מגילת רות פרק ד

ביאור ושננתם עם חלק מההערות למגילת רות פרק ד'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם סיון תשע"ח

רות פרק ד

(א) וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם כאשר בועז עלה לשער הסנהדרין וישב שם עם הזקנים,[1] וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז בזמן שבועז ישב בשער הסנהדרין, עבר שם הגואל שעליו דיבר בועז עם רות,[2] וַיֹּאמֶר בועז אמר לגואל: סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי פלוני אלמוני! תסטה מדרכך ותשב כאן איתנו.[3] השם פלוני אלמוני משמעו לשון כיסוי, ששמו נעלם ומכוסה (פלוני – נעלם ומכונה, אלמוני – מלשון אלמן שאין לו שם), והכתוב העלים בכוונה את שמו של הגואל על מנת שלא לספר בגנותו, משום שלא רצה לגאול את רות,[4] וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב הגואל סטה מדרכו והתיישב בפתח הסנהדרין[5]: (ב) וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר בועז לקח עשרה אנשים שהיו מזקני העיר,[6] וַיֹּאמֶר בועז אמר לזקנים: שְׁבוּ פֹה תשבו כאן בפתח שער הסנהדרין,[7] וַיֵּשֵׁבוּ הזקנים ישבו בפתח הסנהדרין[8]: (ג) וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל בועז אמר לגואל במעמד הדיינים והזקנים:[9] חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ חלק השדה שהיה שייך לאחינו אלימלך (השדה הייתה גדולה ורק חלק ממנה היה שייך לאלימלך),[10] מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב נעמי שחזרה משדה מואב מכרה אותה (את השדה)[11]: (ד) וַאֲנִי אָמַרְתִּי ואני אמרתי לעצמי: אֶגְלֶה אָזְנְךָ אני אגלה על אזניך, אספר לך,[12] לֵאמֹר כך אומר לך:[13] קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי תקנה את השדה במעמד דייני הסנהדרין ובמעמד כל הזקנים של עמי,[14] אִם תִּגְאַל גְּאָל אם אתה רוצה לגאול – תגאל את השדה,[15] וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ותאמר לי אם אינך רוצה לגאול את השדה,[16] וְאֵדְעָה כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וכך אדע שאין עוד אדם שיכול לגאול את השדה חוץ ממך, כיוון שאין עוד קרוב משפחה שקרוב לאלימלך כמו שאתה קרוב אליו,[17] וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ ואני (בועז) הכי קרוב אליו (חוץ ממך),[18] וַיֹּאמֶר הגואל ענה לבועז: אָנֹכִי אֶגְאָל אני אגאל את השדה[19]: (ה) וַיֹּאמֶר בֹּעַז בועז אמר לגואל: בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי ביום שבו אתה תקנה את השדה מידיה של נעמי,[20] וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וביום שאתה תקנה את השדה מאת רות המואביה (שאיננה מעוניינת להקנות אתהשדה אלא אם אתה תתרצה לשאת אותה),[21] אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתָה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ (וכאשר תקנה את השדה) אתה גם צריך לישא את רות לאישה, ועל ידי כך יקום שמו של המת על נחלתו. כאשר תתחתן עם רות וכולם יראו אותה נכנסת ויוצאת מהנחלה, יאמרו שהיא היתה אשתו של מחלון[22]: (ו) וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל הגואל אמר לבועז: לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי בתנאים אלה אינני יכול לגאול את שדה (כיוון שגאולת השדה כוללת את גאולת רות),[23] פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי שמא, אם אגאל את רות, אשחית את זרעי. הגואל סבר שהיה אסור לו להתחתן עם רות משום שיש איסור להתחתן עם מואביים ועמוניים, ושאיסור זה כולל גם את הנקבות,[24] גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי אני נותן לך רשות לגאול את הגאולה שהייתה אמורה להיות הגאולה שלי (את רות והשדה),[25] כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל שהרי לא אוכל לגאול את השדה ואת רות[26]: (ז) וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל יה מנהג קדום בעם ישראל,[27] עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה שכאשר מקנים דבר מה, בין על ידי מכירה (גאולה) ובין על ידי חליפין (תמורה),[28] לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ אדם שהיה עושה מעשה קניין היה שולף את הנעל שלו ונותן אותו לחבירו (אמנם ישנה מחלוקת בחז"ל האם מדובר על כליו של הקונה או בכליו של המקנה),[29] וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל וכך היו נוהגים בישראל לעשות מעשה קניין לפני העדים[30]: (ח) וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז  הגואל אמר לבועז: קְנֵה לָךְ תקנה לך את השדה,[31] וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ בועז שלף את נעלו כדי לעשות קניין בשדה[32]: (ט) וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם בועז אמר לזקנים ולכל האנשים שהיו במעמד הקניין,[33] עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם אתם תהיו היום עדים,[34] כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן שקניתי את כל מה שהיה שייך להלימלך, את כל מה שהיה שייך למחלון ואת כל מה שהיה שייך לכליון,[35] מִיַּד נָעֳמִי (קניתי את נכסי אלימלך, מחלון וכליון) מידי נעמי[36]: (י) וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה וגם קידשתי לאישה את רות המואביה, אשתו של מחלון,[37] לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ (קניתי את רות) כדי שעל ידי כך יקום שם המת על נחלתו. על ידי הנישואין עם רות, יוקם שמו של מחלון בתוך אליו ולא יימחק לגמרי. כאשר כולם יראו את רות יוצאת ונכנסת מהשדה של מחלון, הם יאמרו שזו נחלתו של מחלון,[38] וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו ועל ידי כך לא ימחה שמו של מחלון מתוך אחיו. על ידי שקניתי את רות, אוכל להקים זרע שיקרא על שמו של מחלון, וזרעו יישאר בתוך המשפחה ולא ייצא אל מחוץ למשפחתו של אלימלך,[39] וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם ואתם עדים על כך מהמקום שבו נמצא השער של הסנהדרין[40]: (יא) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים כל האנשים והזקנים שהיו בשער הסנהדרין אמרו: "אנחנו עדים",[41] יִתֵּן יְקֹוָק אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יהי רצון שה' יתן את האישה הזאת, את רות, שבאה אל ביתך, כמו רחל ולאה. כשם ששנים עשר שבטי ישראל נבנו על ידי רחל ולאה, כך אנו מתפללים שה' יבנה את עם ישראל מרות,[42] וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה ואנחנו גם מאחלים שהממון שלך יגדל במקום שנקרא "אפרת", שם נוסף לבית לחם (למרות שלא נשאת את רות עבור הממון),[43] וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם ואנחנו גם מתפללים ששמך יגדל בבית לחם, שחשיבותך תעלה בבית לחם[44]: (יב) וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה ויהי רצון שביתך יהיה מוצלח בכיתו של פרץ, הפרץ שתמר ילדה ליהודה,[45] מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן יְקֹוָק לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת (אנחנו מתפללים שביתך יהיה מוצלח) מהבנים שה' יתן לך מהנערה הזאת, מרות[46]: (יג) וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת בועז התחתן עם רות,[47] וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה רות נהייתה אשתו של בועז,[48] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ בועז שכב עם רות,[49] וַיִּתֵּן יְקֹוָק לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן ה' נתן לרות הריון מיד והיא ילדה בן (למרות שבעבר היא לא הרתה למחלון, רות הרתה מיד מבועז)[50]: (יד) וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי הנשים אמרו אל נעמי:[51] בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם ברוך שמו של ה' שלא מנע ממך גואל היום, ברוך שמו של ה' שנתן לך בן שיגאל אותך,[52] וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל וייקרא שמו מצדיקי ישראל, הבן יהיה אחד הצדיקים בישראל[53]: (טו) וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ הבן שנולד יקיים את נפשך,[54] וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ והוא יפרנס אותך לעת זקנותך בתפנוקים רבים,[55] כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ שהרי הכלה שאת אוהבת, רות, ילדה אותו,[56] אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים כאשר התאלמנת, רות הייתה טובה לך יוצר מבנים רבים[57]: (טז) וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ נעמי לקחה את הילד ושמה אותו בחיקה,[58] וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת נעמי הייתה האומנת של הבן שנולד לרות[59]: (יז) וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם השכנות של נעמי קראו לתינוק של רות בשם,[60] לֵאמֹר כך אמרו השכנות בשעה שהן קראו לתינוק בשמו:[61] יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי נולד בן לנעמי – כיוון שנעמי הייתה זו שגידלה אותו,[62] וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד השכנות קראו לבן שנולד בשם "עובד",[63] הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד עובד היה אביו של ישי וישי היה אביו של דוד, כך שעובד היה סביו של דוד המלך, ורות הייתה סבתא רבה של דוד המלך[64]: (יח) לאחר שהכתוב ייחס את דוד המלך לרות המואביה, חזר הכתוב וייחס את דוד המלך גם מצד אביו, עד לפרץ בן יהודה, בנו של יעקב אבינו:[65] וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ אלה הם תולדותיו של פרץ,[66] פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן פרץ הוליד את חצרון[67]: (יט) וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב חצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב: (כ) וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן עמינדב הוליד את נחשון (שהיה נשיא שבט יהודה),[68] וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה נחשון הוליד את שלמה[69]: (כא) וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז שלמון (שלמה שהוזכר בפסוק הקודם) הוליד את בועז,[70] וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד בעז הוליד את עובד[71]: (כב) וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי עובד הוליד את ישי,[72] וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד ישי הוליד את דוד מלך ישראל[73]:

