ירמיהו פרק מט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק מט'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק מט

(א) לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר יְקֹוָק על בני עמון אמר ה' את הדברים הבאים:[1] הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ האם אין בנים לעם ישראל שיכולים לקחת את ארצם בירושה? האם אין לעם ישראל יורש? לאחר גלות בני ראובן ובני גד, העמונים פלשו לחבלי הארץ שלהם ולקחו אותם, והנביא שואל את עמון מדוע הם לקחו את חבלי הארץ האלו ולא השאירו אותם לעם ישראל,[2] מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת גָּד אם כן, מדוע ירש העבודה הזרה שנקראת "מלכם" (שהיא העבודה הזרה של עמון) את נחלתו של שבט גד?[3] וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב ומדוע העם שעובד את מלכם, עמון, ישב בערים שהיו שייכים לשבט גד[4]: (ב) לָכֵן בגלל שתפסתם את נחלת שבט גד ללא רשות,[5] הִנֵּה יָמִים בָּאִים עתיד להגיע זמן,[6] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[7] וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה אני עתיד להשמיע על רבת בני עמון קולות תרועה של מלחמה. חיילי בבל יתקפו את רבת בני עמון,[8] וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה רבת בני עמון תהיה כערימת אבנים שוממה, העיר תיחרב,[9] וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה והכפרים שליד רבת בני עמון יועלו באש וישרפו על ידי חיילי האויב,[10] וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו ובימות המשיח, עם ישראל יירש את ארצו של עמון שבעבר ירש את ארצם של בני גד,[11] אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה'[12]: (ג) הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה עַי העיר חשבון שנמצאת בארץ מואב צריכה להרים קול יללה משום שעי, העיר שקרוב אליה ונמצאת בארץ עמון, כבר נשדדה על ידי חיילי בבל, ובקרוב תבוא הפורענות גם על חשבון,[13] צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה תושבי הכפרים שסמוכים לרבת בני עמון צריכים להרים קול צעקה, היות והם לא יוכלו להינצל על ידי כניסתם לעיר רבת בני עמון, שהרי גם רבת בני עמון תיכבש על ידי חיילי בבל,[14] חֲגֹרְנָה שַׂקִּים וכן עליכם ללבוש שקים מרוב צער על מה הפורענות שעתידה לבא עליכם,[15] סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת תשוטטו ותספדו בתוך הגדרות המקיפות את הכפרים (ואל תנסו להיכנס לעיר רבת בני עמון),[16] כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ שהרי העבודה הזרה של עמון שנקרא "מלכם" יילך לגולה,[17] כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו וגם הכהנים והשרים שמשמשים את העבודה זרה יילכו יחד עם העבודה הזרה לגולה[18]: (ד) מַה תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים אין לך מה להתגאות בחבלי הארץ המישוריים שלך, למרות שהם גידלו גידולים קרקע משובחים,[19] זָב עִמְקֵךְ ארצות המישור שאת מתגאה בהם יהיו זבים מדם החללים שלך שיפלו שם,[20] הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה העם העמוני מתנהג כמו בת שובבה שאיננה ממושמעת,[21] הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ מִי יָבוֹא אֵלָי העמונים כל כך בוטחים באוצרותיהם והם שואלים "מי יכול להפסיק את כל הטוב הזה ממני"[22]: (ה) הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד אני עתידל הביא עלייך פחד,[23] נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת כך אמר ה' אלוקים צבאות.[24] ה' נקרא בשם צבאות היות והוא האלוה על צבאות רבים כמו צבא מעלה (למשל: המלאכים והכוכבים) וצבא מטה (למשל: בני האדם והחיות),[25] מִכָּל סְבִיבָיִךְ הפחד יבוא עלייך מכל כיוון שלך, הפחד יקיף אותך מכל הכיוונים,[26] וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו כל אחד יתפזר לבדו לכיוון אחר, לא יהיו שניים שיברחו לאותו כיוון,[27] וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד ולא יהיה מי שיאסוף את כל האנשים שבורחים לכל כיוון. כולם יתפזרו בלי שאף אחד יאסוף אותם יחד[28]: (ו) וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן ובימות המשיח אחזיר את בני עמון לארצם,[29] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[30]: (ז) לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת ה' צבאות אמר את הדברים הבאים על אדום:[31] הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן האם בארץ שנמצאת דרומית לארץ ישראל אין עוד חכמה?