ישעיהו פרק ז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק ז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם ב' ניסן תשע"ח

ישעיהו פרק ז

(א) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בתקופת מלכותו של אחז בן יותם בן עוזיה,[1] עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל עלו להילחם על ירושלים,[2] וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ רצין שהיה יוזם המלחמה לא הצליח להכניע את ממלכת יהודה במלחה[3]: (ב) וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לפני המלחמה, נאמר לאחז שהיה צאצא של דוד המלך ומלך על ממלכת יהודה. הכתוב לא רצה להזכיר את שמו של אחז עקב היותו רשע,[4] לֵאמֹר כך נאמר לאחז:[5] נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם ארם התחברה לממלכת ישראל.[6] ממלכת ישראל נקראה בשם "אפרים" היות וירבעם שהיה מלך ישראל הראשון היה משבט אפרים,[7] וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ אחז פחד, ולכן ליבו ולב עמו דפקו במהירות וזזו כמו שעצי היער זזים בשעה שיש רוח חזקה. ממלכת יהודה הפסידה בעבר במלחמה שהייתה רק נגד ארם וגם במלחמה שהייה רק נגד ממלכת ישראל, ולכן היה פחד גדול יותר להילחם נגד שתי הממלכות האלה יחד[8]: (ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְשַׁעְיָהוּ ה' אמר אל ישעיהו: צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז תצא עכשיו לקראת אחז,[9] אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ תצא לקראת אחז יחד עם שאר ישוב בנך,[10] אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה (תצא עם בנך לקראת אחז) אל הקצה של תעלת המים שמובילה לברכה העליונה. היו שתי ברכות וה' אמר לישעיהו שהוא יפגוש את אחז בתעלה שמובילה לברכה העליונה,[11] אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס אל השביל שמוביל לשדה שבו הכובסם היו מכבסים את בגדיהם[12]: (ד) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כך תאמר לאחז: הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט תשב בשלום במקומך וליבך יהיה שקט, אל תפחד. הישיבה בשלום נכתבה בלשון שמירה: כשם שהיין יושב על שמריו בנחת, כך גם אחז צריך לשבת במקומו בנחת,[13] אַל תִּירָא אל תירא (מפני ארם וישראל),[14] וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ וליבך לא יזדעזע, שליבך לא ינוע בפראות,[15] מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה (אל תפחד) משני זנבות האודים האלה – ארם וישראל. זנבות האודים הם קצות העצים שמשתמשים בהם על מנת לחתות את האש, וכאשר הם כבר קטנו מאוד, זורקים אותם ולא משתמשים איתן יותר, אך הם מעלים עשן. הדימוי של מלכי ארם וישראל לזנבות אודים נועד להדגיש שכשם שזנבות האדוים רק מעלים עשן אבל אינם יכולים לגרום לדליקה, כך מלכי ארם וישראל לא יוכלו לגרום לממלכת יהודה לנזק ממשי, אלא הם יוכלו רק להפחיד את אחז,[16] בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ רצין, ארם וקח בן רמליהו מלך ישראל הם האודים שעולים להילחם בממלכת יהודה בכעס גדול[17]: (ה) יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה היות וארם חושב עליך דברים רעים, ארם חושב שהוא ינצח במלחמה נגדך בקלות,[18] אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ וכך גם אומרים בממלכת ישראל ומלכם פקח בן רמליהו, לֵאמֹר כך אמרו ממלכות ארם וישראל[19]: (ו) נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה נעלה למלחמה נגד עיר הבירה של ממלכת יהודה, כלומר: ירושלים, ונגרום לכך שיימאס להם והם יפתחו לנו את שערי העיר (על ידי שנטיל עליהם מצור),[20] וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ ואנחנו נוכל להבקיע את חומת העיר לצורך שלנו, נוכל לעשות בעיר את כל מה שאנחנו צריכים,[21] וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל ונוכל להמליך עליה את בן טבאל למלך, והוא יהיה כפוף אלינו, וכך נוכל לשלוט על ממלכת יהודה[22]: (ז) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק כך אמר ה' אלוקים:[23] לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה העצה שייעצו ישראל וארם לא תקום ולא תהיה [24]: (ח) כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק שהרי דמשק היא עיר הבירה של ארם, ואין לארם שום צורך בעיר הבירה