יהושע פרק ז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר יהושע פרק ז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יג' אדר תשע"ח

יהושע פרק ז

(א) וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל חטאו,[1] מַעַל בַּחֵרֶם החטא שבו חטאו בני ישראל קשור בחרם שהחרים יהושע את יריחו. (אמנם רק עכן היה זה שלקח מהחרם, אבל הנביא קרא לכל עם ישראל חוטא משום ששאר העם לא מנע מעכן לקחת מהחרם),[2] וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם עכן שהיה בנו של כרמי, שהיה בנו של זבדי, שהיה בנו של זרח, שהיה משבט יהודה, לקח מהחרם,[3] וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל ה' התמלא ברוגז על בני ישראל (על שלא מנעו מעכן לקחת מהחרם)[4]: (ב) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ הָעַי יהושע שלח אנשים ממחנה ישראל שהיה בעיר יריחו לעבר עיר אחרת שנקראה "העי",[5] אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן העיר עי נמצאת ליד מקום מוכר שנקרא "בית און",[6] מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל העי נמצא ממזרח לבית אל.[7] הנביא מפרט את מיקומה המדויק של העי משום שהייתה עיר נוספת שנקראה בשם זהה, והנביא רצה שנדע באיזו עיר מדובר,[8] וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יהושע אמר לאנשים שהוא שלח לעי, לֵאמֹר כך אמר יהושע לאנשים ששלח לרגל את העי:[9] עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ תעלו אל העי ותרגלו את העיר,[10] וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי המרגלים ששלח יהושע עלו וריגלו את העי[11]: (ג) וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לאחר ריגול העי, המרגלים חזרו ליהושע ואמרו לו:[12] אַל יַעַל כָּל הָעָם אין צורך שכל העם יעלה למלחמה נגד העי,[13] כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מספיק שיהיו כאלפיים או כשלשת אלפים חיילים,[14] יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי (מספיק שיהיו כאלפיים או כשלשת אלפים חיילים) שיעלו ויילחמו בעי וינצחו,[15] אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם אל תאמץ ותעייף את כל העם במלחמה נגד העי (מספיק שילכו אלפיים או שלשת אלפים חיילים),[16] כִּי מְעַט הֵמָּה (אין צורך לאמץ את כל העם) כיוון שתושבי העי הם מעטים (ואין צורך בהרבה לוחמים כדי לנצח אותם)[17]: (ד) וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ כשלושת אלפים חיילים מישראל עלו להילחם בעי,[18] וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי כשלשת אלפים החיילים מישראל ברחו מפני תושבי העי. הבריחה התקיימה למרות שלא התקיים עדיין קרב בין צבא העי לצבא ישראל[19]: (ה) וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ תושבי העי הכו מחיילי ישראל שיצאו למלחמה כשלושים וששה חיילים,[20] וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר חיילי העי רדפו אחרי חיילי ישראל, מהשער בו נכנסו חיילי ישראל להילחם בעי,[21] עַד הַשְּׁבָרִים (חיילי העי רדפו אחרי חיילי ישראל מהשער בו נכנסו חיילי ישראל להילחם בעי) ועד למקום שנקרא "שברים",[22] וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד העי הכה את בני ישראל במקום הירידה מההר (שהיה סמוך למקום בו הייתה ממוקמת העי),[23] וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם לב עם ישראל נמס והיה דומה למים, כלומר: בני ישראל פחדו והיו עצובים[24]: (ו) וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו יהושע קרע את בגדיו מצער על החיילים שנפלו במלחמה,[25] וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק יהושע נפל לפני ארון הברית כשפניו היו על הארץ.[26] מטרת הנפילה על הפנים הייתה כדי להתפלל לה',[27] עַד הָעֶרֶב יהושע נשאר כשפניו היו נפולות במשך כל היום עד הערב,[28] הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל גם יהושע וגם זקני ישראל נפלו על פניהם לפני ארון הברית והיו כך עד הערב,[29] וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם יהושע וזקני ישראל שמו עפר על הראש שלהם (לאות על העצב בו היו על שהפסידו במלחמה)[30]: (ז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ יהושע אמר: אֲהָהּ מלת צעקה, כמו "אוי" בשפתינו,[31] אֲדֹנָי יְקֹוִק לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן ה' אלוקים! למה העברת את בני ישראל את הירדן,[32] לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ (ה' אלוקים! למה העברת את בני ישראל את הירדן) אם אתה רוצה שניפול לפני האמורי יושבי הארץ ושהם ישמידו אותנו,[33] וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הלוואי והיינו (כל עם ישראל) רוצים לשבת בעבר הירדן המזרחי, וכך לא היינו עוברים את הירדן ומפסידים במלחמה. יהושע פנה אל ה' ואמר לו שאם מחשבתו של ה' הייתה שבני ישראל לא יצליחו לכבוש את הארץ (כפי שקרה בנסיון כיבוש העי), היה עדיף להשאיר את כל בני ישראל בעבר הירדן המזרחי ולא להעביר אותם את הירדן[34]: (ח) בִּי אֲדֹנָי בבקשה ה',[35] מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו מה אני יכול להוסיף ולומר אחרי שבני ישראל הפכו את העורף שלהם לאויב? יהושע אומר לה' שאין לו מה לומר לאחר שבשעת הקרב חיילי ישראל הסתובבו וברחו מהקרב במקום להילחם נגד העי[36]: (ט) וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ ועכשיו ישמע עם הכנעני וגם שאר יושבי הארץ שהפסדנו במלחמה,[37] וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ (יושבי הארץ ישמעו שהפסדנו במלחמה) והם יקיפו אותנו וישמידו אותנו עד שנישאר ללא זכר,[38] וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל ובכך שמך (שם ה') יתחלל, משום שכולם יאמרו שאין לך (ה') חלילה את היכולת להגן על עם ישראל[39]: (י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ ה' אמר ליהושע: קֻם לָךְ קום מהנפילה על פניך,[40] לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ אין צורך שתתפלל עכשיו, אלא צריך שתעניש את מי שעבר על החרם[41]: (יא) חָטָא יִשְׂרָאֵל עם ישראל חטא בכך שהם לא מנעו זה את זה מלקיחת החרם,[42] וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם החטא של עם ישראל חמור מאוד היות והם לקחו מהחרם והם עברו על שבועתם,[43] וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם לא סתם עברו בני ישראל על שבועתם, אלא הם מעלו בהקדש (שזה חטא חמור),[44] וְגַם גָּנְבוּ בני ישראל לקחו את החרם בסתר, ולא רצו שאף אחד יראה שהם לקחו אותו, ובכך הם הראו שהם מפחדים מבשר ודם יותר ממה שהם מפחדים מה',[45] וְגַם כִּחֲשׁוּ והם (בני ישראל) גם היו מוכנים גם לשקר במקום להודות שהחרם אצלם ולהחזיר אותו,[46] וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם והם גם לא לקחו את החרם כדי לקנות דברים בסיסיים שהיו חסרים להם (כמו דברי מאכל), אלא הם שמו את החרם בכליהם כדי להתעשר. המעילה בחרם לא נבעה מצורך אמיתי להשלים דבר חסר, אלא הייתה בגדר מעילה לצורך מותרות[47]: (יב) וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם בני ישראל לא יוכלו לקום לפני אויביהם במלחמה, בני ישראל לא יוכלו לנצח את אויביהם,[48] עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם בני ישראל יפנו את העורף שלהם לפני אויביהם, בני ישראל יסתובבו ויברחו מאויביהם במקום להילחם מולם פנים אל פנים,[49] כִּי הָיוּ לְחֵרֶם (בני ישראל לא יוכלו לנצח את אויביהם במלחמה) היות והם חטאו בלקיחת החרם מיריחו על ידי שהם העלימו עין מכך שעכן לקח את החרם,[50] לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם ואני (ה') לא אמשיך לעזור לכם במלחמות אם לא תשמידו מתוככם את מי שעבר על החרם[51]: (יג) קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם קום מהנפילה על פניך ותכין את העם,[52] וְאָמַרְתָּ כך תאמר לעם בשעה שתכין אותם: הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר תהיו מוכנים מחר לעבור לפני הארון, ועל ידי כך יתברר מי לקח מהחרם,[53] כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (תעברו לפני הארון) מכיוון שכך אמר ה' אלוקי ישראל: חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל (כך אמר ה' אלוקי ישראל) החרם של העיר יריחו נמצא בתוכך, מישהו מבני ישראל לקח מהחרם,[54] לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ  עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם (יהושע ממשיך לומר לעם את דברי ה') אתם (בני ישראל) לא תוכלו לנצח את אויביכם עד שתוציאו מתוככם את מי שעבר על החרם[55]: (יד) וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר מחר בבוקר תתקרבו מול הארון,[56] לְשִׁבְטֵיכֶם כל שבט יתקרב לבד, כל שבט יתקרב בעצמו כשאין איתו אנשים משבטים אחרים,[57] וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְקֹוָק השבט שה' ילכוד אותו לפני הארון על ידי שהוא (השבט) לא יוכל לזוז מהמקום בו עמד לפני הארון,[58] יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת (השבט שה' ילכוד אותו לפני הארון) יתקרב לארון לפי משפחות השבט כדי לראות איזו משפחה תילכד, כל משפחה תעמוד לבדה מול הארון כשאין איתה אנשים ממשפחות אחרות,[59] וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה יְקֹוָק המשפחה שתילכד ליד הארון והיא לא תוכל לזוז מהמקום ליד הארון שבו היא עמדה, תִּקְרַב לַבָּתִּים (המשפחה שתילכד) תתקרב לפי בתי האב שלה לפני הארון, כל בית אב יעמוד מול הארון כשאין איתו אנשים מבתי אב אחרים. למשל: אם משבט יהודה נלכדה משפחת זרח, בתוך משפחת זרח, יש מספר בתי אב (כל אחד מהבנים של זרח נחשב כבית אב), וכל אחד מהם ייגש לבדו לעמוד מול הארון,[60] וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְקֹוָק בית האב שיילכד לפני הארון, בית האב שלא יוכל לזוז ממקום עמידתו מול ארון הברית, יִקְרַב לַגְּבָרִים (בית האב שיילכד לפני הארון) יתקרבו הגברים היחידים לפני הארון כדי לראות מי יילכד, כל אחד מהגברים באותו בית אב ייגש לבדו לעמוד מול הארון כדי לראות מי יילכד לפני הארון[61]: (טו) וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם האדם שבסוף התהליך יילכד לפני הארון בגלל שהוא זה שמעל בחרם, מי שלא יוכל לזוז מהמקום מול הארון שבו הוא עמד – הרי שזה בגלל שהוא מעל בחרם,[62] יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ (מי שיילכד לפני הארון) תשרפו אותו באש, מידה כנגד מידה: את העיר יריחו היה צריך לשרוף באש והמועל בחרם לא שרף את החרם שהוא לקח לעצמו,[63] אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ (תשרפו) גם את מי שלקח מהחרם וגם את כל רכושו,[64] כִּי עָבַר אֶת בְּרִית יְקֹוָק (תשרפו את מי שעבר על החרם ואת רכושו) מכיוון שהוא עבר על שבועת החרם,[65] וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל ובכך שלקח מחרם, עשה המועל מעשה גנאי בישראל[66]: (טז) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר יהושע קם מוקדם בבוקר,[67] וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו יהושע קירב כל אחד משבטי ישראל לפני הארון,[68] וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט יְהוּדָה שבט יהודה נלכד לפני הארון ולא היה יכול לזוז מהארון[69]: (יז) וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה יהושע קירב את שבט יהודה לפני ארון הברית (גם שבט נקרא משפחה),[70] וַיִּלְכֹּד אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי הארון לכד את משפחת זרח, משפחת זרח לא הייתה יכולה