ירמיהו פרק יז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק יז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק יז

(א) חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל החטאים של תושבי ממלכת יהודה כאילו כתובים בעט של ברזל. כשם שעט העשוי ברזל חורט בחוזקה, כך החטאים של תושבי ממלכת יהודה טבועים בהם כל כך חזק, החטאים הפכו להיות חלק מהם וקשה להם לחזור בתשובה,[1] בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר גם ציפורן השמיר היא עט העשויה ברזל החורטת בחוזקה. הנביא מדמה את החטאים של ממלכת יהודה כאילו שהיו ממש חרוטים על ידי עטים חזקים העשויים מברזל,[2] חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם החטאים כאילו חרותים על דפנות הלב שלהם, החטאים נטועים בהם כל כך עמוק עד שהם כאילו חרותים על ליבם,[3] וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם והחטאים שלהם חרותים גם על קרנות המזבחות שלהם, משום שהם היו משתמשים במזחות להקרבת קרבנות לעבודה הזרה. הנביא אומר שהחטאים טבועים בתושבי ממלכת יהודה בין במחשבה ובין במעשה (שמתבטא בהקרבת הקרבנות לעבודה הזרה)[4]: (ב) כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם תושבי ממלכת יהודה זוכרים את המזבחות שלהם כמו שאדם זוכר את בניו. כשם שאדם חושב מחשבות טובות על בניו ומתגעגע לבניו בשעת פרידה, כך תושבי ממלכת יהודה חשבו מחשבות טובות והתמלאו בגעגועים לעבודה הזרה,[5] וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל עֵץ רַעֲנָן והם הקימו את המזבחות כדי לעבוד את עצי האשירה תחת כל עץ לח. ליד כל עץ יפה היו מקימים מזבח כדי לעבוד אותו,[6] עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת וכן הקימו מזבחות לעבודה הזרה על כל גבעה גבוהה[7]: (ג) הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה ירושלים שנמצאת בהר ומוקפת בשדות ובשטח מישורי,[8] חֵילְךָ כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן אני אמסור את כל הנכסים והאוצרות שלך לביזה, האויב ייקח את כל נכסיך לשלל,[9] בָּמֹתֶיךָ בְּחַטָּאת בְּכָל גְּבוּלֶיךָ (הפורענות תבוא) בגלל שחטאת בהקמת במות לעבודה הזרה בכל תחומי ארצך[10]: (ד) וְשָׁמַטְתָּה אתה תיאלץ להשבית את עבודת הקרקע,[11] וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ השבתת הקרקע תהיה בגלל שאתה תהיה עזוב מהנחלה שנתתי לך, בגלל שאתה תגלה,[12] וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ ובמקום לעבוד את ארצך, אתה עתיד לעבוד את הארץ של אויביך בארץ שאינך מכיר,[13] כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי (הפורענות תהיה) בגלל שאתם הכעסתם אותי מאוד. הנביא מדמה את הכעס לאש שכביכול יוצא מאפו של ה',[14] עַד עוֹלָם תּוּקָד והאש תישרף לעולם, הכעס יהיה לתקופה ארוכה[15]: (ה) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה' בגלל שאתם סומכים על מצרים ואשור:[16] אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם אדם שבוטח בבני האדם ולא בה' יהיה מקולל,[17] וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ ואת כל חוזקו הוא מטיל על אדם ולא על ה',[18] וּמִן יְקֹוָק יָסוּר לִבּוֹ והוא מסיר את ליבו מלבטוח בה'. במקום לשים את מבטחו בה', הוא שם את מבטחו בבשר ודם[19]: (ו) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה אדם ששם מבטחו באדם במקום בה' יהיה כעץ בודד בשטח מישורי גדול. עץ זה נקרא "ערער",[20] וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וכאשר יבוא דבר טוב לעולם – הוא לא יראה זאת (בגלל בדידותו),[21] וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר והוא ישכון לבדו במדבר, הוא יהיה בודד ולא ייהנה מהגשמים שירדו,[22] אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב הוא יישב בארץ שהעפר שלה מלוח ולכן אינה ראויה ליישוב. האדם הבוטח באדם לא יזכה לראות את הטוב שיבוא על שאר בני האדם[23]: (ז) בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיקֹוָק אדם שיבטח בה' יהיה מבורך,[24] וְהָיָה יְקֹוָק מִבְטַחוֹ ה' יהיה מבטחו של האדם הבוטח בו. לא יאונה לאדם זה כל רע[25]: (ח) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם האדם שבוטח בה' יהיה דומה לעץ ששתול ליד מקור מים. כשם שהקרבה למקור מים גורמת לעץ לגדול באופן מיטבי, כך יעלה בגורלו של האדם הבוטח בה',[26] וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו השורשים של העץ מתפשטים לכיוון המים,[27] וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וכאשר היום יתחמם – הוא לא ירגיש את החום,[28] וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן והעלים של העץ יהיו לחים,[29] וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג ואם תבוא שנת בצורת, לעץ לא ייגרם נזק,[30] וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי והעץ לא יפסיק לגדל פירות (גם בשנת בצורת).