מלכים א פרק יח

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים א' פרק יח'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כב' אדר תשע"ח

מלכים א פרק יח

(א) וַיְהִי יָמִים רַבִּים לאחר שעברו ימים רבים מאז שאליהו הפסיק את ירידת הגשמים,[1] וּדְבַר יְקֹוָק הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית היה דבר נבואה מה' לאליהו לאחר שעברו שלש שנים מעת שהוא נשבע על עצירת הגשמים,[2] לֵאמֹר כך אמר ה' לאליהו בנבואתו:[3] לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב לך תתגלה לפני אחאב. תפסיק להתחבא, ותלך למקום שבו אחאב יפגוש אותך,[4] וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (לאחר שתפגוש את אחאב) אני אוריד גשם על הארץ. ה' אמר שכביכול הוא אינו יוכל להוריד גשמים עד שאליהו לא יאמר לו לעשות כן, ולכן ה' ציווה על אליהו לפגוש את אחאב. במהלך המפגש, אחאב יבקש (או ידרוש) שיירדו גשמים, ואליהו ייעננה לו, ואז ה' יוכל להוריד גשם[5]: (ב) וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב אליהו הלך להתגלות בפני אחאב,[6] וְהָרָעָב חָזָק בְּשֹׁמְרוֹן הרעב בשומרון היה רעב חזק[7]: (ג) וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אחאב קרא לעובדיה להצטרף אליו כדי לחפש אוכל לבהמות,[8] אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת תפקידו של עובדיה היה להיות ממונה על צרכי בית המלך,[9] וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת יְקֹוָק מְאֹד עובדיה היה אדם שהיה ירא את ה' מאוד (כפי שהדבר בא לידי ביטוי במעשה עליו מסופר בפסוק הבא)[10]: (ד) וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְקֹוָק כאשר איזבל הרגה את כל נביאי ה',[11] וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִאִים וַיַּחְבִּיאֵם (כאשר איזבל הרגה את כל נביאי ה') עובדיה לקח מאה נביאים והחביא אותם מפניה (כדי שהם יינצלו),[12] חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה עובדיה החביא את מאה הנביאים בשתי מערות: בכל מערה הוא החביא חמישים נביאים.[13] הסיבה שעובדיה חילק את הנביאים לשתי מערות היא כדי שאיזבל תתקשה יותר למצוא אותם,[14] וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם עובדיה נתן לנביאים שהוא החביא לחם ומים, למרות הרעב[15]: (ה) וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אחאב אמר לעובדיה (כאן יש פירוט של הקריאה הכתובה בפסוק ג', אלא שהנביא הפסיק בסיפור העניין כדי להסביר לנו במה היה עובדיה ירא את ה'),[16] לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים (אחאב אמר לעובדיה) תסתובב בארץ ליד כל המעיינות והנחלים,[17] אוּלַי נִמְצָא חָצִיר אולי אחד מאיתנו ימצא עשב שנוכל להאכיל בו את הבהמות (גם אחאב הלך לחפש, ולכן הוא אמר "נחפש"),[18] וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד אם נמצא עשב, נוכל להאכיל את הסוסים ואת הפרדים שלנו,[19] וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה ועל ידי כך, הבהמות לא ימותו לנו, וכך נמנע מצב שבו לא יישארו לנו יותר בהמות[20]: (ו) וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ לַעֲבָר בָּהּ אחאב ועובדיה חילקו ביניהם את חלקי הארץ בהם יעברו כדי לחפש עשב להאכלת הבהמות:[21] אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ אחאב הלך לבדו בכיוון אחד,[22] וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ ועובדיה הלך לבדו בכיוון השני[23]: (ז) וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ כשעובדיה היה הלך בדרך שבה הוא הלך,[24] וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ (כשעובדיה הלך בדרך שבה הוא הלך) התברר שאליהו הלך לקראתו (לקראת עובדיה),[25] וַיַּכִּרֵהוּ עובדיה הכיר את אליהו,[26] וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו עובדיה נפל על פניו כדי להשתחוות לאליהו,[27] וַיֹּאמֶר כך שאל עובדיה את אליהו: הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ (עובדיה שאל את אליהו) האם אתה הוא אדוני אליהו[28]: (ח) וַיֹּאמֶר לוֹ אליהו ענה לעובדיה: אָנִי אני הוא אליהו, לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ לך תאמר לאחאב אדונך, שאליהו נמצא כאן[29]: (ט) וַיֹּאמֶר עובדיה שאל את אליהו: מֶה חָטָאתִי במה חטאתי (שאתה מצווה עליי לומר לאחאב שמצאתי אותך)? כִּי אַתָּה נֹתֵן אֶת עַבְדְּךָ בְּיַד אַחְאָב לַהֲמִיתֵנִי (במה חטאתי) שהרי אתה מוסר אותי בידו של אחאב