יהושע פרק א

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר יהושע פרק א'

מערכת אוצר התורה - ושננתם יג' אדר תשע"ח

יהושע פרק א

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק לאחר שמשה עבדו של ה' מת (כפי שכתוב בסוף חומש דברים),[1] וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה (לאחר מיתתו של משה) ה' אמר אל יהושע שהיה המשרת ששימש את משה רבינו,[2] לֵאמֹר הדברים שיובאו להלן הם דבריו של ה' אל יהושע[3]: (ב) מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת (ה' אמר ליהושע) משה שהיה מתאמץ בכל מאמץ על מנת לקיים את דבריי – מת,[4] וְעַתָּה הואיל ומשה מת,[5] קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (הואיל ומשה מת) הזדרז כדי לעבור את נהר הירדן,[6] אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה (תעברו את הירדן) גם אתה וגם כל עם ישראל,[7] אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (תעברו את הירדן) כדי להיכנס אל הארץ שנתתי לבני ישראל. הכוונה היא שיעברו את הירדן על מנת שייכנסו לארץ ישראל[8]: (ג) כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ כל מקום בעבר הירדן המערבי שעליו תדרכו,[9] לָכֶם נְתַתִּיו (כל מקום בארץ ישראל שעליו תצעדו) אני (ה') אתן לכם (בני ישראל) שיהיה שלכם,[10] כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה כמו שאמרתי למשה שאתן לבני ישראל את ארץ ישראל[11]: (ד) ה' מציין באוזני יהושע את גבולות הארץ המובטחת:[12] מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה לגבול הדרומי ישנן שתי נקודות ציון: מדבר צין ויער הלבנון,[13]  וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת הגבול הצפוני של ארץ ישראל הוא נהר גדול הנקרא "נהר פרת",[14] כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים כל הארץ שהייתה נתונה לבני חת ונקראת "ארץ החיתים", נכללת בתחום הארץ השייך לבני ישראל,[15] וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ הגבול המערבי יהיה הים הגדול שנמצא בצד שבו שוקעת השמש, הכוונה לים התיכון.[16] הים התיכון משמש כגבול מערבי לארץ ישראל לאורך כל ארץ ישראל,[17] יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם כל הארץ שנמצאת בתוך הגבולות שהוזכרו כאן נכללים בתחום ארצכם, בתחום ארץ ישראל שניתנה לכם[18]: (ה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ לא יהיה אדם שיגביה את קומתו מולך. הכוונה היא שה' הבטיח ליהושע שלא יהיה אדם שימרוד בו,[19] כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ כמו שאני (ה') הייתי עם משה וסייעתי לו, כך אני (ה') אסייע גם לך (יהושע),[20] לֹא אַרְפְּךָ אני (ה') לא אתן לך (יהושע) להיות רפוי ממני, תמיד אהיה עמך,[21] וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ אני (ה') לא אעזוב אותך (יהושע) ולא ארחיק אותך אף פעם[22]: (ו) חֲזַק וֶאֱמָץ עליך להתחזק ולהתאמץ להנהיג את העם,[23] כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם (עליך להתחזק) שהרי אתה (יהושע) תוריש לבני ישראל, את הארץ שאני (ה') נשבעתי לאבותיהם לתת להם, את ארץ ישראל[24]: (ז) רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי על מנת שתצליח להתחזק בהנהגת העם, עליך להתחזק בקיום התורה שמשה עבדי ציווה אותך לקיים. ה' אמר ליהושע שללא התחזקות בקיום התורה, הוא לא יצליח להתחזק בהנהגת העם,[25] אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול אל תסטה מהתורה אפילו במעט,[26] לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ על ידי השמירה על התורה והמצוות, אתה (יהושע) תצליח בכל מה שתעשה[27]: (ח) אך כדי שתנצח את המלחמות, אין זה מספיק רק שתקיים את המצוות, אלא אתה צריך ללמוד תורה:[28] לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ לא יסור מפיך לימוד ספר התורה הזה שמשה רבינו ציווה ולימד אותך, תמיד תלמד בפיך את תורת משה,[29] וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה תחשוב ותדבר תמיד על הכתוב בתורה ותדבר על הכתוב בתורה, גם ביום וגם בלילה,[30] לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ (תהגה בתורה יומם ולילה) על מנת שתוכל לשמור ולקיים את כל הכתוב בספר התורה,[31] כִּי אָז כאשר תשמור לעשות את כל מה שכתוב בתורה,[32] תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל (כשתשמור לעשות כל מה שכתוב בתורה) אתה תצליח בכל מעשיך[33]: (ט) הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ הרי עוד בחייו של משה, אני (ה') ציוויתי אותך (יהושע) להתחזק ולהתאמץ במלחמה,[34] אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת אל תפחד ואל תישבר,[35] כִּי עִמְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ (אל תפחד ואל תישבר) שהרי ה' נמצא איתך ומסייע בידך בכל מה שתעשה[36]: (י) וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת שֹׁטְרֵי הָעָם ביום שתמו ימי שלושים ימי האבל על משה רבינו, יהושע ציווה את השוטרים שהם הממונים לאכוף את דבר המושל,[37] לֵאמֹר כך אמר יהושע לשוטרים בציוויו[38]: (יא) עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה (יהושע ציווה את השוטרים) תעברו בתוך מחנה ישראל,[39] וְצַוּוּ אֶת הָעָם (בעודכם עוברים בתוך מחנה ישראל) תצוו את עם ישראל,[40] לֵאמֹר כך תצוו את עם ישראל ותאמרו להם: הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה עליכם להכין לכם כל דבר לו אתם זקוקים בשעת הכניסה לארץ,[41] כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים (עליכם להכין את הצידה) מכיוון שבסוף היום השלישי מהיום,[42] אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (בסוף היום השלישי מהיום) אתם תעברו את נהר הירדן הזה,[43] לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ (אתם תעברו את נהר הירדן) כדי לבוא לרשת את הארץ שה' נותן לכם לירושה, את ארץ ישראל[44]: (יב) וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר לשניים וחצי השבטים שכבר קיבלו את הנחלה שלהם בעבר הירדן המזרחי, שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה, אמר יהושע את הדברים הבאים[45]: (יג) זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק לֵאמֹר עליכם לזכור את מה שמשה עבד ה' ציווה אתכם, ועתה מזכיר יהושע את הציווי של משה רבינו לשניים וחצי השבטים:[46] יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם ה' אלוקיכם נותן לכם מנוחה,[47] וְנָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת (ה' נותן לכם מנוחה) על ידי שנתן לכם את עבר הירדן המזרחי כמקום נחלתכם[48]: (יד) נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם וּמִקְנֵיכֶם יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הנשים שלכם, יחד עם ילדיכם והצאן יישארו כאן בחבל הארץ שנתן לכם (שניים וחצי השבטים) משה רבינו, נשיכם וטפכם יישארו בעבר הירדן המזרחי,[49] וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים ואתם (שניים וחצי השבטים) תעברו את נהר הירדן חמושים בנשק,[50] לִפְנֵי אֲחֵיכֶם (תעברו את נהר הירדן חמושים בנשק) לפני אחיכם, שאר עם ישראל, ההולך לכבוש את עבר הירדן המערבי, כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל כל הגיבורים שבכם יעברו את הירדן ויילחמו,[51] וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם ואתם תסייעו לבני ישראל לכבוש את עבר הירדן המערבי[52]: (טו) עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק לַאֲחֵיכֶם (אתם תסייעו לבני ישראל לכבוש את עבר הירדן המערבי) עד שה' ייתן מנוחה גם לשאר אחיכם, לשאר בני ישראל, שעוד לא קיבלו את נחלתם,[53] כָּכֶם (עד שגם שאר בני ישראל יקבלו את נחלתם) כשם שאתם קיבלתם כבר את נחלתכם (בעבר הירדן המזרחי) ואתם יכולים לשבת בשלום,[54] וְיָרְשׁוּ גַם הֵמָּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם (תסייעו לבני ישראל עד ש-) גם הם, (שאר בני ישראל) יכבשו את הארץ שה' נותן להם לנחלה, את עבר הירדן המערבי,[55] וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם (רק אחר שתסייעו לבני ישראל לכבוש את עבר הירדן המערבי) אתם תוכלו לחזור לעבר הירדן המזרחי, שם נמצאת נחלתכם,[56] וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ ורק אז אתם תאחזו בנחלתכם ללא ערעור. יהושע אמר לשניים וחצי השבטים שכל עוד הם לא סיימו את חובתם לסייע לבני ישראל לכבוש את עבר הירדן המערבי, יהיה ערעור על כך שהם נחלו את עבר הירדן המזרחי, היות והם עדיין לא קיימו את החלק שלהם בהסכם שזיכה אותם בנחלה בעבר הירדן המזרחי,[57] אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק (תאחזו) בנחלה שנתן לכם משה שהיה עבד ה' וקיים כל מה שה' אמר,[58] בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ (בנחלה שמשה רבינו נתן לכם שנמצאת) במקום זריחת השמש, בעבר הירדן המזרחי[59]: (טז) וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ שניים וחצי השבטים ענו ליהושע, לֵאמֹר כך אמרו שניים וחצי השבטים ליהושע בתשובתם:[60] כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה כל מה שאתה (יהושע) צווית אותנו, אנחנו נעשה,[61] וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ ואנחנו נלך לכל מקום שתשלח אותנו[62]: (יז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כמו שבחייו של משה רבינו, אנחנו (שניים וחצי השבטים) שמענו בקולו וקיימנו את מה שהוא ציווה אותנו,[63] כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ (כשם ששמענו בקולו של משה רבינו) כך נשמע גם בקולך (יהושע),[64] רַק אולם אנחנו (שניים וחצי השבטים) נשמע בקולך (יהושע) בתנאי אחד:[65] יִהְיֶה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה (התנאי שנשמע בקולך הוא) שה' יהיה בעזרתך כשם שהוא היה בעזרתו של משה רבינו[66]: (יח) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ כל אדם שימרוד בך,[67] וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ וכל אדם שלא יקבל ויקיים את כל מה שאתה מצווה,[68] יוּמָת (כל אדם שימרוד בך ולא יקיים את מה שאתה מצווה) דינו יהיה דין מוות ואנחנו נהרוג אותו,[69] רַק חֲזַק וֶאֱמָץ רק תתחזק ותתאמץ כדי להעניש את כל מי שעובר על דבריך[70]:

 

[1] מצודות, וכתב שהוי"ו שבתחילת המילה "ויהי" באה לחבר את פרקנו לסיפור מיתתו של משה רבינו הכתוב בסוף התורה, וכן כתבו רש"י ואברבנאל. רד"ק: מנהג הלשון בתנ"ך להוסיף ו' ללא חיבור למקום כלשהו.

על מילת "אחרי" כתב רד"ק שהכוונה היא למילה "אחר" בלשון רבים, והכוונה היא שהדיבור אל יהושע לא היה מיד לאחר מיתתו של משה רבינו, אלא רק לאחר שכבר עבר זמן ממיתתו. דבריו של הרד"ק מכריעים מחלוקת במדרש חז"ל שם נחלקו אמוראים בהבדל שבין מילת "אחרי" למילת "אחר": "רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זימרא, רבי יודן אמר בכל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר מופלג, ור' הונא אמר בכל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג" (בראשית רבה פרשה מד). בפירוש "לב אהרון" אצלנו הסביר שטעם המחלוקת היא שהם שמעו בשם ר' יוסי שיש הבדל בין המילה "אחרי" למילה "אחר" אבל לא זכרו בדיוק באיזו מילה מדובר. ר' יודן סובר שמבחינה לשונית, האות י' מורה על סמיכות, וממילא היא גם מורה על סמיכות הזמנים. לפי רב הונא האות י' משמשת ללשון ריבוי והפלגה, משמע שיש לומר שהי' באה לומר שהזמן שנכתב מופלג מהזמן הראשון שהוזכר. כמו"כ בביאור המדרש שבו נחלקו האמוראים אם "ויהי אחרי מות" חוזר העולם לאחוריו או לא, כתב בעל הלב אהרון שהכוונה היא שלפי ר' סימון, בכל מקום שכתוב "ויהי אחרי מות" ברצף הנזכר, הדבר מראה שהעולם שהיה עד אז ניסי, השתנה וחזר להיות טבעי: במות אברהם סתמו הפלשתים את הבארות, במות משה נפסק המן ובמות יהושע התחילו אומות העולם להתגרות בישראל. לפי ר' יודן, הפסוק דווקא מראה שאנשים אלה היו ברי תחליף, יצחק החליף את אברהם, יהושע את משה ושבט יהודה עלה להילחם בכנעני וניצח אותו לאחר מות יהושע. 