לזוז מהמקום שבו היא עמדה מול ארון הברית, וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים יהושע קירב את משפחת זרח לפי בתי האב,[71] וַיִּלָּכֵד זַבְדִּי בית האב שנלכד לפני הארון היה בית האב שאדם בשם זבד היה ראש בית האב[72]: (יח) וַיַּקְרֵב אֶת בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים יהושע קירב לפני הארון את הגברים הבודדים של בית האב של זבד. בשלב זה העמיד יהושע כל אחד מהגברים שהיו בבית האב של זבד,[73] וַיִּלָּכֵד עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח משבט יהודה נלכד בארון. עכן לא היה יכול לזוז מהארון[74]: (יט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן יהושע אמר לעכן: בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בני (כך פנה יהושע אל עכן)! תכבד עכשיו את ה' על ידי שתודה שנלכדת בארון בגלל שלקחת מהחרם, ובכך יהיה כבוד לשמו של ה'. על ידי שהעם יראה שאתה נלכדת בארון בגלל שלקחת מהחרם, יתקדש שמו של הקב"ה,[75] וְתֶן לוֹ תוֹדָה תודה על האמת ותאמר שמעלת בחרם,[76] וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ ותאמר לי עכשיו אלו דברים לקחת מהחרם,[77] אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי אל תעלים ממני את מה שלקחת מהחרם[78]: (כ) וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר עכן ענה ליהושע ואמר לו: אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל באמת אני חטאתי לה' אלוקי ישראל,[79] וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי וכך וכך עשיתי, שלקחתי מהשלל[80]: (כא) וָאֵרֶא בַשָּׁלָל ראיתי בתוך השלל את שלשת הדברים הבאים:[81] 1) אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה בגד חשוב וטוב שנעשה ונתפר במקום שנקרא "שנער" (נמצא בבבל),[82] 2) וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף וכן לקחתי מאתיים שקלי כסף,[83] 3) וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד וכן לקחתי חתיכה אחת של זהב שהיא ארוכה כלשון,[84] חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ לשון הזהב שלקחתי מהשלל שוקל חמישים שקלים,[85] וָאֶחְמְדֵם חמדתי אותם (את שלשת הדברים שלקחתי), רציתי מאוד לקחת אותם,[86] וָאֶקָּחֵם לקחתי אותם (את שלשת הדברים האלה), וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי האדרת ולשון הזהב שלקחתי מוחבאים בקרקע האוהל שלי,[87] וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ הכסף, מאתיים השקלים שלקחתי, נמצא מתחת לאדרת[88]: (כב) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים יהושע שלח שליחים,[89] וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה השליחים שיהושע שלח רצו לאוהל של עכן כדי שקרוביו של עכן לא יספיקו לקחת את השלל ובכך להסתיר את המעילה של עכן,[90] וְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאָהֳלוֹ האדרת הייתה מוחבאת בקרקע אוהלו של עכן,[91] וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ והכסף היה מתחת לאדרת[92]: (כג) וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל השליחים ששלח יהושע לקחו את החרם מתוך האוהל של עכן,[93] וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל השליחים הביאו את החרם שמצאו למקום בו המתין יהושע עם בני ישראל,[94] וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי יְקֹוָק השליחים פיזרו את החרם לפני ארון הברית כדי שעם ישראל יראה שאכן עכן לקח מהחרם ושהגורל אכן הצביע על המועל[95]: (כד) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ יהושע לקח את הדברים הבאים: 1) אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח את עכן שהיה מצאצאיו של זרח,[96] 2) וְאֶת הַכֶּסֶף את מאתיים השקלים שעכן לקח, 3) וְאֶת הָאַדֶּרֶת את אדרת השנער שלקח עכן, 4) וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב את לשון הזהב שעכן לקח, 5) וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו את בניו ובנותיו של עכן,[97] 5) וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ את בעלי החיים שהיו ברשותו של עכן: השוורים, החמורים והצאן, 6) וְאֶת אָהֳלוֹ את האוהל של עכן, 7) וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ את כל רכושו של עכן,[98] וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וגם כל ישראל עלו עם יהושע,[99] וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר יהושע והעם עלו להר שהיה סמוך למחנה, ולאחר שהם ירדו מההר, הם הגיעו לעמק עכור[100]: (כה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ יהושע אמר לעכן: מֶה עֲכַרְתָּנוּ למה הבאת עלינו רעה, למה העכרת אותנו,[101] יַעְכֳּרְךָ יְקֹוָק בַּיּוֹם הַזֶּה ה' ישמיד אותך היום,[102] וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן כל בני ישראל רגמו את עכן באבנים,[103] וַיִּשְׂרְפוּ בָּאֵשׁ בני ישראל שרפו את רכושו של עכן (האוהל) ואת החרם שלקח,[104] וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים בני ישראל רגמו באבנים את בהמותיו של עכן[105]: (כו) וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל בני ישראל הקימו על קברו של עכן תל גדול של אבנים, ערימה גדולה של אבנים,[106] עַד הַיּוֹם הַזֶּה התל היה קיים גם בזמן כתיבת ספר יהושע, שנים רבות לאחר המעשה,[107] וַיָּשָׁב יְקֹוָק מֵחֲרוֹן אַפּוֹ ה' חזר בו מכעסו, ה' כבר לא כעס יותר על עם ישראל היות והענישו את מי שלקח את החרם,[108] עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר בגלל המאורע שקרה עם עכן, יהושע קרא לאותו מקום "עמק עכור",[109] עַד הַיּוֹם הַזֶּה גם בזמן כתיבת ספר יהושע (שהיה שנים לאחר המקרה), שם העמק נקרא עדיין "עמק עכור"[110]:

 

[1] מצודות: מעל מלשון חטא. עיין בביאורנו לספר ויקרא פרק ה' פסוק טו' שם פירשנו שמעילה הינו שינוי ובהערות שם הבאנו את דברי אונקלוס שמעילה היא לשון שקר. רלב"ג: למרות שרק עכן חטא ואין זה הוגן שכל עם ישראל ייענש בגללו, המפלה של עם ישראל בעי לא הייתה בגלל עונש אלא הייתה רק הסרת השגחה מהעם (עיין בהערות על סוף הפסוק בדברי המלבי"ם. כמו"כ אברנאל הסביר בדרך זו מדוע מתו שלושים וששה אנשים שלא חטאו ולא היה זה עכן עצמו שמת, וכתב שהסיבה שדווקא שלושים וששה אנשים אלה מתו בהסרת השגחת ה' היא בגלל חטא קודם שלהם או בגלל שכך קבע מזלם). כמו"כ כתב לגבי הגורל שהסיבה שהגורל לא נחשב לדבר אקראי משום שנעשה על ידי נביא לפני ה'. מלבי"ם: הנביא השמיע לנו את הקשר בו קשור כל אדם מישראל וכמו שכאשר איבר אחד בגוף חולה, כל הגוף ניזוק, כך כאשר אדם אחד מישראל לקח מהחרם, הדבר השפיע על כל עם ישראל. לכן כתוב "וימעלו בני ישראל" אבל מנגד "ויקח עכן". עכן הוא זה שלקח אבל הדבר נחשב למעילה לכל עם ישראל. רי"ף: המעילה נחשבת לכל עם ישראל משום שהם לא קיימו את ציווי יהושע להשגיח זה על זה שאף אחד לא ייקח מהחרם. בכך חולק הוא על המפרשים האומרים שכל ישראל ערבים או שעם ישראל ידע שעכן לקח מהחרם ולא מנע זאת ממנו. מעם לועז: הנביא הדגיש בפסוק זה שלמרות שיצא שמעו של יהושע בכל הארץ, בכל זאת החטא מנע את נצחון בני ישראל.

בהסבר העניין העקרוני שהקב"ה אינו מעניש בן על חטאי אביו כתב הרלב"ג שהבנים נענשים בעוון אביהם רק אם אוחזים מעשי אביהם. אולם, אם הבנים אינם אוחזים במעשי אביהם, הם נענשים בעוון אביהם רק באופן עקיף, העונש שבו נענש אביהם משפיע גם עליהם (ובכך חולק הרלב"ג על הרמב"ן בבראשית פרק ו' פסוק ט' ואולי התכוון הרמב"ן שהעונש העקיף לא ישפיע רק על נח משום שהיה צדיק וה' רצה שלא ייעשה לו כל רע). לגבי הענשת עם ישראל בעונשים גדולים יותר כתב שהסיבה היא שהקב"ה מוכיח את עם ישראל על ידי שמעניש אותם כדי שעל ידי כך העם יחזור בתשובה וזה דומה ממש למקרה שבו האדם אינו מגיע לשיירה שעתידה לטבוע בים.

[2] מצודות. אברבנאל: יש כאן ניגודיות לפסוק המסיים את פרק ו'. כל העמים היו יראים מיהושע משום שהם ידעו שה' סייע לו, ואילו ישראל עברו על החרם.

[3] תרגום.

[4] תרגום. מלבי"ם: בנפילת העם מול העי היה משום סילוק ההשגחה ולכן כל עם ישראל היה שותף לעונש. לעומת זאת בהריגת עכן היה עונש מה' בפועל, ואז ה' מעניש רק את מי שחטא בפועל, ולכן באותו מקרה רק עכן נענש. מעם לועז: יהושע הבין שה' הסיר את השגחתו מעל בני ישראל, אלא שהוא חשב שהגורם לכך היה שה' רצה שמעתה כיבוש הארץ ייעשה סדרך הטבע והוא לא חשב שהסרת השגחת ה' נבעה מחטא.

