מלכים א פרק א

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים פרק א'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כב' אדר תשע"ח

מלכים א פרק א  

(א) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים דוד המלך הזדקן בזמנו, כלומר: הזיקנה לא קפצה עליו לפתע,[1] וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים משרתיו של דוד כיסו אותו בבגדים (וכך הם ניסו לחמם אותו),[2] וְלֹא יִחַם לוֹ ולמרות שדוד כוסה בבגדים על ידי משרתיו, הוא (דוד) עדיין לא התחמם[3]: (ב) וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו עבדיו של דוד ניסו לפתור את הבעיה שכל הזמן היה קר לדוד, ולכן הם אמרו לו:[4] יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה (עבדיו של דוד אמרו לו) אדוני המלך! אנשיך יחפשו נערה שלא התחתנה,[5] וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הנערה הבתולה תשב בבית המלך להיות מוכנה לו,[6] וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת הנערה תחמם את המלך,[7] וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ הנערה תשכב אצלך,[8] וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ ועל ידי כך אדוני המלך, אתה תתחמם[9]: (ג) וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל עבדיו של דוד חיפשו נערה יפה בכל גבולות ממלכת ישראל,[10] וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית עבדיו של דוד מצאו את אבישג השונמית (שהייתה נערה יפה) מהעיר "שונם",[11] וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ עבדיו של דוד הביאו את אבישג אל דוד[12]: (ד) וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד אבישג הנערה הייתה מאוד יפה,[13] וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ אבישג שירתה את דוד המלך על ידי שהיא חיממה אותו,[14] וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ דוד המלך לא התחתן עם אבישג[15]: (ה) וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ אדוניה שהיה הבן של חגית (אחת מנשותיו של דוד) התרברב ואמר: "אני ראוי למלוך אחרי דוד אָבִי",[16] וַיַּעַשׂ לוֹ אדוניה נהג בשלושה גינוני מלכות וכך הוא רצה שכולם יראו שהוא ימלוך אחרי דוד: 1) רֶכֶב מרכבות (כדרכם של מלכים לרכב על מרכבות מכובדות),[17] 2) וּפָרָשִׁים סוסים (כדרכם של מלכים לרכב על סוסים מובחרים),[18] 3) וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו וגם חמישים אנשים היו רצים לפני מרכבתו של אדוניה, כמנהג המלכים[19]: (ו) הנביא מונה שלש סיבות לכך שאדוניה חשב שהוא ימלוך אחרי דוד: 1) וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ גם כשאדוניה עשה מעשה שאסור לעשותו, דוד אף פעם לא העיר לו על כך, וכתוצאה מכך אדוניה חשב שכל מעשה שהוא יעשה יהיה רצוי לפני אביו, וממילא הוא חשב שדוד ייתן לו למלוך אחריו,[20] 2) וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד אדוניה גם היה אדם מאוד יפה תואר, אדם מאוד יפה, ויופיו גרם לו להתגאות ולחשוב שהוא ראוי למלכות,[21] 3) וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם אדוניה גם היה הבן השני של דוד. לאחר שאבשלום נהרג, חשב אדוניה שהוא הבן הגדול של דוד, ולכן הוא זה שראוי למלוך[22]: (ז) וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אדוניה דיבר עם יואב בן צרויה ואביתר הכהן שיצטרפו אליו למרד. הסיבה שאדוניה פנה אליהם היא משום שהם ידעו שדוד כועס עליהם (יואב בגלל שהרג את אבנר, את אבשלום ואת עמשא, ואילו אביתר סולק על ידי דוד מלשמש ככהן גדול) וממילא היה ברור לאדוניה שהם יצטרפו אליו למרד, כדי שאם המרד יצליח, הם ימצאו חן בעיניו,[23] וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה יואב ואביתר עזרו לאדוניה במרד[24]: (ח) וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי צדוק הכהן, בניהו בן יהוידע, נתן הנביא, ושמעי בן גירא,[25] וְרֵעִי ואדם בשם חוּשַׁי, שהיה חברו של דוד,[26] וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד והגיבורים של דוד שהוזכרו בסוף ספר שמואל,[27] לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ (צדוק הכהן, בניהו בן יהוידע, נתן הנביא, שמעי, חושי והגיבורים) לא היו בעצת אדוניה למרוד בדוד[28]: (ט) וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ אדוניה שחט את בעלי החיים הבאים במהלך טקס המלכתו למלך:[29] 1) צֹאן כבשים,  2) וּבָקָר שוורים, 3) וּמְרִיא סוג מסויים של שור מפוטם,[30] עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת (אדוניה שחט את הבהמות) סמוך למקום שנקרא "אבן הזוחלת",[31] אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל אבן הזוחלת נמצאת ליד מעיין שנקרא "עין כובס", שם היו מכבסים את הבגדים,[32]  וַיִּקְרָא אֶת[33] כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ אדוניה הזמין לטקס הכתרתו את כל אחיו שהיו בניו של דוד,[34] וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וכן הזמין אדוניה לטקס הכתרתו חלק מאנשי יהודה ששימשו כעבדיו של דוד ורצו בהצלחת המרד[35]: (י) וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא אדוניה לא הזמין לטקס הכתרתו את נתן הנביא, את בניהו, את גיבוריו של דוד, וכן את שלמה אחיו, מכיוון שהוא ידע שהם מתנגדים להכתרתו ושהם רוצים ששלמה ימלוך[36]: (יא) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל בַת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה נתן הנביא אמר לבת שבע שהייתה אם שלמה,[37] לֵאמֹר כך אמר נתן לבת שבע בדבריו:[38] הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית בוודאי שמעת שאדוניה בן חגית המליך את עצמו למלך,[39] וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע ודוד אדוננו לא יודע על מעשיו של אדוניה, וממילא הוא לא הסכים לכך. דוד אמר לבת שבע שאם דוד יידע מה עשה אדוניה, ייתכן שיהיה אפשר למנוע את המרד[40]: (יב) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שאנחנו יודעים שאדוניה מרד והמליך את עצמו, ושהמרד לא היה על דעתו של דוד,[41] לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה בואי ואייעץ לך עכשיו עצה,[42] וּמַלְּטִי אֶת נַפְשֵׁךְ ועל ידי קיום עצתי, את