רלב"ג בסיכום התועלויות (בסוף פרק ד'): הדגש כאן על היותו של משה רבינו עבד ה' היא לומר שמשה רבינו לא עבר את הירדן בגלל חטא בני ישראל ולא בגלל חטא שלו עצמו. לב אהרון: לכאורה ציון מותו של משה רבינו מיותר, שהרי התורה מסתיימת במיתתו של משה וגם בדבריו של ה' אל יהושע מוזכר מיתתו של משה. אלא שצלע זו של הפסוק באה לומר לנו שהקב"ה עשה חסד גדול עם בני ישראל שלא השאיר אותם ללא מנהיג, ומיד לאחר מותו של משה, הקב"ה מינה את יהושע להנהיג את עם ישראל. מעם לועז: הנביא הדגיש את היותו של משה עבד ה' כדי לומר שגם לאחר מותו, משה רבנו עומד ברקיע ומשמש את קונו.

[2] תרגום. הגר"א: הפסוק בא לומר שיהושע זכה להתגלות בזכות היותו משרת משה, ונאמר כאן שיהושע היה משרתו של משה ולא תלמידו משום שגדולה שימושה יותר מלימודה. על כך יש לכאורה לשאול מדוע הגמרא במסכת ברכות (דף ז' עמוד ב') הוכיחה שגדולה שימושה של תורה יותר מלימודה מאלישע ולא מיהושע. ואולי ניתן לומר שהגמרא העדיפה להוכיח ממקום שמסופר על ראיית שימושה של תורה בידי אדם, שם תיאר אחד ממשרתיו של יהורם מלך ישראל את אלישע כאדם שיצק מים על יד אליהו, ומשם רואים שגם בעיני אדם גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, וכאן הייתה ההוכחה מוכחת רק מהסתכלותו של הקב"ה. מעם לועז: יהושע תואר בתור משרת משה כדי שהוא יזכור מה היה מעמדו לפני פטירת משה רבינו, וכך הוא לא יבוא לידי גאווה. בפירוש נוסף כתב שהטעם שיהושע מונה להנהיג את עם ישראל הוא שהוא היה משרתו של משה, והצער שלו על פטירת משה רבינו היה הגדול ביותר בכל עם ישראל. לב אהרון: יהושע הוזכר בתור משרתו של משה כדי להודיע לנו מדוע זכה לנבואה (כפי שראינו לעיל), או משוםשבגלל מותו של משה, נשארו בני ישראל ללא נביא, וממילא היה צורך למנות את יהושע, ממשיך דרכו של משה לנביא. או כדי ללמדנו שיהושע עדין ינק את נבואתו מכוחו של משה רבינו. בהמשך דבריו פירש באופן נוסף, שלאחר מותו של משה רבינו, חששו בני ישראל מהמלחמה נגד העמים יושבי הארץ משום שלא היה להם מנהיג כמו משה, ולכן ה' אמר לבני ישראל שיהושע יחליף את משה. בסוף דבריו בעניין זה כתב שבני ישראל חששו שהם כבר לא יזכו לרשת את הארץ משום שהם חשבו שזכותו של משה היא הנותנת להם את הארץ, ועל ידי מינוי יהושע, תלמידו של משה, נחשב הדבר כאילו משה רבינו עדיין חי. הרב מאלי שליט"א בספרו אורות מציון (להלן "אורות מציון") הביא מדרש חז"ל ששבט יוסף לא השתעבד במצרים ומכאן הוא מקביל בין משה רבינו שגדל כבן חורין ליהושע שגם הוא גדל כבן חורין.

בביאור שמו של יהושע "בן נון" עם חיריק במקום סגול, כתב הרמב"ן בפירושו לספר שמות פרק לג' פסוק יא' שפעמים רבות כתוב בתורה חיריק במקום סגול. בפירוש נוסף כתב שהתורה באה לרמז ששמו של יהושע הוא גם מלשון תבונה – "בנון" משמעו תבונה.

[3] הגר"א וכתב שבכל מקום שכתוב "לאמר" במקרא, הכוונה היא שעד כאן תיאור עצם האמירה ומכאן ולהבא הם דברי האומר. עיין אוצר מפרשי התורה על ספר שמות במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר" שם הסברנו את משמעות המילה "לאמר" לאור דברי פרשנינו. לב אהרון: המילה "לאמר" כאן שונה ממשמעותה בכל מקום אחר בתנ"ך. בכל מקום, משמעות המילה "לאמר" היא לומר לאחרים, ואילו בפסוק זה, אין שום תוכן של אמירה לבני ישראל, כל תוכן הנבואה מכוון כלפי יהושע. אלא שהכוונה היא שעצם האמירה, עצם המינוי שה' מינה את יהושע שיאמר את דברי הנבואה לבני ישראל, היא המוזכרת כאן, והכוונה לכל דברי הנבואה שנאמרו בהמשך, אם בתור נבואה ואם בתור נחמה על מיתתו של משה רבינו. בסוף דבריו כתב שה' אמר ליהושע שתמיד יאמר לבני ישראל שמשה רבינו הוא עבד ה' האמיתי, והוא רק משרתו של משה.