[31] כך אדם שבוטח בה' – לא יסור הטוב ממנו לעולם, אפילו כאשר יבואו צרות על שאר העולם[32]: (ט) עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל הלב הוא האיבר הכי עקום מתוך כל האיברים,[33] וְאָנֻשׁ הוּא הלב גם חולה מאוד,[34] מִי יֵדָעֶנּוּ הלב חושב שאין מי שיודע על מה הוא חושב (משום שהוא עקום וחולה)[35]: (י) אֲנִי יְקֹוָק חֹקֵר לֵב אני ה' יודע מהן מחשבות הלב,[36] בֹּחֵן כְּלָיוֹת ואני בוחן את מחשבות הכליות,[37] וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו וכך אני יכול לגמול לכל אדם כפי הדרך שבה הוא בוחר וכפי המעשים שהוא עושה[38]: (יא) קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד כמו שעוף שנקרא "קרא" אוסף אפרוחים שהוא לא ילד בעצמו על ידי שהוא מצפצף ועושה קולות,[39] עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט כך מי שמעשיר שלא על פי דין,[40] בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ באמצע חייו העושר יעזוב אותו, הממון שלו לא יתקיים לאורך זמן,[41] וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל ובסוף ימיו הוא כולם יכירו ברשעותו.[42] הקרא מצליח למשוך אליו אפרוחים שאינם שלו על ידי עשיית קולות, אבל כשהאפרוחים גדלים הם מבינים שהם אינם שייכים לקרא והם עוזבים אותו, וכך מי שאוסף ממון במרמה לא יצליח להחזיק את הממון לאורך זמן: (יב) הנביא מסביר מדוע אסור לעזוב את ה':[43] כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן כיסא הכבוד שלך נמצא בשמים עוד לפני בריאת העולם,[44] מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ וכיסא הכבוד שלך מכוון כנגד בית המקדש[45]: (יג) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק ה', תקוותם של ישראל, יושב על כיסא הכבוד,[46] כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ ראוי שיתבייש כל מי שעוזב את ה' (ובמקום זאת בוטח באדם),[47] וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ ומי שסר ממני (ה') עתיד להיכתב בארץ, עתידים לרדת לשאול תחתית,[48] כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים (עוזבי ה' עתידים לרדת לשאול תחתית) משום שהם עזבו את המקור שממנו נובעים מים שמחיים את האדם,[49] אֶת יְקֹוָק ה' הוא מקור חייו של האדם[50]: (יד) רְפָאֵנִי יְקֹוָק וְאֵרָפֵא ה'! תרפא אותי מהכאבים שיש לי (בגלל שמבזים אותי) ועל ידי כך אוכל להתרפא,[51] הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה תושיע אותי מהקמים עלי ואז איוושע,[52] כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה אני מהלל ומשבח אותך (בכך שאני אומר שאתה מושיע אותי)[53]: (טו) הִנֵּה הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי אלה הקמים עלי ומציקים לי שואלים אותי,[54] אַיֵּה דְבַר יְקֹוָק היכן היא הפורענות עליה התנבאת בשם ה',[55] יָבוֹא נָא אנחנו רוצים לראות את הפורענות מתקיימת עכשיו. המבזים את ירמיהו לא האמינו שהפורענות תתקיים וכשלעגו לו אמרו שהם רוצים לראות את הפורענות באה[56]: (טז) וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ ואני (ירמיהו) לא ניסיתי למהר את הבאת הפורענות כדי להוכיח להם שאני צודק, משום שאני רועה נאמן של צאנך,[57] וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי ואין בי שום תאווה שתבוא כבר הפורענות כדי להוכיח את דברי,[58] אַתָּה יָדָעְתָּ מוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה אתה יודע שאני עמדתי מולך להתפלל שלא תבוא עליהם הפורענות[59]: (יז) אַל תִּהְיֵה לִי לִמְחִתָּה אל תגרום לי שעל ידי דברי הנבואה אהיה לשבר לפניהם, אל תגרום לכך שהם ירצו ויצליחו לשבור אותי דווקא בגלל דברי הנבואה,[60] מַחֲסִי אַתָּה בְּיוֹם רָעָה אתה הרי המחסה שלי בימים שבהם מתרחשים פורענויות (ולכן אני מבקש שתציל אותי מאויבי)[61]: (יח) יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי אני מבקש ממך שהאויבים שלי יתביישו ושלא תהיה מציאות שבה אני אתבייש,[62] יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי אני מבקש שהאויבים שלי יישברו על ידי האויב ושאני לא אשבר,[63] הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה תביא עליהם יום שיש בו פורענות,[64] וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם ותביא עליהם שבר אחרי שבר, פורענות אחרי פורענות[65]: (יט) כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי כך