ירמיהו פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק ב

(א) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי היה דבר נבואה של ה' אליי,[1] לֵאמֹר כך אמר ה' בדברי הנבואה אליי[2]: (ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם אני (ה') מצווה אותך (ירמיהו) שתלך ותתנבא באוזניהם של תושבי ירושלים,[3] לֵאמֹר כך תאמר באוזניהם של תושבי ירושלים:[4] כֹּה אָמַר יְקֹוָק כדברים האלה אמר ה', אלה הם דברי ה':[5] זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אני (ה') זכרתי לך את החסד שעשית בימי הנעורים שלך. ימי הנעורים הם הימים הקדמונים, תקופה שהייתה בראשית התהוות בני ישראל לעם, ומיד יסביר הנביא את החסד שעשו בני ישראל בעבר,[6] אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ וכן אני זוכר את האהבה הגדולה שהייתה בתקופה שנכנסתם ככלה לחופה, ביום מתן תורה (בשעת מתן תורה בני ישראל היו דומים לכלה והקב"ה היה דומה לחתן),[7] לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה (החסד הגדול והאהבה הגדולה התבטאו) שהלכתם אחריי במדבר, בארץ שאין בה זרעים ואין בה מה לאכול. הקב"ה אמר שהוא זוכר לבני ישראל את הליכתם אחרי משה ואהרון למדבר למרות שלא היה להם מה לאכול, ומכאן שאם הם היו חוזרים בתשובה, הוא היה מקבל את תשובתם[8]: (ג) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיקֹוָק (בגלל שבני ישראל הלכו במדבר למרות שלא היה שם מה לאכול) בני ישראל קדושים לה',[9] רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה הנביא מדמה את קדושת בני ישראל לה' לתבואה מובחרת: כשם שאדם אוהב את התבואה המובחרת שלו ואינו נותן לאחרים לאכול אותה, כך בני ישראל נחשבים קדושים ומובחרים בעיני ה', ואין רשות לאף אחד לכלות אותם,[10] כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם כל מי שינסה לכלות את ישראל – יהיה אשם בדבר ויבואו עליו עונשים,[11] נְאֻם יְקֹוָק אלה הם דברי הנבואה שאמר ה'[12]: (ד) שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק בֵּית יַעֲקֹב בית יעקב (כינוי לבני ישראל) – קבלו את דבריו של ה',[13] וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וכל משפחות ישראל (תקבלו את דבריו של ה')[14]: (ה) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה':[15] מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי (ה' אמר:) מהו הדבר הרע שאבותיכם, הדורות הראשונים שנכנסו לארץ ישראל, מצאו בי, שבגללו הם התרחקו מעבודת ה',[16] וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל(מהו הדבר הרע שאבותיכם מצאו בי שבגללו הם התרחקו מעבודת ה') ושהם הלכו אחרי העבודה הזרה שהיא הבל ואין בה ממש,[17] וַיֶּהְבָּלוּ  (וכעונש על שהם עבדו עבודה זרה שאין בה ממש) הם הפכו גם כן לדבר שאין בו ממש – בני ישראל נענשו והושפלו בגלל שהם עבדו עבודה זרה[18]: (ו) וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְקֹוָק הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ואבותיכם לא חזרו בהם מהעבודה הזרה, והם לא אמרו שהם רוצים לחזור ולעבוד את ה' שהעלה אותם מארץ מצרים,[19] הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת (אינם עובדים את ה' למרות ש-) ה' הוליך אותנו בדרך ארוכה ובכל זאת לא היה חסר לנו דבר. דרך זו כללה מקומות שהיו מדבר, מקומות שהיה בהם מישור, מקומות שהיו בהם בורות, מקומות שוממים ומקומות מסוכנים,[20] בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם ה' העביר את בני ישראל במקומות שבהם שלא עברו בהם אנשים ובמקומות שלא התיישבו בהם בני אדם (ובכל זאת אינם חוזרים לעבוד את ה')[21]: (ז) וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל ואני (ה') הכנסתי אתכם (בני ישראל) לארץ ישראל שהייתה נטועה ביערות ובעצים,[22] לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ (הכנסתי אתכם לארץ ישראל) כדי לאכול את פירות הארץ ואת כל הטוב שיש בארץ,[23] וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי ואתם נכנסתם וטמאתם את ארצי, את ארץ ישראל שראויה לשכינת ה', על ידי שעבדתם עבודה זרה,[24] וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה ואת הנחלה שלי, את ארץ ישראל, הפכתם למקום מתועב בעיניי, על ידי שעבדתם עבודה זרה[25]: (ח) הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְקֹוָק הכהנים, שתפקידם להורות לעם ישראל את דרך ה', לא הוכיחו את עם ישראל ולא שאלו את העם היכן ה' – מדוע עזבתם את עבודת ה',[26] וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי והסנהדרין שאמורים ללמדת תורה לבני ישראל, לא רצו להכיר אותי (את