מלכים א פרק ג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים א' פרק ג'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כב' אדר תשע"ח

מלכים א פרק ג

(א) וַיִתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם שלמה בא בקשר נישואין עם פרעה מלך מצרים,[1] וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה שלמה התחתן עם בת פרעה לאחר שהוא גייר אותה,[2] וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד שלמה הביא את בת פרעה אל עיר דוד,[3] עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב שלמה השאיר את בת פרעה בעיר דוד עד שהוא סיים לבנות את ביתו, את בית המקדש ואת חומת העיר ירושלים. כששלמה סיים לבנות את כל הדברים אלה, הוא התפנה לבנות בית מיוחד לבת פרעה[4]: (ב) רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת רק העם מישראל היו מקריבים קרבנות לה' על מזבחות קטנים שהיו בכל עיר ועיר, וזאת בניגוד לדוד המלך שהיה מקריב קרבנות רק במשכן שבגבעון או באוהל שבו הוא הניח את ארון הברית בעיר דוד,[5] כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יְקֹוָק עַד הַיָּמִים הָהֵם (העם היו מקריבים קרבנות בבמות) כיוון שעוד לא נבנה בית המקדש[6]: (ג) וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת יְקֹוָק לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו שלמה אהב את ה' והלך בדרך דוד אביו. הנביא מציין שלמרות ששלמה התחתן עם בת פרעה, הוא לא סר מעבודת ה',[7] רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר רק בדבר אחד לא הלך שלמה בדרכו של דוד, והוא ששלמה הקריב קרבנות בבמות, בניגוד לדוד אביו שלא הקריב קרבנות בבמות[8]: (ד) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם שלמה הלך לגבעון (שם היה המשכן) כדי להקריב שם קרבנות,[9] כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה (שלמה הלך להקריב קרבנות בגבעון) כיוון שבגבעון היה המזבח המקודש ביותר. בגבעון היה המשכן ושם היה מזבח הנחושת שעשה שלמה,[10] אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא ביום אחד, הקריב שלמה אלף קרבנות עולה על המזבח שבמשכן[11]: (ה) בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה בעוד שלמה היה בגבעון על מנת להקריב קרבנות, התגלה ה' אל שלמה בלילה, תוך כדי שחלם,[12] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים ה' אמר לשלמה: שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ תשאל ממני בקשה ואמלא לך אותה, אמלא כל בקשה שתבקש ממני[13]: (ו) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה שלמה ענה לה': אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל אתה עשית עם אבי דוד חסד גדול בכך שהמלכת אותו. שלמה אומר שהיה חסד גדול בהמלכת אביו שהיה רועה צאן והקב"ה העלה אותו להיות מלך,[14] כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת הסיבה שבחרת (ה') בדוד להיות מלך היא משום שהוא הלך אחריך בכל מה שעשה,[15] וּבִצְדָקָה (וכן הלך אבי דוד לפניך) במעשים טובים בין אדם למקום,[16] וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ (וכן הלך אבי דוד לפניך) על ידי שהוא הלך בדרך ה' ולמד ממידותיו: להיות רחמן כמו ה' ושאר המידות שלמד מה',[17] וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה שמרת לדוד אבי את החסד הגדול שהוא עשה, שמרת לדוד את הזכויות בכך שהוא הלך לפניך, ולא נתת למערערים עליו להצליח לקחת מידו את המלוכה,[18] וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה ואתה (ה') נתת לאבי דוד בן שיישב עכשיו אחריו על כסא מלכותו[19]: (ז) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי ועכשיו ה' אלוקי, המלכת אותי (שלמה) שאני עבדך במקומו של דוד אבי,[20] וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן ואני (שלמה) נער צעיר בן שתים עשרה,[21] לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא אינני יודע איך לצאת ולבוא להנהיג את העם כראוי[22]: (ח) וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ אני מולך על העם שאתה בחרת, על עם ישראל (ומשום שבחרת בעם ישראל, עם ישראל הוא עם חשוב),[23] עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב עם ישראל הוא עם גדול שלא ניתן למנות ולספור אותו משום שיש בו כל כך הרבה אנשים. ולכן, בגלל שאני (שלמה) מולך על העם הרב שבו בחרת, אני צריך הרבה חכמה, כדי שאוכל להנהיג אותם[24]: (ט) וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ אני מבקש ממך ה' לתת לי לב מבין כדי שאוכל לשפוט את העם,[25] לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע ושאדע להבחין בין טוב לרע,[26] כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה (אני מבקש לב להבין את העם) מכיוון שללא עזרתך, לא ניתן לשפוט את העם הרב הזה, לא ניתן לשפוט את עם ישראל ללא עזרה מה'. בגלל שעם ישראל הוא עם גדול, יש נושאים רבים שבאים לפניי למשפט, וקשה לרדת לעומק העניין בכל כך הרבה דינים, ולכן יש צורך בסיוע מה' על מנת לשפוט את עם ישראל[27]: (י) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה היה טוב בעיני ה' ששלמה ביקש לב מבין לשפוט את העם, שכן רק אדם שיש בו יראת שמים, יבקש לב מבין לשפוט את העם[28]: (יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו ה' אמר לשלמה: יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בגלל שביקשת ממני חכמה לשפוט את העם,[29] וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר ולא ביקשת אריכות ימים או עושר,[30] וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וגם לא ביקשת ממני להכניע את אויביך,[31] וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט אלא ביקשת רק בינה כדי לשמוע את דברי הנשפטים לפניך, וביקשת הבנה כיצד לשפוט את המשפט[32]: (יב) הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ (בגלל שרק ביקשת בינה לשפוט את העם ולא דבר אחר) אני (ה') אמלא את בקשתך,[33] הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן ואתן לך לב חכם ונבון,[34] אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ (החכמה שתהיה לך) לא הייתה לאדם לפניך ולא יהיה אדם אחריך שתהיה לו חכמה כזאת[35]: (יג) וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ אני (ה') אתן לך (שלמה) גם את הדברים שלא ביקשת,[36] גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים אני (ה') אתן לך (שלמה) כל כך הרבה עושר וכבוד, שלא היה לאף מלך אחר עושר וכבוד כזה. מכך שלא היה שום מלך שהיה לו עושר וכבוד כזה, כל שכן שלא היה אף אדם, גם הדיוט, שהיה לו את העושר והכבוד שה' ייתן לשלמה,[37] כָּל יָמֶיךָ כל זמן שתחיה, תהיה עשיר ומכובד[38]: (יד) וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ (ההבטחות הקודמות לשלמה על חכמה, עושר וכבוד הם ללא תנאי, וגם אם שלמה לא יקיים את מצוות ה', הוא יזכה לשלשת הדברים האלה. אולם ההבטחה הבאה היא רק על תנאי) אם תלך בדרכיי ותשמור את דברי החוקים והמצוות שציוויתי לשמור אותם, כפי שדוד אביך שמר את החוקים והמצוות,[39] וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ (אם תשמור את החוקים והמשפטים) אני (ה') אאריך את ימיך[40]: (טו) וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם כאשר שלמה התעורר משנתו, הוא הבין שדברי ה' נאמרו לו בחלום,[41] וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי (לאחר ששלמה הבין שה' דיבר אליו בחלום) שלמה בא לירושלים ונעמד לפני ארון הברית על מנת להודות לה' על הבטחותיו,[42] וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים שלמה הקריב קרבנות עולה ושלמים בירושלים,[43] וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו שלמה עשה משתה לכל העבדים שלו בגלל שהוא שמח על נבואתו[44]: (טז) אָז לאחר שה' הבטיח לשלמה חכמה, ושלמה חזר מגבעון לירושלים, הביא ה' לפני שלמה מקרה, ועל ידי מקרה זה חכמתו תתגלה לעיני כולם,[45] תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ באו לפני שלמה שתי נשים שמוכרות מזונות,[46] וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו שתי הנשים נעמדו לפני שלמה למשפט[47]: (יז) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת אחת מהנשים שבאו לפני שלמה אמרה,[48] בִּי אֲדֹנִי בבקשה אדוני המלך, שמע את דבריי,[49] אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד גם אני וגם האישה שהגיעה יחד איתי ישבנו באותו בית, התגוררנו יחד באותו בית,[50] וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת ילדתי בן בבית שבו גרנו[51]: (יח) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי לאחר שעברו שלשה ימים מאז שילדתי,[52] וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת גם האישה שהתגורה איתי בבית ילדה בן,[53] וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת שתינו היינו יחד ללא שהיה עוד אדם איתנו שהיה יכול להעיד על מה שקרה,[54] זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת (לא היה עוד אדם) חוץ משתינו, אני והאישה הנוספת שילדה[55]: (יט) וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה בנה של האישה הזו מת בלילה,[56] אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו בנה של האישה מת על ידי שהיא בטעות שכבה עליו, וכך גם לא ניתן להכיר בן מי הוא. לו הבן היה מת מחמת מחלה, היה ניתן לזהות אותו, שכן הנשים האחרות שהיו מבקרות אותו בזמן מחלתו היו יודעות לומר את זהותו. אולם עתה, משמת בפתאומיות, לא ניתן לברר בן מי הוא[57]: (כ) וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה האישה הזו שבנה מת קמה משנתה באמצע הלילה,[58] וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי (האישה הזו) לקחה את הבן שלי ממני,[59] וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה (האישה הצליחה לקחת את הבן שלי) מפני שאמתך, אני, ישנתי בזמן שהיא לקחה לי את הילד, ולא הרגשתי דבר,[60] וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ האישה הזו השכיבה את הבן שלי, את הבן החי, בחיקה,[61] וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי ואילו את הבן שלה שמת, השכיבה האישה בחיקי[62]: (כא) וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת כשקמתי בבוקר כדי להניק את בני, ראיתי שהתינוק מת,[63] וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי ולאחר שהתבוננתי בתינוק המת, ראיתי שאין זה הבן שלי שילדתי[64]: (כב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת האישה השניה אמרה: לֹא כִי לא נכון,[65] בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת הבן שלי הוא הבן החי ואילו הבן שלך הוא הבן המת,[66] וְזֹאת אֹמֶרֶת ולעומתה טוענת האישה שדיברה ראשונה: לֹא כִי לא נכון,[67] בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי הבן שלך הוא הבן המת ואילו הבן שלי הוא הבן החי, וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שתי הנשים התווכחו בפני המלך[68]: (כג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שלמה אמר: זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת האישה הזו אומרת שבנה הוא התינוק החי ואילו בנך הוא התינוק המת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי ואילו האישה השנייה אומרת שאין דבריה של האישה  הראשונה נכונים, אלא בנה של האישה הראשונה הוא הבן המת ואילו הבן שלה הוא הבן החי, ולכן אין צורך יותר להתווכח, שהרי אני (שלמה) הבנתי את טענות כל אחת מכן[69]: (כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שלמה ציווה את עבדיו: קְחוּ לִי חָרֶב הביאו לי חרב,[70] וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ עבדיו של שלמה הביאו את החרב לפני שלמה המלך[71]: (כה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שלמה ציווה את עבדיו: גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם (שלמה ציווה את עבדיו) תחתכו את הילד החי לשניים,[72] וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת תנו חצי מהילד החי לאישה זו ואילו את החצי השני תתנו לאישה השנייה[73]: (כו) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ האישה שהבן שלה הוא הבן החי, אמרה לשלמה: כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ (האישה שבנה הוא הבן החי אמרה את הדברים) כיוון שהתחממו רחמיה על הבן שלה, כיוון שהיא התמלאה רחמים על הבן שלה ולא רצתה שיחתכו אותו לשניים,[74] וַתֹּאמֶר האם האמיתית אמרה: בִּי אֲדֹנִי בבקשה אדוני המלך,[75] תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי תנו לאישה השנייה את התינוק החי,[76] וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ ואל תהרגוהו, אל תחתכו את התינוק החי לשניים,[77] וְזֹאת אֹמֶרֶת האישה שאינה האם האמיתית אמרה: גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ לשתינו לא יהיה תינוק, תחתכו לשניים את התינוק החי[78]: (כז) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר שלמה המלך ענה ואמר: תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ תתנו לה (לאישה שאמרה לתת את התינוק בשלמותו לאישה השניה) את התינוק החי, ואל תהרגו את התינוק,[79] הִיא אִמּוֹ (האישה שאמרה לתת את התינוק לאישה השנייה ולא לחתוך אותו לשניים) היא האם האמיתית של הילד, היות והיא מרחמת עליו[80]: (כח) וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ עם ישראל שמע על הדרך שבה הכריע שלמה את המשפט שעמד לפניו,[81] וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ עם ישראל היה ירא מפני שלמה, היות ועם ישראל ראה שלשלמה המלך יש יכולת להבין מה חושב אדם במעמקי ליבו,[82] כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט (עם ישראל היה ירא מפני שלמה) כיוון שראו שלשלמה יש חכמה מיוחדת מה' כדי להבין מי אומר דברי אמת במשפט ומי משקר[83]:

 

[1] תרגום. רד"ק כתב בשם חז"ל שנסמכה לכאן מיתת שמעי כדי לומר שכל זמן ששמעי היה קיים, לא התחתן שלמה עם בת פרעה. מלבי"ם: לאחר ששלמה ביסס את מלכותו מבפנים, התחתן שלמה עם בת פרעה, על מנת לקשור קשרים פוליטיים עם העמים מסביב.

[2] רד"ק בשיטה הראשונה ששלמה גייר אותה וכתב שלשיטה השנייה האומרת שבימי דוד ושלמה לא קיבלו בכלל גרים, מתוך האהבה היתירה ששלמה אהב את בת פרעה, מעלה עליו הכתוב כאילו התחתן איתה.

[3] תרגום.

[4] מצודות.

[5] מצודות.

[6] מצודות. מהר"י קרא: הכתוב כאן מציין שלא הייתה טענה על העם שהם הקריבו בבמות משום שעוד לא נבנה בית המקדש.

[7] רד"ק. רש"י: הכוונה היא שבמשך ארבע השנים הראשונות למלכותו הלך שלמה בדרכי דוד אביו, אך לאחר מיתתו של שמעי התחתן עם בת פרעה. רד"ק: בהתחלה, כששלמה התחתן רק עם בת פרעה, הלך דוד בדרך ה'. רק לאחר שהתחתן עם נשים רבות, לא מנע מהן מלעבוד ע"ז.

[8] מצודות. רד"ק: ריבוי הקרבת קרבנות בבמות, מביא בסופו של דבר לידי ע"ז. רש"י: הנביא כאן מספר על גנותו של שלמה ששהה מלבנות את ביהמ"ק ארבע שנים, ולא הפריע לו להקריב בבמות. רלב"ג: מטרתו של שלמה בהקרבת קרבנות העולה בבמות היה להגיע לנבואה.

[9] תרגום. מלבי"ם: שלמה הלך לגבעון על מנת לתקן את העניין שהיו בני ישראל מקריבים קרבנות בבמות. שלמה רצה להראות להם שראוי להקריב קרבנות רק במשכן. כמו"כ כתב שייתכן שאז שלמה העביר את המזבח מהמשכן בגבעון לירושלים.

[10] מצודות.

[11] מצודות וכתב שכתוב "יעלה" בלשון עתיד כדרך המקרא. רד"ק: הכוונה ששלמה הקריב אלף עולות באותו ביקור במשכן.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] מצודות. מלבי"ם: כסא דוד עומד על שני רגליים: חסד ואמונה. החסד אינו בזכות מעשה מסוים, ולכן, ייתכן שהקב"ה ירצה להעביר את החסד לאדם אחר, כפי שהעביר את החסד משאול לדוד. לעומ"ז, האמונה היא בזכות מעשה מסוים, ואז הקב"ה אינו מעביר את החסד מאותו אדם, אלא שהאמונה נותנת לאדם גמול רק כנגד המעשה שעשה ולא יותר מכך. אצל דוד התקבצו שני הדברים גם יחד, ולכן זכה למלכות שלא תזוז ממנו לאדם אחר.

[15] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שדוד הלך אחרי ה' בכל הדברים הקשורים לידיעת האמונה.

[16] מלבי"ם.

[17] מלבי"ם.

[18] מצודות. רש"י: שמרת באמונה על מה שהבטחת לו, קיימת את מה שאמרת לו שתעשה, שתמליך את זרעו למלך על ישראל.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] רש"י ומחשב את השנים מרגע הולדת שלמה ועד עתה.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] תרגום.

[27] רש"י בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שהאחריות של שפיטת עם ישראל היא אחריות גדולה. מהר"י קרא: רק אדם חכם מאוד מסוגל לשפוט את עם ישראל.

[28] מהר"י קרא. מלבי"ם: בחכמה אמנם גלומים גם עושר וכבוד, אך שלמה ביקש את החכמה לשם החכמה ולא לשם הדברים האחרים. כמו"כ, צורת הבקשה לחכמה, שהיא בקשה לשפוט את העם ולא לצורך דברים אחרים, מוכיחה גם היא שכוונתו של שלמה הייתה רק כדי לשפוט את העם ולא לשם עושר וכבוד.