[5] תרגום.

[6] מצודות. מעם לועז: העיר נקראה "עי" אלא שלאחר שירבעם העמיד שם עגלים, שונה שמה לבית און.

[7] רש"י.

[8] רד"ק וכתב שהעיר המזוכרת בנביא הייתה גדולה יותר וזו הסיבה שהיא מוזכרת בכל המקום עם אות ה' בתחילת השם.

[9] עפ"י הגר"א בפירושו לפרק א' פסוק א'.

[10] תרגום.

[11] תרגום. מלבי"ם: יהושע אמר למרגלים לרגל את כל הארץ, גם את הערים הסמוכות לעי. זוהי הסיבה שהנביא הזכיר את הערים שהיו סמוכות לעי. המרגלים לא קיימו את הציווי של יהושע והם ריגלו רק את העי. זה מה שהביא אותם למסקנה המוטעית שלא צריך להתקיף עם כל העם. המרגלים לא לקחו בחשבון את הכח הצבאי של הערים השכנות לעיר העי. מעם לועז: יהושע שלח את המרגלים לרגל מסביב לעי אך המרגלים עשו יותר ממה שהוא ביקש ונכנסו לתוך העיר.

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] מצודות.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] מלבי"ם וכתב שהמנוסה הייתה למרות שהערים השכנות לעי לא באו לעזור לה.

[20] תרגום. רד"ק: הביא את דברי חז"ל האומרים שזכותו של אברהם אבינו עמדה לחיילי ישראל שהכו מהם רק שלושים וששה חיילים. כמו"כ הביא את מדרש חז"ל האומר שלא הכו מישראל ממש שלושים וששה אנשים, אלא הכו את יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של סנהדרין. הרד"ק הביא גם את דברי חז"ל האומרים שהקב"ה הבטיח ליהושע לנצח במלחמות רק אם יעמוד בראש העם בשעת המלחמה, וכאן יהושע לא יצא בראש העם. מלבי"ם: מדובר על שלשים ושישה חיילים באמת והכף הוא כף האמיתית.

[21] רד"ק.

[22] מצודות: הסיבה שהמקום נקרא כך היא מכיוון שבנ"י נשברו שם. תרגום: הכוונה היא שחיילי העי רדפו אחרי בני ישראל עד שנשברו.

[23] מצודות.

[24] תרגום. הרי"ף: תגובת בני ישראל הייתה משום שה' סר מהם ולא כצער על נפילת שלושים ושש האנשים.

[25] מלבי"ם.

[26] תרגום.

[27] רי"ף.

[28] תרגום. מלבי"ם: יהושע נפל על פניו כדי להתפלל. מעם לועז: בנפילת אפיים, האדם מראה שהוא מוכן למות.

[29] תרגום.

[30] תרגום. מלבי"ם: העלאת האפר הייתה כדי לומר לה' שהם חשובים לפניו כאפר.

[31] מצודות. תרגום: הכוונה היא שיהושע פונה אל ה' ומבקש ממנו לקבל את תפילתו.

[32] תרגום. מלבי"ם: כאשר עם יוצא להילחם, הוא יוצא באחד משני המקרים. אם יש לו כבר נחלה, הוא ייצא למלחמה רק אם הוא בטוח שהוא ינצח. אם אין לו נחלה, הוא מוכן להסתכן גם אם לא בטוח שהוא ינצח. יהושע אמר לה' שלעם ישראל היה כבר נחלה בעבר הירדן המזרחי, ואם כן לא מובן מדוע ה' העביר אותם את הירדן אם הם יפסידו נגד האמורי. את הפסוק הבא מצרף המלבי"ם לאפשרות השנייה בצורך של עם לצאת למלחמה נגד עם אחר באומרו שאם הקב"ה סובר שעם ישראל חזק יותר מהעמים האחרים, ולכן הוא יכול לצאת ולהילחם למרות שיש לו כבר נחלה (והסיבה שישראל הפסידו במלחמה נגד העי היא רק בגלל מיעוט ההולכים לכבוש את העיר), הרי שדבר זה היה נכון עד למפלה שהייתה נגד העי, אולם לאחר המפלה, העמים האחרים יתאחדו להילחם נגדם.

[33] תרגום.

[34] מצודות. מעם לועז: יהושע אמר לה' שאם הוא נוגף אותם בגלל עוון פעור, עדיף שהוא היה משאיר אותם בעבר הירדן ליד המקום שבו היה החטא ושם נוגף בהם, כדי שכולם יכירו את החטא (עד עתה יהושע לא ידע שהיה חטא נוסף).

[35] מצודות. מעם לועז: יהושע אמר לה' שיקיים את הדין בו – כדברי משה לה' שימחה אותו מספרו.

[36] מצודות. אברבנאל: בדברי יהושע יש שתי טענות. טענה ראשונה היא מדוע הסיר ה' את השגחתו מעל עם ישראל? ואם זו הייתה התכנית האלוקית, היה עדיף להישאר בעבר הירדן. טענה זו היא הטענה המופיעה בפסוק ז'. בפסוק ח' מופיעה טענה נוספת, שעם ישראל פשוט מפחד להילחם.

[37] מצודות.

[38] תרגום.

[39] מצודות. רש"י: בפירושו הראשון כתב ששמו של ה' משותף עם ישראל. בפירושו השני כתב ששם ה' יצא בעולם כגיבור ועכשיו יאמרו שתשש כוחו (פירוש הדומה לפירוש מצודות).

