ירמיהו פרק ו

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק ו'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק ו

(א) הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלִַם בני שבט בנימין! תתאספו ותעזבו את ירושלים (בגלל שהאויב יכבוש את העיר),[1] וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר ובעיר שנקראת תקוע, יתקעו בשופר כדי להודיע לעם שצריך לצאת למלחמה,[2] וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת ותדליקו מדורה בבית הכרם. היה נהוג שבמקום שהיו כמה וכמה כרמים זה ליד זה, היו בונים מגדל גבוה ומציבים בו שומר כדי שישמור על כל הכרמים יחד. הנביא אומר שצריך להדליק להבת אש על המגדלים האלה, כדי להודיע להזהיר את העם שהאויב הולך לתקוף,[3] כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן (בני שבט בנימין יברחו מירושלים, יתקעו בשופר בעיר תקוע ועל המגדלים שבכרמים ידליקו אש) משום שכבר רואים שפורענות עתידה לבוא מכיוון צפון, מבבל,[4] וְשֶׁבֶר גָּדוֹל הפורענות הזאת תגרום לשבר גדול[5]: (ב) הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן אני (ירמיהו) השוויתי והמשלתי את בת ציון, את ירושלים, לאישה יפה ועדינה. לפני שהאויב תקף, הייתה ירושלים עיר יפה ועדינה[6]: (ג) אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם יבואו לעירי רושלים מלכים עם החיילים שלהם. הכוונה לחיילי האויב,[7] תָּקְעוּ עָלֶיהָ אֹהָלִים סָבִיב מסביב לעיר ירושלים, יקימו המלכים האלה את האוהלים של הצבא שלהם, על ידי שהם יתקעו את יתדות האוהלים באדמה,[8] רָעוּ אִישׁ אֶת יָדוֹ כל אחד מחיילי האויב ירעה באזור שבו הוא יהיה. כל חייל יחריב את האזור שבו יהיה אוהלו[9]: (ד) קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה האויבים יזרזו זה את זה ויאמרו זה לזה להכין את עצמם לעלות ולהילחם על ירושלים,[10] קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם (האויבים יאמרו זה לזה) נזדרז לעלות ולתקוף את ירושלים בצהרים. שעות הצהרים הן השעות המתאימות ביותר למלחמה,[11] אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם (כאשר אויב לא יצליח לכבוש את ירושלים תוך יום אחד, הוא יאמר:) אוי ואבוי שהרי היום כבר פנה, היום כבר הסתיים, ולא נצליח לכבוש את ירושלים עוד היום,[12] כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב והצל של הערב כבר יטה. בשעות שהשמש שוקעת, הצל הופך להיות ארוך יותר (בגלל הזווית של השמש בשעת השקיעה). חיילי האויב יצטערו ויאמרו שכבר הגיעה שעת ערב והם עדיין לא הצליחו לכבוש את ירושלים (בצלע זו יש כפילות על הצלע הקודמת כדרכן של נבואות)[13]: (ה) קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַלָּיְלָה וְנַשְׁחִיתָה אַרְמְנוֹתֶיהָ נזדרז לעלות בלילה כדי להחריב את הארמונות שבעיר ירושלים, ואפילו לא נחכה עד אור הבוקר[14]: (ו) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת (האויב תוקף את העירי רושלים)[15] שהרי כך אמר ה' צבאות.[16] ה' נקרא גם בשם צבאות משום שהוא אלוה על הצבא של מעלה (כמו המלאכים) ועל הצבא של מטה (כמו בני האדם),[17] כִּרְתוּ עֵצָה תכרתו את העצים שמסביב לירושלים (כדי להכין מהם סוללות),[18] וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלִַם סֹלְלָה ותשפכו את הסוללות, את ערימות העפר, ליד חומת ירושלים. דרכם של החיילים העולים להילחם היה לשפוך ערימות עפר ליד חומת העיר שמותקפת, ועליהן להניח עצים באופן שהם יוכלו לעלות על חומת העיר,[19] הִיא הָעִיר הָפְקַד ירושלים היא העיר שה' השגיח על מעשיה, ה' ראה את מעשיהם של תושבי ירושלים,[20] כֻּלָּהּ עֹשֶׁק בְּקִרְבָּהּ כל העיר ירושלים מלאה בעושק[21]: (ז) כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֶיהָ כמו שהמים ממשיכים תמיד לנבוע ממקור המים,[22] כֵּן הֵקֵרָה רָעָתָהּ כך החטאים של ירושלים תמיד הולכים ורבים ואינם פוסקים. הנביא מדמה את ריבוי החטאים של תושבי ירושלים ואת המציאות שבה החטאים רק הולכים ורנהיים רבים יותר וגדולים יותר, למציאות של נביעת מים ממקור הנביעה,[23] חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי הזעקות העולות מירושלים בשעה שיש בה חטאים של חמס ושוד, תמיד עולם לפני (לפני ה'),[24] תָּמִיד חֳלִי וּמַכָּה ולכן אני (ה') אביא על ירושלים מחלות ומכות[25]: (ח) הִוָּסְרִי יְרוּשָׁלִַם העיר ירושלים! תיקחי מוסר (ותחזרי בתשובה),[26] פֶּן תֵּקַע נַפְשִׁי מִמֵּךְ (תיקחי מוסר ותחזרי בתשובה) שמא אני (ה') אסור ממך,[27] פֶּן אֲשִׂימֵךְ שְׁמָמָה אֶרֶץ לוֹא נוֹשָׁבָה (תחזרי בתשובה) שמא, אם לא תחזרי בתשובה, אני (ה') אהופוך אותך להיות כל כך שוממה, עד שלא יוכלו לראות בכלל שהמקום היה אי פעם מיושב. השממה תהיה מוחלטת עד שאפילו לא יישאר זכר שאנשים אי פעם ישבו בירושלים[28]: (ט) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות.[29] ה' נקרא גם בשם צבאות משום שהוא אלוה על הצבא של מעלה (כמו המלאכים) ועל הצבא של מטה (כמו בני האדם),[30] עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל הנשארים מבני ישראל יהיו כמו העוללים של הגפן. כשם שכאשר שוכחים ענבים בכרם לאחר הבצירה, חוזרים לקחת אותם, כך האויב יחזור לקחת את האנשים מבני ישראל ויגלה גם אותם,[31] הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת אתה (האויב) תהיה כמו הבוצר הענבים שמחזיר את ידו על עץ הגפן במטרה למשמש ולבדוק אם יש עוד ענבים שהוא לא בצר. כשם שלאחר הבצירה, הבוצר ממשמש את עץ הגפן על מנת לבדוק שהוא לא השאיר על העץ אשכולות הראויים לבצירה, כך האויב יחזור ויבדוק אם הוא לא השאיר מתושבי ירושלים שהוא לא הגלה[32]: (י) עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ אל מי אני (הנביא) יכול לדבר ולהתרות בו, והוא יקבל את דבריי? הרי אף אחד אינו שומע בקולי ואינו מקבל את דברי התוכחה שלי,[33] הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם הרי האוזן שלהם כאילו אטומה והם אינם מקשיבים לדבריי,[34] וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב והם אינם יכולים להקשיב לדבריי (בגלל שאזנם אטומה),[35] הִנֵּה דְבַר יְקֹוָק הָיָה לָהֶם לְחֶרְפָּה הרי דבר ה' נחשב להם לבושה, הם מתביישים כשהם שומעים את דבר ה',[36] לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ (הם מתביישים כאשר הם שומעים את דבר ה') ולכן הם אינם חפצים לשמוע את דבריו[37]: (יא) וְאֵת חֲמַת יְקֹוָק מָלֵאתִי אני (ירמיה) נהייתי מלא בדברי נבואה על הפורענות שעתידה לבוא על בני ישראל,[38] נִלְאֵיתִי הָכִיל אני (ירמיה) נעישיתי עייך ויגע, עד שאינני יכול עודל סבול את צער הנבואה,[39] שְׁפֹךְ עַל עוֹלָל בַּחוּץ הפורענות תבוא על הילדים הקטנים שדרכם היה לשבת במקום נםרד משאר האנשים,[40] וְעַל סוֹד בַּחוּרִים יַחְדָּו וכן תבוא הפורענות על כל חבורות הבחורים יחד,[41] כִּי גַם אִישׁ עִם אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ שהרי גם האנשים ילכדו בפורענות יחד עם נשותיהם, הפורענות תבוא גם על כל האנשים וכל הנשים,[42] זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים והפורענות תבוא על כל הזקנים ועל כל מי שכבר חי את כל התקופה שהוא אמור לחיות, מי שכבר קרוב למות. הנביא אומר שהפורענות תבוא על כולם ללא יוצא מהכלל[43]: (יב) וְנָסַבּוּ בָתֵּיהֶם לַאֲחֵרִים הבתים של תושבי ירושלים יעברו לאנשים אחרים (משום שהם כולם יגלו וימותו),[44] שָׂדוֹת וְנָשִׁים יַחְדָּו גם השדות וגם הנשים יעברו כולם בפעם אחת לרשות האויב,[45] כִּי אַטֶּה אֶת יָדִי עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שהרי אני (ה') ארים את ידי כדי להכות את כל יושבי הארץ,[46] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[47]: (יג) כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע שהרי מהקטן שבהם ועד הגדול שבהם – כולם – גוזלים ועושקים זה אתה זה,[48] וּמִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר ומנביא השקר ועד הכוהנים שעובדים בבמות – כולם משקרים[49]: (יד) וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי כוהני הבמות ונביאי השקר מרפאים את הפורענות שתבוא על תושבי ירושלים, הם מרגיעים את תושבי ירושלים ואומרים שלא תבוא עליהם פורענות,[50] עַל נְקַלָּה (כוהני הבמות ונביאי הקר מרגיעים את תושבי ירושלים) על ידי שהם אומרים אמירה מבוזה,[51] לֵאמֹר כך אומרים נביאי השקר וכוהני הבמות:[52] שָׁלוֹם שָׁלוֹם (כוהני הבמות ונביאי השקר אומרים) יהיה שלום ולא תבוא פורענות,[53] וְאֵין שָׁלוֹם אבל האמת היא שלא יהיה שלום (והפורענות תבוא)[54]: (טו) הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ היה ראוי שכוהני הבמות ונביאי השקר יתביישו, משום שהם עשו מעשה אסור (בכך שהם ניסו לשכנע את תושבי ירושלים שלא תבוא עליהם פורענות),[55] גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ אולם הם לא התביישו,[56] גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ והם לא התמלאו כלימה (יש כאן חזרה על צלע הפסוק הקודם כדרכן של נבואות),[57] לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים לכן, בגלל שהם חטאו, יפלו כוהני הבמות ונביאי השקר יחד עם שאר תושבי ירושלים,[58] בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ כאשר אזכור להעניש אותם ולהיפרע מהם על חטאם, הם (כוהני הבעל ונביאי השקר) יכשלו, הפורענות תבוא גם עליהם,[59] אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': (טז) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': עִמְדוּ עַל דְּרָכִים וּרְאוּ תעמדו בדרך ותבררו,[60] וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם ותשאלו על הדרכים שיש בעולם,[61] אֵי זֶה דֶרֶךְ הַטּוֹב (תבררו ותשאלו) איזו היא הדרך הכי טובה שיש ללכת בה. הנביא אומר לתושבי ירושלים לשאול את החכמים איזו היא הדרך הכי טובה שהם ילכו בה,[62] וּלְכוּ בָהּ ותלכו בדרך שהחכמים יאמרו לכם ללכת בה,[63] וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם וכך תמצאו לעצמכם רגיעה ומנוחה (לאחר שתלכו בדרך שבה יאמרו לכם החכמים ללכת בה),[64] וַיֹּאמְרוּ לֹא נֵלֵךְ אך תושבי ירושלים אמרו שהם לא ילכו לברר מהי הדרך הטובה שהם ילכו בה, משום שבעיניהם, הדרך שבה הם הלכו עד עתה הייתה דרך טובה[65]: (יז) וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים אני (ה') העמדתי לכם צופים. תפקידם של הצופים היה להתריע שהאויב מתקרב למלחמה, וכך ה' העמיד את הנביאים שיודיעו לבני ישראל שהפורענות תבוא עליהם בקרוב,[66] הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר תקשיבו לקול השופר המזהיר ואומר שהאויב מתקרב. הצופים היו תוקעים בשופר כדי להזהיר את שאר העם על האויב המתקרב, וכך דברי הנביאים הזהירו את העם מפני הפורענות המתקרבת,[67] וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב אך תושבי ירושלים סירבו לשמוע לאזהרות הנביא[68]: (יח) לָכֵן שִׁמְעוּ הַגּוֹיִם לכן, בגלל שתושבי ירושלים אינם חוזרים בתשובה למרות אזהרות הנביאים, כל האומות ידעו על ההתראות שאני (ה') מתרה בבני ישראל,[69] וּדְעִי עֵדָה אֶת אֲשֶׁר בָּם וכל עדה של האויב – עליכם לדעת את החטאים שיש בידי תושבי ירושלים[70]: (יט) שִׁמְעִי הָאָרֶץ תושבי הראץ! תשמעו את מה שאני (ה') מתרה בתושבי ירושלים,[71] הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם אני (ה') הולך להביא על תושבי ירושלים פורענות בעונש על המחשבות שלהם,[72] כִּי עַל דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ (אביא פורענות על תושבי ירושלים) שהרי הם לא הקשיבו לדברים שאמרתי להם על ידי הנביאים והם לא חזרו בתשובה,[73] וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ בָהּ והם מאסו בתורה שנתתי למשה רבינו[74]: (כ) לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא מה התועלת שיוצאת לי מכך שאתם (תושבי ירושלים) מקריבים לפניי (ה') בבית המקדש לבונה שבאה מארץ שבא. הלבונה שימשה להכנת הקטורת,[75] וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק ומה התועלת שיוצאת לי מכך שאתם מקריבים לפניי קנה טוב שמגיע מארץ רחוקה. גם הקנה שימש להכנת הקטורת,[76] עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן קרבנות העולה שאתם מקריבים, אינם רצויים לפניי,[77] וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי וקרבנות השלמים שאתם מקריבים לפניי, אינם נעימים לי, אינם רצויים לפניי[78]: (כא) לָכֵן בגלל שלא חזרתם בתשובה, כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': הִנְנִי נֹתֵן אֶל הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים אני (ה') אתיד להביא על העם הזה, על תושבי ירושלים, מכשולים. אני עתיד להביא פורענות על תושבי ירושלים,[79] וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו וגם האבות וגם הבנים ייכשלו במכשול זה, הפורענות תבוא גם על האבות וגם על הבנים, היא תכלול את כולם,[80] שָׁכֵן וְרֵעוֹ וְאָבָדוּ וכל שני אנשים שגרים יחד בבית אחד יאבדו גם הם על ידי המכשול, הפורענות תבוא גם על כל אדם עם חברו[81]: (כב) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן בעתיד, יבוא עם מארץ צפון, מארץ בבל,[82] וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ ויהיה עם גדול ממקום רחוק שיתעורר בו הרצון לבוא ולכבוש את ירושלים[83]: (כג) קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ חיילי האויב יחזיקו בידיהם כלי נשק: קשתות וכידונים,[84] אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ חיילי האויב יהיו אכזריים ולא ירחמו על מי שיפול לידם,[85] קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה הקולות שישמיעו חיילי האויב, ירעיש מאוד, כמו שגלי הים הגדולים מרעישים מאוד,[86] וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ חיילי האויב ירכבו על סוסים, וכך הם ימהרו לרדוף אחרי תושבי ירושלים שיברחו מהם,[87] עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן כל אחד מחיילי האויב יהיה ערוך ומוכן לעלות עלייך בת ציון למלחמה, כל אחד מחיילי האויב יהיה מוכן להילחם בתושבי ירושלים[88]: (כד) שָׁמַעְנוּ אֶת שָׁמְעוֹ כאשר אנחנו (תושבי ירושלים) שמענו את השמועה על חוזקו של האויב,[89] רָפוּ יָדֵינוּ (כאשר שמענו את השמועה על חוזקו של האויב) נעשינו רפויים וחלשים מרוב דאגה על העתיד לקרות,[90] צָרָה הֶחֱזִיקַתְנוּ (כאשר שמענו את השמועה על חוזקו של האויב) אחזה בנו צרה,[91] חִיל כַּיּוֹלֵדָה וכן אחז בנו חלחלה ורעד, כמו שיולדת רועדת[92]: (כה) אַל תֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה תושבי ירושלים! אל תצאו לשדות (בגלל שהפורענות עתידה לבא),[93] וּבַדֶּרֶךְ אַל תֵּלֵכוּ וגם אל תלכו בדרכים,[94] כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב מָגוֹר מִסָּבִיב שהרי חרב האויב מטיל יראה ופחד על כל מה ומי שמסביב. הנביא אומר לתושבי ירושלים שלא יצאו מחוץ לעיר, משום שהאויב יתקוף, וכאשר הם נמצאים מחוץ לעיר, הם פחות בטוחים[95]: (כו) בַּת עַמִּי הקבוצה של העם שלי, תושבי ירושלים,[96] חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר עליכם לחגור שק ולהתגלגל בעפר,[97] אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ (עליכם לחגור שק ולהתגלגל בעפר) ולהתאבל כמו שאדם מתאבל במקרה והיה לו בן יחיד שמת,[98] מִסְפַּד תַּמְרוּרִים עליכם לעשות מספד מר מאוד,[99] כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ שהרי השודד, מלכות בבל, תבוא לתקוף אותנו באופן פתאומי (ולכן עליכם להתחיל להתאבל כבר מעכשיו, כדי שתספיקו להתאבל לפני בוא האויב)[100]: (כז) בָּחוֹן נְתַתִּיךָ בְעַמִּי מִבְצָר הרי אני (ה') שמתי אותך להיות מגדל גדול ומבוצר בתוך העם. ה' אמר לירמיהו שהוא אינו צריך לחשוש מלהוכיח את העם, משום שה' מגן עליו,[101] וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכָּם ואתה (ירמיהו) הרי בדקת את דרכם של בני ישראל ואתה יודע שהם חוטאים, שהרי הם לא הקשיבו לדברי התוכחות שלך[102]: (כח) כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים כולם מתנהגים באופן מאוד עקום ומעוות,[103] הֹלְכֵי רָכִיל הם מדברים לשון הרע,[104] נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה והם הורגים זה את זה בכלי נחושת וברזל[105]: (כט) נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת הצורף כאילו הפיח בכלי כדי להגביר את האש ולצרוף את הכסף מהעופרת, עד שהמפוח כבר התייבש מהאש וכבר לא ניתן להשתמש בו (כפי שמיד יוסבר בעז"ה),[106] לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ אך הצורף עבד לחינם היות והסיגים לא הופרדו מהכסף. כאשר הצורף רצה לזקק את הכסף מהסיגים שבו, הוא היה שם את הכסף באש ומפיח את האש עד שהכסף הופרד מהסיגים. הנביא מדמה את מאמץ הנביאים לצורף: כמו שצורף שלא הצליח לזקק את הכסף עבד לחינם, משום שגם לאחר פעולתו, עדיין נשארו סיגים בכסף, כך הנביאים עמלו לשווא, משום שבני ישראל לא שמעו בקולם והם עדיין חוטאים[107]: (ל) כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם מי שמכיר את בני ישראל אומר עליהם שהם כמו כסף מאוס, שלא ניתן להפריד אותו מהסיגים,[108] כִּי מָאַס יְקֹוָק בָּהֶם שהרי ה' מאס בבני ישראל משום שהם לא שמעו בקול הנביאים[109]:

 

 

 

[1] מצודות. רש"י: הכוונה שבני שבט בנימין צריכים ללכת לעריהם כדי להגן עליהם. רד"ק: העיזו מלשון להניס, והכוונה שיברחו ויבריחו את כל מה שיש בירושלים ומשאר הערים. אולם, לא היה מקום בטוח שבני שבט בנימין היו יכולים לברוח אליו. כמו"כ הסביר הרד"ק שהסיבה שהנביא הזהיר דווקא את בני שבט בנימין היא משום שאדם דואג קודם כל לקרוביו, וירמיהו היה מענתות שבארץ בנימין.

[2] מצודות. כמו"כ הסביר שהנביא אמר שדווקא בתקוע יתקעו בשופר משום שיש כאן לשון נופל על לשון.

[3] מצודות. רש"י: בית הכרם הוא שם של מקום, והכוונה שצריך להרים מוט גבוה להודיע שיוצאים למלחמה.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות. רש"י: "דמיתי" פירושו משלון החרבה, והכוונה שה' יחריב את ממלכת יהודה. רד"ק הוסיף פירוש למילה "נאוה" וכתב שהכוונה היא שירושלים הייתה יושבת בשקט. מהר"י קרא: ירושלים שבעבר הייתה מעונגת ושקטה, לא תהיה כך יותר.

[7] רש"י. מצודות: הכוונה שיבואו אנשים שפלים ומבוזים.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות. בעניין שהשורש ק.ו.ם הוא מלשון זירוז – עיין בפירוש הרד"ק על ספר שמואל א', פרק טז', פסוק יב'. רד"ק: הנביא הזכיר בפסוק זה את שעת הצהרים ובפסוק הבא את שעת הלילה, משום ששני הזמנים האלה ביום הם הזמנים שבהם מתרחשות פורענויות.

