ירמיהו פרק ז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק ז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק ז

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק הדברים הבאים הם דברי הנבואה שהיו לירמיהו מאת ה',[1] לֵאמֹר כך אמר ה' לירמיהו בדברי הנבואה[2]: (ב) עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית יְקֹוָק (ה' אמר לירמיהו) תעמוד בשער בית המקדש,[3] וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה ותאמר שם את דברי הנבואה האלה,[4] וְאָמַרְתָּ כך תאמר בדברי הנבואה: שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיקֹוָק כל בית יהודה שבאים בשערים האלה (בשערי המקדש) כדי להשתחוות לה' -  תקבלו את דבריי[5]: (ג) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' צבאות אלוקי ישראל.[6] ה' נקרא גם בשם צבאות על שם שהוא שולט על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה,[7] הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם תתקנו את דרכיכם ואת מעשיכם,[8] וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה (תתקנו את דרכיכם ואת מעשיכם) ואז אני (ה') אשכין אתכם (תושבי יהודה) במקום הזה, אתם לא תיגלו מאדמתכם[9]: (ד) אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר אל תבטחו בדברי השקר שאומרים לכם נביאי השקר,[10] לֵאמֹר כך אומרים לכם נביאי השקר:[11] הֵיכַל יְקֹוָק הֵיכַל יְקֹוָק הֵיכַל יְקֹוָק הֵמָּה הרי היכל ה' היכל ה' היכל ה' נמצא בתוכנו, ואם כן ה' לא יגלה אותנו. נביאי השקר אמרו שה' לא יגלה את תושבי יהודה משום שבית המקדש יגן עליהם וה' לא ירצה להחריב אותו. נביאי השקר אמרו שלש פעמים "היכל ה'": פעם אחת כנגד האולם, פעם כנגד הדביר ופעם כנגד ההיכל[12]: (ה) כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם הרי אם תתקנו את דרכיכם ואת מעשיכם,[13] אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ ואם תדונו דין אמת בין אדם לחברו. אם תקפידו שכל הדינים שאתם דנים בין שני אנשים יהיו דיני אמת[14]: (ו) גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ אל תעשקו גר או יתום (הכוונה גם שלאל עשוק אף אדם, אלא שבדרך כלל היו עושקים את הגרים והיתומים משום שהם היו חלשים),[15] וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה ואל תהרגו אנשים זכאים במקום הזה, בבית המקדש. הכוונה היא שלא להרוג אנשים שאינם חייבים מיתה בכל מקום, אך בבית המקדש הדבר חמור יותר משום ששם מקום השכינה,[16] וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם ואל תעבדו עבודה זרה משום שאם תעבדו עבודה זרה, יבואו עליכם כל מיני פורענויות[17]: (ז) כאשר תעשו כך: תתקנו את דרכיכם ומעשיכם, לא תעשקו גרים ויתומים, תדונו דין אמת ולא תעבדו עבודה זרה, וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם אני (ה') אשכין אתכם (תושבי יהודה) במקום הזה, בארץ ישראל שנתתי לאבותיכם ואתם לא תגלו ממנה,[18] לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם (אתם תשכנו בארץ) מעת שנתתי את הארץ לאבותיכם ועד לסוף כל הדורות[19]: (ח) הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר אתם הרי בוטחים על דברי נביאי השקר,[20] לְבִלְתִּי הוֹעִיל אך הדבר אינו מועיל לכם, אין לכם כל תועלת בכך שאתם מסתמכים על דברי נביאי השקר[21]: (ט) הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל האם אתם חושבים שאתם יכולים לחטוא בחטאים הבאים ולהינצל מעונש: גניבה, רציחה, ניאוף, שבועה לשקר והקטרה לבעל,[22] וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם והאם אתם חושבים שאתם יכולים ללכת ולעבוד עבודה זרה שאינכם מכירים (ולהינצל מעונש). בני ישראל חשבו שהם יכולים לחטוא ולהימלט מהעונש על ידי שהם יבואו לבית המקדש ויקריבו קרבנות לה'. ה' ציווה את ירמיה להפריך מחשבה זו על ידי אמירת הנבואה[23]: (י) וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו (ולאחר שתחטאו בכל החטאים האלה) אתם תבואו ותעמדו לפניי בבית הזה, בבית המקדש, בבית ששמי (ה') נקרא עליו,[24] וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ ואתם אומרים שאתם תינצלו מהפורענות ומהעונש שמגיע לחכם על חטאיכם,[25] לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה כדי שאתם תחזרו ותחטאו במעשים המתועבים האלה? הרי בכל יוצא שאתם משתמשים בבית המקדש כדי לחזור ולחטוא![26]: (יא) הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם האם הבית הזה ששמי נקרא עליו, בית המקדש, משמש למערה שבה יתחבאו הרשעים (הרשעים היו נוהגים להתאסף ולהתחבא במערות