תצילי את עצמך. נתן אמר לבת שבע שאם אדוניה יצליח במרד והוא ימלוך, הוא בוודאי יהרוג אותה (כדי שהיא לא תנסה להמליך את שלמה בנה). לכן, בקיום עצתו ומניעת המלכת אדוניה, היא תציל עצמה,[43] וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה וכן, בכך שתמנעי מאדוניה למלוך, תצילי גם את בנך שלמה, שהרי אדוניה יהרוג גם את שלמה אם המרד יצליח (כדי ששלמה לא ימרוד חזרה באדוניה): (יג) לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד (נתן הנביא ממשיך בדבריו אל בת שבע) תלכי ותיכנסי למלך דוד,[44] וְאָמַרְתְּ אֵלָיו כך תאמרי לדוד המלך: הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ הרי אתה נשבעת לי (לבת שבע), שאני שפחתך, ואמרת לי,[45] לֵאמֹר כך נשבעת אליי בשבועתך:[46] כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי (נשבעת אליי בשבועתך) ששלמה שהוא הבן שלך יהיה מלך על ישראל אחריי,[47] וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי (וכן אמרת לי) ששלמה יישב על כסא המלכות אחריי,[48] וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ אם כן (ששלמה אמור למלוך אחריך), למה אדוניה המליך את עצמו?[49]: (יד) הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ הנה, כשאת עוד תהיי באמצע לדבר עם דוד,[50] וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ (כשאת עוד תדברי עם דוד) אני אבוא אחרייך אל דוד ואשלים את מה שאמרת לו[51]: (טו) וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה בת שבע נכנסה אל החדר שבו היה דוד,[52] וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד דוד היה מאוד זקן וחלש,[53] וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ אבישג חיממה את דוד בזמן שבת שבע באה לפניו: (טז) וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע בת שבע כופפה את ראשה בפני דוד. בימיהם היו נוהגים כך כשהם רצו לכבד את האדם שהם עמדו מולו,[54] וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ בת שבע השתחוותה לפני דוד המלך,[55] וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דוד שאל את בת שבע: מַה לָּךְ (דוד שאל את בת שבע) מדוע באת אליי[56]: (יז) וַתֹּאמֶר לוֹ בת שבע ענתה לדוד: אֲדֹנִי אדוני המלך: אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ אתה נשבעת בשם ה' לשפחתך, נשבעת לי בשם ה' אלוקיך,[57] כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי (אתה נשבעת לי בשם ה') ששלמה בנך ימלוך על ישראל אחריי, ושלמה הוא זה שיישב על כסא המלכות אחריי[58]: (יח) וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ ואילו עכשיו, אדוניה המליך את עצמו למלך (בניגוד לשבועתך), ואתה אדוני המלך אינך יודע על כך דבר[59]: (יט) וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב אדוניה שחט בטקס הכתרתו הרבה בעלי חיים: שוורים, מריא וצאן,[60] וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ אדוניה קרא לכל בני המלך להשתתף בטקס הכתרתו,[61] וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא וכן קרא אדוניה לאביתר הכהן וליואב שר הצבא,[62] וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא אולם אדוניה לא קרא לשלמה להשתתף בטקס הכתרתו. מכך שאדוניה לא קרא לשלמה להשתתף בטקס, סימן שמטרתו למלוך על ישראל. לו לא הייתה מטרתו של אדוניה למלוך על ישראל, הוא היה בוודאי קורא גם לשלמה[63]: (כ) וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ אדוני המלך! עם ישראל מחכים לשמוע את מוצא פיך,[64] לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו עם ישראל מחכה לשמוע ממך שתאמר להם מי ימלוך אחריך. בת שבע אמרה לדוד שלא כל העם מסכים למרד אדוניה, אלא שהם מחכים לשמוע ממנו במי הוא תומך. אם דוד יאמר שהוא תומך בשלמה, העם יקבל את דבריו ולא יצטרף אל המרד[65]: (כא) וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים (אם לא תאמר עכשיו מי ימלוך אחריך) לאחר שאתה, אדוני המלך תמות, אני ושלמה הבן שלי נהיה חסרים את עניין המלוכה, לא נוכל למלוך על ישראל. בת שבע אמרה לדוד שרק אם הוא יתערב ויאמר לעם ששלמה הוא זה שימלוך אחריו, העם לא יימשך אחרי אדוניה וימליך אותו[66]: (כב) וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ כאשר בת שבע הייתה עדיין באמצע לומר את דבריה לדוד,[67] וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא (בעוד בת שבע הייתה באמצע לומר את דבריה לדוד) נתן הנביא הגיע גם הוא אל חצר דוד המלך[68]: (כג) וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ שומרי המלך אמרו למלך,[69] לֵאמֹר כך אמרו שומרי המלך למלך דוד:[70] הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא (שומרי המלך אמרו למלך) הנה מגיע נתן הנביא, וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ נתן הנביא נכנס מהחצר אל תוך בית המלך (ובאותה שעה בת שבע יצאה מלפני המלך),[71] וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה נתן השתחווה לפני דוד המלך באופן שפניו היו על הארץ[72]: (כד) וַיֹּאמֶר נָתָן נתן אמר אל דוד: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי (נתן אמר לדוד) אדוני המלך! האם אמרת שאדוניה ימלוך אחריך, ושאדוניה יישב על כסא מלכותך אחריך[73]: (כה) כִּי יָרַד הַיּוֹם אדוניה ירד היום מהעיר ירושלים אל אבן הזוחלת (אבן הזוחלת הייתה במקום נמוך יותר מהעיר ירושלים),[74] וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב אדוניה שחט הרבה בהמות באבן הזוחלת: שור, מריא וצאן, וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אדוניה קרא לכל בני המלך להשתתף בטקס הכתרתו, וכן לכל שרי הצבא ולאביתר הכהן, וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו המוזמנים לטקס של אדוניה אוכלים ושותים איתו, וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ המוזמנים לטקס הכתרת אדוניה בוודאי אמרו במהלך הטקס "יחי המלך אדוניה"[75]: (כו) וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא ואדוניה לא הזמין גם אותי, את צדוק הכהן, את בניהו בן יהוידע ואת שלמה עבדך להשתתף בטקס הכתרתו[76]: (כז) אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה אם המלכתו של אדוניה היא על פי מצוותך