 

[1] רס"ג + תרגום. אבן עזרא: רואים ממספר מקומות בתורה שמנהג הסנהדרין היה לשבת בשער העיר. רלב"ג: מכאן רואים שבועז עצמו היה שופט. כן רואים מפסוק זה שזקני העיר היו נתונים להשפעתו של בועז. מלבי"ם: בועז התכוון להזמין את הגואל לדין ולכן הוא עלה לשער הסנהדרין. אלא שה' גרם לכך שהגואל יעבור שם בדרך מקרה בלי שהזמינו אותו.

[2] תרגום. מלבי"ם: "והנה הגואלעובר" מורה שלא היה דרכו לעבור שם, אלא שה' זימן את הדבר.

[3] תרגום.

[4] רש"י. בנוסחא נוספת של רש"י כתוב שפירוש אלמוני היינו שהגואל היה אלמן מדברי תורה משום שהוא לא ידע שמותר להתחתן עם מואבית והאיסור חל רק על מואבי. על פי פירושו של רש"י, דברי בועז "פלוני אלמוני" נאמרו על דרך גנאי. תרגום: הכוונה שהגואל היה אדם צנוע ומכוסה, ולפי דבריו הדברים נאמרו לשבח. רס"ג: "אלמוני" – אתה האדם שנדרש למען האלמנות. ר"י קרא: בוע זאמר לגואל: "אני צריך לומר לך דברטמון ומכוסה". ר"א כהן צדק: "פלוני אלמוני ויסר וישב ויקח" הם ראשי תיבות "חבריי, כדי לרמז שאדם יזמין לנישואיו רק את חבריו הקרובים. בגמרא למדו מכאן שברכת חתנים צריכה להיאמר בפני עשרה אנשים. כמו כן הסביר "אלמוני" שהוא היה אלם בדברי תורה, היות ולא ידע את הדין שמותר להתחתן עם מואביה. מלבי"ם: פלוני – שיש עימו דבר פלא. אלמוני – קשר (כמו מאלמים אלומים שמראה גם כן על קשר). בועז אמר שיש לגואל קשר עם גאולתו והוא יכול לברר דבר פלא – האם רות תיגאל על ידו או לא.

[5] תרגום.

[6] תרגום. מלבי"ם: הביא את דברי חז"ל שבועז לקח עשרה אנשים כדי לברר את הדין של "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית". כל עוד ביררו דין זה לפני שהגאולה באה לפתחו של בועז, הדבר מותר, ובועז רצה לברר זאת כשהגאולה הייתה עדיין נתונה בידיו של הגואל – לפני שרות תיפול לפניו לגאולה ואז הוא כבר לא יוכל לדרוש את הדין, היות והוא יהיה נוגע בדבר. כמו כן הביא את הדעה האומרת שבועז אסף עשרה אנשים לברכת חתנים.

[7] תרגום.

[8] תרגום.

[9] רס"ג.

[10] אבן עזרא. תרגום: "חלקת" מלשון נחלה. במהדיר של מוסד הרב קוק כתב שהכוונה לשדה אחוזה.