[40] תרגום. רש"י ביאר בשלושה אופנים: א. שתפילתו של יהושע עמדה לפני ה', תפילתו התקבלה. ב. שיקום ויצא למלחמה. הסיבה שבני ישראל הפסידו במלחמה היא שיהושע לא יצא איתם למלחמה. ג. ההפסד נגד העי היה בגללו משום שלא היה צריך להקדיש את שלל העיר יריחו.

[41] מצודות. חז"ל אמרו שה' אמרל יהושע שבני ישראל ניגפו בגלל שיהושע לא יצא איתם למלחמה. ההסבר לכך הוא שגם אם בני ישראל לא היו חוטאים, היה ראוי שיינגפו בגלל שהוא לא יצא איתם במלחמה, או שאם יהושע היה יוצא איתם למלחמה, בני ישראל לא היו ניגפים למרות שעכן מעל בחרם.

[42] מצודות. מלבי"ם: החטא של עם ישראל היה כפול: בחילול שבת בכך שהוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים בכיבוש יריחו למרות שהכיבוש היה בשבת, ודבר זה נרמז בברית המוזכרת בפסוק, שהרי נכרתה ברית על השבת. אברבנאל: בפסוק זה עונה ה' יתברך ליהושע על טענתו הראשונה האומרת שההשגחה סרה מעם ישראל. ה' אמר ליהושע שהיו כאן חמישה גורמים שגרמו לחטא זה להיות חמור. עצם החטא – "חטא ישראל". "עברו את בריתי" – שה' אמר שהמקום יהיה קודש. "וגם לקחו מן החרם" – עצם החטא היה בלקיחה מהחרם שגם זה היה דבר חמור. "גנבו" ממה שהיה אמור להיות מוכנס לאוצרות בית ה'. "כחשו" – שלא הודו בדבר. "וגם שמו בכליהם" כנגד השמלה שהייתה אמורה להישרף (ולא להיות מובא לבית ה' כמו שאר הזהב).

[43] מצודות. רד"ק: בדברים אלה אמר הקב"ה שלקיחת החרם אינה בשגגה, אלא הם עברו על ציווי של ה' בהר סיני לשמוע בדברי הנביא (שיהושע החרים את יריחו). מלבי"ם: עברו על חילול שבת.

[44] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שהחרם עדיין נמצא בידם.

[45] מצודות ובאופן דומה פירש גם המלבי"ם. מעם לועז: עכן לקח שני סוגים של דברים. אדרת השנער הייתה של הפקר משום שהיה צריך לדרוף אותה ועל זה נאמר שהוא לקח מהחרם, והזהב היה אמור להיות מוקדש למשכן ועל זה נאמר שהוא גנב.

[46] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שכנראה מישהו ראה את עכן לוקח מהחרם ועכן הכחיש זאת, או שהפסוק נאמר על שם העתיד ומשמעו שעכן היה עתיד להכחיש את לקיחת החרם. מלבי"ם: ההכחשה הייתה בהשגחה האלוקית. על ידי המעילה בחרם, הובהר לכולם שהם אינם מאמינים שה' רואה את מעשה המעילה.

[47] מצודות ובדומה לכך פירש המלבי"ם. רד"ק: ההנחה בכלים נעשתה כדי להכחיש יותר את עניין לקיחת החרם. בשם חז"ל כתב שמופיע בפסוק חמישה פעמים "גם" כדי לומר שעכן עבר על חמישה חומשי תורה.

[48] תרגום. אברבנאל: כאן עונה ה' ליהושע על טענתו השנייה (שהובאה בפסוק ח') שבני ישראל מפחדים להילחם. ה' אמר שפחד בני ישראל אינו פחד טבעי, אלא הוא חלק מהעונש על לקיחת החרם, וכאשר בני ישראל יחזירו את החרם, יחזור ליבם להיות כלפני כן ויהיה בהם אומץ להילחם.

[49] עפ"י מצודות בפירושו לפסוק ח'.

[50] מצודות.

[51] מצודות. מלבי"ם: בדבריו אל יהושע, אומר הקב"ה שישנן שתי סיבות לכך שעם ישראל לא יוכל לנצח במלחמותיו. הסיבה הראשונה שעצם החרם גורם להחלשת כוחו של עם ישראל במלחמות בדרך הטבע, וכדי שכוחם יחזור אליהם, עליהם להשמיד את החרם. הסיבה השנייה היא הסרת השכינה מעם ישראל, אולם כדי שהשכינה תחזור לעם ישראל, אין זה מספיק להשמיד את החרם, אלא יש גם להשמיד את הלוקח את החרם.

[52] תרגום. רי"ף: הכוונה להחזיר בתשובה את בני ישראל, והצורך בקידוש הוא משום שהעם נעשה חולין על ידי שחטא. אם הכוונה הייתה רק לזמן את בני ישראל ליום המחרת, מדוע לא היה הציווי לזמן את בני ישראל לאותו היום ומדוע כתוב פעמיים שיש לקדש את העם?

[53] מצודות. אברבנאל: לא נאמר כיצד יתברר מי לקח מהחרם כדי שעכן לא יעשה תחבולה להימלט מכך. מעם לועז: ה' לא אמר ליהושע מי לקח מהחרם, כדי שבני ישראל יתכוננו לקראת הגורל ויחזרו בתשובה וגם כדי שלא יבואו בטענות ליהושע שהוא המציא שעכן היה זה שלקח מהחרם וגם כדי שעכן לא יודה ואז יינצל מהמוות.

[54] תרגום.