כדי שהוא (אחאב) יהרוג אותי (עובדיה). עובדיה אמר לאליהו שהוא יגרום לכך שאחאב יהרוג אותו, ובפסוק הבא מפורט יותר חששו של עובדיה[30]: (י) חַי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ ה' הוא קיים, לשון שבועה. עובדיה אמר שהוא נשבע בשם ה',[31] אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ אם יש עם או ממלכה באזור ארץ ישראל שאחאב לא שלח שליחים כדי לחפש אותך שם, [32] וְאָמְרוּ אָיִן כל העמים והממלכות אמרו שאינך נמצא אצלם, וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה אחאב היה משביע את הממלכות ואת העמים שהם לא מצאו אותך[33]: (יא) וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר ועכשיו, אחרי שאחאב טרח כל כך לחפש אותך, אתה אומר לי, לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ (אתה אומר לי) לך תאמר לאדון שלך, לאחאב, הנה נמצא אליהו[34]: (יב) וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ הרי בזמן שאני (עובדיה) אלך ממך כדי לומר לאחאב את מקום הימצאך,[35] וְרוּחַ יְקֹוָק יִשָּׂאֲךָ רוח ה' תישא אותך למקום אחר, כמו שקרה בפעמים קודמות,[36] עַל אֲשֶׁר לֹא אֵדָע (רוח ה' תישא אותך) למקום אחר שאינני יודע היכן הוא,[37] וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב ואני בינתיים אבוא לאחאב לומר לו שאתה נמצא במקום שנפגשנו, וְלֹא יִמְצָאֲךָ ואחאב לא ימצא אותך במקום שאומר לו (בגלל שרוח ה' תישא אותך),[38] וַהֲרָגָנִי אחאב יהרוג אותי בגלל שהוא יחשוב שצחקתי עליו,[39] וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת יְקֹוָק מִנְּעֻרָי והרי אני עבדך הייתי ירא את ה' מאז שהייתי קטן, ואם כן, מדוע אתה מנסה להרוג אותי[40]: (יג) הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְקֹוָק הרי נאמר לך מה שעשיתי כשאיזבל הרגה את נביאי ה',[41] וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יְקֹוָק מֵאָה אִישׁ (כשאיזבל הרגה את נביאי ה') אני החבאתי מאה מנביאי ה',[42] חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה החבאתי את מאה הנביאים בשתי מערות: חמישים נביאים בכל מערה, וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם וכלכלתי את הנביאים שהחבאתי על ידי שנתתי להם לחם ומים: (יד) וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ (עכשיו אתה אומר לי) לך תאמר לאדון שלך, לאחאב, הִנֵּה אֵלִיָּהוּ (עובדיה ממשיך בהסבר שלו לאליהו בדבר הפחד לקיים את הציווי שלו) ועכשיו, לאחר שכבר ברור שאני אדם ירא ה' ושיש סכנה שרוח ה' תישא אותך, אתה אומר לי, ללכת לאדון שלי, לאחאב, ולומר לו: הנה נמצא אליהו, וַהֲרָגָנִי ובסוף אחאב יהרוג אותי בגלל שהוא יחשוב שצחקתי עליו, ולא יהיה מי שיכלכל את הנביאים, ואם אינך מרחם עליי, לפחות תרחם על הנביאים[43]: (טו) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אליהו אמר לעובדיה: חַי יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אני נשבע בשם ה' צבאות שאני עומד לפניו בתפילה. ה' נקרא בשם צבאות משום שהוא האלוה על צבאות של מעלה שנמצאים בשמים (לדוגמא: המלאכים) ועל צבאות של מטה שנמצאים בארץ (לדוגמא: בני האדם),[44] כִּי הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו (אני נשבע בשם ה') שהיום אני אתגלה אל אחאב (ורוח ה' לא תישא אותי)[45]: (טז) וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב עובדיה הלך לקראת אחאב, לכיוון שבו אחאב הלך לחפש עשב לבהמות,[46] וַיַּגֶּד לוֹ עובדיה אמר לאחאב שהוא מצא את אליהו, וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ אחאב הלך לכיוון המקום שבו היה אליהו[47]: (יז) וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ כאשר אחאב ראה את אליהו,[48] וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו (כאשר אחאב ראה את אליהו) אחאב אמר לו: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל האם אתה הוא זה שמשחית את בני ישראל על ידי שנשבעת שלא יהיה טל ומטר?