חבקוק פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר חבקוק פרק ב

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ח

חבקוק פרק ב

(א) עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה אני (הנביא חבקוק) נעמדתי על המשמרת שלי,[1] וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וכן התייצבתי על המקום שלי בתוך המצור. הנביא אומר שכשם שאדם נשאר במשמרת שלו, וכשם שחייל נשאר במקום קבוע בשעה שמטילים מצור על האויב, כך הוא (הנביא חבקוק) נשאר לעמוד כדי לשמוע תשובה מאת ה',[2] וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי אני (הנביא חבקוק) נשארתי לעמוד ולראות מה יענה לי ה' על טענותיי,[3] וּמָה אָשִׁיב עַל תּוֹכַחְתִּי (וכן חיכיתי לראות) מה אני (הנביא חבקוק) אוכל לענות למי שיתווכח איתי ויאמר את טענותיי. כפי שראינו בפרק הקודם, הנביא טען כלפי ה' שאין זה ראוי להכניע את ממלכת יהודה בידי ממלכת בבל, משום שתושבי ממלכת יהודה צדיקים גדולים יותר מאנשי ממלכת בבל, ומשום שמלך בבל ייחס את נצחונותיו לכוחו ולעבודה הזרה שלו, ולא לרצונו של ה'. הנביא אומר שהוא חיכה במקומו כדי לשמוע את תשובתו של ה', וכך הוא (הנביא) עצמו יוכל לענות גם לאחרים שטוענים את אותן טענות כלפי ה'[4]: (ב) וַיַּעֲנֵנִי יְקֹוָק ה' ענה לי (לנביא חבקוק), וַיֹּאמֶר כך אמר ה' בתשובתו: כְּתוֹב חָזוֹן (ה' אמר לי:) תכתוב את דברי הנבואה בהם אני (ה') מנבא אותך על ספר,[5] וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת את דברי הנבואה תכתוב באופן ברור,[6] לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ (תכתוב את דברי הנבואה באופן ברור) כדי שמי שיקרא את דברי הנבואה, יוכל לרוץ בקריאה שלו. הכוונה היא שכתיבת דברי הנבואה תהיה באופן ברור ומובן, כך שמי שיקרא את דברי הנבואה יוכל לקרוא את דברי הנבואה במהירות ולא יצטרך להתעכב כדי להבין את הכתוב[7]: (ג) כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד חוץ מהנבואה על מפלת בבל, ישנה נבואה נוספת על מאורע שיתרחש בזמן קבוע מראש. יש נבואה נוספת על דבר שיארע בעתיד, כאשר ידוע מתי בדיוק יקרה דבר זה,[8] וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב הנבואה הנוספת עוסקת בעניין הגאולה העתידה, ונבואה זו לא תתבטל,[9] אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ גם אם הגאולה תתמהמה, עדיין תחכה (עם ישראל) לקיום דברי הנבואה על הגאולה,[10] כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר שהרי הגאולה תגיע בזמנה והיא לא תתעכב מעבר לזמנה[11]: (ד) הִנֵּה עֻפְּלָה אדם שהתחזק ועלה לשלטון (יש כאן רמז לבבל כפי שנראה בפסוק הבא),[12] לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ (אדם שמתחזק ומתגאה) נפשו אינה ישרה, אין לו את מידת היושר,[13] וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה אך הצדיק זוכה לחיים בזכות אמונתו שהכל בא מאת ה' ואינו תולה את הצלחתו בעתמו, וממילא אינו בא לידי גאווה[14]: (ה) וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד גֶּבֶר יָהִיר (אם באדם רגיל שמתחזק, אמרנו שיש חשש שמא אין לו את מידת היושר וכתוצאה מכך מפלתו קרובה) כל שכן נבוכדנצר מלך בבל, שמרשיע בכך שהוא משתכר והוא אדם יהיר וגס רוח,[15] וְלֹא יִנְוֶה ונבוכדנצר אינו יכול לגור בארצו, אלא הוא הולך