[4] רד"ק וכתב שעבד ה' הוא מי ששם את כל כוחותיו בעבודת ה', וגם כשהוא עוסק בענייני העולם, הוא מתכוון בכך לעבודת ה'. כתוספת לדבריו נראה שיש מקום להדגיש שגם יהושע זכה בסוף ימיו לתואר "עבד ה'" –עיין בפרק כד' פסוק כט'. מלבי"ם: כאן רצה הקב"ה להזכיר שגם לאחר מיתתו של משה, הוא (משה) עדיין נחשב עבד ה', כיוון שיש הבדל בין צדיק שעוסק בענייני רוחניות לתועלת עצמו, אז התעלותו הרוחנית נפסקת בשעת פטירתו מהעולם, לעומת צדיק שעובד על מנת לזכות את הדורות הבאים, עבודתו ממשיכה גם לאחר פטירתו. רש"י: הסיבה שהקב"ה מזכיר את מיתתו של משה רבינו ליהושע, למרות שיהושע כבר ידע על כך, היא שבדבריו אמר הקב"ה למשה שלו משה רבינו היה חי עדיין, היה הקב"ה רוצה בו (ולא ביהושע). רלב"ג ומצודות הסבירו שהסיבה שהדברים נאמרו היא שלו משה רבינו היה חי, לא היה אפשר לתת לבני ישראל לעבור את הירדן, משום שעל משה רבינו נגזר שלא לעבור את הירדן. ייתכן לומר שנקודת המחלוקת היא שלפי רש"י, צלע הפסוק מוסב על סיום חומש דברים שם מסופר על מיתתו של משה רבינו, ואילו רלב"ג ומצודות סוברים שצלע הפסוק מוסב על המשך הפסוקים בספר יהושע, שם מצווים בני ישראל לעבור את הירדן. בפירושו על פי דרך הדרש כתב רש"י שהכוונה היא לשלשת אלפים ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה רבינו, ויהושע ביקש ממשה רבינו ללמדו את ההלכות, ותשובתו של הקב"ה הייתה שהתורה נקראת על שמו של משה רבינו ולומר את ההלכות לא ניתן, ולכן ציווה את יהושע לצאת ולטרוד את עם ישראל במלחמה. אברבנאל: הקב"ה אמר ליהושע שאין ראוי להתאבל על משה רבינו יתר על המידה משני טעמים: א. משה רבינו הוא עבד ה' וממילא נפשו בטוב תלין (כמו האיסור להתגודד ולעשות קרחה על המת). ב. אין ראוי לעסוק יותר מידי באבל, אלא ראוי לעסוק במעשים חיוביים כמו העברת הירדן. הרב מאלי שליט"א בספרו "אורות מציון" על ספר יהושע (מעתה ויאלך נזכיר את דבריו בתור "אורות מציון") כתב שהסיבה שה' אמר ליהושע שמשה מת היא כדי שיבין שתמה הנהגתו של משה רבינו מעכשיו ההנהגה עוברת אליו, ואופן ההנהגה צריכה להיות עצמאית ולא חיקוי של משה רבינו.

[5] מצודות.

[6] מצודות וכן כתב רד"ק.

[7] תרגום.                                                                                                                              

[8] תרגום. רד"ק: "להם לבני ישראל" – הכפילות היא מדרכה של התנ"ך, ומצאנו פסוקים כאלה בתורה: "יביאה את תרומת ה'". אברבנאל: שאל מתחילה מדוע לא כתוב "לכם" ולא כלל ה' את יהושע בכלל מקבלי הארץ? על כך ענה שהארץ ניתנה לבני ישראל כעם, לא לדור מסוים ולא לאנשים מסוימים. 

[9] רד"ק.

[10] תרגום. רש"י: הדבר בא להוציא מקומות בחוץ לארץ שייכבשו לפני שעם ישראל יכבוש את כל ארץ ישראל. רק לאחר שעם ישראל יכבוש את כל ארץ ישראל, יהיה מותר לעם ישראל לכבוש גם שטחים בחוץ לארץ. לפי רש"י יוצא שפסוק זה מתייחס אל הגבולות שמחוץ לארץ ישראל שבני ישראל עתידים לכבוש. זאת לעומת האברבנאל האומר שפסוקים אלה מתייחסים לגבולות הארץ המובטחת (כפי שהסברנו בפירוט בפסוק הבא). הרי"ף פירש באופן דומה לרש"י.

[11] תרגום.

[12] הרב ישראל אריאל בספרו "אוצר ארץ ישראל" מונה את המקומות בתורה ובנביאים שמוזכרים בהם גבולות ארץ ישראל: בברית בין הבתרים, בפרשת משפטים בציווי על ביעור העבודה הזרה מהארץ, בפרשת מסעי לעניין הכיבוש והנחלה, בפרשת דברים בהקשר של כיבוש הארץ, בפרשת עקב לעניין מצוות כיבוש הארץ, בסיום התורה – במותו של משה רבנו, כאשר התורה מתארת את גבולות הארץ שראה משה רבנו ובמקומות נוספים בספרי הנביאים. לשיטתו, הפסוקים בספר יהושע תואמים את גבולות הארץ שמופיעים בפרשת עקב ומתאימים לכל המקומות שבהם הוזכרו גבולות ארץ ישראל, חוץ מהגבולות בפרשת מסעי. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר במדבר, שם הרחבנו בנושא גבולות הארץ שנאמרו בפרשת מסעי.

[13] רש"י וכתב שעתה עמדו שם בני ישראל ושנקודה זו נמצאת בנקודה הדרומית מזרחית של ארץ ישראל. רד"ק כתב שהלבנון הוא מקום שנמצא בתוך ארץ ישראל עצמה, ובני ישראל עדיין לא עמדו שם, אלא שהנביא ציין מקום זה משום שהם ראו עתה את המקום מהמקום בו הם עמדו.

