ירמיהו פרק כ

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק כ'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק כ

(א) וַיִּשְׁמַע פַּשְׁחוּר בֶּן אִמֵּר הַכֹּהֵן פשחור בן אמר הכהן שמע (בהמשך יוסבר בעז"ה מה שמע פשחור), וְהוּא פָקִיד נָגִיד בְּבֵית יְקֹוָק פשחור היה שר וממונה על בעלי התפקידים שבבית המקדש,[1] אֶת יִרְמְיָהוּ נִבָּא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (פשחור שמע) את ירמיהו מתנבא את הדברים האלה[2]: (ב) וַיַּכֶּה פַשְׁחוּר אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא פשחור הכה את ירמיהו הנביא,[3] וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל הַמַּהְפֶּכֶת פשחור שם את ירמיה בבית הסוהר,[4] אֲשֶׁר בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן בית הסוהר שפשחור שם בו את ירמיהו היה בשער בית המקדש שנקרא "שער בנימין". שער זה היה ממוקם במקום גבוה על ההר,[5] אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק השער היה שער של בית המקדש[6]: (ג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת ביום המחרת להכנסתו של ירמיה לבית הכלא,[7] וַיֹּצֵא פַשְׁחוּר אֶת יִרְמְיָהוּ מִן הַמַּהְפָּכֶת פשחור הוציא את ירמיה מבית הכלא,[8] וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִרְמְיָהוּ ירמיה אמר לפשחור: לֹא פַשְׁחוּר קָרָא יְקֹוָק שְׁמֶךָ כִּי אִם מָגוֹר מִסָּבִיב (ירמיה אמר לפשחור) ה' קרא את שמך "פשחור" רק כדי לומר שיהיו אויבים שיקיפו אותך. "פשחור" הוא שם המורכב משתי מילים: "פש" ו"סחור". "פש" פירושו ריבוי ו"סחור" פירושו מוקף והכוונה היא שפשחור יהיה מוקף באויבים[9]: (ד) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק שהרי כך אמר ה': הִנְנִי נֹתֶנְךָ לְמָגוֹר אני (ה') מוסר אותך לאויבים שהתאספו להילחם בך,[10] לְךָ וּלְכָל אֹהֲבֶיךָ אני אמסור אותך ואת כל מי שאוהב אותך (בידי האויבים),[11] וְנָפְלוּ בְּחֶרֶב אֹיְבֵיהֶם ואוהביך יפלו בחרב אויביהם,[12] וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת ואתה תראה זאת (את אוהביך נופלים בחרב אויביהם),[13] וְאֶת כָּל יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל ואני (ה') אמסור את כל תושבי ממלכת יהודה בידי מלך בבל,[14] וְהִגְלָם בָּבֶלָה ומלך בבל יגלה אותם לבבל,[15] וְהִכָּם בֶּחָרֶב ומלך בבל יכה בחרב חלק מהגולים[16]: (ה) וְנָתַתִּי אֶת כָּל חֹסֶן הָעִיר הַזֹּאת ואני (ה') אתן את כל חוזקה של העיר הזו, את כל חוזקה של ירושלים,[17] וְאֶת כָּל יְגִיעָהּ וכן אני אתן את כל העושר הטמון בה (העושר נקרא בלשון יגיעה משום שצריך ליגע הרבה כדי לצבור אותו),[18] וְאֶת כָּל יְקָרָהּ וכן אני אתן את כל הדברים היקרים שנמצאים בה,[19] וְאֵת כָּל אוֹצְרוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם ואני אמסור את כל האוצרות של מלכי יהודה בידי אויביהם (יחד עם חוזק העיר ירושלים, והעושר והדברים היקרים),[20] וּבְזָזוּם וּלְקָחוּם וֶהֱבִיאוּם בָּבֶלָה והאויבים יקחו כשלל את כל הדברים היקרים שבעיר ירושלים ויביאו אותם איתם לבבל[21]: (ו) וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכֹל יֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי אותה פשחור תלך לשבי יחד עם כל בני ביתך,[22] וּבָבֶל תָּבוֹא וְשָׁם תָּמוּת ואתה (פשחור) תבוא לבבל ותמות שם,[23] וְשָׁם תִּקָּבֵר ואתה תיקבר בבבל,[24] אַתָּה וְכָל אֹהֲבֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לָהֶם בַּשָּׁקֶר וגם כל מי שאוהב אותך וניבאת לו בנבואת שקר שלא תבוא עליו פורענות – ייקבר איתך בבבל.