אדוני המלך,[77] וְלֹא הוֹדַעְתָּ אֶת עַבְדְּךָ מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו (אם אדוניה המליך את עצמו על פי ציווי שלך) כיצד ייתכן שלא הודעת לי שאתה ממנה את אדוניה למלך אחריך[78]: (כח) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר דוד ענה לנתן ואמר לעבדיו: קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע (דוד אמר לעבדיו) לפני שאני עונה את תשובתי, תקראו לי לבת שבע. כפי שהסברנו בפסוק כג', בת שבע יצאה מהחדר בזמן שנתן הנביא דיבר עם דוד,[79] וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בת שבע נכנסה אל המלך,[80] וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בת שבע נעמדה לפני דוד המלך[81]: (כט) וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר דוד נשבע ואמר: חַי יְקֹוָק לשון שבועה, דוד אמר שהוא נשבע בשם ה', אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה (אני נשבע בשם ה') שהציל אותי מכל הצרות שפקדו אותי[82]: (ל) כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כמו שנשבעתי לך בעבר בשם ה',[83] לֵאמֹר כך אמרתי בשבועתי,[84] כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי (כשם שנשבעתי לך בעבר בשם ה') ששלמה בנך ימלוך אחריי ויישב על כסא מלכותי במקומי,[85] כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה כך אעשה היום הזה. דוד אמר לבת שבע שכשם שבעבר הוא נשבע בשם ה' שהוא ימליך את שלמה שימלוך לאחר מותו, כך הוא נשבע גם עכשיו שהוא ימליך את שלמה עוד בחייו[86]: (לא) וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ בת שבע כופפה את ראשה לכיוון הקרקע, בת שבע כופפה את ראשה לכיוון מטה,[87] וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ בת שבע השתחוותה לפני המלך, וַתֹּאמֶר כך אמרה בת שבע לדוד בשעת ההשתחוויה פניו: יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם יהי רצון שאתה אדוני המלך דוד תזכה לחיות בעולם הבא[88]: (לב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד דוד ציווה את עבדיו: קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע תקראו לי לצדוק הכהן, נתן הנביא ובניהו בן יהוידע,[89] וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ צדוק, נתן ובניהו נעמדו לפני המלך[90]: (לג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם המלך ציווה את צדוק, נתן ובניהו, קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם תיקחו איתכם את העבדים שלי, ותעשו את הדברים הבאים על מנת להמליך את שלמה:[91] 1) וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי תרכיבו את שלמה על הפרד המלכותי המיוחדת לי (הרכיבה על הפרד הוא סימן למלכות, משום שלהדיוט אסור לרכב על סוסו של המלך),[92] 2) וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן תורידו את שלמה אל מעיין השילוח[93]: (לד) 3) וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל צדוק ונתן ימשכו את שלמה להיות מלך על ישראל, על ידי שהם ייתנו שמן בין ריסי עיניו,[94] 4) וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר (לאחר שתמשחו את שלמה בשמן המשחה) תתקעו בשופר, ועל ידי כך אנשים רבים יידעו ששלמה הומלך,[95] 5) וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה ואתם תאמרו: "יחי המלך שלמה" ותאחלו שמלכותו תצליח[96]: (לה) 6) וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו אתם תלכו אחרי שלמה, כדרך המלכים שעבדיהם הולכים אחרי המלך,[97] 7) וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי שלמה יישב על כסא המלכות שלי וימלוך במקומי עוד בחיי,[98] וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה אני מיניתי את שלמה למשול על ישראל ויהודה[99]: (לו) וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר בניה בן יהוידע ענה לדוד המלך ואמר לו: אָמֵן יהי רצון שכך יתקיימו הדברים (ששלמה ימלוך על ישראל),[100] כֵּן יֹאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ יהי רצון שכך יהיה רצונו של ה' אלוקי המלך, ששלמה ימלוך אחריך[101]: (לז) כַּאֲשֶׁר הָיָה יְקֹוָק עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יִהְיֶה עִם שְׁלֹמֹה (בניהו בן יהוידע ממשיך בדבריו לדוד המלך) אני מאחל שכמו שה' היה בעזרתך אדוני המלך, כך יהיה ה' בעזרתו של שלמה,[102] וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וכן אני מאחל שה' יגדל את מלכותו של שלמה, כך שמלכותו של שלמה תהיה גדולה יותר ממלכותך[103]: (לח) וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע צדוק הכהן, נתן הנביא, ובניהו בן יהוידע ירדו למעיין השילוח, וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי (יחד עם צדוק, נתן ובניהו ירדו גם) חיילי הסיירת של דוד, הקלעים והקשתים,[104] וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן צדוק, נתן ובניהו הרכיבו את שלמה על הפרדה של דוד והוליכו אותו אל מעיין השילוח[105]: (לט) וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן צדוק לקח כלי שנקרא "קרן" שהיה מלא בשמן המשחה,[106] מִן הָאֹהֶל (צדוק לקח את שמן המשחה) מהאוהל בעיר דוד ששם הניח דוד המלך את ארון הברית,[107] וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה צדוק נתן את השמן בין ריסי עיניו של שלמה, ובכך משח אותו למלך,[108] וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר הנוכחים במעמד תקעו בשופר (לא כתוב מי), וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הנוכחים בטקס ההמלכה של שלמה אמרו: "יחי המלך שלמה". העם איחל שתצליח מלכותו של שלמה[109]: (מ) וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו (כפי שציווה דוד המלך) העם עלה אחרי שלמה ממעיין השילוח לירושלים, ובכך הם כיבדו אותו, כדרך המלכים,[110] וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים האנשים שעלו אחרי שלמה ניגנו בחלילים כדי להרבות את השמחה,[111] וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה האנשים שעלו אחרי שלמה היו שמחים מאוד, וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם הנביא כאן מתאר את השמחה הגדולה שהייתה בהמלכת שלמה ומדמה את השמחה הרבה, עד שהארץ כאילו