ישעיהו פרק יט

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק י"ט.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ט

ישעיהו פרק יט

(א) מַשָּׂא מִצְרָיִם אלה דברי נבואת הפורענות שנאמרו על מצרים,[1] הִנֵּה יְקֹוָק רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם ה' רוכב על ענן קטן והוא יגיע למצרים. הנביא מדמה את המהירות שבה תגיע הפורענות כביכול ה' רוכב על ענן שלוקח אותו למצרים במהירות,[2] וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו אלילי מצרים ישברו מפני ה' ולא יוכלו להושיע את המצרים,[3] וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ והלב של המצרים ימס מרוב פחד[4]: (ב) וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו אני אבלבל מאוד את המצרים עד שהם יילחמו זה בזה,[5] וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ עִיר בְּעִיר הערים המצריות השונות יילחמו זה בזה,[6] מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה והמחוזות השוני של המצרים יילחמו זה בזה[7]: (ג) וְנָבְקָה רוּחַ מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ הרוח של המצרים יתמסמס בקרבם,[8] וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ ואשחית את החכמים מהם,[9] וְדָרְשׁוּ אֶל הָאֱלִילִים וְאֶל הָאִטִּים וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים ומכיוון שה' עתיד להשחית את החכמים, המצרים ייאלצו לפנות למקורות אחרים כדי לשאול את עצתם: לאלילים, למכשפים, למעלים באוב, ואל הידעונים. המעלה באוב הוא אדם שמעלה נשמה מהמתים. הידעוני הוא אדם שמכניס עצם לתוך פיו ועל ידי כך מדבר דברי כישוף.[10] חכמינו נחלקו בשאלה האם דבריהם הם דברי אמת ובכל זאת התורה אסרה את השימוש בהם או שמדובר על דברי הבל[11]: (ד) וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה ואני אמסור את מצרים בידי שליט קשה,[12] וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם ומלך חזק ימשול עליהם. הכוונה למלך אשור,[13] נְאֻם הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת אלה הם דברי ה' צבאות האדון.[14] ה' נקרא גם בשם צבאות היות והוא האלוה על צבאות רבים כמו צבא של מעלה (הכוכבים והמלאכים) וצבא של מטה (בני האדם ובעלי החיים)[15]: (ה) וְנִשְּׁתוּ מַיִם מֵהַיָּם המים שבים יהיו לחרבה,[16] וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ ונהר הנילוס יהיה חרב ויבש. הנביא מדמה את חורבן מצרים כאילו שהמים שבו התייבשו ולא יהיה ניתן להאכיל את תושבי מצרים המסתמכים על מי הנילוס להשקות את שדותיהם[17]: (ו) וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת הנהרות שבמצרים יהיו חרבים,[18] דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר המים שבנהרות שעברו בערים החזקות והמבוצרות התדלדלו,[19] קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ הקנים והסוף יושחתו (היות ולא יהיה להם מים)[20]: (ז) עָרוֹת עַל יְאוֹר העשב והדשא שגדל ליד היאור,[21] עַל פִּי יְאוֹר אפילו אם הוא צמח ממש על הגדה של היאור (וכך הוא קרוב יותר למים),[22] וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר וכל מה שנזרע ליד היאור,[23] יִיבַשׁ נִדַּף וְאֵינֶנּוּ הכל יבש וכחוש ולא קיים. אפילו מה שגדל ממש על שפ היאור - יתייבש[24]: (ח) וְאָנוּ הַדַּיָּגִים הדייגים יהיו אבלים (היות והם לא יוכלו לדוג בנהרות היוצאים מהיאור מפני שהם התייבשו),[25] וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה וכל מי שדרכו להשליך את חכתו ביאור על מנת לדוג יהיה באבל,[26] וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ ומי שדרכו לפרוס את הרשת על פני המים כדי לדוג יהיה אומלל[27]: (ט) וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים מי שזורע פשתן על שפת הנהר יתייבש גם הוא, לא יהיה עוד צורך במלאכתו,[28] שְׂרִיקוֹת ומי שמסקר את הפשתן (אחד מהשלבים בהכנת הפשתן לשימוש),[29] וְאֹרְגִים חוֹרָי ומי שאורג את הפשתן לרשתות עם חורים. הנביא אומר שלא יהיה עוד צורך