מלכים א פרק ח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים א' פרק ח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כב' אדר תשע"ח

מלכים א פרק ח

(א) אָז כאשר שלמה סיים לבנות את בית המקדש,[1] יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (כששלמה סיים לבנות את בית המקדש) הוא אסף את זקני ישראל,[2] אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וכן אסף שלמה את ראשי המטות שהם הנשיאים לכל בית אב בישראל,[3] אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם שלמה אסף את הזקנים והנשיאים לירושלים, לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן (שלמה אסף את הזקנים והנשיאים) כדי שהם ישתתפו בטקס העלאת ארון הברית מעיר דוד אל בית המקדש[4]: (ב) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים עם ישראל נאסף אל המלך שלמה בחודש האיתנים (כינוי לחודש תשרי),[5] בֶּחָג (שלמה הקהיל את בני ישראל בחודש תשרי) לפני חג הסוכות,[6] הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תשרי הוא החודש השביעי למניין החודשים מניסן[7]: (ג) וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל כל זקני ישראל התאספו לירושלים,[8] וַיִשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן הכהנים נטלו את ארון הברית מעיר דוד[9]: (ד) וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק הכהנים העלו את ארון הברית מעיר דוד לקדש הקדשים,[10] וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וכן העלו הלויים את אהל מועד, המשכן שעשה משה, שהיה עד אז בגבעון. את המשכן גנזו באוצרות בית ה',[11] וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וכן העלו הלויים את כל כלי הקודש שהיו באהל מועד וגם אותם גנזו באוצרות בית ה',[12] וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם הכהנים והלויים העלו את הארון, את אוהל מועד ואת כלי הקודש שהיו באוהל מועד[13]: (ה) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ שלמה המלך וראשי עם ישראל שהתאספו אליו,[14] לִפְנֵי הָאָרוֹן (שלמה וראשי עם ישראל) הלכו לפני הארון,[15] מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר (שלמה וראשי עם ישראל) הקריבו קרבנות צאן ובקר,[16] אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב לא היה ניתן לספור ולמנות את הקרבנות שהקריבו בשעה שהעלו את ארון הברית לבית המקדש, כיוון שהיו קרבנות רבים כל כך[17]: (ו) וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הכהנים הכניסו את ארון הברית אל המקום שיועד לו לפני הדביר, אל קדש הקדשים,[18] אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הכהנים הניחו את הארון מתחת לכנפי הכרובים שעשה שלמה (אין אלה הכרובים שהיו מעל לכפורת)[19]: (ז) כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן (הארון הונח מתחת לכרובים שעשה שלמה) כיוון ששלמה בנה את הכרובים באופן שמקום הארון יהיה מתחת לכרובים פורשי הכנפיים,[20] וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן הכרובים סוככו על הארון,[21] וְעַל בַּדָּיו וכן סוככו כנפי הכרובים על הבדים, המוטות שנשאו בהם את הארון,[22] מִלְמָעְלָה הכרובים סוככו מעל לארון הברית והבדים[23]: (ח) וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים הבדים היו ארוכים,[24] וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר כשהיו עומדים בהיכל, היה ניתן לראות את הבדים דוחפים חלק מהפרוכת מרוב אורכם. רוב הדביר (המחיצה שחצצה בין ההיכל לקדש הקדשים) הייתה עשויה אבן. אלא שבמקום בדביר שבו היו הדלתות שדרכם היו נכנסים לקדש הקדשים, הייתה פרוכת. הנביא אומר שבמקום שהייתה הפרוכת, היו הבדים נראים למי שעמד בהיכל, משום שהם היו ארוכים,[25] וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה אך הבדים לא היו בולטים באופן שהפרוכת הייתה נקרעת, ולכן לא היו נראים מבחוץ,[26] וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כך היו הבדים מונחים בטבעות הארון בקדש הקדשים, עד שיאשיהו גנז את הארון בסוף ימי בית ראשון[27]: (ט) אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב לא היה דבר בתוך ארון הברית, חוץ מלוחות האבנים שמשה הניח בארון בהר סיני,[28] אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִם בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם על ידי נתינת הלוחות בשעה שבני ישראל יצאו ממצרים, ה' כרת ברית עם בני ישראל[29]: (י) וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ לאחר שהכהנים הניחו את ארון הברית בקדש הקדשים ויצאו משם,[30] וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְקֹוָק (לאחר שהכהנים יצאו מקדש הקדשים) היה ענן שנראה כמו עשן שמילא את בית המקדש[31]: (יא) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן בגלל הענן שמילא את בית המקדש, הכהנים לא היו יכולים לעמוד בהיכל ובעזרה (בחצרות מחוץ לבית המקדש), וממילא הם לא יכלו לעבוד את עבודתם בתוך בית המקדש,[32] כִּי מָלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת בֵּית יְקֹוָק (הכהנים לא היו יכולים לעבוד את עבודתם בבית המקדש) כיוון שכבוד ה' מילא את בית המקדש על ידי הענן[33]: (יב) אָז אָמַר שְׁלֹמֹה לאחר ששלמה ראה את הענן, הוא אמר את הדברים הבאים:[34] יְקֹוָק אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל ה' רוצה לשכן את שכינתו על ידי הערפל, על ידי הענן[35]: (יג) בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ אני (שלמה) בניתי לך (ה') בית למגורים,[36] מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים (בניתי לך) מקום מתוקן לשכינת שכינתך לתמיד, ומהיום נאסר להקריב קרבנות במקומות אחרים[37]: (יד) וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו שלמה סובב את פניו כך שהם היו כלפי העם,[38] וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל שלמה בירך את עם ישראל. תוכן ברכתו אינו כתוב,[39] וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד העם שהיה בבית המקדש עמד, כיוון שאסור לשבת בעזרה[40]: (טו) וַיֹּאמֶר לאחר ששלמה המלך בירך את עם ישראל, הוא הודה לה', וכך הוא אמר בדברי ההודיה שלו לה':[41] בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי (כך אמר שלמה) ברוך ה' אלוקי ישראל שגזר על דוד אבי שיהיה לו בן שיבנה את בית המקדש,[42] וּבְיָדוֹ מִלֵּא ועכשיו ה' ברוב טובו קיים את מה שהוא גזר, ואני זכיתי לבנות את בית המקדש,[43] לֵאמֹר כך אמר ה' בשעה שהוא גזר על דוד אבי שיהיה לו בן שיבנה את בית המקדש[44]: (טז) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם (ה' אמר) מאז שהוצאתי את העם שלי, בני ישראל, ממצרים, לא בחרתי בעיר אחת שהייתה שייכת לאחד משבטי ישראל, כדי לבנות שם בית מיוחד שבו אשרה את שכינתי. הקב"ה אמר שמיום שבני ישראל יצאו ממצרים, הוא לא בחר במקום מסוים כדי לבנות בו את בית המקדש,[45] וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל ואני (ה') בחרתי בדוד למלוך על עם ישראל, והראיתי לדוד את המקום שבו אשרה את שכינתי. הקב"ה אמר שרק לאחר שדוד מלך על ישראל, הוא גילה לעם ישראל את המקום שבו הם עתידים לבנות את בית המקדש[46]: (יז) וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל היה בליבו של דוד אבי רצון לבנות בית לשם ה' אלוקי ישראל[47]: (יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל דָּוִד אָבִי ה' אמר לדוד אבי: יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי בשכר שהיה בליבך רצון לבנות בית לשמי,[48] הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ דברים טובים היו בלבבך ודבר זה ייחשב לך לזכות. הקב"ה אמר לדוד שמחשבתו לבנות בית לשם ה' רצויה[49]: (יט) רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת אלא שאתה (דוד) לא תזכה לבנות את בית המקדש, ורק תזכה להכין את ההכנות הדרושות לבנייתו,[50] כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי בנך שייצא ממתניך, הבן שיוולד