[14] רש"י. אברבנאל: הסיבה שבהזכרת הגבול כאן מוזכר שנהר פרת הוא "גדול" מה שלא מוזכר בדבריו של משה רבינו וכן התיאור של הים הגדול שהוא "מבוא השמש", דבר שלא מוזכר בתיאורי הגבול אצל משה רבינו הוא משום שבעיניו של יהושע היה נהר הפרת נהר גדול ואילו בעיניו של משה רבינו לא היה נהר הפרת נהר גדול. כמו כן כתב שעצם הסיבה שהיה כאן צורך בהזכרת גבולות הארץ נובעת מהעובדה שיהושע בן נון היה צריך לכבוש את הארץ ולכן נאמרו לו הגבולות וכן שהיה צריך להגביל את מה שנאמר בפסוק הקודם "כל מקום" שהכוונה היא רק למקומות שנמצאים בתחום הארץ המובטחת. להשלמת עניין גבולות הארץ המוזכרים בפסוק זה ולהשוואתם לגבולות הארץ המוזכרים במקומות נוספים במקרא, עיין באוצר המאמרים שם הרחבנו בנושא.

[15] רש"י. הגר"א (וכנראה שכך סובר גם רד"ק) כתב שארץ החיתים היא הגבול המזרחי של הארץ ובכך חולק על רש"י הסובר שלא מוזכר כאן כלל גבול מזרחי. לא פירשנו לפי דבריו משום שהיה נראה לנו שהסיבה שרש"י לא סבר שהנביא מציין גבול מזרחי הוא משום שלפני קביעת כל כיוון חדש, הנביא השתמש בלשון "ועד", ולפני ארץ החיתים לא מוזכר "ועד". אורות מציון: ארץ החיתים אינה נמצאת בגבול ארץ ישראל והקב"ה הבטיח כאן ליהושע שהוא יוכל לכבוש גם מקומות שינם נכללים בגבולות הארץ המובטחת.

[16] מצודות.

[17] רש"י.

[18] תרגום.

[19] מצודות. אברבנאל: הכוונה כאן היא שלא יהיה אדם שיוכל לעמוד בפני בני ישראל. הסיבה שכאן ההבטחה נכתבה בלשון יחיד "איש בפניך" וזאת לעומת הנאמר בתורה "בפניכם" היא משום שההבטחה כאן כללה רק את תקופתו של יהושע. לאחר מותו של יהושע, בתקופת השופטים, היו כבר עמים שהתיצבו בפני עם ישראל ונלחמו נגדו. בפירושו השני פירש כעין פירושו של מצודות, שהכוונה היא שלא יהיה אדם שיוכל לעמוד מולו בגבורה, אלא שהבטחה זו נאמרה לו לתקופה מוגבלת – "כל ימי חייך". בניגוד למשה רבינו, שמעלתו הייחודית בנבואה נשארה גם לאחר מותו, וגם לאחר מותו לא היה נביא שהגיע למדרגתו, הגבורה המייחדת את יהושע תישאר ייחודית לו רק לאורך פרק הזמן שהוא חי, אולם לאחר מותו, יהיו גיבורים גדולים כמוהו. רי"ף: הכוונה היא שלא יהיה אדם מישראל שתהיה לו שררה בפני הציבור. יהושע לא היה זקוק גם לאלעזר הכהן כדי לשאול באורים ותומים לאחר שזכה לנבואה (עד לחלוקת הארץ בגורל).

[20] תרגום.

[21] מצודות. הגר"א: לא ארפך היינו בשעת המלחמה, שינצח את המלחמה, ולא אעזבך, היינו שלאחר המלחמה יישאר ה' איתו.

[22] תרגום. לב אהרון: הכוונה היא שה' לא ירפה מיהושע, ה' לא יתן ליהושע לרדת ממדרגתו הרוחנית, וממילא הדבר יגרום לכך שה' גם לא יעזוב אותו. על ידי שיהושע יישאר תמיד במדרגתו הרוחנית, הוא יזכה שה' תמיד יסייע לו (אחרת לא מובן לשון הפסוק: אם ה' לא ירפה אפילו מעט מיהודע, כל שכן שלא יעזוב אותו).

[23] מצודות וכן משמע מרש"י שפירש שמדובר בדרך ארץ ולא פירש למה הכוונה, אך בהמשך דבריו כתב "כמו שהוא אומר כי אתה תנחיל את הארץ". "אמץ" לפי פירוש מצודות הוא לשון התחזקות ויש כאן כפילות בפסוק וכן פירש האברבנאל בפירושו הראשון. בפירושו השני פירש אברבנאל שהכוונה היא שה' רצה להדגיש ליהושע שהוא ינחל את הארץ – לא בזכותו, אלא בזכות אבות, ולכן אומר ה' ליהושע שהוא אמנם יתמלא בחוזק ואומץ לכיבוש הארץ, אך מקור ההתחזקות הוא זכות אבות. רי"ף: הכוונה היא שיהושע יתחזק בכיבוש הארץ ושלא יישא פנים לאף אחד בחלוקת הארץ. הגר"א: חזק היינו בגוף ואמץ היינו בלב. מלבי"ם: "חזק" היינו תחילת ההתאמצות לעומת "ואמץ" היינו לאחר שכבר התעורר להתחזק, הוא מתמיד בהתחזקות זו.

[24] תרגום. מלבי"ם: עצם התפקיד של יהושע להנחיל את הארץ לבני ישראל היא המצריכה אותו להתחזק ולהתאמץ. לב אהרון: יהושע חשש שמא גורלו יהיה כגורלו של משה שהוא לא יספיק לכבוש את הארץ, וממילא יש חשש שהוא יתרפה ככל אדם שמתמלא רפיון כאשר הוא יודע מראש שהוא לא יצליח להשיג את מטרתו, ולכן ה' אמר לו שעליו להתחזק ולהתאמץ.