ה'),[27] וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי והמלכים מרדו בי,[28] וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל ונביאי השקר ניבאו בשם העבודה הזרה שנקראה בעל,[29] וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ וכולם הלכו אתרי עבודה זרה שאינה מועילה להם. לאחר הנביא הוכיח את העם כולו על שעבד עבודה זרה בארץ ישראל, הוכיח הנביא את בעלי התפקידים המיוחדים (כהנים, סנהדרין, מלכים ונביאים) שתפקידם היה להוכיח את עם ישראל ולגרום להם לעבוד את ה', ובמקום זאת הם עצמם חטאו[30]: (ט) לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם בגלל שחטאתם, אני (ה') עוד עתיד להיפרע מכם (עם ישראל),[31] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[32] וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב ואני יודע שאני (ה') אצטרך עוד לריב אפילו עם הבנים שלכם, מכיוון שהחטאים יעברו גם לדורות הבאים – גם הדורות הבאים עתידים לחטוא[33]: (י) כִּי לפיכך, מפני שאתם סרתם מעבודת ה' ועבדתם עבודה זרה במקומו,[34] עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ תעברו לאיי כיתיים שנמצאים במערב ותראו שם (מיד יבואר מה צריך לראות שם),[35] וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד ותשלחו שליחים לקדר, והשליחים יתבוננו שם וינסו מאוד להבין (כפי שמיד יבואר),[36] וּרְאוּ הֵן הָיְתָה כָּזֹאת ותראו בין העמים אם באמת הייתה ביניהם תועבה כמו התועבה הזאת (כפי שמיד יבואר)[37]: (יא) הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים (תשלחו לאיי היתיים ולארצות קדר ותבדקו) האם העמים האלה החליפו את האלוהים שלהם,[38] וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים והאלוהים של העמים האלה אינם אלוהים אמיתיים (ובכל זאת העמים לא החליפו את אלוהיהם),[39] וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל אבל העם שלי, עם ישראל, החליף אותי בעבודה זרה שאין בה ממש ותועלת. הנביא אומר שעם ישראל צריך לבדוק את העמים האחרים, והוא יגלה שאף אומה לא החליפה את האלוהים שלה למרות שאין ממש באלוהים שלהם, ומכאן שהתמיהה גדולה יותר: כיצד עם ישראל החליף את ה' והלך לעבוד עבודה זרה – הרי העמים לא מחליפים את האלוהים שהם עובדים גם אם אין בו ממש – כל שכן שעם ישראל לא היה צריך להחליף את ה' שהוא אלוה אמיתי כדי לעבוד אלוה אחר[40]: (יב) שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת על הדבר הזה, על שבני ישראל עבדו עבודה זרה במקום לעבוד את ה', הולכים השמים להיות שוממים, יבוא חורבן גדול,[41] וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד וכן תהיה סערה גדולה שתביא לחורבן (בגלל שבני ישראל עבדו עבודה זרה),[42] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[43]: (יג) כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי שהרי העם שלי חטא בחטא כפול:[44] 1) אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים עם ישראל עזב אותי (את ה') הדומה למעיין שהוא מקור מים חיים. כשם שמעיין משפיע למים שייצאו ממנו כל הזמן, כך ה' משפיע טובה על עם ישראל כל הזמן,[45] 2) לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם (ולא רק שעם ישראל עזב אותי, אלא עזבו אותי) כדי לחצוב לעצמם בורות מים שלא יצליחו להחזיק את המים שנאגרים בתוכם. עם ישראל עזב את ה' כדי לעבוד את המזלות שאינם מחזיקים את השפע שה' משפיע להם. הנביא אומר שלו עם ישראל היה עוזב את ה' כדי לעבוד אלוה שהיה משפיע עליהם טוב, הייתה בכך רעה אחת. אולם, עם ישראל עזב את ה' כדי לעבוד עבודה זרה שאין בה ממש, וממילא הרעה שלהם כפולה[46]: (יד) הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל האם בני ישראל הם עבדים?[47] אִם יְלִיד בַּיִת הוּא האם בני ישראל הם ילדים שנולדו לשפחות?[48] מַדּוּעַ הָיָה לָבַז ואם כן – מדוע היו בני ישראל לביזה ושלל? מדוע בני ישראל נפלו בידי האומות? אם הם היו עבדים, היה מובן הדבר שהם ייפלו בידי אחרים – כך דרכם של העבדים, אך עם מכובד שנמצא תחת השגחתו של ה', והם בניו של ה', לא היה ראוי שיהיה נמסר ביד אויביו[49]: (טו) עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים נָתְנוּ קוֹלָם מלכי האומות ישאגו ורימו את קולם על בני ישראל ויאיימו עליהם (יש כאן כפילות כדרך הנבואות),[50] וַיָּשִׁיתוּ אַרְצוֹ לְשַׁמָּה ומלכי האומות שמו את ארצם של בני ישראל לשממה,[51] עָרָיו נִצְּתוּ מִבְּלִי יֹשֵׁב והם (מלכי האומות) גם שמו את הערים של בני ישראל להיות שוממים כך שלא ניתן להתיישב בהם. הנביא אומר שהאומות כבר כבשו את ממלכת ישראל והגלו אותו, וגורל ממלכת יהודה עתידה להיות דומה לגורל ממלכת ישראל אם תושבי