[11] תרגום. אמנם רש"י בפירושו לעיל ג,ט כתב שנעמי עדיין לא מכרה את השדה, אלא שהיא התכוונה למכור אותה עכשיו, והפניה של רות לבועז הייתה שהוא יהיה זה שיקנה את השדה. ר"א כהן צדק: נעמי מכרה גם את נכסי המלוג שלה. מלבי"ם: לא ייתכן לומר שנעמי כבר מכרה את השדה. א. אסור לגאול את שדה שנמכרה לפני שעברו שנתיים מיום המכירה. ב. כתוב בהמשך שהוא קנה את השדה מיד נעמי. אלא הכוונה שנעמי כבר הסכימה למכור את השדה. בפירוש נוסף כתב שבועז אמר לגואל שהוא עצמו שכנע את נעמי לחכות עם מכירת השדה בינתיים. כמו כן דחה את פירוש האבן עזרא שכתב שלאלימלך היה רק חלק בשדה, וכתב שלנעמי היה חלק מהשדה השלם של אלימלך, וחלק נוסף היה שייך לרות. אמנם בהגהות לפירוש מהר"י קרא בהוצאת מוסד הרב קוק כתב שייתכן שהאיסור לגאול את השדה בשנתיים הראשונות נאמר רק על המוכר עצמו שאיננו יכול לגאול את השדה, אבל אדם אחר (כגון יורש) יכול לגאול גם לפני שעברו שנתיים.

[12] תרגום.

[13] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] תרגום. אבן עזרא: דחה את פירושו של רבי יונה שהיה אמור להיות כתוב "ואם לא תגאל" היות ובועז פונה בדבריו אל הגואל, וכתב שהכוונה בדבריו של בועז היא שאם הגואל לא יגאל את השדה, אז בועז יוכל לגאול אותה. ר"ע ברטנורא: יש רמז בפסוק שעם ישראל יכול להיגאל מאחת משתי הסיבות. או בגלל מעשיהם הטובים או למען שמו של ה'. בפסוק כתוב "אם אתה תיגאל את גאולתך – אינך צריך את גאולתי", כלומר: אם תיגאל בזכות מעשיך הטובים, אינך צריך את הגאולה למען שמי.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] תרגום.

[21] רש"י. ר"י קרא: אינך יכול לקנות את השדה מיד מי שקנה אותו, אלא אם תקנה אותו קודם מידי נעמי ורות, היות והשדה הייתה משועבדת אליהם בשביל כתובתן. מלבי"ם: בועז אמר לגואל שאינו יכול לקנות רק את חלקת השדה של נעמי, אלא הוא צריך לקנות גם את חלקת השדה של רות, ויש הבדל בין דרכי הקניינים: את חלקת השדה של נעמי יש לקנות בקנין רגיל, ואילו את חלקת השדה של רות צריך לקנות על ידי ייבום של רות. לכן כתוב לגבי חלקה של רות "להקים שם המת על נחלתו", כלומר: שעל ידי קניית השדה בדרך של ייבום, יקום שמו של מחלון.

[22] על פי רש"י בפירושו לפסוק י'. תרגום: מדובר על ייבום של ממש. עיין אוצר המאמרים, מאמר _____, שם הסברנו את עניין הייבום של רות. רס"ג: אין הכוונה שיש חובה על הגואל להקים את שם המת על נחלתו, אלא שבועז אמר שהוא עצמו ידרוש מהגואל להקים את שם המת על נחלתו. אבן עזרא: כתוב "קנית" בלשון עבר למרות שהכוונה ללשון עתיד משום שלרות הייתה כתובה והגואל היה זוכה בכל כתובתה שהיה לפני כן (וגם בנכסיה של נעמי). כמו כן הסביר את הקרי והכתיב בפסוק. בכתיב כתוב "קניתי" כדי לרמז על כך שבועז יקנה את השדה אם הגואל לא ירצה לעשות זאת. ר"א כהן צדק פירש את הכתיב באופן אחר. בועז אמר לגואל שהוא כבר ויתר על הרבה מאוד כסף עבור נעמי ורות, ולכן הגואל אינו יכול לקנות את השדה בתמורה מועטה. ר"ע מברטנורה: ממשיך בפירושו שיש בפסוקים אלה רמז לגאוה. ה' אמר שהוא רוצה שבגאולה זאת תהיה גאולה שלמה שלא ייצאו שוב לגלות.