[25] מצודות וכן כתב אברבנאל בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב האברבנאל שהכוונה היא שה' רצה להדגיש ליהושע שמעלתו של משה רבינו גדולה ממעלתו, ולכן עליו לקיים את התורה ללא תנאי ולא לנסות להוסיף או לגרוע ממצוותיה. בהמשך דבריו כתב אברבנאל שהקב"ה ציווה על יהושע שכדי שיבוא לידי קיום התורה, עליו ללמוד את התורה על שני חלקיה: החלק העוסק בציוויים והחלק העוסק בסיפורים (ובפירוש המילים בפסוק לגבי מהו החלק הסיפורי ומהו החלק של הציווי הסתפק האברבנאל וכתב שתי אפשרויות). הגר"א כתב שלשמור היינו קיום מצוות הלא תעשה ולעשות היינו קיום מצוות העשה. מלבי"ם: ההתחזקות היא תחילת ההתעוררות וההתאמצות היא קיום אותה התעוררות. לב אהרון: לאחר שה' אמר ליהושע שהוא יצליח להשיג את מטרתו, היה חשש שמא יהושע יחשוב שהוא אינו צריך לקיים את התורה, משום שהוא בא במקומו של משה רבינו, ולכן ה' הזהיר אותו שיתחק ויתאמץ בדברי התורה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שה' אמר ליהושע שלא יחשוב שהשלמות שיזכה בה תהיה מאת ה' בלבד, אלא השלמות תהיה על ידי קיום מצוות ה'. בפירוש נוסף כתב ש"חזק" היינו שהאדם יתגבר על גופו, "ואמץ" נאמר על חוזק השכל, ואז מעשיך לא יהיו אנושיים.

[26] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שיהושע לא יסטה מדרכו הטובה של משה רבינו. רלב"ג והגר"א: הסטיה לימין היינו להוסיף על מצוות עשה והסטייה לשמאל היינו גריעת מצוות הלא תעשה ועיין בדברינו לעיל שהבאנו את דבריו של האברבנאל.

[27] מצודות. הגר"א: על ידי שמירה על מצוות התורה, יהיה לך שכל ועצה כיצד להילחם, כמו שמצאנו אצל דוד המלך שהצליח במלחמותיו בזכות קיום התורה שלו. לב אהרון: על ידי לימוד, יהושע יכלכל את מעשיו על פי התורה, שהיא מדרגה גבוהה יותר מעשיית המעשים הטובים לפני הלימוד. לכן לא נאמר בפסוק שיהושע יצליח בכל מעשיו, שהרי יהושע יעשה גם מעשים שאינם קשורים ללימוד עצמו, מעשים שהם במדרגה נמוכה יותר מהמעשים הקשורים ללימוד התורה.  

[28] מלבי"ם.

[29] מצודות. רש"י: היה מונח לפני יהושע משנה התורה ולפי זה הכוונה היא לספר דברים. רד"ק הביא את מחלוקת חז"ל שנחלקו אם הכוונה היא לברכה שבה בירך הקב"ה את יהושע או שהכוונה לציווי על יהושע (וכן על כל אדם מישראל) להגות תמיד בתורה.

[30] מצודות ולפי מצודות הכוונה היא גם למחשבה וגם לדיבור. רד"ק: כתב זאת כשני פירושים. פירוש ראשון הוא שצריך לדבר בדברי התורה ולפי הפירוש השני הכוונה היא למחשבה על דברי התורה. לפי הפירוש הראשון הסביר רד"ק שהכוונה היא שיעסוק בתורה בכל זמן פנוי מעסקיו כיוון שלא ניתן לדבר בדברי תורה בעוד האדם עסוק בעסקיו. לפי הפירוש השני הכוונה היא להגות בתורה באופן תמידי. רש"י: הכוונה היא להתבונן בתורה. רלב"ג והגר"א ציינו שניהם לכך שהתלמוד מביא לידי מעשה.

[31] תרגום. מלבי"ם: תכלית לימוד התורה הוא כדי לקיים ולשמור את מצוות התורה, "לשמור" היינו קיום מצוות לא תעשה, ו"לעשות" היינו קיום מצוות עשה.

[32] מצודות.

[33] רד"ק וכן פירש מצודות ולפירוש זה יש כאן כפל לשון ואין הבדל בין הצלחה והשכלה. כמו"כ הביא את שיטת התרגום שתירגם "תכשט" ועניינו קרוב להצלחה, אך אין מדובר ממש בהצלחה, וכך אין כפילות לשון. הגר"א: "תצליח" הוא שכר לימוד התורה ו"תשכיל" הוא שכר קיום המצוות. מלבי"ם: השכלה היא הצלחה שבאה על ידי שימוש בשכל ואילו הצלחה היא ע"י המזל. הקב"ה אומר ליהושע שע"י לימוד התורה, הוא יזכה להשכלה, מכיוון שלימוד התורה מוביל לחכמה גדולה יותר, וגם יזכה להצלחה משום שבשכר לימוד התורה הוא יזכה להצלחה.

[34] רש"י. הגר"א: חזק היינו בתורה ואמץ היינו ביראת שמים. אברבנאל: הסיבה שכאן כתוב "הלא ציויתיך חזק ואמץ" ומשמע שהקב"ה ציווה את יהועש על הדבר כבר בעבר היא משום שבאמת הקב"ה ציווה את יהושע להתחזק במלחמה כבר בחייו של משה וזאת לעומת שני הציוויים של "חזק ואמץ" שנאמרו לעיל – בהנהגת העם ובשמירת המצוות, שבפרקנו זו הפעם הראשונה שיהושע צווה עליהם ולכן לא מוזכר בהם "הלא ציויתיך". בפירושו השני כתב שהציווי להתחזק נובע מכך שיהושע יידע שלא הוא היוצא למלחמה, אלא הקב"ה הוא שיוצא לפני בני ישראל למלחמה. לב אהרון: הכוונה היא שמה שה' ציווה את יהושע להתחזק ולהתאמץ, אינה על חוזק הגוף, שהרי אם יהושע יקיים את מצוות התורה, הוא לא יזדקק לחוזק רוחני, אלא הציווי להתחזק ולהתאמץ הייתה רק על כך שלא יפחד, משום שהפחד מראה על חוסר ביטחון בה'. בפירוש נוסף כתב שבדרך כלל כשמישהו אומר לחברו שלא יפחד, סימן הדבר שהוא כן צריך לפחד. ה' אמר ליהושע שהוא אינו מתכוון לומר לו שיש לו ממה לפחד, אלא שעליו להתחזק בהליכתו למלחמה, ולאחר שיראה שהוא בוטח בה', לא יצטרך כלל להילחם.

