ירמיהו פרק נא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ירמיהו פרק נא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ניסן תשע"ח

ירמיהו פרק נא

(א) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה':[1] הִנְנִי מֵעִיר עַל בָּבֶל אני עתיד לעורר את הפרסים לעלות ולהילחם בבבל,[2] וְאֶל יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי וכן אעורר על תושבי ממלכת הכשדים. באותיות א"ת ב"ש המילים "לב קמי" יוצאות כשדים, וה' קרא להם בשם זה היות וקם ליבם על ה' והחריבו את בית המקדש,[3] רוּחַ מַשְׁחִית אעורר את רוחו של מלך פרס ומדי להשחית את בבל[4]: (ב) וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל זָרִים וְזֵרוּהָ אני אשלח על בבל אנשים בוזזים שיבזזו אותה,[5] וִיבֹקְקוּ אֶת אַרְצָהּ והם ירוקנו את ארץ בבל,[6] כִּי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב בְּיוֹם רָעָה ביום הפורענות, האויב יתקיף את בבל מכל הכיוונים[7]: (ג) אֶל יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ הקשתים ידרכו את הקשתות שלהם לכיוון בבל,[8] וְאֶל יִתְעַל בְּסִרְיֹנוֹ החיצים יופנו כלפי לובשי השריון של בבל,[9] וְאַל תַּחְמְלוּ אֶל בַּחֻרֶיהָ אל תרחמו על הבחורים של בבל,[10] הַחֲרִימוּ כָּל צְבָאָהּ ותשמידו את כל הצבא שלה[11]: (ד) וְנָפְלוּ חֲלָלִים בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים ועתידים ליפול הרוגים בארץ כשדים (כתוצאה מהמלחמה נגד פרס ומדי),[12] וּמְדֻקָּרִים בְּחוּצוֹתֶיהָ ובשווקים שבבבל יפלו אנשים שנדקרו על ידי האויב. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות לחזק את דבריהם על ידי הכפילות[13]: (ה) כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו שהרי אנשי ממלכת ישראל ויהודה אינם כמו אלמנה. לאישה אלמנה אין בעל, אך לעם ישראל יש את ה' למרות שהוא הגלה אותם,[14] מֵיקֹוָק צְבָאוֹת עם ישראל איננו אלמן מה' צבאות, הם עדיין קשורים אליו. ה' נקרא בשם צבאות היות והוא אלוה על צבאות רבים כמו צבא של מעלה (למשל: הכוכבים והמלאכים) ועל צבא מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[15] כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל שהרי ארצם של הכשדים מלאה באשמה, היות והם חטאו לקדוש ישראל על ידי שהם החריבו את ביתה מקדש והרגו רבים מישראל עמו[16]: (ו) הנביא פונה לתושבי בל שבאו לגור שם מארצות אחרות:[17] נֻסוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל תברחו מתוך בבל,[18] וּמַלְּטוּ אִישׁ נַפְשׁוֹ וכך כל אחד מכם יוכל להציל את עצמו,[19] אַל תִּדַּמּוּ בַּעֲוֹנָהּ כך אתם לא תושמדו בעוון בבל,[20] כִּי עֵת נְקָמָה הִיא לַיקֹוָק שהרי הגיע הזמן שה' ינקום בבבל,[21] גְּמוּל הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ ועתה הוא ישלם לה על חטאיה[22]: (ז) כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד יְקֹוָק עד עכשיו הייתה בבל כמו כוס שהב מלאה ביין,[23] מְשַׁכֶּרֶת כָּל הָאָרֶץ בבל גרמה לכל העולם להשתכר (כפי שמיד יוסבר),[24] מִיֵּינָהּ שָׁתוּ גוֹיִם כל העמים שתו מיין זה,[25] עַל כֵּן יִתְהֹלְלוּ גוֹיִם ולכן כל העמים השתכרו ולא יכלו להילחם נגד בבל. הנביא אומר שבבל גרמה לבלבול בכל העולם וכבשה את כל הארצות, היות ועד עתה ה' שלח את ממלכת בבל לפרוע את החטאים מהעמים האחרים[26]: (ח) פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר ועכשיו נפלה בבל ונשברה,[27] הֵילִילוּ עָלֶיהָ תשמיעו קולות של יללה על גורלה,[28] קְחוּ צֳרִי לְמַכְאוֹבָהּ תיקחו את שרף האילן על מנת לרפא אותה. בימיהם היו משתמשים בצרי על מנת לרפא פצעים,[29] אוּלַי תֵּרָפֵא אולי בבל תירפא על ידי הצרי (הנביא אמר זאת בלעג שהרי ברור שהצרי לא יוכל לרפא את החורבן הגדול שיבוא על בבל)[30]: (ט) רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה הרי ניסינו לרפא את בבל והיא לא נרפאה. תושבי בבל שהגיעו אליה מהארצות האחרות אמרו שהם ניסו להביא את בבל לידי ריפוי, ובגלל שהם לא הצליחו, הם יעזבו אותה,[31] עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ ועתה נעזוב אותה וכל אחד ממנו יחזור אל ארצו,[32] כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ כיוון שהפורענות שלה הגיע כל כך גבוה עד השמים,[33] וְנִשָּׂא עַד שְׁחָקִים הפורענות הגביהה עד השחקים, עד השמים. יש בצלע זו חזרה על הפסוק הקודם כדרכם של נבואות[34]: (י) את הכתוב בפסוק הבא אומר עם ישראל:[35] הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת צִדְקֹתֵינוּ (כאשר ה' נקם בבבל) ה' הוציא את הזכויות שלנו, הוא נזכר בזכות האבות שלנו,[36] בֹּאוּ וּנְסַפְּרָה בְצִיּוֹן אֶת מַעֲשֵׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ בואו ונספר בציום את המעשה שעשה ה' אלוקינו (שהפיל את בבל)[37]: (יא) הנביא חוזר בפנייתו לאויבי בבל:[38] הָבֵרוּ הַחִצִּים תצחצחו את החיצים שלכם,[39] מִלְאוּ הַשְּׁלָטִים תאספו את המגינים,[40] הֵעִיר יְקֹוָק אֶת רוּחַ מַלְכֵי מָדַי ה' עורר את רוחם של מלכי מדי לכבוש את בבל,[41] כִּי עַל בָּבֶל מְזִמָּתוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ שהרי מחשבתו