בבעלי המלאכה שהיו מכינים רשתות לדוג דגים, היות והנהרות יתייבשו[30]: (י) וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ מְדֻכָּאִים הרשתות כאילו יישברו. לא יהיה צורך ברשתות על מנת לדוג את הדגים יותר, כיוון שכל הנהרות יתייבשו,[31] כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי נָפֶשׁ לכל מי שהיה עובד בשכר על מנת לדוג את הדגים תהיה עגמת נפש[32]: (יא) אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן השרים של מקום במצרים שנקרא "צוען" טפשים,[33] חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה החכמים המייעצים לפרעה נותנים לו עצות טפשיות,[34] אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בֶּן חֲכָמִים איך אתם, היועצים של פרעה, יכולים לומר לו שאתם בני חכמים,[35] אֲנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם ואתה בן מלך מהמלכים הראשונים. הנביא אומר שיועציו של פרעה היו משבחים את עצמם ואת פרעה, וכאשר תבוא עליהם הפורענות, הם יבינו שהעצות שהם נתנו היו עצות שלא הועילו במאומה[36]: (יב) אַיָּם היכן הם (יועצי פרעה לפני שהפורענות תבא),[37] אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ היכן נמצאים החכמים שלך. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[38] וְיַגִּידוּ נָא לָךְ והם יאמרו לך עכשיו (מה ה' עשה),[39] וְיֵדְעוּ מַה יָּעַץ יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל מִצְרָיִם והם יאמרו לך בחכמתם את הפורענות שה' צבאות עתיד להביא על מצרים. הנביא אומר שאין שום תועלת בחכמי מצרים, היות והם אינם יכולים לומר לפרעה מהי הפורענות שה' עתיד להביא עליהם.[40] ה' נקרא גם בשם צבאות היות והוא האלוה על צבאות רבים כמו צבא של מעלה (הכוכבים והמלאכים) וצבא של מטה (בני האדם ובעלי החיים)[41]: (יג) נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן שרי צוען טפשים,[42] נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף שרי מקום במצרים שנקרא "נוף" התפתו לומר דברים שאינם נכונים. הם אמרו שלא תבא פורענות,[43] הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ השרים פיתו את מצרים שהיא ראש הממלכות[44]: (יד) יְקֹוָק מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים ה' הטיל בתוך מצרים רוח של בלבול שתטעה את חכמיה,[45] וְהִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ וחכמי מצרים יטעו את המצרים בכל מעשיהם כמו ששיכור שמקיא מתבלבל ועושה דברים שאינם נכונים. הנביא מדמה את הבלבול שייגרם ליועצי פרעה כתוצאה מהרוח שה' ישלח לבלבול של אדם שיכור[46]: (טו) וְלֹא יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה לא תהיה תועלת למצרים מכל מעשה שייעשה. לא יהיה שום מעשה שיוכל למנוע את הפורענות,[47] אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן (לא תהיה תועלת למצרים בשום מעשה) שיעשו חכמי מצרים. הכתוב מנה שתי קבוצות של חכמי מצרים. החכמים הגדולים שהם ה"ראש" וה"כפה", והחכמים הקטנים יותר שהם ה"זנב" וה"אגמון"[48]: (טז) בַּיּוֹם הַהוּא בזמן שמלך אשור יחריב את מצרים,[49] יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים מלך מצרים יהיה חלש כמו שהנשים חלשות,[50] וְחָרַד וּפָחַד מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד יְקֹוָק צְבָאוֹת ומצרים תזדעזע ותישבר מפנ גברותו של ה' צבאות,[51] אֲשֶׁר הוּא מֵנִיף עָלָיו (הגבורה של ה') שהוא מניף עליה. המצרים לא יוכלו למנוע את הפורענות ולהילחם נגד האויב[52]: (יז) וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא אדמת יהודה תגרום למצרים לפחד. כאשר המצרים ישמעו שממלכת יהודה ניצלה מפני סנחריב (והמצרים עצמם נופלים בידיהם), הם יתמלאו בפחד,[53] כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד בכל פעם שיזכירו בפני המצרים את ממלכת יהודה, הם יתמלאו בפחד,[54] מִפְּנֵי עֲצַת יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו היות ואז המצרים יבינו שמפלתם הייתה עצה מאת ה' צבאות. בתחילה חשבו המצרים שמפלתם הייתה מפני החוזק