מלכים א פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים א' פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כב' אדר תשע"ח

מלכים א פרק ב

(א) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת כאשר קרבו ימיו של דוד למות, כאשר דוד ראה שלא נותר לו עוד זמן רב לחיות,[1] וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ (כשדוד ראה שלא נותר לו עוד זמן רב לחיות) הוא ציווה את שלמה את הדברים הבאים,[2] לֵאמֹר כך ציווה דוד את שלמה לפני מותו[3]: (ב) אָנֹכִי הֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ אני (דוד) הולך למות כדרכו של עולם,[4] וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ לאחר מותי, עליך להתנהג כאדם מבוגר, עליך להיות מיושב בדעתך, למרות שהנך עדיין נער[5]: (ג) וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תקיים את הדברים שה' ציווה לקיימם, אל תתנהג כפי ששכלך מורה לך, אלא קיים את מצוותיו של ה' כפי שהוא (ה') ציווה לקיימם,[6] לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו עליך להיות מתוקן במידותיך ובכך ללכת בדרכי ה'. לדוגמא: עליך להיות רחמן כמו שה' יתברך רחמן,[7] לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו (וכן עליך לשמור את) מצוות ה' שטעמם לא התגלה,[8] מִצְוֹתָיו (וכן עליך לשמור את) המצוות שבין אדם למקום,[9] וּמִשְׁפָּטָיו (וכן עליך לשמור את) המצוות שבין אדם לחברו,[10] וְעֵדְוֹתָיו (וכן תשמור את) המצוות שמטרתן להעיד על נפלאות ה' ועל הניסים שהוא עשה לעם ישראל (כמו שהחגים מורים על הניסים שה' עשה איתנו כשהוא הוציא אותנו ממצרים),[11] כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה (עליך לקיים את המצוות) כמו שכתוב בתורה שציווה לנו משה רבינו,[12] לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם על ידי שתקיים את מצוות ה', תוכל להשכיל מהם ולדעת כיצד לעשות בכל דבר שאתה עושה ובכל מקום שאליו אתה הולך. בשעה שאדם מקיים את מצוות ה', הוא לא רק מקיים בכך את רצונו של ה', אלא גם לומד מכך חכמה ותבונה, ועל ידי כך הוא לומד כיצד להתנהג בכל תחום בחיים[13]: (ד) לְמַעַן יָקִים יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי עליך לקיים את המצוות, מכיוון שעל ידי קיום המצוות ה' יקיים את מה שהוא דיבר עליי,[14] לֵאמֹר כך אמר לי ה' כשהוא דיבר עליי,[15] אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם אם בניך ישמרו את דרכם וילכו לפניי (לפני ה') בכל ליבם ובכל נפשם, אם בניך יתאמצו בכל כוחם לעבוד אותי,[16] לֵאמֹר כך ה' אמר לי שיקרה אם בניי יקיימו את מצוותיו,[17] לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל לא יפסק לך אדם מעל כסא מלכות ישראל, צאצאיך יהיו מלכים על ישראל. דוד אמר לשלמה שיקיים את מצוות ה', משום שה' הבטיח לו שאם בניו יקיימו את מצוות ה', הם ימשיכו למלוך על ישראל[18]: (ה) וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה חוץ מהציווי על קיום מצוות ה', אני (דוד) מצווה אותך (שלמה) על דבר נוסף.[19] אתה יודע את מה שעשה לי יואב בן צרויה, ואני לא צריך לספר לך על פרטי המקרה, ולכן רק אזכיר באופן כללי את מעשהו של יואב,[20] אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר (אתה יודע) מה עשה יואב לשני שרי הצבא של ישראל, אבנר בן נר ועמשא בן יתר (אמנם עמשא לא היה שר צבאו של דוד, אך הוא היה שר צבאו של אבשלום, וגם דוד רצה למנות אותו לשר צבא לולי שיואב היה הורג אותו),[21] וַיַּהַרְגֵם יואב הרג את אבנר ועמשא, והדבר גרם לי לבושה משום שהם נהרגו כשהם ביצעו דברים בשליחותי (אבנר היה בשליחותו של דוד לאסוף את ישראל על מנת שיכרתו ברית ויקבלו עליהם את דוד למלך (שמואל ב' פרק ג' פסוק כא'). עמשא היה בשליחותו של דוד כדי לאסוף את העם שביהודה למלחמה נגד שבע בן בכרי (שמואל ב' פרק כ' פסוק ד')),[22] וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם במקום להרוג את אויביי, הרג יואב את האנשים שהיו עימי בשלום,[23] וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו יואב גרם לכך שחגורתו שבמתניו שעליה היה תלוי חרבו, יהיו דמי המתים. יואב גרם לכך שחרבו תתלכלך מדם המתים שהוא הרג (דבר זה הוא בגדר משל),[24] וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו וכן גרם יואב שנעליו יהיו מלוכלכות בדם המתים שהוא הרג ושהיו נופלים לפני רגליו[25]: (ו) וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ תנהג בחכמה למצוא ליואב עוול, תשתמש בחכמתך על מנת למצוא תירוץ להרוג את יואב,[26] וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל אל תתן ליואב למות מיתה טבעית, ובכך הוא יידון בבית דין של מעלה לגיהינם[27]: (ז) וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וכן אני מצווה אותך שתעשה חסד עם בני ברזילי הגלעדי,[28] וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ בני ברזילי יאכלו על שולחן המלך, הם יהיו מקורבים למלכות,[29] כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ בני ברזילי קרבו אותי אליהם על ידי שהם נתנו לי אוכל כאשר ברחתי מאבשלום אחיך, ולכן ראוי שנגמול להם מידה כנגד מידה, ושהם יאכלו על שולחן המלך[30]: (ח) וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים הנה קרוב אליך אדם שנקרא שמעי בן גרא, משבט בנימין וממקום שנקרא "בחורים",[31] וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת שמעי קילל אותי קללה חזקה,[32] בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם (שמעי קילל אותי) כאשר ברחתי מאבשלום והלכתי למחניים,[33] וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן (לא הרגתי את שמעי באותו זמן שקילל אותי) מאחר וכאשר הסתיים מרד אבשלום, הוא ירד לקראתי לירדן וביקש את סליחתי,[34] וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיקֹוָק (לאחר שביקש ממני סליחה) נשבעתי לו בשם ה',[35] לֵאמֹר כך אמרתי לשמעי בשעה שנשבעתי לו:[36] אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב לא אהרוג אותך על ידי חרב[37]: (ט) וְעַתָּה עכשיו כשאתה תמלוך אחריי,[38] אַל תְּנַקֵּהוּ אל תנקה את שמעי מהעוון שהוא קילל אותי,[39] כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה (אל תנקה את שמעי מהעוון שקילל אותי) כיוון שאתה אדם חכם, ותוכל למצוא עילה לפגוע בו למרות שבועתי, תוכל למצוא תירוץ אחר להרוג אותו, וכך לא תעבור על שבועתי,[40] וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ אתה יודע מה אתה יכול לעשות לשמעי על מנת לנסות אותו ולהראות שהוא אינו נאמן באמת למלך,[41] וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל תשפוך את דמו של