של ה' היא להשחית את בבל,[42] כִּי נִקְמַת יְקֹוָק הִיא נִקְמַת הֵיכָלוֹ היות ונקמת ה' בבבל נועדה לנקום את החרבת בית המקדש[43]: (יב) אֶל חוֹמֹת בָּבֶל שְׂאוּ נֵס תירמו מוט עץ (ועליו דגל) על חומת בבל, ובכך תראו לכולם שכבשתם את העיר,[44] הַחֲזִיקוּ הַמִּשְׁמָר שכל חייל יילחם במשמרת שלו עד שבבל תיכבש,[45] הָקִימוּ שֹׁמְרִים בשעה שתטילו מצור על בבל, תעמידו שומרים שימנעו מחיילי בבל לצאת מהערים ולהרוג אתכם,[46] הָכִינוּ הָאֹרְבִים תכינו את המארבים שתטמינו נגד חיילי בבל,[47] כִּי גַּם זָמַם יְקֹוָק גַּם עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל יֹשְׁבֵי בָבֶל שהרי ה' עשה לתושבי בבל את מה שהוא חשב לעשות להם, ה' יחריב את בבל כמו שהוא חשב לעשות[48]: (יג) שֹׁכַנְתְּ עַל מַיִם רַבִּים את (בבל) נמצאת ליד מים רבים. הכוונה לנהר פרת, והנביא אומר שכשם שלבבל היו מים רבים, כך היה לה כל טוב,[49] רַבַּת אוֹצָרֹת יש לך אוצרות רבים,[50] בָּא קִצֵּךְ אולם הגיע סופך ואת עתידה להיחרב,[51] אַמַּת בִּצְעֵךְ הסתיימה האמה שלך. האמה שימשה למדידות, והנביא אומר שעכשיו בבל כבר לא תמדוד יותר היות והיא תיחרב, ולפי זה יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכ של נבואות[52]: (יד) נִשְׁבַּע יְקֹוָק צְבָאוֹת בְּנַפְשׁוֹ ה' צבאות נשבע לעצמו,[53] כִּי אִם מִלֵּאתִיךְ אָדָם כַּיֶּלֶק אני (ה') אמלא את בבל בכל כך הרבה חיילים של האויב, כמו הארבה מסוג ילק שמגיע בהמוניו,[54] וְעָנוּ עָלַיִךְ הֵידָד ועאשר הם יעלו עלייך הם יצעקו "הידד" מרוב שמחה, כדרכם של שודדים[55]: (טו) עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ (ה' יכול לקיים את כל מה שהוא אמר) היות והוא באר את הארץ בכוחו,[56] מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ ה' בחכמתו הכין את כל המקומות המיושבים על ידי בני האדם,[57] וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם ובתבונתו ה' פרס את השמים על פני הארץ[58]: (טז) לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם כאשר ה' רוצה להוריד גשמים על הארץ (והדבר יגרום לקולות של המים שזזים בשמים),[59] וַיַּעַל נְשִׂאִים מִקְצֵה אָרֶץ ולכן הוא מעלה את העננים ממקומות שנראים כאילו שהם בקצה הארץ,[60] בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה ה' גורם לברקים שיירדו עם הגשם (אך הגשם אינו מכבה את הברקים),[61] וַיֹּצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו וה' מוציא את הרוח מהאוצרות שלו על מנת לפזר את העננים במקומות שבהם הוא רוצה להוריד את הגשם[62]: (יז) נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת כל אדם שהולך אחרי הפסלים הוא שוטה והוא ריק מדעת,[63] הֹבִישׁ כָּל צֹרֵף מִפָּסֶל כל צורף שהכין פסל עתיד להתבייש,[64] כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ שהרי פסל המסיכה שלהם הינו שקר (מסיכה היא פסל העשוי ממתכת),[65] וְלֹא רוּחַ בָּם ואין בהם שום רוח[66]: (יח) הֶבֶל הֵמָּה אין סיבה לעבוד את הפסלים האלה,[67] מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים הפסלים נעשו על ידי אנשים תועים מדרך השכל, הפסלים נעשו על ידי אנשים שאינם הולכים בדרך חכמה,[68] בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ כאשר ה' יחליט להשמיד את העבודה הזרה, הוא גם ישמיד את עובדיהם[69]: (יט) לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקוֹב אלוקי יעקב איננו כמו העבודה הזרה,[70] כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא שהרי ה' יצר את כל העולם (בניגוד לפסלים שלא עשו דבר),[71] וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ וכן בחר ה' כל אחד משבטי ישראל להיות לו לנחלה, ה' בחר בעם ישראל להיות לו לעם,[72] יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ ה' שולט על צבאות של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבאות של מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים)[73]: (כ) מַפֵּץ אַתָּה לִי כְּלֵי מִלְחָמָה אני (ה') משתמש בך (מלך בבל) ככלי שמנפץ ועושה מלחמה,[74] וְנִפַּצְתִּי בְךָ גּוֹיִם ותפקידך היה לנפץ את העמים שרציתי לנפצם,[75] וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכוֹת ועל ידך השחתתי את הממלכות שרציתי להשחית[76]: (כא) וְנִפַצְתִּי בְךָ סוּס וְרֹכְבוֹ ואני ניפצתי על ידך סוסים ששייכים לעמים אחרים ואת הרוכבים עליהם,[77] וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֶכֶב וְרֹכְבוֹ וניפצתי על ידך את המרכבות של העמים השונים ואת מי שרכב עליהם[78]: (כב) וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִישׁ וְאִשָּׁה וניפצתי על ידך גברים ונשים,[79] וְנִפַּצְתִּי בְךָ זָקֵן וָנָעַר וכן ניפצתי על ידך זקנים וצעירים,[80] וְנִפַּצְתִּי בְךָ בָּחוּר וּבְתוּלָה וכן ניפצתי על ידך בחורים ובתולות[81]: (כג) וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ וניפצתי על ידך רועים ואת העדר שלהם,[82] וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ וכן ניפצתי על ידך את האיכר העובד באדמה יחד עם צמד הבקרים שהוא חורש בהם,[83] וְנִפַּצְתִּי בְךָ פַּחוֹת