לך, הוא זה שייבנה את בית המקדש[51]: (כ) וַיָּקֶם יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר ה' קיים את מה שהוא דיבר לדוד אבי,[52] וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק קמתי במקום דוד אבי וישבתי על כסא המלכות כדי למלוך על ישראל כמו שה' אמר,[53] וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ובניתי את בית המקדש לשם ה' אלוקי ישראל. שלמה אמר שהקב"ה קיים את הבטחתו לדוד: בנו שמולך על ישראל אחריו, שלמה, בונה את בית המקדש[54]: (כא) וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית יְקֹוָק ייחדתי מקום בבית המקדש לארון הברית ששם מונחים שני לוחות הברית,[55] אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם על ידי נתינת הלוחות לעם ישראל, כרת ה' ברית עם אבותינו, כשהוא הוציא אותם מארץ מצרים[56]: (כב) וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק שלמה עמד לפני מזבח הנחושת שעמד בחצר הבית. אמנם שלמה בנה מזבח אבנים במקום מזבח הנחושת (והגדיל אותו לגודל של עשרים אמה על עשרים אמה), אך עדיין קראו למזבח זה מזבח הנחושת, על שם המזבח הראשון שעשה משה רבינו,[57] נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל (שלמה עמד) מול כל עם ישראל שהתאסף למעמד חנוכת בית המקדש,[58] וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם שלמה פרש את ידיו בכיוון השמים כדרך המתפללים את ה'. בפסוק נד' נראה שלאורך התפילה שלמה אף כרע על ברכיו[59]: (כג) וַיֹּאמַר שלמה אמר בתפילתו: יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים ה' אלוקי ישראל, אין אלוה כמוך,[60] בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל אתה משרה את שכינתך למעלה בשמים,[61] וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת ואתה שולט למטה בארץ,[62] שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם אתה (ה') מקיים את הברית והחסד שאתה מבטיח לעבדיך ההולכים איתך בלב שלם (ובהמשך מפרט שלמה את דבריו)[63]: (כד) אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ כולם רואים עכשיו שקיימת לאבי דוד את מה שהבטחת לו (שבנו יבנה את בית המקדש),[64] וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה מה שאתה (ה') דיברת בפיך, שדוד יבנה את בית המקדש, קיימת היום[65]: (כה) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שקיימת את ההבטחה לדוד אבי (שבנו יבנה את בית המקדש),[66] יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ אני (שלמה) מבקש ממך (ה'): תקיים את ההבטחה הנוספת שהבטחת לדוד אבי,[67] לֵאמֹר כך אמרת לדוד אבי בהבטחתך:[68] לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל (כך אמרת לדוד אבי בהבטחתך) לא ייפסק אדם מצאצאיך שיישב על כסא מלכות ישראל, לא תיפסק המלוכה מצאצאיך,[69] רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי (לא תיפסק המלכות מצאצאיך) בתנאי שבניך יילכו אחרי ה' כמו שאתה הלכת אחריי[70]: (כו) וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עכשיו ה', כשכבר התחלת לקיים את הבטחתך לדוד אבי,[71] יֵאָמֶן נָא דְּבָרְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי יתקיימו עכשיו דבריך שהבטחת לדוד אבי (שהמלכות לא תסור מצאצאיו)[72]: (כז) כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הדבר תמוה: האם באמת ייתכן שה' ישכון בבית שנמצא בארץ,[73] הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ הרי השמיים ומה שמעל השמיים לא יכילו אותך,[74] אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי כל שכן שהבית הזה לא יכול להחזיק אותך[75]: (כח) וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְקֹוָק אֱלֹהָי ה' אלוקי! בגלל שבית המקדש הוא המקום שבו אתה מקבל את תפילות המתפללים אליך, אני עבדך (שלמה) מבקש שתפנה אל תפילתי,[76] לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה (אני מבקש ממך) לקבל את השיר והשבח (הרינה) ואת התפילה,[77] אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם (אני מבקש ממך לקבל את הרינה ואת התפילה) שאני עבדך (שלמה) מתפלל לפניך היום, ביום חנוכת בית המקדש[78]: (כט) לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם (אני מבקש ממך) שיהיה רצונך מופנה כלפי המקום הזה (בית המקדש) בכל יום ולילה, ושתגן עליו,[79] אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם אל בית המקדש שאמרת ששממך יהיה שם, ששכינתך תשרה שם,[80] לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה לקבל את תפילתי שאני, עבדך, אתפלל, במקום הזה, בבית המקדש[81]: (ל) וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וכמו שאני מתפלל שתשמע את תפילתי, כך אני מתפלל שתשמע את תפילת כל עם ישראל,[82] וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם ואתה תשמע את תפילתם שהם יתפללו בבית המקדש, במקום שבתך, בשמים,[83] וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ ואתה תקבל את תפילתם (של עם ישראל), ותסלח להם[84]: (לא) אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ במקרה שיחטא אדם לחברו בדיני ממונות,[85] וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ והוא, האדם החוטא, יתחייב שבועה כלפי חברו (לפעמים בדיני ממונות מתחייבים שבועה),[86] וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה האדם שהתייב בשבועה יבא לפני המזבח שנמצא בבית המקדש[87]: (לב) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם אתה (ה') תשמע בשמים את שבועתם,[88] וְעָשִׂיתָ ותברר מיהו הצודק בדין,[89] וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע מי שנשבע לשקר, תרשיע אותו ואל תסלח לו, היות והוא נשבע לשקר בבית המקדש. שלמה ביקש מה' שלמרות שבדרך כלל הוא מאריך אף למי שנשבע לשקר, במקרה ואדם יישבע לשקר בבית המקדש, ה' לא יאריך לו אף, כדי שיראת בית המקדש תהיה על כולם,[90] לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ ותעניש את מי שנשבע לשקר לפי דרכו, לפי מעשיו,[91] וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק וכן תצדיק את מי שנשבע באמת (הנתבע) ואת מי שהשביע אדם אחר בצדק (אם אדם תבע מישהו אחר בצדק),[92] לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ (מי שנשבע או השביע בצדק בבית המקדש) תתן לו כזכותו, תתן לו את מה שמגיע לו[93]: (לג) בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ כאשר העם שלך, עם ישראל, יפסיד במלחמה נגד אויביו בגלל שהם חטאו לך,[94] וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ ולאחר שיינגפו, הם יחזרו בתשובה ויעבדו אותך,[95] וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ ועם ישראל יתוודה לפני הקב"ה על עוונו,[96] וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה ואותם אנשים מעם ישראל שלא ייצאו להילחם, יתאספו בבית זה, בבית המקדש, ואתה תקבל את תפילתם[97]: (לד) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בשמים, אתה (ה') תשמע לתפילת ישראל ותסלח להם על חטאתם,[98] וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם ובזכות התפילה בבית המקדש, החיילים שיצאו למלחמה יחזרו בשלום אל מקומם בארץ ישראל, ולא ימשיכו להפסיד במלחמה[99]: (לה) בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כאשר יימנעו השמים, ולא יורידו גשם,[100] כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ (השמים יימנעו מהורדת גשם) בגלל שעם ישראל חטא לך,[101] וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה עם ישראל יתפלל לכיוון בית המקדש,[102] וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן וכן יודה עם ישראל בחטאו ויחזור בתשובה,[103] כִּי תַעֲנֵם (עם ישראל יחזור בתשובה) כדי שתענה להם. שלמה אמר שבני ישראל אמנם יחזרו בתשובה, אך החזרה בתשובה לא תהיה מאהבת ה', אלא כדי שה' יציל אותם[104]: (לו) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם אתה תשמע בשמים אל תפילתם של בני