הממלכה לא יחזרו בתשובה[52]: (טז) גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס גם המצרים שאתה (ממלכת יהודה) סומך עליהם שהם יצילו אותך,[53] יִרְעוּךְ קָדְקֹד (גם המצרים) ישברו את ראשך. הנביא אומר שבני ישראל יתאכזבו מהברית עם המצרים משום שלא רק שהמצרים לא יצילו אותם מיד שאר האויבים, אלא הם אפילו יבואו בעצמם וישברו את בני ישראל[54]: (יז) הֲלוֹא זֹאת תַּעֲשֶׂה לָּךְ הלא זו הפורענות שתיעשה לך (שנמסרתם בידי אויביכם),[55] עָזְבֵךְ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהַיִךְ על זה שעזבת (בני ישראל) את ה' (זה מה שגרם לך לפורענות שנמסרתם בידי אויביכם),[56] בְּעֵת מוֹלִיכֵךְ בַּדָּרֶךְ ולא הלכת אחרי ה' כאשר הוא הוליך אותך בדרך הישרה, אלא הלכת אחרי העבודה הזרה[57]: (יח) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שהתברר שהפורענות באה מאת ה' בגלל שעבדת עבודה זרה,[58] מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר מדוע אתה הולך בדרך למצרים כדי לשתות את מי הנילוס? מדוע אתה הולך למצרים שתעזור לך? הרי מצרים לא תוכל לעזור לך מאחר והפורענות באה עליך כעונש, וכל עוד לא תתקן את מעשיך, לא תינצל מהפורענות,[59] וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר ומדוע אתה הולך בדרך לאשור כדי לשתות את מי נהר פרת? מדוע אתה חושב שאשור תוכל לעזור לך? רק תיקון מעשיך יעזרו לך להינצל מהפורענות[60]: (יט) תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ המעשים הרעים שאתה עושה, יגרמו לך לייסורים,[61] וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ ומה שמרדת בה' והלכת אחרי הרוע שבלבך, יביאו עליך דברי תוכחות וייסורים (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרך הנבואות),[62] וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהָיִךְ ותדעי ותביני שלעזוב את ה' אלוקיך היה דבר רע ומר,[63] וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ ולא פחדת מה' כאשר עזבת אותו, למרות שכאשר אתם עוזבים את ה', הוא עלול להעניש אתכם ולמנוע מכם את כל הדברים הטובים שהוא רצה להביא עליכם,[64] נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות. אחד משמותיו שלה ' הוא צבאות על שם שהוא ברא את צבאות האנשים שבעולם התחתון ואת צבאות המלאכים שבעולם העליון[65]: (כ) כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ הרי אני (ה') תמיד הייתי שובר את עול הגויים מעליך (ואם כן מדוע עזבת אותי),[66] נִתַּקְתִּי מוֹסְרֹתַיִךְ ואני (ה') תמיד הייתי מתיר את הקשרים שעל העול. הכוונה שה' תמיד היה מציל את עם ישראל משעבוד העמים האחרים (ויש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרך הנבואות),[67] וַתֹּאמְרִי וכאשר הייתי מציל אותך, היית אומרת,[68] לֹא אֶעֱבוֹר (כאשר הייתי מציל אותך היית אומרת) לא אעבור יותר על דבר ה', לא אחטא עוד,[69] כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה אך לא קיימת את הבטחתך (שלא לחטא עוד) שהרי את מתנהגת כמו אשה זונה: כמו שהאשה הזונה הולכת ממקום למקום כדי לחטוא, כך אתם עוברים ועובדים עבודה זרה על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ לח ורטוב[70]: (כא) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק ואני (ה') נטעתי אותך מענבים משובחים, תחילת הנטיעה של עם ישראל הייתה מייחורים משובחים – מאברהם, יצחק ויעקב,[71] כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וכל הצאצאים של יעקב היו אנשי אמת, הם כולם היו יראי ה',[72] וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה ואם כן, כיצד הפכת (עם ישראל) לענפים לא טובים שאינם דומים לגפן שנטעתי. ה' אמר ששורש בני ישראל, האבות הקדושים, הוא שורש טוב, ולא מובן כיצד שורשים טובים אלה הצמיחו צאצאים שחוטאים בעבודה זרה[73]: (כב) כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר שהרי גם אם תכבסי את בגדך על ידי שימוש בנתר, סוג של אדמה שהיו משתמשים בו כדי לכבס,[74] וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית וגם אם תשתמשי בבורית כדי לכבס את בגדך. הבורית הוא עשב שהיו משתמשים בו לכיבוס הבגדים,[75] נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי עדיין הכתם של העוון שלך עומד לפניי. ה' אמר שגם אם בני ישראל יעשו מעשים טובים שייראו על ידי אנשים אחרים, הוא עדיין רואה את החטאים שהם עושים בסתר,[76] נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק כך אמר ה' אלוקים[77]: (כג) אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי איך את יכולה לשקר ולומר שאת לא נטמאת בעבודה זרה,[78] אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי ואיך את יכולה לשקר ולומר שלא הלכת אחרי הבעלים,[79] רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא הרי תראי שאת כן עבדת את העבודה הזרה בגיא מול בית פעור (לאחר שבלעם לא קלל את בני ישראל, הוא נתן לבלק עצה לגרום לבני ישראל לזנות אחרי בנות מואב ולחטוא בעבודה הזרה של פעור),[80] דְּעִי מֶה עָשִׂית ותדעי מה עשית היום, שגם היום את חוטאת בעבודה זרה,[81] בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ והרי את כמו נאקה צעירה (הנקבה של הגמל) שקשרה את דרכיה בריצה מהירה. גמל נקבה הולכת מהר יותר מהזכר, וכאשר היא מתחילה ללכת, היא ממשיכה בדרכה במהירות. הנביא אומר שמעת שבני ישראל חטאו בפעור (שזו הייתה הפעם הראשונה שבני ישראל עבדו עבודה זרה), הם המשיכו בדרכם ועובדים עבודה זרה עד עתה[82]: (כד) פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר אתם כמו חמור הבר שרגיל להיות במדבר,[83] בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ חמור הבר רוצה לשאוף רוח לתוך ראותיו. הכוונה היא שאף אחד אינו מכריח את חמור הבר לרוץ במדבר, אלא שהוא רץ רק בגלל רצונו,[84] תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה בכל פעם היא רצה וחוזרת למקומה משום שהיא דואגת שאין מי שיחזיר אותה חזרה למקומה,[85] כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ ולמרות שחמור הבר מסתובב ורץ הרבה, מי שרוצה לצוד אותו אינו צריך להתאמץ ולהתעייף,[86] בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ (מי שרוצה לצוד את חמור הבר לא צריך להתאמץ) כיוון שבתקופה שהיא בהריון, היא כבדה ואינה יכולה לרוץ. חמור הבר רץ הרבה, אך בסופו של דבר כשרוצים לצוד אותו – הדבר אפשרי ללא מאמץ. כך יהיה גם לבני ישראל שמסתובבים ורצים בין האומות כדי לכרות איתם בריתות, אך כשתגיע השעה שה' יחליט שהאומות יצליחו לשעבד את בני ישראל (בחודש אב), כל הריצות לא יועילו לבני ישראל והאומות יוכלו לשעבד בהם בקלות[87]: (כה) מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף תחזרי בתשובה, ועל ידי כך את תמנעי את המציאות שבה את תצטרכי ללכת לגלות כשאת יחפה,[88] וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה תחזרי בתשובה, ועל ידי כך את תמנעי את המציאות שבה את תצטרכי ללכת לגלות כשגרונך יהיה צמא למים,[89] וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ ואת אמרת שהתייאשת מלעבוד את ה',[90] לוֹא ואת לא תחזרי בתשובה,[91] כִּי אָהַבְתִּי זָרִים (אמרת שלא תחזרי בתשובה) כיוון שאני (עם ישראל) אוהבת לעבוד אלוהים זרים, את הבעלים,[92] וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ ואני (עם ישראל) אלך אחרי העבודה הזרה כדי לעבוד אותם[93]: (כו) כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הבושה הגדולה שבני ישראל צריכים להתבייש, דומה לבושה הגדולה של הגנב. כשם שאדם שהיה מוחזק לאדם ישר, מתבייש בושה גדולה כשמגלים שהוא בעצם גנב, כך בני ישראל שהיו מוחזקים בעיני האומות כעובדי ה', יתביישו בבושה גדולה, משום שהם באמת עובדים עבודה זרה,[94] הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם כולם יתביישו: המון העם, המלכים, השרים, כוהני הבעל ונביאי הבעל[95]: (כז) אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה בני ישראל עתידים להתבייש מכך שהם אומרים לפסלים שעשויים מעץ שהוא אבי,[96] וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ ולפסלים העשויים מאבן בני ישראל אומרים "את ילדת אותנו". הכוונה שבני ישראל היו אומרים לפסלים שהם, הפסלים, בראו את העולם,[97] כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים שהרי בני ישראל הפנו אליי (ה') את העורף שלהם ולא את הפנים שלהם. בני ישראל לא רצו לשמוע את דבריי,[98] וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ (למרות שבני ישראל עזבו אותי ולא רצו לשמוע את דבריי) בשעה שבאה עליהם פורענות, הם אומרים לי לקום ולהושיע אותם[99]: (כח) וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ היכן הם האלוהים שהכנת עם ידיך, היכן הם הפסלים שהכנת ועבדת אותם עבודה זרה,[100] יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ (תפנה אל אותם אלוהים) שהם יקומו אליך ויושיעו אותך כאשר תבוא עליך פורענות. ה' אמר לבני ישראל שבשעת צרה, במקום לפנות אליו, היה מתאים יותר שהם יפנו אל העבודה הזרה שהם עבדו כדי שיושיע אותם,[101]  כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה העם ביהודה – הכנת כל כך הרבה פסלים וצלמים, כך שבכל עיר שבממלכת יהודה יש לפחות עבודה זרה אחת[102]: (כט) לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי למה אתם (בני ישראל) כועסים עליי (ה') ומתלוננים עליי על שאני לא מציל אתכם מהפורענות,[103] כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי הרי כולכם מרדתם בי, כולכם חטאתם, ואם כן כיצד אתם מצפים שאציל אתכם,[104] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[105]: (ל) לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ אני (ה') הכיתי את בניכם ללא תועלת, שהרי האבות לא חזרו בתשובה לאחר שהכיתי את בניהם. ה' אומר שהוא הכה את הבנים, כדי שהאבות ילמדו לקח מהייסורים שבאו על בניהם ועל ידי כך הם יחזרו בתשובה. אולם, האבות לא חזרו בתשובה לאחר שה' הביא ייסורים על בניהם, ולכן הכאת הבנים הייתה ללא תועלת,[106] אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית החרב שלכם אכלה את הנביא, הרגתם את הנביא זכריה, כמו שאריה משחית בני אדם (ומכך שבני ישראל העיזו אפילו להרוג נביא, ה' ראה שהם לא חזרו בתשובה)[107]: (לא) הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְקֹוָק אנשי דור זה, התבוננו והבינו שה' משלם לאדם שכר על המצוות,[108] הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל האם אני (ה') הייתי לבני ישראל כארץ מדבר? האם לא שילמתי לבני ישראל גמול על המצוות שהם עשו כמו שהמדבר שומם וחרב?[109] אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה האם הייתי כארץ חשוכה לבני ישראל? האם לא שילמתי לבני ישראל שכר על המצוות שהם עשו כמו שבארץ חשובה לא ניתן לראות דבר?[110] מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ ואם כן, מדוע בני ישראל אומרים שהם נפרדו ממני, שהם לא יבואו עוד אליי? (הרי נתתי להם גמול כשהם קיימו מצוות)[111]: (לב) הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ האם האישה הבתולה שוכחת לשים על עצמה תכשיטים?[112] כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ והאם הכלה שוכחת לשים על עצמה את חוטי המשי בהם היא מתקשטת?[113] וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר ובכל זאת העם שלי, עם ישראל, שכח אותי במשך תקופה ארוכה. ה' אמר שאדם אינו שוכח דבר שחשוב לו (כמו שהנשים אינן שוכחות את תכשיטיהן), ואם כן היה ראוי שעם ישראל לא ישכח אותו[114]: (לג) מַה תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה מדוע את מנסה ללכת בדרך הבעל ולהקפיד על כל הדרכים של עבודת הבעל כדי שהאומות האחרות יאהבו אותך,[115] לָכֵן גַּם אֶת הָרָעוֹת לִמַּדְתְּ אֶת דְּרָכָיִךְ הגעת לשפל המדרגה, עד שאפילו האומות הגרועות למדו את הדרך שלך, גם האומות הגרועות למדו ממעשייך הרעים[116]: (לד) גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים גם בכנפי בגדיכם נמצא דמם של אביונים חפים מפשע שלא הייתה כל הצדקה להרוג אותם,[117] לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים לא מצאתי את דמם של האביונים במקומות נסתרים,[118] כִּי עַל כָּל אֵלֶּה אלא מצאתי את דמם על כל הבגדים שלכם. ה' אמר שבני ישראל היו הורגים אנשים חפים מפשע בגלוי ולא בסתר[119]: (לה) וַתֹּאמְרִי כִּי נִקֵּיתִי ואיך את יכולה לומר שאת כבר נקייה מעברות, אם את עושה את העברות בגלוי כך שהעברות מפורסמים לכולם,[120] אַךְ שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי ואיך את אומרת שה' כבר אינו כועס עלייך משום שאת כבר נקייה מחטאים,[121] הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי לכן אני מוסיף עונש נוסף על שאמרת שלא חטאת. בנוסף לעונש על עצם החטא (של עבודה זרה ושפיכות דמים), ה' עתיד להביא עוד עונש על עם ישראל על שהוא אמר שהוא לא חטא[122]: (לו) מַה תֵּזְלִי מְאֹד למה את הולכת לרחוק כדי לבקש עזרה מהאומות,[123] לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ ובכל פעם את משנה את הדרך שבה את הולכת, פעם את הולכת למצרים ופעם לאשור,[124] גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבוֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר את עתידה להתאכזב ממצרים כמו שאחז התאכזב ממלך אשור כאשר ביקש שיבוא לעזור לו[125]: (לז) גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ גם ממצרים את תצאי כשהידיים שלך יהיו על ראשך. כאשר אדם מצטער, הוא שם את ידיו על ראשו, וה' אומר שבני ישראל ייצאו בצער על הברית שהם כרתו עם מצרים כמו שהם הצטערו על הברית שהם כרתו עם אשור, משום שהברית לא הועילה להם,[126] כִּי מָאַס יְקֹוָק בְּמִבְטַחַיִךְ (תצטערי על הברית שכרתת עם מצרים) כיוון שה' מאס בכך שאת מנסה לבטוח באומות האחרות,[127] וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם ולכן ה' לא ייתן לכם להצליח למצוא חן בעיניהם והם לא יעזרו לך[128]:

 

 

 

[1] תרגום.

[2] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[3] רד"ק.

[4] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[5] תרגום.

[6] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה ב"חסד נעוריך" לתקופת האבות. אולם, לשני הפירושים, פירוש "אהבת כלולותיך" הוא לדור המדבר. רש"י: הכוונה בחסד ובאהבה היא שהקב"ה עשה חסד עם ישראל מרוב שאהב אותם, והקב"ה זוכר את אהבתו הגדולה לבני ישראל ובזכות כך הוא מוכן לקבל את תשובתם. מהר"י קרא: הקב"ה אמר לבני ישראל שהם שכחו את החסד הגדול שהוא עשה להם כשהוא הוציא אותם ממצרים, ומצד שני הקב"ה זוכר לבני ישראל את החסד שהם עשו בכך שהם הלכו אחריו במדבר.

[7] רד"ק.

[8] רש"י.

[9] מצודות. מהר"י קרא: אלה הם המשך דבריו שה' אמר ביציאת מצרים – בני ישראל קדושים ומי שינסה לכלות אותם ייענש.

[10] מצודות. רש"י: הדימוי כאן הוא שבני ישראל קדושים לה' כקדושת תרומה וכראשית העומר שאסור באכילה.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] תרגום + רד"ק.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות. כאן פירשנו שהערבה היא שטח מישורי עפ"י פירוש מצודות, אולם עיין במילון של אוצר מפרשי התנ"ך על המילה ערבה, שם הבאנו הסברים נוספים, והכל תלוי בהקשר. רש"י פירש ש"צלמות" פירושו חושך.

[21] מצודות. רד"ק הביא את מדרש חז"ל שהכוונה שכל מקום שבו אדם הראשון גזר שבני אדם יתיישבו שם – הארץ התיישבה.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום + +רד"ק + מצודות.

[25] תרגום + מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות. רד"ק: מדובר בלומדי התורה ולאו דווקא בסנהדרין. הסיבה שהם לא ידעו את ה' היא שהם לא למדו תורה לשמה, אלא היו לומדים בפה ולא בלב.

[28] מצודות. מעניין לציין שמהר"י קרא זיהה מלכים אלה דווקא עם מלכי יהודה ולא עם מלכי ישראל. אולי הסיבה לכך היא שנבואה זו נאמרה ליושבי ירושלים החיים באותה תקופה, והקב"ה לא התכוון לחזור על כל מה שארע בשנים שקדמו לנבואה זו.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] תרגום.