[49]: (יח) וַיֹּאמֶר אליהו ענה לאחאב: לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל אני אינני אשם במצב של עם ישראל,[50] כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ אתה ומשפחתך הם הגורמים להשחתת בני ישראל,[51] בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים (אתם גורמים להשחתת ישראל) על ידי שעזבתם את מצוות ה', והלכתם לעבוד את הבעל[52]: (יט) וְעַתָּה עכשיו, היות ואתה רוצה שיירד גשם ושיתבטל הרעב,[53] שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל תכנס אליי להר הכרמל את כל בני ישראל,[54] וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וכן תאסוף אליי את ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל,[55] וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל וכן תאסוף אליי את ארבע מאות נביאי האשירה שאוכלים על שולחנה של איזבל. איזבל הייתה מאכילה את נביאי האשרה, כיוון שהיא האמינה בנבואתם (וזו גם הסיבה שבסופו של דבר לא הגיעו נביאי האשרה להר הכרמל, משום שאיזבל לא הרשתה להם לבוא להיבחן אצל אליהו במעמד זה)[56]: (כ) וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אחאב שלח שליחים לכל בני ישראל (כדי שיתאספו להר הכרמל), וַיִּקְבֹּץ אֶת הַנְּבִיאִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל אחאב אסף את נביאי הבעל להר הכרמל[57]: (כא) וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר אליהו ניגש לבני ישראל ואמר להם:[58] עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים עד מתי אתם מדלגים על שתי המחשבות. כמו שהחיגר צולע והולך פעם על רגל ימין ופעם על רגל שמאל, כך אתם עושים: עובדים פעם את ה' ופעם את העבודה הזרה,[59] אִם יְקֹוָק הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו אם אתם חושבים שה' הוא האלוה האמיתי ושהוא מנהיג את העולם, תעבדו רק אותו,[60] וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו ואם אתם חלילה חושבים שהבעל הוא האלוה האמיתי ושהוא מנהיג את העולם, תעבדו רק אותו,[61] וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר העם לא ענה לאליהו משום שהוא לא ידע להכריע: האם ה' הוא האלוה האמיתי או שחלילה הבעל הוא האלוה האמיתי. (אמנם עד עתה עבד עם ישראל את הבעל, אך לאחר שהתחילו שנות הרעב, התחיל עם ישראל לעבוד את ה', אלא שנביאי הבעל היו משכנעים את העם שאם הם יעבדו את הבעל, הוא ייטיב להם, ולכן היה העם עובד גם אותו)[62]: (כב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם לאחר שהעם לא ענה לו, אליהו אמר לעם: אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיקֹוָק לְבַדִּי אני נשארתי היחיד מבין נביאי ה', (חוץ מהנביאים שהוחבאו על ידי עובדיה עליהם העם לא ידע),[63] וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ ונגדי מתייצבים ארבע מאות וחמישים נביאי בעל (כאמור: נביאי האשירה לא הגיעו להר הכרמל היות ואיזבל לא נתנה להם להגיע), ולמרות שאני יחיד מול רבים, נראה תפילתו של מי תתקבל[64]: (כג) וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים תנו לנו, לנביאי הבעל ולי, שני פרים, וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד נביאי הבעל יבחרו מבין שני הפרים את הפר שהם רוצים ושהם חושבים אותו למובחר יותר,[65] וִינַתְּחֻהוּ נביאי הבעל יחתכו את הפר,[66] וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים ונביאי הבעל ישימו את נתחי הפר על עצים, וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ אך נביאי הבעל לא יבעירו את העצים באש,[67] וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד ואני (אליהו) אחתוך את הפר השני, אני אקבל את הפר שנביאי הבעל השאירו ואחתוך אותו, וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים ואשים את נתחי הפר על העצים, וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים ולא אבעיר את העצים באש: (כד) (אליהו פונה לנביאי הבעל) וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם אתם (נביאי הבעל) תקראו בשמו של העבודה הזרה שלכם,[68] וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם יְקֹוָק ואני (אליהו) אקרא בשם ה', וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים מי שהאל יענה לתפילתו על ידי הורדת אש על המזבח שלו– סימן שהוא האל האמיתי,[69] וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ העם ענה לאליהו ואמר: טוֹב הַדָּבָר הדברים שאמרת הם טובים, אנחנו מסכימים למבחן שלך[70]: (כה) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל אליהו אמר לנביאי הבעל: בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד אתם תהיו הראשונים לבחור את הפר, כך שתוכלו לבחור לכם את הפר שאתם רוצים,[71] וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה ואתם תהיו הראשונים לעשות את עבודת הפר: תחתכו אותו ותעלו אותו על גבי המזבח,[72] כִּי אַתֶּם הָרַבִּים (אתם תהיו הראשונים) כיוון שאתם הרוב, ולכן מגיע