יהושע פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר יהושע פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יג' אדר תשע"ח

יהושע פרק ב

(א) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עוד לפני התגלות ה' אל יהושע בפרק א', יהושע כבר שלח לארץ ישראל,[1] מִן הַשִּׁטִּים (יהושע שלח את המרגלים) ממקום שנקרא "שטים", שם חנו בני ישראל,[2] שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים יהושע שלח שני אנשים טובים כדי שירגלו את הארץ,[3] חֶרֶשׁ (יהושע שלח מרגלים) בסתר,[4] לֵאמֹר כך אמר יהושע לאנשים ששלח לרגל את הארץ:[5] לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ תלכו ותרגלו את כל ארץ ישראל, וְאֶת יְרִיחוֹ ותשקיעו מאמץ מיוחד בריגול העיר יריחו (משום שהעיר יריחו הייתה עיר גדולה וחשובה),[6] וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה המרגלים הלכו והגיעו לבית של אישה המוכרת מזונות,[7] וּשְׁמָהּ רָחָב שמה של האישה היה רחב, וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה המרגלים ישנו בבית רחב רק לילה אחד[8]: (ב) וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ נאמר למלך יריחו:[9] לֵאמֹר כך נאמר למלך יריחו:[10] הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל (נאמר למלך יריחו) הלילה באו לכאן (לעיר יריחו) אנשים מבני ישראל, (הכוונה היא למרגלים ששלח יהושע),[11] לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ (האנשים מבני ישראל באו לעיר יריחו) כדי לרגל את הארץ[12]: (ג) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב מלך יריחו שלח שליחים לרחב, לֵאמֹר כך אמר מלך יריחו לרחב על ידי השליחים שהוא שלח אליה:[13] הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ  אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ (מלך יריחו אמר לרחב על ידי השליחים) תוציאי את האנשים שבאו אלייך, כלומר: האנשים שנכנסו לביתך,[14] כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ (תוציאי את האנשים שבאו לביתך) כיוון שהם באו על מנת לרגל את הארץ: (ד) וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ עוד לפני ששליחי מלך יריחו נכנסו אל ביתה, רחב לקחה את כל אחד משני האנשים שבאו לרגל את הארץ, והסתירה כל אחד מהם במקום נפרד,[15] וַתֹּאמֶר רחב אמרה לשליחים של מלך יריחו: כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים באמת באו אלי האנשים שאתם שאלתם אותי עליהם,[16] וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה אך כשהם באו אליי, לא ידעתי מהיכן הם הגיעו וממילא לא הייתי יכולה לדעת שהם מרגלים[17]: (ה) וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ (רחב ממשיכה בדבריה אל שליחי מלך יריחו) כשעמד להחשיך והגיע הזמן לסגור את שערי העיר יריחו,[18] וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ (כשהחשיך והגיע הזמן לסגור את שערי העיר יריחו) המרגלים עזבו את העיר דרך השער לפני ששערי העיר נסגרו,[19] לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים אינני יודעת לאיזה מקום ברחו האנשים עליהם אתם מדברים,[20] רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם תרדפו מהר אחרי האנשים שעזבו את העיר לא מזמן ותצליחו להשיג אותם[21]: (ו) לאחר ששליחי מלך יריחו עזבו את ביתה וחשבו שהם רודפים אחרי המרגלים, וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה רחב העלתה את המרגלים לגג,[22] וַתִּטְמְנֵם רחב הטמינה, הסתירה, את המרגלים במקום בטוח יותר ממה שהסתירה אותם עד עכשיו, משום שהיא חששה שמא השליחים של מלך יריחו יחזרו לביתה,[23] בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ (רחב הסתירה את המרגלים) בקני פשתן, כשהפשתן עדיין נמצא בתוך העצים ועוד לא הוציאו את הפשתן משם,[24] הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג (רחב הטמינה את המרגלים בפשתי העץ) אשר היו מסודרות לה על גג ביתה[25]: (ז) וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן השליחים ששלח מלך יריחו רדפו אחרי המרגלים. אמנם השליחים לא רדפו באמת אחרי המרגלים, שהרי המרגלים היו בבית רחב, אלא הנביא אומר ששליחי המרגלים חשבו שהם רודפים אחרי המרגלים,[26] עַל הַמַּעְבְּרוֹת (שליחי מלך יריחו רדפו אחרי המרגלים) עד למקום בו עוברים את הירדן,[27] וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי שוערי העיר יריחו סגרו את שער העיר לאחר ששליחי מלך יריחו יצאו מהעיר לרדוף אחרי המרגלים. על ידי סגירת השער, יכלו תושבי יריחו למנוע את יציאת המרגלים מהעיר במקרה והם עדיין נשארו בה,[28] כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם (השוערים של העיר יריחו סגרו את שער העיר) לאחר שיצאו הרודפים שרדפו אחרי המרגלים: (ח) וְהֵמָּה הם, המרגלים,[29] טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן (המרגלים) עוד לא נרדמו,[30] וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג (עוד לפני שהמרגלים נרדמו) רחב עלתה אל המרגלים שהיו על גג ביתה[31]: (ט) וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים רחב אמרה אל המרגלים:[32] יָדַעְתִּי אני הבנתי כבר את שלשת הדברים הבאים: 1) כִּי נָתַן יְקֹוָק לָכֶם אֶת הָאָרֶץ (הדבר הראשון שהבנתי הוא ש-) ה' ייתן לכם את ארץ ישראל,[33] 2) וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ (הדבר השני שהבנתי הוא ש-) על יושבי ארץ ישראל, נפל פחד מפניכם,[34] 3) וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם (הדבר השלישי שהבנתי הוא ש-) לב יושבי הארץ נמס בגלל שהם מפחדים מכם[35]: (י) רחב מונה את הסיבות שיושבי הארץ מפחדים מבני ישראל: כִּי שָׁמַעְנוּ שהרי שמענו שני ארועים שארעו לבני ישראל:[36] 1) אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְקֹוָק אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (הארוע הראשון) ה' ייבש את ים סוף, כדי שאתם (בני ישראל) תוכלו לעבור בתוכו כאשר יצאתם ממצרים (קריעת ים סוף),[37] 2) וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן (הארוע השני) את מה שעשיתם לשני מלכי האמורי שארצם נמצאת בעבר הירדן המזרחי,[38] לְסִיחֹן וּלְעוֹג שני המלכים עליהם אני מדברת הם סיחון ועוג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם שמענו שהשמדתם אותם[39]: (יא) וַנִּשְׁמַע תושבי יריחו שמעו על שני הארועים האלה,[40] וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ הלב שלנו נמס מרוב פחד (מה' אלוקיכם שעוזר לכם),[41] וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם הרוח של כל אחד מיושבי יריחו לא קמה, הרוח של כל אחד מיושבי יריחו הייתה שפופה כדרכו של אדם שמפחד,[42] כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת (אנחנו כל כך מפחדים) מפני שה' אלוקיכם הוא השולט בשמים ובארץ, והוא יכול לעשות לנו ככל העולה על רוחו[43]: (יב) וְעַתָּה עכשיו, כשברור לנו שאתם תכבשו את יריחו,[44] הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיקֹוָק הישבעו לי עכשיו בשם ה',[45] כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד (תישבעו לי) שהרי אני (רחב) עשיתי אתכם (המרגלים) חסד בכך שהחבאתי אתכם בלי שעשיתם לי אף פעם טובה (פרוש המילה חסד היא כאשר ראובן עושה טובה לשמעון, בלי ששמעון עשה אי פעם טובה לראובן, כך רחב עשתה טובה למרגלים בלי שהם אי פעם עשו לה טובה),[46] וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד אני מבקשת מכם שגם אתם תעשו חסד עם משפחתי, למרות שהם אף פעם לא עשו לכם טובה. רחב מבקשת מהמרגלים שכשם שהיא עשתה להם חסד בלא שהם עשו לה טובה, כך הם יעשו חסד עם משפחתה למרות שמשפחתה לא עשתה להם כל