לכבוש ארצות אחרות שאינן שייכות לו,[16] אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ נבוכדנצר נמשל בצלע פסוק זה לשאול: כשם שהשאול (עומק האדמה) בולע את המתים, כך נבוכדנצר רוצה לכבוש ולבלוע את כל הארצות האחרות,[17] וְהוּא כַמָּוֶת בכך שנבוכדנצר בולע את כל הארצות, הרי הוא כמו המוות שבאה על בני אדם,[18] וְלֹא יִשְׂבָּע ולמרות הצלחותיו, לא ישבע נבוכדנצר ותמיד ירצה לכבוש עוד,[19] וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם נבוכדנצר אסף את כל העמים שיהיו תחת שלטונו,[20] וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים נבוכדנצר קיבץ אליו את כל העמים כדי שיהיו תחת שלטונו (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת). כוונת הנביא היא לומר שכל אדם שמגיע לידי הצלחה עלול להיגרר לגאווה, כל שכן נבוכדנצר שזכה להצלחות רבות כל כך, ואם כן הפורענות עתידה לבוא עליו[21]: (ו) הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ הרי כל העמים והארצות שאסף נבוכדנצר תחת שלטונו, ישאו משל על נבוכדנצר ועל מפלתו,[22] וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ וכן ישאו עמים אלה (שאסף נבוכדנצר תחת ממשלתו) דברי מליצה וחידות על מפלתו של נבוכדנצר,[23] וְיֹאמַר כך יאמר כל אחד מהעמים שנמצאים תחת ממשלתו של נבוכדנצר:[24] הוֹי הַמַּרְבֶּה לֹּא לוֹ (כך יאמרו העמים:) אוי למי שמרבה מלכויות וממשלות שאינן שייכים לו, אוי לנבוכדנצר שכבש הרבה ממלכות וממשלות שאינן שלו,[25] עַד מָתַי עד מתי יישארו כל הממלכות האלה תחת שלטונו של נבוכדנצר, הרי בעוד זמן קצר, נבוכדנצר ייפול משלטונו,[26] וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט ומשום שהוא (נבוכדנצר) חוטא, הוא רק מכביד על עצמו משא כבד של עוונות המשולים בפי העמים למשא כבד של טיט בשעה שהאדם מלוכלך בטיט זה[27]: (ז) הֲלוֹא פֶתַע יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ הרי בפתאומיות יקומו אויביך שינשכו אותך,[28] וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ ובפתאומיות, אויביך שיזעזעו אותך יקומו משנתם. הכוונה היא שבקרוב מלכי פרס ומדי יתקפו את בבל,[29] וְהָיִיתָ לִמְשִׁסּוֹת לָמוֹ ואתה (בבל) תהיה לרמיסה בפני אויביך[30]: (ח) כִּי אַתָּה שַׁלּוֹתָ גּוֹיִם רַבִּים יְשָׁלּוּךָ כָּל יֶתֶר עַמִּים בגלל שאתה (בבל) שללת, לקחת שלל, עמים רבים, העמים שנותרו שלא כבשת יקחו ממך שלל,[31] מִדְּמֵי אָדָם (הגורם לכך שאויביך ינצחו אותך הוא) בכך שתהרוג אנשים מישראל. עם ישראל נקרא אדם והנביא אומר שסיבת מפלתו של נבוכדנצר היא בגלל שהוא הרג אנשים רבים מישראל,[32] וַחֲמַס אֶרֶץ וכן החמס שתעשה בארץ ישראל הוא שגרם לך שתיפול לפני אויביך,[33] קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ וכן החמס שעשית לירושלים (הקירה) ולכל יושבי ירושלים הוא הגורם לכך שתפסיד במלחמה נגד אויביך[34]: (ט) הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע אוי לממלכת בבל על שגזלה מעמים אחרים,[35] רָע לְבֵיתוֹ הגזל של ממלכת בבל היא שגורמת רע לביתו. ממלכת בבל עתידה ליפול כעונש על כך שגזלה ועשקה,[36] לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ מטרת הגזילה הייתה כדי לבנות מבצרים גבוהים שייראו כאילו שיגיעו עד השמים, כדי שמבצרים אלה יגנו עליהם מפני האויב,[37] לְהִנָּצֵל