[23] תרגום. אבן עזרא: הביא שני פירושים. פירוש אחד שהגואל סירב לגאול את רות מכיוון שהייתה לו שדה גדולה והוא לא היה יכול לעבוד גם את שדהו וגם את השדה הנוספת. לכאורה קשה על פירוש זה, שהרי בתחילה רצה הגואל לקנות את השדה. בפירושו השני כתב שהכוונה שאשתו תיפגע אם הוא ישא אישה נוספת בשעה שהוא יגאל את השדה. רלב"ג: הגואל אמר שהוא לא יכול לקנות את השדה כיוון שאם הוא ישקיע את כל כספו בשדה, לא יישאר לו כסף לשכור את הפועלים. בפירוש נוסף כתב שהיה חשש שמא הוא יהיה צריך למכור את נחלתו על מנת לקנות שדה אחר. מלבי"ם: הדגש הוא על "לי", הגואל לא רצה ששמו של מחלון או של שדהו יהיו על שמו. כמו כן הביא את דברי חז"ל שהגואל לא דרש את הדרשה "מואבי ולא מואבית", ולכן כתוב בפסוק פעמיים "לא אוכל לגאול". פעם על החשש שלו ששמו של מחלון ייקרא על שמו ופעם נוספת על אי הסכמתו עם הדרשה של "מואבי ולא מואבית". ר"ע מברטנרוה כתב בהמשך לפירושו שמדובר על דו שיח שבין ה' לעם ישראל. ה' אמר שהוא רוצה שעם ישראל ייגאל בזכותו, ושגאולה זו תהיה הגאולה השלימה. עם ישראל ענה שהוא איננו יכול לעשות את המעשים הטובים הללו, כיוון שאם הוא יעשה כך, הדבר יגרום לנזקים לעם ישראל כשם שבר כוכבא שהיה יכול להיות משיח, לא הצליח לגאול את עם ישראל. לכן ביקש עם ישראל מאת ה' שיגאל אותם למען שמו.

[24] רש"י. תרגום: הגואל טען שיש לו כבר אישה ושאין לו רשות להתחתן עם אישה נוספת ללא רשות שלה, שמא יהיו ביניהן מריבות.

[25] אבן עזרא. תרגום: לבועז היה מותר להתחתן עם רות כיוון שלא הייתה לו אישה.

[26] תרגום.

[27] תרגום. רס"ג: הכוונה שמעתה ואילך תהיה תקנה זו. "לפנים" אינו מלשון "קדום", אלא מלשון "התחלה", וכאן הייתה תחילת התקנה. אבן עזרא: כשם שהפנים הם התחלת הגוף, כך גם כאן הכוונה שבימים קדמונים היה המנהג כך. מהר"י קרא: מה שפעם היו נוהגים לקנות על ידי כנף בגדיהם, בדורות הראשונים היו קונים על ידי קניין שהיו שולפים את הנעל. מלבי"ם: יש הבדל בין "לפנים" ובין "מלפנים". "מלפנים" מורה על מנהג שנוהג עתה שוא אותו מנהג שנהגו בו בימי קדם. אולם "לפנים" מורה על מנהג שנוהג פעם, ועתה איננו נוהג. כאשר עם ישראל נכנס לארץ ישראל, היו נוהגים לעשות קנין חליפין כמו שכתוב בפסוק. לאחר מכן שינו את דרך הקנין לקנין "קציצה". היו מביאים חבית מלאה בקליות ואגוזים, שוברים את החבית והילדים היו אוספים אותם, והיו אומרים שהמוכר נושל מאדמתו. גם כאשר אדם היה נושא אישה שאינה הגונה, היו נוהגים להביא חבית עם קליות ואגוזים, היו שוברים אותה והילדים היו אוספים אותם, והיו אומרים שהחתן נושל ממשפחתו. אם בועז היה קונה את השדה בדרך של קציצה, היו אומרים שהקניין נעשה כך משום שהוא התחתן עם אישה שאיננה הגונה, ולכן חזרו לעשות את הקנין כמו שעשו בימי יהושע, בקנין חליפין. ר"ע מברטנורה: הכוונה שבימות קדמונים, אצל משה רבינו, ה' אמר למשה שישלוף את הנעל שלו, ועל ידי כך יפרוש מהחומר ויזכה להתגלות של "פה אל פה אדבר בו". בנביאים שבאו אחרי משה רבינו הדבר לא קרה, ושאר הנביאים קיבלו את נבואתם מהמלאך גבריאל.

[28] רש"י.

[29] רש"י.