טובה,[47] וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת (החסד שאני מבקשת מכם לעשות הוא ש-) תיתנו לי סימן אמיתי שבני ישראל לא יהרגו אותנו (רחב ומשפחתה)  לאחר שהם יכבשו את יריחו[48]: (יג) וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם אתם (בני ישראל) תשאירו בחיים את אבא שלי, את אימא שלי, את האחים והאחיות שלי, ואת כל משפחותיהם,[49] וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת ותצילו את נפשות משפחתי ממוות ותדאגו שגם אחרים לא יהרגו אותם. כוונת רחב היא ששבועת המרגלים לא תכלול רק התחייבות שבני ישראל לא יהרגו את רחב, אלא שהשבועה תכלול גם התחייבות שבני ישראל יגנו על רחב ומשפחתה כך שגם תושבי יריחו לא יהרגו אותם[50]: (יד) וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים המרגלים ענו לבקשתה של רחב: נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אם מישהו מבני ישראל ירצה להרוג אתכם כשנכבוש את יריחו, אנחנו נסכן את עצמנו ונציל אתכם, גם אם התוצאה תהיה שאנחנו נמות במקומכם,[51] אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה אך נסכים להשאיר אתכם בחיים בתנאי שלא את ולא מישהו אחר ממשפחתך יספרו למישהו מחוץ למשפחה את דבר ההסכם ואת האות שנסכים עליו. החשש של המרגלים היה שאם רחב ומשפחתה יספרו על דבר האות לאנשים מחוץ למשפחה, גם הם ישתמשו באות וכך לא יהיה ניתן להבחין בין רחב ומשפחתה לשאר תושבי העיר,[52] וְהָיָה בְּתֵת יְקֹוָק לָנוּ אֶת הָאָרֶץ כאשר ה' ייתן לנו (עם ישראל) את הארץ, כשנכבוש את יריחו,[53] וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת אנחנו (עם ישראל) נעשה לך גם חסד שתוצאותיו יצקיימו גם בדורות הבאים[54]: (טו) וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן רחב הורידה את המרגלים על ידי חבל ששלשלה דרך החלון שהיה בביתה (המרגלים לא היו יכולים לצאת מהעיר דרך השער, מפני ששומרי העיר סגרו את שער העיר),[55] כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה שהרי הבית של רחב היה בתוך הקיר של חומת יריחו, כך שחלון ביתה (של רחב) היה מחוץ לחומה, וכך יכלו המרגלים לצאת דרך החלון של ביתה מחוץ לחומה,[56] וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת ביתה של רחב היה בתוך חומת העיר יריחו[57]: (טז) וַתֹּאמֶר לָהֶם רחב אמרה למרגלים: הָהָרָה לֵּכוּ תלכו אל ההר,[58] פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים (תלכו אל ההר) שמא יפגשו אתכם האנשים שרודפים אחריכם,[59] וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אתם (שני המרגלים) תתחבאו בהר למשך שלשה (3) ימים,[60] עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים (תתחבאו בהר למשך שלשה ימים) עד שבעוד שלשה ימים, הרודפים של מלך יריחו יחזרו מלרדוף אחריכם, הרודפים של מלך יריחו כבר לא ירדפו אחריכם יותר,[61] וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם (אחרי שלשת הימים שתתחבאו בהר) אתם תוכלו להמשיך בדרככם למחנה ישראל, כיוון שהרודפים אחריכם יתייאשו מלהשיג אתכם[62]: (יז) וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים לאחר שהמרגלים כבר ירדו מהחלון, הם אמרו לרחב:[63] נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ אם לא תקיימי את חלקך בהסכם (ההסכם שרחב הסכימה עליו עם המרגלים: בני ישראל ישאירו אותה ואת משפחתה בחיים והיא לא תגלה את דבר ההסכם לאף אחד וגם כל משפחתה תישאר בבית), אנחנו נהיה נקיים, לא נהיה אשמים בהפרת ההסכם. לכן אנחנו רוצים לחזור ולומר את ההסכם בצורה מפורשת. לפני שעזבו את בית רחב, המרגלים אמרו לה שהם רוצים לחזור שוב באופן ברור על ההסכם ביניהם, כך שאם רחב או מישהו ממשפחתה לא יקיימו את חלקם בהסכם, יהיה ברור לרחב שהייתה כאן הפרה של ההסכם מצידה (או מצד משפחתה) וממילא בני ישראל כבר אינם מחוייבים לקיים את חלקם בהסכם. זוהי הסיבה שהמרגלים יאמרו לרחב לתלות את חוט השני על חלון ביתה[64]: (יח) הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ כאשר אנחנו נבוא לארץ ישראל יחד עם שאר בני ישראל,[65] אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ (כאשר אנחנו נבוא לארץ ישראל) את תיקשרי את החוט האדום הזה על אותו חלון ממנו הורדת אותנו מביתך, כדי שהחוט ישמש לסימן זיהוי לביתך,[66] וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה ותכניסי לביתך את כל משפחתך: אביך, אימך, אחיך וכל משפחתך[67]: (יט) וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה כל מי שייצא מחוץ לדלת ביתך בזמן שאנחנו כובשים את יריחו,[68] דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ (כל מי שייצא מחוץ לדלת ביתך בזמן שאנחנו כובשים את יריחו) הוא הביא על עצמו את המוות, כלומר: מי שייצא מפתח דלת רחב בזמן כיבוש יריחו ייהרג עם שאר תושבי יריחו,[69] וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם ואין אנחנו (בני ישראל) חייבים על הריגתו (של מי שיצא מהבית בזמן כיבוש יריחו), שהרי הוא יצא מהבית, ובכך גרם לעצמו להיהרג, ולנו לא הייתה דרך להצילו,[70] וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת וכל אדם ממשפחתך שיישאר איתך בביתך, ולא ייצא משם,[71] דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ (כל מי שיישאר איתך בבית) אנחנו (בני ישראל) אחראים אם מישהו יהרוג אותו, שהרי הוא קיים את חלקו בהסכם[72]: (כ) וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה אם תספרי למישהו אחר על האות שאנחנו מסרנו לך (תליית חוט השני), כך שהם יוכלו להינצל גם כן,[73] וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ (אם תספרי למישהו אחר על האות) אנחנו נקיים מהשבועה ואנחנו פטורים מקיום ההסכם, איננו חייבים יותר לקיים את השבועה הזו[74]: (כא) וַתֹּאמֶר רחב אמרה למרגלים: כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא (רחב אמרה למרגלים), דבריכם נכונים, ואני מוכנה לקיים את ההסכם,[75] וַתְּשַׁלְּחֵם רחב שילחה את המרגלים. הכוונה היא שהמרגלים אכן הלכו להר כפי שרחב ייעצה להם לעשות,[76] וַיֵּלֵכוּ המרגלים הלכו אל ההר כפי שאמרה להם רחב לעשות,[77] וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן כעבור מספר ימים, כאשר נכנסו בני ישראל לארץ, רחב קשרה את החבל האדום בחלון הבית שלה (ואין הכוונה שקשרה את החבל עכשיו)[78]: (כב) וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה המרגלים הלכו ועלו להר,[79] וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים המרגלים ישבו בהר במשך שלשה ימים,[80] עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים (המרגלים ישבו בהר) עד שהרודפים אחריהם חזרו ליריחו,[81] וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ הרודפים אחרי המרגלים ביקשו למצוא את המרגלים בכל הדרך המוביל מיריחו לירדן,[82] וְלֹא מָצָאוּ הרודפים לא מצאו את המרגלים[83]: (כג) וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר המרגלים חזרו וירדו מההר אל הדרך המובילה לירדן,[84] וַיַּעַבְרוּ המרגלים עברו את נהר הירדן כדי להגיע למחנה ישראל,[85] וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן המרגלים הגיעו אל יהושע בן נון, וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם המרגלים סיפרו ליהושע את כל מה שקרה להם ביריחו[86]: (כד) וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ המרגלים אמרו ליהושע: כִּי נָתַן יְקֹוָק בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ (המרגלים אמרו ליהושע) כל מה שקרה לנו, שרחב הצילה אותנו, ושיושבי יריחו מפחדים מאיתנו, נובע מכך שה' מסר בידינו את הארץ הזאת,[87] וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ וגם נשברו כל יושבי הארץ מפנינו. כל יושבי הארץ מפחדים מאיתנו[88]:

 

[1] כך כתב רש"י אצלנו, וכן כתב מצודות בפרק א' פסוק יא', שם כתב שעצם ההתגלות שבפרק א' היה לאחר שליחת המרגלים. האברבנאל בפירושו לפרק א' פסוק י' כתב שהסיבה שהנביא כתב כאן את עניין שליחת המרגלים, למרות שיהושע שלח את המרגלים לפני שציווה את השוטרים על מעבר הירדן היא משום שהנביא רצה להדגיש לנו שיהושע התכוון לעבור את הירדן גם ללא תשובה של המרגלים. גם אם המרגלים לא היו חוזרים משליחותם, יהושע היה מעביר את בני ישראל את הירדן. רד"ק כתב שהציווי ולשוטרים שבפרק א' היה לאחר שילוח המרגלים, אך אין הוכחה מדבריו ששליחת המרגלים הייתה לפני ההתגלות. לב אהרון: יהושע שלח את המרגלים לפני שה' דיבר איתו (הנבואה שבפתיחת הספר), משום שמטרת שליחת המרגלים הייתה רק לוודא שהפחד של יושבי הארץ היה עדיין קיים ושה' עדיין מסייע לבני ישראל. בפירוש נוסף כתב שהדיבור של ה' ליהושע היה בה' ניסן, ומיד שלח יהושע מרגלים, אלא שהוא לא פירסם את הדברים תוך כדי האבל של משה, ולכן רק בז' אדר אמר לבני ישראל שהם עתידים לעבור את הירדן בעוד שלושה ימים. ועיין באוצר המאמרים שם הרחבנו בנושא תאריכי ההתרחשות של המסופר בפרקים א' – ב'.