ולחטוא שם)? האם אתם חושבים שבית המקדש יציל אתכם למרות שאתם חוטאים? הרי בכך אתם חוטאים בחטא כפול: אתם גם חוטאים בחטאים שאסרתי עליכם לחטוא בהם ולאחר שאתם חוטאים אתם גם באים לבית מקדשי שיציל אתכם מהעונשים על חטאים האלה – יש בכך עזות מצח גדולה,[27]  גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי גם אני (ה') ראיתי שאתם חושבים כך, שבית המקדש יציל אתכם למרות שאתם חוטאים,[28] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[29]: (יב) כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ תתבוננו עכשיו אל המשכן שעמד בשילה,[30] אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה (תתבוננו עכשיו אל המשכן שעמד בשילה) שם השריתי את שכינתי בהתחלה. לפני שנבחרה ירושלים לבניית בית המקדש, אני (ה') השריתי את שכינתי בשילה,[31] וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל ותראו שבימיו של עלי הכהן, אני (ה') החרבתי את המשכן בשילה, בגלל שבני ישראל חטאו. כך גם אחריב את בית המקדש אם תמשיכו לחטוא[32]: (יג) וְעַתָּה עכשיו, מאחר שברור שאינכם יכולים לסמוך על דברי נביאי השקר האומרים שאתם יכולים להינצל מהעונשים שמגיעים עליכם משום שבית המקדש יציל אתכם,[33] יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כעונש על שעשיתם את כל המעשים האלה, כעונש על החטאים שבהם חטאתם,[34] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[35] וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם ושלחתי אליכם את כל עבדיי הנביאים שיקדימו וידברו איתכם, שלפני שאני מעניש אתכם – הם ידברו איתכם,[36] וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם (על ידי הנביאים) אני קראתי לכם חזור בתשובה ואתם לא עניתם לי – לא שמעתם בקולי ולא חזרתם בתשובה[37]: (יד) וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו (בגלל שלא חזרתם בתשובה) אני (ה') אעשה לבית הזה ששמי נקרא עליו, לבית המקדש,[38] אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ (אעשה לבית המקדש) לבית שאתם בוטחים בו שיציל אתכם מהעונשים המגיעים לכם על חטאיכם,[39]  וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם וכך אעשה גם למקום שנתתי לכם ולאבותיכם, לעיר ירושלים,[40] כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ (אעשה לבית המקדש ולעיר ירושלים) כמו שעשיתי לשילה. כשם שהחרבתי את שילה, אני (ה') אחריב את בית המקדש[41]: (טו) וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם אני (ה') אשליך אתכם לארץ אחרת כמו שהשלכתי את אחיכם לארץ אחרת, אני אגלה אתכם לארץ אחרת,[42] אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם (אני אגלה אתכם כמו שהגליתי את אחיכם) את ממלכת ישראל. ממלכת ישראל נקראה בשם "ממלכת אפרים" היות וירבעם בן נבט, המלך הראשון שמלך על מלכות ישראל, היה משבט אפרים. ה' אמר לתושבי ממלכת יהודה שהוא עתיד להגלות אותם כמו שהוא הגלה את תושבי מלכת ישראל[43]: (טז) וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה אתה (ירמיהו) אל תתפלל על העם הזה, על העם ביהודה,[44] וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה ואל תרים את קולך בצעקה ותפילה כדי להתפלל עליהם (יש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת כדרך הנבואות),[45] וְאַל תִּפְגַּע בִּי ואל תבקש ממני דבר בדביל העם הזה,[46] כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ (אל תתפלל על העם הזה) כיוון שאינני רוצהל קבל את תפילתך. ה' אמר לירמיהו שלא יתפלל על העם שביהודה ולהעביר מהם את רוע הגזירה, כיוון שהוא (ה') איננו רוצהל קבל את תפילתו (שלך ירמיה)[47]: (יז) הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם האם אינך רואה במה חוטאים תושבי ממלכת יהודה בערי יהודה ובשווקים של ירושלים? הרי הם עושים את החטאים שלהם לעיני כולם[48]: (יח) לכל אחד מבני הבית יש תפקיד וחלק בחטא:[49] הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים תפקיד הבנים הוא ללקט את העצים (כפי שמיד יוסבר),[50] וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ ותפקיד האבות מדליקים את האש,[51] וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק ותפקיד הנשים ללוש את הבצק,[52] לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם (הבנים מלקטים את העצים, האבות מדליקים את האש והנשים לשות את הבצק) כדי להכין מאכל שנקרא "כון" והיו מקריבים אותו לשמש (ובכך היו עוברים על איסור עבודה זרה),[53] וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי וכן היו תושבי יהודה מנסכים נסכים לעבודה זרה למרות שהם ידעו שאין בכך תועלת ומטרתם הייתה רק להכעיס אותי (את ה')[54]: (יט) הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים האם הם מכעיסים אותי, האם במעשיהם הם גורמים לי (ה') נזק?