אמר לי ה': הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי הָעָם אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ לך תעמוד בשער העיר ירושלים שממנו נכנסים ויוצאים מלכי יהודה ויש בו בדרך כלל קהל רב,[66] וּבְכֹל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם וכן תעמוד בכל אחד משערי ירושלים כדי לומר את דברי הנבואה[67]: (כ) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כך תאמר למלך ולעם: שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק מַלְכֵי יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה וְכֹל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם מלכי יהודה וכל תושבי הממלכה וכל תושבי העיר ירושלים! עליכם לקבל את דבר ה',[68] הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה כל מי שנכנס לעיר דרך השערים האלה (דברי הנבואה נאמרו אליו)[69]: (כא) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם תיזהרו בדבר שיכול לגרום לכם לאבד את נפשכם, תיזהרו שלא תתחייבו מיתה על ידי חילול שבת,[70] וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם וביום השבת תימנעו מנשיאת משאות והכנסתם בשערי העיר ירושלים (משום שיש בכך חילול שבת. בפסוק זה מדובר על מלאכת הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד)[71]: (כב) וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וכן תימנעו מהוצאת משאות מבתיכם החוצה (בצלע זו של הפסוק האזהרה היא על מלאכת הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים),[72] וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ ועליכם להימנע מעשיית מלאכות האסורות בשבת,[73] וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם ועליכם גם לקדש את השבת כפי שציוויתי את אבותיכם לעשות (על ידי הימנעות מעשיית מלאכות האסורות)[74]: (כג) וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם (למרות שציוויתי את אבותיכם לקדש את השבת) הם לא קיבלו עליהם את דברי ולא הטו את אזנם להקשיב ולשמוע את הציווי,[75] וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר והם התעקשו שלא לשמוע את הציווי על שמירת השבת וכדי להימנע מלקיחת המוסר מהנביאים. הנביא דימה את העקשנות לקושי של העורף כדי לומר שכשם שכאשר העורף קשה, האדם אינו יכול לסובב את ראשו, כך העקשנות של העם מנעה מהם מלקבל את דברי התוכחה[76]: (כד) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי במקרה ואתם תקבלו את הדברים שלי, במקרה שתקיימו את הציוויים שבהם ציוויתי אתכם,[77] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[78] לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (תקבלו את דברי) על ידי שביום השבת אתם לא תכניסו שום משא בשערי העיר ירושלים,[79] וּלְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת בּוֹ כָּל מְלָאכָה ואתם תקדשו את יום השבת בכך שתימנעו מעשיית מלאכה[80]: (כה) וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת אז ייכנסו בשערי העיר ירושלים,[81] מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא דָוִד מלכים ושרים שיישבו על כסא המלוכה בממלכת יהודה,[82] רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים והם ירכבו על המרכבות שיהיו רתומות לסוסים. הרכיבה על המרכבות הינה ביטוי לשלטון,[83] הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם כולם ייכנסו בשערי העיר: המלכים, השרים ושאר תושבי העיר,[84] וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם והעיר ירושלים תהיה מיושבת לעולם, היא לא תיחרב לעולם[85]: (כו) וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן ויהיו גם אנשים שיבואו משאר הערים שבממלכת יהודה, ומהערים שמקיפות את ירושלים ושנמצאות בנחלת שבט בנימין,[86] וּמִן הַשְּׁפֵלָה וּמִן הָהָר וּמִן הַנֶּגֶב וכן יבואו תושבים מהעמק, מההרים ומהדרום,[87] מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה האנשים שיבואו מכל הארץ יביאו קרבנות עולה, קרבנות שלמים, מנחות ולבונה,[88] וּמְבִאֵי תוֹדָה בֵּית יְקֹוָק וחלק מהם יביאו קרבנות תודה אל בית המקדש[89]: (כז) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת ואם אתם לא תקבלו עליכם את הציווי לקדש את יום השבת,[90] וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת ואתם לא תימנעו מנשיאת משאות והכנסתם לשערי העיר ירושלים,[91] וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ אז אני אבעיר את שערי העיר באש,[92] וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה והאש תשרוף את הארמונות שבירושלים והיא לא תיכבה עד שהיא תסיים לשרוף הכל[93]:

 

[1] רש"י בפירושו הראשון. בשם המדרש כתב שהנביאים הם הכותבים את חטאי העם. ירמיהו הוא העט של ברזל ויחזקאל הוא ציפורן השמיר.

[2] מצודות. רד"ק התלבט עם הכוונה לציפורן שנמצאת על האצבע שחרטת כמו עט או שהעט עצמו נקרא ציפורן. כמו כן כתב פירוש נוסף שהשמיר הינו האבן שעליה כתובים החטאים (לפי פירושו הראשון ומצודות השמיר הינו סוג של עט שכותב ולפי פירושו השני הכוונה לחומר שעליו כתב עט הברזל).

[3] מצודות. רש"י: אינם שוכחים את העבודה הזרה שלהם.

[4] מצודות.

[5] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש נוסף שהיו מקריבים את הבנים שלהם לעבודה זרה, אך כתב שהפירוש הראשון נכון. מהר"י קרא כתב שפשט הפסוק הוא שבניהם היו הולכים לעבוד עבודה זרה כשהיו זוכרים את המזבחות שבנו אבותיהם לעבודה הזרה.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] רש"י. תרגום: פסוק זה מהווה המשך לפסוק הקודם, והכוונה למזבחות שבנויות בהרים לשם עבודה זרה.

[9] מצודות. מהר"י קרא: ההרים יהפכו להיות לשדות לאחר שהאויב יחרוש אותם.

[10] תרגום. רד"ק: יש בצלע זו היפוך מילים, והמילה הראשונה בצלע הייתה אמורה להיות "בחטאת", אך זו דרכם של כתובים.

[11] מצודות. תרגום: אויב יעלה עליך וישבית את עבודת הקרקע.

[12] מצודות. רש"י פירש בשני אופנים. א. ה' יתנקם "בך" בגלל הנחלה שהוא נתן לך ולא קיימת את מצוות השמיטה. ב. הנקמה בך תהיה על ידי הגליה מנחלתך. רד"ק: הגלות תהיה בגלל שאתה לא השמטתה את הקרקע כשהיא הייתה "בך", כשהיא הייתה שלך.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] רד"ק.