[12] מצודות. רד"ק: את הדברים האלה אמרו בני ישראל, והכוונה היא שהם אמרו שבצהרים לא היה להם אור, אלא היה להם רק חושך משום שהאויב תקף אותם. רש"י: בשעות הערב, הציתו חיילי האויב את בית המקדש. מהר"י קרא: חיילי האויב אמרו שלא יהיה זה טוב לתקוף בצהרים, שהרי הם לא יספיקו לכבוש את העיר עד הערב, ותשובת אחיהם תהיה שיהיה ניתן להספיק לכבוש את העיר גם בשעות הערב.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] רד"ק.

[16] תרגום.

[17] עפ"י רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[18] מצודות.

[19] מצודות. רד"ק: הסוללות הן האבנים הגדולות שמשליכים לתוך העיר.

[20] מצודות.

[21] מצודות. רד"ק: בתול העיר יש הרבה עושק – כל שכן שיש בדרכים בחוץ.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש שהכוונה היא שהחולי והמכה הם חלק ממה שתושבי ירושלים עושים זה לזה.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות. תרגום: הארץ תהיה שוממה כמו סדום שאינה מיושבת.

[29] תרגום.

[30] עפ"י רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[31] מצודות. רש"י: העניים הם אלה שחוזרים לבצור את הגפן לאחר שהבוצר כבר הוריד את רוב הענבים מהעץ. הכוונה היא שלאחר שמלך בבל הגלה את יהויקים והרג אותו והמליך את יהויכין במקומו, הוא חזר לאחר שלושה חודשים והגלה גם את יכניה, ולאחר מכן הוא גם חזר והגלה את צדקיה.

[32] מצודות. תרגום: הכוונה היא שה' חוזר ומעולל את בני ישראל ומגלה אותם. מהר"י קרא: הכוונה היא שכשם שהבוצר שם את הענבים בסלסלות, כך ה' יגלה את כל תושבי ירושלים. בפירוש נוסף כתב שהכוונה בסלסלות היא לזמורות הגפן, ופירוש הפסוק הוא שכמו שהבוצר מוריד את הענבים מהעץ, כך ה' יגלה את בני ישראל.

[33] רד"ק. תרגום: תרגם את העדות הכתובה בפסוק לעדות של ממש, כשהכוונה היא שבשעת ההתראה, הנביא מעמיד שני עדים שישמעו את דברי ההתראה (עפ"י דברי הרד"ק).

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות. רש"י: בני ישראל מחרפים את ה'. מהר"י קרא: בגלל שבני ישראל אינם מעוניינים לשמוע את דבר ה', תבוא עליהם חרפה ובושת.

[38] רש"י. מצודות: הכוונה למעין מצב נפשי, הפורענות כל כך גדולה, עד שהנביא נלאה ממנה.

[39] מצודות.

[40] מצודות. רש"י: הילדים הקטנים יושבים בשוק ושם הפורענות תבוא עליהם.

[41] מצודות.

[42] רד"ק.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] תרגום.

[48] מהר"י קרא + מצודות.

[49] מצודות. רד"ק כתב עוד שתי אפשרויות לנביא: או סופר שתפקידו היה להתרות גם כן בעם, או שגם כוהני האמת היו רשעים.

[50] מצודות.

[51] מצודות. רד"ק: אמירה נקלה היא אמירה שאין בה ממש. רש"י: קל לנביאי השקר לומר שיהיה שלום (למרות שהדבר לא יקרה).

[52] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] מצודות. רד"ק: נביאי השקר וכוהני הבמות לא הרגישו בושה כאשר אנשים אחרים העירו להם. לפי פירושו, אין כאן כפילות. צלע הפסוק הראשונה עוסקת בבושה שהם היו צריכים התמלא מצד עצמם וצלע פסוק זה עוסקת בכליה שהם היו צריכים להתמלא מאנשים אחרים.

[58] מצודות.

[59] מצודות.

[60] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שהנביא אמר לבני ישראל שהם צריכים לחקור ולברר בשכלם מהי הדרך הטובה – האם דרכם של נביאי השקר או דרכם של נביאי האמת – מעין מה שאליהו אמר לבני ישראל על הר הכרמל. בצלע הפסוק הבאה אמר הנביא שיש לבדוק מהי הדרך הטובה על ידי שישאלו את הדורות הראשונים. שתי הדרכים האלה של הבירור: הבירור השכלי והבירור אצל דורות קודמים, אמורים להביא את תושבי ירושלים למסקנה שעליהם לעבוד את ה'.

