ישעיהו פרק יז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק יז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם טבת תשע"ט

ישעיהו פרק יז

(א) מַשָּׂא דַּמָּשֶׂק  אלה הם דברי נבואת הפורענות על דמשק (שהייתה שייכת לממלכת ארם),[1] הִנֵּה דַמֶּשֶׂק מוּסָר מֵעִיר העיר דמשק תוסר מהיותה עיר,[2] וְהָיְתָה מְעִי מַפָּלָה והיא תהיה כגל של אבנים. העיר דמשק עתידה להיחרב[3]: (ב) עֲזֻבוֹת עָרֵי עֲרֹעֵר ערי ארם עזובות וחרבות,[4] לַעֲדָרִים תִּהְיֶינָה ערי ארם ישמשו למרעה לבהמות (היות והם יחרבו),[5] וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד העדרים ירבצו שם ולא יהיה מי שינסה להזיז אותם משם (כיוון שהמקום יהיה שומם)[6]: (ג) וְנִשְׁבַּת מִבְצָר מֵאֶפְרַיִם יתבטל השלטון מאפרים. ממלכת ישראל תתבטל על ידי מלך אשור,[7] וּמַמְלָכָה מִדַּמֶּשֶׂק וכן תושבת המלכות מדמשק. ממלכת ארם לא תתקיים עוד,[8] וּשְׁאָר אֲרָם וכן האנשים היחידים שבארם לא יתקיימו יותר היות והם יוגלו על ידי סנחריב,[9] כִּכְבוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ ארם יהיו כמו עשרת השבטים. כשם שעשרת השבטים הוגלו על ידי סנחריב, כך כל אנשי ארם יוגלו על ידי סנחריב,[10] נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת כך אמר ה' צבאות.[11] ה' נקרא בשם צבאות היות והוא האלוה על צבאות רבים, על צבאות מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבאות מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים)[12]: (ד) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בתקופה שבה יגלו עשרת השבטים,[13] יִדַּל כְּבוֹד יַעֲקֹב כבודו של עם ישראל יהיה דל,[14] וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה והבשר השמן שלו ירזה. הנביא מדמה את העוני שיחליף את העושר שבממלכת ישראל לאדם שמן שאיבד את בשרו[15]: (ה) וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה כשם שכאשר אדם קוצר את הקציר, הוא אוסף את השיבולים יחד,[16] וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר והזרוע שלו יקצור את השיבולים (יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות),[17] וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים (כשם שאדם שקוצר את התבואה מליח להכניס כמעט את כל התבואה בתוך ידו) כך יתפוס האויב את תושבי ממלכת ישראל שיברחו, והוא יעשה זאת בעמק רפאים. עמק רפאים הובאה כדגומא של מקום שבו תפסו חיילי אשור את תושבי ממלכת ישראל שברחו משטחי הממלכה, אך הם הצליחו לתפוס את התושבים שברחו גם למקומות נוספים[18]: (ו) וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת מתוך העם כולו, יישאר רק מעטים שלא יגלו, כמו הענבים הקטנות שנמצאים בכרם ואינם נקטפים. הכוונה לחזקיה וסיעתו,[19] כְּנֹקֶף זַיִת (יישאר מעם ישראל מעט) כמו שיש מעט זיתים שנשארים על העץ לאחר שכורתים את שאר הזיתים הגדולים,[20] שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר שניים או שלושה זיתים נשארים בענף העליון (כך תושבי ירושלים הגבוהים משאר הארץ יישארו ולא יגלו),[21] אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה וישארו ארבעה או חמישה גרגירים בענפים שפעם היו בהם פירות. הפסוק חוזר בכל הצלעות על הנבואה שיישארו מתי מעט מעם ישראל שלא יגלו, והכוונה היא לחזקיה וסיעתו,[22] נְאֻם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל[23]: (ז) בַּיּוֹם הַהוּא בתקופה שבה רוב עם ישראל יגלה,[24] יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל עֹשֵׂהוּ האדם יפנה אל מי שעשה אותו על מנת לעבוד אותו. חזקיה מלך יהודה החזיר רבים מעם ישראל בתשובה והם פנו אל ה' על מנת לעבוד אותו,[25] וְעֵינָיו אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּרְאֶינָה והעיניים שלו יפנו אל קדוש ישראל, אל ה'. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[26]: (ח) וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו האדם לא ינה יותר אל המזבחות ולאלילים שהוא בנה במו ידיו. עם ישראל לא יעבוד יותר עבודה זרה,[27] וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו לֹא יִרְאֶה והוא לא יסתכל יותר על העבודה הזרה שהוא בנה בעשר אצבעותיו. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[28] וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים וכן לא יעבוד האדם את עצי האשרה ואת הצורות שנקראו "חמנים" ששימשו גם הם לעבודה זרה (שנעשו בצורת השמש)[29]: (ט) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ עָרֵי מָעֻזּוֹ כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר בתקוםה שבה רוב עם ישראל יגלה, יהיו הערים החזקות והמבוצרות של עם ישראל עזובות כמו היערות וכמו הענפים הגבוהים שעל האילן שאדם אינו מגיע אליהן,[30]  אֲשֶׁר עָזְבוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (הערים המבוצרות יהיו נטושות) כמו שהכנענים נטשו את עריהם כאשר עם ישראל נכנס לארץ ישראל,[31] וְהָיְתָה שְׁמָמָה ארצם של ישראל תהיה שוממה כיוון שאף אחד לא יישב בה[32]: (י) כִּי שָׁכַחַתְּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵךְ (הגלות קרתה) כיוון ששכחת את האלוקים שהושיע אותך, הפסקת לעבוד את ה',[33] וְצוּר מָעֻזֵּךְ לֹא זָכָרְתְּ ולא זכרת את המקור לחוזק שלך. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[34] עַל כֵּן תִּטְּעִי נִטְעֵי נַעֲמָנִים בהתחלה נטעת נטעים נעימים וטובים,[35] וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ ולבסוף ענפי הגפן הפכו להיות זרים, להיות ענפים שאינם של גפן. בתחילה עבדתם את ה', אך לאחר מכן שיניתם את עבודתכם, ובמקו לעבוד ת ה', עבדתם עבודה זרה[36]: (יא) בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי בתחילה, כאשר ניטעת ועבדת את ה' – את הצלחת מאוד,[37] וּבַבֹּקֶר זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי ובבוקר את הוצאת את הפירות של מה שזרעתי. ההצלחה של עם ישראל המשיכה כל עוד הוא עבד את ה',[38] נֵד קָצִיר (ועכשיו, לאחר שחטאתם) הקציר יזוז, הצלחה תיפסק,[39] בְּיוֹם נַחֲלָה וּכְאֵב אָנוּשׁ ביום שהמכה החזקה והכאב האנוש בא על עם ישראל (לאחר שחטא)[40]: (יב) הוֹי מית קריאה כמו "אוי",[41] הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן העם הרב שיעלה על ממלכת ישראל למלחמה יהיה דומה לקולות המרעישים ששומעים שמשמיעים מים רבים. הכוונה שחיילי סנחריב יגרמו לבלבול רב כשהם יעלו לתקוף את ממלכת ישראל,[42] וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן והקולות של העם הרב שיתקוף את ממלכת ישראל יהיה דומה לקולות המרעישים שמשמיעים מים רבים. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת על מנת לחזק את העניין[43]: (יג) לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן העמים ישמיעו קולות וירעישו כמו הרעש של מים רבים. צלע זו חוזרת על הצלע הקודמת על מנת לחזק את העניין[44] וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק ולבסוף ה' עתיד לגעור באויב מהשמים, עד שהאויב יברח מפני גערה זו למקום רחוק,[45] וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ והבריחה של האויב תהיה דומה למוץ שעף ברוח המנשבת בהרים. הרוחות בהרים חזקות יותר מהרוחות במקומות הנממוכים יותר, והנביא אומר שהבריחה של סנחריב מפני המלאך תהיה דומה למוץ שעף ברוחות החזקות שבהרים,[46] וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה וכמו קוצים עגולים כגלגל שעפים בסופה החזקה. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות[47]: (יד) לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה כאשר יגיע הערב, תהיה בהלה גדולה במחנה אשור (היות ואז מלאך ה' יכה באשורים),[48] בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ ולפני הבוקר, מחנה אשור כולו כבר לא יתקיים (היות ומלאך ה' יכה וישמיד את האשורים),[49] זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ (הנביא מסיים את דברי נבואתו בהתייחסות למה שיעלה בגורלו של סנחריב) זה מה שיקרה למי שבוזז אותנו (כפי שאשור ניסה לעשות),[50] וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ וזהמ ה שיעלה בגורלו למי שינסה לבזוז אותנו. כשם שמחנה אשור הושמד על ידי המלאך כעונש על שניסה לתקוף את ממלכת יהודה, כך יקרה לכל מי שמציק לעם ישראל[51]:

 

[1] תרגום.

[2] רש"י. תרגום: העיר דמשק תוסר מהיותה עיר ממלכה. אבן עזרא: העם שבדמשק יוסר.

[3] רד"ק.

[4] רש"י על פי התרגום. רד"ק: גם בארם הייתה עיר שנקראה בשם ערער (כמו במואב) והנביא אומר שהעיר והערים הסמוכות לה עתידות להיחרב. בפירוש נוסף כתב שבדמשק היו שווקים רבים ובכל שוק הוצבה עבודה זרה שונה, ועם ישראל עבד לעבודה הזרה, ולכן הנביא הזהיר שדמשק תיחרב כמו שהעיר ערער שהייתה תחת שלטון ישראל (לאחר שהיא נכבשה) נחרבה גם היא.

[5] תרגום.

[6] תרגום.

[7] תרגום. רד"ק: הכוונה איננה דווקא לשלטון אלא לעיר שומרון שהייתה עיר הבירה המבוצרת של ממלכת ישראל (מבחינת המשמעות אין הבדל בין פירושו לבין התרגום).

[8] תרגום.

[9] תרגום. אבן עזרא: דמשק שייכת לארם, והנביא אומר שממלכת ארם תושבת, והאנשים היחידים מארם – כבודם יפחת.

[10] רד"ק. רש"י: הם יגלו למקומות דמים. מצודות: מדובר על כבוד ממש. כבודם יהיה דל מאוד כמו שכבודם של ישראל התדלדל לאחר שהם גלו.

בפרשנים השונים (ראה למשל מהר"י קרא) כתוב שההשוואה בין ממלכת ישראל לבין ממלכת ארם נובעת מכך ששני המלכים חברו זה לזה כדי להילחם נגד ממלכת יהודה, וכל כן הנביא כרך את גורלם באופן דומה.

[11] תרגום.

[12] רד"ק לעיל א,ט.

[13] רד"ק.

[14] רד"ק. אבן עזרא: הנביא התכוון להרוגים הרבים שיהיו בקרב תושבי ממלכת ישראל.

[15] רד"ק. תרגום: העושר של עם ישראל יגלה.

[16] רד"ק. רש"י: הכוונה שהוא מחזיק ביד אחת את השיבולים וביד השניה הוא אוחז במגל על מנת לקצור את השיבולים, כך סנחריב יעקור את ממלכת ישראל.

[17] רד"ק.

[18] רד"ק. אבן עזרא: מלך אשור עלה להילחם נגד ממלכת ישראל פעמיים, והכוונה היא שבפעם השנייה הוא יצליח לתפוס את כולם. כמו כן הסביר מדוע דווקא עמק רפאים הובאה כדוגמאל מקום שבו יצליח מלך אשור לתפוס את כולם, משום ששם היה קציר דל ומועט. מהר"י קרא: בפסוק מדובר על שלש שלבים של הגלות: א. הגלות הראשונה בשנה הרביעית לאחז, בה מצא סנחריב את ערי ישראל מלאות בתושבים, ולכן זה דומה למי שבא לקצור בהתחלה. ב. הגלות השניה שהייתה בשנה השנים עשר למלכותו של אחז, כבר היו פחות מתושבי ממלכת ישראל וזה דומה למי שבא ללקט מעט. ג. הגלות האחרונה בשנה השישית למלכותו של חזקיה, אז הגלה את המעטים שנשארו משתי הגלויות הראשונות.