[17] מצודות. רש"י: הכוונה למי שבוטח במעשיו, כמו החרישה והקצירה.

[18] מצודות.

[19] מצודות. רד"ק: אם האדם סומך על ה' וגם על האדם, אזי הוא יודע שה' יכול לשלוח את האדם שיסייע לו. הבעיה כאן היא שבמקום לסמוך על ה' הוא סומך רק על האדם. מהר"י קרא: התוכחה בפסוק זה על שלא קיימו את מצוות שמיטה ולא בטחו בה' שיספק צרכיהם בשנת זו.

[20] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה לשממון. מלשון רד"ק משמע שהכוונה לפיר שדומה לסברס שיש לו קוצים בחוץ ופרי בפנים.

[21] מצודות. מהר"י קרא: הוא לא יראה את ההבטחות שה' הבטיח לשומרי השמיטה מתגשמות.

[22] רש"י.

[23] מצודות.

[24] תרגום. מהר"י קרא: הכוונה שבגלל בטחונו הוא שומר את מצוות ה' ומקיים את מצוות שמיטה.

[25] רד"ק. מצודות כתב שלפי מידת הביטחון של האדם – כך יהיה למבטח ולעזרה (ניתן להבין את מצודות באופן דומה לרד"ק והנראה לעניות דעתי כתבתי).

[26] מצודות.

[27] מצודות. רד"ק: אפילו השורשים שמתרחקים מהעץ ימצאו מקור מים.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רש"י  כתב אפשרות לפרש בצורת מלשון מבצר, מלשון התקפת האויב.

[32] רד"ק. כמו כן כתב שעשיית הפירות פירושו שאחרים ייהנו ממנו.

[33] רש"י. רד"ק: הלב יכול להטעות ולהראות כאילו שהוא בוטח בה' כאשר הוא באמת אינו בוטח בו.

[34] רש"י. תרגום: הכוונה שהלב חזק מאוד.

[35] רש"י.

[36] מצודות.

[37] מצודות. רד"ק: תפקיד הכליות לייעץ ותפקיד הלב להחליט.

[38] מצודות. רד"ק: התלבט אם ההבדל בין הקרי לכתיב הוא בקביעה האם המילה נאמרה בהטיה של רבים או של יחיד, או שמא גם בכתיב הכוונה ללשון של רבים, אלא שחסרה האות ו"ו. יש לציין שבחלק ממהדורות הדפוס אין קרי וכתיב אלא כתוב "כדרכו" ללא יו"ד אבל עם ניקוד כאילו כתוב יו"ד.

[39] רש"י. לפירושו הדגירה היא עשיית קולות. רד"ק הסביר שהדגירה היא דגירה של ממש, כלומר: רביצה על הביצים.

[40] רש"י.

[41] מצודות.

[42] רש"י. רד"ק כתב שיש שתי אפשרויות של מה שיקרה לאדם שהעשיר במרמה: או שימות לפני זמנו וישאיר את העושר לאחרים או שיאבד את ממונו.

[43] רש"י. תרגום: הפורענות תהיה מצד מי שיושב על כיסא הכבוד. רד"ק כתב בשם רס"ג שהפסוק הזה מחובר לפסוק הקודם, והפירוש הוא שמי שמעשיר במרמה יהיה מושלך מכיסא הכבוד. מהר"י קרא: הפסוקים הללו נאמרו על נבוכדנצר שהחריב את כיסא הכבוד שבארץ, את בית המקדש, והעשיר במרמה, ובסוף ימיו ייהרג על ידי דריוש.

[44] רש"י.

[45] רש"י. רד"ק: יש בפסוק השוואה בין כיסא הכבוד שמסמל את שכינתו של ה' לבין בית המקדש המהווה את מקום שכינתו של ה' בארץ. באופן זה מתחברים הדברים למה שנאמר לפני כן שה' בוחן כליות ולב – ה' יודע מה קורה בעולם על ידי שהוא משכין את שכינתו בארץ.