[55] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[56] הֲלוֹא אֹתָם לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם הרי החטאים שלהם יגרמו להם לנזק ולבושה[57]: (כ) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק בגלל שחטאתם – כך אמר ה' אלוקי ישראל:[58] הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה הרוגז והכעס שלי יישפכו על המקום הזה,[59] עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל פְּרִי הָאֲדָמָה הכעס לי שייפך על הדברים הבאים: על בני האדם שביהודה, על הבהמות שביהודה, על העצים ועל הירקות שביהודה,[60] וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה הכעס ישמיד את הכל ולא יישאר דבר[61]: (כא) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי צבאות שהוא אלוקי ישראל. ה' נקרא גם בשם צבאות על שם שהוא שולט על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה,[62] עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר תוסיפו את קרבנות העולה על קרבנות השלמים וכך תוכלו לפחות לאכול את הבשר. קרבנות העולה מוקרבים כליל לה' ואין האדם אוכל בכלל את בשרם. בשר קרבן השלמים נאכל בידי בני אדם. ה' אמר לתושבי יהודה שהיות והקרבנות שהם מקריבים אינם באים לפניו ברצון, עדיף שהם יקריבו רק קרבנות שלמים כדי שהם יוכלו לאכול את הבשר והקרבן לא יעלה כולו לה'[63]: (כב) כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם שהרי לא דיברתי עם אבותיכם ולא ציוויתי אותם ביום שהוצאתי אותם מארץ מצרים,[64] עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח (שהרי לא דיברתי עם אבותיכם ולא ציוויתי אותם ביום שהוצאתי אותם מארץ מצרים) על הקרבת קרבנות עולה ושלמים. לו עיקר סיבת הוצאת בני ישראל ממצרים הייתה כדי שבני ישראל יקריבו קרבנות לה', אני (ה') הייתי מצווה אותם על כך עוד ביום שבו הוצאתי אותם מארץ מצרים[65]: (כג) כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם אלא אני (ה') ציוויתי את בני ישראל את הדבר הבא כשהם יצאו ממצרים,[66] לֵאמֹר כך ציוויתי את בני ישראל ביום בדברים שאמרתי להם כשהם יצאו ממצרים:[67] שִׁמְעוּ בְקוֹלִי תקבלו את הדברים שאני אומר לכם, תסכימו לקיים את מה שאני מצווה אתכם,[68] וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים ואני אהיה לכם לאלוהים, אני אשפיע עליכם כל טוב ללא אמצעי אחר,[69] וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם ואתם תהיו העם שלי ולא אחליף אתכם באומה אחרת,[70] וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם ואתם (בני ישראל) תלכו בדרך שבה ציוויתי אתכם ללכת בה, לקיים את מצוות ה', כדי שיהיה לכם טוב. הה' אמר לתושבי יהודה שהוא הוציא את בני ישראל כדי לקיים את מצוותיו ולא כדי להקריב לפניו קרבנות. ממילא, אין תועלת בהקרבת קרבנות העולה והשלמים, אם הם אינם מקיימים את מצוותיו[71]: (כד) וְלֹא שָׁמְעוּ אפילו יוצאי מצרים לא שמעו בקולו של ה' ולא קיימו את מצוותיו,[72] וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם והם (יוצאי מצרים) לא הטו את אזנם כדי לשמוע את צייוי ה'[73] וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע ויוצאי מצרים הלכו אחר העצה שהם הציעו לעצמם ואחרי מה שליבם הרע הראה להם. במקום לקיים את המצוות, בני ישראל הלכו אחר התאוות שלהם,[74] וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים ובכל יום היו בני ישראל פוחתים ועובדים את ה' פחות במקום להתחזק בכל יום בעבודתו[75]: (כה) לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה בני ישראל עבדו את ה' פחות פחות בתקופת הזמן שמיציאת מצרים ועד ליום שבו הנביא ירמיה אמר את דברי נבואתו לתושבי יהודה,[76] וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ ובכל יום, אני (ה') משכים ושולח לכם (בני ישראל) את עבדיי הנביאים כדי להחזיר אתכם בתשובה[77]: (כו) וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וגם אנשי הדור הזה לא שמעו את דבריי,[78] וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם והם (אנשי הדור הזה) לא הטו את ליבם כדי שלמוע את דברי הנביאים,[79] וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם תושבי יהודה התעקשו להמשיך ולחטוא. הנביא השתמש בדימוי כדי לתאר את התעקשותם של תושבי יהודה: כשם שאדם שהעורף שלו קשה אינו יכול להסתובב לשמוע