ישעיהו פרק י

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק י'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ח

ישעיהו פרק י

(א) הוֹי מילת קריאה ואנחה, כמו "אוי" בימינו,[1] הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן אלה שכותבים רישומים כוזבים. הנביא נאנח על סופרי הדיינים בבית הדין שהיו כותבים פסקי שקר,[2] וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ ויש להתאנח גם על הדיינים שהיו מכתיבים לסופרי הדיינים את פסק הדין השקרי[3]: (ב) לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים אתם היטתם את דינם של המסכנים (על ידי שדנתם דין שקר),[4] וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי ואתם עושקים את מה שאתם רוצים מהעניים שבעם, כל מה שאתם רוצים – אתם לוקחים מהעניים על ידי שאתם דנים דיני שקר,[5] לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם לקחתם את השלל של האלמנות (על ידי שדנתם דין שקר),[6] וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ ואת נכסי היתומים אתם בזזתם (על ידי שדנתם דין שקר)[7]: (ג) וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה ומה אתם תעשו ביום שה' יזכור את החטא שלכם ויעניש אתכם עליו,[8] וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא וכאשר תבוא עליכם מרחוק החורבן – מה תעשו?[9] הכוונה למלך אשור שיעלה מארצו הרחוקה ויחריב את הארץ,[10] עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה (כאשר סנחריב יעלה עליכם) אל מי תברחו על מנת שהוא יעזור לכם, הרי ה' לא יעזור לכם,[11] וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם והיכן תעזבו את כל מה שהתכבדתם בגזל שגזלתם עד עתה? הרי לא תוכלו להביא אתכם לגלות את הממון שגזלתם[12]: (ד) בִּלְתִּי כָרַע תַּחַת אַסִּיר במקום שאתם לא רגילים לרבוץ – שם אתם תהיו קשורים. הכוונה שעם ישראל יגלה חוץ לארצו ויהיה אסור בשלשלאות,[13] וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ ובאותו מקום מחוץ לארצכם, יפלו מכם הרוגים רבים,[14] בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ בכל זאת עם ישראל לא חזר בתשובה מחטאיו,[15] וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה וידו של ה' עדיין מורמת כדי להכות בישראל בארצות שאליהם הם יגלו[16]: (ה) הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי "אוי", כואב הדבר על שמיניתי את ממלכת אשור כדי להוציא את כעסי על עם ישראל (שבט מלשון מקל שבו מכה אשור את עם ישראל),[17] וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי שבט אשור משמש למקל שבו אני מכה את עם ישראל בזעם (יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות)[18]: (ו) בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ אני אשלח את אשור על מנת להכות את עם ישראל שנקרא עם חנף משום שהוא היה מחניף ליצרם,[19] וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ ואני אצווה את אשור להיפרע מהעם שמכעיס אותי על ידי חטאיו,[20] לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז אשור יקחו שלל ויבזזו ביזה מעם ישראל, אשור יקחו את הרכוש של עם ישראל,[21] וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת ואשור ירמוס ברגלו את עם ישראל כמו שרומסים טחט שמושלך בשווקים בחוץ[22]: (ז) וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה אך אשור אינו מדמיין שעלייתו על עם ישראל היא גזירה ממני,[23] וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב וליבו אינו חושב (שהגזירה ממני). יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[24] כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ והוא חושב להשמיד את הכל – גם את ירושלים,[25] וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט והוא רוצה להשמיד את כל העמים ולא להשאיר אפילו מעט. סנחריב הצליח לכבוש כמעט את כל העמים ונשאר לו רק לכבוש מעט מהם – את ירושלים, והוא רוצה לכבוש גם אותם[26]: (ח) כִּי יֹאמַר (אשור מתגאה) כיוון שסנחריב מלך אשור אומר לשריו:[27] הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים הרי כל אחד מהשרים שלי חשוב כמלך, ולכל אחד מהם יש צבא גדול[28]: (ט) הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ הרי כמו שכבשתי את כרכמיש, כך אכבוש את כלנו,[29] אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן ולכן אעשה לשומרון כמו שעשיתי לארפד חמת ולשומרון. ארפד הייתה תחת שלטון חמת ודמשק הייתה תחת שלטון ארם. אשור טען שכשם שהוא הצליח לכבוש את ארפד, העיר שבחמת, וכשם שהוא הצליח לכבוש את דמשק, כך הוא יצליח לכבוש את חמת ושומרון[30]: (י) כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל אני אכבוש את ממלכות יהודה וישראל כשם שכבשתי את העמים האחרים שהיו להם אלילים ופסילים אחרים,[31] וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן והפסלים שלהם היו חזקים מאשר האל של ירושלים ושל שומרון. אשור טען שהוא הצליח להכניע ממלכות שהיו להם אלילים חזקים, וכל שכן שהוא יצליח להכניע את ממלכות יהודה וישראל שיש להם אלים חלשים יותר[32]: (יא) הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ מלך אשור יאמר לאחר שיכבוש את שומרון:[33] הרי אני אעשה לירושלים ולאלילים שלה כמו שעשיתי לשומרון ולאלילים שלה. כשם שכבשתי את העיר שומרון והגליתי את תשוביה יחד עם האלילים שלהם, כך אעשה גם לירושלים (יש בפסוק זה חזרה על הנאמר בפסוקים הקודמים כדרכם של נבואות)[34]: (יב) וְהָיָה כִּי יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם אולם, לאחר שה' יסיים להביא את הפורענות על הר ציון ועל ירושלים,[35] אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר אני אזכור את דבריו של מלך אשור, שגרמו לליבו לפרות ולגדול. מלך אשור אמר שהוא הצליח לכבוש ארצות רבות בזכות חוכמתו וכוחו, ובכך