[29] מצודות.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] מצודות.

[33] תרגום.

[34] תרגום. רד"ק: הכוונה היא שהקב"ה ייתן לשלמה לב המקיים את דבר לימודו, שליבו יבין ויפנים את מה שילמד.

[35] תרגום. רד"ק התלבט בהשוואת חכמתו של שלמה מול חכמתו של משה רבינו וכתב שתי אפשרויות להשוואה. א. שלמה היה חכם יותר משלמה בחכמת הטבע אך בחכמת האלוקות משה היה גדול יותר. ב. כוונתו של ה' היא שהמלכים לא יהיו חכמים יותר משלמה, אך אנשים ללא תפקיד מלכותי – ייתכן שיהיו חכמים יותר ממנו.

[36] תרגום.

[37] רד"ק.

[38] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שלא יהיו מלכים עשירים ממנו לאורך כל ימי חייו, אך ייתכן שלא בימיו היה מלך שיהיה לו עושר וכבוד.

[39] תרגום.

[40] רד"ק וכתב שבגלל ששלמה לא הלך בדרך ה', לא זכה לאריכות ימים, אלא חי רק עשרים ושתיים שנה. אולם העושר והכבדו כן היה לו.

[41] מצודות. רד"ק: הוסיף פירוש חז"ל על פי הדרש שכאשר שלמה התעורר, הוא כבר היה חכם מאוד והוא הבין שהבטחת ה' התקיימה.

[42] רלב"ג.

[43] תרגום.

[44] רש"י.

[45] רד"ק.

[46] רלב"ג. עיין בהערות לביאורנו על ספר יהושע, פרק ב' פסוק א'.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] תרגום.

[51] תרגום.

[52] תרגום.

[53] תרגום. מהר"י קרא: יש הבדל גדול בין תינוק בן יום אחד לתינוק בן שלושה ימים.

[54] מצודות.

[55] תרגום.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] תרגום. מלבי"ם: זוהי הוכחה נוספת שהאישה השנייה משקרת, שהרי אני הנחתי את הבן שלי אצלי ולא בחיקי, והאישה השנייה הניחה את בנה המת בחיקי כדי שאחשוב שהרגתי אותו תוך כדי שינה.

[60] מצודות.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] תרגום.

[64] מצודות. מלבי"ם: עיקר מה שהכירה היה שהבן המת לא היה הבן שלה.

[65] תרגום.

[66] תרגום. מלבי"ם: התובעת תמיד אמרה קודם שבנה של חברתה הוא הבן המת ואילו הנתבעת תמיד אמרה קודם שבנה הוא הבן החי. מכאן שעיקר הטענה של התובעת הייתה שקרית מכיוון שעיקר טענתה והדברים שהיא אמרה ראשונים היה שבנה של השני הוא הבן המת, ואילו הנתבעת עיקר טענתה היה אמת מכיוון שהיא תמיד אמרה קודם שבנה הוא הבן החי.

[67] תרגום.

[68] מצודות. מלבי"ם: מכך שהנשים התווכחו בפניהם לפני המלך והתובעת תיד חזרה קודם על חלק המשפט שבנה של השני הוא הבן המת, הבין שלמה שהתובעת משקרת. לו היה זה קורה פעם אחת, היה ניתן לומר שסיבת ההקדמה היא כדי להביא הוכחה לדבריה.

[69] מצודות. רד"ק: מכאן למדו חז"ל שהדיין צריך לשנות את טענות בעלי הדין בפניהם.

[70] תרגום.

[71] תרגום.

[72] מצודות.

[73] תרגום.

[74] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שהרחמים התקבצו, נאספו.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] תרגום. מצודות: עיקר הרצון של האישה שרימתה היה שלחברתה לא יהיה טוב, והיא העדיפה להניק בן שלא היה שלה על פני שלחברתה יהיה טוב. אולם, לאחר ששלמה אמר שיהרגו את התינוק החי, האישה שמחה עוד יותר, משום שכך חברתה לא תשמח והיא לא תצטרך להניק בן שאינו שלה. רד"ק: הסיבה שהאישה המרמה לא לקחה פשוט את הילד היא משום שהיא הבינה ששלמה לא ייתן לה את התינוק לאחר שהאישה השנייה ריחמה עליו.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] תרגום.

[82] מצודות.

[83] מצודות.