ישעיהו פרק לב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר ישעיהו פרק לב. הביאור הראשוני של הפרק הסתיים ביארצייט ה-14 לסבי זצ"ל.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כ"א אב תש"פ

ישעיהו פרק לב

(א) הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ בעתיד יהיה מלך שימלוך לשם השלטת הצדק. הכוונה לחזקיהו מלך יהודה,[1] וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ ושריו יתמנו לשררתם כדי לעשות משפט צדק[2]: (ב) וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם חזקיה המלך יהיה כמו מחבור מפני הרוח ומקום סתר מפני זרם. חזקיה יגן על בני דורו מפני מלך אשור כמו שמחסה מגן על בני אדם מפני הרוח והגשם,[3] כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן חזקיה יהיה כמו נחל מים שנמצא במדבר,[4] כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה וכמו סלע גדול שמשמש לצל במקום שגלוי לשמש[5]: (ג) וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים עיני הרואים לא יהיו מוסרים מראיית דבר ה'. בניגוד למצב שהיה עד עתה, שהעם לא רצה לשמוע את דבר ה', בתקופת חזקיה יהיה צמא גדול בעם לשמוע את דבר ה',[6] וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה והאוזניים של השומעים יקשיבו לדבר ה'[7]: (ד) וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת הלבבות של האנשים שהיו ממהרים לעשות את הרע, וליבם היה סתום עד עתה – יבינו שצריך לעבוד את ה',[8] וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת ומי שעד עתה דיבר אל העם בלשון עילגת ומגומגמת – ידבר עכשיו בלשון צחה וברורה. הכוונה לנביאי האמת, שהעם היה מלגלגל על אופן דיבורם (ובכך היו נמנעים מקבלת תוכחתם), ובתקופת חזקיה, העם יתחיל לקבל את דברי הנביא[9]: (ה) לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב בתקופתו של חזקיה, לא יתחנפו לרשעים, ולא יקראו להם "נדיבים"[10] וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ ועל מי שהוא "כילי", אדם שנותן רק את מה שהוא צריך (מצבו טוב יותר מהנבל), לא ייאמר שהוא ותרן בממון שלו (יותר מהנדיב)[11]: (ו) כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר שהרי הנבל ידבר דברי נבלה (ולכן לא צריך לשבח אותו),[12] וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן ובלב הוא רק ירצה לעשות מעשי רשע,[13] לַעֲשׂוֹת חֹנֶף וּלְדַבֵּר אֶל יְקֹוָק תּוֹעָה הנבל ירצה לעשות רק דברי חנופה ולדבר על ה' דברים שאינם נכונים. הנבל יטען שה' איננו יודע מה קורה בעולם, ולכן מותר לו לגנוב ולגזול,[14] לְהָרִיק נֶפֶשׁ רָעֵב ולכן הנבל יריק את נפשו של האדם הרעב, הוא ייקח מהאדם הרעב את האוכל שלו, ובכך ייחשב כאילו הוא רוקן את נפשו, כיוון שהעני עלול למות ברעב,[15] וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר והוא ייקח את המשקה של האדם הצמא[16]: (ז) וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים וה"כילי" (שנמצא במדרגה נמוכה מהנבל) – יש לו מידות רעות,[17] הוּא זִמּוֹת יָעָץ לְחַבֵּל עֲנִיִּים בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר הוא חושב מחשבות רעות, איך לשקר לעניים ולהוציא מהם כסף,[18] וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט כמו כן הוא חושב איך לחייב את האביונים במשפט[19]: (ח) וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ ואילו הנדיב יועץ עצות של נדיבות, של נתינה, ואם כן לא ניתן לקרוא לרשעים "נדיבים",[20] וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם ובזכות הנדיבות, הוא יעלה למעלה גדולה[21]: (ט) נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת מדינות  יהודה היושבות בשלווה,[22] קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי תזדרזו ותשמעו את קולי, תקשיבו לדברי נבואתי,[23] בָּנוֹת בֹּטְחוֹת הערים שיושבות מסביב לעיר ירושלים שיושבות בבטחה,[24] הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי תאזינו לדברי נבואתי. הנביא