וּסְגָנִים וכן ניפצתי על ידך בעלי תפקידים מיוחדים שנקראים פחות וסגנים[84]: (כד) וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים אֵת כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְצִיּוֹן לאחר שאסיים להשתמש בבבל על מנת להעניש את העמים האחרים, אני עתיד לגמול רעה לבבל ולתושבים הכשדים על כל מה שהם עשו בציון (החרבת בית המקדש והגליית ישראל),[85] לְעֵינֵיכֶם אתם כולכם תראו את העונש שיבוא על בבל,[86] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[87]: (כה) הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר הַמַּשְׁחִית אני עתיד להילחם בך בבל. בל נקראה הר המשיחת: הר על שם חוזקה ומשחית משום שהיא השחיתה את העולם,[88] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה',[89] הַמַּשְׁחִית אֶת כָּל הָאָרֶץ אתה בבל משחית את כל הארץ,[90] וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ אני ארים עליך את מכת גבורתי על מנת להכות בך,[91] וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן הַסְּלָעִים ואני עתיד להפיל אותך מהמגדלים הגבוהים שלך,[92] וּנְתַתִּיךָ לְהַר שְׂרֵפָה ואת תהיי כמו הר שנשרף. החורבן שיבוא עלייך יהיה דומה לחורבן סדום ועמורה (אם כי החורבן שבסדום ועמורה היה קשה יותר)[93]: (כו) וְלֹא יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה לא ישתמשו באבנים מהבתים שלך שנחרבו על מנת לשים אותן בפינות בתים חדשים שייבנו (היות והאבנים יושחתו לגמרי),[94] וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת וכן לא ישתמשו באבנים מהבתים שלך שנחרבו לשם בניין יסודות בתים אחרים,[95]  כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה היות והחורבן של בבל יהיה חורבן מוחלט ותמידי,[96] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[97]: (כז) שְׂאוּ נֵס בָּאָרֶץ תרימו כלונס (שעליו דגל) בארץ שיסמל את אסיפת העמים שיתקפו את בבל,[98] תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם תתקעו בשופר בעמים על מנת לאסוף אותם למלחמה נגד בבל,[99] קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם תזמנו את העמים שיבואו ויתקפו אותה,[100] הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז תאספו ממלכות אררט, מני ואשכנז, כדי שייצאו להילחם בבבל,[101] פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר תמנו מפקדים על הצבאות שיתקפו את בבל,[102] הַעֲלוּ סוּס כְּיֶלֶק תעלו סוסים רבים כל כך כמו הארבה שנקרא "ילק" שבא בהמוניו,[103] סָמָר וכל סוס יזקוף את שערותיו בשעת הקרב[104]: (כח) קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם אֶת מַלְכֵי מָדַי תזמנו על בבל את מלכי פרס ומדי שיעלו עליה למלחמה. הנביא פירט בפסוק זה מיהם העמים שעתידים לצאת למלחמה והוזכרו בפסוק כ"ז,[105] אֶת פַּחוֹתֶיהָ וְאֶת כָּל סְגָנֶיהָ (תזמנו למלחמה) את השרים החשובים שלהם שנקראים פחות וסגנים,[106] וְאֵת כָּל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ וכן תזמנו למלחמה את כל הארץ שנמצא תחת שלטון פרס ומדי[107]: (כט) וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל הארץ תזדעזע ותתחלחל,[108] כִּי קָמָה עַל בָּבֶל מַחְשְׁבוֹת יְקֹוָק היות ומחשבות ה' להחריב את ארץ בבל יתממשו,[109] לָשׂוּם אֶת אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה מֵאֵין יוֹשֵׁב להחריב את ארץ בבל עד שלא יהיה אדם שיישב בה[110]: (ל) חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְהִלָּחֵם גיבורי בבל הפסיקו להילחם היות והם התמלאו בפחד,[111] יָשְׁבוּ בַּמְּצָדוֹת הגיבורים ישבו במבצרים ולא יצאו להילחם,[112] נָשְׁתָה גְבוּרָתָם הָיוּ לְנָשִׁים גבורתם הוסרה עד שהם היו חלשים כמו נשים,[113] הִצִּיתוּ מִשְׁכְּנֹתֶיהָ האויב העלה באש את כל מקומות המגורים בבבל,[114] נִשְׁבְּרוּ בְרִיחֶיהָ המנעולים שבשערי העיר נשברו כך שהאויב היה יכול להיכנס ולכבוש את העיר[115]: (לא) רָץ לִקְרַאת רָץ יָרוּץ הרצים שיבואו לבשר למלך על מפלת ארצו יבואו זה לקראת זה. כאשר רץ אחד יהיה בדרכו חזרה מהמלך, מיד יבוא רץ נוסף לבשר למלך על המפלה, וכך הרצים יבואו זה לקראת זה,[116] וּמַגִּיד לִקְרַאת מַגִּיד וכן יבואו אנשים שיגידו למלך על מפלת בבל זה לקראת זה (היות והם יהיו רבים כל כך). יש בצלע זו מעין חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[117] לְהַגִּיד לְמֶלֶךְ בָּבֶל כִּי נִלְכְּדָה עִירוֹ מִקָּצֶה הרצים והמגידים יאמרו למלך בבל שהארץ נכבשה מהצד השני שבה הוא נמצא. הכיבוש היה מכיוון שונה שהמלך היה בו[118]: (לב) וְהַמַּעְבָּרוֹת נִתְפָּשׂוּ המקומות בכניסה לעיר שהיו על המים ומשם היו נכנסים לעיר נכבשו על ידי האויב. בכניסה לבבל היו מקורות מים ועליהם נבנו מגדלי שמירה ומבצרים שנועדו למנוע את כניסת האויב. מקומות אלו נכבשו על ידי האויב,[119] וְאֶת הָאֲגַמִּים שָׂרְפוּ בָאֵשׁ ואת הקנים שגדלים באגמים שרפו באש על מנת שהם לא ימנעו מחיילי האויב להיכנס לעיר,[120] וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִבְהָלוּ והחיילים נבהלו מעוצמת האויב[121]: (לג) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שהרי כך אמר ה' צבאות אלוקי ישראל.