שמעי, תהרוג את שמעי בחרב[42]: (י) וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד דוד מת ונקבר בעיר דוד[43]: (יא) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה דוד מלך על ישראל בסך הכל במשך ארבעים שנה,[44] בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים דוד מלך בחברון על העם שביהודה במשך שבע שנים, ולאחר מכן הוא מלך בירושלים על כל ישראל במשך שלושים ושלוש שנים[45]: (יב) וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו שלמה ישב על כסא מלכותו של דוד והיה ירא את ה' כשם שדוד אביו היה ירא את ה',[46] וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד מלכותו של שלמה התבססה מאוד, שלמה ישב בבטחה על כסא מלכותו בלא שניסו לערער עליו[47]: (יג) וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה אדוניה בא ועמד לפני בת שבע שהייתה אמו של שלמה,[48] וַתֹּאמֶר בת שבע שאלה את אדוניה: הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ האם אתה בא לדבר על דבר של שלום, או שאתה בא להתקוטט ולריב איתי?[49] וַיֹּאמֶר אדוניה ענה לבת שבע: שָׁלוֹם באתי לדבר על דברי שלום[50]: (יד) וַיֹּאמֶר אדוניה אמר לבת שבע: דָּבָר לִי אֵלָיִךְ יש דבר עליו אני צריך לדבר איתך, יש לי בקשה אלייך,[51] וַתֹּאמֶר בת שבע ענתה לאדוניה: דַּבֵּר תאמר לי את בקשתך[52]: (טו) וַיֹּאמֶר אדוניה אמר לבת שבע: אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה את יודעת שהמלוכה הגיעה לי, את יודעת שאני הייתי ראוי למלוך אחרי דוד משום שאני הייתי הגדול שבבני דוד,[53] וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ וגם כל אנשי ישראל רצו שאמלוך עליהם (וזו סיבה נוספת לכך שהייתי ראוי למלוך אחרי דוד),[54] וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה (למרות שהייתי ראוי למלוך אחרי דוד) המלוכה הסתובבה ממני, איבדתי את המלוכה,[55] וַתְּהִי לְאָחִי המלוכה הועברה לאחי שלמה,[56] כִּי מֵיְקֹוָק הָיְתָה לּוֹ העברת המלכות לשלמה הייתה מה'. אדוניה רצה לבקש מבת שבע שתעזור לו להתחתן עם אבישג. מטרתו האמיתית הייתה שהוא רצה למרוד בשלמה ולמלוך במקומו, אך כדי להרגיע את בת שבע, הוא אמר לה שאין כל חשש שהוא ימלוך במקומו של שלמה, שהרי למרות שהוא היה ראוי למלכות (משום שהוא היה הגדול ומשום שעם ישראל רצה בו למלך), הקב"ה סיבב את הדברים ששלמה ימלוך, ואם כן גם עתה, אם הוא יתחתן עם אבישג, הוא עדיין לא יוכל לשנות את החלטתו של הקב"ה[57]: (טז) וְעַתָּה עכשיו כשאין חשש שאוכל למלוך במקומו של שלמה,[58] שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ אני מבקש ממך רק בקשה אחת,[59] אַל תָּשִׁבִי אֶת פָּנָי אל תסרבי לבקשתי,[60] וַתֹּאמֶר אֵלָיו בת שבע אמרה לאדוניה: דַּבֵּר תדבר, תאמר את בקשתך[61]: (יז) וַיֹּאמֶר אדוניה אמר לבת שבע: אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ תאמרי עכשיו לשלמה המלך,[62] כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ (אני מבקש דווקא ממך לדבר עם שלמה) מפני ששלמה לא יסרב לך,[63] וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה (אני מבקש) ששלמה ייתן לי את אבישג השונמית לאישה[64]: (יח) וַתֹּאמֶר בַּת שֶׁבַע בת שבע ענתה לאדוניה: טוֹב הדבר שאתה מבקש הוא הגון וראוי, אני מסכימה לבקשתך,[65] אָנֹכִי אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל הַמֶּלֶךְ אני אדבר עליך לפני המלך, אני אעביר את בקשתך לשלמה המלך[66]: (יט) וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בת שבע באה ונעמדה לפני המלך שלמה,[67] לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ (בת שבע באה ונעמדה לפני שלמה) כדי לדבר איתו בשביל אדוניה, לומר לשלמה את בקשתו של אדוניה,[68] וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ שלמה קם על מנת ללכת לקראת בת שבע,[69] וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ שלמה השתחווה לבת שבע,[70] וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ שלמה התיישב על הכסא שלו,[71] וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ שלמה שם כסא כדי שבת שבע, אם המלך, תשב עליו,[72] וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ בת שבע ישבה לימינו של שלמה[73]: (כ) וַתֹּאמֶר בת שבע אמרה לשלמה: שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ אני מבקשת ממך בקשה קטנה,[74] אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי אל תסרב לי,[75] וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ שלמה אמר לבת שבע: שַׁאֲלִי אִמִּי כִּי לֹא אָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ תבקשי את בקשתך אימי, שהרי לא אסרב לבקשתך[76]: (כא) וַתֹּאמֶר בת שבע אמרה לשלמה: יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ לְאִשָּׁה (אני מבקשת) שייתנו את אבישג השונמית לאדוניה אחיך לאישה, אני מבקשת שאדוניה יתחתן עם אבישג השונמית[77]: (כב) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שלמה ענה לבת שבע אימו, וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ כך אמר שלמה לבת שבע בתשובתו: וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ למה את רק מבקשת שאדוניה יתחתן עם אבישג השונמית,[78] וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה במקום לבקש שאדוניה יתחתן עם אבישג, את יכולה לבקש שאדוניה ימלוך במקומי, שהרי כל הסיבה שאדוניה רוצה להתחתן עם אבישג היא שהוא רוצה למלוך על ידי כך. על ידי שאדוניה יתחתן עם אשתו של המלך (במקרה זה הכוונה היא לאבישג, מעין אשתו של דוד, למרות שדוד לא התחתן איתה), דבר שאסור לאדם פשוט, הוא יוגדר בתור מלך,[79] כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי (אדוניה חושב שהוא ראוי למלוכה) מפני שהוא האח שגדול יותר ממני,[80] וְלוֹ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה ואם אנחנו מחזירים את אדוניה למלכות, ניתן להחזיר גם את אביתר הכהן ואת יואב בן צרויה לתפקידם, שהרי זו הסיבה שהם הצטרפו למרד של אדוניה מלכתחילה[81]: (כג) וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיקֹוָק שלמה נשבע בשם ה',[82] לֵאמֹר כך אמר שלמה בשעה שהוא נשבע:[83] כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף לשון שבועה,[84] כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אדוניה התחייב בנפשו על בקשתו. שלמה נשבע ואמר שאדוניה התחייב מיתה, בגלל בקשתו להתחתן עם אבישג, שהרי בבקשה זו הוא מרד במלך[85]: (כד) וְעַתָּה חַי יְקֹוָק אני נשבע עכשיו בשם ה' שעשה לי את הדברים הבאים:[86] 1) אֲשֶׁר הֱכִינַנִי כונן אותי, חיזק אותי,[87] 