לכם להיות ראשונים,[73] וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם ותקראו בשם העבודה הזרה שלכם,[74] וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ אך אל תדליקו את העצים באש[75]: (כו) וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם נביאי הבעל לקחו את הפר שהם בחרו,[76] וַיַּעֲשׂוּ נביאי הבעל עשו כמו שאליהו אמר להם לעשות (חתכו את הפר והעלו אותו על גבי המזבח), וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם נביאי הבעל קראו בשם הבעל משעות הבוקר ועד הצהריים,[77] לֵאמֹר כך אמרו נביאי הבעל בשעה שהם קראו לבעל:[78] הַבַּעַל עֲנֵנוּ (נביאי הבעל קראו לבעל) תענה לנו, הבעל! וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה לא היה קול שהגיב לקריאת הבעל, ולא היה מי שענה לקריאת הבעל. לא הייתה שום תגובה לקריאת נביאי הבעל,[79] וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה נביאי הבעל דילגו מעל המזבח שאחאב בנה (זו הייתה חלק מצורת עבודת הבעל)[80]: (כז) וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם כאשר הגיעה שעת הצהריים (ונביאי הבעל עדיין לא נענו), וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אליהו לעג לנביאי הבעל ואמר להם:[81] קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא תקראו אל הבעל בקול רם יותר, שהרי הוא האלוהים שלכם,[82] כִּי שִׂיחַ אולי הבעל עסוק בדיבור עם מישהו, ולכן הוא לא שומע אתכם ואינו עונה, ואם תצעקו חזק יותר, ייתכן שהוא ישמע אתכם,[83] וְכִי שִׂיג לוֹ או שהוא עסוק בלמידת חכמות, ומרוב ריכוז, הוא אינו שומע אתכם, ולכן כדאי שתצעקו חזק יותר,[84] וְכִי דֶרֶךְ לוֹ או שהוא בדרך ונמצא רחוק, ולכן הוא אינו יכול לשמוע אתכם אם לא תצעקו חזק יותר,[85] אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ או שהבעל ישן ולכן הוא אינו יכול לענות לכם, ואם תצעקו, אולי הוא יתעורר ויענה לכם[86]: (כח) וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל נביאי הבעל שמעו לעצתו של אליהו (למרות שהוא אמר זאת להם כדברי לעג), וקראו בקול רם יותר ממה שהם קראו עד עתה,[87] וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם נביאי הבעל שרטו את בשרם עד שירד מהם דם (כפי שרגילים עובדי הבעל לעשות),[88] בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים (נביאי הבעל שרטו את בשרם) על ידי חרבות ורמחים, עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם (נביאי הבעל שרטו בבשרם) עד שהדם זב מהם[89]: (כט) וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם גם כשעברה כבר שעת הצהריים, וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה (גם כשעברה כבר שעת הצהריים) נביאי הבעל עשו את עצמם כאילו הם מתנבאים, עד שהגיע זמן הקרבת תמיד של בין הערביים, כלומר: עד הערב. לאחר שהגיעה שעת ערב, נביאי הבעל ויתרו וכבר לא עשו עצמם יותר מתנבאים בבעל,[90] וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה לא היה קול שהגיב לקריאת הבעל ולא היה מי שענה לקריאת הבעל. לא הייתה שום תגובה לקריאת נביאי הבעל,[91] וְאֵין קָשֶׁב לא היה מי שיקשיב לנביאי הבעל (שהרי הבעל אינו באמת אל)[92]: (ל) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם אליהו אמר לעם שהתאסף בהר הכרמל: גְּשׁוּ אֵלַי תתקרבו אליי כדי שתראו טוב את מה שאני עושה, ועל ידי כך תדעו שאינני מרמה,[93] וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו העם התקרב אל אליהו, וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק הֶהָרוּס אליהו תיקן את המזבח בהר הכרמל שנביאי הבעל הרסו אותו לפני כן. על הר הכרמל היה מזבח ששימש את עם ישראל עוד מלפני שנאסרו הבמות, ונביאי הבעל הרסו מזבח זה, ואליהו בנה את המזבח מחדש[94]: (לא) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים אליהו לקח שתים עשרה אבנים,[95] כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב (אליהו לקח שתים עשרה אבנים) כפי מספר השבטים שהיו בניו של יעקב אבינו, כדי להראות לעם ישראל שכל שנים עשר השבטים צריכים להקריב קרבנות רק על מזבח אחד, בבית המקדש,[96] אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו זהו אותו יעקב שדבר ה'היה אליו, שה' דיבר איתו,[97] לֵאמֹר כך אמר ה' בדבריו ליעקב אבינו:[98] יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ (ה' אמר ליעקב) במקום יעקב, שמך יהיה ישראל. כשם שה' הפך את שמו של יעקב לישראל "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", שם שמורה על ניצחון, כך רצה אליהו גם לנצח את העבודה הזרה ואת נביאי הבעל[99]: (לב) וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְקֹוָק אליהו בנה את המזבח לשם ה' משתים עשרה האבנים שלקח,[100] וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ אליהו חפר תעלה מסביב למזבח. גודל התעלה היה כשיעור שאפשר לזרוע שם שתי סאים של זרעים. סאה היא מידה שבה היו מודדים משקל, כמו שהיום משתמשים בקילוגרם למדידת משקל (וחז"ל כתבו ששיעור התעלה היה מאה אמה על חמישים אמה כגודל חצר המשכן).