[32] תרגום.

[33] מצודות. רש"י: ה' אמר בדברים אלה שלמרות שכבר בעבר הוא הביא פורענויות על עם ישראל והוא כבר הוכיח אותם עליהן, גם לעתיד לבא הוא יוכיח אותם לפני שהוא יביא עליהם פורענות. תרגום: הכוונה היא שה' עתיד להיפרע גם מהבנים ולהעניש גם אותם.

[34] רד"ק.

[35] מצודות. רש"י: הביא שתי סיבות לכך שהנביא הזכיר דווקא את הכיתיים וקדר. בשם התרגום כתב שעמים אלה הולכים ועוברים ממקום למקום ומסתובבים עם אלוה שלהם למרות שהוא אינו מועיל להם. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שהכיתיים עובדים את המים והקדריים עובדים את האש, ולמרות שהם יודעים שהמים מכבים את האש, הם אינם מחליפים את האלוה שלהם.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות. רד"ק: מבחינה תחבירית, הנביא השתמש במילה "הימיר" באופן זה כדי לומר שני פירושים בבת אחת: א. מלשון החלפה, האם עם אחר החליף את העבודה הזרה שלו. ב. מלשון גדולה – האם עם אחר הגדיל אל אחר על האל שלו.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רד"ק: כתב שראוי שהשמים יהיו שוממים. תרגום: השמים מתאבלים על העבודה הזרה של בני ישראל.

[42] מצודות. רש"י: הכוונה לחורבן בית המקדש. רד"ק: הביא דעה האומרת ש"חרבו" בפסוק זה כוונתו לשון ציווי, אך דחה פירוש זה.

[43] תרגום.

[44] מצודות.

[45] מצודות. רד"ק: ההשוואה למעיין נובעת משני דברים דומים: המעיין משפיע את הטוב מעצמו ואין הפסק להשפעתו, וכך ה' משפיע טובה לעם ישראל מעצמו והדבר לא נפסק. לעומת זאת, הטובה של הבורות מוגבל משום שהם אינם יכולים להכיל כמות גדולה שלמים, וכן אינם יכולים להשפיע מעצמם, וכך העבודה הזרה והעמים האחרים לא היו משפיעים טוב על עם ישראל מעצמם.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] רד"ק.

[50] מצודות. רד"ק: צלע זו של הפסוק היא שאלה על ידי בני ישראל. בני ישראל שואלים מדוע מלכי האומות מאיימים עליהם, ותשובת הנביא היא שהכל בגלל שהם עזבו את ה'.

[51] מצודות.

[52] מצודות. רש"י: נצתו מלשון שנשרפו באש. רד"ק בשני הפירושים הראשונים פירש כמו הפירושים שהובאו לעיל. בשם אביו כתב שהכוונה היא שמקומות אלה יעלו צמחים, משום שכל מקום חרב ושומם מעלה צמחים.

[53] מצודות. מהר"י קרא: נוף ותחפנס הם הממלכות הכי שפלות, ובכל זאת הם ישברו את עם ישראל.

[54] מצודות. תרגום: הם יהרגו את גיבוריך ויקחו את נכסיך.

[55] רש"י. מצודות: מה שגרם לך שנמסרת בידי אויביך אינו המקרה, אלא שעזבת את ה'.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] מצודות. רש"י: מדוע אתה הולך למצרים שהטביעו את הזכרים שלכם ביאור?

[60] מצודות. רש"י: מדוע אתה חוטא על מנת לגלות מעבר לנהר פרת.

[61] מצודות. רד"ק: השעבוד תחת עול הגויים יגרום לכך שלא תחטא עוד, כיוון שתדע את העונש שיבוא כתוצאה מהשעבוד.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] עיין ביאורנו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[66] מצודות.

[67] מצודות. רד"ק: צלע הפסוק הראשון עוסק בהצלת ישראל מידי המצרים וצלע הפסוק השנייה עוסקת בהצלת ישראל משאר העמים.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מהר"י קרא. תרגום: האבות וצאצאיהם היו כולם אנשים שעושים אמת.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות. רד"ק: למרות שבפרק ד' כתוב שאם בני ישראל יחזרו בתשובה הם לא יגלו, הם עדיין יהיו משועבדים תחת עול הגויים בארצם או שכאן מדובר לאחר גזר דין. (לפי מצודות אין כאן סתירה משום שהכוונה כאן אינה שבני ישראל באמת יחזרו בתשובה, אלא שהם יראו את עצמם צדיקים ועדיין יחטאו בסתר). רש"י: מדובר על חטא העגל.

[77] תרגום.

[78] מצודות.

[79] מצודות.