[35] מצודות, ולפירושו לשני מילים אלו יש את אותה משמעות – שלא לפחד. הגר"א: הציווי "אל תערוץ" הוא בשעת המלחמה, לעומת הציווי "אל תחת" שהוא ציווי על השלב שלפני המלחמה. מלבי"ם: פירוש "אל תחת" היינו שלא ייפול ממדרגתו אף פעם.

[36] תרגום. בפירוש מצודות כתב שלמרות שה' הוא המדבר, לא כתוב "כי אני אהיה עמך" והביא עוד דוגמאות לסגנון דומה במקרא.

[37] רש"י + מצודות. ועיין באוצר המאמרים שם נבאר אי"ה את סדר הדברים הכתובים בפרקים א' – ב' לפי הפרשנים השונים. מלבי"ם: יהושע דיבר עם שניים וחצי השבטים ושלח את המרגלים עוד לפני שה' התגלה אליו, והוא לא רצה לצוות את השוטרים עד שיחזרו המרגלים, אך לאחר התגלות ה' אליו, חשב שנכון יותר לצוות את השוטרים כבר עכשיו עוד לפני שהמרגלים חזרו. לב אהרון: בדברי ה' אל יהושע, הוא ניחם את בני ישראל על מיתתו של משה על ידי המינוי של יהושע. יהושע רצה לומר לבני ישראל את דברי הניחומים, אלא שכדי שהדברים לא ייראו כדברי גאווה, הוא ציווה את השוטרים לומר אותם, וגם שאופן האמירה תהיה בדרך אגב, תוך כדי ציווי ההכנה על הצידה.

[38] עפ"י הגר"א בפסוק א' בהסבר משמעות לאמר.

[39] תרגום.

[40] תרגום.

[41] רש"י. מצודות כתב שהכוונה ב"צידה" היא למזון. לדבריו, למרות שהיה להם מן, היו להם גם ירקות שמכרו להם סוחרים של אומות העולם. רד"ק: הכוונה במילה "צידה" היא לסוגי מזון חוץ מלחם. המן שימש ללחם וחוץ מזה היו אוכלים איתו מיני מאכלים. מלבי"ם: הכוונה ב"צידה" היא שיטחנו את המן בריחיים ובמדוכה. מעם לועז: הכוונה אינה למזון, אלא לצידה רוחנית, לתשובה ומעשים טובים, בגלל הניסים שעתידים להיות במעבר הירדן. בכך יוצר בעל המעם לועז הקבלה בין מתן תורה שבני ישראל התכוננו לו שלשה ימים, לבין הכניסה לארץ ישראל, שם בני ישראל התכוננו רוחנית במשך שלשה ימים גם כן. אורות מציון: יש כאן הקבלה למעמד מתן תורה שגם שם היה צורך בהכנה של שלשה ימים וכל הדברים החשובים צריכים הכנה מוקדמת. אמנם הוא כתב בדבריו שם שהכוונה היא להכנה לכניסה לארץ ישראל אולם מהנאמר בפרק ג' פסוק ה' משמע שההכנה היא לניסים שייעשו לעם ישראל בבקיעת הירדן ולא לעצם הכניסה לארץ ישראל (וכנראה שצריך לומר שכל שלושים ותשע השנים האחרונות שבני ישראל נדדו במדבר היוו הכנה לכניסה לארץ ישראל).

[42] רש"י.

[43] תרגום. אברבנאל: יהושע היה יכול לומר לעם ישראל שהם עוברים את הירדן בעוד שלשה ימים, למרות שהמרגלים עוד לא חזרו משליחותם, משום שיהושע התכוון להעביר את בני ישראל את הירדן גם ללא שהמרגלים היו חוזרים בזמן שבני ישראל היו צריכים לעבור את הירדן. יהושע התכוון שאם המרגלים יחזרו בזמן – אזי יוכל להיעזר בדבריהם כדי לעודד את העם, אך אם הם לא היו חוזרים בזמן שבני ישראל היו צריכים לעבור את הירדן, אזי בני ישראל היו עוברים את הירדן גם ללא תשובת המרגלים. זוהי גם הסיבה שדבר שילוח המרגלים נכתב בתחילת פרק ב', למרות שלפי סדר הארועים הדבר ארע עוד לפני הציווי לשוטרים.

[44] תרגום.

[45] מלבי"ם: הפועל כאן הוא בהטייה של עבר מוקדם כיוון שיהושע דיבר עם שניים וחצי השבטים עוד לפני שהוא ציווה את בני ישראל על עניין הצידה. מעם לועז: יהושע שלח שלוחים לשניים וחצי השבטים ולא הלך אליהם בעצמו, משום שהוא רצה לומר להם שהוא יצליח להילחם גם ללא עזרתם, שהרי הוא בוטח בה', והוא רצה להראות שהוא שולח לעזרתם כלאחר יד, שהוא אינו צריך אותם באמת. עיין בהערות לביאורנו בפרק כב', שם הבאנו את דברי הפרידה של יהושע משבטים אלו, ושם הבאנו את דברי בעל המעם לועז שיהושע הדגיש בפניהם שה' הוא שנלחם עבור בני ישראל. לב אהרון: יהושע שלח את השוטרים לומר את הדברים גם לשניים וחצי השבטים, משום שגם מדברים אלה היה יכול להיות משמע שיש דברי גאווה. בפירושו השני כתב שיהושע אמר את הדברים לשניים וחצי השבטים בעצמו, ולא היה בכך משום גאווה, שהרי את אותם הדברים אמר לה גם משה רבינו, והיה ברור ליהושע שהם יקיימו את התנאי שלהם, אלא שהוא רצה לזרז אותם לקיים את דבריהם למשה.

[46] מצודות.