של ממלכת יהודה (ולכן הם לא יצליחו להכניע את ירושלים),[25] וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין ורצין הוא השליט על דמשק (ולא על ירושלים),[26] וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם וכאשר יעברו שישים וחמש שנים מנבואתו של הנביא עמוס על צצלכת ישראל, ממלכת ישראל תישבר ותפסיק להיות ממלכה לעם ישראל, היות וסנחריב יגלה את תושבי הממלכה[27]: (ט) וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן ושומרון היא עיר הבירה של ממלכת ישראל, ולכן אין לממלכת ישראל כל עניין בכיבוש העיר ירושלים,[28] וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן רְמַלְיָהוּ ופקח בן רמליהו שולט על שומרון ולא על ירושלים וממילא אין סיבה שהוא יכבוש את ירושלים,[29] אִם לֹא תַאֲמִינוּ אם אינכם מאמינים לדברי הנביא,[30] כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ אתם לא תתקיימו – לא תזכו להמשיך להתקיים[31]: (י) וַיּוֹסֶף יְקֹוָק דַּבֵּר אֶל אָחָז ונביא ה' המשיך לדבר אח אחז. הכוונה לישעיהו הנביא,[32] לֵאמֹר כך אמר ישעיהו הנביא לאחז[33]: (יא) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תבקש לך אות מאת ה' אלוקיך להראות שהנבואה אכן תתקיים (היות וישעיהו ידע שאחז אינו מאמין לו),[34] הַעְמֵק שְׁאָלָה תבקש שהאות תהיה לך ממקום עמוק כמו התהום,[35] אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה או שתבקש שהאות תהיה לך ממקום גבוה, שהאות תיעשה בשמים[36]: (יב) וַיֹּאמֶר אָחָז אחז ענה לישעיהו: לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת יְקֹוָק אני לא אבקש אות ולא אנסה את ה' על ידי בקשת האות כדי ששם ה' לא יתקדם על ידי[37]: (יג) וַיֹּאמֶר ישעיהו אמר לאחז: שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד צאצאיו של דוד! תשמעו עכשיו את דבריי,[38] הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים האם לא מספיק שאתם מלאים את נביאי ה', האם לא מספיק שאתם מייגעים ומעייפים את נביאי ה' במה שאתם אומרים,[39] כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹהָי שאתם מלאים גם את האלוקים שלי? דברי העזות שאמרתם כלפי ה' (שאינכם רוצים ששמו יתקדם על ידכם), הם אותם דברים שאתם אומרים כלפי נביאיו, אבל אסור לכם לדבר כך[40]: (יד) לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת לכן ה' יתן לכם אות גם אם אינכם רוצים בכך,[41] הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן אשתך הצעירה עתידה להרות וללדת בן,[42] וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל ואני מצווה שאם הילד תקרא לו בשם "עמנואל" (היות ומהיום שהוא יוולד, יהיה שלום וה' יהיה עמכם)[43]: (טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל מזמן הלידה, עמנואל יאכל חלב ודבש, ואכילתו מסמלת שהארץ תהיה מלאה בכל טוב,[44] לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב והוא יידע למאוס במאכלים הרעים ולאכול רק את המאכלים הטובים (למרות שהוא יהיה תינוק)[45]: (טז) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב שהרי לפני שהנער שנולד יגיע לשלב שיש לו יכולת בחירה בין רע לטוב,[46] תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ הארץ תיעזב מפני שני המלכים שאתה מפחד מהם. לפני שהנער יגדל עד לשלב שבו הוא יכול לבחור בין טוב לרע, שתי הממלכות שאתה מפחד מהם, ישראל וארם, יגלו מארצם. שני המלכים אכן גלו בשנה שנאמרה הנבואה: רצין הוגלה על ידי מלך אשור שבא לעזרתו של אחז, והושע בן אלה מרד בפקח[47]: (יז) יָבִיא יְקֹוָק עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ אולם, ה' עתיד להביא עליך, על עמך, ועל חזקיה בנך. הנביא לא אמר את שמו של חזקיה ונמנע מלציין שהוא בנו של אחז, אלא אמר באופן כללי "בית אביך", משום שחזקיה היה צדיק, והנביא לא רצה לייחס אותו לאחז,[48] יָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה (ה' יביא עליך ועל בנך) ימים רעים שלא היו מאז שנחלקה מלכות ישראל על ידי ירבעם,[49] אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר ה' יביא עליך את מלך אשור (וזה יהיה הפורענות). תגלת פלאסר מלך אשור עלה להילחם באחז וסנחריב מלך אשור עלה להילחם בחזקיה[50]: (יח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בזמן שמלך אשור יעלה לתקוף אצ ממלכת יהודה, יִשְׁרֹק