[101] הנביא מציין שאליהו חפר תעלה עמוקה מסביב למזבח כדי למלא אותה במים, ועל ידי כך להגדיל את הנס של ירידת האש מהשמים[102]: (לג) וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים אליהו סידר את העצים על גבי המזבח,[103] וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר אליהו חתך את הפר, וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים אליהו שם את חתיכות הפר על העצים שהוא סידר[104]: (לד) וַיֹּאמֶר אליהו אמר לאנשים שהיו לידו: מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם תמלאו ארבעה כדים במים, וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים ותשפכו את המים על הקרבן ועל העצים (כדי שיהיה יותר קשה להדליק את האש),[105] וַיֹּאמֶר אליהו אמר שוב לאנשים שהיו לידו: שְׁנוּ תשפכו מים על הקרבן ועל העצים פעם שנייה,[106] וַיִּשְׁנוּ האנשים שפכו מים על הקרבן והעצים בפעם השנייה, וַיֹּאמֶר אליהו אמר שוב לאנשים שהיו לידו: שַׁלֵּשׁוּ תשפכו מים על הקרבן והעצים פעם נוספת, פעם שלישית,[107] וַיְשַׁלֵּשׁוּ האנשים שפכו מים על הקרבן והעצים פעם נוספת שהיא הפעם השלישית. סך הכל שפכו על הקרבן והעצים שנים עשר כדי מים[108]: (לה) וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ המים שיצקו מהכדים נשפכו מסביב למזבח,[109] וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם אליהו מילא גם את התעלה (של שתי הסאים) במים[110]: (לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה כשהגיע זמן הקרבת מנחת בין הערביים, כלומר: בערב,[111] וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר (בזמן הקרבת תמיד של בין הערביים) אליהו הנביא ניגש להתפלל לה' ואמר:[112] יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל ה' אלוקי אברהם יצחק ויעקב, אני מבקש ממך, שהיום יוודע שאתה משרה את שכינתך בישראל, על ידי שתרד אש מהשמים,[113] וַאֲנִי עַבְדֶּךָ (וכן יוודע היום) שאני נביא שלך ושליח נאמן שלך,[114] וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ראוי שייעשה לי נס ושתרד לי אש מהשמים, משום שרק בשבילך עשיתי את כל הדברים האלה (המעמד בהר הכרמל)[115]: (לז) עֲנֵנִי יְקֹוָק ה'! תענה לי על ידי שתוריד אש מהשמים,[116] עֲנֵנִי וכן תענה לי ה' על ידי שתוריד גשם,[117] וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְקֹוָק הָאֱלֹהִים על ידי כך יידע עם ישראל שאתה הוא האל היחיד, ושאני שליח נאמן שלך,[118] וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית (על ידי שאתה תענה לי) אתה תהפוך את ליבם של ישראל להיות עבדיך מכך שהוא היה מופנה ממך אחורנית. אליהו אמר שעד עתה לב ישראל היה מוסב מאת הקב"ה, הם לא עבדו את ה', ועל ידי הנס של הורדת אש מהשמים, עם ישראל יהפוך את ליבו אל עבודת ה'[119]: (לח) וַתִּפֹּל אֵשׁ יְקֹוָק אש ירדה על המזבח מאת ה',[120] וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר האש שרפה את קרבן העולה (הפר), את העצים שהיו על המזבח, את האבנים מהם היה בנוי המזבח ואת העפר שהיה מסביב,[121] וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה האש ייבשה גם את המים שהיו בתעלה[122]: (לט) וַיַּרְא כָּל הָעָם העם ראה שהאש ירדה מהשמיים,[123] וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם כל אחד מהעם נפל על פניו כדי להשתחוות לה',[124] וַיֹּאמְרוּ העם אמר בשעה שהוא השתחווה: יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים (העם אמר) ה' הוא האלוקים! ה' הוא האלוקים! (הכפילות באה כדי לחזק את הדבר)[125]: (מ) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם אליהו אמר לעם: תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם תתפסו את נביאי הבעל, ואל תתנו לאף אחד מהם להינצל,[126] וַיִּתְפְּשׂוּם העם תפס את נביאי הבעל, וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אליהו הוריד את נביאי