מִכַּף רָע ומבצרים אלה (שיבנו בבל מהרכוש שגזלו) יצילו אותם מכל האויבים שיתקיפו אותם[38]: (י) יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ העצה הזו, לגזול עמים אחרים כדי לקחת רכוש ולבנות מרכוש זה מבצרים, תפגע בך (בבל) בסופו של דבר,[39] קְצוֹת עַמִּים רַבִּים אתה (בבל) השמדת עמים רבים,[40] וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ ובכך אתה תגרום לעצמך לחיסרון. תבוא עליך פורענות על כך שהשמדת עמים אחרים[41]: (יא) כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק כל אבן מקירות המבצרים שייהרסו יזעק שהוא גזול,[42] וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה וקורת העץ שהייתה במבצר שנהרס תענה לאבן שגם היא גזולה. הנביא אומר על דרך מליצה שהאבנים וקורות שאיתם בנה נבוכדנצר את המבצרים שלו העץ יאמרו זה לזה שהם גזולים, כאשר הכוונה היא שכולם יראו שהחומרים מהם נבנו המבצרים שנהרסו היו גזולים בידי בבל[43]: (יב) הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים (בפסוק זה עובר הנביא לדבר על ממלכת אדום, רומי, שעתידה להשמיד את בית המקדש השני) "אוי" מי שבונה עיר גדולה על ידי שפיכות דמים. ממלכת אדום רצחה אנשים רבים ומרכוש הנרצחים בנתה עיר גדולה,[44] וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה "אוי" למי שהכין קריה על ידי עשיית מעשי עוולה. יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרך הנבואות[45]: (יג) הֲלוֹא הִנֵּה מֵאֵת יְקֹוָק צְבָאוֹת הרי העונש שיגיע לאדום על מעשיו יבוא מאת ה',[46] וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי אֵשׁ העמים באדום יגעו בהרבה אש. הכוונה היא שאדום תתחזק הרבה כדי שהמפלה שלה תהיה גדולה יותר והיא תיאכל על ידי האש (דימוי לפורענות שתבוא עליהם),[47] וּלְאֻמִּים בְּדֵי רִיק יִעָפוּ והעמים של אדום יעבדו קשה ויתעייפו לריק, שהרי הם לא יוכלו לעמוד בפני ה' בשעה שתבוא עליהם הפורענות[48]: (יד) כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד יְקֹוָק (הפורענות תבוא על אדום) בגלל שבני ישראל ימלאו בידיעת ה'. עם ישראל יחזור בתשובה ויתקרב אל ה', וכתוצאה מכך, אדום שהרע לישראל ייענשו,[49] כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל יָם בני ישראל יתמלאו בידיעת ה' כמו שהמים הרבים מכסים על מקור המים שהוא הים[50]: (טו) הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ "אוי" לאדום שהיו משקים את בני ישראל ביין. בתחילה הראו אדום לישראל כאילו שהם חבריהם ורק לאחר מכן הם התחילו להציק לישראל,[51] מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ לאחר שהשקו אדום את ישראל מהיין, הם "אספו" את כל הכעס שהיה להם על ישראל (עוד מזמן עשיו) והשקו את ישראל בכוס של תרעלה,[52] וְאַף שַׁכֵּר אדום גם גרמו לישראל להשתכר. הכוונה היא שהם גרמו לבני ישראל צרות רבות ובלבול דעת כמו שיכור,[53] לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם (הסיבה שאדום הציקו כך לישראל היא) כדי לראות את קלונם של ישראל, אך אדום לא רצו לכבוש את ארץ ישראל מידי בני ישראל. הנביא אומר שאדום בהתחלה הראו כאילו שהם אוהבים את ישראל ולאחר מכן הם התחילו להציק לישראל כדי לבייש אותם[54]: (טז) שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד אתה (אדום) העדפת לבזות את ישראל