ישעיהו פרק כ

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק כ'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם אב תשע"ט

ישעיהו פרק כ

(א) בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה באותה שנה שבא תרתן אל העיר אשדוד (והיא השנה הארבע עשרה למלכות חזקיה),[1] בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר כאשר סנחריב מלך אשור שלח אותו לכבוש ארצות נוספות,[2] וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ תרתן נלחם באשדוד וכבש אותה[3]: (ב) בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ בתקופה זו (של כיבוש אשדוד) ה' ניבא את ישעיהו בן אמוץ,[4] לֵאמֹר כך אמר ה' לישיעהו בדברי הנבואה:[5] לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ עליך ללכת ולהתיר את השק מעליך. ישעיהו היה לבוש רק בשק, היות והוא התאבל על גלות עשרת השבטים, וה' אמר לו שעליו להתיר את השק וללכת ערום,[6] וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶיךָ ועליך לחלוץ מעל רגליך את הנעליים וללכת יחף,[7] וַיַּעַשׂ כֵּן ישעיהו עשה כפי שה' ציווה אותו (ראה הערה),[8] הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף והוא הלך בעודו ערום ויחף[9]: (ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' אמר אל ישעיהו:[10] כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים ההליכה של ישעיהו עבדי לאורך שלוש שנים כשהוא ערום ויחף,[11] אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ הוא עצמו אות ומופת שמצרים וכוש ילכו מארצם ויגלו[12]: (ד) כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף כשם שהנביא ישעיהו הלך ערום ויחף, כך ינהיג מלך אשור את האנשים שהוא לקח בשבי מממלכת ממצרים ואת האנשים שהוא הגלה מממלכת כוש – הן הצעירים והן המבוגרים ילכו ערומים ויחפים,[13] וַחֲשׂוּפַי שֵׁת וכך האחוריים שלהם יהיה מגולה,[14] עֶרְוַת מִצְרָיִם וזו תהיה הגנות של מצרים[15]: (ה) וְחַתּוּ וָבֹשׁוּ וחלק מתושבי ממלכת יהודה ישברו ויתביישו (כפי שיבואר מיד),[16] מִכּוּשׁ מַבָּטָם וּמִן מִצְרַיִם תִּפְאַרְתָּם (חלק מעם ישראל ישבר ויתבייש) היות ומבטם היה כלפי כוש והם התפארו במצרים שיצילו אותם. כאשר אשור תפקה את ממלכת כוש, חשבו חלק מתושבי ממלכת יהודה שהם יינצלו מאשור משתי סיבות: גם מפני שחיילי מלך אשור יסתבכו במלחמה נגד כוש וגם מפני שהמצרים יעזרו להם. לאחר מפלת כוש, תושבי ממלכת יהודה יראו שהם יכולים לסמוך רק על ה'[17]: (ו) וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה בַּיּוֹם הַהוּא ותושבי ארץ ישראל יאמרו באותו הזמן. ארץ ישראל נקראה בלשון הנביא "אי" משום שהיא יושבת סמוך לים,[18] הִנֵּה כֹה מַבָּטֵנוּ זה מה שקרה לארצות שהבטנו אליהם לעזרה (הם נפלו בידי מלך אשור),[19] אֲשֶׁר נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר שרחנו לשם כדי שנקבל עזרה וכדי שנוכל להינצל מפני מלך אשור,[20] וְאֵיךְ נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ ואיך נוכל להציל את עצמינו (הרי אותן ארצות לא הצליחו להציל את עצמן)[21]:

 

[1] רד"ק.

[2] רד"ק והביא את מדרש חז"ל שלסנרחיב היו שמונה שמות. אבן עזרא: יתכן שסרגון איננו סנחריב, אלא מלך אחר, והעיר אשדוד הייתה תחת שלטון פלשתים.

[3] תרגום.

[4] תרגום.

[5] על פי הגר"א בפירושו ליהושע א,א. ראה מאמרינו באוצר מפרשי התנ"ך לספר שמות, אוצר המאמרים, שם הרחבנו בביאור המילה "לאמר" במקרא.

[6] רד"ק. רש"י: לא יתכן לפרש שהכוונה לחלוץ את השק, שהרי ה' לא ציווה עליו מלכתחילה ללבוש אותו. הכוונה היא שה' ציווה אותו ללבוש שק הדוק על בשרו.

[7] רד"ק.

[8] רד"ק. הרד"ק כתב שאין הכוונה שישעיהו הלך ממש ערום, אלא שבמשך שלוש שנים הוא ראה במראה הנבואה שהוא הולך ערום.

[9] רד"ק. רש"י: הכוונה איננה שהוא הלך ערום ממש, שהרי הכוונה היא שה' ציווה אותו ללבוש שק. אלא נחשב הדבר כאילו שישעיהו הלך ערום משום שהוא הלך בבגדים קרועים.

[10] רד"ק ולפירושו, גם אמירה זו הייתה במראה הנבואה.

[11] רד"ק. לפי פירושו, ישעיהו עצמו הלך ערום ויחף במשך שלוש שנים. בפירושו לפסוק א' כתב פירוש נוסף, שהכוונה היא שנבואה זו נאמרה שלוש שנים לפני שמלך אשור עלה לכבוש את ירושלים, והכוונה בשלוש שנים היא שנבואה זו תתקיים בעוד שלוש שנים. לפי פירוש זה, תרתן כבש את אשדוד שלוש שנים לפם לפני מפלתו של סנחריב.

יתכן מאוד שדברי חז"ל המזהים את סרגון כסנחריב תלויים בשני הפירושים. לפי הפירוש שנבואה זו נאמרה שלוש שנים לפני עליית סנרחיב על ירושלים, מוכרחים לומר שסרגון הוא סנרחיב, שהרי שלוש שנים לפני שסנחריב עלה על ירושלים הוא היה המולך באשור. לפי הפירוש שישעיהו הלך ערום במשך שלוש שנים, אין הכרח לומר שסרגון הוא סנחריב, שהרי אין תיארוך מדויק של נבואה זו.

[12] רד"ק.

[13] מצודות.

[14] רד"ק.

[15] אבן עזרא בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שגם הערווה תהיה מגולה. רד"ק: הכוונה איננה רק למצרים, שהרי הפסוק מדבר גם על ממלכת כוש, אלא שעיקר הגנות הוא על המצרים. רש"י: הגנאי הזה בא למצרים ולכוש על כך שחם אביהם לא כיסה את נח.

[16] רד"ק. כמו כן הסביר שפסוק זה נאמר לאחר גלות עשרת השבטים.

[17] רד"ק.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק.

[20] תרגום.

[21] תרגום.