הבעל לנחל קישון (אליהו לא רצה להרוג את נביאי הבעל על הר הכרמל, כדי שדמם לא יטמא את אדמת ההר, ולכן הוא ציווה להורידם אל הנחל ולהורגם שם, כדי שהנחל יוביל את דמם למקום רחוק),[127] וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם אליהו ציווה את העם לשחוט את נביאי הבעל בנחל קישון[128]: (מא) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב לאחר שהעם חזר בתשובה, אליהו אמר לאחאב:[129] עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה תעלה למרכבה שלך ותאכל ותשתה (כנראה שאחאב התענה תעניות כדי שיירד גשם),[130] כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם (תאכל ותשתה) מכיוון שעוד מעט יישמע קול הגשם, עוד מעט יירד גשם והרעב ייגמר[131]: (מב) וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת אחאב עלה למרכבתו כדי לחזור לביתו ולאכול ולשתות שם, אולם לאחר שהוא ראה את אליהו עולה להר הכרמל, הוא החליט להמתין עד שאליהו יירד מהר הכרמל, ובמקום זאת הוא (אחאב) עלה להר הכרמל כדי לאכול ולשתות,[132] וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אַל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל באותו הזמן אליהו עלה לראש הר הכרמל,[133] וַיִּגְהַר אַרְצָה אליהו השתטח על הארץ (בראש הר הכרמל),[134] וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו אליהו כופף את פניו ושם את פניו בין ברכיו, כדי להתפלל לה' שימהר ויוריד גשם. למרות שאליהו כבר אמר לאחאב שיירד גשם, בכל זאת הוא התפלל לה' שיוריד את הגשם מהר[135]: (מג) וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ אליהו אמר לנער ששירת אותו: עֲלֵה נָא תעלה עכשיו ותגיע עד אליי. אליהו ונערו עמדו יחד על ראש הר הכרמל, אלא שאליהו עמד בנקודה שהייתה קצת גבוהה יותר מהנקודה שבה עמד נערו, ועכשיו אליהו אמר לנערו לעלות עד אליו,[136] הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם (ולאחר שתעלה להר הכרמל) תסתכל לכיוון מערב ותראה אם מגיעים משם עננים (הים התיכון נמצא מערבית להר הכרמל),[137] וַיַּעַל וַיַּבֵּט הנער עלה להר הכרמל והסתכל לכיוון מערב, וַיֹּאמֶר הנער אמר לאליהו: אֵין מְאוּמָה אין שום דבר, אין עננים באופק, וַיֹּאמֶר אליהו אמר לנערו ששירת אותו: שֻׁב הסתכל שוב, שֶׁבַע פְּעָמִים וכך הדבר חזר ונשנה שבע פעמים: אליהו חזר ואמר לנערו שבע פעמים להסתכל מערבה ולראות אם יש עננים, ובכל פעם תשובת הנער הייתה שאין עננים באופק[138]: (מד) וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית בפעם השביעית שהנער הסתכל מערבה, וַיֹּאמֶר (בפעם השביעית שהנער הסתכל מערבה) הנער אמר לאליהו: הִנֵּה עָב קְטַנָּה הנה אני רואה ענן קטן,[139] כְּכַף אִישׁ גודל הענן הוא כגודל כף ידו של אדם (הענן היה קטן),[140] עֹלָה מִיָּם הענן עולה מכיוון מערב,[141] וַיֹּאמֶר אליהו אמר לנערו ששירת אותו: עֲלֵה אֱמֹר אֶל אַחֲאָב תעלה לאחאב (שהיה במקום גבוה יותר על הר הכרמל) ותאמר לו:[142] אֱסֹר וָרֵד תקשור את הסוסים למרכבתך ותרד מיד לביתך,[143] וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם (תרד עכשיו מיד לביתך) וכך הגשם לא ימנע ממך מלרדת לביתך. אולם, אם תתעכב עוד בהר הכרמל, הגשם החזק ימנע ממך לשוב הביתה[144]: (מה) וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה בעוד שאחאב אסר את מרכבתו וירד מהר הכרמל,[145] וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים (בעוד שאחאב אסר את מרכבתו וירד מהר הכרמל) השמיים נהיו חשוכים משום שהיו הרבה עננים,[146] וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל והייתה רוח חזקה וירד הרבה גשם,[147] וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה למרות הגשם, אחאב רכב על מרכבתו וחזר לביתו שבעמק יזרעאל[148]: (מו) וְיַד יְקֹוָק הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ רוח גבורה מה' הייתה על אליהו,[149] וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו אליהו חגר את את מתניו, ביטוי לזריזות גדולה שהייתה לאליהו,[150] וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה אליהו רץ לפני מרכבתו של אחאב עד שהם הגיעו ליזרעאל. הסיבה שאליהו רץ לפני מרכבתו של אחאב היא כדי לחלוק לו (לאחאב) כבוד, שאחאב לא יחזור לביתו לבד ללא ליווי מלכותי.[151] אמנם אליהו כיבד את אחאב רק בגלל שהוא כבר חזר בתשובה וקיבל את דבריו של אליהו שיעזוב את העבודה הזרה[152]:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום + רד"ק.