הוא התגאה בליבו,[36] וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו ועל שהתפאר בגאוותו (שאמר שהוא כבש את האצרות והוא לא הבין שהכל היה מאת ה')[37]: (יג) (אביא פורענות על מלך אשור) כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי כיוון שמלך אשור אמר שהוא כבש ארצות רבות בכוחו ובחוזקו,[38] וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי וכן חכמתו שהרי הוא חכם. מלך אשור תלה את הצלחתו בכוחו וחכמתו ולא בסיוע מאת ה',[39] וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים אני הסרתי את הגבולות שהיו בין העמים השונים על ידי כבשתי את כל הארצות וצירפתי אותם למדינה גדולה שהייתה תחת שלטון אחד – השלטון שלי,[40] וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי ובזזתי את האוצרות שלהם,[41] וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים והכנעתי תושבי ערים חזקות[42]: (יד) וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים הצבא של העמים של אויבי ישראל יהיו כמו קיני ציפורים. כשם שאין קושי לקחת קן של ציפורים שאין לו בעלים, כך ה' יכניע את צבאות האוייב ללא שום קושי,[43] וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי וכן אאסוף את כל אנשי צבא האויב כמו שאדם אוסף ביצים עזובות על הקרקע. כשם שאין מניעה מאדם לאסוף מהקרקע ביצים שאין להן בעלים, כך ה' אסף את כל חייל האויב,[44] וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף ולא הייתה אפילו ציפור אחת שניסתה למנוע ממני מלקחת את הקן ואת הביצים. כאשר ציפור רואה שמנסים לקחת לה את הקן או את הביצים, היא מנסה להתנגד לכך על ידי הכאה בכנפיה. הנביא מדמה את הקלות שבה ה' עתיד להכניע את צבא האויב כאילו שהוא ייקח את הקן והביצים ללא התנגדות,[45] וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף וגם לא היה מי שיתנגד לי אפילו בדיבור. ה' הצליח להכניע את חיילי האויב ללא שיהיה מי שיתנגד לכך: בדיבור או במעשה[46]: (טו) הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ האם הגרזן אמור להתגאות על מי שחוצב איתו?[47] אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ האם המסור אמור להתגאות על מי שמניף אותו? הנביא דימה את סנחריב לגרזן ולמסור. הגרזן והמסור משמש רק ככלי שמוציא לפועל את רצונו של מי שמשתמש בו. כשם שאין הכלי אמור להתגאות על מי שמשתמש בו, היות ובפועל מי שעושה את המלאכה הוא האדם המשתמש בכלי, ואדם זה יכול לקחת כלי אחר, כך ה' יתברך השתמש באשור רק ככלי והיה יכול להוציא את רצונו אל הפועל על ידי עם אחר,[48] כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת מְרִימָיו (האם הגרזן והמסור אמורים להתגאות) כמו השבט (מעין שוט) שסובר שהוא זה שמרים את עצמו ואת היד שמרימה אותו? הרי האדם הוא אמרים את השוט ולא השוט מרים את עצמו,[49] כְּהָרִים מַטֶּה האם המטה העשוי מעץ יכול להתגאות בכך שהואמ רים את ידו של האדם?[50] לֹא עֵץ המטה העשוי מעץ אינו מרים את האדם, אלא האדם הוא שמרים את העץ[51]: (טז) לָכֵן בגלל גאוותו של סנחריב,[52] יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן ה' עתיד לשלוח מוות באנשים החשובים שלו,[53] וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ ובמקום שחיילי סנחרבי יכבדו אותו, הם יישרפו כמו שהאש שורפת[54]: (יז) וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ וה' שהוא מאיר לישראל ייעשה לאש,[55] וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה והאל הקדוש יהפוך להיות להבה. יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כדרכם של נבואות,[56] וּבָעֲרָה וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ בְּיוֹם אֶחָד והאש תבער ותשרוף ביום אחד את כל הקוצים שנקראים בשם "שית" ו"שמיר". הכתוב דימה את השרים של סנחריב לקוצים משום שהם היו מכאיבים לאומות האחרות כמו קוצים, ומשמעות הפסוק שה' עתיד לשרוף את שריו של סנחריב[57]: (יח) וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ ביער יש עצים גדולים וחזקים ואילו בכרמל יש שדות מעובדות. הנביא דימה את מחנה סנחריב ליער ולכרמל בגלל שהיו בו שרים גדולים (כמו העצים הגדולים והחזקים) וכן היו בו עובדי אדמה רבים. הנביא אומר שכל הכבוד הזה יושמד על ידי ה',[58] מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה כל גופם ונפשם יישרף,[59] וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס ומי שתפקידו להרים את הדגל של מחנה סנחריב - יפול[60]: (יט) וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ שאר החיילים של סנחריב שלא ייהרגו יהיו מספר קטן, יהיו רק מעטים מחיילי סנחריב שלא ייהרגו על ידי ה',[61] וְנַעַר יִכְתְּבֵם אפילו נער יוכל לכתוב את מספר החיילים של סנחריב היות וגם ילד קטן יודע לכתוב את האות י'[62]: (כ) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא ביום שבו יראו את הנס הגדול,[63] לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ הנשארים מעם ישראל והניצלים מצאצאיו של יעקב יפסיקו לסמוך על המלכים הזרים שהיו מכים אותם, עם ישראל לא יסמוך יותר על מלכים זרים,[64]  וְנִשְׁעַן עַל יְקֹוָק קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת עם ישראל יסמוך על ה' שהוא קדוש ישראל בלב שלם[65]: (כא) שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב השארית של יעקב, השארית של עם ישראל של גלה, ישוב אל ה',[66] אֶל אֵל גִּבּוֹר (עם ישראל ישוב) אל ה' שהראה להם את גבורתו במלחמה נגד סנחריב[67]: (כב) הנביא פונה אל המלך חזקיהו:[68] כִּי אִם יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם גם אם העם שלך יהיה גדול, ויהיו בו רבים כמו גרגירי חול הים,[69] שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ רק הנשארים ממנו שישובו אל ה',[70] כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה יוכלו על ידי הצדקה למנוע את גזירת הכליון שתבוא עליהם. הנביא אומר שרק מעטים יזכו למנוע את גזירת הכליה על ידי שהם ינהגו בצדקה[71]: (כג) כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שהרי ה' יגרום לכליון גמור,[72] אֲדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל הָאָרֶץ ה' אלוקים צבאות יעשה (את הכליה) לכל הרשעים שנמצאים בארץ.