את דברי חברו, והעורף שלו נשאר כל הזמן באותו המקום, כך הם לא היו מחזירים את פניהם לה' והיו ממשיכים בחטאיהם,[80] הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם תושבי יהודה שחיים בדור הזה חטוא יותר מאבותם[81]: (כז) וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ ואני (ה') יודע שגם כאשר אתה (ירמיה) תדבר את כל הדברים האלה לתושבי יהודה, הם לא יקשיבו לך,[82] וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה ואני (ה') יודע שגם כאשר את תקרא לתושבי יהודה – הם לא יענו לך[83]: (כח) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לאחר שתראה שתושבי יהודה אינם מקשיבים לך, תאמר להם את הדברים הבאים:[84] זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָיו זהו העם שמתנהג כאילו שהוא לא שמע את דברי ה' אלוקיו על הר סיני,[85] וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר והם מתנהגים כאילו שהם אף פעם לא לקחו מוסר,[86] אָבְדָה הָאֱמוּנָה האמונה בה' כבר אבדה מהם, הם אינם מאמינים עוד בה' יתברך,[87] וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם והם כבר אינם מדברים ומזכירים את האמונה בה'. בדרך כלל, גם אם אדם אינו מאמין בה', הוא אומר בפיו שהוא כן מאמין כדי שבני האדם יחשבו שהוא צדיק. הנביא אומר שתושבי יהודה אפילו לא אמרו שהם מאמינים בה' וכל שכן שלא היו מאמינים בליבם[88]: (כט) גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי כנסת ישראל! תתלשי את שערות ראשך ותשליכי אותם, כסימן אבלות על הפורענות שהולכת לבוא עלייך,[89] וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה ותעלי למקומות גבוהים כדי להרים שם קינה, שירה עצובה, שתישמע גם במקומות רחוקים, על הפורענות שהולכת לבוא על תושבי יהודה,[90] כִּי מָאַס יְקֹוָק שהרי ה' מאס בחוטאים,[91] וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ וה' נטש את הדור שכל כך הכעיס אותו (ולכן הוא יביא עליהם פורענות)[92]: (ל) כִּי עָשׂוּ בְנֵי יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי שהרי בני ממלכת יהודה עשו מעשים שרעים בעיניי (בעיני ה'),[93] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[94] שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ הם שמו את העבודה הזרה בבית ששמי נקרא עליו, בבית המקדש, כדי לטמא אותו. העבודה הזרה נקראת מלשון "שיקוץ" היות והיא מתועבת כמו שקצים[95]: (לא) וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ תושבי יהודה בנו בגיא בן הנם את במות התופת כדי לשרוף את בניהם ובנותיהם באש. הבמות נקראות "במות תופת" משום שבשעת העברת הבנים באש, היו מתופפים בתופים כדי שהאבא לא ישמע את צעקות בנו בשעה שהוא נשרף. הכוונה בפסוק לעבודת המולך, עבודה שהתורה אסרה,[96] אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי (תושבי יהודה מקריבים באש את בניהם) שלא ציוויתי אותם על כך,[97] וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי ומעולם לא עלה על ליבי לבקש מהם שיקריבו את בניהם ושישרפו אותם באש[98]: (לב) לָכֵן בגלל שתושבי יהודה חטאו בעבודת המולך, הִנֵּה יָמִים בָּאִים יהיו ימים ישבואו, בעתיד הולך לקרות הדבר הבא,[99] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[100] וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם המקום שבו עובדים עכשיו את עבודת המולך לא ייקרא עוד "תופת" או "גיא בן הנם",[101] כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה אלא מקום זה ייקרא "גיא ההרגה" משום שימותו שם רבים מתושבי יהודה,[102] וְקָבְרוּ בְתֹפֶת מֵאֵין מָקוֹם ותושבי יהודה ייאלצו לקבור מתים רבים בגיא בן הנם עד שלא יהיה עוד מקום לקבור שם אנשים[103]: (לג) וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ אלה מתושבי יהודה שלא יזכו להיקבר, נבלתם תשמש למאכל לעופות השמים ולבהמות שעל הארץ, עופות השמים והבהמות שעל הארץ יאכלו את נבלותיהם,[104] וְאֵין מַחֲרִיד לא יהיה מי שיפחיד את העופות והבהמות וימנע מהם מלאכול את הנבלות[105]: (לד) וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם ואני (ה') אשבית מערי יהודה ומהשווקים שבירושלים,[106] קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה (אשבית מערי יהודה ומהשווקים שבירושלים) קול של ששון וקולות של שמחה, קולות של חתן וכלה שמתחתנים,[107] כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ (אשבית מערי יהודה ומהשווקים שבירושלים קולות של שמחה) משום שהארץ תהיה חרבה, ולא יהיה אדם בארץ החרבה (כולם יגלו או ייהרגו), ולא יהיה מי שיוכל לשמוח[108]:

 

 

 

[1] תרגום. רד"ק: הנביא השתמש בלשון "הדבר" במקום הלשון שבה השתמש עד עכשיו "כה אמר ה'" משום שעמידתו של ירמיה בשערי בית המקדש גרמה לדברי הנבואה האלה (בניגוד לשאר דברי הנבואה שלא נגרמו על ידי מעשה של ירמיה).

[2] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות באוצר המאמרים, שם ביארנו את פירוש הביטוי "וידבר ה' אל משה לאמר" לפי הפרשנים השונים.

[3] תרגום. רד"ק: הכוונה לשער המזרחי של בית המקדש שהוא השער המיוחד, מתוך שבעה שערים שהיו בעזרה. אולם, לא זכיתי להבין את דבריו משום ששבעת השערים המוזכרים במסכת מידות מדברים על בית המקדש השני ובבית המקדש הראשון היה רק שער אחד. גם הרד"ק עצמו בפירושו לפרקי בניין בית המקדש בספר מלכים לא הזכיר שהיה יותר משער אחד שדרכו היו נכנסים לבית המקדש.

[4] תרגום.

[5] תרגום.

[6] תרגום.

[7] רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] רד"ק.

[11] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[12] רד"ק. בפירוש נוסף כתב שלא נביאי השקר היו אומרים זאת, אל בני ישראל היו אומרים לירמיהו שה' לא יחריב את בית המקדש ולכן אין להם מה לדאוג. בהסבר נוסף לכפילות של "היכל ה'", כתב שהדברים נאמרו כדי לחזק את דבריהם. רש"י: המילים "היכל ה'" נאמרו שלש פעמים כנגד שלש הרגלים שבהם היו עולים תושבי יהודה לבית המקדש.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] רד"ק.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] מצודות.

[22] רד"ק.

