ירמיהו פרק כא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק כא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק כא

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק דבר הנבואה שהיה מאת ה' לירמיהו,[1] בִּשְׁלֹחַ אֵלָיו הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת פַּשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה וְאֶת צְפַנְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן דברי הנבואה נאמרו אל ירמיהו כאשר צדקיה מלך יהודה שלח אליו את פשחור בן מלכיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן,[2] לֵאמֹר כך אמרו שליחי צדקיהו לירמיהו[3]: (ב) דְּרָשׁ נָא בַעֲדֵנוּ אֶת יְקֹוָק תתפלל עליו עכשיו אל ה',[4] כִּי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָם עָלֵינוּ היות ונבוכדראצר מלך בבל יוצא להילחם נגדנו,[5] אוּלַי יַעֲשֶׂה יְקֹוָק אוֹתָנוּ כְּכָל נִפְלְאֹתָיו וְיַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ אולי ה' יעשה לנו מעשים מופלאים כפי שעשה לסנחריב, ונבוכדראצר יסתלק מאיתנו ויפסיק להילחם נגדנו. צדקיהו חשב שירמיהו יוכל להתפלל ועל ידי כך לגרום להסתלקותו של נבוכדראצר כפי שה' עשה נס לחזקיהו וגרם להסתלקותו של סנחריב[6]: (ג) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֲלֵיהֶם ירמיהו ענה לשליחי צדקיהו: כֹּה תֹאמְרֻן אֶל צִדְקִיָּהוּ כך תאמרו לצדקיהו: (ד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל: הִנְנִי מֵסֵב אֶת כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים בָּם אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶת הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם מִחוּץ לַחוֹמָה אני עתיד לסובב את כלי הנשק שאתם משתמשים בהם במלחמה נגד מלך בבל והכשדים ואמסור אותם בידי אויביכם שנמצאים מחוץ לחומה. הכוונה שכלי הנשק לא יועילו לעם ביהודה,[7] וְאָסַפְתִּי אוֹתָם אֶל תּוֹךְ הָעִיר הַזֹּאת ואני אכניס את הכשדים לתוך העיר הזאת, לירושלים (ולא תוכלו למנוע את הדבר על ידי מלחמה)[8]: (ה) וְנִלְחַמְתִּי אֲנִי אִתְּכֶם בְּיָד נְטוּיָה וּבִזְרוֹעַ חֲזָקָה אני אלחם נגדכם ביד מרוממת ובזרוע תקיפה (על ידי שאגרום לכך שחיילי האויב יילחמו בחוזקה),[9] וּבְאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל המלחמה תהיה בכעס, חמה וברוגז רב[10]: (ו) וְהִכֵּיתִי אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת אני אכה את תושבי העיר הזאת, את תושבי ירושלים,[11] וְאֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה תושבי העיר שיוכו הם בני האדם והבהמות,[12] בְּדֶבֶר גָּדוֹל יָמֻתוּ המכה תהיה על ידי מחלת הדבר שתמית אותם[13]: (ז) וְאַחֲרֵי כֵן לאחר שהכשדים יעלו לתקוף אתכם ולאחר שאשלח את הדבר,[14] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[15] אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת הָעָם וְאֶת הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת מִן הַדֶּבֶר מִן הַחֶרֶב וּמִן הָרָעָב בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם אני עתיד למסור בידי נבוכדראצר מלך בבל וביד אויביהם וביד מי שרוצה להרוג אותם את: 1) צדקיהו מלך יהודה, 2) עבדיו, 3) תושבי ירושלים, 4) האנשים שנמצאים בירושלים שאינם תושביה, שלא מתו בדבר, מחרב האויב וברעב,[16] וְהִכָּם לְפִי חֶרֶב נבוכדנצר יהרוג את תושבי ירושלים על ידי שיכה בהם עם החלק החד של החרב,[17] לֹא יָחוּס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַחְמֹל וְלֹא יְרַחֵם נבוכדנצר לא יחוס, לא ירחם ולא יחמול על אנשי ירושלים[18]: (ח) וְאֶל הָעָם הַזֶּה תֹּאמַר עליך לומר לעם שיושב ביהודה, כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': הִנְנִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת דֶּרֶךְ הַמָּוֶת אני אסביר לכם כיצד אתם יכולים לבחור בהמשך החיים וכיצד אתם יכולים לבחור למות[19]: (ט) הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר מי שימשיך לשבת בירושלים, ימות באחת הדרכים הבאות: בחרב האויב, ברעב או בדבר,[20] וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם וְחָיָה וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל ומי שייצא מהעיר וישמע בקול הכשדים שעתידים להטיל עליכם את המצור – נפשו תישאר לו לשלל. מי שיישאר בעיר ייהרג ומי שייצא מהעיר וייכנע לכשדים יינצל[21]: (י) כִּי שַׂמְתִּי פָנַי בָּעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה שהרי הכעס שלי חל על העיר הזאת להביא עליה פורענויות ולא דברים טובים, הכעס שלי יגרום לי להביא פורענות על ירושלים,[22] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[23] בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן ירושלים תימסר בידו של מלך בבל,[24] וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ ומלך בבל ישרוף את העיר באש[25]: (יא) וּלְבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה ותאמר את הדברים הבאים למלך יהודה,[26] שִׁמְעוּ דְּבַר יְקֹוָק קבל על עצמך את דבריו של ה'[27]: (יב) בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה' לצאצאיו של דוד. מלך יהודה היה צאצא של דוד, והכתוב ייחס אותו לדוד כדי להדגיש שדוד שפט משפט צדק ולכן הציפיה מצאצאיו שינהגו גם הם כך,[28] דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט בבוקר תדונו את הדינים והמשפטים (לפני שאתם עוסקים בצרכיכם),[29] וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק ותצילו את הנגזל מיד מי שעושק אותו. הגזלן לוקח את ממון חבירו בכח ואילו העושק הוא אדם שמשאיר אצלו את ממון חבירו שלא על פי דין (כגון שאינו מחזיר פיקדון). כל מי שגוזל גם עושק ולכן הכתוב קשר ביניהם,[30] פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה שמא הכעס שלי יתפרץ כמו אש שמתפרצת ולא ניתן לכבות אותה, לא יהיה מי שיוכל למנוע את כעסי ואת הפורענות שתבוא בעקבות כעס זה,[31] מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם הכעס שלי יתפרץ בגלל החטאים שלכם[32]: (יג) הִנְנִי אֵלַיִךְ יֹשֶׁבֶת הָעֵמֶק יושבת העמק! אני (ה') עתיד לבא ולהילחם איתך. הנביא קרא לירושלים "יושבת העמק" משום שהעיר הייתה גבוהה יותר מהעמקים שסביבה. תושבי ירושלים חשבו שהגובה של העיר ימנע מהאויב לתקוף אותה,[33] צוּר הַמִּישֹׁר הסלע שנמצאת במישור. גם בצלע זו חוזר הנביא על התיאור של ירושלים כעיר גבוהה שהשטח שסביבה הוא מישור ולכן חשבו תושבי העיר שלא יתקפו אותם,[34] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[35] הָאֹמְרִים מִי יֵחַת עָלֵינוּ תושבי ירושלים שואלים: מי יירד נגדנו למלחמה,[36] וּמִי יָבוֹא בִּמְעוֹנוֹתֵינוּ ומי יבוא במגורים שלנו, מי יעז לכבוש אותנו[37]: (יד) וּפָקַדְתִּי עֲלֵיכֶם כִּפְרִי מַעַלְלֵיכֶם אני אשגיח על כך שתבוא עליכם פורענות שמתאימה למעשים הרעים שלכם, אעניש אתכם בפורענות המתאימה לגודל חטאיכם,[38] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה':[39] וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּיַעְרָהּ אני אצית אש שתשרוף את הערים שבממלכת יהודה,[40] וְאָכְלָה כָּל סְבִיבֶיהָ האש תשרוף את כל מה שמסביב לערי יהודה. כל ממלכת יהודה תיחרב[41]:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, באוצר המאמרים, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הסברנו את משמעות המילה "לאמר" במקרא.