המלבי"ם מונה חמישה הבדלים בין שליחת המרגלים על ידי יהושע לשליחת המרגלים על ידי משה, ובכך מסביר מדוע לא חשש יהושע משליחת המרגלים למרות שבעבר היה כבר כישלון. א. משה שלח את המרגלים על פי רצון העם ואילו יהושע שלח את המרגלים מיוזמתו. ב. משה שלח את המרגלים ממדבר פארן שהוא מקום מרוחק מארץ כנען, ולכן היה קשה יותר לעם להבין את מהות הארץ ואת היכולת שהייתה להם לכבוש את הארץ, ולעומת זאת יהושע שלח את המרגלים מהשיטים שהוא מקום קרוב לארץ ישראל. ג. יש הבדל בין "תרים" שאז הכוונה היא שהשליחים בודקים את טיב הארץ, ואז צריך נשיא לכל שבט, לבין "מרגלים" אז הכוונה היא לראות את ערוות הארץ ולצורך כך אין צורך בנשיאים ואין צורך בנציג לכל שבט. בניגוד למשה רבינו ששלח את המרגלים כדי לתור את הארת, יהושע שלח את המרגלים על מנת לרגל את הארץ. ד. יהושע שלח את המרגלים "חרש" – אף אחד חוץ ממנו לא ידע על שליחת המרגלים. ה. עיקר שליחות המרגלים הייתה כדי לבדוק את העיר יריחו ואת סביבתה ולא לבדוק את כל הארץ. אברבנאל מונה ארבעה הבדלים בין שליחת המרגלים בימי יהושע לשליחת המרגלים בימי מישה: א. שהיו שנים עשר מרגלים ולכן קל יותר להאמין לדבריהם מאשר להאמין לדבריהם של שני מרגלים. ב. המרגלים ששלח משה היו ראשי בני ישראל ולכן היה קל יותר להאמין לדבריהם. ג. משה שלח אותם גם לדברים שאינם קשורים ישירות לריגול "וראיתם את הארץ ... ומה הערים" וזאת לעומת יהושע ששלח אותם רק למטרת ריגול. ד. משה שלח את המרגלים בגלל עצת בני ישראל ואילו כאן היוזמה כולה הייתה של יהושע.

[2] אורות מציון: יש בשליחת המרגלים מהשיטים משום תיקון לשני חטאים של עם ישראל: חטא המרגלים וחטא בעל פעור שגם היה שם (והדבר גם בא לידי ביטוי בכך שהם הגיעו לבית אישה זונה).

[3] רד"ק וזאת בניגוד למרגלים ששלח משה שהוציאו את דיבת הארץ. לב אהרון: הכוונה במילה "שנים" אינה רק לכמות המרגלים שנשלחו, אלא לומר שהם היו שווים במעלתם.

[4] רד"ק. לפי פירוש זה, יהושע שלח אותם בלי שבנ"י יידעו, כדי שלא יפחדו שמא גם מרגלים אלו ייכשלו בדיבת הארץ כמו שנכשלו המרגלים ששלח משה רבינו. כמו כן כתב רד"ק שלשה פירושים נוספים. הראשון: ששלח אותם בשתיקה, כלומר שלא ימשכו תשומת לב. השני: שיטענו עצמם בכלי חרס על מנת שייראו בפני יושבי הארץ כמוכרי כדים. השלישי: שיעשו עצמם כחרשים כדי שיושבי הארץ לא יסתירו מהם את הלך מחשבתם. רש"י כתב גם הוא כשני הפירושים האחרונים. מצודות פירש שחרש היא מלשון מחשבה, ותפקיד המרגלים היה לברר את מחשבות יושבי הארץ, וממילא גם מובן לפי דבריו שהמרגלים ביררו את הלך הרוחות בארץ ולא את הארץ עצמה. לב אהרון: על פי זה מובן גם השימוש במילה "לאמר" שבסוף הפסוק. תפקיד המרגלים היה לברר בפיקחות את הלך רוחם של יושבי הארץ, וזאת על ידי שהם היו מדובבים את יושבי הארץ עד שהיו אומרים את מה שעל ליבם. לשיטתו, אפשר להסביר גם את המילה "לאמר" על פי הפירוש השלישי של הרד"ק. על ידי שהמרגלים יראו את עצמם כחרשים, הם יגרמו ליושבי הארץ שלא להיזהר מהם, ועל ידי כך הם יאמרו את שעל ליבם.

רלב"ג כתב שמטרת השליחות הייתה כדי לברר את מצב רוחם של יושבי הארץ ולעומתו כתב המלבי"ם שמטרת שליחת המרגלים הייתה כדי לראות את נקודות התורפה של הארץ ולראות מהיכן ניתן לכובשה, ועיין באוצר המאמרים. לב אהרון: מטרת שליחת המרגלים הייתה כדי שבני ישראל יראו שיושבי הארץ עדיין יראים מהם, והדבר מראה שה' עדיין מסייע להם בכיבוש הארץ. אמנם דבריו לכאורה דומים לדברי הרלב"ג, אלא שהוא מחלק ואומר שלפי הרלב"ג, יהושע רצה להראות שיושבי הארץ עדיין מפחדים מבני ישראל על דרך הטבע. לפי פירושו, יהושע רצה לראות שיש עדיין סייעתא דשמיא בכיבוש הארץ, על ידי שה' מטיל את פחדו על אויבי ישראל. זו גם הסיבה שיהושע לא חשש לשלוח מרגלים, למרות שהמרגלים שמשה שלח נכשלו. משה הדגיש את כיבוש הארץ בדרך הטבע ולכן רצה לברר את טיב הארץ ואת חוזקם של יושבי הארץ, כדי להעריך אם כדאי להשקיע מאמצים בכיבוש ארץ ישראל. לעומתו, יהושע שלח מרגלים רק כדי לראות האם יושבי הארץ עדיים מפחדים מה'.

[5] מצודות.

[6] רש"י.

