ירמיהו פרק לד

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק לד'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק לד

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק אלו הם דברי נבואה שנאמרו אל ירמיהו מאת ה',[1]  וּנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ וְכָל מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ וְכָל הָעַמִּים דברי הנבואה נאמרו כאשר נבוכדנצר מלך בבל, כל מחנה הצבא שלו, כל העמים שהיו נתונים תחת שלטונו של נבוכדנצר (ממלכת בבל הייתה מורכבת מכמה ארצות) וגם עמים אחרים שהצטרפו לנבוכדנצר,[2] נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֶיהָ (נבוכדנצר וחיליו) נלחמו על העיר ירושלים ועל הערים שסביבה,[3] לֵאמֹר כך אמר ה' בדברי נבואתו[4]: (ב) כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל:[5] הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה תלך על צדקיהו המולך על ממלכת יהודה,[6] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ותאמר לצדקיה כשהוא יהיה לבד כדי שאף אחד אחר לא ישמע את דברי הנבואה הזו,[7] כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ אני מוסר את העיר הזאת בידו של מלך בבל והוא עתיד לשרוף אותה באש[8]: (ג) וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ ואתה לא תצליח להינצל ממנו,[9] כִּי תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ וּבְיָדוֹ תִּנָּתֵן אלא אתה תיתפס על ידו ותימסר בידו,[10] וְעֵינֶיךָ אֶת עֵינֵי מֶלֶךְ בָּבֶל תִּרְאֶינָה ואתה תראה בעיניך את עיניו של נבוכדנצר מלך בבל,[11] וּפִיהוּ אֶת פִּיךָ יְדַבֵּר ופיו של מלך בל ידבר איתך,[12] וּבָבֶל תָּבוֹא ואתה תובל לבבל. הנבואה אומרת שצדקיה יילקח בשבי, על אף שאם הוא לא היה ניצל ממלך בבל, הוא היה מעדיף למות ולא לפגוש את נבוכדנצר[13]: (ד) אַךְ שְׁמַע דְּבַר יְקֹוָק צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אולם צדקיהו מלך יהודה! קבל את דברי ה',[14] כֹּה אָמַר יְקֹוָק עָלֶיךָ כך אמר עליך ה':[15] לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב נבוכדנצר לא יהרוג אותך בחרב[16]: (ה) בְּשָׁלוֹם תָּמוּת אלא אתה תמות בשלום,[17] וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ וכמו שהיו שורפים לכבוד אבותיך המלכים שמלכו לפניך מיני בשמים וכלי תשמישם, כך גם ישרפו עליך. היה מנהג לכבד את המלכים על ידי שהיו שורפים לכבודם בשמים ואת כלי תשמישם, והנביא ניבא שיעשו כך גם לצדקיהו,[18]  וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ וכאשר יספידו אותך יאמרו בצער "אוי אדון",[19] כִּי דָבָר אֲנִי דִבַּרְתִּי את הדבר הזה אני דיברתי ולכן הוא בוודאי יתקיים (שהרי כל מה שה' אומר מתקיים),[20] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[21]: (ו) וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה ירמיהו אמר את כל הדברים האלו אל צדקיהו מלך יהודה,[22] אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּירוּשָׁלִָם (ירמיהו אמר לצדקיהו) את כל הדברים האלה בירושלים[23]: (ז) וְחֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת מחנה הצבא של מלך בבל נלחם על ירושלים ועל שאר הערים שבממלכת יהודה שהוא עדיין לא כבש,[24] אֶל לָכִישׁ וְאֶל עֲזֵקָה (חיילי בבל נלחמו) נגד הערים לכיש ועזקה,[25] כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר שהרי אלו הן שתי הערים היחידות (חוץ מירשלים) שעדיין מבוצרות משום שהן עדיין לא נכבשו[26]: (ח) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק אלו הם דברי הנבואה שנאמרו מאת ה' אל ירמיהו,[27] אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם דברי הנבואה אל ירמיהו נאמרו לאחר שצדקיהו המלך כרת ברית עם כל תושבי ירושלים,[28] לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר צדקיהו כרת את הברית על ידי שחרור כל העבדים והשפחות[29]: (ט) לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים הברית הייתה שכל אחד שהיה לו עבד או שפחה עבריים, ישלח אותם לחופשי (לאחר שעברו שש שנים מאז שקנו אותם כפי שהתורה ציוותה),[30] לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ וכך לא תהיה מציאות שבה אדם מישראל ישעבד את אחיו יותר ממה שהתורה ציוותה[31]: (י) וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד השרים וכל העם שמעו את דברי צדקיהו שאמר לשלך את העבדים והשפחות לחופשי ושלא ישתעבדו בהם עוד מעבר למה שהתורה ציוותה,[32] וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ כולם קיבלו עליהם לשחל את העבדים והשפחות, וכך הם באמת עשו[33]: (יא) וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן העם התחרט לאחר מכן,[34] וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים העם החזיר את העבדים והשפחות שהם שיחררו לחופשי,[35] וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת והם הכריחו את העבדים והשפחות לחזור ולעבוד אותם[36]: (יב) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ היה דבר נבואה של ה' אל