[55] תרגום. מלבי"ם: הסיבה שיהושע לא אמר את הסיבה השנייה שלא יוכלו לנצח במלחמות, דהיינו: שלא תהיה השראת השכינה עד שלא יהרגו את מי שלקח מהחרם, היא כדי שעכן לא יפחד להודות. לו היה יהושע אומר לעם שמי שלקח מהחרם ימות, לא היה עכן מודה. לכאורה דבריו קשים מהמשך הדברים בפסוק טו' שם כתוב שיהושע אמר לעם שמי שלקח מהחרם – דינו בשריפה.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות. לפי פירוש המצודות, כל דרך הבירור של המועל נעשה על ידי עמידה מול הארון. רד"ק הביא בשם חז"ל אפשרות נוספת וכתב שיהושע העמיד את כל השבטים לפני האורים והתומים ולפני החושן, ובחושן נהייתה כהה האבן של שבט יהודה, ולאחר מכן עשה יהושע גורלות כדי לדעת מי לקח מהחרם וכן כתב רש"י בפירושו לפסוק טז'. אברבנאל: כל עבודת הבירור נעשתה על ידי גורל.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] רד"ק.

[64] רש"י וכתב שהמקרא הוא מקרא חסר ולא כתוב מה ייעשה לרכושו אך ניתן להבין זאת ממה שכתוב בהמשך הפרק בתיאור הוצאתו של עכן להורג. רלב"ג: הבנים הקטנים נחשבים לממונו של האדם ולכן ילדיו הקטנים של עכן נענשו גם הם. אם בניו של עכן היו גדולים, הם נענשו בגלל שהם ידעו על החרם והם שתקו. לעכן לא הייתה אישה או שייתכן שהיה לו אך היא לא ידעה על החרם. מלבי"ם: מצד לקיחת החרם, היה על עכן לידון בשריפה אך הוא נידון בסקילה מצד חילול השבת.

[65] עפ""י מצודות בפירושו לפסוק יא'.

[66] מצודות.

[67] תרגום.

[68] זהו לפירוש המצודות שהבדיקה נעשתה ע"י הארון. רש"י פירש שהבדיקה נעשתה ע"י החושן והאורים ותומים, והאבן של השבט שחטא כהתה, ופירוש ויקרב היינו לפני החושן וכך פירש רד"ק בפסוק טו'. מלבי"ם: יהושע התחיל להקריב את השבטים לפי סדרם אך לאחר ששבטו של יהודה נלכד בארון, לא המשיך להקריב את שאר השבטים. אולם, משפחת הזרחי הייתה המשפחה האחרונה שהוקרבה לפני הארון וכל המשפחות הוקרבו לפניה, ולכן כתוב בפסוק הבא "ויקרב את משפחת יהודה" ולא כתוב "את שבט יהודה למשפחותיו" כמו שכתוב כאן.

[69] תרגום.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] תרגום. מעם לועז: הכתוב הזכיר את ייחוסו של עכן כדי לספר בגנותו שלמרות שהיה ממשפחה מכובדת ויראת שמים, הוא עדיין חטא. בהסבר נוסף כתב שייחוסו של עכן הוזכר כדי ללמדנו שעכן התבסס על ייחוסו והיה בטוח שייחוסו יציל אותו מהעונש.

[75] תרגום + מצודות. רש"י: עכן התחיל לבזות את הגורל ולומר שגם אם ייקחו את שני גדולי הדור ויטילו גורל ביניהם, אחד מהם ייצא אשם. יהושע ענה לו שיתייחס בכבוד לגורל משום שהארץ עתידה להיחלק על פי הגורלות. רד"ק: יהושע ביקש מעכן להודות משתי סיבות: א. כדי שחטאו יתכפר על ידי הוידוי. ב. משום שהארץ עתידה להיחלק על ידי גורלות. רלב"ג כתב גם הוא שיהושע רצה שעכן יודה משום שעכן ומשפחתו היו מוציאים לעז על הגורל ודחה בדבריו את האפשרות שיהושע היה צריך את הודאתו של עכן כדי לשופטו. אברבנאל כתב סיבה נוספת לכך שיהושע רצה שעכן יודה בחרם – כדי שהחרם יוחזר ולא יינתן לאדם אחר. מעם לועז: הייתה מלחמה בה בני שבט יהודה לא האמינו שעכן לקח מהחרם ולכן הם הרגו אנשים מישראל, ועל ידי שעכן הודה, נפסקה המלחמה.

[76] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שעכן יודה גם על העברות האחרות בהם חטא ולא רק בנכונות של הגורל. זהו גם המשמעות של הכפילות בפסוק: "הגד לי מה עשית" הוא כנגד הגורל ו"אל תכחד ממני" הוא כנגד שאר העבירות שעשה.

[77] תרגום + מצודות.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] רד"ק. וכתב בשם חז"ל שהכוונה היא שגם במלחמות הקודמות (המלחמה נגד הכנעני והמלחמה נגד מדין) הוא לקח מהשלל למרות שבני ישראל החרימו את השלל. אלא שעכן לא נענש בימיו של משה משום שהעונש על החטאים הנסתרים לא התחיל עד שבני ישראל עברו את הירדן. יש האומרים שלעולם לא נענשים על הנסתרות, אלא שכאן כבר לא היה הדבר בגדר נסתרות משום שמשפחתו של עכן ידעה על המעילה. מלבי"ם: בדברים אלה עכן הצדיק את עצמו בחטאו ואמר שהוא כבר התרגל לחטוא בלקיחה מהחרם בעבר ולכן לא היה יכול להתגבר על עצמו.