יְקֹוָק לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם ה' כביכול ישרוק לזבובים הרבים שנמצאים בקצה הנהרות של מצרים,[51] וּלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וה' גם ישרוק לדבורות שנמצאים בארץ אשור. ה' יעורר את האויבים ממצרים ומאשור לעלות ולהילחם בממלכת יהודה, והשריקה משמשת לדימוי לכך שה' יעורר עמים אלו. הנביא דימה את חיילי מצרים לזבובים משום שהם יהיו רבים כמו זבובים ואת חיילי אשור לדבורים משום שהם יעקצו את חיילי יהודה כמו דבורים[52]: (יט) וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם חייל האויב יהיו רבים כל כך, עד שהם יבואו וינוחו גם במקומות הבאים:[53] 1) בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת בערים אשר בעמקים,[54] 2) וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וכן ינוחו החיילים בערים המבוצרות הבנויות על גבי סלעים,[55] 3) וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים וכן ינוחו החיילים במקומות שבהם יש קוצים ואילני סרק[56]: (כ) אולם בסופו של דבר גורלו של אשור יהיה קשה:[57] בַּיּוֹם הַהוּא עוד עתיד להגיע זמן (בימיו של חזקיה המלך, לאחר שאשור יעלו להילחם בממלכת יהודה ויכבשו חלק גדול מהממלכה),[58] יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר ה' ישמש בתער גדול מאוד על מנת לגלח את היושבים בצד השני של נהר פרת,[59] בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר הכוונה בעוברי הנהר היא למלך אשור,[60] אֶת הָרֹאשׁ (ה' יגלח) את הראש, כלומר: את המלך,[61] וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וכן יגלח ה' את השער שברגליים. הכוונה למשרתים של מלך אשור,[62] וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה וכן יגלח ה' את הזקן, כלומר: את השלטון[63]. הנביא ניבא שכאשר סנחריב יעלה אל ירושלים על מנת ללכוד אותה, ה' עתיד להביא עליו ועל עמו מגיפה גדולה. הנביא דימה את המגיפה לגילוח משום שיש מכנה משותף לשניהם: הגילוח משחית לגמרי את השערות, והמגיפה השחיתה לגמרי את האנשים החשובים שבממלכת אשור[64]: (כא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בתקופתו של המלך חזקיה,[65] יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן לכל אחד שיישאר בממלכת יהודה יהיה עגלת בקר ושני עיזים, ובגלל שתהיה ברכה גדולה, המעט הזה יספיק להם לחיות מכך[66]: (כב) וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה שני העיזים יפיקו חלב רק כל כך, עד שיהיה אפשר להכין מהם גם חמאה,[67] כִּי חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כָּל הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ כל הצדיקים שיישארו בארץ לאחר מפלת סנחריב יתפרנסו ברווח ויאכלו חמאה ודבש[68]: (כג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בתקופתו של חזקיה,[69] יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף כל מקום שלפני עליית סנחריב על ממלכת יהודה היה פורח, ומכרו שם אלף גפנים באלף כסף,[70] לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה יעלו בו קוצים שנקראים שמיר ושית. הנביא אומר שיש מקומות שיוחרבו על ידי חיילי סנחריב, ולכן במקום שיגדלו שם גפנים וימכרו את הענבים ביוקר, יעלו שם קוצים[71]: (כד) בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה כל מי שירצה להיכנס למקומות שבהם גדלו כרמים, יזדקק להשתמש בכלי נשק כחיצים וקשתות, ולכן אנשים יימנעו מלעבוד את המקומות הללו,[72] כִּי שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּהְיֶה כָל הָאָרֶץ ולכן כל הארץ תהיה מלאה בקוצים שנקראים "שמיר" ו"שית"[73]: (כה) וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן כל שדות התבואה שנמצאות בהרים ושם ישתמשו במעדרים כדי לעדור את השדות,[74] לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת (בשדות שבהרים) אין חשש שיעלו שם קוצים של שמיר ושית. הנביא אומר שיעבדו את שדות התבואה היות ולא תהיה ברירה משום שלא ניתן להסתדר בלי תבואה ולכן אנשים יסכנו את עצמם על מנת לעבד את שדותיהם. אבל ניתן להסתדר ללא יין ולכן אנשים לא יסכנו את עצמם על מנת לעבוד את הכרמים,[75] וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה והשוורים והשיים יישלחו לשדות התבואה על מנת לרעות שם (היות ויהיה בהם מרעה שמן)[76]:

 

[1] תרגום. רש"י: הכתוב ייחס את אחז כדי להסביר מדוע רצין ופקח לא הצליחו לנצח אותו במלחמה. רק זכות האבות של אחז עמדה לו ומנעה את כיבוש ממלכתו. רד"ק הסביר שממלכת יהודה לא נפלה בגלל זכויות שהיו לה כמו שאמר הכתוב בתקופתו של חזקיה, בנו של אחז, "למעני ולמען דוד עבדי".

[2] מצודות.

[3] רד"ק. מצודות הוסיף פירוש שהכוונה היא לאחז שלא הצליח להכריע את המלחמה לטובתו. הגר"א כתב שדרכם של כתובים לדבר בלשון יחיד גם כאשר הכוונה לשני אנשים שונים. על דרך הדרש כתב שהכוונה למידת הדין שלא יכלה לקטרג מספיק כדי שאחז יפסיד במלחמה, היות ואחז היה צאצא של מלכים צדיקים. בסוף דבריו כתב שהכתוב הזכיר רק את יותם ועוזיהו מכל מלכי יהודה שהיו אבותיו של אחז, היות והם היו שני מלכים שלא היה בהם חטא או משום שהיה צריך דווקא את זכויותיהם של שני מלכים על מנת שאחז יוכל לנצח שני מלכים אחרים.

[4] רש"י.

[5] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות באוצר המאמרים, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שם הרחבנו במשמעות המילה "לאמר" במקרא.

[6] רש"י. רד"ק: נאמר "לבית דוד" היות וללא זכויותיו של דוד המלך, ה' יתברך היה מפסיק את שלטון צאצאיו משום שחלק מהם היו רשעים. כמו כן הסביר את עניין "נחה" לא מלשון חיבור כדברי רש"י, אלא מלשון מנוחה, שאחר שעלו מחנות הצבא של ארם וישראל, הם הקימו את מחנה הצבא שלהם סמוך לירושלים, ועכשיו הם עומדים שם במנוחה.

[7] אבן עזרא.

[8] רש"י והביא את דברי חז"ל שאילנות סרק מרעישים יותר מאלינות פרי. רד"קהסביר שכמו שהעצים מרעישים יותר כאשר הם רבים מאשר עץ יחיד שמתנועע ברוח, כך תושבי ממלכת יהודה הגבירו את הפחד של זה אצל זה על ידי שהם דיברו זה עם זה. הגר"א: הנביא המשיל את עם ישראל לעצי סרק משום שהם היו ללא מצוות, כשם שלאילן הסרקאין פירות.

[9] תרגום.

[10] רש"י וכתב שבנו של הנביא נקרא בשם זה לאות שיהיו בעם ישראל מעטים שייארו ויחזרו, והם כאילו בניו של מקום. תרגום: אין הכוונה לבן ממש, אלא לתלמידי הנביא. אבן עזרא: דחה את דברי האומרים שבנך בפסוק זה נאמר מלשון "בינה".

[11] רש"י. הגר"א: נאמר לישעיהו להגיע דווקא לשם היות והדבר מסמל שעכשיו מתחיל התיקון והכיבוס של ישעיהו.

[12] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב בשם מדרש חז"ל שישעיהו נכנס לאחז כאשר הוא כפה על ראשו כלי שהיו בו נקבים והכובסים היו משתמשים בו על מנת לזלף מים על גבי הבגדים.

[13] רד"ק. תרגום: הכוונה שיישמר מעשיית המלחמה.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] מצודות. רד"ק כתב שהכעס שכתוב בצלע הבאה הוא שנמשל לעשן, והנביא אמר שרצין ופקח יוכלו לעלו מתוך כעסם המדומה גם לעשן, אך הם לא יוכלו לגרום לנזק ממשי.

[17] מצודות וכתב שלא הוזכר בפסוק ממלכת ישראל משום שהנביא סמך על הלומד שהוא יבין זאת.

[18] מצודות. הגר"א: הכוונה שארם הסיתו את ממלכת ישראל לצאת למלחמה נגד ממלכת יהודה.

[19] הגר"א. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, באוצר המאמרים, במאמר "וידבר ה' אל משה לאמר".

[20] רד"ק. לפי פירושו "ונקיצנה" פירושו מלשון מיאוס. רש"י פירש "ונקיצנה" מלשון לעורר אותה למלחמה. מהר"י קרא: פירש שהכוונה למנות עליהם קצין אחד. תרגום: מלשון חיבור, לחבר את ממלכת יהודה לממלכות ישראל ויהודה.

[21] מצודות. תרגום: אנחנו נשווה אותם איתנו כמו שגובה האדמה בבקעה שווה. הכוונה שכולם ישתתפו במלך אחד: עשרת השבטים וממלכת יהודה, ולפי זה היה כאן ניסיון של איחוד הממלכות. הגר"א: בפסוק יש שלש פעלים של מלחמה, כנגד שלש תקופות בממלכת יהודה. "נעלה" כנגד גלות יהויקים שכתוב שם "בימיו עלה נבוכדנצר". "נקיצנה" כנגד גלות יהויכין שכתוב "ויקצץ את כל כלי הזהב". "נבקיענה" כנגד גלות צדקיהו שכתוב שם "ותבקע העיר".

[22] רד"ק. לפי פירושו, בן טבאל היה אדם מוכר במללכת יהודה שהיה כפוף לשלטונם של ארם וישראל. תרגום: אין הכוונה לאדם מסוים, אלא טבאל הינו ראשי תיבות של "טוב לנו". רש"י פירש "טוב אלינו" אבל איננו טוב בעיני המקום, ובשפת אלב"ם יוצא שטבאל היינו רמלא, כלומר פקח בן רמליהו. אבן עזרא דחה את האפשרות שמדובר בבן רמליהו, שהרי הכתוב מלכתחילה מזכיר את פקח בשמו המלא ומדוע עכשיו רק ירמוז אליו בכתב אלב"ם? כמו כן דחה אבן עזרא את הפירוש שטבאל מלשון טוב לנו, משום שהמילה "אל" פירושו "לא", ולכן הסביר שהכוונה לאדם שהיה מוכר בשם זה.

[23] תרגום.

[24] רש"י. מהר"י קרא: באותו הזמן קרו מספר דברים שהצילו את ממלכת יהודה. אחז ביקש את עזרת מלך אשור וכך הגלה את עשרת השבטים (כנראה שהכוונה לשבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה ולא לעשרת השבטים שגלו מאוחר יותר), הושע בן אלה מרד בפקח בן רמליהו.

[25] רש"י. אבן עזרא: פירוש המילה "כי בפסוק" הינו "אף על פי", והכוונה שלמרות שרצין משמש למלך על ארם, בכל זאת הוא לא יצליח להכניע את ירושלים.

[26] רש"י. מהר"י קרא: רצין עתיד ללקות יחד עם שאר ארם ולגלות על ידי סנחריב.

[27] רש"י ומביא את חשבון השנים. עמוס התנבא שנתיים לפני שעוזיה נהיה נגוע בצרעת. עוזיה היה נגוע בצרעת במשך עשרים וחמש שנים. שש עשרה שנים שמלך יותם ועוד שש עשרה שמלך אחז, שש שנים שמלך חזקיהו (בשנה השישית למלכותו של חזקיהו גלתה ממלכת ישראל), יוצא שישים וחמש שנה. כמו כן דחה רש"י את האפשרות לומר שהכוונה לשישים וחמש שנה שיעברו מנבואה זו, שהרי נבואה זו נאמרה בתקופת מלכותו של אחז, ולא נותרו עוד שישים וחמש שנה לגלות ישראל. רד"ק: הנביא אמר בדבריו שגם ארם יפסיקו להיות לעם כעבור שישים וחמש שנה.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] תרגום.

[31] תרגום. רש"י: אינכם מאמינים משום שאתם חסרי אמונה. אבן עזרא: בפסוק חסרה מילה "דברו", והכוונה היא שאם אינם מאמינים, שיבקשו אות (כפי שכתוב בפסוקים הבאים).

[32] תרגום + רד"ק.

[33] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א.

[34] רש"י. רד"ק: כאשר אחז שלח שוחד למלך אשור, הוא הראה שהוא איננו מאמין בה'. כמו כן הנביא הדגיש בדבריו שה' "אלוקיך" הוא האלוקים של אחז, למרות שאחז לא מאמין לו, משום שהנביא רצה להדגיש שה' הוא שישויע אותו משני המלכים האלה. הגר"א: הנביא אמר לאחז "אלוקיך" משום שה' הוא האלוקים של מלכות בית דוד, ולא בגלל שהוא קיבל את ה' לאלוה.

[35] רש"י.

[36] רש"י. רד"ק: התרגום חילק במילים שתרגם עבור אות בארץ לעומת האות שבשמים. האות שבארץ תרגום בתור "נס" והאות בשמים תרגם בתור "את". האות שה' נתן לאחז בסופו של דבר היה בכך שתהיה לו הכרה לבחור בין טוב לרע, ודבר זה נעשה על ידי נס. מהר"י קרא: הנביא הציע להחיות את המתי מהשאול או שאליהו הנביא יירד מלמעלה ויעשה לו נס.

[37] רש"י: אחז נמנע מכך משום שהוא לא רצה ששמו של ה' יתקדש על ידו. אבן עזרא: אחז לא האמין כלל שה' יוכל לעשות את האות ולכן הוא לא רצה לבקש אותו.