ירמיהו,[37] מֵאֵת יְקֹוָק דברי הנבואה אל ירמיהו נאמרו מאת ה',[38] לֵאמֹר כך אמר ה ' אל ירמיהו בדברי הנבואה[39]: (יג) כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל:[40] אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כאשר הוצאתי את אבותיכם מארץ מצרים שם הם היו עבדים, כרתי איתם ברית. הכוונה למעמד הר סיני שבו ה' כרת ברית עם היוצאים ממצרים,[41] לֵאמֹר כך אמרתי בשעה שכרתי את הברית עם אבותיכם[42]: (יד) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ בתחילת השנה השביעית תשלחו את האחים מבני ישראל שנמכרו לך לעבדים,[43] וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ העבד יעוד אצלך שש שנים ולאחר מכן תשלח אותו לחופשי,[44] וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי אבותיכם לא קיבלו את דבריי, הם לא הקשיבו לי ולא שילחו את העבדים,[45] וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם והם לא היטו את אזנם כדי לשמוע את הציווי. במשך דורות נמנעו בני ישראל משחרור העבדים בניגוד לציווי התורה[46]: (טו) וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם ואתם חזרתם בתשובה,[47] וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי ואתם עשיתם את המעשה שהיה רצוי בעיני,[48] לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ ואתם קראתם דרור לחבריכם העבדים, שיחררתם את העבדים לאחר שש שנות עבדות,[49] וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו ואתם כרתם ברית לפני בבית המקדש – המקום שבו שמי שנקרא עליו, נשבעתם שתקפידו לשחרר את העבדים לאחר שש שנות עבדות[50]: (טז) וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי ואתם חיללתם את שמי בכך שעברתם על שבועתכם,[51] וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ וכל אחד מכם החזיר את עבדו ואת שפחתו,[52] אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם (החזרתם את העבדים והשפחות) ששילחתם לחופשי ונתתם להם ללכת לרצונם,[53] וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת ואתם הכרחתם אותם לשמש אתכם כעבדים ושפחות[54]: (יז) לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק לכן כך אמר ה':[55] אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ אתם לא קיבלתם את דבריי שכל אחד מכם ישחרר את אחיו ורעהו העבדים, לא קיימתם את מצוות שילוח העבדים,[56] הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר וכעונש על כך אני אשחרר אתכם. הכוונה שה' יפקיר את עם ישראל כפי שיבואר בהמשך,[57] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[58] אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב (אני אפקיר אתכם) למות על ידי החרב, הדבר ורעב ולא יהיה אדון שימנע זאת מכם,[59] וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אני אתכם לחרדה מכל הממלכות שבארץ. אתם תפחדו מכל ממלכות הארץ[60]: (יח) וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אני אתן את האנשים שעוברים על בריתי,[61] אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי האנשים שלא קיימו את דברי הברית שהם כרתו לפני. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[62] הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו את הברית כרתו על ידי שהם חילקו עגל לשניים והם עברו בין שני חלקי העגל (כך היה דרכם של כורתי בריתות)[63]: (יט) שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל שרי הערים שביהודה, שרי העיר ירושלים, ושרי המלך, הכהנים וכל העם עברו בין שני חלקי העגל כאשר כרתו את הברית[64]: (כ) וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם אני אמסור אותם בידי אויביהם ובידי מי שמבקש להרוג אותם,[65] וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ והגופות שלהם ייאכלו על ידי עופות השמים והבהמות שנמצאות בארץ. היות ויהיו מתים רבים כל כך, לא יהיה ניתן לקבור אותם, ולכן הגופות ייאכלו על ידי העופות והבהמות[66]: (כא) וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם את צדקיהו מלך יהודה ואת השרים שלו אמסור בידי אויביהם ובידי מי שרוצה להרוג אותם,[67] וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם (אמסור את צדקיה ואת שריו) בידי מחנה צבא מלך בבל שבינתיים הסתלק מעליכם. צדקיה קרא לפרעה לעזור לו במלחמה נגד בבל, ולכן נבוכדנצר נסוג עד השנה התשיעית למלכותו של צדקיה, והנביא אומר שנבוכדנצר יחזור להילחם על ירושלים וילכוד את צדקיהו ואת שריו[68]: (כב) הִנְנִי מְצַוֶּה אני אעורר את ליבם של שונאים ושל חיילי בבל,[69] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[70] וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת ואני אחזיר אותם אל העיר הזאת,[71] וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ והם יילחמו על העיר ירושלים, יכבשו אותה וישרפו אותה,[72] וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב ובשאר ערי יהודה אני אגרום לשממה ולא יהיה אף אדם שיישב שם[73]:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום + מצודות.