[122] הנביא קרא לה' בנבואה זו בשם "אלוקי ישראל" היות והוא עתיד לנקום בנבואה זו על מה שבבל עשתה לעם ישראל.[123] ה' נקרא בשם צבאות כיוון שהוא האלוה על צבאות רבים: על צבא של מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבא של מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים),[124] בַּת בָּבֶל כְּגֹרֶן עֵת הִדְרִיכָהּ העם בבבל דומה לגורן בעת הדישה שמכילה הרבה מאוד תבואה,[125] עוֹד מְעַט וּבָאָה עֵת הַקָּצִיר לָהּ אך עוד מעט יבוא הקציר וכבר לא היה בה יותר תבואה. הנביא דימה את בזיזת בבל לגורן שהתרוקנה בשעת הקציר[126]: (לד) בפסוק זה כתובים הטעות של עם ישראל כלפי בבל.[127] אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל נבוכדנצר מלך בבל אכל אותי ושבר אותי,[128] הִצִּיגַנִי כְּלִי רִיק  נבוכדנצר הציג אותי ככלי ריק היות והוא לקח את כל מה שהיה לי, נבוכדנצר רוקן אותי,[129] בְּלָעַנִי כַּתַּנִּין נבוכדנצר מיהר לבלוע אותי כמו תנין שבולע בלי ללעוס,[130] מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי נבוכדנצר מילא את הכרס שלו במעדנים שלי. הכוונה שנבוכדנצר לקח את כל השלל הטוב שהיה בארץ יהודה,[131] הֱדִיחָנִי נבוכדנצר ניקה אותי לגמרי מנכסי כמו אדם שמדיח את הכלי מלכלוך[132]: (לה) חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל בָּבֶל האחריות לחמס ולשאר שלי מוטלת על בבל. הכוונה לגזל הממוני (חמס) ולעבודת הפרך (שאר) שבבל שיעבדו בעם ישראל,[133] תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כך תאמר כנסת ישראל,[134] וְדָמִי אֶל יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים והדם שלי מוטלת על תושבי כשדים, הכשדים אחראיים לשפיכת הדמים שלי ולרציחת רבים מבני עמי,[135] תֹּאמַר יְרוּשָׁלִָם כך תאמר ירושלים[136]: (לו) לָכֵן היות והבבליים נהגו כך בעם ישראל,[137] כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה':[138] הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ אני עתיד לריב את הריב שלך ולנקום את הנקמה שלך. הכוונה שה' עתיד לנקו בבבל על מה שהיא עשתה לישראל,[139] וְהַחֲרַבְתִּי אֶת יַמָּהּ אני אייבש את הים שלה (כפי שמיד יבואר),[140] וְהֹבַשְׁתִּי אֶת מְקוֹרָהּ ואני אייבש את המעיין ממנה נובעים המים הרבים שלה. הנביא דימה את השפע הרב שהיה בבבל למים, וייבוש מקורות המים משמש כדימוי ללקיחת כל הטוב והשפע שהיה בבבל[141]: (לז) וְהָיְתָה בָבֶל לְגַלִּים בבבל יהיו הרבה תילים. היות ובבל תיחרב, יהיו בה תילי אבנים,[142] מְעוֹן תַּנִּים בבל תהיה מקום מגורים לתנים שגרים בדרך כלל במקומות חרבים,[143] שַׁמָּה וּשְׁרֵקָה מֵאֵין יוֹשֵׁב כולם יתמהו וישרקו מרוב שהם יתפלאו על שבבל יושבת חריבה ואין מי שיושב בה[144]: (לח) יַחְדָּו כַּכְּפִרִים יִשְׁאָגוּ תושבי בבל ישאגו כמו אריות צעירים כשחסר להם אוכל. תושבי בבל יזעקו בגלל המחסור שיהיה מנת חלקם כשיעלו עליהם מדי ופרס,[145] נָעֲרוּ כְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת הם ינערו כמו גורים של אריות. הנעירה היא קול דומה לקול שמוציא החמור[146]: (לט) בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם בבל יערכו משתה גדול בזמן שחם, וכך הם ישתו הרבה מאוד יין, ואני (ה') אשים את המשתה לפורענות. הכוונה למשתה שעשה הלשצר בלילה שנלכדה בבל,[147] וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ ואני אגרום להם להשתכר באותו משתה כך שהם ישמחו ויירדמו,[148] וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם ובעקבות זאת הם יישנו לעולם. הכוונה לחורבן בבל, והנביא מדמה את הריגת בלשצר מלך בבל על ידי דריוש וכורש מלכי פרס לשינה,[149] וְלֹא יָקִיצוּ והם לא יתעוררו יותר, אלא הם ימותו,[150] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[151]: (מ) אוֹרִידֵם כְּכָרִים לִטְבוֹחַ  אני אוריד את בבל לטבח כמו שמובילים שוורים שוורים לטבח,[152] כְּאֵילִים עִם עַתּוּדִים וכמו שמובילים לטבח את האילים עם העתודים. העתודים הם כבשים זכרים[153]: (מא) אֵיךְ נִלְכְּדָה שֵׁשַׁךְ איך נכבשה בבל? בבל נקראת בפסוק זה "ששך" משום שבאותיות א"ת ב"ש (האות א' היא האות ת' והאות ב' היא האות ש' וכן הלאה לפי סדר האלף בית) ששך יוצא בבל,[154] וַתִּתָּפֵשׂ תְּהִלַּת כָּל הָאָרֶץ והארץ שכולם היללו אותה ושיבחו אותה נכבשה,[155] אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם איך בבל הייתה לתמהון בכל העמים, כל העמים התפלאו על חורבן בבל[156]: (מב) עָלָה עַל בָּבֶל הַיָּם צבא גדול מאוד עלה על בבל. הנביא דימה את הצבא הגדול למים רבים שעולים מהים,[157] בַּהֲמוֹן גַּלָּיו נִכְסָתָה בבל כוסתה על ידי הגלים הרבים של הים. החיילים הרבים של האויב החריבו את בבל[158]: (מג) הָיוּ עָרֶיהָ לְשַׁמָּה הערים של בבל נחרבו,[159] אֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה בבל הפכה לארץ שוממה ומדברית,[160] אֶרֶץ לֹא יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל אִישׁ לא יהיה אדם אחד שיישב בארץ בבל,[161] וְלֹא יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן אָדָם ואפילו לא יהיה אדם שיעבור