[38] תרגום. רד"ק: ישעיהו לא קרא לאחז בשמן על מנת לגנות אותו. הנביא קרא לאחז צאצא של בית דוד ולא בשם בן אביו (בן יותם) משום שהנס שייעשה לממלכת יהודה יייעשה בזכותו של דוד ולא בזכות המלכים האחרים, גם אם הם צדיקים.

[39] תרגום.

[40] מצודות. אבן עזרא: המלכים חשבו שמכיוון שהם כל כך חשובים ואין אדם שיכול לעמוד נגדם, שהם יכולים לעמוד גם לפני ה'.

[41] רש"י. הגר"א: אות איננו מופת, אלא סימן שהדבר יתקיים בתקופה הקרובה.

[42] מצודות. הפרשנים השונים מדגישים שעלמה איננה בתולה, אלא אישה צעירה. רד"ק כתב בנוסף שייתכן שהכוונה לאשת הנביא, אך דחה פירוש זה משום שהנביא היה אומר "נביאה" במקום "עלמה". רש"י כתב שהכוונה לאשת הנביא, ושההריון תהיה באותה שנה. אמנם,, רש"י הדגיש שגם ההריון יהיה בעתיד ולא רק הלידה, אולם מהר"י קרא כתב שהעלמה כבר הרתה, והנביא אומר שבעתיד היא תלד בן זכר. כמו כן כתב שהלידה תהיה לפני שהוא חוזר לביתו והוא יגלה שאשתו (אשת הנביא) תקרא לו כבר עמנואל. לכאורה קשה על פירושו, שהרי אמורים לקרוא לבן בשמו בברית המילה. אבן עזרא: סתר את דברי הנוצרים שהביאו מכאן ראיה להולדת נביאם, משום שהעלמה הייתה בתולה. אות זה ניתן לאחז שחי שני רבות לפני הולדת משיחם לטענתם, וגם דברי הנבואה עוסקים בתקופה שקדמה בכלל לחזקיה המלך, שקדם שנים רבות לשנה שבה לטענתם נולד נביאם. כמו כן סתר האבן עזרא את השטיה האומרת שהבן שנולד הוא חזקיה, היות וחזקיה היה בן עשרים וחמש בשנת מותו של אחז, ואילו בן זה, גם אם הוא היה נולד בשנה הראשונה למלכותו של אחז, לא היה יכול להיות יותר מבן שש עשרה משום שאחז מלך במשך שש עשרה שנים. כמו כן הביא שיש מפרשים שהכוונה לבנו של אחז. כמו כן דחה את השיטה האומרת שכל מה שכתוב לגבי הבן נאמר על דרך המשל, משום שאם כך היו הדברים, לא ניתן להסביר את המהות של ההבחנה בין טוב לרע, וגם לא ניתן להסביר את הבן שנקרא מהר שלל. לכן הסביר שהכוונה שישעיה הנביא הוליד שלושה בנים: עמנואל לאות שה' יעזור להם, מהר שלל לאות שעם ישראל עתיד לגלות במהירות, ושאר ישוב לאות שהעם יחזור בתשובה.  לגבי האותה עצמה הביא את שיטת רס"ג שהאות הוא שהנולד יהיה זכר, ולאחר מכן כתב שהאות הוא שהנולד יאכל כבר משלב צעיר חמאה ודבש.

[43] רד"ק וכתב שהמנהג היה שהנשים קוראות לבנים בשמם. רש"י: הנביא אומר שרוח הקודש תשרה על אשת הנביא והיא תקרא לו כך. לשיטתו, האות היא שהאשה תקרא את שם הילד "עמנואל" למרות שעד עתה היא מעולם לא התנבאה ולא היה מישהו שאמר לה לקרוא לילד בשם זה. בכך הסביר רש"י את קושיית הרד"ק לעיל שאם מדובר שאשת הנביא היא שתוליד את עמנואל, מדוע לא נקראה נביאה כמו שהיא מקראה בהמשך הספר? תשובתו: היות והנבואה הראשונה של הייתה כאשר היא הולידה את עמנואל. בסוף דבריו כתב שהאות הוא שהיא לא הייתה ראויה להוליד, ובכל זאת היא ילדה.

[44] רד"ק. הגר"א: ישנם ארבעה טעמים: מתוק, מר, שמן וחד. הטעמים המובחרים הם מתוק ושמן (ממנו יוצאת החמאה). הנביא רומז שבימיו של התינוק לא יהיה תינוק או אישה שלא יהיו בקיאים בטומרה וטהרה כפי דרשת חז"ל (סנהדרין צד,ב). לפי שיטתו כנראה צריך לומר שהכוונה לחזקיה, ויש לשאול על כך את שאלתם של האבן עזרא והרד"ק שאמרו שחזקיה היה בן עשרים וחמש בשעת מיתתו של אחז, ואילו התינוק שנולד לאחר שאחז כבר התחיל למלוך לא היה יכול להיות יותר מבן שש עשרה – כמספר שנות מלכותו של אחז.