[7] מצודות וכן כתבו התרגום ורש"י. בכך הם חלקו על חז"ל שאמרו שזונה כפשוטו. ברד"ק פירש שגם תרגום יונתן מתכוון לומר שהכוונה היא לזונה ממש. אברבנאל: רוב הנשים שהיו מוכרות מזונות היו גם נשים זונות, והמרגלים חטאו בכך שהם נכנסו לביתה של רחב, והיה להם להסתובב בעיר ובשדות, ובגלל שחטאו, נאמר למלך יריחו על כניסתם לעיר. אורות מציון: מסתבר יותר לומר שהם הגיעו לבית אישה שמוכרת מזונות משום שהם רצו לשמוע את הלך רוחם של כל אלה שבאים לפונדק.

בעניין הלשון "וילכו ויבואו", כתב בלב אהרון שניתן לפרש בשלשה דרכים א. שהם הלכו לקיים את ציווי יהושע ועשו זאת על ידי שהם באו אל בית אישה זונה. ב. שהם הלכו לבצע את שליחותו של יהושע, ויצאו לרגל את הארץ, ותוך כדי הריגול הם הגיעו לביתה של רחב. ג. שכשם שביאתם הייתה ללא חטא, כך הליכתם הייתה ללא חטא. הרב יגאל אריאל בספרו עוז וענווה בעמוד 30 כתב שהביטוי "וילכו ... ויבואו" נועד להביא לידיעתנו שמלכתחילה לא הייתה סיבה ממשית שהאדם יהיה במקום שבו הוא היה, כמו שבמקרה שבספר שמואל, לא הייתה סיבה ממשית שאבנר יהיה בגבעון, אלא שמטרתו הייתה להתגרות ביואב, ולכן הוא בקושי חזר לעבר הירדן. לא הבנתי כיצד ניתן ליישם את הדברים בפסוק שלנו, שהרי המרגלים נשלחו על ידי יהושע, ואולי הדבר נועד להדגיש שהמרגלים לא התכוונו מלכתחילה להגיע דווקא לביתה של רחב, אלא שלשם הביאה אותם יד ה'.

[8] רד"ק. המלבי"ם הסביר מדוע באו המרגלים דווקא אל ביתה של רחב וכתב שהמרגלים הרוויחו בכך שני דברים: א. כך לא יחשדו בהם שהם מבני ישראל שהרי כולם יודעים שהקב"ה שונא זימה. ב. ביתה של רחב היה מקום שדרכו היו עוברים אנשים רבים ולכן בלילה אחד היה ניתן לדעת את כל המידע שהיה צריך לדעת.

[9] תרגום. מעם לועז: תושבי יריחו הבינו שמדובר במרגלים בגלל ארבעה דברים שהסגירו את המרגלים: א. הם נכנסו לבית רחב, וליושבי הארץ לא היה רצון ללכת לרחב בגלל הפחד שהשתלט עליהם. ב. שהם נכנסו יחד לבית רחב במקום להיכנס יחידים. ג. המרגלים באו בלילה. ד. פניהם היו מאירים כזיו השכינה. תושבי יריחו היו דרוכים ומוכנים לכניסת מרגלים מישראל, ולכן ארבעת הדברים האלה הסגירו אותם.

[10] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[14] תרגום. מלבי"ם: מלך יריחו ידע שהם מרגלים על ידי שהם לא לנו בפתח העיר (וכך הם היו יכולים להמשיך מיד בבוקר למחרת למקום מסחרם) וגם משום שהעיר יריחו הייתה סגורה ומסוגרת ולא היה ניתן להיכנס אליה. בפירוש הדברים של מלך יריחו אל רחב כתב המלבי"ם שהכוונה היא שמלך יריחו אמר לרחב שהאנשים שבאו אלייך, לא באו לכוונת זנות, אלא הם נכנסו לביתך על מנת לרגל את הארץ. לב אהרון: המודיעים ידעו שהאנשים שהגיעו לבית רחב היו מבני ישראל משום שאין דרכו של אדם לצאת מביתה של רחב בידיים ריקות. או שבגלל שהאנשים הגיעו דווקא עכשיו בלילה, סימן הדבר שהם מבני ישראל, או שהם נראו כמו אנשים מכובדים ולכן מוכח שהם שייכים לבני ישראל.

[15] רד"ק + מצודות. בטעם שרחב הסתירה כל אחד מהמרגלים בפני עצמו כתב מצודות שהסיבה היא משום שיותר קל להחביא כל אחד מהמרגלים בפני עצמו. האברבנאל הסביר שהסיבה שרחב הסתירה כל אחד מהמרגלים בנפרד משום שאם שליחי מלך יריחו יתפסו את אחד מהם, השני יוכל להינצל. רלב"ג כתב שסיבת ההפרדה היא מכיוון שכך ידעה רחב שאם אחד מהמרגלים ייתפס, השני יוכל להינצל. רש"י הביא גם את מדרש חז"ל המתייחס לכתוב "ותצפנו" בלשון יחיד, וענה שם המדרש שאחד המרגלים היה פנחס שלא נזקק להסתרה, היות והיה רואה ואינו נראה על ידי נס, ולכן רחב הייתה צריכה להצפין רק את כלב. הגר"א: ותצפנו – כמו ותצפון, והכוונה היא שצפנה את שניהם, ואין צריך לומר שהיא החביאה כל אחד מהם בנפרד. מלבי"ם: יש הבדל בין שימוש בשורש צ.פ.ן – אז הכוונה היא רק לכך שהאדם או החפץ עומדים במקומם בלי שיראו אותו, לשימוש בשורש ט.מ.ן – אז הכוונה היא שהאדם או החפץ מכוסים על ידי דבר אחר. בשלב הראשון, לרחב לא היה מספיק זמן כדי להטמין את המרגלים, ולכן רק העמידה כל אחד מהם בקרן זווית כדי שלא יראו אותם, אולם היא הפרידה אותם כדי שלא יחשבו שגם אם יראו אותם, לא יחשבו אותם כמרגלים (וגם אם יבינו שהם מרגלים וינסו לתפוס אותם – לפחות אחד מהם יוכל לברוח). מעם לועז: הוסיף מספר פירושים. א. נאמר "ותצפנו" בלשון יחיד שרחב החביאה את המרגלים משום שהיא החביאה אותם במקום שהיה בו מקום רק לאדם אחד. ב. רחב החביאה אדם נוסף שישמש כפתיון ואם יתפסו אותו, לא יתפסו את המרגלים האמיתיים. לב אהרון: בהתחלה, רחב לא הלכה להסתיר את המרגלים, שהרי היא לא הייתה יכולה לעזוב את שליחי המלך. אלא הכוונה היא שרחב החליטה כבר בשלב זה שהיא עתידה להסתיר את המרגלים, על ידי שהיא תשכנע את שליחי המלך שהיא לא מחזיקה עכשיו את המרגלים בביתה. במילה "ותצפנו", כתב שהכוונה היא שעל ידי שהיא הטעתה את שליחי המלך, היא הצליחה להחביא את המרגלים. רחב אמרה לשליחי המלך שבאמת הגיעו אליה שני אנשים ושהיא מסכימה שהם כנראה הגיעו לרגל את הארץ (ולא באו אליה לשם דבר אחר) כפי שטען המלך, אלא שהיא רצתה לחקור אותם בערב, והם הלכו לפני שעות הערב.