פונה אל תושבי ממלכת יהודה שהיו בטוחים שלא תבוא עליהם פורענות ומבקש מהם להקשיב לדבריו[25]: (י) יָמִים עַל שָׁנָה (הפורענות תבוא) שנה אחרי שנה, הפורענות לא תהיה חד פעמית,[26] תִּרְגַּזְנָה בֹּטְחוֹת הנשים הבוטחות יהיו בחרדה (בגלל הפורענות),[27] כִּי כָּלָה בָצִיר היות ובכל השנים האלה, האויב ישחית את הבציר, האויב ישחית את כל גידולי הקרקע,[28] אֹסֶף בְּלִי יָבוֹא ואסיפת התבואה לא תבוא, האויב ישחית גם את התבואה[29]: (יא) חִרְדוּ שַׁאֲנַנּוֹת הערים השאננות! עליכן להישבר,[30] רְגָזָה בֹּטְחוֹת הערים הבוטחות! עליכן להזדעזע,[31] פְּשֹׁטָה וְעֹרָה אתם כביכול תתפשטו ותהיו ערומות, האויב ייקח מכן את הכל,[32] וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם ויהיה לכן רק חגורה על המותניים[33]: (יב) עַל שָׁדַיִם סֹפְדִים כל הנשים יספידו את ממלכת יהודה שיושחת על ידי האויב,[34] עַל שְׂדֵי חֶמֶד ההספד יהיה על איבוד השדות שהיו חמדתם של תושבי ממלכת יהודה,[35] עַל גֶּפֶן פֹּרִיָּה וכן יהיה ההספד על איבוד הגפנים שהיו מוציאים פירות רבים[36]: (יג) עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּעֲלֶה וכן יספידו את אדמת ארץ ישראל, האדמה ששייכת לעם ישראל, שתעלה קוצים וגידולי קרקע שאינם טובים שנקראים "שמיר" במקום את גידולי הקרקע הרגילים,[37] כִּי עַל כָּל בָּתֵי מָשׂוֹשׂ קִרְיָה עַלִּיזָה וכן יהיה ההספד על כל הבתים שבממלכת יהודה שהיו שמחים בהם ועל כל הערים שהיום הן עליזות והן עתידות להיחרב[38]: (יד) כִּי אַרְמוֹן נֻטָּשׁ שהרי הערים שבממלכת יהודה עתידים להיעזב,[39] הֲמוֹן עִיר עֻזָּב והמון העם שנמצאים בערים אלו, יהיו נעזבים ונטושים,[40] עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת עַד עוֹלָם המצודות והמבצרים יהיו שוממים ולכן במשך זמן רב יגורו בהם חיות שבדרך כלל חיות במערות,[41] מְשׂוֹשׂ פְּרָאִים מִרְעֵה עֲדָרִים (המבצרים יהפכו למקום) שבו חיות הפרא שמחות להסתובב שם ועדרי הצאן ייצאו שם למרעה[42]: (טו) עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם כל הפורענויות האלו יקרו לנו, עד שה' יתרצה ממקום שכינתו, ויביא לנו הצלה,[43] וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל ואז המקום שהיה מדבר בשעת הפורענות, יהפוך להיות כרמל – מקום שגדל בו תבואה ועצי פרי,[44] וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב ומקום שהיה כרמל בשעת הפורענות, ישתבח ויהיו בו הרבה יותר עצים ממה שהיה שם בשעת הפורענות[45]: (טז) וְשָׁכַן בַּמִּדְבָּר מִשְׁפָּט ובמדבר יישבו אנשים שישפטו וידונו,[46] וּצְדָקָה בַּכַּרְמֶל תֵּשֵׁב ובכרמל יישבו אנשים שיעשו צדקה[47]: (יז) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם ובזכות מעשי הצדקה, יהיה לתושבי ממלכת יהודה שלום,[48] וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם ובזכות מעשי הצדקה, יהיה לתושבי ירושלים שרט והם יוכלו לשבת בבטח למשך תקופה ארוכה מאוד[49]: (יח) וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם והעם שלי, העם ביהודה, יישב ויגור בשלום,[50] וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים והוא ישכון בבטחה,[51] וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת (וכן יישב עמי) בערים שלוות[52]: (יט) וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר וגם כאשר ירד ברד, הברד לא יזיק לאנשים, היות והוא ייפול ביערות,[53] וּבַשִּׁפְלָה תִּשְׁפַּל הָעִיר ותושבי העיר ירושלים יוכלו לבנות את בתיהם במקומות שפלים ונמוכים, ובכל זאת הם יהיו מוגנים. זאת בניגוד למצב שהיה עד עתה שהם היו צריכים לבנות את בתיהם במקומות גבוהים כדי להתגונן מפני האויב[54]: (כ) אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם וגם תהיה לכם הצלחה גדולה – בכל מקום שאתם תזרעו, אתם תמצאו מים שיגדלו את גידולי הקרקע שלכם,[55] מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר ואתם תוכלו לשלוח את השוורים ואת החמורים לרעות בשדות שלכם (כיוון שיהיה שפע גדול מאוד)[56]:

 

[1] רד"ק וכתב שהפסוק היה יכול להיות מובן גם בלי האות ל' שבמילה "ולשרים". רש"י: הניא מדבר על אחז שהיה רשע, ואומר שהמלך הומלך במטרה לעשות צדקה, אך אחז לא נוהג כך.

[2] רד"ק. רש"י: המלך אמור למלוך על שרים ישרים. תרגום: הצדיקים יתמנו כדי להביא פורענות על הרשעים.

[3] רד"ק. תרגום: מדובר על הצדיקים שמתחבאים מפני הרשעים, ובעתיד הם ישובו ויגדלו. אבן עזרא: פירש שהאיש המוזכר בפסוק מוסב על כל אחד משרי חזקיהו, או שמדובר על חזקיהו עצמו.

[4] רד"ק. רש"י: הנביא אומר שעשרת השבטים יבטחו בחזקיה. תרגום: תלמודם של הצדיקים יתקבל על הציבור כמו נחלי מים במדבר וכו'.

[5] רד"ק.

[6] רד"ק. תרגום: העיניים של הצדיקים לא יהיו סתומים יותר.

[7] רד"ק.

[8] רד"ק.

[9] רד"ק. מהר"י קרא: הכוונה בעילגים איננה לנביאים, אלא לעם שהיה אומר דברי לעג על הנביאים, ועתה הוא יקבל את דבריהם.

[10] רד"ק והסביר את ההבדל בין נדיב, שהוא נותן הכל בעין טובה, לבין נבל שנותן רק את מה שהוא מוכרח ורק בעין רעה. אבן עזרא: הנבל הוא אדם שמראה את עצמו כאילו הוא עני.

[11] רד"ק. רש"י: הכילי הוא רמאי, ולא ייאמר עליו שהוא אדון או גביר שכולם פונים אליו. אבן עזרא הוסיף פירוש על דרך הדרש, שהכוונה לאדם שאומר "שלי שלי".

[12] רד"ק.

[13] רד"ק. רש"י: בלב הוא יאסוף מחשבות אוון.

[14] רד"ק. מהר"י קרא: "חנף" מלשון מעשה רשעות.

[15] רד"ק.

[16] רד"ק.

[17] רד"ק. אבן עזרא: מדובר על הכלים של המשפט.

[18] רד"ק.

[19] רד"ק. רש"י: למילה "משפט" יש שלוש משמעויות, כל אחד מהם שלב אחר של המשפט. א. תחילת המשפט. ב. גמר הדין. ג. ביצוע גזר הדין. בפסוק מדבר על תחילת הדין, כאשר העני מתחיל לומר את טענותיו, והכילי חושב איך להכשילו.

[20] מצודות. אבן עזרא: מדובר על השרים של חזקיה.

[21] רד"ק.

[22] רד"ק.

[23] מצודות.

[24] אבן עזרא והסביר שעיר הבירה היא כמו האם, והערים מסביב נחשבות כמו הבנות שלה.

[25] רד"ק.

[26] רד"ק.

[27] תרגום.

[28] רד"ק.

