נחמיה פרק ז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר נחמיה פרק ז' (מהדורת תשס"ח).

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ח

נחמיה פרק ז

(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה וָאַעֲמִיד הַדְּלָתוֹת לאחר שמלאכת בניית חומת ירושלים הסתיימה, ולאחר שהעמדתי את דלתות החומה בתוך השערים, וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַלְוִיִּם מינו כל אחד מהלויים לתפקיד אותו היה מיועד למלא: לויים שהיו ממונים על שמירת שערי המקדש, לויים שהיו ממונים על השירה, ולויים שהיו ממונים על אוצרות בית המקדש[1]: (ב) וָאֲצַוֶּה אֶת חֲנָנִי אָחִי וְאֶת חֲנַנְיָה מיניתי את חנני אחי ואת חנניה, שַׂר הַבִּירָה עַל יְרוּשָׁלִָם להיות ממונים על שמירת ירושלים,[2] כִּי הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים (הסיבה שמיניתי את חנניה היא) כיוון שחנניה נראה לי כאיש אמת וירא את ה' ימים רבים[3]: (ג) וָאֹמַר לָהֶם אמרתי לחנני וחנניה, לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד חֹם הַשֶּׁמֶשׁ אסור לפתוח את שערי העיר ירושלים עד אמצע היום, עד הזמן ביום בו השמש נמצאת בשיאה,[4] וְעַד הֵם עֹמְדִים ובזמן שהממונים עומדים ליד השערים,[5] יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת יסגרו את דלתות השערים, כלומר: הממונים צריכים לעמוד ליד השערים, כל זמן שהשערים פתוחים,[6] וֶאֱחֹזוּ תחזיקו במינוי, תבצעו את מלאכתכם נאמנה,[7] וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם ותעמידו שומרים מבין יושבי ירושלים,[8] אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ כל אדם ישמור על ירושלים בזמן שיצא לו לעשות את משמרתו,[9] וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ וכל אחד ישמור תמיד את האזור שליד ביתו[10]: (ד) וְהָעִיר רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדוֹלָה העיר ירושלים הייתה רחבה וגדולה מאוד,[11] וְהָעָם מְעַט בְּתוֹכָהּ היו מעט אנשים שגרו בתוך העיר ירושלים, ולכן העיר הייתה צריכה שמירה יתירה, היות והמרחק בין כל אחד מתושבי ירושלים היה גדול, והיה קשה להגן על שטח כל כך גדול עם אנשים מועטים[12] וְאֵין בָּתִּים בְּנוּיִם ואין הבתים בנויים בצורה חזקה, ולכן הבתים לא יכלו לשמש בתור מחסה מפני האויב[13]: (ה) וַיִּתֵּן אֱלֹהַי אֶל לִבִּי ה' העיר את ליבי (על דבר ייחוס ישראל),[14] וָאֶקְבְּצָה אֶת הַחֹרִים וְאֶת הַסְּגָנִים וְאֶת הָעָם אספתי את השרים ואת שאר העם, לְהִתְיַחֵשׂ (הסיבה שאספתי את השרים ואת שאר העם היא) כדי לחקור את ייחוסו של כל אחד מישראל,[15] וָאֶמְצָא סֵפֶר הַיַּחַשׂ הָעוֹלִים בָּרִאשׁוֹנָה מצאתי את ספר היוחסין של היהודים שעלו מבבל בעלייה הראשונה, בעלייה של זרובבל,[16] וָאֶמְצָא כָּתוּב בּוֹ מצאתי שבספר היה כתוב את הדברים שמובאים בפסוקים הבאים[17]: (ו) מעכשיו, מספר הכתוב מה היה תוכן ספר היוחסין: אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה אלה הם בני מדינת ארץ ישראל,[18] הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה שעלו מהשבי שבגולה,[19] אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אנשים אלה הם צאצאים למשפחות שגלו מירושלים על ידי נבוכדנצר, וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה המשפחות הבאות חזרו לירושלים וליהודה, אִישׁ לְעִירוֹ כל אחד חזר לעיר שאבותיו או הוא עצמו גלו ממנה[20]: (ז) הַבָּאִים עִם זְרֻבָּבֶל המנויים לקמן עלו בעלייה הראשונה עם זרובבל:[21] יֵשׁוּעַ, נְחֶמְיָה, עֲזַרְיָה, רַעַמְיָה, נַחֲמָנִי, מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן, מִסְפֶּרֶת, בִּגְוַי, נְחוּם, בַּעֲנָה, מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל זהו מספר האנשים החשובים של האנשים שעלו מבבל יחד עם זרובבל[22]: (ח) בְּנֵי פַרְעֹשׁ מבני פרעש עלו מבבל לארץ ישראל אַלְפַּיִם מֵאָה וְשִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: (ט) בְּנֵי שְׁפַטְיָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם: (י) בְּנֵי אָרַח שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: (יא) בְּנֵי פַחַת מוֹאָב בני המושל של מואב,[23] לִבְנֵי יֵשׁוּעַ וְיוֹאָב מבני ישוע ויואב שהיו מבני מושל מואב,[24] אַלְפַּיִם וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁמֹנָה עָשָׂר: (יב) בְּנֵי עֵילָם אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: (יג) בְּנֵי זַתּוּא שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: (יד) בְּנֵי זַכָּי שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים: (טו) בְּנֵי בִנּוּי שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה: (טז) בְּנֵי בֵבָי שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: (יז) בְּנֵי עַזְגָּד אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: (יח) בְּנֵי אֲדֹנִיקָם שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: (יט) בְּנֵי בִגְוָי אַלְפַּיִם שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה: (כ) בְּנֵי עָדִין שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה: (כא) בְּנֵי אָטֵר לְחִזְקִיָּה בני אטר שהיה מבניו של חזקיה,[25] תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה: (כב) בְּנֵי חָשֻׁם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: (כג) בְּנֵי בֵצָי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה: (כד) בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר: (כה) בְּנֵי גִבְעוֹן תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה: (כו) אַנְשֵׁי בֵית לֶחֶם וּנְטֹפָה מֵאָה שְׁמֹנִים וּשְׁמֹנָה: (כז) אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה: (כח) אַנְשֵׁי בֵית עַזְמָוֶת אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם: (כט) אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים כְּפִירָה וּבְאֵרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה: (ל) אַנְשֵׁי הָרָמָה וָגָבַע שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד: (לא) אַנְשֵׁי מִכְמָס מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: (לב) אַנְשֵׁי בֵית אֵל וְהָעָי מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: (לג) אַנְשֵׁי נְבוֹ אַחֵר (מקום שנקרא נבו אחר)[26] חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: (לד) בְּנֵי עֵילָם אַחֵר בני מקום שנקרא עילם, אך היה זה עילם אחר מהעילם המוזכר בפס' יב',[27] אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה: (לה) בְּנֵי חָרִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים: (לו) בְּנֵי יְרֵחוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: (לז) בְּנֵי לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד: (לח) בְּנֵי סְנָאָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: (לט) הַכֹּהֲנִים זהו מספר הכהנים שעלו מבבל,[28] בְּנֵי יְדַעְיָה לְבֵית יֵשׁוּעַ ידעיה שהיה מבניו של ישוע,[29] תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה: (מ) בְּנֵי אִמֵּר אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם: (מא) בְּנֵי פַשְׁחוּר אֶלֶף מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה: (מב) בְּנֵי חָרִם (בני החרים שבפס' זה הם שונים מבני החרים שמוזכרים בפס' לה')[30] אֶלֶף שִׁבְעָה עָשָׂר: (מג) הַלְוִיִּם בני לוי שעלו מבבל, בְּנֵי יֵשׁוּעַ לְקַדְמִיאֵל בני ישוע שעלו עם בני קדמיאל,[31] לִבְנֵי לְהוֹדְוָה בני ישוע ובני קדמיאל היו בניו של הודוה,[32] שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה: (מד) הַמְשֹׁרְרִים בְּנֵי אָסָף בני אסף שתפקידם לפני הגלות היה לשיר בעבודת המקדש,[33] מֵאָה אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה: (מה) הַשֹּׁעֲרִים הלויים שתפקידם לפני הגלות היה לשמור על השערים,[34] בְּנֵי שַׁלּוּם בְּנֵי אָטֵר בְּנֵי טַלְמֹן בְּנֵי עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי מֵאָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנָה: (מו) הַנְּתִינִים הגבעונים,[35] בְּנֵי צִחָא בְנֵי חֲשֻׂפָא בְּנֵי טַבָּעוֹת: (מז) בְּנֵי קֵירֹס בְּנֵי סִיעָא בְּנֵי פָדוֹן: (מח) בְּנֵי לְבָנָה בְנֵי חֲגָבָה בְּנֵי שַׁלְמָי: (מט) בְּנֵי חָנָן בְּנֵי גִדֵּל בְּנֵי גָחַר: (נ) בְּנֵי רְאָיָה בְנֵי רְצִין בְּנֵי נְקוֹדָא: (נא) בְּנֵי גַזָּם בְּנֵי עֻזָּא בְּנֵי פָסֵחַ: (נב) בְּנֵי בֵסַי בְּנֵי מְעוּנִים בְּנֵי נְפִישְׁסִים: (נג) בְּנֵי בַקְבּוּק בְּנֵי חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר: (נד) בְּנֵי בַצְלִית בְּנֵי מְחִידָא בְּנֵי חַרְשָׁא: (נה) בְּנֵי בַרְקוֹס בְּנֵי סִיסְרָא בְּנֵי תָמַח: (נו) בְּנֵי נְצִיחַ בְּנֵי חֲטִיפָא: (נז) בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה: בְּנֵי סוֹטַי בְּנֵי סוֹפֶרֶת בְּנֵי פְרִידָא: (נח) בְּנֵי יַעְלָא בְנֵי דַרְקוֹן בְּנֵי גִדֵּל: (נט) בְּנֵי שְׁפַטְיָה בְנֵי חַטִּיל בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים בְּנֵי אָמוֹן: (ס) כָּל הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם: (סא) וְאֵלֶּה הָעוֹלִים המשפחות המנויות בפסוקים הבאים הן משפחות שעלו מהמקומות הבאים בבבל,[36] מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא, כְּרוּב, אַדּוֹן, וְאִמֵּר, (תל מלח, תל חרשא, כרוב, אדון ואימר הם שמות מקומות שבבבל),[37] וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם וְזַרְעָם משפחות אלו לא יכלו לומר למי הם מתייחסים,[38] אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם משפחות אלו לא יכלו לומר אם הם בכלל יהודים, כיוון שלא ידעו מי היו אבותיהם[39]: (סב) עכשיו מונה את המשפחות שלא ידעו את ייחוסם: בְּנֵי דְלָיָה בְנֵי טוֹבִיָּה בְּנֵי נְקוֹדָא שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם: (סג) וּמִן הַכֹּהֲנִים ממשפחות הכהנים שעלו מבבל: בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי, אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה אבא של אחד מבניו של ברזילי לקח את אחת מבנות ברזילי לאישה, ולכן נקראים בניו, בני ברזילי,[40] וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם אותו אדם מבני ברזילי נקרא על שם משפחת ברזילי בגלל שאביו לקח את אחת מבנות ברזילי לאישה[41]: (סד) אֵלֶּה הכהנים האלה, (שמנויים בפסוקים סב' – סג'),[42] בִּקְשׁוּ  כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים ביקשו למצוא בכתב את סדר הדורות שלהם, את ייחוסם המשפחתי, כדי להוכיח שהם באמת כהנים,[43] וְלֹא נִמְצָא משפחות אלו לא נמצאו כתובים בכתב שייחס את הכהנים,[44] וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה בגלל שלא נמצאו מיוחסים לכהונה, הם נמאסו מהכהונה, ולא יכלו לעבוד עם שאר הכהנים[45]: (סה) וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם נחמיה אמר למשפחות שלא נמצאו מיוחסות לכהונה,[46] אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הכהנים האלה אינם יכולים לאכול מבשר קרבנות הקדשים (ולפי חז"ל מדובר גם על אכילת תרומה),[47] עַד עֲמֹד הַכֹּהֵן לְאוּרִים וְתוּמִּים עד שתהיה אפשרות שכהן יעמוד וישאל את האורים ותומים אם הם כהנים כשרים. בזמן בית שני לא היו אורים ותומים, ולכן לא היה ניתן לשאול בהם[48]: (סו) כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד סך הכל היו בקהל ישראל,[49] אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים ארבעים ושתיים אלף שלש מאות ושישים (42360) אנשים[50]: (סז) מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה (מספר זה של 42360 אנשים הוא) חוץ מהעבדים והשפחות של עולי הגולה,[51] שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה  היו שבעת אלפים שלש מאות שלשים ושבע (7337 ) עבדים ושפחות, וְלָהֶם מְשֹׁרֲרִים וּמְשֹׁרֲרוֹת לעולים מהגולה היו גם אנשים ונשים ששרו בעת העלייה ליהודה,[52] מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה היו מאתיים ארבעים וחמש (245) אנשים ונשים ששרו[53]: (סח) גְּמַלִּים אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה חֲמֹרִים שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים היו ארבע מאות שלשים וחמש (435) גמלים, וששת אלפים שבע מאות ועשרים (6720) חמורים: (סט) וּמִקְצָת רָאשֵׁי הָאָבוֹת נָתְנוּ לַמְּלָאכָה חלק מראשי המשפחות שעלו עם זרובבל, נידבו נדבות למלאכת בניין בית המקדש ולעבודת בית המקדש,[54] הַתִּרְשָׁתָא נָתַן לָאוֹצָר נחמיה תרם לאוצר בבית המקדש,[55] זָהָב דַּרְכְּמֹנִים אֶלֶף אלף (1000) מטבעות זהב מסוג דרכמונים, (דרכמון הוא סוג מטבע שהיה קיים בימיהם),[56] מִזְרָקוֹת חֲמִשִּׁים חמישים (50) כלים שמשמשים לזריקת דם הקרבנות,[57] כָּתְנוֹת כֹּהֲנִים שְׁלֹשִׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שלש מאות וחמישים (350) בגדים כדי שהכהנים ילבשו בגדים אלה בשעת עבודתם במקדש[58]: (ע) וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת חלק מראשי המשפחות,[59] נָתְנוּ לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה תרמו בימי נחמיה לאוצר בית המלאכה, שזהו המקום אליו היו אוספים כספים שישמשו לבדק בית המקדש,[60] זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹת עשרים אלף (20,000)מטבעות זהב שנקראו דרכמונים,[61] וְכֶסֶף מָנִים כסף במשקל שהיה בשימוש בימיהם שנקרא "מנים",[62] אַלְפַּיִם וּמָאתָיִם אלפיים ומאתיים (2200) מנים של כסף[63]: (עא) וַאֲשֶׁר נָתְנוּ שְׁאֵרִית הָעָם שאר העם מיהודה ובנימין תרמו,[64] זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים שְׁתֵּי רִבּוֹא עשרים אלף (20,000) מטבעות כסף, וְכֶסֶף מָנִים אַלְפָּיִם אלפיים (2,000) מנים כסף, וְכָתְנֹת כֹּהֲנִים שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה שישים ושבע בגדי כהונה: (עב) וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים הכהנים, הלויים, הלויים האחראים על שמירת השערים בבית המקדש והלויים האחראים על השירה, וּמִן הָעָם וְהַנְּתִינִים וְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם בני יהודה ובנימין, צאצאי הגבעונים, ואנשים משאר השבטים (חוץ משבטי יהודה ובנימין), ישבו בערים שגרו בהם לפני הגלות,[65] וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הגיע חודש תשרי,[66] וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם כל ישראל ישבו בעריהם, כל אדם מישראל ישב בעיר שלו[67]:

 

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני: אטר עלה עם בני חזקיה.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] פסוקים אלו מופיעים באותה מתכונת בספר עזרא והדבר מעורר תמיהות. השאלה שנשאלת היא מתי עלה נחמיה מבבל בפעם הראשונה. להרחבת העניין, עיין מלבי"ם אצלנו פרק ח' פס' עג'. תמצית הדברים נוגע לשאלה מי היה התרשתא. לפי חז"ל מדובר בנחמיה, ולדבריהם צריך לומר שנחמיה עלה יחד עם זרובבל וכך היה יכול לומר את דבריו בספר עזרא, ולאחר מכן ירד נחמיה לבבל. דעת מקרא כתב נגד חז"ל, שגם פסוקים אלו נמצאו בספר היוחסים שבספר עזרא והתרשתא אינו נחמיה.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות: ישנם הבדלים בין רשימות העולים שבספר עזרא לרשימות העולים שבספר נחמיה. נחמיה רשם את המשפחות שמצא שהיו בחיים בעת כתיבת הספר. חלק מהמשפחות גדלו ונמנו עכשיו למרות שאז היו קטנים ולא נמנו, וחלק מהמשפחות שחיו בזמן עזרא, כבר לא חיו בזמן כתיבת ספר נחמיה. רש"י בפס' ז' וא"ע בפסוק ו': הכתוב עיגל פעמים רבות את מספר האנשים שנמנו.רלב"ג בפס' ד': חלק מהעולים מבבל חזרו לבבל. מלבי"ם בפס' עג': היו 2 עליות לעזרא ו-2 עליות לנחמיה, ובכל פעם מוזכר מה שנדבו בכל אחת מהעליות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות. בספר עזרא מנויים רק 200 משוררים. מצודות מסביר ש-50 מהמשוררים בעזרא היו קטנים בשעת כתיבת הספר, ובשעת כתיבת ספר נחמיה, גדלו ומנו גם אותם.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.