2) וַיּוֹשִׁיבַנִי עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי והושיב אותי על אותו כסא מלכות עליו ישב דוד אבי,[88] 3) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת ועשה לי בית מלכות, המליך אותי למלך (יש כאן מעין כפילות על צלע הפסוק הקודמת),[89] כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר (ה' המליך אותי למלך) כמו שהוא דיבר והבטיח לדוד אבי,[90] כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ (אני נשבע בשם ה') שהיום אדוניה ייהרג[91]: (כה) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע שלמה שלח את שליחותו בידי בניהו בן יהוידע, שלמה ציווה את בניהו למלא את שליחותו ולהרוג את אדוניה,[92] וַיִּפְגַּע בּוֹ בניה היכה את אדוניה מכת מוות,[93] וַיָּמֹת כתוצאה ממכת המוות שהיכה בניה את אדוניה, אדוניה מת[94]: (כו) וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ שלמה אמר לאביתר הכהן (משום שחשב שאביתר היה שותף לאדוניה במזימתו): עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ לך למקומך בעיר ענתות שהייתה עיר כהנים (בנחלת שבט בנימין),[95] כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה (תלך אל ענתות) משום שהנך בן מוות, מגיע לך למות על שהשתתפת במרד אדוניה,[96] וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ אולם, למרות שמגיע לך למות, לא אהרוג אותך היום,[97] כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן אֲדֹנָי יְקֹוִק לִפְנֵי דָּוִד אָבִי (לא אהרוג אותך) משום שכאשר אבי דוד ברח מפני אבשלום, נשאת את ארון ה' לפניו,[98] וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי והצטערת בכל הצער שדוד אבי הצטער כשהוא ברח משאול ומאבשלום. שלמה אמר לאביתר שהסיבה שאינו הורג אותו היא שהיה נאמן לדוד בזמן מרד אבשלום ובזמן שדוד ברח משאול[99]: (כז) וַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת אֶבְיָתָר מִהְיוֹת כֹּהֵן לַיקֹוָק שלמה גירש את אביתר מלשמש כהן גדול,[100] לְמַלֵּא אֶת דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל בֵּית עֵלִי בְּשִׁלֹה (הסיבה האמיתית ששלמה גירש את אביתר מלשמש בכהונה היא) להשלים את מה שה' אמר בזמן שהמשכן היה קיים בשילה על בית עלי (שלא יהיו כהנים מזרעו של עלי, כמו שכתוב בספר שמואל א' פרק ב'). הנביא אומר שאמנם שלמה גירש את אביתר מלהיות כהן גדול בגלל שהוא השתתף במרד אדוניה, אך הסיבה האמיתית למהלך האלוקי העמוק שעמד מאחרי גירושו של אביתר היא קיום הנבואה שה' אמר על בית עלי שלא יהיו יותר כהנים. אביתר היה צאצא של בית עלי, ולכן הוא לא היה יכול לשמש יותר ככהן[101]: (כח) וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב השמועה שאדוניה נהרג ושאביתר גורש מלשמש בכהונה הגיעה עד יואב בן צרויה,[102] כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה (יואב חשש) כיוון שגם הוא הצטרף למרד אדוניה, יחד עם אביתר, ולכן הוא הבין שאם שלמה העניש את אדוניה ואביתר, גם תורו יגיע,[103] וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה (סיבה נוספת שיואב חשש היא מפני ש-) יואב לא ניסה להציל את אבשלום מהמוות,[104] וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְקֹוָק יואב ברח אל המשכן,[105] וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ יואב החזיק בקרנות המזבח, היות והוא חשב ששלמה לא יטמא את המשכן ולא יהרוג אותו שם[106]: (כט) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כִּי נָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְקֹוָק וְהִנֵּה אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ נאמר לשלמה המלך שיואב ברח אל המשכן ושהוא נמצא ליד המזבח,[107] וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע שלמה שלח את בניה בן יהוידע בשליחות אל יואב, לֵאמֹר כך אמר שלמה לבניה בשעה שמינה אותו בשליחותו,[108] לֵךְ פְּגַע בּוֹ לך תכה את יואב מכת מוות[109]: (ל) וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל יְקֹוָק בניה הגיע למשכן,[110] וַיֹּאמֶר אֵלָיו בניה אמר אל יואב: כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ צֵא יואב! שלמה המלך ציווה עליך לצאת מהמשכן (בניה חשב שדעתו של שלמה הייתה להוציא את יואב מהמשכן בערמה כדי שלא לבזות את המשכן בהריגת יואב),[111] וַיֹּאמֶר יואב ענה לבניה: לֹא כִּי פֹה אָמוּת לא אצא מהמשכן, אלא אמות בתוך המשכן,[112] וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר בניה ענה לשלמה המלך את תשובת יואב, לֵאמֹר כך אמר בניה בתשובתו לשלמה:[113] כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי כך אמר יואב וכך ענה לי (יש כאן כפילות על אותו עניין במילים שונות)[114]: (לא) וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ שלמה אמר לבניה: עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר תעשה כפי שיואב אמר, תהרוג אותו בתוך המשכן,[115] וּפְגַע בּוֹ תהרוג את יואב,[116] וּקְבַרְתּוֹ ולאחר מכן תקבור אותו. שלמה ציווה לקבור את יואב לאחר הריגתו מכיוון שמדובר בשר צבא ישראל ולכן ראוי לכבדו,[117] וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי ובכך שתהרוג את יואב, אתה תסיר ממני ומבית אבי את העונש על כך שיואב שפך את דמם של אנשים שהיו זכאים. אם לא תהרוג את יואב, עונשם של האנשים הזכאים שהוא הרג (אבנר ועמשא) יהיו באחריותי ובאחריות בית אבי, משום שעלינו מוטל לבער את הרע[118]: (לב) וְהֵשִׁיב יְקֹוָק אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ על ידי שתהרוג אותו, ה' יחזיר את דמי האנשים הזכאים על ראשו, תתבצע ביואב נקמת ה' על שהוא הרג אנשים חפים מפשע,[119] אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ על שיואב הרג אנשים יותר צדיקים ממנו, שהרי הם לא הרגו אנשים שהיו חפים מפשע,[120] וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב יואב הרג את אבנר ועמשא על ידי שימוש בחרב,[121] וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע ודוד אבי לא ידע שיואב מתכוון להרוג אותם,[122] אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה (יואב הרג) את אבנר בן נר שהיה שר צבא ישראל, ועמשא בן יתר שהיה שר צבא יהודה[123]: (לג) וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם חטא רציחתם של אבנר ועמשא יישאר על ראשו של יואב וצאצאיו. העונש על הריגת אבנר ועמשא ילווה את יואב וצאצאיו לעולם, בהריגת יואב עתה לא תהיה כפרה שלימה על רציחתם של אבנר ועמשא,[124] וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד עוֹלָם מֵעִם יְקֹוָק (ולעומת יואב שהוא וצאצאיו ייענשו) לדוד, לצאצאי דוד ולמלכותו