ישראל,[105] וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל ואתה תסלח לעם ישראל למרות שהם לא חזרו בתשובה מאהבה,[106] כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכּוּ בָהּ על ידי כך, אתה תלמד את בני ישראל את הדרך לתשובה מאהבה. על ידי שהקב"ה מקבל את תפילתם של בני ישראל למרות שהם לא חזרו בתשובה מאהבה (אלא מיראה), ה' פותח בפניהם את הדרך לחזור בתשובה שלימה מאהבה,[107] וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה ולכן, כדי שעם ישראל יחזור בתשובה מאהבה, תתן גשם על הארץ שנתת לעם שלך בתור נחלה, על ארץ ישראל[108]: (לז) רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ אם יהיה רעב בארץ מכל סיבה שהיא (ולא מחוסר גשמים עליה דובר בפסוק הקודם),[109] דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה או אם תהיה מחלת דבר, מכת מוות,[110] שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן או אם יהיו סוגים של מחלות בתבואה שנקראים שידפון וירקון, ועל ידי כך יהיה רעב בארץ,[111] אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה או במקרה שיבוא ארבה או חסיל (החסיל גם הוא סוג של ארבה) בארץ כדי לאכול את התבואה, ועל ידי כך יהיה רעב,[112] כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו או כאשר יבואו אויבי עם ישראל להטיל עליו מצור בשערי ארצו, ועל ידי כך יהיה רעב,[113] כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה או כשיבואו על עם ישראל כל מיני נגעים ומחלות, ובעקבות הנגעים והמחלות האלה, עם ישראל יצטרך להתפלל אל ה' שיסיר אותם[114]: (לח) כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כל תפילה או בקשה שיהיו לכל אחד מעם ישראל,[115] אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ האיש יידע על מה חטא ומדוע נענש,[116] וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה אותו אדם יפרוש את כפיו בתפילה כלפי בית המקדש[117]: (לט) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ אתה ה' תקבל בשמים ממקום שכינתך, את תפילתו של האדם שנענש על ידך וחזר בתשובה,[118] וְסָלַחְתָּ אתה תסלח לאדם החוזר בתשובה,[119] וְעָשִׂיתָ ואתה תעשה כפי שהוא מבקש,[120] וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו תתן לאדם החוזר בתשובה כפי כל הדרכים שלו, תתן לו את כל הדברים שהוא ביקש ממך לאחר שהוא חזר בתשובה,[121] אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כל זאת תעשה רק למי שאתה יודע שלבבו לעשות רצונך ושהוא חזר בתשובה,[122] כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם שהרי רק אתה יודע מה קורה בלב האדם: האם האדם חזר בתשובה או לא, ולכן תתן רק לאדם שחזר בתשובה שלימה את בקשתו[123]: (מ) לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ על ידי שעם ישראל יראה שמי שחוזר בתשובה ועובד אותך, תפילתו מתקבלת והפורענות נעלמת, הם ייראו ממך לאורך כל זמן ישיבתם בארץ ישראל. על ידי שעם ישראל יראה שכאשר הוא חוזר בתשובה הפורענות נעלמת, הם יבינו שסיבת הפורענות היא החטא, ועל ידי כך הם יתמלאו ביראה כלפי ה'[124]: (מא) וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ וגם לנכרי שאינו מעם ישראל שהגיע ממקום רחוק, בגלל שהוא שמע את שמך, בגלל שהתפרסם שאתה (ה') הוא השולט בעולם[125]: (מב) כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה כאשר הגויים ישמעו את השם הגדול שלך ה', ואת ידך החזקה וזרועך המרוממת להכות במי שאינו עושה את רצונך,[126] וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה (ואחד מכל אותם נכרים ששמעו את שמך) יבוא להתפלל בבית המקדש[127]: (מג) אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ אתה (ה') תשמע במקום שכינתך בשמים אל תפילת הנכרי,[128] וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי תעשה כפי שהנכרי יתפלל אליך, תקיים את בקשתו של הנכרי,[129] לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ (תמלא את בקשת הנכרי) כדי שיידעו גם הגויים את שמך הגדול,[130] לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וגם הנכרים יתמלאו כלפיך ביראה (כפי שעם ישראל יתמלא ביראה כלפיך),[131] וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי וגם הנכרים (על ידי שתמלא את תפילתם), יידעו ששמך ושכינתך חלים על בית המקדש שבניתי[132]: (מד) כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ כאשר עם ישראל ייצא למלחמה נגד האויב שלו,[133] בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם (עם ישראל ייצא) בדרך שתשלח אותם, לאחר שישאלו אותך באורים ותומים (לפני היציאה למלחמה יש לשאול את פי ה' באורים ותומים),[134] וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יְקֹוָק דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ אך בגלל היותם במלחמה, הם לא יוכלו לבוא ולהתפלל בבית המקדש, ולכן הם יכוונו שתפילתם תעלה דרך ירושלים ובית המקדש (אך הם עצמם לא יהיו בעיר)[135]: (מה) וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם אתה תשמע בשמיים לתפילתם ובקשתם של היוצאים למלחמה,[136] וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם ואתה תנקום את נקמתם מיד האויב[137]: (מו) כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ אם עם ישראל יחטא לך, ולכן הוא לא יהיה ראוי שתנקום את נקמתו מאויביהם,[138] כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא ולא יהיה בין היוצאים למלחמה אפילו אדם אחד שלא יחטא, וכך בני ישראל לא יוכלו להינצל בזכות צדקותו,[139] וְאָנַפְתָּ בָם ואתה תכעס עליהם,[140] וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב ואתה תמסור את ישראל לפני אויביהם, אתה תגרום לכך שעם ישראל יפסיד במלחמה,[141] וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה הגויים ייקחו בשבי את עם ישראל אל ארץ אויב, לארצות הקרובות או לארצות הרחוקות[142]: (מז) וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם עם ישראל יחזור בתשובה בארץ שאליו הוליכו אותו בשבי,[143] וְשָׁבוּ והם יחזרו בתשובה עליונה יותר מהתשובה הקודמת (יש כאן שני שלבים בחזרה בתשובה),[144] וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם עם ישראל שנשבה יתחנן אליך (ה') בארץ שאליו הוא גלה,[145] לֵאמֹר כך יאמר כל אחד מעם ישראל שנשבה כאשר הוא יתחנן לפניך:[146] חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ (כל אחד מעם ישראל שנשבה יאמר בשעה שהוא יתחנן לה') חטאנו! עשינו דברים טפשיים! סרחנו![147]: (מח) וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם כל אחד מעם ישראל שנשבה, יחזור בתשובה שלימה בארצות שאליהם בני ישראל נלקחו בשבי. חזרה בתשובה זו תהיה בכל ליבם ובכל נפשם (וזהו השלב השלישי של החזרה בתשובה: בפסוק מז' מובאים שני השלבים הראשונים כפי שבארנו שם, וכאן מובא השלב השלישי),[148] וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ ובמקום להתפלל בבית המקדש, הם יכוונו שתפילתם בארץ אויביהם תעלה אליך דרך ארץ ישראל, דרך ירושלים ודרך בית המקדש[149]: (מט) וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם אתה תשמע את תפילתם של ישראל בשמים, במקום שכינתך, ותעשה כבקשתם ותינקם באויביהם[150]: (נ) וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ ואתה תסלח לעם ישראל שחטא לפניך,[151] וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ (ותסלח לעם ישראל) על כל החטאים שבהם הם מרדו בך,[152] וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם ועל ידי שתינקם באויבי בני ישראל ששבו אותם, אתה תגרום לכך שהם יתמלאו ברחמים על בני ישראל[153]: (נא) כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם עם ישראל הוא העם שלך והנחלה שלך שהוצאת ממצרים,[154] מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל (הוצאת את עם ישראל) מתוך מצרים המשולה לכור הברזל. מצרים משולה לכור הברזל משום שזיקוק הזהב מוציא את הפסולת שנמצאת בזהב, וכך ביציאת מצרים עם ישראל הופרש