[32] אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים האם אבדה העצה מאנשים שהם בעלי בניה – הרי אנשי אדום הם בדרך כלל חכמים, ואם כן כיצד ייתכן שהם לא הצליחו להינצל מנבוכדנצר,[33] נִסְרְחָה חָכְמָתָם החכמה של אדום אבדה, לא ניתן לראות את חכמתם של האדומים[34]: (ח) נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן תושבי מקום באדום שנקרא "דדן": תברחו, תפנו את מקומכם ותתחבאו במקום רחוק ומוסתר,[35] כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו עֵת פְּקַדְתִּיו שהרי הבאתי על עשיו את הפורענות בזמן שהשחתי לעשות זאת. החלטתי להביא על אדום עכשיו את הפורענות שמגיעה להם[36]: (ט) אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת הרי אם בוצרים היו עולים על הכרמים שלכם, הם היו לפחות משאירים ענבים קטנים וגרועים,[37] אִם גַּנָּבִים בַּלַּיְלָה הִשְׁחִיתוּ דַיָּם ואם גנבים היו עולים עלייך, הם היו משחיתים אותך אבל הם לא היו משחיתים את הכל, ואילו נבוכדנצר עתיד להשמיד את כל עמון[38]: (י) כִּי אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת עֵשָׂו (נבוכדנצר הצליח להשמיד את כל אדום) כיוון שאני (ה') חשפתי את אדום,[39] גִּלֵּיתִי אֶת מִסְתָּרָיו גיליתי לנבוכדנצר את המקומות שבהם האדומים מתחבאים. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[40] וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל והאדומים לא יוכלו להתחבא (למרות שהם ירצו בכך),[41] שֻׁדַּד זַרְעוֹ כל צאצאיו נבזזו,[42] וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו וְאֵינֶנּוּ והאחים והשכנים שלו אינם נמצאים – כולם נלקחו על ידי הבבליים[43]: (יא) עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה את היתומים שבעם ישראל – אני (ה') אחיה, ולכן הם לא יהיו עזובים,[44] וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ והאלמנות יכולות לבטוח בה' שהוא ישמור עליהם[45]: (יב) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק שהרי כך אמר ה':[46] הִנֵּה אֲשֶׁר אֵין מִשְׁפָּטָם לִשְׁתּוֹת הַכּוֹס שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ הרי אלו שלא היו אמורים לשתות את כוס הפורענות – שתו. העמים האחרים שהציקו לישראל – שתו מכוס הפורענות,[47] וְאַתָּה הוּא נָקֹה תִּנָּקֶה האם אתה תינקה מכוס הפורענות? הרי אתה שהנך אח של ישראל, היית צריך להימנע יותר מלהציק להם,[48] לֹא תִנָּקֶה כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה ולכן אתה לא תינקה (מהפורענות), אלא אתה עתיד לשתות מכוס הפרוענות. הנביא אומר שהעמים האחרים נענשו על שהם הציקו לישראל, וכל שכן אדום, שהם האחים של ישראל, ייענשו על שהציקו לישראל[49]: (יג) כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי שהרי אני נשבעתי,[50] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[51] כִּי לְשַׁמָּה לְחֶרְפָּה לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה העיר בצרה (שנמצאת במואב והיא נענשת יחד עם אדום מפני שהיא העמידה מלך לאדום) עתידה להיות שוממה, כולם יחרפו אותה, היא תהיה חסרה כל טוב, וכאשר מישהו ירצה לקלל מישהו אחר – הוא יאחל לו להיות כמו העיר בצרה,[52] וְכָל עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם וכל הערים שנמצאים תחת שלטונה – יהיו חרבות לעולם[53]: (יד) שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק שמעתי בשורה מאת ה',[54] וְצִיר בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ בבשורה נאמר לי שבעתיד יהיה שליח שיישלח לבין העמים,[55] הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה השליח יאמר לכל העמים: תתאספו ונבוא להילחם על העיר בצרה, ונעלה עליה למלחמה[56]: (טו) כִּי הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם שהרי אני עתיד להעמיד אותך בתור העם הקטן שבגויים – כלומר: העם הבזוי בעולם[57]: (טז) תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ הטפשות ורשעת הלב שלך הטעו אותך,[58] שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע כאילו אתה שוכן בבקיעים שנמצאים על הסלע ולכן אתה חושב שהאויב לא יוכל לנצח אותך,[59] תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה וכאילו תפסת מקום שנמצא במקום גבוה בגבעה (ולכן האויב לא יוכל לנצח אותך),[60] כִּי תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ אבל אפילו אם תשים את הקן שלך במקום גבוה, אפילו אם תשב במקום גבוה כמו הקן של הנשר,[61] מִשָּׁם אוֹרִידְךָ אני אוריד אותך מהמקום הגבוה,[62] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[63]: (יז) וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה אדום עתידה להיות שוממה,[64] כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶהָ כל מי שיעבוד ליד אדום יתמה מאוד וישרוק (כדרכו של אדם שמופתע ותמה) על גודל חורבנה[65]: (יח) כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ אָמַר יְקֹוָק ה' אמר שאדום תיחרב כפי שקרה לסדום ועמורה כאשר הם נהפכו,[66] לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ אף אחד לא יוכל להתיישב בארץ אדום החרבה,[67] וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם ואף אדם לא יוכל לגור שם אפילו מגורי ארעי[68]: (יט) הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן כמו שהאריה עולה ממקום מרבצו במקום גבוה שליד נהר הירדן אל המקום המחוזק שבו גר הרועה. הנביא מדמה את התקפת צבא בבל על אדום כמו שאריה עולה ממקומו לטרוף את הצאן, וכשם שהאריה איננו צריך להתאמץ לטרוף את הצאן, כך נבוכדנצר יכניע את אדום,[69] כִּי אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ וכאשר אני (ה') אחליט שהגיע הזמן להרגיע את האריה, אני אשלח אותו ממך. לאחר הבאת הפורענות ה' ישלח את נבוכדנצר מאדום,[70] וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד ובמי שאבחר להחריב את אדום – הוא זה שיעשה זאת,[71] כִּי מִי כָמוֹנִי שהרי מי כמוני שיכול למנוע ממני מלעשות כן,[72] וּמִי יֹעִידֶנִּי ומי יכול לקבוע זמן להילחם נגדי,[73] וּמִי זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי ומיהו הרועה, המלך באדום, שיכול לעמוד בפני ולמנוע את החרבתה על ידי גזירתי[74]: (כ) לָכֵן היות ואין מי שיכול להילחם נגדי,[75] שִׁמְעוּ עֲצַת יְקֹוָק אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם תשמעו את העצה שה' יעץ על אדום,[76] וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְׁבֵי תֵימָן ואת המחשבות שה' חשב על היושבים בארץ הדרומית לארץ ישראל, על אדום,[77] אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אני נשבע שהצעירים, עם ישראל, עתידים לרמוס את ארץ אדום,[78] אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם וה' יעזור לעם ישראל לשים את בתיהם של האדומים לשממה[79]: (כא) מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ כל העולם רעש כאשר שמעו על מפילתה של אדום,[80] צְעָקָה בְּיַם סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ צעקת נפילתה נשמעה אפילו בים סוף הרחוקה ממנה[81]: (כב) הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל בָּצְרָה כמו שהנשר יעלה ויפרח, והוא יפרוש את כנפיו כדי לעוף ולהגיע אל העיר בצרה,[82] וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה הלב של הגיבורים של אדום יהיה כמו הלב של אישה כשהיא נמצאת במצוקה. לב הגיבורים של אדום יהיה חלש והם לא יאזרו אומץ להילחם נגד חיילי בבל[83]: (כג) לְדַמֶּשֶׂק דברי הנבואה הבאים נאמרו על דמשק,[84] בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד חמת וארפד (ערים בדמשק) צריכים להתבייש,[85] כִּי שְׁמֻעָה רָעָה שָׁמְעוּ  היות והם שמעו בשורה רעה,[86] בַּיָּם דְּאָגָה הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל תושבי דמשק יהיו כמו אנשים שנמצאים בים. כשם שהאנשים שנמצאים בים מפחדים כל הזמן ואינם יכולים להשקיט את פחדם, כך תושבי דמשק יפחדו כל הזמן ללא אפשרות להשקיט את הפחד שלהם[87]: (כד) רָפְתָה דַמֶּשֶׂק העיר דמשק הייתה חלשה מידי כדי לעמוד נגד אויביה,[88] הִפְנְתָה לָנוּס היא הסתובבה על מנת לברוח משדה הקרב (במקום להילחם נגד האויב),[89] וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה ורעד אחז בה (מרוב פחד),[90] צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה צרות וכאבים חזקים כמו אישה שמולידה אחז בדמשק[91]: (כה) אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה עִיר תְּהִלָּת כיצד לא נמנעו חיילי בבל מהחרבת העיר דמשק שהיא עיר חשובה ומהוללה,[92] קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי העיר שהשרתה שמחה רבה (כיצד לא נמנעו מהחרבתה)[93]: (כו) לָכֵן היות והעיר דמשק חשובה מאוד,[94] יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ הבחורים ייהרגו ברחובות העיר כאשר הם ינסו להגן עליה,[95] וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא וביום ההוא, כאשר תבוא המלחמה, כל החיילים ייהרגו,[96] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות[97]: (כז) וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק אני (ה') עתיד להדליק את האש על חומות דמשק, אני אגרום לכך שחיילי בבל ישרפו את דמשק,[98] וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד האש תשרוף את הרמונות של מלך ארם ששמו בן הדד[99]: (כח) לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה' לקדר ולכל הממלכות האחרות באזור של חצור שנבוכדנצר מלך בבל הכה אותם. הקדרים הם תושבים שיושבים באוהלים במדבר ללא הגנה של חומה,[100] קוּמוּ עֲלוּ אֶל קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם תזדרזו ותעלו על קידר ותבזזו את האנשים שיושבים במזרח. קדר וחצור נמצאים מזרחית לבבל[101]: (כט) אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ חיילי בבל יקחו את האוהלים ואת הצאן של קדר וממלכות חצור,[102] יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם חיילי בבל יקחו לעצמם את יריעות האוהלים, את הכלים ואת הגמלים של קדר וממלכות חצור. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[103] וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב חיילי בבל יפחידו את קדר וממלכות חצור מכל כיוון אפשרי[104]: (ל) נֻסוּ נֻּדוּ מְאֹד הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי חָצוֹר תושבי חצור! תברחו ותנדדו למקום רחוק ותשבו  עמוק במקומות מסתור,[105] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[106] כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עֵצָה (עליכם לברוח) מפני שנבוכדנצר מלך בבל קיבל החלטה מה לעשות אתכם,[107] וְחָשַׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה נבוכדנצר חשב מחשבה מה לעשות אתכם[108]: (לא) קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח תעלו ותילחמו בעם שיושב בשלווה ובבטחה,[109] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[110] לֹא דְלָתַיִם וְלֹא בְרִיחַ לוֹ עם זה איננו יושב במקו מבוצר שסגור עם דלת ומנעול (המונע מהאויב מלהיכנס),[111] בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ והם שוכנים לבד היו ואינם צריכים להתאסף יחד כדי לשבת בבטחה. כאשר אנשים מאוימים, הם יושבים בקבוצות גדולות כדי שהם יוכלו להתנגד לאיום. תושבי קדר וממלכות חצור לא חששו מאף אחדו לכן הם ישבו בקבוצות קטנות של אנשים[112]: (לב) וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז הגמלים שלהם יהיו לבזיזה, האויב יבזוז את הגמלים שלהם,[113] וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל והמקנה הרב שלהם יילקח לשלל על ידי האויב,[114] וְזֵרִתִים לְכָל רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה אני אפזר אותם לכל כיוון, לכל קצוות העולם,[115] וּמִכָּל עֲבָרָיו אָבִיא אֶת אֵידָם ואני אביא את הפורענות עליהם מכל הכיוונים, מכל המקומות,[116] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[117]: (לג) וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים וחצור, המקום שבו ישב השליט על כל קדר, יהפוך למקום של נחשים (היות והמקום ייה שומם),[118] שְׁמָמָה עַד עוֹלָם חצור תהיה חריבה לעולם,[119] לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם אף אדם לא יישב בחצור ואף אדם לא יגור שם אפילו בדרך ארעי[120]: (לד) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל עֵילָם אלה הם דברי הנבואה שנאמרו לירמיהו הנביא על עילם.[121] עילם עזרה לבבלים במלחמתם נגד ממלכת ישראל ולכן נאמרו עליהם דברי הנבואה הללו,[122] בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה דברי הנבואה הללו נאמרו אל ירמיהו בתחילת מלכותו של צדקיהו מלך יהודה,[123] לֵאמֹר כך אמר ה' בדברי נבואתו לירמיהו[124]: (לה) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות:[125] הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם אני עתיד לשבור את החיילים שתפקידם לירות חיצים על ידי הקשת,[126] רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם הקשתים הם החיילים הגיבורים והמובחרים ביותר מבין חיילי עילם[127]: (לו) וְהֵבֵאתִי אֶל עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת ההתקפה על עילם תהיה כל כך חזקה, עד שייראה כאילו שתוקפים את עילם מארבע הכיוונים השונים: צפון, דרום, מזרח ומערב,[128] מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם (ההתפקה תהיה) מארבעת הכיוונים השונים בשמים (צפון, דרום, מזרח ומערב),[129] וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה אני אפזר את עילם לארבע הכיוונים האלה, אפזר את עילם לארבעת הכיוונים שממנו יתקפו אותם: צפון, דרום, מזרח ומערב,[130] וְלֹא יִהְיֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי עֵילָם לא יהיה עם אחד שלא יגלו לשם הגולים מעילם. הגולים מעילם יתפזרו בין כל אומות העולם (כך שהפיזור שלהם יהיה גדול)[131]: (לז) וְהַחְתַּתִּי אֶת עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם אני אשבור את עילם לפני שונאיהם ולפני מי שרוצה להרוג אותם,[132] וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה ואני אביא עליהם פורענות,[133] אֶת חֲרוֹן אַפִּי (אביא עליהם) את כעסי על שהם הציקו לישראל,[134] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[135] וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם אני אשלח את החרב לרדוף אחריהם עד למקומות שבהם הם הסתתרו. גם לאחר שהעילמים יברחו ויסתתרו, אביא על המסתתרים את חרב האויב[136]: (לח) וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם רק אני אשלוט בעילם. היות והאויב יכניע את השלטון של עילם באופן שלעילמים לא יהיה יור מי שימלוך עליהם, יכירו כולם שה' הוא השולט על העילמים,[137] וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים שהרי אני אאביד מהם מלך ושרים. לא יהיו יור שרים ומלך בעילם לאחר שהאויב יכניע אותם,[138] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[139]: (לט) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת עֵילָם בימות המשיח אחזיר את הגולים מעילם לארצם,[140] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[141]:

 

[1] מצודות.

[2] רד"ק.

[3] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שייתכן שמלך בני עמון בנה את עיר הבירה שלו בנחלת שבט גד.

[4] רד"ק.

[5] רד"ק.

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] מצודות.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה לימי שיבת ציון, שמלכות פרס נתנה לישראל שטח מארץ עמון. אולם, ברור שאין הכוונה לתקופה שלאחר חורבן עמון על ידי נבוכדנצר, שהרי ישראל היו אז בגלות.

[12] תרגום.

[13] רד"ק וכתב שאין זו העיר עי שהייתה סמוכה לבית אל.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק בפירושו השני, ולפי זה הנביא פונה אל תושבי הכפרים. בפירושו הראשון כתב שהנביא אמר על דרך המשל לכפרים עצמן ללבוש שקים.

[16] רד"ק ולשיטתו היו מקיפים את הכפר בגדר ולא בחומה. תרגום: הכוונה שייצאו להתאסף בקבוצות. רד"ק דחה את פירושו, משום שבמילה "גדרות" יש רק אות ד' אחת, וממילא אין לפרש מילה זו במשמעות של גידוד. רש"י: הכוונה מלשון ביזיון במקם המרעה. מצודות: הגדרות הם המקומות שבהם רועים את הצאן והגדרות נועדו למנוע את בריחת הצאן. מהר"י קרא: תבדקו שהאויב נמצא ליד הגדרות.