של דוד יהיה שלום, היות והם ביצעו את המוטל עליהם והרגו את יואב, ובכך הם ביערו את הרע[125]: (לד) וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע בניה בן יהוידע עלה אל המשכן,[126] וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ בניה הכה את יואב והרג אותו,[127] וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר יואב נקבר בביתו שהיה במדבר[128]: (לה) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו עַל הַצָּבָא שלמה מינה את בניהו בן יהוידע לשר צבא במקומו של יואב,[129] וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ תַּחַת אֶבְיָתָר שלמה מינה את צדוק הכהן לשמש ככהן גדול במקומו של אביתר[130]: (לו) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי שלמה שלח שליחים וקרא לשמעי,[131] וַיֹּאמֶר לוֹ שלמה אמר לשמעי: בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם וְיָשַׁבְתָּ שָׁם (שלמה אמר לשמעי) תבנה לך בית בירושלים ותשב בבית זה (במקום הבית שבו גר עד עתה שהיה בבחורים),[132] וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה לא תצא מהבית לכאן ולכאן, לא תצא מהבית לאף מקום. הסיבה ששלמה אמר לשמעי לבנות בית בירושלים היא שכך שמעי יהיה קרוב לשלמה, וכך יוכל שלמה למצוא עילה להרוג אותו[133]: (לז) וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן (שלמה ממשיך בדבריו לשמעי) ביום שתצא מירושלים ותעבור את נחל קדרון (שנמצא קרוב מאוד לירושלים),[134] יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת (ביום שתצא מירושלים ותעבור את נחל קדרון) תדע שאתה תמות (אנחנו נהרוג אותך),[135] דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ (אם תצא מירושלים) חטא מיתתך יהיה מוטל עליך, אתה תהיה אחראי למיתתך, שהרי אתה תומת בגלל שלא נזהרת מספיק ויצאת מתחומי ירושלים[136]: (לח) וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ שמעי אמר לשלמה: טוֹב הַדָּבָר אמרת דברים טובים והגונים,[137] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ כמו שדיברת אדוני המלך, כך אני עבדך אעשה (לא אעזוב את ירושלים), וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלִַם יָמִים רַבִּים שמעי ישב ונשאר בירושלים למשך תקופה ארוכה[138]: (לט) וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לאחר שעברו שלש שנים משעה ששלמה ציווה את שמעי שלא לעזוב את ירושלים,[139] וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת (לאחר שעברו שלש שנים משעה ששלמה ציווה את שמעי שלא לעזוב את ירושלים) שני עבדים של שמעי ברחו לאכיש בן מעכה שהיה מלך גת,[140] וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי נאמר לשמעי, לֵאמֹר כך נאמר לשמעי:[141] הִנֵּה עֲבָדֶיךָ בְּגַת עבדיך שברחו ממך נמצאים בגת[142]: (מ) וַיָּקָם שִׁמְעִי וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ שמעי קם והניח את האוכף על חמורו,[143] וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו שמעי הלך לגת לאכיש כדי לבקש מאכיש שיחזיר לו את עבדיו,[144] וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת שמעי הלך לגת והביא את עבדיו משם[145]: (מא) וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה כִּי הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלִַם גַּת נאמר לשלמה ששמעי יצא מירושלים והלך לגת,[146] וַיָּשֹׁב וכן נאמר לשלמה ששמעי כבר חזר לירושלים[147]: (מב) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי שלמה שלח שליחים לקרוא לשמעי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו שלמה אמר לשמעי: הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיקֹוָק הרי השבעתי אותך בשם ה' (למרות שלעיל לא כתוב ששלמה השביע את שמעי אלא רק אמר לו את הדברים בלא שבועה, מכאן אנו רואים שאכן הייתה שבועה על זה),[148] וָאָעִד בְּךָ וכן התריתי בך, הזהרתי אותך בפני עדים, כך שאינך יכול להתכחש לדברים,[149] לֵאמֹר כך אמרתי לך בשעה שהשבעתי אותך והזהרתי אותך:[150] בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה ביום שתצא מירושלים ותלך לכאן או לכאן, ביום שתצא מירושלים למקום אחר,[151] יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת (השבעתי אותך שביום שתצא מירושלים) תדע שאתה תמות,[152] וַתֹּאמֶר אֵלַי ואתה אמרת לי, טוֹב הַדָּבָר שָׁמָעְתִּי הדברים ששמעתי הם דברים טובים, אני מסכים למה שאמרת לי שלא לצאת מירושלים ושאם אצא מירושלים אתחייב בכך מיתה[153]: (מג) וּמַדּוּעַ לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת שְׁבֻעַת יְקֹוָק למה לא שמרת את מה שנשבעת בשם ה',[154] וְאֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ ומדוע לא קיימת את הציווי שציוויתי אותך שלא לצאת מירושלים[155]: (מד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי שלמה אמר לשמעי: אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי הסיבה שיצאת מירושלים היא מכיוון שקיללת את דוד אבי בקללות שאתה יודע שקיללת אותו (שלמה לא רצה להוציא מפיו את הקללות בהן קילל שמעי את דוד, ולכן רהוא ק אמר לשמעי שהוא יודע באיזה קללות קילל אותו),[156] וְהֵשִׁיב יְקֹוָק אֶת רָעָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ וה' העניש אותך על החטא שבו חטאת כשקיללת את דוד אבי. שלמה אמר לשמעי שלמרות שההגיון חייב שהוא לא יעבור על השבועה ולא ייצא מירושלים, הקב"ה סיבב את הדברים שהוא ייצא מירושלים על מנת להענישו על כך שהוא קילל את דוד[157]: (מה) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ העם יברך את שלמה המלך על שהוא לא נשא פנים והרג את שמעי על שהוא עבר על שבועת ה', וזאת למרות ששמעי היה רבו של שלמה,[158] וְכִסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לִפְנֵי יְקֹוָק עַד עוֹלָם מלכותו של דוד תהיה מתוקנת לעולם, משום שדוד לא עבר על שבועתו ולא הרג את שמעי על ששמעי קילל אותו, אלא שלמה הרג את שמעי על חטא אחר (על שהוא יצא מירושלים למרות שבועתו)[159]: (מו) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע שלמה ציווה את בניהו בן יהוידע להרוג את שמעי, וַיֵּצֵא בניה הוציא את שמעי למקום המשפט,[160] וַיִּפְגַּע בּוֹ לאחר המשפט, בניה הכה את שמעי מכת מוות,[161] וַיָּמֹת שמעי מת כתוצאה מהמכה שהיכה אותו בניה, וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה על ידי הריגת האנשים הנזכרים, מלכותו של שלמה התבססה משום שלא נשאר מי שימרוד בו[162]:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] עפ"י הגר"א בספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[4] מצודות.