[29] רד"ק והתלבט אם הנבואה נאמרה על חורבן כל ארץ ישראל, חורבן בית המקדש בימי צדקיה מלך יהודה, חורבן בית המקדש השני, או חורבן שומרון. מצודות: פירש גם צלע זו על הענבים, והאוסף הינם הענבים שכבר הגיע שעתם להיאסף, ובמקום זאת האויב ייקח אותם.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] רש"י.

[33] רש"י.

[34] אבן עזרא. רד"ק: הכוונה שההספד יהיה על הצטמקות השדיים בעקבות הרעב. רש"י: מדובר על אופן ההספד, שהנשים יכו על שדיהן.

[35] רד"ק.

[36] רד"ק. רש"י הביא בסוף דבריו את מדרש חז"ל שהשדים פירושו על חכמי ישראל שהיו כביכול מניקים לעם ישראל את חכמתם, על עיר חמדתם שתיחרש כשדה ועל עם ישראל שנקרא גפן פוריה.

[37] רד"ק והסביר שבפסוק חסרה האות ו' וכאילו כתוב "קוץ ושמיר". תרגום: השמיר הוא החיות שיהרסו את השדות.

[38] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה שהקוצים יגדלו גם על הבתים ובערים. מהר"י קרא: הגזירה נגזרה על הבתים שהם עכשיו משוש והערים שהן עכשיו עליזות.

[39] רד"ק לפי אחד מפירושיו בפסוק י', שם הביא פירושים נוספים לצלע זו, והדבר תלוי לגבי הזמן שעליו נאמרה הנבואה. באפשרויות הנוספות שכתב, יתכן שהכוונה לחורבן בית המקדש הראשון, או השני, או לחורבן שומרון בימי הושע בן אלה. בפנים ביארנו שהנבואה נאמרה על תקופתו של חזקיה, משום שהנבואות האחרות בפרקים הסמוכים עוסקים בתקופה זו גם כן.

[40] מצודות. מהר"י קרא: העיר שהיו עולים אליה רבים מבני ישראל כשהיו עולים לרגל.

[41] רד"ק.

[42] רד"ק. תרגום: נאמן לפירושו שמדבר על בית המקדש, וכתב שהנביא אומר שהמקום שעכשיו גורם לשמחה למלכים רבים (בית המקדש), יהפוך להיות מקום שיהיו בו חיילי האויב. רש"י: פירש שהפסוק עוסק בבית המקדש, והפראים והעדרים פירושם לישמעאל ואדום.

[43] תרגום.

[44] רד"ק.

[45] רד"ק. רש"י: הכוונה שיהפוך להיות ערים רבות, כשם שביער יש עצים רבים.

[46] תרגום. רש"י: הכוונה לירושלים שהיא כמו משפט. אבן עזרא: הכוונה שה' יעשה משפט באותם שיושבים במדבר.

[47] תרגום. רש"י: הכוונה לארץ ישראל שבאותם ימים תהיה כמו הכרמל.

[48] רד"ק. תרגום: עושי מעשי הצדקה ישכנו בשלום.

[49] רד"ק.

[50] רד"ק.

[51] רד"ק.

[52] תרגום. מצודות הסביר את החזרה המשולשת על אותו עניין, כדי להדגיש את גודל השלום.

[53] רד"ק. רש"י: ה' ימטיר ברד על הערים של שונאי ישראל שיושבים בערים מלאות כמו שהיער מלא בעצים. פירושו דומה לתרגום.

[54] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שכאשר המילה "השפלה" תוזכר לגבי ירושלים, ההקשר לא יהיה מעלתה של העיר, היות והיא כבר לא תושפל יותר, אלא ההקשר יהיה הקשר טופוגרפי. לכאורה קשה על פירוש זה מדברי חז"ל שאמרו שירושלים גבוהה מכל הארצות. רש"י: ההשפלה שעברה ירושלים, תהיה עכשיו ההשפלה של אויביה, ובעיקר אדום.

[55] רד"ק. תרגום: הנביא ממשיל את השכר שיינתן לצדיקים על מעשיהם הטובים, לגידולי קרקע שגדלים על המים. הנביא מתאר את השכר הגדול שיהיה לצדיקים.

[56] רד"ק. תרגום: הצדיקים דומים למי ששולח את השוורים לדוש ולאחר מכן לאסוף את גידולי הקרקע על ידי החמורים.