[16] מצודות. מלבי"ם: רחב בדבריה מסבירה שהיא אכן מבינה שהם מרגלים: א. "באו אלי האנשים" – וכאשר הם באו אלי הם דרשו וחקרו כדרך המרגלים. ב. "לא ידעתי מאין המה" – האנשים היו אנשים נכרים לגמרי. ג. "ויהי השער לסגור" – הם ברחו כאשר שער העיר עמד להיסגר. ד. "בחשך" – שיצאו ללא אבוקה או אור שלאורו הם יראו. ה. "ולא ידעתי אנה הלכו" – הם העלימו את היעד אליו הם הולכים.

[17] מצודות.

[18] מצודות. אברבנאל: כוונת רחב היתה לומר שבניגוד לשאר האנשים, שבשעה שהיא הייתה סוגרת את שער ביתה, הם היו נכנסים פנימה, המרגלים יצאו החוצה. לפי מצודות הפסוק מדבר על שער העיר ואילו לפי האברבנאל, הפסוק מדבר על שער ביתה של רחב. בסוף דבריו כתב שייתכן שבאמת הכוונה לשער העיר, אלא שרחב עשתה את עצמה כאילו היא באה בטענות אל שומרי העיר שלא סגרו את שערי העיר בזמן וכך היו יכולים המרגלים להימלט. לב אהרון: רחב טענה שהמרגלים כבר יצאו מהשער, והדבר מחזק את דבריהם של שליחי המלך שמדובר במרגלים. בפירוש נוסף כתב שמטרתה של רחב הייתה להאשים את השוערים על שהשאירו את השער פתוח גם אחרי חשיכה, ושהמרגלים ניצלו את החשיכה על מנת להימלט דרך השערים. לו לא היו מאחרים השוערים מסגירת השערים, היא הייתה מספיקה לתחקר את האנשים שבאו אליה ולראות אם הם מרגלים או לא.

[19] רד"ק.

[20] תרגום.

[21] מצודות. לב אהרון: כתב לפרש צלע זו של הפסוק בשני אופנים. א. הכוונה היא שרחב אמרה לשליחי המלך שהם עתידים להשיג את המרגלים. ב. רחב אמרה את הדברים כמעין ברכה, שהיא מברכת את שליחי המלך שימצאו את המרגלים.

[22] תרגום. לב אהרון: רחב הכריחה את המרגלים לעלות אל הגג, שהרי הם לא היו צריכים להינצל בעצמם. בפירוש נוסף כתב שהמרגלים עלו אל הגג כדי להציל את רחב ולמנוע את התגלותם, שהרי הם עצמם לא היו בסכנה.

[23] מצודות + מעם לועז. רד"ק: פסוק זה הוא פירוט של ההסתרה הראשונה המובאת בפסוק ד' אלא שהנביא מסביר כיצד החביאה רחב את המרגלים. לכאורה קשה על פירושו של הרד"ק: א. מדוע לא בא הפירוט כבר בפסוק ד'? ב. לפי הפירוש שהיא החביאה כל אחד מהמרגלים במקום אחר – היה מתאים יותר להפריד ביניהם גם בדרך ההסתרה ולכן היה מתאים יותר ששניהם לא יוחבאו באותו אופן. מעם לועז: בהתחלה רחב לא החביאה את המרגלים וכאשר באו שליחי מלך יריחו, היא הצביעה לעבר כלב לומר להם שבאמת נכנסו המרגלים לביתה, אלא שנעשה נס ושליחי מלך יריחו לא ראו את כלב וא החליטה רחב להחביא אותם פעם נוספת.

[24] מצודות. מלבי"ם הוסיף פירוש נוסף באומרו שהכוונה היא לצמר גפן.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות. לפי הרד"ק, מדובר על שער ביתה של רחב והסוגרים הם המרגלים או אנשי הבית. לפי"ז, "אחרי" בא להדגיש שחיכו קצת כדי שלא ייראו לחוצים לסגור את השער, וכך יחשדו הרודפים שהמרגלים מתחבאים שם (ובמעם לועז הדגיש שהם לא סגרו את המנעולים על השער). האברבנאל פירש גם הוא שהכוונה היא לשער הבית של רחב, אלא שכתב שסיבת סגירת הדלת היא כדי שלא ייכנסו אנשים נוספים לביתה של רחב, וכך יהיו פחות אנשים שיוכלו לגלות את דבר מציאת המרגלים אצלה.

[29] מצודות.

[30] רד"ק.