בבבל בגלל שהיא תהיה ארץ חריבה[162]: (מד) וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל אני אשגיח שתבוא פורענות על העבודה זרה שנקראת "בל" שתושבי בבל היו עובדים אליו,[163] וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו ואת כל מה שהוא בלע אני אוציא מפיו. תושבי בבל היו מביאים את המנחות לעבודה הזרה, והנביא דימה את השמדת הפסל, כאילו שה' יגרום לכך שהוא יוציא את מהפסל את המנחות שהוא בלע,[164] וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם העמים לא ירוצו אחריו עוד, העמים האחרים לא יגיעו בהמוניהם לעבוד את העבודה הזרה,[165] גַּם חוֹמַת בָּבֶל נָפָלָה וגם חומת בבל עתידה ליפול[166]: (מה) צְאוּ מִתּוֹכָהּ עַמִּי העם שלי שהוא עם ישראל! תצאו מתוך בבל,[167] וּמַלְּטוּ אִישׁ אֶת נַפְשׁוֹ מֵחֲרוֹן אַף יְקֹוָק וכל אחד מכם יציל את עצמו מכעסו של ה'[168]: (מו) וּפֶן יֵרַךְ לְבַבְכֶם וְתִירְאוּ שמא לבכם יפחד ואתם תתמלאו ביראה,[169] בַּשְּׁמוּעָה הַנִּשְׁמַעַת בָּאָרֶץ כאשר אתם שמעו את השמועה בארץ שמלכי מדי ופרס יצאו להילחם בבבל (ולכן אני אומר לכם שאין לכם מה לפחד מכך ושהמלחמה נגד בבל תביא לגאולתכם),[170] וּבָא בַשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה ובשנה שתבוא השמועה שמדי ופרס יתקפו את בבל – ממלכת בבל תיפול. ממלכת בבל תיפול באותה שנה שבה תצא השמועה של התקפת פרס ומדי על בבל,[171] וְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה ובשנה שלאחר נפילת מלכות בבל, תבוא שמועה טובה לכם בה כורש יתן לכם רשות לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש,[172] וְחָמָס בָּאָרֶץ ויבואו אויב שיחמוס את ארץ בבל,[173] וּמֹשֵׁל עַל מֹשֵׁל ומפרס יהיה מושל אחרי מושל. בתחילה דריוש הראשון וכורש יכבשו את ארץ בבל, אבל דריוש ימלוך רק שנה אחת ומיד לאחריו ימלוך כורש שייטיב לעם ישראל[174]: (מז) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים היות ובבל חטאה, עוד עתידים לבוא ימים שיתקיימו בהם הדברים הבאים:[175] וּפָקַדְתִּי עַל פְּסִילֵי בָבֶל אני (ה') אשגיח על הדבר ואביא פורענות על הפסלים שבבבל,[176] וְכָל אַרְצָהּ תֵּבוֹשׁ וכל תושבי בבל יתביישו (היו והפסלים שלהם יישברו),[177] וְכָל חֲלָלֶיהָ יִפְּלוּ בְתוֹכָהּ וכל החללים של בבל יפלו בתוך העיר היות והם לא יעיזו לצאת מהעיר ולהילחם[178]: (מח) וְרִנְּנוּ עַל בָּבֶל שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם השמים והארץ וכל מה שבהם ישמחו על מפלת בבל, העולם כולו ישמח על מפלת בבל,[179] כִּי מִצָּפוֹן יָבוֹא לָהּ הַשּׁוֹדְדִים שהרי מצפון יבואו חיילי פרס ומדי שיבזזו את בבל,[180] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[181]: (מט) גַּם בָּבֶל לִנְפֹּל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל בבל הייתה הסיבה לנפילתם של חללי ישראל,[182] גַּם לְבָבֶל נָפְלוּ חַלְלֵי כָל הָאָרֶץ ובבל הייתה גם הסיבה לנפילת שאר החיילים מכל העולם, ולכן העולם כולו ישמח על נפילת בבל[183]: (נ) פְּלֵטִים מֵחֶרֶב  היהודים שנמלטו מחרב נבוכדנצר והצליחו להישאר בחיים,[184] הִלְכוּ אַל תַּעֲמֹדוּ תלכו לארצכם ואל תישארו בבבל,[185] זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְקֹוָק תזכרו את מה שהיה מזמן – שהייתם עובדים את ה' בבית המקדש,[186] וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם ותזכרו גם את ירושלים החרבה (ותצאו אליה)[187]: (נא) בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה אנחנו, עם ישראל, התביישנו, היות ושמענו את הבבליים שהיו מחרפים אותנו כאשר הם החריבו את בית המקדש,[188] כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ הכלימה (כינוי נוסף לבושה) כיסתה את פנינו, התמלאנו בושה,[189] כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית יְקֹוָק היות ובאו עמים נכרים שהחריבו את בתי המקדש. הפסוק כתב "בתי מקדש" בלשון רבים היו והכוונה לחלקים השונים של בית המקדש: ההיכל והאולם, שכל אחד מהם נקרא מקדש[190]: (נב) לָכֵן היו והבבליים הרחביו את בית המקדש, הִנֵּה יָמִים בָּאִים עוד יבואו בעתיד ימים, בעתיד יתרחש הדבר הבא,[191] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה':[192] וּפָקַדְתִּי עַל פְּסִילֶיהָ אני (ה') אשגיח להביא פורענות על הפסלים של בבל,[193] וּבְכָל אַרְצָהּ יֶאֱנֹק חָלָל והחללים של בבל יצעקו בכל ארץ בבל[194]: (נג) כִּי תַעֲלֶה בָבֶל הַשָּׁמַיִם גם אם בבל תבנה מבצרים שיגיעו למקום גבוה מאוד, כביכול שיגיעו עד השמים,[195] וְכִי תְבַצֵּר מְרוֹם עֻזָּהּ ואם בבל תבנה מבצר חזק שיגיע עד למרום. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת,[196] מֵאִתִּי יָבֹאוּ שֹׁדְדִים לָהּ ממני יבואו לה מי שיבזוז אותה (ולא יועילו לה כל המבצרים),[197] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה'[198]: (נד) קוֹל זְעָקָה מִבָּבֶל מבבל תעלה קול זעקה גדולה,[199] וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים ושבר גדול יעלה מארץ כשדים[200]: (נה) כִּי שֹׁדֵד יְקֹוָק אֶת בָּבֶל היות שה' יבזוז את בבל (ולכן יעלו ממנה צעקות),[201] וְאִבַּד מִמֶּנָּה קוֹל גָּדוֹל והקולות הרבים שהיו עולים מבבל ייפסקו. בבבל היו עולים קולות רבים היות וגרו בה אנשים רבים, וקולות אלה ייפסקו במפלתה,[202] וְהָמוּ גַלֵּיהֶם כְּמַיִם רַבִּים ה' גם יאבד את קול ההמיה של הגלים של בבל, את הקולות החזקים שעהיו עולים מבבל והעידו על עוצמתה,[203] נִתַּן שְׁאוֹן קוֹלָם הגלים היו מעלים קולות של המיה (ועכשיו הם יושתקו)[204]: (נו) כִּי בָא עָלֶיהָ עַל בָּבֶל שׁוֹדֵד שהרי יעלה על בבל עם שיבזוז אותו,[205] וְנִלְכְּדוּ גִּבּוֹרֶיהָ חִתְּתָה קַשְּׁתוֹתָם והגיבורים של בבל ייתפסו בידי האויב והקשתות יורות החצים של בבל עתידים להישבר,[206] כִּי אֵל גְּמֻלוֹת יְקֹוָק שהרי ה' גומל לכל אדם את הגמל שמגיע לו (ולבבל מגיע הגמול של כניעה בפני האויב),[207] שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם ולכן ה' ישלם לבבל את הגמול שמגיע להם על החטאים שלהם[208]: (נז) וְהִשְׁכַּרְתִּי שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ וְגִבּוֹרֶיהָ אני אגרום לשרי בבל, לחכמי בבל, לפחות, לסגנים ולגיבורים, להשתכר. הכוונה שה' יגרום לבלבול גדול בשלטון בבל,[209] וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ והם עתידים לישון לעולם, המפלה שלהם תהיה מוחלטת ובבל לא תקום ממפלתה לעולם,[210] נְאֻם הַמֶּלֶךְ כך אמרה המלך,[211] יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ שמו של המלך הוא "ה' צבאות", היות וה' הוא האלוה על צבא מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבאות מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים[212]: (נח) כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות:[213] חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר כל אחת מהחומות הרחבות של בבל יישברו וישחתו. את בבל הקיפפו שתי חומות: פנימית וחיצונית, וכל חומה הייתה רחבה, והנביא אומר שהחומות הללו יישברו,[214] וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ ושערי החומה הגבוהים יעלו באש ויישרפו,[215] וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי רִיק והעמים שינסו להציל את בבל (וגם בבל עצמה) יעבדו לחינם, היות ובבל לא תינצל,[216] וּלְאֻמִּים בְּדֵי אֵשׁ וְיָעֵפוּ ועבדות העמים להצלת בבל תעלה באש והם יתעייפו עד שלא יוכלו לכבות את האש שעלתה בבבל[217]: (נט) הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶת שְׂרָיָה בֶן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה בְּלֶכְתּוֹ אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִעִית לְמָלְכוֹ אלה הם הדברים שירמיהו הנביא ציווה את שריה בן נריה בן מחסיה כאשר הוא הלך עם צדקיהו מלך יהודה על מנת לקבל את פניו של נבוכדנצר מלך בבל, בשנה הרביעית למלכותו (של צדקיהו),[218] וּשְׂרָיָה שַׂר מְנוּחָה דברי ירמיהו נאמרו גם לשריה שהיה שר המנוחה. תפקידו היה לשהות עם המלך בשעת מנוחתו, וכך המלך היה מספר לו את צפונות ליבו[219]: (ס) וַיִּכְתֹּב יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר תָּבוֹא אֶל בָּבֶל אֶל סֵפֶר אֶחָד ירמיהו כתב על ספר אחד את כל הפורענויות שעתידות לבוא על בבל. תחילה כתב ירמיהו כל אחת מהפורענויות ולאחר שכתב את כולן, יצא לו ספר,[220] אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַכְּתֻבִים אֶל בָּבֶל ירמיהו כתב את כל הדברים שהיו כתובים על בבל, ירמיהו כתב את כל הפורענויות שיבואו על בבל[221]: (סא) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל שְׂרָיָה ירמיהו אמר לשריה:  כְּבֹאֲךָ בָבֶל כאשר אתה תבוא אל בבל,[222] וְרָאִיתָ וְקָרָאתָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אתה תראה את הדברים שכתובים בספר ותקרא אותם[223]: (סב) וְאָמַרְתָּ וכך תאמר: יְקֹוָק אַתָּה דִבַּרְתָּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַכְרִיתוֹ ה'! אתה אמרת לירמיהו שאתה עתיד להכרית את המקום הזה (ואתה יכול לקיים זאת),[224] לְבִלְתִּי הֱיוֹת בּוֹ יוֹשֵׁב (המקום יושמד) כך שלא יהיה אדם שיוכל לשבת שם,[225] לְמֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה (לא יהיה מי ששיב שם) בין ואדם ובין בהמה,[226] כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה אלא בבל תהיה שוממה לגמרי[227]: (סג) וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה ככאשר תסיים לקרוא את הספר הזה (שבו כתובים כל הפורענויות שעתידות לבוא על בבל),[228] תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן תקשור אבן על הספר (על מנת שהספר יהיה כבד יותר),[229] וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת ותשליך את הספר לתוך נהר פרת (והאבן תגרום לו לשקוע)[230]: (סד) וְאָמַרְתָּ ןכך תאמר: כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם (כשם שהספר שקע בנהר) כך גם תשקע בבל ולא תהיה לה תקומה אף פעם,[231] מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ (בבל תשקע) בגלל הפורענות שאני עתיד להביא עליה,[232] וְיָעֵפוּ אנשי בבל יהיו עייפים ולא יהיה בהם כח להילחם נגד אויבי בבל,[233] עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ עד כאן דברי הנבואה של ירמיהו על נפילת בבל[234]: ס

