זכריה פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר זכריה פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם סיון תשע"ח

זכריה פרק ב:

(א) וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא אני (הנביא זכריה) זקפתי את עיניי וראיתי במראה הנבואה,[1] וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת ראיתי במראה הנבואה ארבעה קרנות שמרמזים לארבעת המלכויות ששלטו בכל העולם ונגחו את בני ישראל עם הקרנות שלהם[2]: (ב) וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי שאלתי את המלאך שדיבר איתי,[3] מָה אֵלֶּה (שאלתי את המלאך שדיבר איתי) על מה הקרניים מרמזות,[4] וַיֹּאמֶר אֵלַי המלאך ענה לי: אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה אֶת יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם הקרנות מרמזות על האומות שהציקו ליהודה, לישראל ולירושלים. הדימוי של ההצקה נעשה דווקא על ידי קרן משום שהנביא כאילו אומר שהאומות נגחו בבני ישראל וכך פיזרו אותם לבין האומות[5]: (ג) וַיַּרְאֵנִי יְקֹוָק אַרְבָּעָה חָרָשִׁים (לאחר מראה הקרנות) ה' הראה לי מראה של ארבעה אומנים שיודעים לנסר את הקרנות (ובכך לגדע את אויבי ישראל)[6]: (ד) וָאֹמַר שאלתי את המלאך שדיבר איתי:[7] מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת לשם מה באו החרשים,[8] וַיֹּאמֶר לֵאמֹר ה' אמר למלאך לומר לי:[9] אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה הנגיחות של האומות שנעשו על ידי הקרנות האלה, היו כל כך חזקות, עד שהן פיזרו את תושבי ממלכת יהודה בין העמים,[10] כְּפִי אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ (האומות נגחו בתושבי ממלכת יהודה) עד שלא היה אדם אחד שהצליח להרים את ראשו, לא היה אדם אחד שהצליח להתנגד אליהם,[11] וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם והחרשים האלה, האומנים שיודעים לנסר את הקרנות, באו כדי להחריד את הקרנות האלה,[12] לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם (החרשים האלה באו כדי להחריד את הקרנות) ולהפיל את קרנות העמים אויבי ישראל,[13] הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ (החרשים האלה באו להפיל את הקרנות) משום שהם הרימו את הקרן במטרה לנגוח בתשבי ארץ יהודה ולפזר אותם בין האומות[14]: (ה) וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ זקפתי את עיניי וראיתי אדם,[15] וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה בידו של אותו אדם היה חבל ששימש למדידת החומות[16]: (ו) וָאֹמַר שאלתי את האיש:[17] אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ להיכן אתה הולך עם חבל המדידה?[18] וַיֹּאמֶר אֵלַי האיש ענה לי: לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלִַם אני הולך למדוד את העיר ירושלים,[19] לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ (אני הולך לבודק) מה האורך ומה הרוחב של העיר ירושלים. בדברים אלה אמר האיש שירושלים עתידה להתרחב מעבר לגודלה בתקופת זכריה[20]: (ז) וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא המלאך שדיבר איתי יצא לקראת המלאך השני – המוזכר בצלע הפסוק הבאה (אין הכוונה לאדם שהלך למדוד את ירושלים),[21] וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ והיה מלאך אחר שיצא לקראת המלאך הראשון[22]: (ח) וַיֹּאמֶר אֵלָו המלאך השני אמר למלאך שדיבר איתי:[23] רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז רוץ תדבר על הנער הזה. הכוונה לנביא זכריה שהיה עדיין נביא,[24] לֵאמֹר כך תאמר בדבריך לזכריה:[25] פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ העיר ירושלים עתידה להיות מפורזת, ללא חומה סביבה, בגלל שיהיו בה הרבה מאוד בני אדם ובהמות. המלאך אמר לנביא שהמידות הנוכחיות של ירושלים אינן המידות שיהיו לה בעתיד. בעתיד, לא ניתן יהיה להקיף את ירושלים בחומה משום שהעיר תהיה כל כך גדולה וישכנו בה כל כך הרבה בני אדם ובהמות, עד שלא יהיה ניתן להקיף את העיר בחומה, ובכל זאת תושבי העיר יהיו בטוחים ולא יזדקקו לחומה[26]: (ט) וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ ואני אשמש לה,[27] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה':[28] חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב (אני אשמש לה) לחומת אש, וכך לא יוכלו האויבים להציק לה,[29] וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ ואני (ה') אשרה את שכינתי בתוך העיר ירושלים[30]: (י) הנביא פונה אל בני ישראל שגלו לארץ אשור ושלא עלו לארץ ישראל לאחר שכורש נתן להם רשות לעשות זאת:[31] הוֹי הוֹי מילת קריאה המבטאת צער כמו המילה "אוי" בימינו.