות לבקש שני דברים.

[11] תרגום. מלבי"ם: אסתר רצתה להדגיש שכל מכירת עם ישראל הייתה כדי שגם היא תימכר.

יש לשאול: הרי אחשוורוש לא לקח את הכסף מאת המן, ואם כן כיצד ייתכן לומר שהעם נמכר? התרגום: כתב שהמכירה הייתה מכירה של חינם. חכמי צרפת כתבו שאין הכוונה למכירה בכסף, אלא למסירת עם ישראל לידיו של המן.

[12] מלבי"ם: אסתר טענה שתי טענות בדבריה. א. שהמן לא אמר לאחשוורוש מיהו העם שהוא רוצה לקנות. ב. שהמן אמר שהוא רוצה לאבדם אך היה משמע מדבריו שהוא איננו מתכוון להשמידם, אלא להעבירם על דתם, אבל כוונתו האמיתית של המן הייתה להשמיד את העם היהודי.

[13] תרגום. חכמי צרפת: המכירה לעבדים ולשפחות איננו מהלך בלתי הפיך, ותמיד ניתן למצוא את ההזדמנות לשחרר את היהודים מעול העבדות, אולם ההשמדה איננה הפיכה. לכן, אם עם ישראל היה נמכר רק לעבדים ולשפחות, לא הייתי פונה אל המלך, היות וברגע שהמלך ישים לב לכך, הוא יבטל את המכר. אולם, מאחר שכאן מדובר על השמדה, לא ניתן לחכות שהמלך ישים לב לכך. רבינו בחיי: אסתר הייתה שותקת על דבר המכירה משום שכתוב בתורה שאם עם ישראל יחטא – הוא יימכר לעבדים ולשפחות, אך לא מוזכר שם שעם ישראל יושמד. מכאן הבינה אסתר שאין זו גזירת שמים, אלא גזירת המן. רינת יצחק: הגרי"ז כתב שחלק מגזירתו של אחשוורוש הייתה שאסור ליהודים להציל את עצמם על ידי שהם ימכרו את עצמם לגוים. אלא שיש לברר כיצד היו יכולים בכלל למכור עצמם לגוים, הרי הם כבר היו קנויים להמן? כמו כן הקשה על פירוש רבינו בחיי (פירוש זה מובא גם ברוקח) שבתורה כתוב רק שבני ישראל ימכרו לעבדים ולא להשמדה, הרי רש"י כתב שם שלא יהיה מי שיקנה את בני ישראל משום שיגזרו עליהם הרג ואבדן, ואם כן גם השמדה כתובה בתורה. וענה על שאלה זו שאין זה כתוב בתורה, ויש אמוראים שמפרשים את הפסוק בתורה כפשוטו, שהם ימכרו לעבדים. כמו כן הסביר שברור שלאחשוורוש לא אכפת מה כתוב בתורה, אלא שאסתר פנתה בדבריה אל ה' וכך הושפעו מעשיו של אחשוורוש על פי מה שגרמו לו לפעול בשמים.

[14] אבן עזרא. לפי פירוש זה, פירוש המילה "צר" הינו צרה. בפירוש השני כתב שהפירוש הוא אויב. בהסבר "אין הצר שווה בנזק המלך" כתב שאסתר התכוונה לומר שהמלך אולי היה חושב שיש בכך נזק, למרות שברור שאין בהצלת ישראל מהמכירה נזק ממשי. בנוסח ב' הוסיף עוד שני פירושים. לצר, לאויב, לא אכפת מהנזק שיבוא למלך מהשמדת העם (ולפי זה צלע זו מוסבת על ההריגה ולא על המכירה), או שהצר לא יוכל להועיל למלך כאשר יבוא הנזק למלך על השמדת העם. רש"י: לצורר לא אכפת מלהזיק למלך. לו לצורר היה אכפת מהמלך, הוא היה מציע למכור אותנו לעבדים ולא להשמיד אותנו. רי"ד: הצר חושב שהמלך לא יפסיד דבר אם היהודים יושמדו. רבינו בחיי: אין ראוי להשוות את הנזק שיובא על המן בביטול הגזירה, לנזק שיובא על עם ישראל אם הגזירה לא תתבטל, והגזירה תבוא על עם ישראל רק בגלל שהם קיבלו את מלכותו של אחשוורוש. רלב"ג: לו המלך היה מרוויח עשרת אלפים ככרות כסף תמורת מכירת עם ישראל לעבדים, אסתר הייתה שותקת משום שהיא לא הייתה רוצה שהמלך יפסיד את הכסף הזה. מוהר"ם אלשייך: אסתר ענתה בדבריה על טענה שאחשוורוש היה יכול להעלות. אחשוורוש היה יכול לטעון שאין תועלת בפניית אסתר אליו, שהרי הוא כבר מכר את היהודים. לכן אסתר אמרה בדבריה שני דברים שיפריכו טענה זו. א. היה זה מקח טעות משום שאחשוורש לא ידע שאסתר יהודיה. ב. הייתה אונאה במכירה זו, שהרי המלך יפסיד הרבה יותר מהשמדת היהודים בכך שהוא לא יוכל לגבות מיסים. בפירוש נוסף הסביר באופן דומה לפירושו של רבינו בחיי. בפירוש שלישי כתב שאם היהודים היו נמכרים, לא היה נגרם נזק למלך, משום שגם לפני המכירה וגם לאחריה, היהודים עדיין נשארו עבדיו של אחשוורוש. רינת יצחק: מדוע אסתר הייתה צריכה לומר שהיא הייתה שותקת על גזירה אחרת? מדוע לא יכלה פשוט לבקש את ביטול הגזירה הנוכחית? וענה שהיו בגזריתו של המן ארבעה מרכיבים: להשמיד, להרוג, לאבד ושללם לבוז. על ענין הממון היא איננה מבקשת, אלא רק על השלושה המרכיבים הראשונים.