מהעבודה הזרה של המצרים[155]: (נב) לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ הוצאת את בני ישראל ממצרים על מנת שתשמע לתפילתם בכל פנייה שהם פונים אליך, בין כאשר הפונה אליך הוא יחיד, ובין כאשר הציבור הוא שפונה אליך[156]: (נג) כִּי אַתָה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ (ראוי שתשמע לתפילת עם ישראל) מפני שהבדלת אותם מכל האומות, כדי שהם יהיו העם שלך,[157] כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֲדֹנָי יְקֹוִק כמו שאתה, ה' אלוקים, אמרת למשה עבדך, כשהוצאת את אבותינו ממצרים (שהבדלת את ישראל מכל האומות)[158]: (נד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת כאשר שלמה סיים להתפלל את תפילתו ובקשתו אל ה',[159] קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו (כאשר שלמה סיים להתפלל את תפילתו ובקשתו) הוא קם מהכריעה שהוא כרע על ברכיו לאורך כל התפילה לפני מזבח ה',[160] וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם וכפיו של שלמה היו פרושות כלפי השמיים. בעת ששלמה התפלל, הוא כרע על ברכיו, וכפיו היו נשואות אל השמים[161]: (נה) וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל (כאשר סיים את תפילתו) שלמה עמד ובירך את כל קהל ישראל,[162] קוֹל גָּדוֹל בקול רם,[163] לֵאמֹר כך אמר שלמה בברכתו שבירך את העם[164]: (נו) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר (תחילה, לפני שבירך את העם, פתח שלמה בדברי שבח לה')[165] ברוך ה' שנתן מנוחה לישראל כמו שהבטיח, ועם ישראל אינו צריך עכשיו להילחם,[166] לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ לא חסר דבר אחד מכל הדברים הטובים שה' הבטיח לישראל מההבטחות שהוא הבטיח למשה עבדו[167]: (נז) יְהִי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ (עתה פונה שלמה אל העם ומברך אותו) יהי רצון שתהיה השכינה איתנו כמו שהיא הייתה עם דור המדבר (השכינה שרתה תמיד עם ישראל בתקופת דור אנשי המדבר),[168] אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ ה' לא יעזוב אותנו ולא ייטוש אותנו (יש כאן כפילות של אותה בקשה)[169]: (נח) לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו על ידי שה' יהיה איתנו, הוא יטה את ליבנו אליו וכך נעבוד אותו,[170] לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו ואנחנו נלך בכל דרכיו של ה', וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ ונקיים את מצוות ה', את החוקים ואת המשפטים שהוא ציווה את אבותינו[171]: (נט) וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְקֹוָק יהי רצון שיהיו דברי התפילה שביקשתי מה' בחנוכת בית המקדש (שבית המקדש יהווה מקום שבו ה' ישמע את תפילת עם ישראל),[172] קְרֹבִים אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה (יהיה רצון שדברי הבקשה שביקשתי מה') יהיו קרובים אל ה' בכל יום ולילה, יהי רצון שה' ישמע את התפילה בכל זמן,[173] לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל (ה' ישמע את תפילות עם ישראל על מנת) לעשות את צרכי עבדו (את צרכיו של שלמה) ואת צרכי עמו ישראל,[174] דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ (ה' יעשה את צרכי שלמה ואת צרכי עם ישראל) בכל יום שצריך, בכל יום שיש צורך מסוים. ה' יעשה את הצורך של שלמה או את הצורך של בני ישראל שעליו הם התפללו לפניו בבית המקדש[175]: (ס) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ (ה' יעשה את צרכיהם של שלמה ושל ישראל) כדי שיידעו כל העמים הנמצאים על הארץ,[176] כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד (כל העמים יידעו) שאין עוד אלוה חוץ מה'. על ידי שה' ישמע את תפילת עם ישראל, כולם יידעו שהוא האל היחיד, היות והם יראו שתפילות עם ישראל מתקבלות[177]: (סא) וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ (שלמה פונה אל עם ישראל ואומר להם) אולם עליכם לדעת שתפילותיכם יתקבלו רק כאשר יהיה לבכם שלם עם ה',[178] לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו (כשיהיה לבכם שלם עם ה') על ידי שתקיימו את חוקיו ותשמרו את מצוותיו,[179] כַּיּוֹם הַזֶּה (שיהיה לבכם שלם עם ה') כמו שהוא שלם עם ה' ביום הזה של חנוכת בית המקדש (ביום חנוכת בית המקדש היה לב עם ישראל שלם עם ה' בגלל ההתעלות הגדולה שהייתה באותו זמן)[180]: (סב) וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְקֹוָק שלמה וכל העם שעימו הקריבו קרבנות קדושים לפני ה'[181]: (סג) וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיקֹוָק שלמה הקריב את קרבן השלמים שהקריב לפני ה',[182] בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף (שלמה הקריב לקרבן שלמים) עשרים ושניים אלף שוורים,[183] וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף (וכן הקריב שלמה לקרבן שלמים) מאה ועשרים אלף בהמות הבאות מהצאן,[184] וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שלמה ובני ישראל הקריבו קרבנות בפעם הראשונה בבית המקדש, ועל ידי כך הם חנכו והתחילו את העבודה בבית המקדש[185]: (סד) בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְקֹוָק ביום שבו התחילו להקריב קרבנות בבית המקדש, שלמה המלך קידש את חצר הכהנים שלפני בית המקדש, כך שלרצפת עזרת כהנים תהיה את אותה קדושה כמו קדושת המזבח, וכך יהיה ניתן להקריב את הקרבנות על רצפת עזרת כהנים גם בלי להעלותם על גבי המזבח,[186] כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים שלמה קידש את חצר הכהנים על ידי שהוא הקריב שם את כל הקרבנות שנמנו בפס' סג': העולות, המנחות וחלבי השלמים (חלקי קרבן אלה צריכים העלאה על גבי המזבח),[187] כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים (שלמה היה צריך לקדש את חצר הכהנים) מכיוון שמזבח האבנים ששלמה עשה במקום מזבח הנחושת של משה, היה קטן מידי מכדי שיקריבו עליו כל כך הרבה קרבנות. שלמה הקריב קרבנות רבים, כך שהמזבח לא היה יכול להכיל כמות גדולה כזו של קרבנות, ולכן הוא נזקק למקום גדול יותר להקרבת הקרבנות. לשם כך שלמה קידש את רצפת עזרת כהנים[188]: (סה) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג שלמה עשה באותם ימים את חנוכת הבית של בית המקדש,[189] וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ כל ישראל היו יחד עם שלמה בחנוכת בית המקדש,[190] קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ (עם שלמה היה) קהל גדול מישראל שהתאסף לפני ה' לצורך חנוכת המזבח, ממקום שנקרא "לבוא חמת" בצפון ועד נחל מצרים בדרום,[191] שִׁבְעַת יָמִים חנוכת הבית נמשכה שבעה ימים, כאשר שבעת הימים האלה היו שבעת הימים שלפני חג הסוכות (החל מתאריך ח' תשרי),[192] וְשִׁבְעַת יָמִים ושבעה ימים לאחר חנוכת הבית, חגגו שלמה ובני ישראל את חג הסוכות. גם לאורך חג הסוכות, הקריבו שלמה ובני ישראל קרבנות רבים יותר ממה שהתורה ציוותה להקריב בחג סוכות, משום שמחת חנוכת בית המקדש,[193] אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בסך הכל חגגו שלמה ובני ישראל ארבעה עשר ימים רצופים: שבעה ימים של חנוכת הבית ושבעה ימים של חג הסוכות (ומכאן שגם אכלו ושתו ביום הכיפורים)[194]: (סו) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי ביום השמיני של חג הסוכות, בשמיני עצרת,[195] שִׁלַּח אֶת הָעָם (בשמיני עצרת) שלמה נתן רשות לעם ללכת חזרה לבתיהם (אך העם לא חזר לביתו בחג עצמו, אלא ביום המחרת. כשהלכו ביום המחרת, ביקשו שוב רשות משלמה לחזור לבתיהם),[196] וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ העם בירך את שלמה לפני שנפרד ממנו,[197] וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב העם חזר לערים בהן הוא היה גר כשהוא היה שמח וטוב לב,[198] עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְדָוִד עַבְדּוֹ (עם ישראל היה שמח וטוב לב) משום שה' קיים את הבטחתו לדוד שבנו יבנה את בית המקדש,[199] וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ ועל שה' קיים את הבטחתו לישראל, שהוא ישרה את שכינתו בבית המקדש[200]:

 

[1] מצודות.

[2] מלבי"ם: הסיבה ששלמה הקהיל את הזקנים היא מפני שצריך בי"ד של שבעים ואחד כדי לקדש את העזרה.

[3] מצודות.

[4] רלב"ג.

[5] מצודות. בעניין הסיבה שחודש תשרי נקרא חודש איתנים כתב הרד"ק מספר אפשרויות: איתן מלשון חוזק והפירות נאספים בו שהם חיי האדם ומחזקים את האדם. בשם חז"ל כתב שהסיבה היא משום שבחודש זהנולדו האבות הקדושים שהם איתני העולם או משום שבחודש זה יש הרבה מצוות, ואיתן היינו חוזק המצוות. מצודות כתב שהחגים מיישרים את האדם אל השלימות. תרגום יונתן כתב שחודש תשרי היה פעם נקרא החודש הראשון, אולם לאחר יציאת עם ישראל ממצרים נהפך להיות החודש השביעי משום שהתחילו למנות מחודש ניסן.

[6] רד"ק.

[7] תרגום.

[8] תרגום.

[9] רד"ק וכתב שזהו אחד מהמקומות שבהם הכהנים נשאו את הארון אלא שלא מוזכר בדברי חז"ל משום שנכלל בגדר החזרת הארון למקומו שכבר נמנה בדברי חז"ל. רלב"ג: הסיבה שהכהנים נשאו את הארון היא משום שהיה צריך להכניס את הארון לתוך קדש הקדשים ורק לכהן הגדול מותר להיכנס לשם, אלא שהכהן הגדול אינו יכול לשאת את הארון לבדו ומשום כך עזרו לו כהנים אחרים. לאחר מכן כתב שמפסוק בדברי הימים משמע שהיו אלה לויים שנשאו את הארון, אלא שהם נקראו בלשון הפסוק כהנים.

[10] תרגום.

[11] מצודות. גם בהסבר פסוק זה, שייכת המחלוקת בהגדרת אוהל מועד: האם הכוונה לאוהל שבה הניח דוד את ארון הברית בעיר דוד או שהכוונה למשכן שהיה בשילה.