[32] הכפילות נועדה לחזק את דברי הנביא,[33] וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן עליכם לברוח מהארץ הצפונית, מארץ אשור, לשם גליתם,[34] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[35] כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם שהרי אני פיזרתי אתכם בארבע רוחות השמים, פיזרתי אתכם במקומות הכי מרוחקים בעולם, ואם כן ייקח לכם זמן רב עד שתצליחו לחזור לארץ ישראל, ולכן עליכם להזדרז ולברוח משם,[36] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[37]: (יא) הוֹי מילת קריאה המבטאת צער כמו המילה "אוי" בימינו,[38] צִיּוֹן הִמָּלְטִי תושבי ממלכת יהודה, תברחו ממקום מושבכם,[39] יוֹשֶׁבֶת בַּת בָּבֶל אתם עכשיו יושבים בבבל היות וגליתם לשם (אך עליכם לברוח משם חזרה לארץ ישראל)[40]: (יב) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת שהרי כך אמר ה' צבאות.[41] ה' נקרא בשם צבאות משום שהוא האלוה על צבאות של מעלה (המלאכים) ועל צבאות של מטה (בני האדם והחיות),[42] אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם לאחר שה' אמר שהוא ישרה את שכינתו בישראל, הוא שלח אותי לנבא על הגויים שבוזזים אתכם, לגויים שמציקים לכם,[43] כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ שהרי כל מי שנוגע בכם, כל מי שמציק לכם, כאילו נוגע בגלגל עינו של ה', וה' עתיד להשיב לו כגמולו[44]: (יג) כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת יָדִי עֲלֵיהֶם שהרי אני (ה') מניף את ידי על מנת להכות אותם (את הגויים שהציקו לישראל),[45] וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם והם, הגויים, יהיו שלל למי שהיה עד עתה העבד שלהם. הגויים יהיו עבדים של ישראל,[46] וִידַעְתֶּם כִּי יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי וכאשר הנבואה תתקיים, אתם תדעו שה' צבאות שלח אותי להתנבא את הדברים האלה[47]: (יד) רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כנסת ישראל! תתמלאי ברינה ושמחה,[48] כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ שהרי אני אבוא ואשרה את שכינתי בתוכך, בתוך כנסת ישראל,[49] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[50]: (טו) וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא וביום ההוא שאשרה את שכינתי בתוכך, יתחברו גויים רבים אליי, עמים רבים יקבלו אותי עליהם לאלו-ה,[51] וְהָיוּ לִי לְעָם והעמים האלה יהיו העם שלי,[52] וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ ולמרות שהעמים האחרים יקבלו אותי לאלו-ה עליהם, אני עדיין אשרה את שכינתי רק בתוכך, בתוך כנסת ישראל,[53] וְיָדַעַתְּ כִּי יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ ואז את תדעי שה' צבאות שלח אותי להתנבא אליכם. כאשר יתקיימו דברי הנביא שה' ישרה את שכינתו בבני ישראל גם לאחר שהעמים יכירו בה' לאלו-ה, בני ישראל יבינו שה' שלח את זכריה להתנבא על כך[54]: (טז) וְנָחַל יְקֹוָק אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ ה' ייתן לתושבי ממלכת יהודה את חלקם על אדמת ארץ ישראל והם לא יגלו ממנה יותר,[55] וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם וה' יבחר פעם נוספת בעיר ירושלים על מנת להשרות בה את שכינתו[56]: (יז) הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי יְקֹוָק כל העמים! עליכם לשתוק מפחד מה', עליכם לפחד כל כך מה' עד שתשתקו ולא תאמרו דבר,[57] כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ שהרי ה' כביכול התעורר ממקומו בשמים והוא עתיד להתנקם בשאר האומות[58]: ס

 

[1] תרגום + מצודות. רד"ק: מראה נבואה זה היה ברור יותר ממראה הנבואה הראשון, היות וזכריה הבין שמטרת הקרניים הייתה כדי לנגח את בני ישראל, אבל הוא לא הבין מיהם האומות שיציקו לישראל. מלבי"ם: נבואה זו היא ביאור הנבואה הקודמת. אברבנאל: הנביא היה במבוכה משום שהוא לא ידע אם הגלות האחרונה תהיה על ידי פרס או יוון ולכן נוספה נבואה זו על מנת להבהיר שיהיו ארבע מלכויות שישלטו על ישראל.