[30] תרגום. אבן עזרא: כתב שני פירושים. א. תעודה מלשון עדות, כלומר: על זה הם היו מעידים. ב. מלשון רגילות ומנהג. מהר"י קרא: הקנין הזה הוא עדות ולאחר שיש עדים שמעידים על הקנין, לא ניתן לערער על כך. בהערות של המהדיר שבהוצאת מוסד הרב קוק כתוב שייתכן שהכוונה שלא היה צריך קנין של ממש, מכיוון שהגואל רק ויתר על זכות הגאולה, אלא שבועז רצה לעשות מעשה קניין על מנת שלא תהיה כל תרעומת עליו.

[31] תרגום.

[32] אבן עזרא. אמנם ראה בביאורנו לעיל פסוק ז' שהבאנו את מחלוקת חז"ל האם הקניין נעשה בכליו של קונה או בכליו של מקנה. רלב"ג: ברור שהגואל החזיר את הנעל לבועז, שהרי לא ייתכן שבועז, אדם מכובד, יילך יחף.

[33] תרגום.

[34] תרגום.

[35] תרגום. ר"ע מברטנורה: בגאולה העתידה נהיה כולנו טהורים לגמרי מחומר. בגלות, איננו זוכים לנבואה מהמלאך גבריאל, ועל כך כתוב לעיל "ותקם בטרם יכיר איש את רעהו", כלומר: שהמלאך גבריאל אינו מכיר את רעהו כשהכוונה ליעקב אבינו, והוא אינו משפיע עליו נבואה. לכן גם כתוב שם "בטרום" עם האות ו', כפי שיש אות ו' יתירה בשמו של יעקב.

[36] תרגום. מלבי"ם: קנין זה היה קנין רגיל, בכסף, שטר או חזקה.

[37] רס"ד וכתב שהקנין פירושו אירוסין. מלבי"ם: היה צורך בהזמנת העדים פעם נוספת, כיוון שהעדות הראשונה הייתה על קניית השדה מידי נעמי, והעדות השניה הייתה על הנישואין עם רות.

[38] רש"י + מהר"י קרא. ראה בהערות לביאורנו לעיל שהבאנו את שיטת התרגום שמדובר על ייבום של ממש.

[39] תרגום.

[40] תרגום.

[41] תרגום.

[42] תרגום. חשוב להדגיש שבמקרה זה, התרגום לא תרגם את השורש ב.א כמקביל לשורש כ.נ.ס וזאת בניגוד למקומות רבים במקרא. רס"ג: "באה" פירושו שרות כבר באה. רש"י: למרות שהאנשים במעמד זה היו צאצאים לשבט יהודה, בנה של לאה, עדיין הקדימו את רחל ללאה, משום שהם הודו שרחל הייתה עיקרה של בית, וגם בני לאה הודו בכך. אבן עזרא: רחל הוקדמנה משום שהיא הייתה עיקר מחשבתו של יעקב אבינו. מהר"י קרא: הנוכחים ביו בברכתם שזרעם יהיה כמו זרעם של רחל ולאה משום שהם ידעו שיש מתנגדים לנישואין עם מואביה. לכן הם אמרו שכשם שיעקב אבינו נתחתן עם רחל ולאה שבאו מבית לבן שהיה עובד עבודה זרה, ועל ידי שיעקב גייר אותם, הם בנו בית לתפארת וכך נבנה עם ישראל, כך יהיה גם בנישואין עם רות שבאה ממואב. מלבי"ם: בדברי העם היו שלוש ברכות. א. ברכה לרות שלמרות שהיא באה מבית של גויים, היא תזכה לבנות בית מלכות. ב. ברכה לבועז שיעשה חיל בבית לחם ועל ידי זה העיר תתפרסם. ג. שכמו שפרץ בן יהודה נולד מיבום ונקרא משיח על שמו, כך יקרה גם בצאצאים שיוולדו לבועז מרות – גם להם ייקרא משיח. בסוף הפרק הסביר בשם האר"י שהיה צורך שהנשמות הגדולות יוולדו לנישואים שהיו לכאורה באיסור: מרחל ולאה נולדו שנים עשר השבטים כאשר לכאורה היה ליעקב אסור להתחן עם שתי אחיות, הנישואין של תמר ושל רות היו לכאורה אסורות על יהודה ובועז, היות וכך משכנעים את המונעים מהקדושה לשחרר את הנשמות נאמר להם שהנשמות יורדות לנישואין אסורים וכך חושבים המונעים שהנשמות יישארו במקום פגום ולכן הן אינן מתנגדות לכך.