[3] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[4] מצודות. רד"ק: הסיבה היא שלאחר עצירת הגשמים, רבים מעם ישראל חזרו בתשובה, וגם בזכות שלא כרעו לבעל. מלבי"ם: מטרת ההתגלות היא כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה וכך כביכול ה' יוכל להוריד גשם.

[5] מצודות. רד"ק: עכשיו כבר חזרו הרבה מישראל בתשובה או שה' הוריד את הגשם לכבוד שבעת אלפים האנשים שלא עבדו ע"ז.

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] מצודות.

[9] מצודות. מלבי"ם: כאן רואים שגם אחאב רצה לחזור בתשובה ומשום כך מינה את עובדיה הצדיק להיות ממונה על ביתו.

[10] רש"י.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] רלב"ג.

[15] רד"ק.

[16] מצודות בפירושו לפסוק ג'.

[17] תרגום.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות. מלבי"ם: בעלי החיים לא נמצאים תחת השגחת עונש ושכר ולכן חייב להיות שהם לא ייכרתו, ואולי על ידי כך גם בני האדם לא ייכרתו.

[21] תרגום.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] תרגום.

[27] מצודות.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] מצודות.

[31] תרגום.

[32] רד"ק. בכך חולק הרד"ק על הסוברים שאחאב מלך על כל העולם ומדגיש שהוא מלך רק על ארץ ישראל. לגבי השבועה טוען רד"ק שאחאב לא היה מכריח אותם להישבע, אלא היה מבקש מהם להישבע. בדרך אחרת כתב שייתכן שאחאב השביע את הסוחרים שהיו עוברים בארץ ישראל. רלב"ג: אמנם אחאב לא מלך על כל העולם, שהרי היה מלך רשע ולא היה ראוי לכך, אך הוא השביע את כל הממלכות בעולם, כאילו היה מנהיגם.

[33] מצודות. רד"ק: צלע זו של הפסוק מוסבת על אחאב, ופירושו שאחאב היה צריך להשביע את העמים והממלכות שאליהו לא נמצא אצלם משום שהוא עצמו לא מצא את אליהו. כמו"כ הסביר שאחאב באמת לא מצא את אליהו למרות שהיה במקום די קרוב, בצרפת, משום שהאישה האלמנה הסתירה אותו, או שאנשי צרפת הסתירו אותו.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] מצודות. רד"ק: גם בפעמים הקודמות, לא הייתה רוח שנשאה את אליהו, אלא בכל פעם שאליהו נעלם, חשבו שזה היה רוח ה' שנשאתו. רלב"ג: אליהו באמת היה רגיל בכך שרוח ה' הייתה נושאת אותו ממקום למקום.

[37] מצודות. מלבי"ם: עובדיה אמר לאליהו שאם הוא היה רותה להתגלות בפני אחאב, הוא היה יכול לעשות זאת מזמן. אלא שלפי עובדיה, מטרתו האמיתית של אליהו הייתה ללעוג לאחאב ולומר לו שלמרות שהוא (אחאב) חיפש אותו בכל העולם, עדיין היה אליהו בתחום ממלכתו, ולכן ברגע שיבוא אחאב לאליהו, רוח ה' תישא את אליהו שוב ממקום זה.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

 [41]תרגום. מלבי"ם: בגלל שהחבאתי את הנביאים, אני כבר חשוד בעיני אחאב שאני בצד של הנביאים, וע"י שאגיד לאחאב את מיקומך, הוא בוודאי יחשוד בי שחברתי איתך ללעוג לו.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] עפ"י רד"ק בפירושו לספר ישעיהו, פרק א' פסוק ט'.

[45] תרגום.

[46] תרגום.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות. עיין בספרנו אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית, שם הרחבנו בביאור הביטוי "עתה" במקרא.

[53] מצודות.

[54] תרגום.

[55] תרגום.

[56] רד"ק בפירושו השני, וכתב שזהו הפירוש הנכון משום שהוא מסביר את סיבת אי הגעתם של נביאי הבעל. בפירושו הראשון כתב ש"אכלי שלחן איזבל" מוסב הן על נביאי הבעל והן על נביאי האשרה.

[57] רד"ק הסביר את הסיבה להבדל בלשון הפסוק. לגבי נביאי הבעל כתוב שאחאב כינס אותם משום שהם לא רצו להתאסף להר הכרמל, שהרי הם ידעו שהם נביאי שקר. לגבי עם ישראל לא כתוב שאחאב אסף אותם, משום שהם רצו לבוא מעצמם. לגבי נביאי האשרה, לא כתוב שהם באו משום שאחאב לא היה יכול להכריח אותם לבוא שהרי הם היו תחת רשות איזבל.

[58] תרגום.

[59] מצודות.

[60] מצודות.

[61] רש"י. תרגום: אליהו אמר בדבריו שאין שום צורך ללכת אחרי העבודה זרה, ואין כאן בחירה אמיתית כמו שמשתמע מפירוש מצודות ורוב הפרשנים. מלבי"ם: כוונת אליהו הייתה לומר לעם שאינם יכולים לעבוד את הבעל ולאחר מכן כשקשה להם לצעוקו להתפלל אל ה'.

[62] רד"ק.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] תרגום.

[66] מצודות.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] מצודות. רלב"ג: הסיבה שאליהו בחר שהמבח יהיה דווקא על ידי אש היא משום שמזלו הוא מזל מאדים שהוא אש, וזוהי גם הסיבה שרצו לעובדו בבוקר, כיוון שאז המזל נמצא בשיא כוחו. מלבי"ם: עבודת הבעל הייתה רק בשעות היום (וייתכן שכוונתו קרובה לפירוש רלב"ג).

[70] תרגום.

[71] תרגום.

[72] תרגום.

[73] מצודות.

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שאליהו נתן את שני הפרים לאחאב כדי שנביאי הבעל יבחרו את אחד הפרים. חז"ל המובא במצודות ורש"י: הפר שנביאי הבעל בחרו בו, לא רצה להיות מוקרב לע"ז, ולכן אליהו היה צריך להרגיע את הפר ולומר לו ששם שמים יתקדש על ידו ולאחר מכן אליהו מסר להם את הפר שהם בחרו אותו. מהר"י קרא הקשה על מדרש זה, מדוע לא מצאנו שהפרים האחרים שהוקרבו לעבודה זרה שלא נמנעו מלהיות מוקרבים? וסיים שאין מקשים על דברי אגדה. לולי דבריו היה נראה לעניות דעתי שזוהי הסיבה שחז"ל הדגישו ששני הפרים כאן היו מבטן אחד וגדלו באבוס אחד, כלומר: הפריע לפר שחברו מוקרב לשם ה' והוא מוקרב לשם עבודה זרה. מלבי"ם: כיוון שאחד הפרים היה מובחר יותר והיה ברור שאותו יבחרו נביאי הבעל, ממילא נחשב הדבר כאילו שאליהו ממש נתן להם פר זה.