[12] רד"ק.

[13] מצודות.

[14] מצודות + רלב"ג. מלבי"ם: יש הבדל בין יע"ד שהכוונה היא לזמן קצר, לבין להיקהל שהכוונה לזמן ארוך יותר.

[15] מצודות.

[16] רלב"ג.

[17] תרגום.

[18] כפי שראינו בביאורנו לפרק ו', הגר"א פירש שהדביר הינה המחיצה המבדילה בין ההיכל לקדש הקדשים. לכן ביארנו שהכוונה היא ששלמה הכניס את הארון למקום שנמצא לפני הדביר.

[19] מצודות. בעניין הסיבה עשה שלמה כרובים נוספים על הכרובים שעשה משה, כתב הרד"ק שכל השינויים שהכניס שלמה בבניין בית המקדש, נעשו על פי נבואה.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רד"ק כתב שהכוונה היא שהאריכו בכוונה את הבדים, דהיינו, הזיזו את הבדים קדימה. כל עוד היה צריך לשאת את ארון הברית, היו מוודאים שהבדים היו מונחים באופן שיתרת המוט שהייתה לצד מערב הייתה שווה ליתרת המוט שהייתה לצד מזרח. עתה, לאחר שארון הברית הונח בקדש הקדשים וכבר לא היה צריך לשאת אותו, הזיזו את המוטות כלפי מזרח באופן שיבלטו ויהיה ניתן לראות את מקומם כשעומדים בהיכל, וכך, כשנכנס הכהן הגדול ביום הכיפורים לקדש הקדשים, הוא ידע בדיוק היכן נמצא המקום של בין שני הבדים ולא היה צריך להסתובב סתם בקדש הקדשים על מנת לחפש את המקום בו יזרוק את הדם. זוהי הסיבה ששלמה היה צריך לעשות פרוכת, היות ודלתות קדש הקדשים לא היו נסגרות – משום שראשי הבדים בלטו. כמו כן מוכיח הרד"ק שהארון לא עמד צמוד לכותל המערבי של קדש הקדשים. מהר"י קרא: האומנים ממש הוסיפו באורך הבדים. רלב"ג: החליפו את הבדים שעשה משה לבדים ארוכים יותר.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות. עיין במאמרנו באוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית שם הרחבנו בביאור הביטוי "עד היום הזה".

[28] רד"ק וכתב שבשעת הקמת ביהמ"ק, רוקנו את ארון הברית מכל הדברים שהיו מונחים שם: צנצנת המן, מטה אהרון וספר התורה, לתוך אוצרות בית ה', והשאירו בפנים רק את לוחות הברית (וזוהי הסיבה שחלקיה מצא את סה"ת במקום אחר). רלב"ג: הכוונה היא שהיו שם דברים נוספים (כמו צנצנת המן), אלא שבמקום שיהיה שם ספר התורה, היו שם רק עשרת הדברות. מלבי"ם: הכוונה אינה שהיו רק לוחות בארון, אלא כל מה שהיה קשור ללוחות, כמו סה"ת וכדו'.

[29] מצודות.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רש"י: הכוונה ששלמה ראה שהקב"ה משרה את שכינתו במקדש, שהרי ה' אמר בעבר שהוא ישרה את שכינתו על ידי הענן. רלב"ג: יש כאן גם משל שהקב"ה השרה את שכינתו בעולם הזה שהוא עולם חשוך. ומעורפל. רד"ק הבין בתרגום יונתן שהכוונה במילה "ערפל" היינו ירושלים. מלבי"ם: הכוונה במילה "ערפל" הינו לתיאור זמן, בעוד שהמקם היה תהו ובהו, שהרי הקב"ה החליט להשרות את שכינתו בירושלים עוד בבריאת העולם, שהרי שם נעקד יצחק ולשם יצא לשוח בשדה, ומראה החלום של יעקב גם היה שם. לכן, לאחר שהקב"ה כבר החליט להשרות את שכינתו עוד כשהיה שם ערפל, ממילא לאחר שכבר נבנה שם בית לצורך השראת השכינה, תשרה שם השכינה.

[36] מצודות.

[37] תרגום + רש"י. מצודות: לאחר ששלמה ראה שהשכינה ירדה, הבין שהוא בנה מקום מתוקן בו ה' יוכל להשרות את שכינתו. רד"ק: שאר המקומות בהם היה מוקם המשכן, לא נחשבו למקום שבו בחר ה'.

[38] מצודות.

[39] רד"ק וכן כתב רלב"ג. מהר"י קרא: תוכן הברכה הינה הכתוב בהמשך בפסוק ל' "ושמעת אל תחינת עבדך ...". אולם, רד"ק ורלב"ג סוברים שהיו כאן שני דברים: הברכה שלא נכתבה ולאחר מכן המשיך שלמה לומר דברים נוספים.

[40] מצודות.

[41] רד"ק.

[42] תרגום + רש"י.

[43] רש"י. מצודות: הקב"ה קיים את מה שגזר בכח ידו. מלבי"ם: הכוונה לידו של שלמה המלך, שהיה ביד שלמה שלא לבנות בית המקדש לה', משום שהדבר היה נתון בבחירתו, ועכשיו לאחר שהקב"ה מילא את ידו של שלמה לבנות את בית המקדש, היה יכול ה' להשרות את שכינתו שם.

[44] עפ"י הגר"א לספר יהושע פרק א' פסוק א', ובאופן דומה פירשו כאן רש"י ומצודות.

[45] מצודות. אמנם עיין בספר ירושלים של זהב שם הראנו שעוד לפני שעם ישראל יצא ממצרים, בחר הקב"ה בירושלים כמקום המקדש, וכנראה שצריך לומר שהכוונה היא שלא היה מקום שנגלה לבני אדם ששם ישרה הקב"ה את שכינתו עד שדוד מלך על ישראל. כמו"כ עיין בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף מח' עמוד ב' ברש"י "מלכות בית דוד" שכתב שירושלים התקדשה על ידי מלכות דוד, וכנראה שצריך לומר שזהו עומק כוונת דבריו של בעל פירוש מצודות.

[46] רד"ק. מצודות: על ידי דוד המלך, באה ההכנה לבחור בירושלים כמקום שבה ייבנה בית המקדש. מלבי"ם: עתה יתאחד עם ישראל סביב בית המקדש ועל ידי מלכות בית דוד.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] תרגום.

[53] תרגום.

[54] תרגום.

[55] תרגום.

[56] מצודות.

[57] עפ"י רד"ק. רלב"ג: כתב שתי אפשרויות להסבר הפסוק. או ששלמה עמד בעזרת ישראל או שעמד בעזרת כהנים לפני המזבח וכתב שהפירוש הראשון נראה נכון יותר משום ששלמה לא היה הולך לעזרת כהנים אלא אם נאמר שהלך לשם כדי שתתקבל יותר תפילתו.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] תרגום.