 

[1] תרגום.

[2] מצודות. תרגום: כתב שהכוונה שה' יביא על בבל. מבחינת משמעות הפסוק אין הבדל בין הפירושים.

[3] מצודות. מהר"י קרא: לפי הפשט הכוונה לשונאי ה' ולאו דווקא לכשדים.

[4] רש"י.

[5] תרגום. רד"ק כתב ש"זרים" הכוונה לאנשים זרים והנביא השתמש בלשון שנופל על לשון. בפירושו השני כתב כתרגום.

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] רד"ק. תרגום כתב ש"אל" מלשון "לא", והכוונה שחיילי בבל לא יצליחו להגן על עצמם.

[9] רד"ק. רש"י: מי שלובש שריון לא יוכל להינצל.

[10] תרגום.

[11] תרגום.

[12] תרגום.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק.

[15] רד"ק בפירושו לישעיה א,ט.

[16] מצודות. תרגום: הסביר ש"מלאה אשם" פירושו שהם חייבים מיתה.

[17] רד"ק. רש"י: הפניה היא אל ישראל, אולם עיין בפסוק ט שם משמע כפירושו של רד"ק ומפסוק י משמע לכאורה כפירוש רש"י.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] תרגום.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] רש"י. תרגום: כשם שכוס הזהב היא הכוס הכימשובחת בין כל הכלים, כך היה עוון בבל גדול מאוד.

[24] רש"י.

[25] רש"י.

[26] רש"י.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] רד"ק.

[31] מצודות.

[32] תרגום.

[33] רש"י.

[34] מצודות.

[35] רד"ק.

[36] רש"י.

[37] מצודות.

[38] רד"ק.

[39] רד"ק. מהר"י קרא: תבחרו את החיצים שאותם אתם רוצים לירות.

[40] רד"ק. רש"י: השלטים הם הנרתיקים ששמים בהם את החיצים.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] רד"ק.

[45] רד"ק.

[46] מצודות.

[47] מצודות.

[48] מצודות. רש"י: ה' גם חשב בעבר לעשות זאת והוא גם יעשה כן.

[49] רד"ק.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות. רד"ק כתב שני פירושים. א. האמה היא הזרוע שאיתה הייתה בבל עושקת אחרים בכח ובאופן דומה פירש רש"י בפירושו הראשון. ב. האמה נאמרה מלשון מדידה כמו שכתב במצודות, אלא שהכוונה היא שבמידה שבבל מדדה לאחרים, עתה ימדדו אותה.

[53] רש"י.

[54] רד"ק.

[55] רד"ק.

[56] מצודות.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מהר"י קרא.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] מצודות.

[69] רש"י. מצודות: כאשר ה' יחליט לאבד אותם, הוא יאבד אותם לגמרי.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] רד"ק לפי פירושו השני, שהדברים נאמרו בלשון עבר. בפירושו הראשון כתב שהדברים נאמרו בלשון עתיד וייתכן שנבואה זו נאמרה לפני שנבוכדנצר התחיל למלוך.

[78] מצודות.

[79] תרגום.

[80] תרגום.

[81] תרגום.

[82] תרגום.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] רש"י.

[86] מצודות.

[87] תרגום.

[88] רד"ק.

[89] תרגום.

[90] מצודות.

[91] תרגום.

[92] רד"ק.

[93] מצודות. עיין לעיל מט,יח בביאורנו.

[94] מצודות. תרגום: הכוונה שהמלכים לא ישתמשו יותר בכתר המלוכה בכלל.

[95] מצודות.

[96] מצודות.

[97] תרגום.

[98] מצודות. רד"ק: הציווי איננו לאדם מסוים, אלא דרך לבטא את הצורך לאסוף את העמים.

[99] מצודות.

[100] תרגום.

[101] מצודות.

[102] מצודות. רש"י: הכוונה לאסוף את החיילים למלחמה.

[103] מצודות.

[104] רד"ק. תרגום: רוכבי הסוסים ידהרו עליהם כמו ארבה לוהט.

[105] מצודות.

[106] מצודות.

[107] מצודות.

[108] תרגום + רש"י.

[109] תרגום. רד"ק: "מחשבות" נאמר בלשון רבים ואילו "קמה" נאמר בלשון יחיד משום שכל מחשבה לבדה התקיימה.

[110] תרגום.

[111] מצודות.

[112] מצודות.

[113] רד"ק. רש"י פירש "נשתה" מלשון קפצה, אך אין הבדל במשמעות.

[114] מצודות.

[115] מצודות.

[116] רד"ק.

[117] מצודות.

[118] רד"ק.

[119] רד"ק.

[120] רד"ק. בשם רבי יונה כתב שהאגמים הם המבצרים. מצודות: שריפת הקנים נועדה למנוע מחיילי בבל להסתתר שם. מהר"י קרא: הכוונה לבתים שנמצאים על האגמים.

[121] תרגום.

[122] תרגום.

[123] רד"ק.

[124] רד"ק בפירושו לישעיהו א,ט.

[125] רש"י. רד"ק: כמו שדורכים על התבואה בגורן בשעת הדישה, כך הגיע הזמן שבו ידרכו על בבל.

[126] רד"ק והסביר שכמו שבקציר אוספים את התבואה אל הגורן, כך יאספו את כל חיילי בבל אל הערים המוגנות ושם הם ייתפסו ויירמסו בידי האויב.

[127] רד"ק.

[128] תרגום.

[129] מצודות.

[130] מצודות.

[131] רד"ק.

[132] רד"ק.

[133] מצודות. תרגום: "שארי" נאמר על בזיזת עם ישראל. רש"י: "שארי" נאמר על המזונות שאכלו השארים. רד"ק שם אביו: "שארי" מוסב על הגולים מעם ישראל שהיו מענים אותם.