[19] רד"ק.

[20] רד"ק. רש"י הביא את מדרש חז"ל שמתוך אנשיו של חזקיה יישארו אך רק מעטים.

[21] רד"ק. לפי פירושו האמיר הינו החלק העליון של עץ הזית. אבן עזרא: האמיר הוא החלק המובחר שבעץ הזית.

[22] מצודות.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] רד"ק. בפירוש נוסף של המילה "ישעה" כתב שהכוונה היא לביטחון.

[26] מצודות.

[27] רד"ק וכתב ש"מעשה ידיו" איננו מוסב על המזבחות, שהרי כל מזבח נבנה על ידי האדם, אלא הכוונה היא לאלילים מעשה ידיהם שהיו מקריבים להם את הקרבנות לעבודה זרה.

[28] רד"ק.

[29] מצודות.

[30] מצודות. רש"י: גם האמיר הוא יער.

[31] רד"ק. מהר"י קרא: מי גרם לכך שהערים תהיינה שוממות – עזיבת ערי מעוזו – בני ישראל עזבו את ה'.

[32] מצודות.

[33] רד"ק.

[34] מצודות.

[35] רד"ק. רש"י: הכוונה לעם ישראל עצמו שבתחילה היה נטוע טוב אך הוא הצמיח מתוכו צאצאים שאינם ראויים. אבן עזרא: הכוונה לסוג של עץ שגדל מהר. מהר"י קרא: אשר אתה תיטע נטיעה מעינה, יבואו זרים ויאכלו את פירותיהם.

[36] רד"ק.

[37] רד"ק. רש"י: במקום שבו ניטעת עלו סכסוכים רבים היות וקלקלת את כל מעשייך. הכוונה היא שכאשר עם ישראל גלה למצרים, הוא התערבב עם המצרים ולמד ממעשיהם. אבן עזרא: שגשוג מלשון גדילה מהירה. הפסוק מתאר את ההצלחה של עם ישראל ולאחר מכן את נפילתו. מהר"י קרא: ביום שבו נתתי לך את התורה, חטאתם בעגל.

[38] רד"ק. רש"י: גם לאחר היציאה ממצרים והכניסה לארץ ישראל, עם ישראל המשיך לחטוא. בשם המדרש כתב שהנביא אומר שעם ישראל פרח בבוקר, לפני הזמן שהוא היה אמור לעשות זאת. מהר"י קרא: בבוקר של יום מתן תורה, היית צריכה להפריח מצוות ומעשים טובים.

[39] רד"ק. כמו כן הסביר שהכתוב מדבר פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה כשהוא פונה אל העם. כאשר הוא פונה אל העם הפניה היא בלשון זכר, וכאשר הפניה היא אל אסיפת העם, הפניה נעשית בלשון נקבה. רש"י: הגדיש של הקציר הגיע ליום צרה.

[40] רד"ק. מהר"י קרא: הביא את המחלוקת במדרש האם מדובר על מכה מתישה, או שמדובר על זיבה.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק.

[43] רד"ק.

[44] רד"ק.

[45] רד"ק. מצודות: הגערה תהיה ממקום רחוק, מהשמים. אבן עזרא: הדבר יקרה ממקום מרוחק מארץ אשור.

[46] רד"ק. רש"י: הכתוב המשיל את סנחריב למוץ הכי מקולקל שיש, היות והמוץ שבהרים מקולקל יותר מהמוץ בעמקים.

[47] מצודות.

[48] רד"ק. רש"י: היו שדים שהבהילו את חיילי אשור.

[49] רד"ק.

[50] רד"ק.

[51] מצודות. רש"י: הנביא מתכוון בדבריו גם לסנרחיב מלך אשור וגם למלחמת גוג ומגוג.