[25] הנביא אומר שחלק מאוהביו של פשחור ימותו בחרב בירושלים (ככתוב בפסוק ד') וחלק מהם יגלו לבבל וימותו שם[26]: (ז) פִּתִּיתַנִי יְקֹוָק אתה (ה') פיתית אותי ללכת בשליחותך,[27] וָאֶפָּת ואני התפתיתי (ללכת בשליחותך),[28] חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל חזקת אותי ואמרת לי שאוכל להצליח בשליחותי ושאינני צריך לפחד מהעם,[29] הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל הַיּוֹם כֻּלֹּה לֹעֵג לִי אך אני הייתי לצחוק וכל היום לועגים לי. ירמיהו אמר בדבריו שה' חיזק אותו ללכת בשליחות, ובכל זאת כולם לועגים לו ולא שומעים בקולו[30]: (ח) כִּי מִדֵּי אֲדַבֵּר שהרי בכל פעם שאני מדבר ואומר את דברי הנבואה,[31] אֶזְעָק חָמָס (בכל פעם שאני מדבר ואומר את דברי הנבואה) אני צועק על החמס ועל העוול שנעשה לי,[32] וָשֹׁד אֶקְרָא (בכל פעם שאני מדבר ואומר את דברי הנבואה) אני קורא על כך שעושקים אותי ומציקים לי,[33] כִּי הָיָה דְבַר יְקֹוָק לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל הַיּוֹם שהרי לאורך כל הימים שאני מתנבא, דברי הנבואה גורמים לי לחרפה וללעג. בני ישראל לועגים לי על דברי הנבואה שאני אומר[34]: (ט) וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ (ובגלל שבני ישראל לועגים לי כל הזמן) אמרתי פעמים רבות שלא אזכיר יותר את שם ה',[35] וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ ולא אתנבא עוד דברי נבואה בשמו,[36] וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי אלא שדברי הנבואה היו בליבי כאש שבוערת ומכונסת בעצמותיי,[37] וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל ונהייתי עייף עד שלא יכולתי להתאפק ולהחזיק את דברי הנבואה אצלי. ירמיהו אמר שבגלל שבני ישראל היו לועגים לו, הוא רצה להפסיק להתנבא להם, אלא שהוא לא היה יכול להחזיק אצלו את דברי הנבואה[38]: (י) כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב שמעתי אנשים רבים ששונאים אותי שהתאספו סביבי ואמרו עליי לשון הרע,[39] הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ (השונאים אומרים) בואו ונעיד עליו עדות שקר ונלך לומר את עדות השקר אל המלך (אולם לא דאגתי כיוון שחשבתי שיש אנשים שאוהבים אותי),[40] כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלוֹמִי שֹׁמְרֵי צַלְעִי אך גם כל האנשים שחשבתי שהם דואגים לשלומי ורוצים בטובתי, מצפים ומייחלים שאני אתחיל לצלוע, הם מצפים שאני אכשל ואפול,[41] אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ (גם האנשים שאוהבים אותי רצו שאכשל ואמרו) אולי הוא (ירמיהו) יתםתה ויאמר דברים שהוא חייב עליהם מיתה,[42] וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ ועל ידי שירמיהו יפותה ויאמר דברים שהוא יתחייב עליהם מיתה, אנחנו נוכל להתנקם בו[43]: (יא) וַיקֹוָק אוֹתִי וה' נמצא בעזרתי,[44] כְּגִבּוֹר עָרִיץ (ה' נמצא בעזרתי) כמו גיבור חזק,[45] עַל כֵּן רֹדְפַי יִכָּשְׁלוּ וְלֹא יֻכָלוּ ואויבי נכשלו ולא הצליחו במזימתם (משום שה' נמצא בעזרתי),[46] בֹּשׁוּ מְאֹד כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ האויבים שלי התביישו מאוד משום שהם לא הצליחו במזימתם,[47] כְּלִמַּת עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ האויבים שלי יתביישו בבושת עולם ובושה זו לא תישכח מהם[48]: (יב) וַיקֹוָק צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק ואתה ה' צבאות הבוחן את הצדיק ויודע את מעשיו.