של מלך אשור. אולם, לאחר שממלכת יהודה ניצלה מממלכת אשור, הם הבינו שגם המפלה שלהם וגם ההצלה של ממלכת יהודה באו מאת ה'[55]: (יח) בַּיּוֹם הַהוּא ביום של מפלת אשור,[56] יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן חמש ערים בארץ מצרים יהיו דוברות את השפה שהיו מדברים באותה תקופה בכנען, בארץ ישראל. המצרים שגרו בחמש ערים אלה חזרו בתשובה לאחר מפלת אשור, ובנו מזבח לשם ה', ותושבי הערים האלה היו מסתובבים הרבה בארץ ישראל ולומדים ממעשיהם של תושבי ממלכת יהודה ואת שפתם,[57] וְנִשְׁבָּעוֹת לַיקֹוָק צְבָאוֹת ותושבי הערים האלה ישבעו בשם ה' צבאות (כיוון שהם יאמינו בו),[58] עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת (תושבי חמשת הערים יהיו כל כך דבוקים בה') עד שהם יחליטו שאם עיר מסוימת תפסיק לעבוד את ה' – היא תיהרס על ידם[59]: (יט) בַּיּוֹם הַהוּא ביום של מפלת אשור,[60] יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם יהיה במצרים מזבח שנבנה לשם עבודת ה' (היות והמצרים יקריבו קרבנות לשם שמים),[61] וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַיקֹוָק וכן תהיה מצבה, מזבח הבנוי מאבן אחת, לצד הגבול שלה. הנביא אומר שבמצרים עתידים לעבוד את ה'[62]: (כ) וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיקֹוָק צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם המזבח יהיה סימן ועדות על ה' צבאות בירושלים,[63] כִּי יִצְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק מִפְּנֵי לֹחֲצִים (כל עוד שהמצרים יעבדו את ה') כאשר המצרים יתפללו לפני ה' מפני האויב שדוחק אותם,[64] וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם ה' ישלח להם משויע גדול שיציל אותם. הכוונה למלאך ה' שיכה באויביהם[65]: (כא) וְנוֹדַע יְקֹוָק לְמִצְרַיִם וגבורתו של ה' תהיה ידועה אז למצרים (על ידי שיציל אותם מכל אויביהם),[66] וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְקֹוָק בַּיּוֹם הַהוּא מצרים תדע לירא מפני ה בתקופה ההיא,[67] וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה המצרים יקריבו לפני ה' קרבנות שלמים וקרבנות נוספים,[68] וְנָדְרוּ נֵדֶר לַיקֹוָק וְשִׁלֵּמוּ וכאשר הם יהיו בצרה, הם ידרו נדרים לשם ה' ויקיימו את אותם נדרים[69]: (כב) וְנָגַף יְקֹוָק אֶת מִצְרַיִם ה' יביא מכות על מצרים,[70] נָגֹף וְרָפוֹא ובכל פעם שהוא יכה את המצרים, הוא ירפא אותם,[71] וְשָׁבוּ עַד יְקֹוָק והם יחזרו בתשובה וישובו אל ה',[72] וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם וה' יתרצה להם וירפא אותם (וכך הם יידעו שהוא המכה והמרפא אותם)[73]: (כג) בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה ותקופה שלאחר נפילת אשור והכרת מצרים באלקותו של ה', תהיה דרך סלולה וכבושה שתחבר בין מצרים לאשור,[74] וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר ואנשי אשור יגיעו למקומם של אנשי מצרים ואנשי מצרים יגיעו למקום של אנשי אשור (כך ששני העמים יחיו בשלום זה עם זה),[75] וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר וגם אנשי מצרים וגם אנשי אשור יעבדו יחד את ה'[76]: (כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר ובתקופה זו, עם ישראל יהיה העם השלישי שיעבוד את ה' (בנוסף לאשור ולמצרים),[77] בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ ולכל שלושת העמים שיעבדו את ה' תהיה ברכה גדולה יותר משאר העמים (כל עוד הם יעבדו את ה')[78]: (כה) אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק צְבָאוֹת ה' צבאות בירך את כל אחד משלושת העמים,[79] לֵאמֹר כך אמר ה' בשעה שהוא בירך אותם:[80] בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם ברוך מצרים שהוא העם שלי. על ידי שהעם המצרי בחר להאמין בי, הוא נחשב לעמי,[81] וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וברוך העם האשורי שהכיר שאני בראתי אותו,[82] וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל וכן עם ישראל שהוא הנחלה שלי (מבורך יותר משאר האומות)[83]:

 

[1] תרגום.

[2] רש"י.

[3] תרגום. רד"ק כתב ש"נעו" מלשון תזוזה, כלומר, שהאלילים של המצרים לא יוכלו לעזור להם. מבחינת המשמעות אין הבדל בין פירושו לבין התרגום. רש"י: כתוב על האלילים דווקא אצל המצרים ולא אצל העמים האחרי שישעיהו התנבא עליהם נבואת פורענות משום שהמצרים כבר לקו בעבר, וכאילו אדם אומר לחבירו שעתיד לקרות לו שוב את מה שארע לו כבר פעם אחת, וכך הוא אמור להירתע יותר.

[4] תרגום.

[5] רד"ק וכתב שהיו במצרים מחוזות שונים שהיו תחת שליטי מצרים, וכל המחוזות יחד היו תחת שלטון המלך, והנביא אומר שהמחוזות יילחמו זה בזה.

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] תרגום. רש"י: חכמת המצרים תתרוקן מהם.

[9] תרגום. רד"ק: היות ופירש את הצלע הקודמת באופן דומה לרש"י, כתב שהכתוב חזר על אותו עניין בשתי הצלעות. כמו כן העיר שהדברים נאמרו דווקא אצל המצרים היות והיו להם חרטומים וחכמים שעליהם הם הסתמכו.

[10] רד"ק. אבן עזרא: האיטים הם המעשים שנעשים בסתר.

[11] עיין ביאורנו לדברים יח,יא.

[12] תרגום. רש"י הסביר את המילה "סכרתי" בשני אופנים. א. מלשון להסגיר. ב. מלשון סתימה. אבן עזרא כתב שלא ניתן להחליף את האות כ' עם האות ג' ולכן כתב כפירושו השני של רש"י.

[13] רש"י.

[14] תרגום.

[15] רד"ק לעיל א,ט.

[16] רש"י.

[17] רד"ק.

[18] תרגום. רש"י: יהיה ניכר בהם הטיט והרפש כיוון שלא יהיה בהם מים. רד"ק: קם הנהר יסוג היות ולא יהיה בו מים.

[19] מצודות. רד"ק פירש "מצור" מלשון מצרים.

[20] רש"י. התרגום תרגם "סוף" כעץ הגומא.

[21] רש"י. מהר"י קרא: המצרים יחפרו סביב היאור כדי למצוא מים. כמו כן פירש "ערו" מלשון חורבן, וכתב שכך היו האנשים אומרים שהיאור חרב. אבן עזרא הוסיף פירוש שהכוונה מלשון ערוה, שכל מה שהיה מסביב ליאור נחשף לאחר שהיאור התייבש.

[22] רש"י.

[23] רש"י.

[24] מצודות.

[25] רש"י.

[26] תרגום.

[27] תרגום.

[28] רש"י.

[29] רש"י. רד"ק הוסיף פירוש שהכוונה למובחר שבפשתן. אבן עזרא: כתב בשם יש אומרים שהכוונה למסרק, אך חולק על כך וכתב שהכוונה לגוון של צבע הצמר.

[30] רש"י.

[31] רד"ק והסביר שיש אנשים שתפקידם היה לסתום חור על מנת למנוע מהמים להמשיך לרדת או לחזור חזרה למקום זרימתם, וכך הם היו דגים את הדגים שהיו במים אלו. תרגום: המקום שבו היו אורגים את הרשתות. רש"י: הכוונה שמקורות המים המלאכותיים שהיו מקימים על מנת לאגור שם דגים ולגדל אותם יקרסו.

[32] רד"ק ולפי פירושו "שכר" מלשון שכר, ו"אגמי נפש" מלשון עגמת נפש. בפירוש השני כתב ש"אגמי נפש" פירושו אגמים שהיו אוספים אליהם דגים.. רש"י פירש "שכר" מלשון סכר, והכוונה שהסכרים והאגמים המלאכותיים יפלו. תרגום: היו סכרים שכל אחד היה מקים לעצמו והנביא מתנבא שסכרים אלו יקרסו.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שפרעה עצמו היה אומר שהוא חכם.

[36] תרגום. מצודות: הדגש על מלכי קדם משום שמלכי קדם היו משתמשים הרבה בכישוף וידיעות שם הטומאה.

[37] רד"ק.

[38] רד"ק.

[39] תרגום.

[40] רד"ק.

[41] רד"ק לעיל א,ט.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] רד"ק. אבן עזרא: פנת שבטיה הם האנשים החשובים בממלכה.

[45] תרגום. רש"י: ה' מזג להם משקה שעתיד לבלבל אותם בגלל מחלה של טירוף הדעת. אבן עזרא: מסך מלשון לערבב. ה' ערבב רוח עוועוים בתוך מצרים.