[15] אבן עזרא. רש"י: אחשוורוש לא שאל פעמיים את אותה שאלה, אלא שהכפילות באמירתו של אחשוורוש נועדה לדרוש את הפסוק על דרך הדרש. עד עתה היה אחשוורוש מדבר עם אסתר דרך שליח מאחר והוא לא ידע את מוצאה. לאחר שהתברר לו עתה שהיא ממשפחת מלכים, הוא דיבר איתה ישירות. רלב"ג: בתחילה שאל אחשוורוש את מי שהיה נוכח באותו זמן, אך לא היה מי שענה לו עד שאסתר ענתה לו. מוהר"ם אלשייך: אחשוורוש שאל קודם כל את עצמו ובא אל עצמו בטענות משום שהוא מכר את אשתו (מדברי אסתר עולה שעיקר מכירת היהודים היה עבור אסתר כפי שראינו לעיל בהערות לביאורנו בפסוק ד'), ולאחר שהוא כבר נרגע, הוא פנה לדבר גם עם אסתר. בכך תובן גם תמיהתו של אחשוורוש. הרי לא היה לאחשוורוש מקום לתמוה, שכן הוא עצמו מכר את היהודים שלושה ימים קודם. אלא שעכשיו הוא הבין שעיקר עניין המכירה היה עבור אסתר. בהסבר נוסף (עליו כתב שהוא ההסבר הנכון) כתב שבהתחלה אחשוורוש קצת נפגע ושאל האם הוא עצמו מכר את היהודים, וכאשר ראה שאסתר איננה עונה לו, הוא נרגע והבין שאסתר לא באה אליו בטענות ולכן שאל את מי יש להאשים במכירה. בתחילה שאל "מי הו זה", האם הכוונה להמן שעומד לפנינו, ולאחר שאסתר שתקה, הוא שאל שוב "אי זה הוא", מי מבים הנוכחים כאן הוא זה שמכר אותך, זה יכול להיות רק אני או המן שעומדים לפנייך.

[16] תרגום. רס"ג: "איזהו" פירושו מה המעלה של אותו אדם. תרגום שני: מי הו זה ובן מי הוא. רינת יצחק: מדוע היה חשוב לאחשוורוש לדעת בן מי הוא? וענה: המן שינה בשני דברים מהיתרו של אחשוורוש. אחשוורוש התיר רק להשמיד את היהודים ואילו המן רצה גם להעבירם על דתם. כמו כן אחשוורוש התיר רק להרוג את יוצאי הצבא בישראל והמן ציווה להרוג את כולם, כולל הנשים והטף. לכן שאל אחשוורוש בן מי הוא זה, מי רוצה להרוג את כל היהודים בגלל איזה חשבון שיש לאבותיו עם היהודים שהוא דבר שלא ציוויתי. אסתר ענתה שהמן צר ואויב לכלל ישראל בגלל אבותיו ולכן הוא זה שציווה לשנות את הציווי. באופן נוסף הסביר שהמן גם ציווה להשמיד את הגופות לאחר ההרג, דבר שאחשוורוש לא ציווה עליו, ואסתר הסבירה לאחשוורוש שזה נבע מרשעותו של המן. ר"מ חלאיו הוסיף עוד פירושים. א. "איזהו" – אם הוא איננו בממלכה שלי, היכן הוא נמצא. ב. אחשוורוש שאל במפורש אם הכוונה להמן – האם מדובר על השר שנמצא לפנינו, משום שלא היה שר חשוב ממנו. מלבי"ם: "איזהו" פירושו הסיבה שעוררה את המן לעשו כן (בניגוד לתרגום שפירש שהכוונה למקומו).