[61] מצודות. מהר"י קרא: נתיבות העולם הם הדורות הראשונים, והנביא אומר שילכו ויבררו אצל הדורות הראשונים לאלו דורות ה' היטיב – לדורות שהלכו בדרך הישר.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות. רד"ק: הכוונה שתושבי ירושלים לא הקשיבו לקול שופר האויב שכבר התחיל לתקוף במקומות אחרים, משום שהם האמינו שהפורענות לא תגיע לירושלים.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות. תרגום: הכוונה היא שכנסת ישראל צריכה לדעת את העוונות שי בה.

[71] מצודות. רד"ק: הפניה היא לארץ עצמה, שתשמש עד שה' התרה בבני ישראל. הסיבה שהשמים לא הוזכרו היא משום שהארץ היא שתיחרב כתוצאה מחטאי בני ישראל.

[72] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שה' יעניש על המעשים שנעשו כתוצאה מהמחשבות שלהם.

[73] מצודות.

[74] מצודות. רש"י: יש כאן לשון קצרה והיה ראוי שיהיה כתוב "ותורתי מאסו בה". רד"ק: בני ישראל לא רצו לקרוא בכלל בתורה, ולכן היה זה חידוש מבחינתם כאשר יאשיהו מצא את ספר התורה.

[75] מצודות.

[76] מצודות. מהר"י קרא: יש בקטורת גם קנה שאינו טוב, ולכן הנביא אמר קנה טוב.

[77] מצודות.

[78] תרגום + מצודות. רד"ק: הקטורת הייתה באה לרצות את הקרבן, ואם הקרבן אינו רצוי, אין צורך בהקטרת הקטורת. כמו"כ הסתפק אם דווקא את שני הסימנים האלה היו מביאים מחות לארץ ישראל משום שהם לא נמצאו בארץ, או שכל הסמנים הובאו מחוץ לארץ, והנביא הזכיר רק שניים מהסמנים.

[79] מצודות + דעת מקרא.

[80] מצודות. רד"ק: האבות לא ינסו להציל את בניהם והבנים לא ינסו להציל את אבותיהם וכך ימותו כולם.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות. רד"ק: כל אחד מחיילי האויב יחזיק בידיו שני סוגים של כלי נשק – קשת וכידון. רש"י: אין הכוונה שהם יחזיקו בידם ממש את כלי הנשק, אלא שהם יקחו את כלי הנשק איתם למלחמה.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] מצודות. רד"ק: הרכיבה על הסוסים מראה שהאויב יהיה חזק יותר.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] מצודות.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] תרגום.

[94] תרגום.

[95] מצודות. לפי פירושו, הפירוש "מגור" הינו מלשון פחד. רש"י כתב אפשרות נוספת לפרש את עניין המגור – הכוונה היא שהחרב נאספה, כלומר, שהיא הייתה מוכנה לשימוש על ידי האויב.

[96] מצודות.

[97] מצודות. תרגום: הכוונה של להתגולל בעפר היא שישימו עפר על הראשים שלהם.

[98] מצודות.

[99] מצודות.

[100] רד"ק. לכאורה "עלינו", פירושו על הנביא ועל העם. אולם רש"י פירש שהכוונה היא "כביכול עלי ועליך" ומכאן משמע שהכוונה היא כביכול לה' ולעם.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] מצודות. לפי פירושו, הכוונה במעין הכפילות "סרי סוררים" היא להדגיש שהם התנהגו באופן מאוד עקום. תרגום: השרים הם הסוררים.

[104] מצודות. רש"י: הכוונה היא שהם מסכסכים בין שני שרים שיש בהם כח לריב זה עם זה. בפירוש נוסף כתב שהם מתחזקים כנחושת וברזל כדי להחזיק בשקרים שהם מפיצים. בשם התרגום כתב שהם היו הולכים עם המחשבות הפסולות שלהם כמו שמערבבים נחושת עם ברזל. רד"ק: גם השרים וגם העבדים היו מתנהגים באופן לא ראוי, כך שהם הצליחו לפעול יחד, כמו שהברזל והנחושת עובדים יחד כדי לחתוך (ברזל אינו יכול לחתוך לבד).

[105] מצודות.

[106] מצודות.

[107] מצודות.

[108] מצודות.

[109] מצודות.