[80] מצודות. רד"ק: כאשר אדם נמצא בגיא ועולה על הגבעות, הוא רואה שבמקום להעלות עולות על הגבעות, בני ישראל היו עובדים עבודה זרה.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות. רש"י: הכוונה היא שלחמור הבר יש את מדת התנינים שגם שואפים את האוויר פנימה, ולא ניתן להחזיר אותם ממעשיהם הרעים. בפירושו השני כתב שתאניה מלשון יללה. מהר"י קרא: מי יכול לכוף את חמור הבר לחרוש את שדהו, רק בחודש אחד, בחודש תמוז, ניתן להשתלט עליה ולהכריח אותה לחרוש את השדה. וכשם שלא ניתן לכוף את חמור הבר לחרוש את השדה, כך הנביאים לא הצליחו להחזיר את בני ישראל בתשובה.

[86] מצודות.

[87] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש על פירוש מצודות ועל פירוש מהר"י קרא שהובא לעיל, שהכוונה היא שבכל חידושה, בכל רגע, הם יצליחו ללכוד אותו.

[88] מצודות. רד"ק: כוונת הנביא לומר שבני ישראל אינם צריכים ללכת לדרך רחוקה שתגרום לנעליהם להיות בלויות ולהיותם צמאים. בני ישראל רצו ללכת לגויים כדי לכרות איתם ברית, והנביא אומר להם שבמקום ללכת בדרך רחוקה, עדיף שהם יחזרו בתשובה במקום.

[89] מצודות.

[90] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שבני ישראל התייאשו מלחזור בתשובה משום שהם ראו שהם היו כל כך דבוקים בחטא.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] מצודות.

[94] מצודות. רד"ק: הכוונה אינה שבני ישראל עתידים להתבייש, אלא שהיה עליהם להתבייש בעצמם.

[95] מצודות. רד"ק: הכוונה לנביאי השקר.

[96] מצודות. רד"ק: הכוונה אינה שהם ממש אומרים לפסלים שהם האבות שלהם, אלא אב כאן הוא מלשון גדולה.

[97] מצודות.

[98] מצודות. רד"ק: הפניית העורף היא לעבודת ה' ולא לדברי ה'.

[99] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שבעתיד, כשתבא עליהם הפורענות, הם יפנו אל ה' שיציל אותם.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] מצודות. תרגום: למה אתם באים ואומרים שלא חטאתם.

[104] תרגום. רש"י: אתם כולכם פשעתם בי – גם הצדיקים.

[105] תרגום.

[106] מצודות. רד"ק: על עסקי שוא הכיתי אתכם, הקטנים לומדים לדבר דברי שקר מעת היותם קטנים ולכן גם הם לקו. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא על עסקי שוא, שעל עון נדרים מתים בניו של אדם.

[107] מצודות. רד"ק: הכוונה שבני ישראל הרגו את נביאי השקר לאחר שהתברר להם דבר ה' האמיתי. מהר"י קרא: נביאי השקר הם שאכלו אתכם.

[108] מצודות. רש"י: ירמיהו הראה לאנשי דורו את צנצנת המן והראה להם מה דבר ה' מועיל.

[109] מצודות. רש"י: שאלת ירמיהו היא האם היה זה רק דמיון שה' הוריד לבני ישראל את המן במדבר.

[110] מצודות.

[111] מצודות. לפי פירוש זה, "רדנו" הינו מלשון הפרשה, שבני ישראל פרשו מה'. רד"ק: הכוונה לרידוי מלשון שלטון, שבני ישראל לקחו על עצמם את שלטון האומות.

[112] מצודות.

[113] מצודות.

[114] מצודות. רד"ק: "אין מספר" הוא על דרך ההפלגה.

[115] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שבני ישראל ביקשו דרכים רבות (הטבה מלשון ריבוי) כדי לעבוד עבודה זרה.

[116] מצודות. רש"י: "לכן" לשון שבועה, שבאמת בני ישראל למדו את הדרכים הכי גרועות.

[117] מצודות. תרגום: אין הכוונה לכנפות הבגד, אלא למקומות נסתרים.

[118] מצודות. רד"ק: התורה אמרה שאדם שבא לגנוב במחתרת – מותר להורגו, משום שהבא להורגך השכם להורגו. אולם, אנשים אלה לא באו במחתרת כדי לגנוב, ואם כן לא היה ראוי להרוג אותם.

[119] מצודות.

[120] מצודות.

[121] מצודות.

[122] מצודות.

[123] מצודות. רש"י: מדוע את מזלזלת ובמקום לחזור בתשובה את הולכת ומבקשת עזרה מאחרים.

[124] מצודות.

[125] מצודות.

[126] מצודות. מהר"י קרא: כמו שאדם תולש את שערותיו מרוב צער.

[127] מצודות.

[128] מצודות.