[17] תרגום. אבן עזרא (נוסח ב'): "צר" הוא בפרהסיא ו"אויב" הוא בסתר. מלבי"ם: צר פירושו אדם המציק בפועל ואילו אויב פירושו אדם ששונא בלב. בדרך כלל, כאשר אדם מזיק, שנאתו יורדת, אבל אצל המן שנאתו לא ירדה למרות הצקותיו. מוהר"ם אלשייך: ביאר את הפסוק בכמה אופנים. א. המן צר לאחשוורוש, אבל הוא אויב לעם ישראל. ב. המן הפך להיות איש, אדם חשוב, על ידי שהיה צר לושתי, והוא המשיך להתגדל על ידי שהוא אויב שם עם ישראל. ג. כאשר אחשוורוש תמה מי יכול היה להגיע לידי כך שליבו יאמר לו להשמיד את עם ישראל, אסתר ענתה לו שהמן הוא צר ואויב, הוא כל כך מלא בשנאה עד שליבו אמר לו להשמיד את ישראל.

[18] אבן עזרא. ר"מ חלאיו: המן נבהל מלפני המלך והמלכה היות ורק הם היו במשתה. מלבי"ם: המן היה בקונפליקט. הוא היה יכול להכחיש, אבל אז אסתר הייתה כועסת יותר. מצד שני הוא חשב שהוא יכול לשכנע את אסתר שהוא לא ידע שהיא יהודיה, ולכן הוא מתחייב שלא יזיק יותר לעם היהודי, אך אז אחשוורוש היה כועס עליו משום שאז היה מתברר שעם ישראל לא באמת התחייב השמדה, בניגוד לדבריו של המן לפני כן. מוהר"ם אלשייך: המן נבהל כל כך, עד שהוא לא ניסה להסביר את עצמו ולומר שהוא לא ידע שאסתר יהודיה. רינת יצחק: אסתר אמרה לאחשוורוש שהמן רצה להרוג אותו, ולכן המן הכעיס גם את המלך (על כך שרצה להרוג אותו) וגם את אסתר (על רצונו להשמיד את היהודים). אולם, המן ראה שאחשוורוש כל כך כעס ולכן הוא ניסה להתחנן דווקא בפני אסתר שלא הראתה כעס.

[19] חכמי צרפת. ר"מ חלאיו: המשתה עצמו עורר גם הוא את כעסו של אחשוורוש, כמו שהיה במשתה הראשון, שהרי ברור שאחשוורוש הוא זה שנתן רשות להמן להשמיד את היהודים. אולם, ייתכן גם לומר שעד עכשיו אחשוורוש לא ידע שאסתר יהודיה.

[20] תרגום. מוהר"ם אלשייך: כאשר אחשוורוש הבין שהמן מכר את אסתר, הוא נזכר שהמן גם גרם להריגת ושתי (ועל זה היה כעסו), ולכן הוא קם לחצר הפנימית, למקום שציווה על הריגת ושתי, כדי להתאבל עליה.

[21] תרגום. ר"מ חלאיו: המן ביקש רחמים מאסתר המלכה משום שהיא זאת שהעלתה את הנושא וגם משום שהנשים רחמניות מהזכרים.

[22] רש"י. "רי נחמיאש: הכוונה שכלתה אליו הרעה מאת ה', ובאמת סופי התיבות של "כי כלתה אליו הרעה" הם שמותיו של ה'.

[23] תרגום.

[24] רש"י + אבן עזרא. רש"י כתב שמלאך דחף את המן. אבן עזרא כתב שכאשר אחשוורוש חזר למקום המשתה, המן נבהל ונפל על המיטה. מוהר"ם אלשייך: המן אמר אל אסתר שהוא זה שגרם לה להיות מלכה על ידי שהוא הציע להרוג את ושתי.

