נחמיה פרק א

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר נחמיה פרק א'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אייר תשע"ח

נחמיה פרק א

(א) דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה הדברים שכתובים לאורך הספר הם דבריו של נחמיה בן חכליה,[1] וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵיו שְׁנַת עֶשְׂרִים בשנת העשרים למלכותו של דריוש, בחודש כסלו,[2] וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה (בשנת העשרים למלכותו של דריוש, בחודש כסלו) הייתי בשושן במקום הארמון של המלך[3]: (ב) וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי חנני, שהיה אחד מהחברים שלי, בא,[4] הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה חנני הגיע יחד עם אנשים נוספים מיהודה, וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי שאלתי אותם על מצבים של היהודים שנשארו בארץ ישראל ולא נלקחו בשבי לבבל,[5] וְעַל יְרוּשָׁלִָם וכן שאלתי אותם על מצבה של העיר ירושלים[6]: (ג) וַיֹּאמְרוּ לִי חנני והאנשים מיהודה אמרו לי:[7] 1) הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה האנשים שנשארו בירושלים ולא נלקחו בשבי, נמצאים שם בפורענות גדולה וגויי ששם מחרפים אותם ומביישים אותם,[8] 2) וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וחומת ירושלים פרוצה,[9] 3) וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ ושערי העיר הועלו באש ונשרפו. אמנם שבי הגולה בנו את בית המקדש, אך הם לא בנו מחדש את חומת העיר שנחרבה על ידי נבוכדנצר[10]: (ד) וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כאשר אני שמעתי את הדברים האלה – את תשובת חנני והאנשים מיהודה, יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים ישבתי על הארץ במשך כמה ימים ובכיתי והייתי באבל ובצער,[11] וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וצמתי והתפללתי לפני אלוקי השמים, לפני ה': (ה) וָאֹמַר כך אמרתי בתפילתי: אָנָּא יְקֹוָק אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בבקשה ממך ה' אלוקי השמים שאתה אל גדול ונורא,[12] שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו (בבקשה ממך ה') השומר את השכר למי שמקיים את הברית ואתה עושה חסד למי שאוהב אותך ומקיים את מצוותיך[13]: (ו) תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת בבקשה שאוזניך יקשיבו,[14] וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת (בבקשה) שעיניך תהיינה גם פתוחות,[15] לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם יוֹמָם וָלַיְלָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ (בבקשה שאוזניך יקשיבו ועיניך תהיינה פתוחות) לשמוע את התפילה שאני, עבדך (נחמיה), מתפלל לפניך על בני ישראל עבדיך בזמן זה, גם ביום וגם בלילה,[16] וּמִתְוַדֶּה עַל חַטֹּאות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ ואני מתוודה לפניך על החטאים שאנחנו, בני ישראל, חטאנו בהם לפניך, וַאֲנִי וּבֵית אָבִי חָטָאנוּ ואני ומשפחתי חטאנו לפניך (ועל כך אני מתוודה לפניך)[17]: (ז) חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ אנחנו השחתנו את מעשינו ולא קיימנו את מה שציווית אותנו,[18] וְלֹא שָׁמַרְנוּ אֶת הַמִּצְוֹת וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ ואנחנו לא קיימנו את המצוות, את החוקים ואת המשפטים עליהם ציווית את עבדך משה[19]: (ח) זְכָר נָא אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדְּךָ תזכור עכשיו את מה שציווית את עבדך משה,[20] לֵאמֹר כך אמרת בשעה שציווית את משה עבדך:[21] אַתֶּם תִּמְעָלוּ אֲנִי אָפִיץ אֶתְכֶם בָּעַמִּים כאשר אתם תחטאו, אני (ה') אפזר אתכם בין העמים[22]: (ט) וְשַׁבְתֶּם אֵלַי וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וכאשר אתם תחזרו אליי ותקבלו עליכם לשמור את מצוותי ותקיימו אותם,[23] אִם יִהְיֶה נִדַּחֲכֶם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם אֲקַבְּצֵם (כאשר אתם תחזרו בתשובה) גם אם יהיה מישהו מכם במקום נידח, בקצה כדור הארץ – עדיין אקבץ אותו משם – למרות המרחק הרב,[24] וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְשַׁכֵּן אֶת שְׁמִי שָׁם ואני אביא אותו אל במקום שבחרתי בו להשרות את שכינתי - לירושלים[25]: (י) וְהֵם עֲבָדֶיךָ וְעַמֶּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבְיָדְךָ הַחֲזָקָה ובני ישראל הם העבדים שלך שפדית ממצרים כאשר הוצאת אותם משם בכח גדול וביד חזקה[26]: (יא) אָנָּא אֲדֹנָי בבקשה ממך ה',[27] תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ תהיינה עכשיו אוזניך קשובות לתפילת עבדך (נחמיה עצמו) ולתפילת כל עבדיך (מבני ישראל),[28] הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ (תקשיב אל תפילות עבדיך) שרוצים לירא ממך,[29] וְהַצְלִיחָה נָּא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם ובבקשה ממך תצליח את עבדך, אותי, במה שאעשה היום (כפי שיבואר מיד בהמשך),[30] וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה ותתן אותי לרחמים בפני האיש הזה, בפני המלך (כדי שהמלך ירצה למלא את בקשתי). כאן מסתיימת תפילתו של נחמיה,[31] וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ ובאותו הזמן, השקיתי את המלך ביין[32]:

 

[1] מצודות. רש"י: מכאן ואילך נחמיה כתב את הדברים. כוונתו לומר שספר עזרא וספר נחמיה מחוברים, אלא שמכאן ועד סוף הספר, הדברים נכתבו על ידי נחמיה.

[2] רש"י וכתב כאן שארתחשסתא הוא דריוש. עיין בביאורנו לספר עזרא, פרק ד, פסוק ז בהערות שם הרחבנו בעניין הזיהוי של ארתחשסתא וכן באוצר המאמרים. כמו"כ כתב רש"י שמכך שכתוב בפסוק שנת עשרים, לומדים בגזירה שווה עם הנאמר בפרק ב, שמונים למלכי אומות העולם מניסן. מלבי"ם: מכאן מוכח שספר נחמיה מחובר לספר עזרא, משום שהכתוב יצא מתוך נקודת הנחה שידוע לנו שנת מלכותו של אתרחשסתא.

[3] מצודות.

[4] רש"י.

[5] רש"י ולשיטתו השאלה הייתה על היהודים שלא הוגלו לבבל על ידי נבוכדנצר. מצודות: הכוונה לאלה שעלו מבבל לירושלים ונקראו שארית משום שרוב היהודים נשארו בבבל. מלבי"ם: היהודים שעלו מבבל בהצהרת כורש ולאחריו, היו נתונים תחת פחה שכיבד אותם. רק היהודים שנשארו בארץ ישראל לאחר חורבן בית המקדש, היו נתונים תחת פחה אחר שלא כיבד אותם ולכן מצבם היה רע.

[6] רש"י.

[7] רש"י הדגיש שהתשובה הייתה על ראשון – ראשון ועל אחרון – אחרון.

[8] מצודות.

[9] רש"י.

[10] רש"י.

[11] רש"י + א"ע. בפירוש נוסף כתב א"ע שהכוונה היא שהוא ישב עצוב ואין הכוונה דווקא שישב על הארץ.

[12] רש"י.

[13] מצודות.

[14] מצודות בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שפירוש המילה "נא" מלשון עתה. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית שם הרחבנו בעניין פירוש המילה "נא".

[15] מצודות כתב שהבקשה על העיניים היא שה' יראה את הבכי של נחמיה. אמנם מפשט הפסוק גם צלע זו של הפסוק מוסבת על שמיעת התפילה. מלבי"ם: העיניים הפתוחת מסמלות את הבקשה שה' יענה מיד לבקשה של נחמיה.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות. רלב"ג: ברור הדבר שאדם אינו יכול להזיק לה', ולכן ברור הדבר שהכוונה היא שבני ישראל חטאו בחטאים שקשורים לאמונה בה'. מלבי"ם: חבלה בפסק מלשון משכון. בני ישראל התחייבו לקיים את מצוות ה', ועכשיו כאשר הם חטאו, הם משלמים על אי קיום התורה.

[19] מצודות. לגבי הגדרת כל סוג של מצווה – חוקים, משפטים ומצוות, עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית, פרשת תולדות, שם הרחבנו בדבר.

[20] הסברנו את המילה "נא" במשמעות של עכשיו, עיין בהערות לביאורנו לעיל פסוק ו ובהרחבה באוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית באוצר המאמרים.

[21] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א פסוק א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות, שם הרחבנו בהסבר משמעות המילה "לאמר" במקרא.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות פרשת בא, שם הרחבנו בביאור הביטויים "בכח גדול וביד חזקה".

[27] א"ע.

[28] מצודות. בהסבר המילה "נא" מלשון עכשיו – עיין בהערות לביאורנו לעיל פסוק ו ובהרחבה באוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית באוצר המאמרים.

[29] מצודות. מלבי"ם: אל תאמר שבשעת יציאת מצרים, בני ישראל היו ראויים לגאולה ואילו עכשיו הם אינם ראויים, שהרי בני ישראל רוצים לירא את שמך.

[30] מצודות. כאן ביארנו מילת "נא" מלשון בקשה כדי שלא תהיה כפילות בין המילה "נא" לבין המילה " היום".

[31] מצודות.

[32] מצודות.