[17] מצודות. רד"ק: הכוונה למלך של רבת בני עמון שייצא לגולה, ולפי זה כנראה שצריך לומר שהצלע הבאה של הפסוק איננה עוסקת בכהנים העובדים עבודה זרה, אלא באנשים בעלי מעמד של חשיבות בממלכה.

[18] תרגום.

[19] רד"ק. רש"י: העמקים פחות חמים ולכן הם מניבים גידולי קרקע גם בשעת עצירת גשמים.

[20] רד"ק. תרגום: הערים החזקות שלך ייחרבו. רש"י: יבואו שטפונות על העמקים עד שהם ישטפו את גידולי הקרקע.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] רד"ק בפירושו לישעיהו א,ט.

[26] מצודות.

[27] רד"ק.

[28] רד"ק.

[29] רד"ק הפנה לפירושו בפרק מ"ח פסוק מ"ז שם כתב שהנבואה נאמרה לימות המשיח או לתקופת שיבת ציון. עיין שם בהערות לביאורנו. מצודות: הכוונה שלאחר שיבוא העונש שמגיע לבני עמון, הם עתידים לחזור למקומם.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] רש"י. רד"ק: תימן היה צאצא של עשיו ולכן הפניה אל אדום נחשבת פניה אל תימן.

[33] רד"ק ולפי פירושו "בנים" מלשון בינה. רש"י הסביר שבנים בפסוק זה מדבר על הדור שבו ניבא הנביא.

[34] רד"ק.

[35] מצודות. רד"ק: "הפנו והעמיקו" מדבר על האויב. בשם אביו כתב שהכוונה היא שכאשר הם אמרו שהם צריכים לברוח, הם ברחו למקו מסתור מרוחק. בסוף דברי הסביר שלפי הניקוד לא ניתן לומר ש"הפנו" נאמר בלשון ציווי לפי הניקוד שעליו.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] רש"י.

[40] מצודות.

[41] רש"י.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] תרגום. לפי פירושו צריך להבין מדוע הפניה לעם ישראל נעשתה באמצע הנבואה של העמונים. מצודות: לא יהיה בעמון מישהו שיוכל לשמור על היתומים והאלמנות של ההרוגים.

[45] תרגום.

[46] תרגום.

[47] רש"י.

[48] רש"י.

[49] רש"י.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] רש"י + מצודות. רד"ק כתב שהעיר בצרה נמצאת תחת שלטונו של אדום.

[53] מצודות.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה לקטן מבחינת הכמות. תרגום: הכוונה שה' יגרום להם להיות העם החלש בעמים. רש"י: הם מבוזים בכל שהם אינם יכולים להעמיד מלך בן מלך, וכך היה נהוג ברומי שהם הצאצאים של האדומים. מצודות: בתחילת דרכה של ממלכת אדום הם היו עם קטן.

[58] תרגום. רש"י: הבהלה שלך לשנוא את אחיך, הטעה אותך להרע לישראל. רד"ק: "תפלצתך" מלשון עבודה זרה. בפירושו השני כתב שהכוונה לאימה שהוא היה מאיים בו על שכניו. מצודות: פסוק זה מהווה המשך לפסוק הקודם. בתחילה העם האדומי היה קטן, ההתעצמות של העם האדומי – היא שגרמה לו לטעות.

[59] מצודות. רד"ק פירש את המילה "חגוי" באופן מעט שונה ממצודות, והכוונה היא למשהו שנמצא מסביב לסלע, כאשר הכוונה היא למגדל הבנוי עליו.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] תרגום.

[64] תרגום.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] תרגום.

[68] מצודות.

[69] מצודות. רד"ק הציע פירוש נוסף, ולפי פירוש זה הנביא דימה את עליית האריה כמו עליית המים מהירדן בעת שיטפון.