נבקעה מתחת רגלי השמחים[112]: (מא) וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ וְכָל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אדוניה והמוזמנים לטקס המלכתו שמעו את קול השופר שעלה מטקס המלכתו של שלמה,[113] וְהֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹל אדוניהו שמע את קול השופר שעלה מטקס המלכת שלמה בדיוק בשעה שהוא והמוזמנים לטקס המלכתו סיימו לאכול את סעודת ההמלכה,[114] וַיִּשְׁמַע יוֹאָב אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יואב שמע את קול השופר שעלה מטקס המלכתו של שלמה, וַיֹּאמֶר יואב שאל: מַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה  מדוע יש קול המיה בעיר[115]: (מב) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר תוך כדי שיואב שאל מדוע יש קול המיה בעיר, וְהִנֵּה יוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בָּא יונתן בן אביתר בא ונעמד לפני אדוניה. יונתן בן אביתר היה נאמן לאדוניה, אך הוא נשאר בעיר כדי לרגל אחרי מעשיהם של הנאמנים לדוד ושלמה,[116] וַיֹּאמֶר אֲדֹנִיָּהוּ אדוניה אמר ליונתן: בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה גש אליי היות ואתה אדם מעולה, אדם טוב וזריז,[117] וְטוֹב תְּבַשֵּׂר ובוודאי שיש בפיך בשורות טובות. אדוניה אמר ליונתן שהיות והוא אדם טוב וזריז, כנראה שסיבת בואו הייתה למהר ולבשר בשורה טובה[118]: (מג) וַיַּעַן יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לַאֲדֹנִיָּהוּ יונתן ענה ואמר לאדוניה: אֲבָל באתי לבשר את ההיפך ממה שחשבת, באתי לבשר בשורה רעה,[119] אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה (הבשורה היא ש-) דוד המלך אדונינו המליך את שלמה למלך[120]: (מד) וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע דוד המלך שלח עם שלמה את צדוק הכהן, את נתן הנביא ואת בניה בן יהוידע,[121] וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וכן שלח דוד עם שלמה את החיילים המובחרים, הסיירת, הקלעים והקשתים,[122] וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ צדוק, נתן ובניה הרכיבו את שלמה על הפרד של דוד: (מה) וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן צדוק הכהן ונתן הנביא משחו את שלמה למלך במעיין השילוח,[123] וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים האנשים שהיו בטקס הכתרתו של שלמה עלו שמחים ממעיין השילוח לירושלים,[124] וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם הייתה קול המיה בעיר, וזהו הקול ששמעת וששאלת אותי לפשרו[125]: (מו) וְגַם יָשַׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה וכן ישב שלמה המלך על כסא המלכות של דוד לאות שהוא יהיה המלך הבא: (מז) וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד וגם נכנסו עבדיו של דוד לברך את אדונינו דוד (ומכאן שהעם הסכים להמלכתו של שלמה),[126] לֵאמֹר כך אמרו עבדיו של דוד לדוד:[127] יֵיטֵב אֱלֹהִים אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ (כך אמרו עבדיו של דוד לדוד) יהי רצון שה' יעשה ששמו של שלמה יהיה גדול משמך,[128] וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ ויהי רצון שה' יגדל את כסאו של שלמה יותר מהכסא שלך, שהמלכות של שלמה תהיה גדולה יותר ממלכות דוד,[129] וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּב לאחר ששמע את דברי עבדיו, דוד השתחווה לה' בעת ששכב על המיטה[130]: (מח) וְגַם כָּכָה אָמַר הַמֶּלֶךְ ובנוסף לכך אמר דוד:[131] בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתַן הַיּוֹם יֹשֵׁב עַל כִּסְאִי וְעֵינַי רֹאוֹת ברוך ה' אלוקי ישראל שנתן את בני שלמה על כסאי, שהמליך את בני שלמה למלך, ואני זכיתי לראות את ההמלכה[132]: (מט) וַיֶּחֶרְדוּ המוזמנים שאדוניה הזמין לטקס המלכתו התמלאו בחרדה כשהם שמעו שדוד המליך את שלמה למלך,[133] וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ כל המוזמנים שאדוניה הזמין לטקס הכתרתו, קמו והלכו למקומם. המוזמנים לטקס הכתרתו של אדוניה התפזרו כשהם שמעו שדוד המליך את שלמה למלך: (נ) וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה אדוניה פחד משלמה (כיוון שהוא פחד ששלמה יהרוג אותו לאחר נסיון המרד),[134] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ אדוניה הזדרז ללכת ולהחזיק בקרנות המזבח שבמשכן, כיוון שהוא חשב ששלמה יימנע מלהרוג אותו שם, כדי שלא לחלל את קדושת המשכן[135]: (נא) וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה נאמר לשלמה: לֵאמֹר כך נאמר לשלמה:[136] הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה המלך שלמה! אדוניה פחד ממך,[137] וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וכן החזיק אדוניה בקרנות המזבח,[138] לֵאמֹר אדוניה אמר בשעה שהוא אחז בקרנות המזבח:[139] יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב (אדוניה אמר בשעה שאחז בקרנות המזבח) אפסיק לאחוז בקרנות המזבח רק אם שלמה המלך יישבע לי שהוא לא יהרוג אותי עם החרב[140]: (נב) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה שלמה ענה לאנשיו:[141] אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל אם אדוניה יהיה ירא מה', והוא יקיים את כל מה שהמלך יאמר לו לעשות,[142] לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה אף אחת משערותיו של אדוניה לא תיפול לארץ. שלמה אמר שהוא לא יפגע באדוניה אפילו פגיעה קטנה, כל עוד אדוניה יהיה נאמן לו ויהיה ירא את ה',[143] וְאִם רָעָה תִמַּצֵא בוֹ וָמֵת אך אם אדוניה יעשה דבר רע, ואפילו חטא קטן שבדרך כלל לא מענישים עליו עונש מיתה, עונשו יהיה מוות[144]: (נג) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שלמה שלח שליחים, וַיֹּרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ השליחים הורידו את אדוניה מקרנות המזבח, על ידי שהם אמרו לו את דבריו של שלמה,[145] וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אדוניה בא והשתחווה לשלמה, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה לֵךְ לְבֵיתֶךָ שלמה אמר לאדוניה לחזור לביתו. בתחילה אדוניה חשב שכוונתו של שלמה היא שהוא יעמוד לפניו וישרת אותו, אך שלמה אמר לאדוניה לחזור חזרה לביתו[146]:

 

[1] מצודות. רד"ק: מדובר על שנת השבעים לדוד המלך, והכוונה שהזקנה קפצה על דוד בגלל שנלחם הרבה מלחמות. מלבי"ם: מדובר על תיאור סיבה – מה ראה אדוניה למרוד בדוד ומה ההבדל בינו לאבשלום? אבשלום מרד בעוד דוד תפקד במלוא כוחו, והיה בדבר משום מרידה בדוד, ולעומתו אדוניה מרד כאשר לדוד כבר לא היו כוחות להתנגד לו. כך מסביר המלבי"ם מדוע פרק א' לא נכתב בספר שמואל. הנביא רצה לתאר בספר מלכים את מלכותו של שלמה, ובכך שהסביר את זקנותו של דוד ואת מרד אדוניה, הסביר הנביא מדוע היה צריך להמליך את שלמה. כמו"כ הסביר המלבי"ם בפסוק ב' שאדוניה העיז למרוד משום שלאחר שהביאו לפני דוד את אבישג השונמית, דוד היה מבודד משום שאין זה מן הראוי שאנשים ייכנסו אליו בעוד אבישג נמצאת אצלו.

[2] מצודות.

[3] מצודות. רש"י הביא בשם חז"ל שני הסברים לסיבה שלדוד המלך היה קר ושהבגדים לא חיממו אותו: א. משום שביזה את הבגדים בשעה שקרע את כנף מעילו של שאול. ב. משום שדוד הצטנן כשראה את המלאך עומד בירושלים וחרבו שלופה בידו. דוד היה ירא מהמלאך ועקב כך הצטנן (ומהר"י קרא הביא הוכחה למדרש השני מפסוק בדברי הימים). רד"ק: לא היה הבדל בין דוד לסתם אדם זקן. כשאדם מזדקן הוא מתקרר ויותר קשה לחממו. כמו כן אמר על המדרש המסביר את סיבת התקררותו של דוד בכך שהוא ביזה את בגדיו של שאול שהוא דרש רחוק, וכתב שהמדרש השני שהביא רש"י, מסתבר יותר. מלבי"ם: חומו הטבעי של דוד הפסיק וכל מה שהועיל לו היה להרחיק את הקור הבא מבחוץ.

[4] תרגום. מלבי"ם: הרעיון היה שימצאו לו אישה שתחמם אותו בלי שתתעורר אצלו תאוות המשגל, ולכן לא ייעצו לו להתחמם על ידי אחת מנשותיו.

[5] תרגום.

[6] מצודות. תרגום: תשמש לפניו.

[7] מצודות. תרגום: סוכנת פירושה קרובה. רלב"ג: שומרת על אוצרות המלך ולכן יש סיבה טובה שתהיה מזומנת לידו (וכן פירש המלבי"ם), אך רד"ק דחה פירוש זה היות ודוד המלך לא חיפש מישהי שתהיה אחראית על אוצרותיו, וסיים שהפירוש הנכון הוא מועילה, שתהיה למלך תועלת בה.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] מהר"י קרא.

[12] תרגום.

[13] תרגום. מלבי"ם: זוהי הסיבה המרכזית שאדוניה רצה למלוך, כדי שהוא יוכל להתחתן עם אבישג.

[14] מצודות.

[15] רש"י ומצודות, וכתבו שני טעמים בדבר: או בגלל שהבעולה מחממת פחות מהבתולה או בגלל שהיה אסור לדוד המלך להתחתן עם אבישג בגלל שכבר היו לו שמונה עשר נשים. רד"ק:  הסיבה שהנביא הדגיש שדוד לא ידעה היא כדי שנבין מדוע הייתה מותרת לשלמה.

[16] תרגום. מצודות: היה מראה בעצמו נשיאות וכבוד כאילו הוא ימלוך. רד"ק כותב שהסיבה להתרברבות אדוניה היא שהתגאה ביופיו.

[17] מצודות.

[18] עפ"י מהר"י קרא. רלב"ג: יש איסור על מלכי ישראל להרבות סוסים ובכל זאת אדוניה לא נמנע מכך.