[4] תרגום. בביאור המילה "נא" במקרא, עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית, אוצר המאמרים, במאמר העוסק בביאור המילה "עתה".

[5] תרגום.

[6] מהר"י קרא.

[7] מצודות. רש"י הביא מדרש שהעם ביהודה הסתמך על כך שהיו יכולים להשביע את שרי מעלה שיעזרו להם ועל כך הם היו בוטחים. ה' אמר שהוא יבלבל את התפקידים של שרי מעלה כך שהעם ביהודה לא יידע את מי להשביע. מהר"י קרא: העם ביהודה הסתמך על ה' שיעזור להם במלחמה עם הכשדים וה' אמר שהוא דווקא יעזור לכשדים.

[8] מצודות. רש"י: הכוונה שה' יכניס את כלי הנשק לתוך העיר ירושלים והוא ישחית את תושבי ירושלים על ידי דבר.

[9] מצודות. היד המרוממת נועדה להמשיל את הגיבור שמרים את ידו כדי להכות במי שהוא נלחם נגדו. רד"ק: ה' אמר שבנוסף להתקפת חיילי האויב, הוא עצמו יתקוף את העם על ידי דבר. לפי הרד"ק, פסוק זה מהווה הקדמה לפסוק הבא, שם מוזכרת הדבר, ואילו לפי המצודות יש לחלק בין שני הפסוקים ובכל פסוק מובאת פורענות אחת.

[10] תרגום.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] תרגום + מלבי"ם.

[17] על פי מצודות בפירושו לספר שופטים ד,טו. עיין בספר העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס עמ' 158 שם הסביר שהכוונה לחלק הקמור של החרב.רד"ק: האויב יהרוג את מי שהוא ירצה להרוג וימית את מי שהוא ירצה להמית.

[18] תרגום. להסבר ההבדל בין משמעות המילים, עיין אוצר מפרשי התנ"ך. לפי מצודות יש כאן כפילות במשמעות המילים ואין הבדל במשמעות ביניהם.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] תרגום. מצודות פירש מלשון מחשבות ולא מלשון כעס.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] רד"ק וחסרה המילה "תאמר", והכתוב סמך על הבנתו של הלומד, וכך דרך המקראות במקומות רבים.

[27] תרגום.

[28] רד"ק.

[29] רד"ק. מפירוש מצודות משמע שהכוונה איננה שיעסקו במשפט דווקא בבוקר, אלא שיזדרזו לשפוט משפט צדק.

[30] רד"ק.

[31] מצודות. רש"י כתב שאין מי שיכבה פירושו שאין מי שיינצל מהפורענות.

[32] מצודות.

[33] רד"ק.

[34] רש"י.

[35] תרגום.

[36] רד"ק. רש"י: מי יקים את מחנה הצבא שלו עלינו. המשמעות של שני הפירושים זהה, אלא שהם נחלקו בפירוש השורש נ.ח.ת אם הוא דרך ירידה או שהוא מלשון מחנה.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה לבית המקדש.

[41] מצודות.