במקום שתתכבד בניצחון המלחמה. הנביא אומר שאדום הציק לישראל כדי לבייש אותו ומטרת המלחמה לא הייתה כיבוש ארץ ישראל,[55] שְׁתֵה גַם אַתָּה לכן, בגלל שרצית רק להציק לישראל, אתה (אדום) תשתה גם כן מכוס הפורענות,[56] וְהֵעָרֵל תִּסּוֹב עָלֶיךָ (ועל ידי שתיית כוס הפורענות) הרעל יבוא גם עליך, הפורענות תבוא גם עליך (אדום),[57] כּוֹס יְמִין יְקֹוָק הפורענות תבוא מימינו של ה', הכוונה היא שה' יביא את הפורענות על אדום,[58] וְקִיקָלוֹן עַל כְּבוֹדֶךָ ועל הכבוד שלך (אדום) יהיה קיא וקלון. הכוונה היא שבמקום שאדום יהיה מכובד כפי שהיה עד שעת הפורענות, הרי שהוא יהיה נמאס כמו קיא (הנביא השתמש בקיא לתיאור המיאוס של בבל משום שלפני כן השתמש בדימוי של שתיית כוס יין)[59]: (יז) כִּי חֲמַס לְבָנוֹן יְכַסֶּךָּ החמס שאתה (אדום) עשית ליער הלבנון, כינוי לארץ ישראל, יכסה את ראשך. הכוונה היא שעל אדום תבוא פורענות כעונש על מה שעוללו לארץ ישראל,[60] וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן והשוד והשבר שאתה (אדום) גרמת לבהמות הגרות ביער הלבנון, כאשר הכוונה היא לבני ישראל, יביאו גם עליך (אדום) שבר,[61] מִדְּמֵי אָדָם (הפורענות תבוא עליך) בגלל שאתה (אדום) תהרוג אנשים מישראל, ועם ישראל נקרא "אדם",[62] וַחֲמַס אֶרֶץ (הפורענות שתבוא עליך היא) בגלל החמס שאתה (אדום) תעשה בארץ ישראל,[63] קִרְיָה וְכָל יֹשְׁבֵי בָהּ וגם בגלל מה שאתה (אדום) עתיד לעשות לעיר ירושלים וליושביה[64]: (יח) מָה הוֹעִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלוֹ יֹצְרוֹ מה יועיל הפסל שיצר יוצר הפסלים לאדום, הרי הפסל לא יוכל להציל אותם מידי הפורענות,[65] מַסֵּכָה וכן מה יועיל פסל המתכת שהכינו אדום. הנביא אומר שהעבודה הזרה שאדום עובדים לא יציל אותם מיד ה',[66] וּמוֹרֶה שָּׁקֶר וכן הכהן המשמש את העבודה הזרה ומלמד את העם שקרים הכך שהוא מורה להם איך לעבוד את העבודה הזרה,[67] כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרוֹ עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֱלִילִים אִלְּמִים שהרי האומן שיצר את הפסל בוטח בעבודה הזרה ובפסלים שהוא יוצר, ולכן הוא יוצר אלילים אילמים (האילמות היא רק דוגמא לכך שאין כל תועלת בפסלים אלה: כשם שהם אינם יכולים לדבר, כך הם אינם יכולים להציל את יוצריהם). הנביא אומר שהאומנים של אדום סומכים על הפסלים האילמים שהם עצמם מכינים שיצילו אותם, אך אלילים אלה לא יוכלו להציל אותם מהפורענות שה' יביא על אדום[68]: (יט) הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה "אוי" למי שאומר לפסל העשוי מעץ "תתעורר משנתך". הכוונה היא לאותם שהיו משתחווים ועובדים לפסל ואומרים לו "להתעורר" ויעזור להם,[69] עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם "אוי" למי שאומר "תתעורר" לפסל העשוי מאבן, כאשר הפסל הוא דומם,[70] הוּא יוֹרֶה האם הפסל יכול ללמד אתכם מה לעשות?[71] הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ הרי הפסל מצופה בזהב וכסף ואין לו שום רוח, ואם כן, פסל דומם זה אינו יכול להציל אתכם[72]: (כ) וַיקֹוָק בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ לעומת הפסל שאין בו כל תועלת, ה' נמצא בשמים ממעל,[73] הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ וכל יושבי הארץ מפחדים מה' משום שהוא (ה') מושל בכולם[74]:

 

[1] מצודות.

[2] מצודות. רש"י: חבקוק צייר עיגול ולא זז מתוכו עד שה' ענה לו. מלבי"ם: המשמר היא כדי לשמור על דבר כלשהו והמצור הוא מלשון התקפה. כאן הכוונה היא לבקשת חבקוק שה' לא יעניש את ישראל שהיא המשמר, חבקוק לא התווכח. על כך ה' לא הסכים עימו מכיוון שבנ"י התחייבו בעונש. אך על המצור, על הצלחת בבל לכבוש את ישראל, התפלל חבקוק ורצה לשמוע את תשובתו של ה' משום שהוא חשב שאין זה הוגן שבבל יצילחו במעשיהם שהרי גם הם רשעים. דבר זה נקרא מצור משום שחבקוק ממש "תקף" את ה' עד ששמע את תשובתו.

[3] מצודות.

[4] מצודות. מהר"י קרא: הנביא רצה לשמוע מה' מתי תהיה סוף הגלות.

[5] מצודות.

[6] מצודות. תרגום: הכוונה היא שדברי נבואה אלה כבר כתובים על ספר התורה, שכבר רמוז בתורה עניין הנבואה שגלות ישראל תהיה שבעים שנה כנגד שבעים שנות שמיטה שעם ישראל לא קיים.

[7] מצודות. רד"ק: על הספר היה הציווי לכתוב את דברי הנבואה רק ברמז, משום שהנבואה עוד לא תתקיים, אך על הלוחות היה ציווי לכתוב את דברי הנבואה בצורה מפורשת.

[8] מצודות.

[9] מצודות + תרגום. רש"י: תבוא עוד נבואה נוספת שתעסוק בנושא מפלת ממלכת בבל והגאולה העתידה, ונביא זה יעמוד בסוף קץ הימים. כמו"כ הסביר רש"י שהמילה "ויפח" היא מלשון דיבור. מלבי"ם: המועד הוא הגאולה מבבל, אך גאולה זו אינה הקץ, שהרי לאחר גלות בבל תהיה גלות נוספת. אך גם הקץ, הגאולה השלימה תגיע ויהיה נביא שיתנבא עליו.

[10] מצודות.

[11] מצודות. רש"י כתב שני פירושים לגבי "לא יאחר": א. הנביא לא יתמהמה, כאשר הכוונה היא לירמיהו. ב. הגאולה לא תמהמה.

[12] מצודות. רש"י: הכוונה היא לכעס ותאווה. רד"ק בשם אחיו ר' משה כתב שהכוונה היא שאדם שמתגאה צריך לעלות אל המבצר הגבוה כדי להתגונן מפני האויב שיבוא עליו, בעוד שהצדיק אינו צריך להתגונן משום שלא תבוא עליו כל צרה. מהר"י קרא: פירוש הפסוק הוא שממלכת בבל הרשיעה יותר מכולם ואין שום מלכות שמתקרבת לרשעות שלה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא לבלשצר שהרשיע הרבה ולא ריחם על ישראל ולכן הוא נפל בידי כורש ודריוש. ספורנו: הכוונה היא שנפשו ורצונו התחזקה כמו שה' חיזק את לב פרעה.

[13] מצודות. רש"י: הכוונה היא שאינו מסתפק במה שיש לו כבר, ולכן הוא רוצה עוד ועוד, ומשום כך תבוא עליו הפורענות. ספורנו: אדם זה אינו בודק את מעשיו אלא עושה הכל מצוות אנשים מלומדה.