[19] מהר"י קרא.

[20] מצודות. רש"י: מכאן שכל המונע מבנו תוכחה, מביאו לידי מיתה. רד"ק (בפסוק ה'): בגלל שדוד לא גער בו אף פעם, אדוניה חשב שהוא הבן האהוב על דוד.

[21] מצודות.

[22] מצודות. רש"י פירש שחגית גידלה את אדוניה באותו תרבות, כמו שמעכה גידלה את אבשלום. רד"ק: ייתכן שדניאל מת ללא שכתבו את עניין מיתתו.

[23] מצודות. רד"ק הסביר שהסיבה היחידה שדוד עדיין לא העביר את יואב מתפקידו הוא שהייתה לו תועלת ביואב על כך שנלחם את מלחמותיו. רלב"ג: לא כותב שאביתר הועבד מתפקידו ככהן גדול, אלא שאביתר ראה שדוד מכבד לאחרונה את צדוק יותר ממנו. מלבי"ם: אדוניה חשב שהמרד שלו יצליח משום שיואב יטה אחריו את הצבא ואביתר יטה אחריו את שאר העם.

[24] תרגום. רד"ק: הכוונה היא שהסיתו את העם שילכו אחרי אדוניה.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] מצודות. רד"ק: צאן ובקר הם מהמרעה בעוד שמריא הם שוורים שפיטמו אותם בבית.

[31] מצודות. רש"י: כתב שני הסברים ל"אבן הזוחלת". א. אבן גדולה שהיו הבחורים מנסים את כוחם בהזזתה (וזוחלת היינו מלשון הזזה). ב. אבן שעומדים עליה וצופים עליה מרחוק (תרגום יונתן תרגם "אבן סכותא" בפירוש זה). רד"ק מסביר שהסיבה שנקרא "אבן הזוחלת" היא משום שהיו מים זוחלים ליד האבן. רלב"ג כתב שאינו יודע מדוע נקרא אבן הזוחלת ופירש שהכוונה היא שהייתה חלקה מאוד, וכך הייתה זזה ממקום למקום.

[32] מצודות.

[33] מלבי"ם: יש הבדל בין "קרא את" לבין "קרא ל...". כאשר כתוב קרא "את" הכוונה היא שהזמין אותו לדבר גדול, ופירוש הדבר הוא שבשעת העצה רצה לקרא קודם כל לבני המלך ולהתייעץ איתם בנושא, ומכאן שתפקידם בקריאה הייתה גדולה יותר משאר העם, להם קרא רק כדי לאכול מהזבח.

[34] תרגום.

[35] מצודות.

[36] רש"י.

[37] רד"ק: הסיבה שדווקא נתן התערב יותר בדבר היא משום שנתן הוא זה שהתנבא ששלמה ימלוך אחרי דוד.

[38] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] תרגום.

[42] תרגום.

[43] מצודות. רש"י: מלטי עצמך מפני המחלוקת. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה שימלטו את עצמם מביזיון כדי שלא יהיו צריכים להיות עבדים לאדוניה.

[44] תרגום.

[45] תרגום.

[46] עפ"י הגר"א בספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[47] תרגום. רד"ק: כאשר מת הבן הראשון של בת שבע, אמרה בת שבע לדוד שאפילו אם יהיה לה בן הגון ממנו, האחים שלו יבזו אותו, עד שדוד נשבע לה שבנה ימלוך אחריו, והדבר נאמר לו בנבואה.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] מצודות.

[51] מצודות. רלב"ג בפירושו השני: "יצשך אחריה", הכוונה היא שנתן יאמר כדבריה.

[52] תרגום.

[53] רד"ק, וכתב שלמרות שאבישג הייתה באמצע לחמם את דוד ולא היה רשות לאף אדם להיכנס באותו הזמן, בת שבע כן נכנסה אל דוד ללא רשות, והייתה יכולה לעשות זאת משום שהייתה אשתו של דוד. מצודות: הכוונה שבת שבע נכנסה לחדר השינה של דוד, וכדי שלא נחשוב שהיא באה על מנת לשכב עימו, כתב הנביא שדוד היה זקן ולא היה יכול לשמש אותה.

[54] מצודות. תרגום: הכוונה שבת שבע כרעה בפני דוד.

[55] תרגום. מלבי"ם: היות ואין דרכה של המלכה להשתחוות למלך, ידי דוד שיש כאן עניין רציני.

[56] מצודות, וכתב שהשאלה נבעה מכך שבת שבע לא הייתה רגילה לבוא לפני דוד. מלבי"ם: מכך שבת שבע השתחוותה לפני דוד, דוד הבין שיש בפיה בקשה כלשהי.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

[59] מצודות. מלבי"ם: בת שבע טוענת כלפי דוד: איך אינך יודע מה קורה בממלכתך עכשיו. רד"ק ומנחת שי כתבו שהמילה "ועתה" כאן צריכה להיות כתובה בע' ובפסוק כ' היא צריכה להיות כתובה בא'.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות. מלבי"ם: בת שבע לא רצתה לספר שהעם היה אחרי אדוניה, ולכן אמרה שהעם מצפה לתגובתו של דוד ויעשה כמו שירצה דוד.

[66] מצודות. תרגום: "חטאים" היינו מגורשים מעניין הממלכה (תרגם מתרכין). רד"ק: כתב שני פירושים: א. הכוונה שיהיה עוון בידי בת שבע ושלמה, כלמור: כולם יאמרו שהסיבה ששלמה לא מלך למרות שדוד נשבע בכך, היא משום שדוד מצא חטא בבת שבע ובשלמה. ב. דוד עצמו יהיה מגורש מעניין המלוכה אלא שאמרה זאת בלשון עדינה. רלב"ג ומלבי"ם שניהם מפרשים כעין הפירוש הראשון ברד"ק ומקשרים את עניין העברת המלוכה משלמה לחטא דוד עם בת שבע, ואומרים שבכך ששלמה לא ימלוך, יהיה בכך משום הודאה שבת שבע הייתה אסורה על דוד.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] עפ"י רד"ק.