[5] מצודות. תרגום: "איש" היינו אדם המושל ביצרו, ירא שמים. רד"ק בפירושו של אונקלוס שהכוונה לאדם חשוב. מלבי"ם: הכוונה שלא יפחד מאיש.

[6] מצודות. רד"ק: הכוונה ששלמה לא יעבור על הדברים שמתועבים בעיני ה'. מהר"י קרא: הכוונה היא שדוד מצווה את שלמה לקיים את כל המצוות שנאמרו בפרשת המלך. רלב"ג: הכוונה היא להפנים ללב את כל מה שהקב"ה מצווה את האדם. מלבי"ם: יש כאן הקבלה וניגודיות למה שנאמר בפסוק ב'. בפסוק ב' ציווה דוד את שלמה שלא יפחד מאדם ושיהיה איש, וכאן אמר לו שיקטין עצמו בפני ה'.

[7] רד"ק וכן פירש מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות. רד"ק: הכוונה למצוות שנאמר בהם בתורה שיש ציווי. לדוגמא: מצוות שילוח טמאים מהמחנה. מלבי"ם: הכוונה למצוות שיש בהם טעם.

[10] מצודות. רד"ק: הכוונה לדינים.

[11] מצודות.

[12] תרגום. מלבי"ם: דוד ציווה את שלמה שלא לסמוך על בינתו האנושית, אלא לקיים את המצוות כפי שציווה משה רבינו.

[13] מצודות ועיין רמב"ן בהקדמתו לתורה. רד"ק התלבט האם הכוונה שמעשיו יצליחו (ואז תשכיל הוא פועל עומד) או שכוונת הפסוק היא שעל ידי שמירת חוקי התורה, שלמה יגרום לכך שמעשיו יצליחו. רלב"ג: כתב שני פירושים. בפירוש השני כתב שמו מצודות שהכוונה שעל ידי קיום התורה יזכה שלמה להצלחה בכל שטחי החיים. בפירוש הראשון כתב שעל ידי הפנמת המצוות, יידע כיצד לקיים את אותן מצוות. מלבי"ם: ההבדל בין השכלה ובין הצלחה היא שהצלחה תלויה גם במזל ואילו השכלה תלויה רק במעשיו של האדם. דוד אמר לשלמה שיקיים את מצוות ה' ועל ידי כך יזכה להצליח במעשיו גם ללא תלות במזל.

[14] תרגום. מלבי"ם: לא שדוד רצה ששלמה יעבוד את ה' שלא לשמה, אלא שרצה שמלכות בית דוד תיכון כדי שיוכל כסא ה' לגדול בעולם וכדי שה' יוכל לקיים את הבטחתו להמשך שושלת המלוכה מדוד.

[15] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[16] תרגום.

[17] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'. מצודות: הסיבה שכתוב כאן "לאמר" פעם נוספת היא בגלל שהייתה אריכות דברים בפסוק. מלבי"ם: כפל מילת "לאמר" באה לומר שכל האמירה כאן הייתה על תנאי, ולכן אין הבטחתו של הקב"ה להמשך המלכות משושלת דוד נחשב כדבר שיצא מפיו שאפילו על תנאי לא חוזר בו, אלא שמלכתחילה הקב"ה אמר לדוד שכל ההבטחה היא רק על תנאי.

[18] תרגום.

[19] רד"ק.

[20] מצודות. רש"י: הכוונה שיואב הראה לאנשים את האיגרת ששלח לו דוד בידיו של אוריה. רד"ק: הכוונה שהרג את אבשלום. רלב"ג הוסיף שבנוסף לכוונה שהרג את אבשלום, עוד שיבר יואב קשות עם דוד לאחר מכן.

[21] מצודות. רד"ק: הוסיף שעמשא היה אדם נחשב ביהודה ולכן לא חייבים לומר שהיה לו תפקיד רישמי של שר צבא.

[22] מצודות.

[23] מצודות. רש"י: אבנר ועמשא לא נזהרו מיואב מכיוון שהם רצו להיות איתו בשלום ולא חשבו לרגע שיהרוג אותם. רד"ק: יואב הרג את אבנר ועמשא בשלום אך הפך את דמיהם כאילו היו דמי מלחמה. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שאת דמי המלחמה, את דמיו של עשאהל שרדף אחרי אבנר ובכך לעשאהל דין של רודף, הפך יואב לדמי שלום, כאילו לאבנר היה אסור להורגו. מהר"י קרא: הכוונה שיואב שאל כל אחד מהם לשלום והראה להם כאילו שאין בליבו עליהם ורק לאחר מכן הרג אותם.

[24] רד"ק. רש"י: הכוונה לערמה שבה הרג יואב את עמשא, שחגר את החגורה שלו על מותניו כלפי מטה במקום כלפי מעלה, וכשהחרב נפל בעוד יואב עומד ליד עמשא, חשב עמשא שיואב רק רוצה להרים את החרב ואז הרג אותו, ויואב ניצל את ההפתעה ודקר את עמשא בחרבו.