[70] מצודות. תרגום: "ארגיעה" מלשון רגע, שברגע אחד הוא יביא את בבל על אדום. רש"י: "ארגיעה" מלשון לקרב את רגע ההתקפה, וההרצה היא חלק מההתקפה של נבוכדנצר על אדום. כמו כן פירש "עליה", מלשון עליונות, שנבכודנצר יתגבר על אדום. רד"ק: היו מבני ישראל שהיו בגלות בארץ אדום, ולפני שנבוכדנצא יתקוף את אדום, ה' יוציא את הגולים מעם ישראל שנמצאים שם כדי שהם לא ייפגעו.

[71] מצודות. רד"ק: כל מי שבחור למלחמה, כל מי שיכול להילחם, אני אמנה אותו על ארץ אדום.

[72] רד"ק.

[73] רד"ק.

[74] רד"ק.

[75] מצודות.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] רד"ק. תרגום: הכוונה לתקיפי העם שירמסו את אדום. רש"י: הכוונה לפרס.

[79] רד"ק.

[80] תרגום. רד"ק הסביר שהנפילה היא ממקום גבוה למקום נמוך, כך גאוותם של האדומים גרמה להם להרגיש גבוהים ולכן קול נפילתם למקום נמוך היה קול חזק.

[81] רד"ק.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] רש"י.

[86] מצודות.

[87] רד"ק.

[88] רד"ק. תרגום: מלשון התרשלות.

[89] מצודות.

[90] רש"י.

[91] רד"ק והסביר ש"אחזתה" נאמר בלשון נקבה היות והמילה העיקרית בפסוק היא "צרה" שגם היא לשון נקבה.

[92] רד"ק. רש"י הסביר צלע זו בשני אופנים. א. כיצד לא חיזקו את חומות העיר דמשק. ב. כיצד העיר דמשק לא עזבה את החטאים שלה. מהר"י קרא: איך העיר לא נעזבה מהפורענות שבאה עליה.

[93] תרגום.

[94] מצודות. רש"י: "לכן" הינו לשון שבועה.

[95] מצודות.

[96] מצודות.

[97] תרגום.

[98] תרגום.

[99] רד"ק.

[100] תרגום + רש"י. רד"ק: רק כאן כתוב "אשר הכה נבוכדנצר" משום ששאר העמים הוכו גם על ידי אחרים ולא רק על ידי נבוכנדצר (למשל: אדום ומואב הוכו על ידי דוד המלך), אבל קדר וחצור הוכו רק על ידי נבוכדנצר.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] מצודות.

[104] מצודות. רש"י התלבט אם לשון מגור הוא לשון יראה או דאגה.

[105] מצודות.

[106] תרגום.

[107] רש"י.

[108] תרגום.

[109] תרגום.

[110] תרגום.

[111] מצודות.

[112] רש"י.

[113] תרגום.

[114] תרגום.

[115] מצודות.

[116] מצודות.

[117] תרגום.

[118] מצודות.

[119] תרגום.

[120] עיין ביאורנו לעיל פסוק י"ח.

[121] תרגום.

[122] רד"ק. מצודות: עילם היא מלכות מדי.

[123] תרגום.

[124] על פי הגר"א ביהושע א,א.

[125] תרגום.

[126] מצודות. רש"י: הכוונה לתקוותם של העלימים. רד"ק: הנביא דימה את חוזקם של העילימים לקשת בגלל הדמיון בין הקשת לבין הגבורה: כשם שהקשת היא החוזק של מי שנושא אותו ומשתמש בו, כך ה' ישבור את חוזקם של עילם.

[127] מצודות.

[128] רד"ק. תרגום: המלכים שיתקפו את עילם יבואו מארבע הכיוונים השונים.

[129] רד"ק.

[130] מצודות.

[131] תרגום. רד"ק הסביר שבפסוק כתוב "עולם" במקום "עילם" היות ואותיות אהו"י מתחלפות.

[132] תרגום.

[133] תרגום.

[134] תרגום + רד"ק.

[135] תרגום.

[136] מצודות.

[137] רד"ק. מהר"י קרא: הכוונה שה' ישים את כסאו על מנת לשפוט את עילם. רש"י:הכוונה למצור שה' יטיל על עילם.

[138] מצודות.

[139] תרגום.

[140] רד"ק הפנה לפירושו בפרק מ"ח פסוק מ"ז. מצודות: אין הכוונה דווקא לימות המשיח, אלא לאחר שיעבור זמן רב מהפרענות.

[141] תרגום.