[45] רד"ק. תרגום: עוד לפני שהתינוק יידע להבחין בין טוב לרע, הוא יאכל חמאה ודבש. רש"י: מעת שהוא יידע להבחין בין טוב לרע, הוא יאכל חמאה ודבש, וצלע זו מהווה תיאור זמן של הצלע הקודם. הגר"א: כל האמור יתקיים כאשר הוא יידע להבחין בין טוב לרע, ואז יתקיים שהארץ תתמלא בידיעת ה'.

[46] תרגום. רד"ק: פירש בשם אביו שעוד לפני שתתקיים האות, שני המלכים האלה יעזבו אותו, והאות ניתן כדי שאחז יידע שהמלכים האלה לא יחזרו להילחם נגדו. לפי פירוש זה "מאוס ברע ובחור בטוב" פירושו כמו שכתוב בפסוק הקודם, שהדברים יתקיימו לפני שהנער יתחיל לאכול רק חמאה ודבש, וכן צריך להסביר את הכוונה שהאדמה, היינו ירושלים, תיעזב מפני שני מלכיה, כלומר: שני המלכים שרוצים לכבוש את ירושלים ורואים את עצמם כמלך העיר, יפסיקו לתקוף את העיר. בפירוש נוסף כתב שבפסוק זה, "מאוס ברע ובחור בטוב" שונה מהנאמר בפסוק הקודם, ומדובר על שלב שבו הנער מתחיל לדבר, ומדובר בערך על גיל שלוש. לפי פירוש זה, האדמה תיעזב פירושו אדמת ישראל וארם, והכוונה היא שהמלכים האלה יגלו לגמרי מארצם, ולא רק יפסיקו לתקוף את ירושלים. ההבדל בין שני הפירושים הוא בזמן קיום האות. לפי אביו של הרד"ק, האות תתקיים כמעט מיד, ולכן צריך לפרש שהאות מבשרת על הפסת ההתקפה על ירושלים. לפי הפירוש השני שכתב הרד"ק, האות תתקיים בעוד כמה שנים, ולכן צריך לפרש שהכוונה לגלות של אותם עמים. אבן עזרא: יש אומרים שהנער מגיע לשלב שבו הוא יכול להבחין בין טוב לרע בגיל עשרים, ויש אומרים שבפחות מכך. לפי הפירוש הראשון צריך לומר שהנבואה נאמרה בשנה השניה למלכותו של אחז.

[47] רש"י. לפי פירושו "קץ" היינו מלשון פחד. אולם מצודות פירש כפי הפירוש הרגיל שמדובר על לשון מיאוס, והנביא אומר שאחז מאס בארץ מפני שני המלכים האלה.

[48] רש"י. הגר"א: השפעת המלחמה תכלול פגיעה באחז, בעמו ובמשפחתו. מהר"י קרא: אין הכוונה שה' יביא על אחז, אלא רק על חזקיה, ומצאנו פעמים רבות במקרא שכאשר ה' מביא פורענות על בנו של האדם, נחשב הדבר כאילו שה' הביא את הפורענות על האדם עצמו. אבן עזרא: הנביא אומר שלאחר שיגלו ארם וישראל, סנחריב מלך אשור יעלה על ממלכת יהודה.

[49] רד"ק.

[50] רד"ק.

[51] מצודות. רד"ק: הנביא הזכיר את יאורי מצרים משום שאפילו עובדי האדמה יניחו את עבודתם ויעלו להילחם בממלכת יהודה. מהר"י קרא: כל ארץ מצרים נקראת יאורים משום שהחקלאות שם מתבססת על היאור.

[52] מצודות. מהר"י קרא: הנביא דימה את חיילי אשור לדבורים משום שהדבורים מנהלים את חברותיהן. הגר"א: הנביא הזכיר את מצרים ואשור מפני שמצרים הוא ראש לכל הגלויות ואשור היא הראשונה בארבע המלכויות שישעבדו את עם ישראל. הנביא דימה את המצרים לזבובים משום שהם מתועבים על שהם מקור הטומאה. את אשור דימה הנביא לדבורים משום שהדבורה עוקצת ומזיקה, וכך אשור יזיקו לישראל.

[53] רד"ק. הגר"א: הוזכרו ארבעה מקומות בפסוק כנגד ארבעה דברים: חכמה, יראה, מעשים טובים וחכמה. חכמה – הנחלים הם מקור החכמה, והנביא אומר שהאויב יגיע למקומות שריקים מחכמה. נקיקי סלעים פירושו למקום שאין בו יראה (הגר"א כתב זאת על פי הזוהר). הנעצוצים דוקרים כמו אנשים שרעים לחבריהם ואינם עושים איתם מעשים טובים. נהלולים – בתי הוללות שהם ההיפך מתורה.