[25] רד"ק. רש"י: הכוונה לערמה שבה הרג יואב את אבנר על ידי ששאל אותו היאך חולצת גידמת וכשאבנר הראה לו, הרג יואב את אבנר. רלב"ג: הכוונה שחרבו של עמשא נפל מתערו כאשר עמשא התכופף לסדר את נעלו ואז יואב בא והרגו.

[26] מצודות. רד"ק: אל תהרוג אותו לפני שתמצא בחכמתך סיבה להרוג אותו, למרות שהוא חייב מיתה, וזאת מכיוון שיש לו הרבה זכויות בכך שנלחם מלחמות רבות. מלבי"ם: הכוונה היא שדוד אמר לשלמה שנכון הדבר שהוא צריך לקיים את מצוות התורה כפי שציווה עליהם משה רבינו, אלא שבתחומים מסוימים יש לו כח לנהוג במשפטי המלוכה, גם כאשר הנהגה זו סותרת את מה שכתוב בתורה, משום שהתורה נתנה ביד המלך כח לנהוג לעיתים שלא על פי דין תורה. כך גם לגבי יואב. מדין תורה יואב לא היה חייב מיתה מכיוון שהוא הרג את עמשא ואבנר ללא עדים והתראה, ובכל זאת אמר דוד לשלמה שימצא דרך להורגו על פי משפט המלך.

[27] רש"י. רד"ק: הכוונה שלא ימות מיתה עצמאית, אלא מיתה דומה למיתה שבה הוא עצמו נהרג. מצודות כתב שפירוש הפסוק הוא שלא לתת לשיבתו של יואב לעמוד לימינו, לא להסתנוור מזקנותו של יואב, אלא יש להרגו למרות זקנותו. רלב"ג: כתב שהטעם שדוד ציווה את שלמה להרוג את יואב אינה כדי שהוא לא יירש גיהינם, אלא כדי ששאר העם יפחד למרוד במלך. המלבי"ם מסביר שועשית כחכמתך הינו למשפט המלך, שהרי יואב לא היה חייב מיתה, שכן הרג ללא עדים והתראה, ולכן שלמה היה יכול להרוג אותו רק עפ"י משפט המלוכה.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] מצודות. מהר"י קרא: הם הקריבו לפניי מנחה במה שהגישו לי.

[31] מצודות וכתב שעפ"י רבותינו שמעי היה רבו של שלמה. רד"ק: הכוונה שלמרות ששמעי משבט בנימין, עדיין ברשותו של שלמה לדון אותו. בפירושו השני כתב שהכוונה ששמעי נמצא בירושלים. מהר"י קרא: הכוונה ששמעי היה לצידו של שלמה בשעת מרד אדוניה כמו שכתוב בפרק א' "שמעי ורעי".

[32] מצודות. רש"י: קללה מפורשת (וכנראה שכוונת רש"י ומצודות דומה).

[33] מצודות.

[34] מצודות. מלבי"ם: עצם ירידתו של שמעי לירדן לקראת דוד היא גם סיבה לעזות מצח, מפני ששמעי לא בחל בהשבעת דוד שלא יהרגנו, וזאת למרות שקילל את דוד.

[35] מצודות.

[36] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[37] תרגום.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מלבי"ם.

[42] מצודות. מלבי"ם: הציווי כאן הוא לא להרוג את יואב. הציווי הוא לדאוג שלא ירד בשלום אל שאול, אלא ייענש לפני מותו.

[43] מצודות כתב שמצודות הוא חלק העיר שנקרא "ציון". רלב"ג: מכאן שאבותיו של דוד היו צדיקים כמוהו.

[44] תרגום.

[45] לכאורה חסרה חצי שנה ממניין שנות מלכותו שבספר שמואל. מצודות: חצי שנה זו היא חצי השנה בה רדף אבלום אחרי אביו, ולכן לא נמנתה כאן. רד"ק בספר שמואל: הייתה חצי שנת חפיפה, בין מלכות שלמה למלכות דוד.

[46] תרגום + רלב"ג.

[47] תרגום. רש"י: הכוונה היא ששלמה מלך גם על העליונים. רד"ק: מדובר שלאחר ששלמה הרג את המורדים הפוטנציאליים בו (כשמעי בן גירא), שמלכותו התבססה, ולפי זה הפסוק מוקדם יותר והיה מקומו בסוף הפרק. מלבי"ם: יש כאן ניגודיות לדוד. בעוד דוד בתחילה לא מלך על כל ישראל, שלמה מהרגע הראשון מלך על כל ישראל.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] תרגום.

[53] מצודות.

[54] מצודות. מלבי"ם: אדוניה אומר שהיה ראוי שיפייסו אותו מעט, שהרי העם רצה בו שימלוך ויש בו מעט את עניין המלוכה, ולכן ראוי שיינתן לו אבישג השונמית לאישה.

[55] מצודות.

[56] מצודות. מהר"י קרא: כל דבר שהיה ראוי להיות של אדם אחד, והדבר עבר ממנו לאדם אחר, נקרא הדבר בלשון התנ"ך בלשון "עבר".

[57] מצודות. מלבי"ם: לא אצל כל מלך שייך לאסור על אחרים שישתמשו בשרביטו. רק כאשר ההמלכה היא מצד העם, על מנת ליצור אצל המלך יתרון על פני שאר האנשים שלא נבחרו, ראוי לאסור להשתמש בשרביטו של מלך. אולם שלמה נבחר למלוך על ידי ה', אין שום סיבה לגרום להבדל כזה בינו לבין שאר העם.

[58] מצודות.

[59] תרגום.

[60] מצודות.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] תרגום.

[64] תרגום. רד"ק: אבישג הייתה מותרת לאדוניה משום שדוד לא שימש אותה.

[65] מצודות.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] מצודות. מלבי"ם: לדבר לו על אדוניה, הכוונה לדבר לטובתו של שלמה על עניין אדוניה. בת שבע חשבה שיהיה זה לטובתו של שלמה לתת לאדוניה את בת שבע, משום שאז אדוניה יחזור לאהוב אותו.

[69] מצודות.

[70] תרגום.

[71] תרגום.

[72] תרגום. רש"י: שלמה שם כיסא לאם המלכות, לרות המואביה, אך רד"ק דחה האפשרות שרות הייתה עדיין בחיים.

[73] תרגום.

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] מצודות.

[79] מצודות. מהר"י קרא: שלמה פחד שמא בעתיד יסוב לב ישראל אחרי אדוניה, לאחר שיראו שהתחתן עם אבישג השונמית.

[80] מצודות.