[31] תרגום + רד"ק. אברבנאל הוסיף עוד שני פירושים: א. רחב דרכה על המרגלים כדי להעיר אותם, משום שהיא לא רצתה לקרוא להם בקול כדי שהסביבה לא תשמע את קולם. ב. רחב הייתה צריכה להוריד את הכיסוי שבו היא כיסתה את המרגלים כדי שהיא תוכל לדבר עימם. לב אהרון: פירושו אינו מובן, שהרי היא הייתה יכולה להעיר אותם ללא שהיא תדרוך עליהם. על הפירוש השני של אברבנאל, הקשה בעל לב אהרון שהמרגלים היו יכולים לקום ועל ידי כך יפול המכסה. אלא שרחב עלתה על גג שהיה גבוה יותר מהגג שבו היו המרגלים, משום שהיא חששה שאם היא תעלה אליהם, הם יחשבו שהיא עלתה כדי להסגיר אותם.

[32] אברבנאל: מנה שלושה דברים שאמרה רחב בדבריה: א. שה' נתן לבני ישראל את הארץ. ידיעה זו נודעה על ידי הניסים שנעשו בשעת קריעת ים סוף וכדומה. ב. שמלך יריחו מפחד מפני בני ישראל וזאת משום שהוא שמע את מה שבני ישראל עשו לשני מלכי האמורי. ג. שכל העם מפחד מפני בני ישראל וזאת משום שהם שמעו שבני ישראל השמידו גם את יושבי סיחון ועוג.  

[33] תרגום.

[34] מצודות. מלבי"ם: אימה היא מיראת הרוממות ולא מחמת פחד שיבוא עליהם רע, והצלע הבא של הפסוק "וכי נמוגו" מדבר על הפחד של יושבי הארץ שמא תבוא עליהם רעה.

[35] מצודות.

[36] תרגום.

[37] מצודות.

[38] תרגום.

[39] מצודות.

[40] תרגום.

[41] אברבנאל.

[42] מצודות + רד"ק.

[43] מצודות. לב אהרון: הכתוב מדבר בגנות רחב שראתה צורך לעשות את ההסכם עם המרגלים, למרות שברור הדבר שאם היא הצילה אותם, הם היו מצילים אותה בכל מקרה בכיבוש הארץ.

[44] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא עכשיו, כשבני ישראל עוד לא עברו את הירדן. כל עוד בני ישראל לא עברו את הירדן, היה להם רשות להשלים עם יושבי הארץ שרצו להשלים עימם, ורחב אומרת כאן למרגלים שמצד הדין הם יכולים להשלים עימה ועם משפחתה. לאחר שבני ישראל יעברו את הירדן, לא יהיה אפשר יותר להשלים עם יושבי הארץ. לב אהרון: הכוונה היא לאחר שרחב עשתה חסד עם המרגלים והצילה אותם.

[45] תרגום. רלב"ג בתועלויות שבפרק ח' כתב שלמרגלים לא היה רשות להישבע והסיבה שיהושע החיה את רחב אינה שבועת המרגלים אלא כגמול על שהתילה את המרגלים.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות. לב אהרון: רחב אמרה שהשארתה בחיים הוא מצד האמת, שהרי הם חייבים להחזיר לה טובה תחת טובה. אולם, השארת משפחתה בחיים אינו בגדר אמת, אלא בגדר חסד, משום שבני משפחתה לא הצילו אותם. בפירוש נוסף כתב שכאשר בני ישראל יצילו את משפחתה של רחב, יהיה בכך משום השלמת האמת לרחב.

[49] דעת מקרא. אברבנאל: רחב אמרה למרגלים שאין לה ילד או בעל ולכן היא מבקשת להשאיר את אחיה ואת אביה בחיים במקומם.

[50] מלבי"ם. מעם לועז: בהתחלה ביקשה רחב שלא יהרגו אותוה ואת משפחתה, ולאחר מכן ביקשה גם שבני ישראל יקבלו אותם ויצילו את נפשם מבאר שחת על ידי שיגיירו אותם. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שרחב מדגישה שהיא רק מבקשת הצלה של הגוף אך בני ישראל יכולים לקחת את כל רכושה.

[51] מצודות. לב אהרון: המרגלים אמרו לרחב שאין כל תועלת במה שהם נשבעים עכשיו, שהרי אם הם לא יסכימו לדבריה, היא תוכל להסגיר אותם אל אנשי יריחו. רק לאחר שהם יהיו במקום מוגן, יהיה תוקף לשבועתם.

[52] מצודות.

[53] תרגום.

[54] רמב"ן בפירושו לספר בראשית, פרק לב' פסוק יא'. רש"י בפירושו לספר בראשית פרק מז' פסוק כט' פירש שחסד ואמת פירושו חסד שאינו מצפה לקבל עליו גמוך. מצודות: המרגלים אומרים לרחב שאמנם היא עשתה להם חסד, אך חסדה לא היה שלם מפני שהיא ציפתה לקבל מהם תמורה, שישאירו אותה בחיים. לעומתה, החסד שהמרגלים יעשו עם רחב תהיה ללא כל תקווה לקבלת תגמול. הגר"א: חסד הוא עשיית טובה בלי שעשו לך טובה ואמת הוא עשיית טובה למישהו שעשה לך טובה. הצלת רחב הייתה בבחינת אמת משום שהיא עזרה למרגלים והצלת משפחתה הייתה בגדר חסד משום שהם לא עשו דבר לעזור לה. מלבי"ם: הצלת הנפשות היא בכלל אמת, אך בני ישראל יעשו עם משפחתה של רחב גם חסד וייתנו להם מתנות. אברבנאל פירש באופן דומה וכתב שרחב ביקשה רק את השארת משפחתה בחיים ואילו המרגלים נשבעו שייתנו לה גם ממון. לב אהרון: המרגלים אמרו לרחב שלמרות שהיא הצילה אותם בתקווה שהם יגמלו איתה חסד חזרה ויצילו אותה בשעת כיבוש הארץ, ולכן לכאורה אין המעשה שלה נחשב לחסד של אמת, אלא רק לחסד שהיא רוצה לקבל תגמול חזרה, עדיין נחשב הדבר חסד של אמת משום שכעת הם נמצאים בסכנה, ואין זה כללל בטוח שהם יצליחו להינצל ולגמול עימה חסד חזרה, ובכל זאת היא הצילה אותם.