[2] מצודות. רש"י: הכוונה למלכויות שנמצאות בארבעת הקצוות של העולם ונגחו את יהודה וירושלים. מהר"י קרא: מדובר על ארבעת המלכויות: כשדים, פרס, בבל ומדי. רד"ק: כתב במקום מלכות מדי את מלכות יוון. כמו כן הוא הסביר שלמרות שמלכות פרס נתנה רשות לבני ישראל לחזור מגלותם, לאחר מכן מנעו הפרסיים את המשך בניין בית המקדש, ולכן הפרסיים מנויים בתור אחת מהאומות. א"ע: ארבע הקרנות נמצאו בארבע קצוות ירושלים. מלבי"ם: הקרן מסמלת מצד אחד את הקרן הנוגחת ומצד שני את הפיזור בארבע כנפות הארץ. אלשייך: לעתיד לבא, שלושת המלכויות האחרות יבואו לעזור למלכות האחרונה להילחם בישראל ואז ה' יגדע אותם על ידי משיח.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות. רד"ק: כל מלכות תגדע את המלכות שקדמה לה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא לשרי מעלה שממונים על המלכויות האלה. בפירוש שלישי הביא את דברי חז"ל שהכוונה היא למשיח בן יוסף, משיח בן דוד, אליהו הנביא וכהן צדק שעתידים לגאול את ישראל. א"ע: הנביא הזכיר את ה' משום שמראה נבואה זה הוא פירוש המראה הראשון. אברבנאל: כתב פירוש נוסף שאין הכוונה דווקא לארבע המלכויות, אלא לארבעת הגלגולים שעברו על ממלכת רומי שבני ישראל היו בארצם. אולם, הוא כתב שהפירוש על ארבע מלכויות הוא הפירוש הנכון.

[7] א"ע.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] רש"י. ספורנו: הכוונה שאף אחד לא הרים את ראשו לחזור בתשובה בעקבות הצרות שבאו עליו. אלשייך: הכוונה באיש היא להמן אמר על עם ישראל שהם עם מפורד, ולכן כאשר הנביא מציין את פיזורם של ישראל, הוא מצטט את המן. הפירוש שלא נשא ראשו הוא המן לא היה חשוב מכיוון כל כוונתו בדבריו הייתה רק לומר לשון הרע על בני ישראל.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] תרגום.

[16] מצודות. רד"ק: ייתכן שהמראה המפורט עתה הוא מראה שמרמז על ימות המשיח.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות. א"ע: הנביא ראה את הגודל שה' קבע כגודלה של ירושלים.

[21] מצודות. מטרת יציאת המלאך אל עבר המלאך השני הייתה כדי לברר מהי בדיוק מטרת מדידת העיר. המלאך חשב שאולי מידות העיר הנוכחיות הן המידות הקבועות שיהיו לעיר. רש"י: מדובר על אותו אדם שהי בידו חבל המדידה. א"ע: המלאך יצא ממקומו בין ההדסים. ספורנו: המדידות מסמלות את גודל העיר בימי בית המקדש השני והנבואה שפרזות תשב ירושלים נאמרה על תקופת המשיח. מלבי"ם: הכוונה היא שה' הראה לנביא שהחומות עתידות להיבנות בימי אתרחשסתא. אלשייך: ה' הראה לנביא שלעתיד לבא ירושלים תהיה עיר רוחנית ולא גשית, דבר שלא התקיים בימי בית המקדש השני.