[81] מצודות. רד"ק: שלמה חשב שייתכן שאביתר ויואב היו בעצה אחת עם אדוניה גם עכשיו. רלב"ג: שלמה בעצם אמר שכמו שאדוניה היה ראוי למלכות בגלל שהוא גדול יותר, כך אביתר ראוי יותר לכהונה משום שהוא גדול יותר ויואב ראוי יותר להיות שר צבא כיוון שהיה כבר פעם בתפקיד זה.

[82] תרגום.

[83] עפ"י הגר"א בביאורו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[84] מצודות, ולא אמר שלמה מה יעשה לו הקב"ה.

[85] מצודות.

[86] תרגום.

[87] תרגום. מלבי"ם: הכוונה היא שה' הבטיח לשלמה שהוא ימלוך ללא שימרדו בו.

[88] תרגום.

[89] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שה' אמר שגם צאצאיו של שלמה יוכלו למלוך ללא מפריע.

[90] מהר"י קרא.

[91] תרגום. מהר"י קרא: שלמה אמר שאדוניה רוצה לבטל את גזרתו של ה' שהוא ימלוך, ולכן יש צורך בהריגת אדוניה.

[92] תרגום.

[93] מצודות.

[94] מצודות וכתב שלמרות שבניה היה כהן, בניה פרש מאדוניה עוד לפני שאדוניה הספיק למות. רד"ק הוסיף הסבר נוסף וכתב שלמרות שבניה היה כהן, במקום מצווה מותר לכהן להיטמא למת.

[95] מצודות.

[96] מצודות. רד"ק התלבט מדוע היה חייב אביתר מוות בהשתתפות במרד אדוניה וכתב שתי אפשרויות. א. שידע שדוד רוצה להמליך את שלמה, ובכל שהצטרף לאדוניה היה מרידה במלכות של דוד. ב. גם אם אביתר לא ידע שדוד רצה להמליך את שלמה, היה בהמלכת אדוניה מעין מרד במלכות, שהרי היה אסור להמליך אדם ללא רשותו של דוד.

[97] מצודות.

[98] מצודות.

[99] רד"ק.

[100] מצודות.

[101] מצודות. רש"י מסביר שדווקא עכשיו היה צריך לגרש את אביתר מלהיות כהן, משום שלאחר שנחרבה שילה, לא היה מקום שהיה חשוב כל כך לעבודת הקרבנות (כידוע, המשכן שהיה בגבעון לא היה בחשיבותו כמו המשכן בשילה שהרי הבמות היו מותרות בעוד המשכן היה בגבעון ולא היו מותרות בזמן שהמשכן היה בשילה), אך עתה, שלמה עמד לבנות את בית המקדש, ולכן היה צריך לגרש את אביתר מלהיות כהן. מהר"י קרא: הקב"ה סיבב את עצם השתתפותו של אביתר במרד אדוניה, כדי לסבב את הדבר כך שהכהונה תילקח ממנו, וכך יתקיימו דברי הנבואה על בית עלי.

[102] מצודות.

[103] מצודות. רד"ק: כל עוד לא הרג שלמה את אדוניה, לא פחד יואב, מכיוון שהוא אמר שאם את המורד בעצמו לא הרג שלמה, גם את מי שהשתתף במרד המלך לא יהרוג (ואת ציווי דוד לשלמה לא ידע יואב). עכשיו, לאחר שראה יואב ששלמה הרג את אדוניה, התחיל יואב לפחד גם הוא.

[104] רלב"ג. מצודות: לו היה יואב נוטה גם אחרי אבשלום כמו ששאר עם ישראל נטה, לא היה שלמה מתנקם בו, מכיוון שהיה ברור שיואב לא התנגד למינוי אישי של שלמה המלך. עכשיו, כשנטה רק אחרי אדוניה, סימן הדבר שיואב לא רצה דווקא בהמלכתו של שלמה, ולכן חשש ששלמה יתנקם בו. רש"י: הכוונה היא שיואב רצה לנטות אחרי אבשלום, אך עדיין לא העיז.

[105] עיין בביאורנו בפרק א' פסוק נ' ובהערות שם.

[106] מצודות.

[107] תרגום. רד"ק: עד עתה לא הרג שלמה את יואב מכיוון שעוד לא מצא תירוץ טוב להורגו. עכשיו, כשיואב ברח אל אוהל מועד, היה בדבר מעין מרידה במלכות, שהרי יואב חשב שהוא יוכל להימלט משלמה על ידי שיחזיק בקרנות המזבח.

[108] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[109] עיין בביאורנו לפסוק כה'.

[110] תרגום.

[111] מצודות.

[112] מצודות וכתב שיואב הבין שהוא בכל מקרה הולך למות, ולכן רצה לגרום לפחות לשלמה לבזות את המשכן בהריגתו שם. רש"י: לא אקבל עלי גם מיתה וגם את קללותיו של דוד ולכן אצא רק אם שלמה יקבל עליו את קללות דוד (הקללות שדוד קילל את יואב לאחר שהרג את אבנר). חז"ל נחלקו בדבריו של יואב: יש מהם שאומרים שיואב רצה להימנע מלהעביר את נכסיו אל שלמה, מכיוון שכל הרוגי מלכות נכסיהם אל המלך, ויש שאומרים שרצה לזכות לעוד זמן מועט של חיים – עד שבניה יקבל רשות משלמה להרוג אותו.

[113] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[114] מצודות. רד"ק: ייתכן שהיו דברים נוספים שאמר יואב לבניה, ודברים אלה אמר בניה לשלמה, אך מסקנת הדברים היא שיואב אמר שהוא אינו מסכים לצאת מהמשכן.

[115] מצודות.

[116] מצודות, וכתב שיש כאן כפילות על צלע הפסוק הקודמת משום ששלמה זירז את בניה לעשות כך.

[117] רד"ק, וכתב שלא היה צורך בציווי לקבורת אדוניה מכיוון שהדבר היה ברור מאליו שהרי אדוניה היה בן מלך. מצודות כתב שהציווי לא היה שבניה עצמו יקבור את יואב, שהרי בניה היה כהן, אלא הציווי היה שבניה יוודא שאנשים אחרים יקברו את יואב.

[118] מצודות.

[119] מצודות.

[120] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שייתכן שלאבנר ולעמשא היו מעלות מיוחדות שלא היו ליואב. בשם חז"ל כתב שאבנר ועמשא לא רצו להרוד את אחימלך למרות ששאול ציווה אותם על כך, ואילו יואב הראה לכולם את האיגרת ששלח לו דוד על ידי אוריה החיתי. כמו"כ יואב מילא אחרי ציווי דוד לגרום למיתתו של אוריה למרות שהיה זה נגד ציווי התורה, ואילו אבנר ועמשא סירבו למלא אחר ציווי שאול שהיה נגד התורה.