[61] תרגום. רלב"ג: הכוונה היא שבגרמי השמים ממעל אין כמו ה'.

[62] תרגום. רלב"ג:הכוונה היא לשכל הפועל.

[63] מצודות. רש"י: הכוונה בשמירה היא שהקב"ה ממתין וגונז את הברית והחסד עד שמקיים אותו. רד"ק: הכוונה לברית והחסד שכרת ה' עם האבות וקיים את הברית עם זרעם אחריהם. רלב"ג: הכוונה בברית והחסד היא ההשגחה הפרטית שהיא תלויה במעשי האדם ולכן כתב שהחסד ניתן לאלה שהולכים אחרי ה'. מלבי"ם: שלמה מבקש מהקב"ה שלא ישנה את הבטחתו לדוד, הן משום שבכוחו לשמור את הבטחתו (שהרי הקב"ה הוא האלוה היחידי) ואם כדי שלא יהיה תלוי במעשיו של שלמה או צאצאיו, שעל זה ביקש מה' שיקיים את החסד, גם אם הצאצאים אינם ראויים.

[64] מצודות. מלבי"ם: זוהי סיבה נוספת לכך שראוי שהקב"ה לא ישנה את הבטחתו לדוד, שהרי ההבטחה התחילה כבר להתקיים על ידי מלכותו של שלמה. רלב"ג בפירושו לפרק יא' תועלת שלושים ואחד: מכאן שכאשר אדם צריך להודות לה' על דברים שבאו עליו ועל דברים שבאו על הכלל, עליו קודם להודות על הדברים שבאו עליו, כשם ששלמה קודם הודה בפסוק על קיום דברי הנבואה לדוד שצאצאיו ימלכו ורק לאחר מכן (בפסוק נו') הודה על המנוחה שניתנה לעם ישראל.

[65] מצודות.

[66] עפ"י מצודות. עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[67] מצודות.

[68] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[69] תרגום.

[70] תרגום.

[71] מלבי"ם.

[72] תרגום + מלבי"ם.

[73] מצודות.

[74] רש"י. רד"ק: אם כן שגם השמים אינם יכולים להכיל את השי"ת, בניית ביהמ"ק הייתה רק מעין משל, ששם ישמע ה' את תפילות עם ישראל.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] רלב"ג. רלב"ג: רינה זו צעקה לפני ה'. מלבי"ם: תפילה זוהי שפיכת הנפש ודבקות הרוח בה'. תחינה זוהי בקשת הבקשות מאת ה'. כאשר אדם מתפלל, הוא מקבל את רצונותיו בזכות, היות והוא היה דבק בצד כלשהו בה'. כאשר אדם מתחנן, הקב"ה נותן לו מתנת חינם, היות ואינו ראוי כל כך שיתמלאו בקשותיו.

[78] תרגום.

[79] מצודות + תרגום.

[80] מצודות.

[81] מצודות. מלבי"ם: בדברי שלמה כאן ישנם שתי מדרגות שבהם מתגלה שכינתו של הקב"ה בבית המקדש. המדרגה הראשונה והעליונה (שמתקיימת כאשר ישראל עושים רצונו של מקום) היא שהקב"ה ממש משרה את שכינתו בתחתונים, וזה מה שאומר שלמה "להיות עיניך פתוחות ...". המדרגה השנייה היא שהקב"ה לא משרה את עיקר שכינתו בתחתונים אלא בעליונים, אלא שגם אז הוא מקבל את תפילות עם ישראל אליו מבית המקדש, וזה מה שאומר שלמה "ושמעת אל תחינת עבדך ועמך ישראל ...".

[82] מצודות. רלב"ג: התחינה היא הבקשות שנאמרות לאחר התפילה.

[83] מצודות. רד"ק כתב שני אופנים להסביר את "אל השמים": או שהכוונה שיקבל את תפילתם ממקום שבתו, מהשמים, או שהכוונה שיקבל את תפילתם אל השמים.

[84] תרגום.

[85] מצודות. רש"י: פירש שהכוונה כאן היא לאישה סוטה. רלב"ג מקשר את שני הדברים ואומר ששלמה ביקש שכמו שבביהמ"ק האמת מתגלית לגבי אישה סוטה, כן הוא מבקש שבביהמ"ק יתגלה כל דבר שקר.

[86] מצודות. רש"י: מדובר במים המאררים.

[87] מצודות. במפרשים ישנה מחלוקת מיהו הבא לפני ה'. ממצודות וכן מרד"ק משמע שהבא לפני המזח הוא הנשבע, ואילו מתרגום יונתן משמע שהכוונה היא למשביע.

[88] רד"ק.

[89] מלבי"ם.

[90] מצודות + רד"ק.

[91] תרגום.

[92] מצודות.

[93] תרגום.

[94] מצודות.

[95] תרגום.

[96] מהר"י קרא. רלב"ג: הכוונה שעם ישראל יודה לה' בתפילתו. ומרש"י ורד"ק משמע שההודאה תהיה על עצם הפורענות, שכן הם כתבו שאדם חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.

[97] רד"ק.

[98] תרגום.

[99] מצודות.

[100] מצודות. מלבי"ם: ישנו הבדל בין הפסד ישראל במלחמה שזהו ממש עונש שבא עליהם, לבין עצירת גשמים שמדובר בסילוק ההשגחה הפרטית מעם ישראל. במקרה הראשון, עם ישראל צריך לחזור בתשובה שלימה על מנת שהקב"ה ישמע לתפילתו, במקרה השני, מספיק שעם ישראל יתפללו אל ה' ויקבלו עליהם לחזור בתשובה בעתיד על מנת שהקב"ה ישמע אל תפילתם.

[101] תרגום.

[102] תרגום.

[103] עפ"י מהר"י קרא לפסוק לג'. מלבי"ם: שלמה ביקש שגם כאשר עם ישראל רק יתפלל אל ה', עוד לפני שהם יחזרו בתשובה, ה' יורה להם על מדוע באה עליהם הפורענות הזו ועל מה הם צריכים לחזור בתשובה, שלא כמו הרעב שהיה בימי דוד שאז הם חקרו ודרשו במשך שלש שנים מדוע באה עליהם הפורענות.

[104] מצודות. רלב"ג: הכוונה היא שה' יענה את עם ישראל ובעקבות זאת עם ישראל יחזור בתשובה.

[105] תרגום.

[106] מצודות.

[107] מצודות. רד"ק: תורה לעם ישראל כעונש על איזה עוון נעצרו הגשמים. רלב"ג: על ידי העונש, בני ישראל יחזרו לדרכם הטובה.

[108] מצודות.

[109] מצודות.

[110] תרגום.

[111] מצודות.

[112] מצודות.

[113] מצודות.

[114] רלב"ג. מלבי"ם: יש בפסוק זה בקשה שה' יענה לעם ישראל על כל צרה שלא תבוא עליהם, ובארבע הצרות המוזכרות בפסוק, נכללות כל סוגי הצרות. רעב – פורענות הבאה על ידי הטבע, דבר – שינוי הטבע, בעלי רצון – החיות או בעלי בחירה – אויבים.