[22] מצודות. מלבי"ם: מלאך אחד קיבל שפע נבואה מחבירו כיוון שכך דרך השפע – כל מלאך מקבל מחבירו.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רש"י: ה' אמר למלאך שלא ירוץ למדוד את העיר משום שה' כבר נמלך על כך וקבע שלירושלים לא תהיה מידה מדויקת. מהר"י קרא: הכוונה שהמלאך אמר לפני ה' שהארצות של אומות העולם גדולות ללא שיעור, ואתה שולח למדוד את ירושלים ולכן ה' אמר לו שלא תהיה מידה לירושלים. רד"ק: התלבט מדוע נקרא זכריה בשם "נער": האם בגלל שהוא עדיין היה נער או שמא בגלל שהיה משרת של נביא אחר שהיה גדול ממנו. אברבנאל: ישנם שלושה נביאים שהתנבאו בהיותם נערים: שמואל, ירמיה וזכריה. הנביא חשש שמדידת ירושלים מראה שגודל העיר יישאר כפי שהיה עד עתה, ולכן המלאך אמר לחברו שיילך ויאמר לו שהכוונה הרק עתה העיר ירושלים בגודל הזה, אך לעתיד לבא, העיר תהיה גדולה יותר. כמו כן כתב שהעיר ירושלים תתמלא באנשים שיקומו בתחיית המתים ולכן פורש כאן מקור הנבואה שהוא המלאך העליון יותר. זכריה עדיין לא הגיע למעלת נבואה לקבל מהמלאך העליון יותר. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שארבע המלכויות ינסו לכבוש את ירושלים, והמלאך שמדד את העיר הוא שרו של עשיו, אלא שה' עתיד להגן על העיר ולמנוע את כיבושה.

[25] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[26] רד"ק + מצודות. א"ע: הכוונה שתושבי ירושלים ייאלצו לגור גם מחוץ לחומה היות ולא יהיה מקום בשבילם בתוך החומה. מלבי"ם: הנביא נתנבא שהחומה של ירושלים עתידה להחזיק מעמד. אברבנאל: יש שתי חסרונות בעיר שאינה מוקפת חומה. אינה בעלת הגנה ואינה בעלת חשיבות. כנגד שני הדברים האלה אמר ה' שלמרות שירושלים תהיה עיר פרוזה, ה' יגן עליה וישרה בה את שכינתו.

[27] מצודות.

[28] תרגום.

[29] מצודות.

[30] מצודות. מלבי"ם: כל החשוב מחבירו מוקף יותר. ה' אמר שהוא יקיף את בני ישראל בשכינה כדי שכל העולם ידעו שה' משרה את שכינתו בישראל. השכינה שבישראל פחותה מהשכינה המקיפה את העולם, אלא ששכינה זו ניכרת יותר. מלבי"ם: הכוונה היא שעל ידי חומת האש ה' ימנע מאויבים להיכנס לירושלים והם יישרפו, ועל ידי שרק אלה שניגשים לירושלים יישרפו, אבל בני ישראל שנמצאים בתוכה לא יישרפו, יתגלה כבודו של ה'.

[31] רד"ק. אמנם לפי פירוש הרד"ק, הקריאה הייתה מוגבלת לתושבי ממלכת יהודה שגלו, ולא הייתה רשות לעשרת השבטים הנוספים לחזור לארץ ישראל. מצודות פירש שהקריאה מכוונת לכל בני ישראל. מלבי"ם: אמנם רק ממלכת יהודה חזרה לירושלים אך גם עשרת השבטים התפזרו בארבע רוחות השמים ולא נשארו בבבל. אלשייך: הנביא אומר שאולי יש חשש שלא יאמינו לנבואה שתתקיים בגאולה העתידה, ולכן הוא נותן אות וסימן שהנבואה תתקיים בזמן מוקדם יותר. זו הסיבה לכפילות במילה "הוי", לומר שהדבר יקרה בקרוב.

[32] מצודות בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ד'.

[33] רד"ק.

[34] מצודות.

[35] תרגום.

[36] מצודות. רד"ק: ספורנו: הכוונה שה' אומר לבני ישראל שכאשר הוא חילק אותם לארבעה דגלים, הוא לא התכוון שהם יהיו ארבע אומות שונות, אלא שהם יהיו כמו הקווים של השמים שהם כולם גוף אחד, למרות המרחק זה מזה. א"ע: כמו שלא ניתן לחבר את הרוחות השונות של השמים, כך לא ניתן רשות עד עתה לבני ישראל להתחבר זה לזה.

[37] תרגום.

[38] מצודות בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ד'.