[46] רש"י. הנביא מדבר על מי שסר מדבריו כסר מדבר ה' משום שהנביא נשלח אליהם על ידי ה'. מצודות: ראוי שתקוות ישראל תהיה ה' משום שהוא נטע את שכינתו בהם. רד"ק דחה את הפירש שהכוונה למקווה של מים. אולם המקור לפירוש זה הם דברי ר' עקיבא ביומא פה,ב.

[47] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה לאומות שעוזבות את ה'.

[48] רש"י. מצודות: עוזבי ה' ייכתבו בספר שהם צריכים לרדת לשאול תחתית. מבחינת המשמעות אין הבדל בין פירושו לפירוש רש"י. רד"ק: עוזבי ה' ימותו כבהמות ויחזרו לארץ ללא שיישאר בהם שום דבר שיעלה לשמים. כוונתו כנראה לעולם הבא.

[49] מצודות. תרגום: הכוונה שה' מביא עליהם כבוד כמו מעין מים שלא פוסקים מימיו. רד"ק: יש כאן מידה כנגד מידה. מי שדבק בה' לא תיפסק טובתו.

[50] מצודות.

[51] רד"ק. מהר"י קרא: הכוונה לרפואה ממכתו של נבוכדנצר.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] תרגום + רש"י.

[56] תרגום. מהר"י קרא: הם חשבו שם יוכלו להתמודד עם נבוכדנצר.

[57] רש"י. תרגום: לא התעכבתי מלעשות את השליחות של נבואתך. רד"ק: לא מיהרתי להיות רועה אחריך – להיות נביא על ישראל.

[58] רש"י. רד"ק: צלע זו היא נתינת טעם לנאמר בפסו הקודם. לא רציתי להיות נביא משום שידעתי שיום זה יהיה יום אנוש, יום שיהיה לי בו כאב רב.

[59] רש"י. תרגום: מה שאמרתי גלוי לפניך. רד"ק: הכוונה לדברי ירמיהו שאמר שהוא אינו רוצה להתנבא. מצודות פירש לאורך הפסוק כפירושו של רד"ק אך בצלע זו פירש כמו רש"י.

[60] רד"ק. לפי תרגום משמע לכאורה שהוא מבקש שנבואותיו של ה' לא יהיו כוזבות. כנראה שצריך לומר בדבריו שהכוונה לדברי הנבואה שהוא יינצל מאויביו ולא לכך שיתקיימו נבואות הפורענות, שהרי בפסוק הקודם ירמיהו אמר שהוא לא רוצה שיתקיימו נבואות הפורענות.

[61] מצודות.

[62] תרגום. רד"ק: לאחר שהאויבים שלו אמרו שהם מחכים שהפורענות תבוא עליהם, ירמיהו שינה את גישתו וביקש שיבואו עליו אויביו. רש"י כתב שהכוונה רק למי שרדף אחרי ירמיהו.

[63] מצודות.

[64] תרגום.

[65] רד"ק. כמו כן הסביר שחילול השבת נעשה בעיקר בשערי העיר על ידי הוצאה והכנסה מהעיר. העיר נחשבה לרשות היחיד (היות ושערי העיר היו נעולים בלילה), אבל עדיין היה אסור להכניס ולהוציא מהעיר לחוץ. כמו כן הסביר שעיקר האזהרה הייתה על ההבאה משום שירושלים הייתה עיר גדולה, ובעיר הגדולה מביאים יותר מהחוץ פנימה, היות ובני הכפרים מביאים את התבואה והפירות שהם גידלו.

[66] רד"ק.

[67] רד"ק.

[68] רד"ק וכתב שהכוונה במלכי יהודה היא למלך יהודה הנוכחי ולצאצאיו.

[69] תרגום.

[70] מצודות.

[71] תרגום.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] תרגום + רש"י.

[76] מצודות.

[77] תרגום.

[78] תרגום.

[79] תרגום.

[80] מצודות. רד"ק: יש הבדל בין הקרי לבין הכתיב האם שבת היא בלשון זכר או נקבה, אך שתי הצורות נכונות, ושבת כתובה לעיתים בהטיה של זכר ולעיתים בהטיה של נקבה.

[81] תרגום.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] תרגום.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] תרגום + מצודות.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] מצודות.