[25] אבן עזרא. מלבי"ם: אחשוורוש חשב שהמן עדיין רוצה להרוג אותה, והוא כעס על שהמן העלה על דעתו להרוג את המלכה ועוד בארמון. מוהר"ם אלשייך: האם אתה רוצה לקנות גם את המלכה כמו שקנית את שאר היהודים. בהסבר נוסף כתב שאם כוונתו של המן הייתה רק לקנות את אסתר, הוא היה יכול לעשות זאת כאשר אחשוורוש היה עדיין בבית. אולם, המן ניגש אל אסתר רק אחרי שאחשוורוש יצא משם, ומכאן שכוונתו הייתה מחשבת זימה שהוא היה יכול לעשות רק שלא בפני אחשוורוש.

[26] תרגום.

[27] חכמי צרפת. לפי פירוש זה, אין הכוונה שפניו של המן היו מכוסים ממש, אלא הכוונה למעין ביטוי שהוא מאוד התבייש. אבן עזרא: הכוונה שהמשרתים של אחשוורוש כיסו את פניו של המן, משום שמנהגם של הפרסיים היה  שהמשרתים כיסו את הפנים של מי שהמלך כעס עליו. ר"י נחמיאש: כתב בשם הרד"ק בספר השורשים שהכוונה שהמן הטיח את ראשו בקרקע מרוב בושה. באופן דומה פירש גם ר"מ חלאיו.

[28] אבן עזרא: יש אומרים שהכוונה לאליהו הנביא שהתגלה בדמות של אחד ממשרתי אחשוורוש. אולם בנוסח ב' כתב שחרבונא היה אחד מהסריסים שעמדו לפני המלך ושמסופר עליהם בפרק א', ובגלל שהישועה באה על ידו, בחר הפרקי דרבי אליעזר לזהות אותו לאליהו הנביא שיבשר לנו על הגאולה השלימה. רבינו בחיי הביא את פירוש האבן עזרא לעיל א,י שחרבונא מורכב משתי מילים: "חרבו" ו"נא". "נא" מלשון עכשיו. עכשיו נחרב המן בגלל דבריו.

[29] תרגום. מלבי"ם: חרבונא היה אחד מהסריסים שקראו להמן למשתה ולכן הוא ידע על העץ.

[30] רש"י. מלבי"ם: חרבונא אמר שהמן היה מורד במלך משום שהוא רצה לתלות את מי שהציל אותו. מוהר"ם אלשייך: אחשוורוש עדיין לא ציווה להרוג את המן, היות והוא הסתפק האם באמת צריך להרוג אותו. חרבונא אמר שהמן באמת רצה להרוג את אסתר, והראיה שהוא רצה להרוג את מרדכי. מדוע להרוג את מרדכי? לא בגלל שהוא יהודי, שהרי כל היהודים קנויים לו והוא היה יכול לחכות לי"ג אדר. אלא שהוא רצה להרוג את מרדכי על שמרדכי דיבר טוב על המלך ואמר לאסתר שבגתן ותרש רוצים להורגו, כל שכן שהוא רוצה להרוג את אסתר שאמרה את הדברים אל המלך בפועל. כדי להוכיח את דבריו אמר שהמן הסתיר את העץ בביתו והכין אותו בגובה של חמישים אמה כדי לאחד את כוחות הטומאה לתלות את מרדכי.

[31] תרגום. מוהר"ם אלשייך: אחשוורוש ציווה לתלות את המן דווקא על עץ זה כדי לראות אם המן יצליח להתגבר על כוחות הטומאה, סימן שהוא זכאי בדינו. אולם, המן היה חייב בדינו ולכן התליה הצליחה.

[32] אבן עזרא (נוסח ב').

[33] אבן עזרא. רינת יצחק: חז"ל דורשים שכעסו של ה' יתברך נרגע. אולם יש להקשות מהמדרש האומר שביום שלפני נידודי השינה של אחשוורוש מחלו מהשמים לבני ישראל וכאן משמע שרק לאחר תליית המן. כמו כן קשה מדוע בני ישראל שמחו כל כך כאשר מרדכי יצא בלבוש מלכות ולא לפני כן כשהגזירה התבטלה. ענה: מרדכי קיבל על עצמו ללבוש שק עד שתעבור הגזירה לגמרי, ולכן כאשר הוא יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ידעו שהגזירה התבטלה לגמרי. אמנם כבר בלילה שבין המשתה הראשון למשתה השני התבטלה הגזירה שבני ישראל יושמדו, אך לא חזרו בני ישראל למעלתם הראשונה והם עדיין לא היו כל כך רצויים בשמים, ורק לאחר שהמן נתלה, חזרו בני ישראל למעלתם הראשונה.