[55] מצודות. רד"ק: רחב הוציאה את המרגלים דרך החלון כדי ששכניה לא יראו אותה. רש"י: הסיבה שכתוב "החלון" עם ה' ידיעה היא מפני שרחב הורידה אותם דרך אותו חלון שהיו הנואפים עולים אליה.

[56] מצודות. מלבי"ם: ביתה של רחב היה מחוץ לחומה, ורק הקיר הרביעי, הקיר הפנימי היה חלק מחומת העיר, וכך לא נפל הבית יחד עם החומה.

[57] תרגום. רד"ק: למרות שעיקר ישיבתה של רחב היה בתוך העיר, באותו זמן שבאו אליה המרגלים, היא ישבה בביתה שבתוך החומה.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] מצודות. רש"י וכן בפירוש הראשון של רד"ק כתבו שרחב ראתה ברוח הקודש שהמרגלים יחזרו חזרה לאחר שלושה ימים שהם יתחבאו בהר. בפירוש השני כתב רד"ק על דרך הפשט שרחב פשוט חישבה את המרחק שהמרגלים צריכים לעבור על מנת שהם יוכלו להתחבא והגיעה למסקנה שמדובר בדרך של שלשה ימים, וכך כתב גם הגר"א.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] רד"ק. מלבי"ם: הטעם שהמרגלים אמרו לרחב שוב את עניין השבועה היא מפני שהם אמרו לה שהשבועה הראשונה לא חלה, שהרי הם היו אנוסים ולא הייתה להם ברירה אלא לישבע לה. לכן, עכשיו, כשהם כבר לא אנוסים, הם מקבלים עליהם את השבועה, אך זאת תחת התנאי שרחב לא תספר להם דבר. כמו"כ הסביר המלבי"ם את הטעם לכך שבפסוק זה כתוב "תגידי" ובפסוק יד כתוב "תגידו". בפסוק יד' מדובר על איסור לספר לאחרים את עצם ההישארות בחיים של המשפחה, דבר שהיה ידוע לכל המשפחה, ואילו כאן מדובר על איסור לספר לאחרים את האות עם תקוות השני, שאת זה רק רחב ידעה.

[64] מצודות. רש"י: כוונת המרגלים הייתה להפיל את האחריות לתליית חוט השני על רחב. אברבנאל: המרגלים חזרו על השבועה כדי שלא יאמרו שהם נשבעו בבית רחב משום שהם היו אנוסים על כך, אלא גם כשהם כבר היו מחוץ לביתה של רחב, הם עדיין חדרו על שבועתם. רד"ק: למרות שבנביא לא מוזכר שהמרגלים באמת נשבעו לה, הרי שברור הדבר שהמרגלים הסכימו להישבע לרחב לאחר שביקשה זאת.

[65] מצודות.

[66] מצודות. לפי פירושו, "תקות" היינו חוט. רד"ק הוסיף פירוש וכתב שהכוונה היא לשזירה. מעם לועז: חוט זה היה תלוי על ביתה של רחב כשהמרגלים היו אצלה. המרגלים רצו שהיא תתלה דווקא חוט זה כדי שיזכרו את הטמנתם בפשתי העץ, וכך כשיראו את החוט, הם יתעוררו לעשות איתה חסד. בפירוש נוסף כתב שהכוונה לשפה של בגד אדום שהיה בבית. בפירוש נוסף כתב שהחוט היה ממש חוט דק ונעשה נס שהיה אפשר להוריד את המרגלים בחוט זה בלי שהוא יקרע. בפירוש המילה "תקוה" כתב בעל המעם לועז שהכוונה היא שעל ידי תליית החוט, תהיה תקווה לרחב ומשפחתה.

[67] מצודות.

[68] תרגום.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] תרגום.

[72] רש"י.

[73] מצודות + רלב"ג. מעם לועז: אמנם המרגלים לא הזכירו בלשונם לשון שבועה, אך בעצם הסכמתם לקבלת השבועה, נחשב הדבר כאילו הם ממש נשבעו.

[74] תרגום.

[75] מצודות.

[76] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שרחב נפרדה מהמרגלים בכך שאמרה להם שלום. מעם לועז: מכאן לומדים שאדם לא ייצא לדרכו ללא נטילת רשות מבעל האכסניה, כמו שהמרגלים עשו, למרות שהם היו שרויים בצער וידעו ששליחי המלך מחפשים אותם.

[77] על פי מצודות.

[78] מצודות. מלבי"ם: רחב קשרה את החוט האדום מיד לאחר שדיברה עם המרגלים כדי שאף אחד לא ישים לב שהיא קושרת דבר לביתה שהרי אם הייתה קושרת את החוט בשעת התקפת בני ישראל, היו שמים לב שיש סיבה מיוחדת לקשירה זו. כנראה שהמצודות וסיעתו סוברים ההיפך, שאם רחב הייתה קושרת את החוט עתה, היו שמים לב לכך שהיא תלתה סימן מיד לאחר שהמרגלים היו ביריחו, ולכן הם מפרשים שתליית החוט הייתה סמוך לכניסת בני ישראל לארץ.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] תרגום.

[82] עיין פסוק ז'.

[83] תרגום.

[84] רד"ק. רי"ף: הסיבה שנוספה כאן המילה "שני" ולא כתוב בסתם "האנשים" היא משום שבירידה מההר נפרדו שני המרגלים וכל אחד מהם ירד לחוד, כדי שלא ישימו לב אליהם. מעם לועז פירש בצורה הפוכה, שהם לא נפרדו זה מזה משום שהם בטחו על נבואתה של רחב, ולכן הדגש הוא על שני האנשים.

[85] רש"י. מעם לועז: המרגלים עברו מהדרך שהייתה בהרים לדרך הרגילה.

[86] מצודות. מלבי"ם: ההבדל בין "קורות" ל"מוצאות" הוא שקורות היינו דברים שקרו ללא סיבה ואילו "מוצאות" פירושו דברים שקרו עם סיבה. כאן אמרו המרגלים שהיה סיבה לכך שחשדו בהם שהם מרגלים ולכל האופן שבו התגלגלו הדברים.

[87] מצודות.

[88] תרגום.