[43] אבן עזרא. לגבי הזיהוי של אפרת כבית לחם, ראה בראשית מח,ז. מהר"י קרא: "חיל" בפסוק זה פירושו מלכות. מלבי"ם: אפרת הוא שם משפחתו של בועז ולא שם של מקום. רלב"ג: הברכה בפסוק זה היא שכשם שכלב עשה חיל עם אשתו אפרת, והם הולידו את חור שהיה "אבי בית לחם" כפי שכתוב בספר דברי הימים, כך גם הם יזכו להליד בן שיהיה אדם חשוב בבית לחם.

[44] רש"י. מהר"י קרא: בכל מקום במקרא שכתוב "שם", פירושו "בן".

[45] תרגום. ר"א כהן צדק: כשם שתמר התקשטה עבור יהודה, כך רות התקשטה לכבודו של בועז. כמו שתמר לא זכתה ללדת מער ואונן, כך רות לא ילדה ממחלון.

[46] תרגום.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] תרגום. ר"א כהן צדק: רות הייתה צריכה סיוע מיוחד מאת ה' להריון כיוון שבועז כבר היה זקן.

[51] תרגום.

[52] אבן עזרא.

[53] תרגום. מלבי"ם: בפסוק זה יש שתי ברכות. ברכה אחת על שה' לא השבית גואל, משום שהבן שנולד הוא גלגול של מחלון. לגבי העתיד הייתה ברכה שהבן שנולד יהיה מגדולי ישראל. ר"א כהן צדק: הברכה בצלע זו היא שיתחתנו עם צאצאיהם של בועז ורות, משום שהיו שנמנעו מלהתחתן איתם בגלל מקורה המואבי של רות, כשם שהיו שנמנעו מלהתחתן עם צאצאיו של יוסף בגלל שהם היו גם צאצאיה של אסנת.

[54] תרגום. מלבי"ם: הבן שנולד משיב את נפשו של מחלון על ידי הייבום.

[55] תרגום. אבן עזרא כתב שני פירושים. א. מלשון כלכלה, לפרנס. ב. להכיל את נעמי לעת זקנתה.

[56] תרגום.

[57] תרגום ולפי פירושו, אין הכוונה דווקא למספר שבע, אלא שבע מסמל ריבוי. ר"א כהן צדק: הכוונה לשבע דורות: פרץ, חצרון, עמינדב, רם, נחשון, שלמון, בועז. גם לישי אבי דוד היו שבעה בנים ודוד היה השביעי.

[58] תרגום. לגבי ההגדרה המדויקת של החיק, ראה אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, ד,ו, שם הבאנו מספר הסברים לביאור המילה "חיק".

[59] תרגום. מלבי"ם: היות והבן שנולד היה מנשמתו של מחלון, הרי שהוא היה בנה של נעמי ממש, ולכן היא הייתה האומנת שלו. משום כך אמרו השכנות שהבן שנולד היה של נעמי, שהרי מדובר על נשמתו של מחלון בנה.

[60] תרגום.

[61] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, אוצר המאמרים, שם הרחבנו בעניין משמעות המילה "לאמר" במקרא.

[62] אבן עזרא. מהר"י קרא: הילד נקרא על שמה של נעמי בגלל שנעמי אהבה את רות מאוד.

[63] תרגום. מהר"י קרא: הנולד נקרא עובד משום שהוא יהיה עובד את נעמי ויפרנס אותה.

[64] תרגום. ר"א כהן צדק: ישי מלשון שי, שהיה דומה לקרבן לפני ה' משום שהוא לא חטא.

[65] רש"י.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] תרגום וכתב ששלמה היה צדיק שהיה חי בבית לחם ונטופה, וצאצאיו היו אלה שביטלו את השומרים שירבעם הושיב על הדרכים כדי למנוע מעם ישראל לעלות לירושלים, ומעשי האב והבן היו נאים כמו נטף.

[70] תרגום וכתב שהכוונה לאבצן, השופט הצדיק שבזכותו עם ישראל ניצל מאויביו, ובזכות תפילתו סר הרעב מהארץ.

[71] תרגום וכתב שעובד היה עובד את ריבון העולם בלב שלם.

[72] תרגוםוכתב שהוא נחש שהוא אחד מארבעת האנשים שמתו בלא חטא, אלא רק בגלל חטאו של האדם הראשון שגרם מיתה לעולם בגלל שהוא וחוה הוסתו על ידי הנחש לאכול מעץ הדעת.

[73] תרגום.