[70] עפ"י הגר"א בספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[71] מצודות. ויש לשים לב שהתרגום כאן לא תרגם שפירוש המילה "בא" הוא נכנס בניגוד למקומות אחרים. את עניין יציאתה של בת שבע מצאנו במהר"י קרא וכן במצודות בפסוק כח'.

[72] תרגום.

[73] מצודות. מלבי"ם: נתן הנביא פנה אל דוד המלך מזווית ראיה אחרת מבת שבע. בת שבע פנתה ואמרה שטענתה אל אדוניה. נתן אמר שטענתו על דוד שלא הודיע לו על השינוי בתוכנית ועל החלטתו של דוד להמליך את אדוניה במקום את שלמה.

[74] רש"י.

[75] מצודות.

[76] מהר"י קרא: הדין הוא שכדי להמליך מלך, יש צורך בכהן, נביא ואורים ותומים. נתן אומר לדוד שאדוניה לא הומלך על ידי אחד מהדברים האלה, אלא המליך את עצמו שלא על פי הדין. מלבי"ם: נתן אומר לדוד שאינו מבים מדוע לא הוזמנו לקטס הכתרת אדוניה, אם הדבר נעשה על דעתו של דוד.

[77] מצודות.

[78] מצודות. מהר"י קרא ממשיך את הקו של פירושו וכותב שכוונת נתן לומר לדוד שאם הוא (דוד) אכן ציווה שימליכו את אדוניה, עדיין חסר נביא כדי לאשר את דבר ההמלכה, והיה אסור לדוד לצוות על המלכתו. מלבי"ם: בדברים אלה מבטא נתן הנביא תרעומת על דוד ואומר שמעבר לכך שךא הודיע לו על שינוי תוכניתו ולא הוזמן לטקס ההכתרה, יש כאן גם עניין אישי. נתן הוא זה שניבא ששלמה ימלוך אחרי דוד, והיה מן הראוי לומר לנתן שיש שינוי בתכנית על מנת שנתן לא ימצא את עצמו במצב שחושבים שהוא ניבא נבואת שקר. כמו"כ הסביר המלבי"ם שבת שבע ונתן ניסו להניע את דוד בשתי דרכים. בת שבע ניסתה להכעיס את דוד עד שהוא יפעל וזאת על ידי הגדלת חטאו של אדוניה. נתן ניסה לגרום לדוד להתבייש על שלא הוזמן, וזאת על ידי הטחת האשמה שלא הזמינו אותו לטקס.

[79] מצודות והסביר שהטעם שקרא דוד לבת שבע הוא משום שהיא נוגעת בדבר. רד"ק כתב שאין הכוונה שבת שבע ממש יצאה מלפני דוד, אלא שהיא נעמדה בצד בעוד נתן דיבר עם דוד. בשם המדרש כתב רד"ק שהכוונה היא שדוד קרא לבת שבע לשם תשמיש כדי לומר לאבישג שהסיבה שלא שימש איתה אינה משום שלא היה יכול אלא משום שהייתה אסורה עליו.

[80] תרגום.

[81] תרגום.

[82] תרגום.

[83] מצודות.

[84] עפ"י הגר"א לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[85] מצודות.

[86] מצודות.

[87] עפ"י מצודות לפסוק טז'. תרגום: הכוונה שבת שבע כרעה לפני דוד.

[88] מצודות ורד"ק. רד"ק הסביר שהסיבה שיש לפרש כך היא משום שדוד בכל מקרה היה קרוב למיתתו. מהר"י קרא: הכוונה שבת שבע איחלה לדוד שימשיך למלוך לעולם וכך לא יצטרך שלמה למלוך כלל. לא הסברנו עפ"י מהר"י קרא למרות שלכאורה פירושו תואם יותר את פשט המילים, משום שיש קושי בדבריו. אם בת שבע רצתה לומר שלא יזדקקו להמלכתו של שלמה, מדוע היא ניגשת בכלל אל דוד? מלבי"ם: הכוונה שעל ידי ששלמה ימלוך, יהיה ניכר גם מלכותו של דוד. מלכותו של שלמה יהיה המשך למלכותו של דוד.

[89] מהר"י קרא: הסיבה שדוד קרא לאלה היא משום שאין ממנים מלך אלא על ידי כהן, נביא וסנהדרין. מלבי"ם: הסיבה היחידה שדוד נזקק לכהן, נביא וסנהדרין היא משום המחלוקת שפרצה.

[90] תרגום.

[91] מצודות. רד"ק: הציווי של דוד היה ישיקחו איתם את הכרתי והפלתי.

[92] רש"י. מלבי"ם: הסיבה שדוד השתמש דווקא בפרד – משום שאין היא מקבלת זכר, ואין זה ראוי שישתמשו בבעל חיים השייך למלך.

[93] רש"י, ולמד מכאן שהמלכת מלך חייבת להיות ליד מעיין משום שבמעיין יש סימן ורמז שתימשך מלכותו של המלך. מלבי"ם: רמז שמלכותו תהיה בנחת כשם שהמים זורמים בנחת.

[94] רש"י. מהר"י קרא: לא ייתכן לומר שמשכו את כל גופו של המלך בשמן המשחה, משום שלא היה מספיק שמן מהשמן שעשה שלמה. ועיין באוצר מפרשי התנ"ך על פרשת כי תישא שם ביררנו האם משיחת המלך הייתה על ידי שמן המשחה או לא. רד"ק: בדרך כלל אין מושחים מלך בן מלך אלא שכאן משחו את שלמה משום המחלוקת, בגלל שאדוניה ערער על מלכותו, וכדי להוציא מליבם של ישראל שאדוניה הוא זה שראוי למלוך, משחו את שלמה בשמן המשחה.

[95] מצודות.