[14] מצודות. רש"י: הכוונה היא ליכניה שנבוכדנצר יגלה אותו, וביום שיכניה ימות, ישא אויל מרודך את ראשו של יהויכין וישים את כסאו מעל לכסאות המלכים האחרים. מהר"י קרא: הכוונה היא לכל גלות יכניה שחזרה ממלכות בבל. א"ע: ה"לא" של ישרה מוסבת גם היא על צלע זה של הפסוק והכוונה היא שגם הצדיק לא יחיה ואם כן כל שכן שהרשע לא יחיה ומדוע אינו לומד לקח. מלבי"ם: מי שנפשו לא תהיה ישרה, ינסה לחשב את הקץ, אך הצדיק יחיה באמונתו ולא ינסה לחשב את הקץ.

[15] מצודות. רש"י: כוונת הנביא היא לציין את בואו של בלשצר נכדו של נבוכדנצר שיבגוד בו יינו. רד"ק: נבוכדנצר היה משתכר ועושה שטויות – הוא היה הורג את האנשים שנאמנים לו בשעת שכרותו, ולכן מפלתו קרובה מאוד.

[16] מצודות. רש"י: לא יתקיים מדורו של בלשצר, והגאווה היא שתפיל אותו, משום שהוא השתמש בכלי המקדש. א"ע: יהיר הינו אדם שעושה חטאים בזדון. רד"ק: נבוכדנצר לא יאריך ימים על ממלכתו. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שנבוכדנצר עצמו יילך לשדות לאחר שירצו להרוג אותו.

[17] מצודות. רש"י: נבוכדנצר הרחיב את נפשו כדי להשיג את כל תאוותיו.

[18] מצודות.

[19] מצודות. רש"י: נבוכדנצר הוא כמו מלאך המוות שאינו שבע כאשר הוא ממית כל כך הרבה בני אדם, וגן נבוכדנצר אינו שבע למרות כל הצלחותיו.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות. רד"ק בפירושו הראשון: הכוונה היא שהמשלים ייאמרו לאחר מפלתו. רק בפירושו השני כתב שהכוונה היא כפי שביארנו שהם נשאו על בבל משלים ומליצות לאורך כל ימי שלטונם. מלבי"ם: המשל שישאו העמים על בבל היא כזאת: אדם לווה בריבית כדי להביא את כספי ההלוואה למישהו אחר, אך יבוא יום והמלווים יבואו עליו (הנמשל בפסוק הבא).

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רש"י: חבל שנבוכדנצר הרבה כל כך הרבה רכוש שאינו שלו, משום שיבואו מלכי מדי ופרס ויטלו ממנו הכל.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רש"י: עב היינו קורות כבדים, והמשא מורכב משני דברים: א. קורות. ב. טיט. מהר"י קרא: הכוונה היא שנבוכדנצר הולך למות וליהפך עצמו לטיט. א"ע: הכוונה היא שנבוכדנצר הוא כמו משוגע שמשליך את עצמו אל הטיט. פירוש נוסף שכתב היא שנבוכדנצר יבנה לו בית ומגן אך הדבר לא יציל אותו. רד"ק: הממון הרב שלו יהיה חסר תועלת כמו טיט עב.

[28] מצודות. א"ע: הכוונה היא לבני ההרוגים שהרגו חיילי בבל. רד"ק: הכוונה היא לתולעים שבקבר.

[29] מצודות. א"ע: הכוונה היא לאותם אומות שלא יזועו ולא יפחדו מבבל.

[30] מצודות. רד"ק: הכוונה היא לביזה.

[31] מצודות. רש"י: הפירוש של "שלות" היא נישול אותם עמים מעל אדמתם. מלבי"ם: כאן הנמשל, שנבוכדנצר יצטרך לפרוע את כל הרכוש שהוא לקח מעמים אחרים. הכוונה היא שכל רכושו של נבוכדנצר ייפול בידי מלכי פרס ומדי.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא לעצה של השמדת ישראל.