[134] תרגום.

[135] תרגום.

[136] תרגום.

[137] מצודות.

[138] תרגום.

[139] תרגום.

[140] מצודות.

[141] מצודות.

[142] מצודות.

[143] מצודות.

[144] מצודות.

[145] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה למדי ופרס שישאגו כאשר הם יעלו למלחמה נגד בבל.

[146] רד"ק.

[147] רש"י. רד"ק: החום נאמר בהקשר שהם יהיו מחוממים בתוך המשתה שלהם והוא אינו מתאר את הזמן שבו המשתה ייערך. תרגום:אביא עליהם צרה והם יהיו דומים לשיכור.

[148] רש"י. רד"ק כתב שהשתיה תהיה מכלי בית המקדש.

[149] רש"י.

[150] רד"ק. תרגום: לא יהיה להם חלק לעולם הבא.

[151] תרגום.

[152] תרגום. רש"י: הכרים הם כבשים.

[153] מצודות.

[154] רש"י.

[155] מצודות.

[156] מצודות.

[157] רש"י.

[158] מצודות.

[159] מצודות.

[160] מצודות.

[161] תרגום.

[162] מצודות.

[163] רש"י.

[164] רד"ק. מצודות: הכוונה שה' יוציא את העושר שהפסל אסף בשביל העובדים שלו.

[165] רד"ק וכתב שהפועל "נהרו" מלשון מרוצת המים בנהר. גם התרגום כתב שהכוונה מלשון לשמוע לבבל. רש"י כתב שהכוונה שלא ייאספו אליו עוד עמים אחרים.

[166] תרגום.

[167] תרגום.

[168] תרגום.

[169] רד"ק. מצודות: יש בפסוק זה אזהרה שלא יירך לבם.

[170] רד"ק.

[171] רש"י. רד"ק: בלשצר מלך שלוש שנים, והשמועה על נפילת בבל תבוא בשנה הראשונה למלכותו ולאחר מכן בשנה השניה למלכותו. לכאורה דבריו קשים, שהרי משמע מהפסוקים בספר דניאל שבלשצר הופתע מכך שמדי ופרס יתקפו אותו, ואם השמועה יצאה שנתיים לפני כן, לא מובן מדוע הוא היה מופתע.

[172] רש"י. מהר"י קרא: השמועה השניה היא שדריוש מת ושכורש מלך אחריו.

[173] רד"ק.

[174] רש"י. מצודות: העם בפרס ימשול על מי שמשל לפניו, כלומר: על בבל.

[175] תרגום.

[176] מצודות.

[177] רד"ק. מצודות:ארץ בבל תהיה יבשה ויהיה חסר בה את כל הטוב שהיה בה עד עכשיו.

[178] רד"ק.

[179] רד"ק.

[180] מצודות.

[181] תרגום.

[182] מצודות. מהר"י קרא: ה' אמר שעל עם ישראל לצאת מבבל, אחרת יהיו חללים מעם ישראל שיפלו בבבל.

[183] מצודות. רש"י: הפסוק אומר שכל חיילי בבל יפלו גם הם. מהר"י קרא: גם חיילים מעמים אחרים יפלו בבבל.

[184] רש"י אלא שהזכיר את נבוזראדן.

[185] מצודות.

[186] רד"ק. לפי פירושו "מרחק" פירושו מבחינת הזמן. לפי מצודותמרחק פירושו מרחק גיאוגרפי, דהיינו שיזכרו בבבל.

[187] רד"ק.

[188] רש"י.

[189] מצודות.

[190] רד"ק והוסיף וכתב שגם הדביר נקרא מקדש, אך בביאורנו לספר מלכים פרקים ו-ז הסברנו על פי הגר"א שהדביר הוא קיר האבנים שחצץ בין הקודש לבין קודש הקדשים.

[191] תרגום.

[192] תרגום.

[193] מצודות.

[194] רש"י.

[195] רד"ק. מצודות: הכוונה שאם הבבליים יעלו עד לשמים כדי להתגונן שם.

[196] רד"ק.

[197] תרגום.

[198] תרגום.

[199] תרגום.

[200] תרגום.

[201] תרגום.

[202] רד"ק. מהר"י קרא: את הקול הגדול השמיעו תושבי בבל המרובים.

[203] מצודות.

[204] מצודות.

[205] תרגום.

[206] תרגום. רד"ק: בתחילה כתב כמו התרגום שהקשתות עתידים להשיבר, אולם לאחר מכן כתב שהכוונה היא שהקשתו נשברו על ידי הבבליים, היות והם גרמו לכך על ידי חטאיהם.

[207] תרגום.

[208] מצודות.

[209] מצודות.

[210] מצודות.

[211] תרגום.

[212] מצודות.

[213] תרגום.

[214] רד"ק.

[215] תרגום.

[216] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שכאשר הפורענות תבוא על בבל, הם יבינו שכל עבודתם לאורך השנים על מנת להגדיל את ממלכתם הייתה לשווא.

[217] מצודות.

[218] רד"ק.

[219] רד"ק. תרגום ורש"י: מנוחה מלשון מנחה. שר זה היה ממונה על הבאת המנחות אל המלך, כך שבכל פעם שמישהו רצה לראות את המלך ולהביא לו מנחה, הוא היה עובר דרך שריה.

[220] מצודות.

[221] מצודות.

[222] תרגום.

[223] מצודות.

[224] תרגום + מצודות.

[225] תרגום.

[226] מצודות.

[227] תרגום.

[228] מצודות.

[229] מצודות.

[230] מצודות. רד"ק: הקשה שלכאורה משמע מפסוקים במקרא שנהר הפרת נמצא על גבול ארץ ישראל ומפסוק זה משמע שנהר הפרת נמצא בבבל. לשיטתו, נהר הפרת מגיעה עד מגבול ארץ ישראל ועד לבבל (וכך גם במציאות).

[231] מצודות.

[232] מצודות.

[233] רד"ק.

[234] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא לסיום דברי הנבואה של ירמיהו, ומכאן ואילך כתוב סיפור שלא נאמר לירמיהו בדרך נבואה. בשם הרמב"ם כתב שהכוונה היא שמעתה ואילך ירמיהו לא יתנבא יותר.