[73] ה' נקרא גם בשם צבאות כיוון שהוא האלוה על צבאות רבים: על צבאות מעלה (כמו המלאכים והכוכבים) ועל צבאות מטה (כמו בני האדם ובעלי החיים)[74]: (כד) לָכֵן כיוון שה' יודע שחזקיה וסיעתו עתידים לחזור בתשובה,[75] כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק צְבָאוֹת כך אמר ה' אלוקים צבאות:[76] אַל תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר עמי היושב בציון! אל לך לפחד מאשור,[77] בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה עד עתה אשור הכה אותך במקל,[78] וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם והוא הרים עליך את מטהו על מנת להכות ולהפחיד אותך כפי שהמצרים היו נוהגים לעשות[79]: (כה) כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר שהרי עוד מעט, בעוד זמן קצר,[80] וְכָלָה זַעַם הכעס שלי יסתיים, כבר לא אכעס על תושבי ממלכת יהודה שחזרו בתשובה (ולכן אשור יפסיק להכות בהם),[81] וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם ובמקום זאת, אני אכעס על דברי הבזיון שבהם ביזו אותו נערי מלך אשור. ה' אמר שבמקום שהוא יכעס על תושבי ממלכת יהודה, הוא עתיד לכעוס על אשור ולהכות בהם[82]: (כו) וְעוֹרֵר עָלָיו יְקֹוָק צְבָאוֹת שׁוֹט כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב וה' צבאות יעורר עליו ייסורים כמו המכה שה' הכה את עורב, מלך מדין, במקומו בצור עורב. כשם שמלכי מדין נהרגו בלילה אחד בארצם, כך ה' עתיד ליהרג מלך אשור לאחר שהוא יחזור לארצו,[83] וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם וה' יעורר על אשור גם את המטה שלו שהכה את המצרים על הים,[84] וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם ומטה זה יטלטל את אשור כמו שהוא טלטל את המצרים[85]: (כז) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא ביום שיתקיימו דברי הנבואה,[86] יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ המשא שהטיל מלך אשור על ממלכת יהודה יוסר. מלך אשור כבר לא יוכל לתקוף את ממלכת יהודה ולא לבוא אליה בדרישות כמו גביית מיסים וכדומה,[87] וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ והעול שמלך אשור שם על צוואריך יוסר. העול הוא המכשיר ששמים על הבהמה כאשר מובילים אותה לחרישה והוא משמש כדימוי לשליטה על אדם אחר. גם בצלע זו, המשמעות היא שמלך אשור כבר לא ישלוט יותר בממלכת יהודה,[88] וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן בדרך כלל השומן שעל הצוואר נהרס בגלל החיכוך עם העול שעליו. הפסוק אומר שבמקרה זה התוצאה תהיה הפוכה. מלך אשור (אותו הפסוק מדמה לעול) ייחת מפני השומן של הצוואר, דהיינו, ממלכת יהודה תכריע את סנחריב[89]: (כח) הנביא מונה את המקומות בממלכת יהודה דרכם עבר סנחריב מלך אשור:[90] בָּא עַל עַיַּת עָבַר בְּמִגְרוֹן בהתחלה עבר סנחריב דרך מקום שנקרא "עית", ומיד לאחר מכן עבר במקום שנקרא "מגרון",[91] לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו ובמכמש סנחריב השאיר את רוב כלי הנשק שלו כדי שהוא יוכל להתקדם מהר יותר לכיוון ירושלים (והוא חשב שהוא לא יזדקק לכל כך הרבה כלי נשק)[92]: (כט) עָבְרוּ מַעְבָּרָה חיילי סנחריב עברו את הירדן ממזרח למערב,[93] גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ הם ישנו בעיר גבע (אחת מערי בנימין) באופן בטוח בתוך בתים (והם לא ישנו בשדות כדרכם של חיילים),[94] חָרְדָה הָרָמָה תושבי הרמה התמלאו בחרדה (מחיילי אשור),[95] גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה תושבי גבעת שאול ברחו מפני חיילי אשור[96]: (ל) צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים אנשי בת גלים! הרימו את קולכם כדי להזהיר את העם מפני חיילי אשור,[97] הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה עֲנִיָּה עֲנָתוֹת תושבי לישף עניה וענתות! הקשיבו לקול השופר המזהיר אתכם מפני חיילי אשור וברחו ממקומכם[98]: (לא) נָדְדָה מַדְמֵנָה תושבי מדמנה נעקקרו ממקומם בגלל שהם פחדו מחיילי אשור,[99] יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ תושבי עיר שנקראה "גבים" נאספו יחד (כדי לברוח)[100]: (לב) עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד סנחריב עבר בכל הערים האלה ביום אחד על מנת שהוא יוכל לעמוד בעיר נוב הקרובה לירושלים,[101] יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן בנוב, סנחריב נופף את ידו לעבר ירושלים על מנת לבזות את העיר,[102] גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם סנחריב הניף את ידו לעבר גבעת ירושלים (יש בצלע זו חזרה על הצלע הקודמת כשדרכם של נבואות)[103]: (לג) הִנֵּה הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה (אך לא תתקים מחשבתו של סנחריב) ה' צבאות עתיד לכרות את הענפים, את חיילי אשור, בכלי שנקרא "מערצה". ' עתיד להרוג את חיילי אשור באופן ניסי,[104] וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים והעצים הגבוהים יכרתו. הנביא דימה את השרים החשובים של אשור שייהרגו לעצים גבוהים,[105] וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ והאנשים הגבוהים והחשובים יושפלו. הגיבורים יפלו גם הם[106]: (לד) וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל סבכי היער יכרתו על ידי כלי ברזל. החיילים הרבים והחשובים של מלך אשור שהשתתפו יחד בהתקפה על ממלכת יהודה ייהרגו,[107] וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל עצי הלבנון, החיילים של ממלכת אשור, יפלו על ידי המלאך שיהרוג אותם[108]:

 

[1] אבן עזרא.

[2] רד"ק.

[3] רד"ק ופירש "עמל" מלשון עוול. רש"י: "מכתבים" היינו כמו מכתב, ומדובר על מכתב שקר, והנביא חוזר בצלע זו על הצלע הקודמת שהיו רושמים מכתבים שקריים.

[4] תרגום. הגר"א: עם ישראל היה מלווה מעות לאנשים שנפלו מעושרם ועל ידי כך היו זוממים לקחת את בתיהם תמורת ההלוואה.

[5] תרגום. הגר"א: הכוונה שהיו גוזלים את מתנות העניים. אולם, היו גוזלים רק מהחלשים, מכיוון שהחזקים היו יכולים למנוע את הגזילה (כגון על ידי פניה אל המלך).

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] רש"י. מר"י קרא: מדובר על שתי פקודות. פעם אחת ביום המיתה ואחת ביום הדין. הנביא מוכיח את עם ישראל ששום עונש לא יגרום להם לחזור בתשובה.

[9] רש"י. מצודות: שואה מלשון חושך, אך לפי שניהם מדובר על הגלות של מלך אשור.

[10] רד"ק.

[11] רד"ק.

[12] רש"י. אבן עזרא: הכבוד הוא ההמון והנביא שואל מה יעשה כל ההמון כאשר סנחריב יעלה להילחם בהם. רד"ק: הכוונה לכבוד כמשמעו, שבגלות אבד כבוד ישראל.