[121] תרגום.

[122] מצודות.

[123] מצודות כתב שייתכן שאבשלום מינה את עמשא לשר צבא רק על יהודה. מהר"י קרא: מלכתחילה הייתה כוונתו של דוד למנות את עמשא לשר צבא רק על יהודה, כאשר מעליו היה אמור להיות יואב שר צבא על כל ישראל.

[124] מצודות. מהר"י קרא: כאן חזר שלמה על קללות דוד ליואב.

[125] מצודות.

[126] תרגום.

[127] עיין בביאורנו בפסוק כה'.

[128] מצודות. בשם חז"ל כתב מצודות שהכוונה היא שביתו היה מקום הפקר לכל העניים היות ויואב היה בעל חסד גדול. ורד"ק הוסיף מדרשים שביתו של יואב היה נקי מהגזל כמו המדבר וכן שמאז שיואב נהרג נעשו ישראל כמדבר. רלב"ג: הכוונה היא שלא היה ראוי לקבור את יואב במקום שבו היו בני אדם לאחר שהרג אנשים חפים מפשע.

[129] תרגום.

[130] מצודות.

[131] תרגום.

[132] מצודות.

[133] מצודות. מלבי"ם: ההוספה בצלע פסוק זה הוא משום שמצלע הפסוק הקודמת היה נשמע שייתכן שכוונת שלמה היא ששמעי יוכל לצאת אם דעתו לחזור מיד. לכן פירש שלמה את כוונתו ואמר ששמעי לא ייצא מביתו כלל וכלל.

[134] מצודות. מלבי"ם: מכאן משמע שרק אם שמעי יעבור את נחל קדרון לכיוון נחלת שבט בנימין – הוא יתחייב מיתה, ואילו מהפסוק הקודם שם כתוב שלא ייצא אנה ואנה משמע שלא ייצא כלל מירושלים. הסבר הדבר תלוי בסיבה ששלמה השביע את שמעי שלא ייצא מירושלים. אם הסיבה על מנת שלא ימרוד בו יחד עם שבט בנימין, אזי מתאים שהציווי והשבועה יהיו רק אם יעבור את נחל קדרון. אולם אם מטרתו של שלמה לכלוא את שמעי למקום אחד, אזי אסור לשמעי לצאת מירושלים כלל וכלל.

[135] תרגום.

[136] מצודות.

[137] מצודות.

[138] תרגום.

[139] תרגום.

[140] תרגום.

[141] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[142] תרגום.

[143] מצודות.

[144] מצודות. מלבי"ם: שמעי חשב שהשבועה היא רק שלא יעבור את נחל קדרון שלא יחזור אל שאר שבט בנימין, ולכן הלך אל אכיש מלך גת שהיה לכיוון מערב ירושלים. גם ההקשר בו יצא מירושלים, לבקש את עבדיו חזרה, הוכיח שלא היה ברצונו למרוד בשלמה.

[145] תרגום.

[146] תרגום.

[147] תרגום.

[148] רד"ק. מלבי"ם: שלמה אמר לשמעי שהיה עליו לדקדק בדבר שבועתו.

[149] רד"ק.

[150] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[151] תרגום.

[152] תרגום.

[153] מצודות.

[154] תרגום.

[155] תרגום.

[156] מצודות. רד"ק:שלמה אמר לשמעי שבליבו היו קללות רבות יותר על דוד ממה שקילל אותו. מלבי"ם: שלמה אמר לשמעי: עד עתה היית יכול לטעון שהיית שוגג במה שקיללת את דוד אבי ואף אחד לא היה יודע את מה שבליבך. אולם, לאחר שה' סובב את הדברים באופן שתצא מירושלים ותעבור על השבועה ובכך תתחייב מיתה, גלוי לכל שגם בשעה שקיללת את דוד אבי, היית מזיד.

[157] מצודות.

[158] מצודות. מהר"י קרא: שלמה יהיה ברוך על שקיים את מצוות אביו.

[159] מצודות.

[160] רד"ק.

[161] עיין בביאורנו לפסוק כה'.

[162] רלב"ג. מצודות: למרות ששלמה הרג את שריו, העם לא ערער על מלכותו משום שהם הבינו שהוא הרג אותם עם סיבה. רש"י: שלמה לא נענש על שהרג אנשים אלה. מלבי"ם: יש הבדל בין מלוכה לממלכה. מלוכה היינו מלכותו של המלך. ממלכה היינו תושבי המלוכה.

 

עיקרי התועליות לרלב"ג:

  1. כשאדם עושה מעשה שייתכן שיש בכך בושה – עדיף שיעשה זאת בחכמה שהסובבים לא יבינו בדיוק מה קורה כמו שדוד לקח את אבישג לסוכנת.
  2. להודיע את יושרו של דוד שלא לקח אישה נוספת ובכך הראה גם שחזר בתשובה מחטא בת שבע.
  3. שאדם צריך לחנך את בנו כדי שלא תיווצר מציאות כמו אדוניה.
  4. אדם אינו יכול לעשות דבר בניגוד לרצון ה' כמו שלא הועיל לאדוניה לחלוק על המלוכה.
  5. מעלתו של האדם אינה נגזרת מהיופי כשם שאדוניה היה יפה מאוד ובכל זאת ה' לא בחר בו למלך.
  6. ה' מסבב את הדברים כך שמי שעושה מעשה רע – הקב"ה יחזיר לו כרשעותו, כפי שקרה עם יואב ואביתר.
  7. אדם צריך להתחכם באופן שיגיע לו מבוקשו כשם שעשה נתן הנביא.
  8. משיחת מלך צריכה להיעשות על ידי כהן גדול או נביא, ליד מעיין.
  9. אדם טוב יודיע גם בשורות רעות כמו שיונתן בן אביתר עשה.
  10. אדם הירא מדבר כלשהו – שלא יחכה עוד זמן כשהוא ירא, כפי שאדוניה בירר תיכף ומיד אם דעתו של שלמה להרוג אותו.
  11. אדם צריך לפני מותו להנהיג את צאצאיו כפי שעשה דוד לשלמה.
  12. ראוי להשתדל לשפוט את עושי הרע ולגמול לעושי הטוב.
  13. ראוי שהמלך ישפוט את נתיניו אפילו יותר ממשפטי התורה, כפי שדוד ציווה את שלמה לשפוט את יואב, למרות שמצד הדין יואב לא היה חייב מיתה (שהרי הוא הרג את אבנר ועמשא ללא עדים והתראה).
  14. שלמה מיהר לקיים את מצוות אביו.