[81] תרגום. רש"י: עכן התבונן בתורה וראה שם שכתוב "ואכלת את שלל אויביך". מלבי"ם: פירש בדומה לרש"י וכתב שכל זה היה חלק ממאמציו להצדיק את עצמו.

[82] מצודות וכתב שאדרת הינו מלשון אדיר. רש"י: האדרת הגיעה מבבל כיוון שכל מלך בעולם החזיק בארץ ישראל מקום שהיה שייך לו. מלבי"ם: עכן אמר שהשער הייתה מבבל וחשב שיהושע החרים רק את הממון של העיר יריחו ולא של ערים וארצות אחרות. כמו"כ בפירוש המילה "טובה" מסביר שהכוונה היא שהוא מאוד חמד את האדרת. מעם לועז: למלך בבל היה ארמון ביריחו (כמו לכל מלכי הארץ) והוא היה לובש את האדרת כשהיה מגיע לשם. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שמלך בבל שלח את האדרת למלך יריחו כמתנה כל שמלך יריחו שלח אליו את התמרים. בפירושו השלישי כתב שכל הדברים שעכן לקח שימשו לעבודה זרה, והבגד שלקח היה נפרס לפני העבודה הזרה.

[83] תרגום. מלבי"ם: המטבעות היו עשויות מתכת ולכן עכן סבר שמותר לו לקחת אותם שהרי לא ניתן לשרוף מתכות ואינם בכלל החרם. הלכך, טען עכן, היה בלקיחת המטבעות רק משום מעילה בקדשי שמים (שכל מה שלא נשרף הובא בית ה') ולא לקיחה מהחרם עצמו. מדבריו אלה ניתן ללמוד שלקיחה מהחרם גרועה ממעילה בקדשי שמים.

[84] מצודות.

[85] תרגום.

[86] תרגום.

[87] מצודות. מלבי"ם: בדברים אלה אמר עכן שהוא עוד לא מעל (לשיטתו שלקיחת המטבעות הייתה רק מעילה) שהרי עוד לא השתמש בהם שווה פרוטה כפי שמובא בהלכות מעילה שאדם חייב במעילה רק אם הוא נהנה בשווה פרוטה מהכסף. כמו"כ מדייק המלבי"ם מדברים אלה שהיו לעכן שני אוהלים: אוהל אחד לבני ביתו ואוהל אחד שלו ועכן הדגיש שהחרם נמצא בתוך האוהל שלו. רי"ף: הכוונה היא שלעכן היו שני אוהלים, אוהל בתוך אוהל.

[88] מצודות.

[89] תרגום. רלב"ג בתועלויות שבפרק ח' כתב שהסיבה שיהושע שלח שליחים להביא את החרם היא כדי להראות שהוא באמת צודק בהריגת עכן, וזאת למרות שעכן כבר הודה בלקיחת החרם.

[90] מצודות. רד"ק: הריצה הייתה בגלל השמחה שהתגלה עוון החרם.

[91] תרגום.

[92] תרגום.

[93] תרגום.

[94] תרגום.

[95] מצודות. רד"ק: העמידו את החרם לפני ארון הברית כדי להראות לעם ישראל את כוחו של החרם. בפירוש נוסף בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שיהושע חבט את החרם בקרקע ושאל את ה' האם על חרם זה ראוי שתפול רובה של סנהדרין. רלב"ג: הלשון הייתה בתוך האדרת והיה צורך ליצוק את תוכן האדרת החוצה כדי שכולם יראו את לשון הזהב.

[96] רד"ק: הנביא סמך את עכן לסבו שהיה זרח כדי לקצר בייחוס.

[97] רלב"ג: שאל מדוע הובאו בניו ובנותיו של עכן לשם, ותירץ בשני אופנים: א. שהיו קטנים ולכן היה ראוי שימותו בעוון אביהם. ב. הם הובאו לשם רק כדי לראות את דינו של אביהם.

[98] עפ"י רש"י בפירושו לפסוק טו'.

[99] מצודות.

[100] רד"ק.

[101] דעת מקרא.

[102] מצודות.

[103] רש"י וכתב שטעם הסקילה הוא מפני חילול השבת של עכן. אברבנאל כתב שהסיבה שסקלו אותו באבנים הוא מפני הכעס שלהם עליו. בגמרא במסכת סנהדרין, דף מד' עמוד א' כתוב שעכן נהרג בסקילה גם משום שבא על נערה המאורסה.

[104] רש"י.

[105] רש"י. לפי מצודות, סקלו גם את משפחתו של עכן (בגלל שידעו על המעילה) ושרפו את החרם. רד"ק בשם אביו: בדרך לעמק עכור, העם רגם אותו בכעס, אח"כ שרפו את עכן עצמו, ואח"כ שב העם ורגם אותו מתוך כעס. רלב"ג: לא סקלו את הבהמות יחד עם עכן כדי להבדיל בין דינם של בני האדם לדינם של בעלי החיים. חז"ל בתלמוד בבלי, סנהדרין דף מד' עמוד א': הרכוש שהיה ראוי לשריפה נשרף ומה שלא היה ראוי לשריפה נסקל.

[106] מצודות.

[107] עיין במאמרנו באוצר מפרשי התורה לספר בראשית "עד היום הזה". מצודות פירש כאן שהוא עומד לעולם.

[108] תרגום.

[109] תרגום.

[110] מצודות.