[13] רש"י. רד"ק: "בלתי" פירושו שהם איננו עמו של ה' יתברך משום שהם חוטאים. כעונש על כך, מקומם יהיה עם האסירים ועם ההרוגים (כפי שכתוב בצלע הבאה של הפסוק). לא יישאר אחד מהם בארץ ישראל, אלא כולם יגלו או ייהרגו. בשם אביו כתב שבגלל שעם ישראל לא השתחווה אל ה', יהיו רבים מבניו שיהיו אסורים או הרוגים. לפי הפירושים האלה, "בלתי" פירושו "אין". בשם אחיו הרב משה כתב שפירוש המילה "בלתי" היא "חוץ מ ...", והכוונה היא שחוץ מזה שהם יכרעו לפני הגוים בארצות שלהם, תבוא עליהם פורענות גדולה מזאת, שהם יהיו אסורים והרוגים. אבן עזרא: רק מי שיעשה את עצמו שהוא מת, יוכל להינצל, ואת זה הוא יעשה על ידי שהוא יפיל את עצמו מתחת להרוגים האחרים. מהר"י קרא: רק אלה שמראים את עצמם כאילו שהם אסירים והרוגים יצליחו להינצל מהגלות. הגר"א: אותם שהיו נמנעים מלהשתחוות בפני אנשים אחרים הפכו להיות אסירים. הם גם יחשבו שהם אולי ייהרגו, אבל למרות שהם יינצלו, הם יהיו אסירים נגד רצונם.

[14] רש"י.

[15] תרגום. הגר"א: חמש פעמים נאמרו בפסוקים המילים "בכל זאת" כנגד חמש פעמים שסנחריב עלה לכבוש את הארץ. שלש פעמים הוא עלה על ממלכת ישראל, פעם נוספת כדי לכבוש את ערי יהודה המבוצרות, פעם חמישית עלה על ירושלים ובפעם השישית הוא נחל את המפלה.

[16] מצודות.

[17] רש"י. אבן עזרא: הכוונה לשבט הוא התוכחות שבהם ה' הוכיח את עם ישראל, ועכשיו יתגלה שהתוכחות התקיימו.

[18] רד"ק והסתפק אם פירוש הפסוק הוא שהמטה יהיה בעם ישראל (על ידי שהו יוכה על ידו) או אצל שבט אשור (ועל ידו הוא יכה בישראל).

[19] מצודות.

[20] מצודות. לפי פירושו "עברתי" מלשון כעס. תרגום: "עברתי" מלשון ע.ב.ר והכוונה היא שעם ישראל עבר על התורה.

[21] מצודות.

[22] תרגום + מצודות.

[23] מצודות.

[24] רד"ק. רש"י: אשור איננו מבין את המגבלה על שליחותו. אני שלחתי אותו רק כדי לקחת את הממון של עם ישראל, והוא רוצה להשמיד את הכל. אבן עזרא: אשור איננו מבין ששלחתי אותו רק כדי להוכיח את עם ישראל, אלא הוא חושב שצריך להשמיד את הכל. הגר"א: להשמיד פירושו השמדה מהמצוות, והכרתה היינו הריגת עם ישראל. אשור רצה שלא ייזכר עוד שם ישראל על ידי השמדת העם ומעשיו.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק.

[27] רש"י + רד"ק. בפירוש נוסף כתב רד"ק שאשור אומר את הדברים בליבו.

[28] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהשרים הם המלכים אותם כבש והכניע תחתיו. אבן עזרא: מי שהיה אצלי שר בתחילה, מולך עכשיו על העמים שכבשתי.

[29] תרגום. רש"י: כשם שתושבי כרכמיש מונו לשרים, כך יקרה גם לתושבי כלנה. אבן עזרא: כרכמיש וכלנה נקראו כך על שם מי שבנה אותם.

[30] רש"י.

[31] רד"ק.

[32] רד"ק. רש"י: האלילים של העמים האחרים נעשו בירושלים ובשומרון, ומכאן לומדים על רשעותם של תושבי ממלכות יהודה וישראל שהיו מוכרים עבודה זרה לגוים.

[33] רש"י.

[34] מצודות.

[35] תרגום.

[36] רד"ק. הגר"א: הכוונה לעין גבוהה ולנפש רחבה.

[37] רש"י.

[38] רש"י.

[39] רש"י. הגר"א: סנחריב אומר שגם את החכמה הוא קיבל מעצמו ולכן הוא משתמש בלשון תבונה, כלומר: לומד דבר מתוך דבר.

[40] מצודות.

[41] רד"ק. תרגום: השצדתי את הערים הגדולות שלהם.

[42] תרגום. הגר"א: גירשתי את תושבי הערים

[43] רד"ק.  לפי פירושו "חיל" מלשון צבא. אולם, אבן עזרא הסביר "חיל" מלשון ממון.

[44] רד"ק.

[45] רד"ק.

[46] רד"ק.

[47] רש"י.

[48] רש"י.

[49] רש"י.

[50] רש"י.