[115] תרגום + מצודות. רד"ק: הכוונה לחלק בין "לכל האדם" שזהו צרכי יחיד, ובין "לכל עמך ישראל" שזהו צרכי רבים.

[116] מצודות.

[117] תרגום. רד"ק הסתפק אם הכוונה שהאדם יתפלל בבית המקדש עצמו, או שהוא יתפלל כלפי כיוון בית המקדש. לכאורה קשה מדוע דווקא עתה התעורר רד"ק להסתפק בכך ולא כתב זאת על ההבדל בין הכתוב בפסוק לג' לבין הכתוב בפסוק לה'.

[118] תרגום.

[119] תרגום.

[120] מצודות.

[121] מצודות.

[122] מצודות. מלבים: בקשה זו של שלמה באה לומר שאם הקב"ה יודע שכאשר הוא ישפיע טובה על אדם מסוים, אותו אדם יחטא (למשל: אם אדם יהיה עשיר, העשירות תשפיע לרעה על מצב הרוחניות שלו), עדיף שהקב"ה לא ייתן לו את בקשתו.

[123] מצודות.

[124] מצודות.

[125] מצודות.

[126] תרגום.

[127] תרגום.

[128] תרגום.

[129] תרגום. רש"י: שלמה ביקש מה' שישמע אל תפילת הנכרי גם אם לא מגיע לו לפי מעשיו. אדם מישראל שבא להתפלל לפני ה' ותפילתו אינה מתקבלת, אותו אדם תולה את אי קבלת התפילה בכך שהוא אינו ראוי לכך. אולם, הנכרי תולה את אי קבלת התפילה בכך שה' אינו יכול למלא את בקשתו, ולכן שלמה ביקש מה' שישמע אל תפילת הנכרי גם אם הנכרי אינו ראוי לכך לפי מעשיו.

[130] תרגום.

[131] תרגום.

[132] תרגום.

[133] מצודות. רד"ק: כאן אין מדובר במלחמה שבאה כתוצאה מעונש.

[134] מצודות.

[135] מצודות.

[136] תרגום.

[137] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שתעשה את צרכיהם של עם ישראל.

[138] רד"ק. מהר"י קרא: מדובר כאשר עם ישראל חוטא לה'.

[139] מצודות.

[140] מצודות.

[141] תרגום.

[142] מצודות.

[143] עפ"י מלבי"ם.

[144] מלבי"ם.

[145] תרגום.

[146] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[147] תרגום.

[148] מלבי"ם.

[149] מצודות.

[150] מצודות.

[151] תרגום.

[152] תרגום. מלבי"ם: ההבדל בין פשעים לחטאים הוא שחטאים לא נעשו במרד ואילו פשעים נעשו במרד.

[153] מצודות. מלבי"ם: שלמה ידע מהתורה שיש צורך בגלות על מנת שיהיה קיבוץ גלויות ולכן לא ביקש שה' יוציא את עם ישראל מהגלות, אלא ביקש שעול הגלות יקל מעליהם.

[154] תרגום.

[155] עיין בביארונו לספר דברים פרק ד' פסוק כ'. מצודות: העבודה במצרים הייתה כל כך קשה כאילו היו נתונים בכלי ברזל שנמצא על האש. רד"ק: כמו שצורפים את הכסף והזהב, כך צורפו בני ישראל במצרים בעבודה קשה.

[156] מצודות.

[157] מצודות.

[158] תרגום.

[159] תרגום. מהר"י קרא: שלמה לא סיים להתפלל את תפילתו, אבל הוא סיים את חלק התפילה שבה כרע על ברכיו.

[160] מצודות.

[161] תרגום.

[162] תרגום.

[163] דעת מקרא.

[164] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[165] מצודות.

[166] תרגום.

[167] מצודות.

[168] מצודות. מלבי"ם: ישנם שני סוגי אמצעים על ידיהם יוודא ה' שעם ישראל יעמוד בעבודתו: או על ידי התמדה של ניסים או על ידי עונשים שלמה ביקש שכשם שבדור המדבר היה דרכו של ה' להתמיד בניסים, כך יהיה מעתה ואילך.

[169] מצודות.

[170] רד"ק. מצודות: הכוונה היא שכמו שה' היטה את אנשי דור המדבר לעבוד אותו, כך הוא יטה את ליבנו לעבוד אותו.

[171] עיין בספר אוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות, שם הרחבנו בעניין ההבדל בין חוק למשפט.

[172] מצודות.

[173] מצודות.

[174] מצודות. רש"י: הכוונה היא שה' יציל את עם ישראל מידי אויב.

[175] מצודות.

[176] תרגום.

[177] מצודות. רלב"ג: אומות העולם יידעו שה' הוא האלוקים כשהם יראו שה' מעניש את עם ישראל כשהוא חוטא ומצד שני הוא מקבל את תפילתם לאחר שהם חוזרים בתשובה.

[178] מצודות.

[179] תרגום.

[180] מצודות.

[181] תרגום.

[182] תרגום.

[183] תרגום.

[184] תרגום.

[185] מצודות.

[186] מצודות.

[187] מצודות.

[188] מצודות. רש"י הביא דעה אחרת בחז"ל, האומר ששלמה לא קידש את רצפת עזרת כהנים בקדושה שיהיה אפשר להקריב עליה קרבנות, אלא שהוא קידש את החצר על ידי שקבע בו את המזבח ורק על המזבח ניתן להקריב את הקרבנות.

[189] מצודות וכתב שתי אפשרויות להסבר מדוע נקרא חנוכת הבית בשם חג: או בגלל שהיה סמוך לחג הסוכות או בגלל שהיה שם ריבוי של קרבנות. עיין אוצר המאמרים בדיום האם יש חובה לחנוך את בית המקדש.

[190] תרגום.

[191] מצודות. עיין דעת מקרא בפירושו לספר יהושע, פרק יג' פסוק ה' שהתלבט אם הל' במילה "לבוא" שרשית או לא.

[192] מצודות.

[193] מצודות.

[194] מצודות. בעניין האכילה ביום הכיפורים, כך אמרו חז"ל בגמרא במסכת מו"ק בדף ט'. אולם רד"ק כתב שייתכן לומר שלא אכלו ביום הכיפורים ועיי"ש שהאריך בדברים אלה. עיין אוצר המאמרים שהרחבנו בעניין חנוכת בית המקדש ביום הכיפורים.

[195] מצודות.

[196] מצודות.

[197] תרגום.

[198] תרגום.

[199] מצודות. רש"י: הכוונה היא שעל ידי שנפתחו שערי בית המקדש, נודע לעם ישראל שהקב"ה מחל לדוד על חטא בת שבע.

[200] מצודות. רש"י: הכוונה היא שעל ידי בת קול, נודע לעם ישראל שה' מחל להם על כך שאכלו ביום הכיפורים.