[23] רד"ק.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] רד"ק. מהר"י קרא: הייתה מערה בעזרה שנהגו להתפלל שם שהקרבנות יתקבלו ברצון, ולאחר שהתקלקלו הדורות, הכניסו לשם ע"ז, וירמיה אומר שה' ראה את הע"ז המוכנסת לתוך מערה זו.

[28] מצודות.

[29] תרגום.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית, אוצר המאמרים, בביאור המילה "ועתה".

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] מצודות.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] רד"ק.

[46] תרגום.

[47] תרגום.

[48] מצודות.

[49] רד"ק.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות וכתב שהכון נקרא כך משום שהוא נעשה בכוונת הלב גדולה. רש"י: הכון היה עשוי בדמות הכוכב אליו היו מקריבים אותו, והיו מקריבים אותו לכוכב מסוים ולא לשמש. רד"ק: היו מקריבים לכוכבים שונים.

[54] מצודות.

[55] מצודות. רד"ק: ה' אמר שלא חלה עליו בכלל מידת הכעס. כמו"כ כתב שמה שכתוב בתורה שבנ"י מכעיסים את ה' כשהם חוטאים – דיברה תורה כלשון בני אדם.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] תרגום + מצודות. לפי פירושם, "נתכת" הינו מלשון שפיכה. רש"י: "נתכת" מלשון ירידה.

[60] תרגום.

[61] מצודות.

[62] רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[63] מצודות. רד"ק: הנביא לא הזכיר קרבנות חטאת ואשם משום שתושבי יהודה לא היו מביאים אותם, שהרי הם לא היו חוזרים בתשובה ומשום שהחטאים שלהם היו במזיד ואין מביאים קרבן על חטא במזיד.

[64] מצודות.

[65] מצודות. רד"ק: כתב לפרש את הפסוק בשני אופנים. א. כאשר ה' ציווה בפעם הראשונה את בנ"י במצוות, במרה, הוא לא ציווה אותם על קרבנות. ב. במעמד מתן תורה ה' לא התנה איתם שיקריבו לפניו קרבנות, אלא שישמעו בקולו. גם כאשר ה' ציווה להביא קרבנות, הוא לא ציווה אותם להקריב קרבנות, אלא אמר שאם אדם רוצה להביא קרבן, עליו לעשות כך וכך. ה' ציווה על אדם להקריב קרבן רק אם הוא חטא (חטאת ואשם) או על קרבנות ציבור. גם לגבי הציווי על קרבנות התמיד, ה' לא באמת רצה בהקרבת הקרבן, אלא בהעתקת האופנים שבהם עבדו עבודה זרה לעבודתו יתברך.

[66] מצודות.

[67] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[68] תרגום.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות. רד"קנ פירש את שרירות ליבם באופן נוסף, הכוונה לחוזק ותוקף.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות. רד"ק: עיקר האזהרה לבני ישראל לחזור בתשובה הייתה בהשכמה משום שה' רצה להזהירם לפני שהם הולכים למלאכתם.

[78] מצודות.

[79] תרגום.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] רד"ק.

[89] רד"ק.

[90] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שיאמרו את הקינה בדרכים ולא על ההרים.

[91] תרגום.

[92] מצודות.

[93] תרגום.

[94] תרגום.

[95] מצודות.

[96] רש"י. מהר"י קרא: התופת היא מלשון שחת ושאול, והיה שם בור שאליו היו מפילים את הבנים.

[97] מצודות.

[98] מצודות. רד"ק בשם חז"ל כתב שהכוונה ליפתח ולבנו של מישע מלך מואב שהקריבו את בניהם למרות שה' לא ציווה על כך. רש"י: מעולם לא אמרתי לנביאים שבני ישראל יקריבו לפניי את בניהם, וגם כאשר ציוויתי את אברהם אבינו שיקריב את בנו, לא חשבתי באמת שהוא צריך להקריב את בנו.

[99] תרגום.

[100] תרגום.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] מצודות. רד"ק: הוסיף אפשרות שהכוונה שהקוברים לא יוכלו לקבור כל כך הרבה אנשים משום שהם יהיו עייפים מידי מרוב אנשים שהם קברו.

[105] מצודות. מהר"י קרא: אין מי שיהיה חרד לקוברו.

[106] מצודות.

[107] תרגום.

[108] מצודות.