[51] רש"י. רד"ק: הכוונה היא שעץ זה יהיה שונה משאר העצים. שאר העצים ממשיכים לגדול, אבל עץ זה יפסיק לגדול. מעתה סנחריב יפסיק לגדול היות והוא לא מבין שהוא רק שליח מאת ה' והוא מייחס לעצמו את הצלחותיו.

[52] רד"ק.

[53] רד"ק. הגר"א: משמניו הם שרי מעלה. והרזון פירושו שה' יטול מהם את ממשלתם.

[54] רד"ק. רש"י הביא את מדרש חז"ל שהכבוד הוא הבגדים של חיילי סנחריב, והכוונה שהאש תשרוף אותם מתחת לבגדיהם כאשר הבגדים עצמם יישארו שלמים. כמו כן הביא את מדרש חז"ל שכאן פרע ה' מבני שם על הכבדו ששם עשה לאביו כאשר הוא כסה את ערוות אביו.

[55] רד"ק. רש"י: התורה שחזקיה למד תיהפך לאש.

[56] רד"ק. רש"י: הסכים שבצלע זו הכוונה לה' יתברך, אלא שלפי פירושו אין כפילות על הצלע הקודמת. בפירושו השני כתב שהכוונה לצדיקים שבדור. הגר"א: קדושו פירושו תפילה. הפסוק הזכיר תורה ותפילה כנגד יעקב ויוסף שהוא אש ולהבה.

[57] רד"ק. מהר"י קרא: סנחריב הוא הקוץ בגלל שהוא החריב את ארץ ישראל ועל ידי כך גרם לכך שיעלו בה הרבה מאוד קוצים. אבן עזרא: הקוצים הם הרשעים. הגר"א: בערה הינו בערה פנימית בעוד שאכילה הינה שריפה חיצונית.

[58] רד"ק. הגר"א: הכוונה לפרשים ולחיל הרגלים.

[59] תרגום. רד"ק מוכיח מפסוק זה שגם הגוף של חיילי סנחריב נשרף (עין בהערות לביאורנו לפסוק טז'), ואומר שניתן להסביר שחלק מהגוף נשרף.

[60] רד"ק. תרגום: הכוונה איננה לנושא הדגל, אלא שמתואר פה תהליך שבו חיילי שנחריב ייטחנו טחינה אחרי טחינה עד שימותו. אבן עזרא: צורת מיתתם תהיה כמו נס. הגר"א: הם ימסו כמו שדונג נמסה מפני אש.

[61] רש"י.

[62] רש"י. רד"ק הוסיף שאפילו נער קטן לא מתעצל לכתוב את האות י'. אבן עזרא: לנער אין רגילות בחשבון ואפילו הוא יוכל לכתוב את מספר הנשארים. המחלוקת בין הפרשנים נוגעת לשאלה האם "יכתבם" פירושו כתיבה של ממש, או שמ הכוונה לספירה.

[63] מצודות.

[64] תרגום. בזיהוי של המלכים שהיו מכים את ישראל ישנה מחלוקת בפרשנים. רש"י כתב שהכוונה למצרים שהכו את עם ישראל בתחילה, לפני יציאת מצרים, ולאחר מכן ממלכת ישראל פנתה אל המצרים בבקשה לכרות ברית איתם. רד"ק כתב שהכוונה לאחז שהסתמך על מלך אשור, ומלך אשור היה מכה אותו על ידי העלאת מס. גם אבן עזרא כתב שהכוונה לאשור, ורואים מפסוק זה שהיו רבים מתושבי ממלכת יהודה שהצטרפו אל המרד נגד חזקיה. הגר"א: שארית ממלכת יהודה נקראה בשם "ישראל" משום שיש להם חשיבות מיוחדת. "פליטת בית יעקב" אלו עשרת השבטים שעתידים להיפלט מהם, וירמיהו החזיר אותם ממצרים.

[65] רד"ק + מצודות.

[66] רש"י. אבן עזרא: המילה "ישוב" מוסבת גם על המילים "שאר יעקב". פירוש הפסוק הוא שבנו של הנביא הנקרא "שאר ישוב" מסמל את חזרת עם ישראל אל ה'.

[67] רש"י. הגר"א: שבט יהודה הי בדרום, ו"אל" הוא בימין (דרום) לעומת הגיבור שנמצא בשמאל והכוונה לעשרת השבטים שקיבלו את נחלתם צפונית לנחלת שבט יהודה.

[68] רש"י.

[69] רש"י.

[70] רש"י.

[71] רש"י. ביארנו את המילה "חרוץ" לפי מצודות שכתב שהכוונה לגזירה. אולם רד"ק כתב שהכוונה לכליון גמור. כמו כן הסביר רד"ק שהצדקה איננה התנהגות של עם ישראל (כפירושו של רש"י), אלא הכוונה שהם נשטפו בצדקה, כלומר: שהתנהגותם גרמה להם לכליון והעונש היה מוצדק, והנשארים הם שיחזרו בתשובה. הגר"א: הצדקות של אלה מעם ישראל שיחזרו בתשובה תגרום גם לשאר העם להינצל.