[47] מצודות. אברבנאל: יהושע הסביר לשבטי ראובן וגד שהקב"ה הוא שגורם להם מנוחה בעבר הירדן ולכן אין זה ראוי שהם לא ישתתפו במלחמה וכמו כן הקב"ה הוא שנתן להם את עבר הירדן המזרחי וממילא לא יהיה זה ראוי שהם יישארו בעבר הירדן ולא יילחמו. אם ה' הוא שנותן להם את המנוחה ואת הנחלה בעבר הירדן המזרחי, אזי ראוי שהם ישתתפו יחד עם שאר בני ישראל בכיבוש הארץ. בכך הוסיף יהושע עוד טענות לטובת שיתוף השבטים בכיבוש עבר הירדן המערבי וזאת בנוסף על התנאי שהתנה משה עימהם.

[48] מצודות. מלבי"ם: בתחילה, כאשר משה רבינו סיכם עם שניים וחצי השבטים שהם יקבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי, הוא התנה עימהם רק שישתתפו בכיבוש הארץ, אך לא שהם צריכים להישאר עד לאחר חלוקתה. אולם, בספר דברים הוא כבר אמר להם שהם צריכים להישאר עד לאחר החלוקה. ניתן להסביר זאת בשני אופנים: א. גם כאשר משה רבינו אמר לשניים וחצי השבטים שהם יישארו עד לאחר חלוקת הארץ לנחלות, הוא לא התכוון שהם חייבים לעשות זאת, אלא רק אמר שראוי שהם יעשו כן. ב. בתחילה חשב משה רבינו שהארץ תיכבש כולה על ידי נס ובמהירות, אך בספר דברים, לאחר החטאים שבהם חטאו בני ישראל, משה רבינו כבר ידע שכיבוש הארץ וחלוקתה יהיו ארוכים יותר ממה שחשב.

[49] מצודות.

[50] מצודות ולפירושו "חמושים" היינו חמושים בנשק. רד"ק: הכוונה ב"חמושים" היינו חלוצים וכן משמע מתרגום יונתן.

[51] רש"י.

[52] תרגום.

[53] מצודות. אברבנאל: בדברים אלה אומר יהושע לשבטים שהירתמותם לכיבוש הארץ לא תהיה בךתי מוגבלת, אלא רק עד שה' יניח לבני ישראל מאויביהם. יהושע ניסה לעודד את השבטים על ידי תיחום הדרישה מהם לאורך זמן.

[54] תרגום.

[55] תרגום.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] עפ"י הביאור בפסוק א'.

[59] מצודות.

[60] עפ"י הגר"א בפסוק א' בהסבר משמעות "לאמר".

[61] תרגום. מלבי"ם: תשובת שניים וחצי השבטים הייתה שיהושע לא היה צריך לצוות אותם בשמו של משה רבינו, מכיוון שגם מה שהם יקיימו את מה שהוא יצווה אותם, ולא רק בנושא של המעבר לפני בני ישראל.

[62] תרגום.  מעם לועז: מסביר את הכפילות "כל אשר יציתנו נעשה – ואל כל אשר תשלחנו נלך". א. אם היית שולח אותנו בעצמך, היינו הולכים, ואם היית שולח אותנו בלי עזרה של עם ישראל גם היינו הולכים. ב. כל מה שתצווה אותנו עכשיו נעשה, וגם בעתיד, גם לאחר שנחזור לארצנו, כל מה שתצווה אותנו, נעשה. ג. כל מה שתצווה אותנו עכשיו נעשה, ולימות המשיח נהיה הראשונים שייגאלו. לב אהרון: אנחנו נלך לכל שליחות שתשלח אותנו, גם לשליחויות שלא התחייבנו עליהם, וזאת משום שה' יהיה בעזרתך, וזה הדבר שמחייב אותנו לשמוע אליך.

[63] תרגום.

[64] תרגום.

[65] מצודות.

[66] תרגום. רד"ק: כוונתם הייתה שיהושע ילך בדרכו של משה ועל ידי כך יזכה לסיוע מאת ה'. רי"ף: כוונתם הייתה למעט את דרישתם בכך שאמרו שאמנם איננו דורשים ממך להיות במדרגתו של משה רבנו בעניין נבואה, אך אנו כן דורשים שאתה תקיים את מצוות ה' כדי שיסייע לך כמו שהוא סייע למשה.

[67] מצודות. רש"י: הכוונה ב"ימרה" הינה שהאדם יקניט את יהושע בדבריו. לכאורה בכך חולק על המצודות. לפי המצודות הכוונה היא מרד על ידי עשיית מעשה ואילו לרש"י הכוונה היא גם אם האדם לא עשה מעשה אלא רק דיבר נגד יהושע – יתחייב בכך מוות. אברבנאל: "כל איש אשר ימרה את פיך" היינו בלא תעשה, שלא יקיים ציווי של יהושע, וזאת לעומת "ולא ישמע את דבריך" שזה נאמר על אדם שעושה מעשה בפועל שממרה את פיו של יהושע. רי"ף: "כל אשר ימרה את פיך" היינו בהוראה של דבר מהתורה "ולא ישמע את דברך" היינו בענייני העולם, כמו בענייני מלחמות וכדומה.

[68] תרגום.

[69] מעם לועז: ה' אמר ליהושע להנהיג את עם ישראל בחוזקה ומשה רבנו אמר לו להנהיג את עם ישראל בנועם, כאשר הכוונה היא שהוא ינהיג את עם ישראל על דרך האמצע, כפי שמתבטא במשל על אב ואם שמסרו את בנם למלמד, האב אמר למלמד לנהוג עם בנו בתקיפות, והאם אמרה לנהוג עימו במתינות, והמלמד נהג עימו בדרך האמצע.

[70] מצודות. רלב"ג: הכוונה היא ששניים וחצי השבטים הסכימו לקבל עליהם את מנהיגותו של יהושע רק בתנאי שהוא יתחזק ויתאמץ בדרך התורה, אך אם הוא יצווה אותם בדבר שנוגד את דרך התורה – הם לא יקבלו את דבריו. בהסבר נוסף כתב שהכוונה היא שיהושע צריך להתחזק ולהנהיג אותם, משום שבני ישראל זקוקים למנהיג.