[96] תרגום. רד"ק הסביר את הקשר ביו "יחי המלך" להצלחה, וכתב שללא הצלחה אין טעם לחיים.

[97] מצודות.

[98] רלב"ג.

[99] תרגום.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] תרגום.

[103] תרגום. רש"י: מכאן שאין אדם מתקנא בבנו. לו אדם היה מקנא בבנו, לא היה זה ראוי שבניה יאחל שמלכותו של שלמה תהיה גדולה יותר ממלכותו של דוד. מהר"י קרא: הכוונה היא שה' יגדל את כסאו של שלמה מתוך כסאו של דוד המלך, בזכות דוד המלך.

[104] מצודות. רש"י בפירושו השני: האורים והתומים. רלב"ג: הסנהדרין. מהר"י קרא: הכוונה לאנשים שבאו מארץ כרתי ומארץ פלתי.

[105] מצודות ופירש ש"על" ו"אל" היינו אותו הדבר.

[106] רש"י. מצודות פירש שקרן הוא כלי שעשוי בצורה של קרן. בביאורנו לספר שמואל א' פרק טז' הבאנו את דבריו של הרד"ק שהייתה קרן מיוחדת שהייתה מיועדת למשיחת המלכים בשמן המשחה.

[107] רש"י. רד"ק: הכוונה היא שצדוק לקח את השמן מאוהל מועד שבגבעון, שם היה המשכן. כמו כן מוסיף הרד"ק שכאשר הוציאו את ארון הברית למלחמות, לא היו מוציאים איתו את שמן המשחה וצנצנת המן, ולכן גם עתה כשדוד העלה את הארון לעיר דוד, נשארו צלוחית השמן וצנצנת המן בגבעון. כמו"כ מוסיף הרד"ק ומשלים את התמונה מספר דברי הימים, שם כתוב שמשחו את שלמה פעם נוספת משום שמעמד המשחה כאן היה רק במעמד אנשי יהודה, ולכן היה צריך למשוח אותו שוב. בספר שמואל א', פרק טז' פסוק א' כתב רד"ק שקרן השמן היה מיוחד לשימוש למשוח איתו את מלכי בית דוד, והוא היה באוהל מועד יחד עם שמן המשחה.

[108] עפ"י ביאורינו בפסוק לד'.

[109] תרגום.

[110] עפ"י ביאורנו בפסוק לה'.

[111] מצודות.

[112] רש"י. רלב"ג  בפירושו הראשון כתב כרש"י. בפירושו השני כתב: הכוונה שאנשים מכל הארץ התאספו והצטרפו לשלמה.

[113] מצודות.

[114] מצודות.

[115] מלבי"ם: יואב בהיותו של צבא, הבין לפי קול השופר שיש משהו מיוחד בעיר, מה שלא הבינו הנוכחים האחרים שאמנם גם הם שמעו את קול השופר, אך הם לא שמעו שהיה לו קול שונה משאר השופרות.

[116] מלבי"ם.

[117] מצודות, והכוונה היא שאדם טוב מתאמץ לבשר דברים טובים. תרגום: אדם צדיק הכובש את יצרו. מלבי"ם: אדוניה חשב שקול השופר הוא קול תקיעתו של יונתן שתקע בשופר בעיר כדי שגם יושבי העיר ימליכו את אדוניה..

[118] מצודות.

[119] מצודות.

[120] רד"ק.

[121] מהר"י קרא: יונתן מדגיש כאן שהמלכתו של שלמה הייתה עפ"י נביא, כהן וסנהדרין.

[122] עפ"י ביאורנו בפסוק לח'.

[123] תרגום.

[124] תרגום.

[125] מצודות.

[126] תרגום + מהר"י קרא.

[127] עפ"י הגר"א בביאורו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[128] תרגום.

[129] תרגום. מהר"י קרא: כוונת יונתן בדבריו הייתה לומר לאדוניה ששלמה הומלך וישמש כמלך עוד בחייו של דוד.

[130] רד"ק.

[131] תרגום.

[132] מצודות.

[133] תרגום.

[134] מצודות.

[135] מצודות. בעניין הזבר השורש ק.ו.ם כמילת זירוז, עיין רד"ק בפירושו לספר שמואל א', פרק טז' פסוק יב'. נחלקו המפרשים מהו המזבח המוזכר בפסוקים. רש"י אומר שהכוונה למזבח שהיה בגבעון. רד"ק ומצודות אומרים שהכוונה למזבח שהיה באוהל בעיר דוד שם היה מונח ארון הברית. רש"י כתב שהסיבה שאדוניה ברח למזבח היא משום שהרוגי בית דין נקברים בקבר אבות, וכך רצה אדוניה להיקבר גם הוא בקבר אבות. רלב"ג: הסיבה שאדוניה ברח אל המזבח היא משום שכתוב בתורה שהמזבח קולט רוצח בשגגה כמו שעיר מקלט קולטת רוצח בשגגה.

[136] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[137] תרגום.

[138] תרגום.

[139] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[140] מצודות. מלבי"ם: ביום ההמלכה היה המלך מוחל לכל הפושעים בו, ולכן אמר אדוניה ששלמה ימחל לו "כיום".

[141] מלבי"ם: שלמה לא נשבע היות וסבר שאדוניה לא חייב מיתה על מה שעשה בעבר, ורק הזהיר אותו שלא ימרוד בו בעתיד.

[142] תרגום + מצודות. מהר"י קרא הבין גם בפירושו של התרגום שהכוונה היא שיהיה נאמן לשלמה. רד"ק: כוונת התרגום היא שאדוניה יהיה נאמן ליצרו.

[143] מצודות.

[144] מצודות. מהר"י קרא פירש שהכוונה היא ששלמה אמר שאם יימצא באדוניה רצון למרוד שוב במלך, ובכך פירש בשונה מהמצודות שכתב שהכוונה היא אפילו לחטא קטן.

[145] מצודות.

[146] מצודות.