[40] מצודות. א"ע כתב פירוש נוסף למילה "קצות" והוא שהכוונה לעמים מכל קצות הארץ.

[41] מצודות. ספורנו: הכוונה כאן היא לחטא.

[42] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא לאבנים שיישארו מבית המקדש.

[43] מצודות.

[44] מצודות. מהר"י קרא: גם פסוק זה עוסק בנבוכדנצר.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות. רש"י: האש הוא חמתו של ה'. ספורנו: הכוונה היא לעמים שיעבדו בשביל בבל ושיקימ בשבילו את העיר, הם יעבדו לחינם. מהר"י קרא: הכוונה באש היא לגיהינם.

[48] מצודות.

[49] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שכל הארץ תתמלא בידיעת ה' משום שכולם יכירו שהעונש שבא על נבוכדנצר היא כתוצאה מכך שה' העניש אותו על מעשיו. בפירושו השני כתב שהפסוקים מוסבים על ימות המשיח ועל מלחמת גוג ומגוג.

[50] מצודות. רד"ק: כמו שהמים מכסים את הים, כך יידעו כולם שה' מעניש את מי שחוטא. מהר"י קרא: כשם שמים רבים מכסים על הים, כך עמים רבים יבואו לדעת את ה'.

[51] מצודות.

[52] מצודות. רש"י: מדובר על נבוכדנצר שהיה משקה את המלכים יין ולאחר מכן שוכב איתם. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא לבלשצר שהשקה יין בכלי המקדש והדבר גרם לו לאבד את ממלכתו. א"ע דוחה פירוש זה משום שאם נאמר שהכוונה היא לבלשצר, הרי שיש לפרש שמי שהביט על קלונם הוא ה' ואין זה דרך כבוד לומר כך על ה'.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שנבוכדנצר נהנה להשפיל את העמים האחרים. מלבי"ם: הכוונה היא לבלשצר ששבע דבר מבוזה מדבר נכבד, ששתה את היין המבוזה בכלי המקדש המכובדים.

[56] מצודות.

[57] מצודות. רש"י: ערל מלשון אטימות ושממון. ספורנו: נבוכדנצר ייחשב כערלה שיש להסירו. א"ע: אתה תראה את ערלתך, כאשר הכוונה היא שהוא יראה את הפורענות שתבוא עליו.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות. רש"י: הכוונה היא לבית המקדש.

[61] מצודות. מלבי"ם: בגלל שדימה את ביהמ"ק ליער לבנון, דימה את הפורענות שתבוא על בבל כאילו שביהמ"ק תשלח את החיות כדי להיפרע מבבל.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות. רש"י: מדובר על הע"ז של בבל.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא לגופה של בלשצר ששכב מת בעודו לבוש בכסף וזהב כמו האליל שלו, ולכן בלשצר יכול ללמד אחרים שהיוצר אינו משיג דבר מהפסל.

[70] מצודות.

[71] מצודות. ספורנו: הכוונה היא לכהן העובד את העבודה הזרה, שהוא אינו יכול ללמד אתכם מה לעשות, מכיוון שהוא עובד אלהי שקר.

[72] מצודות. ספורנו: דרכם של הכמרים היה ללבוש זהב וכסף, ודבר זה מנע מהם מלהבין שהעבודה הזרה אינה יכולה לעשות דבר.

[73] מצודות. רש"י: ה' מוכן להיפרע. מהר"י קרא: הכוונה היא כאשר ה' יגלה את כבודו בביהמ"ק. רד"ק: למרות שה' בשמים, הרי שיש תועלת גדולה בו שהוא הנותן רוח חיים בכל יושבי הארץ. מלבי"ם: ה' שביזיתם אותו, מוכן להפיר מכם על מה שעשיתם לו.

[74] מצודות. מהר"י קרא: בשעה שה' יגלה את כבודו בכל הארץ, כל הרשעים יסורו ממנו ויושמדו.