[72] רד"ק.

[73] תרגום.

[74] רד"ק בפירושו לעיל א,ט.

[75] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב ש"לכן" הוא לשון שבועה.

[76] תרגום.

[77] תרגום. רד"ק: הפניה נעשתה רק אל תושבי ציון ולא אל כל תושבי ממלכת יהודה משום שאשור כבשו את שאר הממלכה.

[78] רש"י בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שאשור רק יחרפו בפיהם את עם ישראל אך לא יזיקו לו בפועל. רד"ק: אשור אמנם יכה אותך במקל, אך לא יוכל לכלות אותך. אבן עזרא: הכוונה שמלך אשור רק יחשוב להכות את עם ישראל, אך לא יצליח לעשות זאת בפועל.

[79] רש"י. רד"ק: הכוונה למס שמלך אשור הטיל על תושבי ירושלים. כמו כן ההשוואה למצרים היא לתקופת הגלות במצרים אז הטילו המצרים מס כבד על בני ישראל אך לא הצליחו להשמיד אותם. אבן עזרא: ההשוואה למצרים שונה. כשם שמלך אשור לא הצליח להשמיד את המצרים כאשר הוא נלחם נגדם, כך הוא לא יצליח להשמיד את עם ישראל. הגר"א: נאמן לפירושו לעיל ט,ג שיש שלוש סוגים שונים של שיעבוד: עבודת הקרקע (השבט), משאות כבדים (מטה שכמו) ושיעובד הגוף (עול סבלו).

[80] רד"ק. לפי דבריו, יש בצלע זו  כפילות: "עוד מעט" ו"מזער" שניהם עם אותה משמעות.

[81] רש"י. רד"ק: זעמי יכלה על מלך אשור.

[82] רש"י. אבן עזרא הוסיף פירוש האומר ש"תבליתם" מלשון "אחרי בלותי", דהיינו שאשור גרמו לבלאי בגוף של תושבי ממלכת יהודה. תרגום: "תבליתם" מלשון הבל ותפל. הפסוק אומר שה' עתיד לעשות דין בגויים עושי מעשי תפלות.

[83] רש"י. רד"ק: למרות שהיו שני מלכי מדין שנהרגו, הנביא הזכיר רק אחד מהם משום שהסיפור עצמו היה כבר ידוע והנביא רצה לקצר בפרטים. כמו כן הדגיש ששוט מכה חזק יותר משבט, ולכן המכה שבה יוכה אשור תהיה חזקה יותר מהמכה שבה הם הכו את ישראל.

[84] רש"י.

[85] רש"י.

[86] תרגום.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] רד"ק. תרגום: חזקיה נקרא בפסוק "שמן" כיוון שהיה ראוי להימשח בשמן המשחה (אלא שלא מושחים מלך בן מלך) והוא עתיד להכניע את אשור. בפירוש יין הטוב על התרגום כתב שכוונת התרגום לומר שסנחריב ינוצח על ידי המשיח, אבל לא ייתכן לומר שהכוונה במקומו של מלך המשיח לעתיד לבא, אלא לחזקיה וכפי שכתבנו. רש"י: חזקיה היה נוח לדורו כשמן ולכן הוא נמשל לשמן בפסוק. בשם חז"ל כתב שהכוונה לשמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי המדרש וחזקיה עודדם ללמוד תורה, ובזכות זה ניצלה ממלכת יהודה. הגר"א הסביר שמי שנותן עליו עול תורה, מעבירים ממנו עול דרך ארץ. מהר"י קרא: השמן שהיו שמים על צוואר הבהמה כדי למנוע את החיכוך כם העול, היא שתשחית את העול.

[90] רש"י. בפסוק לא' הביא את מדרש חז"ל שהיו עשר מסעות של בריחה והכתוב מונה את המקומות שאליהם ברחו, ואין מדובר על שמות ערים שסנחריב תקף או עבר דרכם. הגר"א: הכתוב מונה את עשרת המקומות שבהם עבר שאול המלך. עית הוא הגלגל שם שאול לא קיים את מצוות הנביא לחכות לו, ומשם התחילה הגלות.

[91] רש"י. רד"ק: חלק מהערים האלה לא הוזכרו בספר יהושע כיוון שלחלק מהערים יש שתי שמות.

[92] רד"ק. תרגום: במכמש מינה סנחריב את מפקדי הצבא שלו.

[93] תרגום.

[94] מצודות.

[95] רד"ק. תרגום: תושבי הרמה נשברו מפני חיילי אשור.

[96] רד"ק. בעניין זיהוי גבעת שאול כתב שייתכן שהכוונה לגבעת בנימין המוזכרת בספר שמואל, ונקראה על שמו של שאול משום שהוא היה מלך משבט בנימין, או משום שהוא בנה שם ארמון לשבת שם. אפשרות שנייה לזיהוי הוא שמדובר על גבעה שונה מגבעת בנימין. שאול בנה גבעה זו ולכן היא נקראה על שמו.