[46] תרגום.

[47] רד"ק.

[48] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני הביא את דברי התרגום שמעשה פירושו עצה, ולא יהיה שום עצה שיוכלו החכמים להציע שימנע את הפורענות (אין הבדל מבחינת המשמעות בין שני הפירושים, אלא רק בפירוש המילה "מעשה"). בפירוש נוסף הסביר באופן קצת אחר את סוף הפסוק. לפי פירוש זה, ה"ראש" וה"זנב" הם אנשים שעוסקים בחכמת המזלות. אבן עזרא: לא יהיה למצרים אפילו צמח שיש בו ראש וזנב. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהכוונה ב"ראש" היא שאפילו הזקנים ונשואי הפנים לא יציעו למצרים עצות טובות, ואילו ה"זנב, כיפה ואגמון" הם פשוטי העם.

[49] רד"ק וכתב שזו אותה תקופה שבה הוא עלה להילחם בירושלים.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] תרגום.

[53] רש"י. לפי פירושו "חגא" מלשון אימה ופחד. אבן עזרא: הכוונה היא שהם יסתובבו כמו שיכורים. לפי ירושו "חגא" מלשון להסתובב.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק.

[58] רד"ק.

[59] רד"ק. תרגום: תרגם את המילה "הרס" כמקבילה ל"חרס", כלומר, שמש, והכתוב אומר שהעיר בית שמש שעתידה להיחרב תהיה אחת מחמש הערים הללו. רש"י הסביר את דבריו שעל גבול ארץ מצרים הייתה עיר שנקראה בית שמש שעבדה את ה', והיא עתידה להיחרב.

[60] רד"ק לעיל בפסוק י"ח ובפסוק זה כתב ראה פירושנו לעיל.

[61] תרגום. אבן עזרא הביא את מדרש חז"ל שהכוונה היא שיזבחו את המצרים על המזבח במצרים (אך בסוף הביא גם את הפשט).

[62] מצודות.

[63] רד"ק.

[64] תרגום.

[65] רד"ק. תרגום: הכוונה לדיין שישפוט את אויביהם. רש"י: פירש "רב" מלשון שר. מבחינת המשמעות, כל שלושת הפירושים דומים, והמחלוקת היא רק לגבי הפירוש המדויק למילה "ורב".

[66] תרגום.

[67] תרגום. לפירושו המנחה היא קרבן ולא הקרבת סולת וכדומה.

[68] רד"ק ופירש את המילה "ועבדו" בשני אופנים. או שפירושו מלשון מעשה והכוונה היא שהם יעשו קרבנות, כלומר: יקריבו קרבנות, או שמדובר על לשון עבודה, שכך תהיה עבודת ה' שלהם.

[69] רד"ק.

[70] תרגום.

[71] רד"ק.

[72] רד"ק.

[73] רד"ק. מהר"י קרא: הביא את מדרש חז"ל האומר שכאשר סנחריב הוליך את המצרים בקולרים לפני ירושלים, ה' יצא והכה את האשורים, ולמחרת יצא חזקיה מירושלים והתיר להם את הקולרים.

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] רד"ק ולפי פירושו "את" פירושו "עם".

[77] רד"ק. רש"י: החשיבות של עם ישראל תהיה שקולה לחשיבות של מעצמות מצרים ואשור.

[78] רד"ק.

[79] רד"ק. רש"י: פירש על פי התרגום שהכוונה היא שה' בירך את ישראל משאר העמים ואשור ומצרים אינם נכללים בתוך הברכה. אבן עזרא פירש שבאשור ומצרים יש מעט אנשים שהם מבורכים.

[80] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. ראה מאמרינו באוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות באוצר המאמרים, שם הרחבנו בביאור המילה "לאמר" במקרא.

[81] רד"ק. רש"י לשיטתו שה' בירך את עם ישראל ולא את שאר העמים פירש שהכוונה היא שה' בירך את עם ישראל עוד כשהוא היה במצרים. אבן עזרא: יש אנשים מתוך העם שבנו מזבח לשם ה', ולכן הם מבורכים.

[82] רד"ק. רש"י לפירושו כתב שהכוונה היא שעל ידי הניסים שה' עשה באשור (מעשה ידיו של ה'), עם ישראל ראה שה' הוא האלוקים. אבן עזרא: ש מעט אנשים מתוך אשור שמכירים את מעשה ידיו של ה'.

[83] רד"ק.