[49] ה' נקרא גם בשם צבאות משום שהוא האלוה על צבאות של מעלה (למשל: המלאכים) ועל צבאות מטה (האדם ובעלי החיים),[50] רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב ה' רואה את מה שנמצא בליבו ובכליותיו של האדם, ה' יודע מהן מחשבותיו הנסתרות ומהם מעשיו הנסתרים של האדם,[51] אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם (ומשום שה' יודע את הנסתרות) אני (ירמיהו) אראה את הנקמה שלך (ה') מאויביי,[52] כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי שהרי רק אליך (ה') אני (ירמיהו) גיליתי את הריב שיש להם איתי, ולא פניתיל עזרת בני אדם, אלא בטחתי רק בה'[53]: (יג) שִׁירוּ לַיקֹוָק הצדיקים צריכים לשיר לה',[54] הַלְלוּ אֶת יְקֹוָק וכן הצדיקים צריכים להלל את ה',[55] כִּי הִצִּיל אֶת נֶפֶשׁ אֶבְיוֹן מִיַּד מְרֵעִים (הצדיקים צריכים לשיר לה' ולהלל אותו) היות וה' הציל את נפש האביום מיד מי שרוצה להזיק לו (הכוונה שה' הציל את ירמיהו)[56]: (יד) אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ אני (ירמיהו) מקלל את היום שבו נולדתי,[57] יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ היום שבו אמא שלי הולידה אותי – לא יהיה מבורך. ירמיהו קילל את היום שבו הוא נולד כדרכם של אנשים שחסרי מזל שעושים כן[58]: (טו) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי האדם שאמר את הבשורה לאבי יהיה מקולל,[59] לֵאמֹר כך אמר האיש שבישר את הבשורה לאבי:[60] יֻלַּד לְךָ בֵּן זָכָר (האיש שבישר את הבשורה אמר לאבי) נולד לך בן זכר,[61] שַׂמֵּחַ שִׂמֳּחָהוּ האם האיש שבישר את הבשורה לאבי שימח אותו? הרי התברר שהוא הוליד בן שמנסים להורגו[62]: (טז) וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא אני מאחל שהאיש שבישר את הבשורה לאבי,[63] כֶּעָרִים אֲשֶׁר הָפַךְ יְקֹוָק וְלֹא נִחָם (האיש שבישר את הבשורה לאבי) יהיה כמו הערים שה' הפך ולא ביטל את הגזרה. הכוונה להפיכת סדום וארבע הערים שה' הפך איתה,[64] וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר והמבשר ישמע בבוקר זעקה שיוצאת מאוהביו, המבשרת על הפורענות שבאה עליו,[65] וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם ובשעות המאוחרות, ישמע המבשר תרועת יללה היוצאת מאוהביו, המבשרת גם היא על הפורענות[66]: (יז) אֲשֶׁר לֹא מוֹתְתַנִי מֵרָחֶם מי שהיה יכול להמית אותי עוד כשהייתי ברחם אימי, לא עשה זאת (ולכן עליי לקלל את המבשר ואת יום הלידה),[67] וַתְּהִי לִי אִמִּי קִבְרִי אם היו הורגים אותי בשעת הלידה, אמא שלי הייתה משמשת כקבר שלי,[68] וְרַחְמָה הֲרַת עוֹלָם והרחם שלה היה יכול להיות לי הריון לעולם, לא הייתי יוצא מרחם אימי[69]: (יח) לָמָּה זֶּה מֵרֶחֶם יָצָאתִי לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן מדוע יצאתי מרחם אימי כדי לראות את העמל והיגון שיעלו בגורלי? היה עדיף לי למות ולא לחיות בעמל ויגון כל ימי חיי,[70] וַיִּכְלוּ בְּבֹשֶׁת יָמָי ולאורך כל חיי אחיה בבושה משום שאויביי מביישים אותי תמיד[71]:

 

 

 

[1] רד"ק.

[2] מצודות.

[3] תרגום.

[4] מצודות. תרגום תרגם "כיפתא" אך אינני יודעמ הי כוונתו. רד"ק: הכוונה לכלי שהיה בין שתי מוטות שביניהם היו עושים מקום להכניס דרכו את הצוואר, וכל היו שמים את האדם.

[5] מצודות. רד"ק: חלק מבית המקדש היה בנחלת שבט יהודה וחלק ממנו היה בנחלת שבט בנימין. הפסוק מדגיש שהשער היה בחלק בית המקדש שהיה בנחלת שבט בנימין.

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] תרגום.

[9] מצודות. רש"י: "מגור" מלשון יראה. מהר"י קרא: ירמיה בא לבטל את מחשבתו ש"פשחור" משמעו שהוא בן חורין אמיתי. רד"ק: פשחור היה נביא שקר וטען שה' אמר לו שיהיה שלום בימיהם. ירמיה אמר שה' לא ניבא אותו בכלל אלא שתהיה מציאות שיהיה פחד מסביב. לפי רד"ק אין הכוונה ממש לקריאת שם, אלא לנבואה. רש"י: הכוונה היא שפשחור נפשח שחור, מלשון פיסוק.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] מצודות. רש"י: הכוונה לכל הממון. מהר"י קרא: הכוונה לצדקיה ולשרים.

[18] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה להמון העם.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] מצודות.

[26] רד"ק. כמו"כ כתב שהדגש על קבורתם בארץ הגלות נועד לחדד את הקללה שהם ימותו בארץ טמאה.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] תרגום. רד"ק: הכוונה היא שה' היה חזק מירמיהו בטענתו. כמו"כ כתב שירמיהו לא דיבר שלא כהוגן אלא שהוא אמר לה' שהוא מצטער על עצמו.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רש"י: בכל פעם שאני מתנבא אליהם, אינני מתנבא נבואות טובות, אלא אני מתנבא על החמס והשוד שלהם.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות. לפי פירושו, קלס משמעו לעג. רש"י: קלס משמעו דיבור.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] רד"ק + מצודות. ביארנו ש"מגור" פירושו אסיפת אנשים אך רד"ק פירש שהכוונה היא לפחד. מהר"י קרא: פירוש הפסוק שגם האנשים שהיו קרובים אל ירמיהו אמרו שהם רוצים לשמוע את דברי הפורענות שרימיהו מתנבא ולומר אותם למלך, וכך ירמיהו יתחייב מיתה.

[40] מצודות. רש"י בשם מנחם: הכוונה להגדה מלשון השחתה.

[41] מצודות.

[42] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שאולי ירמיהו יתפתה לאכול איתם וכך הם יוכלו להרעיל אותו.

[43] מצודות.

[44] מצודות. רד"ק הוסיף עוד שני פירושים. א. האויבים שלי לא יוכלו להרוג אותי משום שה' הבטיח לי שהם לא יצליחו. ב. ה' עשה אותי כמו גיבור ועריץ כך שאני יכול לעמוד מול אויביי.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות. רד"ק: אם האדם צדיק תוכו כברו, ה' משלם לו כפי מעשיו. אם הוא אינו תוכו כברו, ה' מכשיל אותו בחטאים באופן שבני אדם יראו מיהו באמת. מהר"י קרא: בניגוד לשופט בשר ודם שאינו יכול להכריע מי מבין בעלי הדין צודק, ה' יכול להכריע שירמיהו צודק בטענותיו על אויביו.

[50] רד"ק בפירושו לספר יעשיהו, פרק א' פסוק ט'.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שה' גילה לירמיהו שלא יאכל או ישתה עם האנשים האלה כדי שהם לא ירעילו אותו.

[57] מצודות. רש"י: חלקיהו אביו שימש מיטתו באונס, משום שהוא ברח מפני מנשה ובאותו היום שימש מיטתו וברח.

[58] מצודות. כמו"כ כתב רד"ק לחלק בין שתי צלעות הפסוק. בצלע הפסוק הראשונה הכוונה היא ללידה שמיוחסת הן לאב והן לאם ובצלע השנייה הכוונה ללידה המיוחסת רק לאם.

[59] מצודות. רד"ק: לכאורה היה אסור לירמיהו לקלל את המבשר. ענה על כך שתי תשובות: א. באמת היה אסורל ירמיהו לקלל אותו והוא נענש על כך. ב. המבשר היה פשחור.

[60] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[61] תרגום.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מהר"י קרא.

[70] מצודות. רש"י: הכוונה שירמיהו מתלונן על שהוא יראה את חורבן בית המקדש.

[71] מצודות.