[97] תרגום. אבן עזרא העלה אפשרות שבת גלים נקראת כך כמו "בת ציון", דהיינו ששם המקום הוא גלים. הגר"א: הכתוב מונה ארבע גלויות. בת גלים היא הגלות הראשונה שבה עדיין היו את חמשת הדברים שהיו חסרים בבית המקדש השני. לישה – הגלות השניה שהיו עדיין גיבורים קיימים כמו מרדכי ואסתר. עניה – גלות ראמולוס (יוון) שאז כבר לא הייתה יותר נבואה.

[98] רש"י.

[99] מצודות. רד"ק: רק בערי מואב ישנה עיר שנקראת בשם זה, אבל כפי שכתב לעיל, יש ערים עם שני שמות, וכנראה שכך גם כאן, מדובר על עיר מוכרת בישראל שהיה לה שם נוסף "מדמנה". כמו כן כתב שייתכן שמדובר על עיר מדמנה שהוזכה בספר יהושע, למרות שהניקוד שונה. תרגום: לפי שיטתו שברוב המקומות שהוזכרו, יושבי המקום נשברו, אלא שהנביא אומר את הדברים במילים שונות. הגר"א:: ענתות ומדמנה הם כנגד אבנר ועשהאל ששתקו כאשר דואג הלשין ולכן הם נענשו ונהרגו.

[100] רד"ק. אבן עזרא: הוסיף פירוש שייתכן שגבים איננו שם מקום, אלא שהכוונה לבורות. כמו כן הסביר שהמילה "העיזו" פירושו הבריחו, ולא כפירוש רד"ק שפירש את המילה מלשון לכנס ולאסוף. הגר"א: הכוונה לבעלי לשון הרע, דואג והזיפים.

[101] רד"ק. בשם אביו כתב שהבורחים מפני סנחריב עוד עתידים לחזור לנוב. רש"י: האיצטגנינים של סנחריב אמרו לו שאם הוא יספיק להגיע לנוב באותו יום, הוא יצליח לכבוש את ירושלים. כאשר הוא הגיע לנוב וראה משם את ירושלים, הוא התפלא על קוטנה של העיר והוא אמר שהוא איננו זקוק לעצת איצטגניניו כדי לכבוש עיר כל כך קטנה וחלשה. תרגום: הביא את המדרש שסנחריב לקח איתו ארבעים אלף קרונות זהב שבני מלכים עליהם קשורים כתרים ישבו בהם, וכן לקח איתו מאתיים אלף אוחזי חרבות, ומאתיים ושישים אלף חיילים יורי חיצים, ומאה אלף חיילים שירוצו לפניו. אורך מחנה אשור היה ארבע מאות פרסה, ואורך צוואר סוסיו היה ארבעים פרסה, וסך כל חייליו היה מאתיים שישים אלף ריבוא חסר אחד. כך גם באו על אברהם אבינו כאשר השליכו אותו לתוך האש הבוערת, וכך גם עתידים לבוא במלחמת גוג ומגוג. כאשר המחנה הראשון עבר בירדן, החיילים שתו את המים משם. כאשר המחנה השני עבר בירדן, דלו את עקבות הסוסים ושתו מים. כאשר המחנה השלישי עבר בירדן, חפרו בורות ושתו מים. הגר"א:הכוונה להשמדת העיר נוב על ידי דואג. בסיכום דבריו כתב שמוזכרים כאן עשר מסעות של סנחריב וכנגדם עשר גלויות גלתה הסנהדרין והשכינה, וגם סנחריב ביקש לעקור עשר דרגות בישראל: מלכים, צדיקים וכו'. ולולי עמלק לא היה סנחריב.

[102] רד"ק.

[103] רד"ק. הגר"א מפרש שבת ציון היינו קדש הקדשים וגבעת ירושלים היא העזרה. לפי הסברו, סנחריב התכוון לתקוף את בית המקדש ומטרת התקיפה לא הייתה העיר עצמה.

[104] מצודות. רד"ק: "מערצה" מלשון יד חזקה.

[105] רד"ק. מצודות: הכוונה לגיבורים.

[106] תרגום. הגר"א: הגבוהים הם אלה שמגביהים את עצמם, לעומת רמי הקומה שהם בעצמם גבוהים. הגבוהים הם מלכי פרס ומדי, רמי הקומה הכוונה לנבוכנצר.

[107] רד"ק. תרגום: הברזל הוא תיאור לחיילים של סנחריב שהיו גיבורים על ידי כלי ברזל, ולא כפירוש הרד"ק שהוא תיאור לצורת הריגתם על ידי ה'.

[108] רד"ק. לפי פירושו, הצלע הקודמת מדברת על החיילים החשובים וצלע זו מדברת על שאר הצבא. מצודות פירש שיש בשתי הצלעות כפילות, והכוונה לכלל החיילים. רש"י פירש שייתכן לומר שהאדיר הוא חזקיה, ובזכות חזקיה שהוא המושל על ישראל, יפלו חיילי אשור.