[3] מצודות.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] תרגום ונאמן לשיטתו כתב גם כאן שהכוונה שהוא שולט על מלכות שבט יהודה.

[7] מצודות.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] תרגום. רד"ק: יש בדברים אלו גם דברי נחמה שהוא לא ימות בחרב.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] תרגום. רש"י הביא את מדרש חז"ל שאמרו שביום לאחר שמת נבוכנצר, הוציאו את צדקיהו מכלאו, והוא מת על מיתתו ונקבר בקבורה מכובדת. רד"ק: היות וצדקיהו מת בכבוד, נקרא הדבר שהוא מת בשלום, למרות שלפני כן נבוכדנצר ניקר את עיניו.

[18] רד"ק.

[19] מצודות.

[20] רד"ק.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] תרגום.

[28] תרגום.

[29] מצודות. רש"י הביא את דברי בעל סדר עולם שסובר שהמתואר כאן קרה בשנה השביעית למלכותו של צדקיהו. למרות שחז"ל אמרו שנבוכדנצר הטיל את המצור על ירושלים בשנה התשיעית למלכותו של צדקיהו, צריך כנראה לומר שמלך בבל הטיל מצור על ירושלים פעמיים. פעם בשנה השמינית למלכותו (אחרי נבואה זו) ופעם נוספת בשנה התשיעית למלכותו. עיין בסדר עולם בהוצאת יד יצחק בן צבי, שם הוסבר ההכרח של בעל סדר עולם לומר שהיה מצור נוסף, משום שבפסוקים ביחזקאל מוכח שפרעה מלך מצרים עזר לצדקיהו כדי לשבור את המצור, ואילו בפסוקים המתארים את המצור שהטיל נבוכדנצר שתוצאתו חורבן בית המקדש והגלות, נמשך ללא הפסק וללא עזרה של אף אחד.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] תרגום.

[33] תרגום ולפי פירושו יש לחלק בין הפועל "ושימעו" הראשון בפסוק שנאמר מלשון שמיעה, לבין הפועל השני שמשמעותו קבלת הדברים. אולם מצודות כתב שמדובר באותו הפועל, אלא שהפסוק חזר לנאמר בראשיתו משום שהיה הפסק גדול בין הדברים.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] מצודות.

[37] תרגום.

[38] תרגום ונאמן לשיטתו שמרחיק את ההגשמה מה', כתב שהדברים נאמרו לפני ה'.

[39] על פי הגר"א בספר יהושע א,א.

[40] תרגום.

[41] מצודות.

[42] על פי הגר"א בספר יהושע א,א.

[43] מצודות והסביר שמקץ הוא הקצה, או ההתחלה או הסוף. יש לתמוה על התרגום שכתב "מסוף שבע שנין" ולכאורה זה אמור להיות "מסוף שש שנין". ואולי כוונתו לסוף השנה השביעית שלפני היובל, שאז היו משחררים גם את העבדים שנרצעו.

[44] מצודות.

[45] תרגום.

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] תרגום.

[51] מצודות.

[52] תרגום.

[53] מצודות.

[54] תרגום.

[55] תרגום.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] רד"ק.

[60] מצודות.

[61] תרגום.

[62] מצודות.

[63] מצודות. מהר"י קרא הביא את מדרש חז"ל שהם כרתו את העגל לשניים כדי לגזור שכל מי שישחרר את עבדו, יגזרו אותו לשניים.

[64] רד"ק.

[65] תרגום. מצודות: החזרה על "ונתתי" נעשתה בגלל שהייתה הפסקה בתיאור הברית.

[66] מצודות.

[67] תרגום.

[68] מצודות.

[69] מצודות. רש"י: הכוונה שה' יגרום לכך שפרעה וחייליו שבאו לעזרת ישראל יחזרו לארצם, ואז יוכל נבוכדנצר לחזור ולכבוש את ירושלים.

[70] תרגום.

[71] מצודות.

[72] תרגום.

[73] תרגום.