[39] מצודות. ספורנו: בגלל שמציון תצא תורה, בני ציון יינצלו משיעבוד מלכויות.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] רד"ק בפירושו לספר ישעיה, פרק א' פסוק ט'.

[43] מצודות. רש"י פירש את עניין הכבוד בשני פירושים. א. הנביא נשלח להגדיל את כבודם של בני ישראל. ב. ה' יפרע מהגויים לאחר שהוא ישלם לעשיו על הכבוד שהוא עשה לאביו. ספורנו: ההבטחה להיפרע מהגויים תלויה בכך שבני ישראל יחזירו לעצמם את הכבוד השכלי והכח האלוקי. א"ע: כבוד ה' ילווה את השבים לציון ולכן אל להם לפחד בעלייתם לירושלים. מלבי"ם: ה' אמר ששכינתו תלך לכל מקום שבו הם נמצאים.

[44] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שכל מי שנוגע בבני ישראל, נוגע בעינו שלו, משום שהוא מזיק לעצמו בידיים. מלבי"ם: השגחתו של ה' נמשלה בפסוק ל"בת עינו" של ה' משום שה' כביכול משגיח על בני ישראל על ידי העיניים. אברבנאל התלבט אם המילה שלחני מוסבת על "אחר כבוד" ואז הפסוק כפי הפירוש שכתוב בפנים, או שהכוונה ששלחני מוסב על הגויים, שה' שלח את הנביא לנבא לגויים.

[45] מצודות.

[46] מצודות. רד"ק: נבואה זו תתקיים בימות המשיח.

[47] מצודות.

[48] תרגום. א"ע: נבואה זו נאמרה על תנאי שבני ישראל יתחברו מפיזורם בין העמים ויעלו לארץ ישראל, דבר שלא התקיים. אברבנאל: ה' אמר לבני ישראל שהם יכולים לשמוח היות והגאולה העתידה לא תהיה כמו הגאולה בימי בית שני שהייתה תלויה באדם (כורש או דריוש), אלא הי תהיה תלויה רק בה' והוא ישרה את שכינתו בבית המקדש. אלשייך: הפניה אל בני ישראל בלשון יחיד כדי לומר שאם הם יהיו מאוחדים, הם יוכלו לזכות להשראת השכינה כבר עתה בבניין בית המקדש השני – וזו משמעות הלשון "הנני" שמשמעו מוכן ומזומן מיד. כמו כן הנביא אמר לישראל שכל הטובה שתבוא עליהם עתה (אם לא יתאחדו) יהיה רק משום ציון וירושלים ולא בגל שמגיע להם.

[49] מצודות.

[50] תרגום.

[51] מצודות. מהר"י קרא כתב שנבואה זו נאמרה לימי בית שני. רד"ק כתב שפסוק זה לא התקיים בימי בית המקדש השני, ולכן ייתכן לומר שלמרות שהמשך הנבואה עוסקת בימי בית המקדש השני, פסוק זה נאמר על ימות המשיח.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות. מלבי"ם: הנבואה הקודמת נאמרה על הגויים ונבואה זו נאמרה לישראל.

[55] מצודות. רד"ק: אם הנבואה נאמרה על ימות המשיח, אזי הנביא הזכיר דווקא את יהודה משום שהוא הראש לשאר העם. אם הנבואה נאמרה על ימי בית שני, מובן הדבר מדוע הוזכר דווקא יהודה, שהרי רק הוא חזר מהגלות. א"ע: הוסיף פירוש נוסף על "ונחל" וכתב שהכוונה היא שה' ייקח את בני ישראל פעם נוספת להיות חלקו. אברבנאל: הכוונה היא שבניגוד לבית שני שכל ארץ ישראל ניתנה רק לשבט יהודה (משום שרק שבט זה חזר), בגאולה העתידה הארץ תתחלק בין כל השבטים. מלבי"ם: הכוונה היא שלעתיד לבא, נחלת שבט יהודה תהפוך כולה לנחלת ה' ושבט יהודה יקבל את נחלתו במקום אחר.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות. אלשייך: פירוש הפסוק הוא שיש פניה אל האומות שלא יהיו להם טענות על שה' משרה את שכינתו רק בישראל ועליהם לשתוק ולא לומר על כך דבר, שהרי ה' קידש אותם ולא את האומות.