[54] רד"ק. רש"י פירש שהכוונה לנחלי העמקים, וכנראה שלפירושו הם ינוחו גם מחוץ לערים. אבן עזרא: הכוונה למקומות שוממים. מהר"י קרא: המקומות יהיו שוממים בגלל שיבואו כל כך הרבה חיילים של אשור ומצרים.

[55] רד"ק.

[56] רד"ק. תרגום: הסביר ש"נהלולים" מלשון הילול, כלומר: מקומות שבהם יש הוללות.

[57] מצודות.

[58] רד"ק.

[59] רש"י. לפי פירושו, שכירה פירושו גדול. תרגום: הכוונה לסכין חדה. רד"ק: או סכין ששילמו עבוש שכירותה, ובדרך כלל היו משכירים סכינים חדות, או שהכוונה לגדולה (כמו רש"י). הגר"א: עברי הנהר איננו תיאור למי שיפול, אלא למקום נפילתם. חיילי אשור יפלו בעבר הנהר המערבי, כאשר הם יצורו על ירושלים, ואילו סנחריב יפול בעבר הנהר המזרחי, בארצו.

[60] רש"י.

[61] רש"י.

[62] רש"י. מהר"י קרא: הכוונה להמון העם.

[63] רש"י. בשם חז"ל כתב שהכוונה לסנחריב עצמו, ולכל השערות שבגופו. מהר"י קרא: הכוונה לשוטרים ולמפקדי הצבא. רד"ק: הכוונה למלך, היות ואפילו מי שמגלח את ראשו, אינו מגלח את שערו. כמו כן הסביר שאין הכוונה שמלך אשור יהיה נכלל בגילוח, שהרי סנחריב עצמו חזר לארצו.

[64] רד"ק.

[65] רד"ק. מהר"י קרא: הכוונה לימיו של הנער שנולד עכשיו באות שמסר ישעיהו לחזקיהו.

[66] רד"ק. רש"י: חיילי אשור בזזו את הבהמות שיש בממלכת יהודה, וה' יתן ברכה במעט שיישאר. הגר"א: הנביא אומר שתושבי ממלכת יהודה יסתפקו במועט, ולכן יספיק להם עגלת בקר אחת לחרישה ושתי צאן: אחת לחלוב ואחת לגזוז את הצמר שלה.

[67] רש"י. הגר"א: דווקא בגלל שתושבי ממלכת יהודה ברחו מהגשמיות, הם יבורכו בשפע גדול.

[68] רש"י. רד"ק: יוציאו אצ החמאה מהחלב ולא ישתו את החלב עצמו, אך בגלל השפע הרב, לא יהיו זקוקים לחסוך ולשתות גם את החלקים הפחות משובחים של החלב. כמו כן הדגיש שרוב עם ישראל גלה בתקופתו של חזקיה. הגר"א: האגדות נמשלו לדבש, ואילו ההלכות נמשלו לחמאה שיש טורח בהכנתו כשם שיש צורך בעמל על מנת להסיק את ההלכה. כאשר ילמדו הרבה תורה (המשולה בפסוק לשתיית הרבה חלב), יוכלו לפסוק דין אמת.

[69] רד"ק.

[70] רש"י.

[71] רש"י. רד"ק: הפסוק כתוב בצורה הפוכה. במקומות שעכשיו יש חורבן, עתידים לגדול גפנים משובחים. מצודות: החורבן עליו מדובר איננו בגלל חיילי אשור, אלא בגלל שבימיו של חזקיה, תושבי הממלכה יסתקפו בעניינים רוחניים, והם לא ישקיעו בגידול הגפנים. הגר"א: הנביא מציין את הנס הגדול שלמרות שיהיו מקומות רבים שיהיו שוממים, עדיין יהיה הרבה דבש וחלב.

[72] רש"י.

[73] תרגום.

[74] רש"י. רד"ק: הכוונה להרים שנמצאים ביישוב. מהר"י קרא: בשדות התבואה החיות הרעות אינן יכולות להתחבא ולכן לא יהיה חשש כאשר יעבדו אותם. הגר"א: תלמידי חכמים שעוקרים הרים – לא תבוא בהם הפחד מהקוצים, כלומר: מהחטאים של תאווה וכעס.

[75] רש"י. כאן פירש רש"י שהכרמים יהיו נטושים בגלל שהעם יעסקו בתורה ולא כתוצאה ממלחמתו של סנחריב.

[76] רש"י.