[77] תרגום.

[78] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[79] תרגום.

[80] מצודות. תרגום: הכוונה היא שעשו דברי שטות על המזבח. רד"ק: הכוונה היא שהם עשו עצמים פיסחים וכואבים, שהם הלכו והסתובבו סביב המזבח. כמו"כ פירש שהכוונה במזבח "אשר עשה" בלשון יחיד היא דרך כלל, כמו שהנביא יכול לכתוב "אשר עשה ישראל". מלבי"ם: נביאי הבעל פסחו מעל המזבח של אליהו והרסו אותו משום שהם טענו שהמזבח של אליהו הוא המפריע לבעל להוריד את האש.

[81] מצודות.

[82] מצודות.

[83] מצודות.

[84] מצודות. רש"י: שמא הוא עכשיו מדבר עם יועציו או שהוא יוצא לרדוף במלחמה. רלב"ג: ייתכן שנעקר כוחו וייתכן שבגלל זה הוא ישן.

[85] מצודות. רש"י: אולי הוא בשירותים.

[86] מצודות.

[87] מצודות.

[88] מצודות. רלב"ג פירש בפסוק כא' שמזל הבעל היה מאדים ולכן כל דבר אדום כאש ודם קשורים אליו ולכן היו נוהגים להוריד דם בטקסי הבעל.

[89] מצודות.

[90] מצודות. רש"י: הכוונה היא שנביאי הבעל עשו עצמם שוטים. מהר"י קרא: הכוונה שעשו כך עד שאליהו הקריב את הפר שלו כמנחה. מלבי"ם: נביאי הבעל אמרו דברי נבואה בהם הסבירו מדוע הבעל אינו עונה להם. הם טענו שהבעל כועס על עם ישראל ולכן אינו מוריד אש מהשמים.

[91] תרגום.

[92] מצודות. מלבי"ם: הנושא הוא העם: העם לא האמין לנביאי הבעל שהסיבה שלא נענו היא בגלל שהבעל כועס על עובדיו.

[93] מצודות.

[94] מצודות. רש"י: אליהו תיקן את עבודת ה' וגרם לכך שמזבח לה' יהיה שגור על פיהם של בני ישראל לאחר שכבר התבטל ממנו שם זה. מלבי"ם: הכוונה היא שנביאי הבעל הרסו את המזבח שאליהו בנה עכשיו בהר הכרמל (משום שטענו שהוא מפריע לבעל להוריד את האש), ועכשיו אליהו תיקן אותו.

בשם המדרש כתב רש"י שהכוונה היא ששאול בנה מזבח על הר הכרמל לאחר מלחמתו בעמלק, ומלכי ישראל הרסו את המזבחות שבנו בארצם לשם שמים, ואליהו בנה מחדש מזבח זה. לצערי, למרות חיפוש רב, לא מצאתי את מקור המדרש הכתוב ברש"י. העירו לי שמדרש זה קשה מכמה סיבות: א. מעמד אליהו בהר הכרמל היה בכרמל שנמצא בצפון ואילו מלחמת שאול בעמלק היה בדרום הארץ ולכאורה לא הייתה שום סיבה ששאול יגיע אל הכרמל שנמצא בצפון. ב. הכרמל שבדרום נמצא בתחום נחלת שבט יהודה וסביר להניח שהייתה כלולה בגבולות ממלכת יהודה, ואם כן כיצד ייתכן שרש"י כתב שמלכי ישראל הרסו את המזבחות שנבנו לשמים? אולם משאלה זו אנו רואים שכוונת רש"י והמדרש היא ששאול בנה את המזבח בצפון, אחרת לא ניתן לומר שמלכי ישראל הם שהרסו את המזבח. מצאתי הסבר בספר שם משמואל (פרשת ויקרא – זכור, תר"ע) שאין הכוונה שאליהו תיקן את המזבח שבנה שאול, אלא שתיקן את מעשהו של שאול. שאול לא מחה את עמלק משום שהורה לעצמו שמותר לו להורות הוראת שעה, אך הוראת שעה מותרת רק עפ"י הדיבור, ואליהו הורה לעצמו הוראת שעה להקריב מחוץ לביהמ"ק בשעת איסור במות עפ"י הדיבור.

[95] תרגום.

[96] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שרצה שתועיל זכות השבטים.

[97] תרגום.

[98] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[99] מצודות. רש"י: ביום שה' אמר ליעקב לשנות את שמו, הוא גם אמר לו שעתידים בניו להקריב על מזבח מחוץ לביהמ"ק בשעת איסור במות ובכ"ז ה' יתרצה בדבר. רד"ק: העניין הוא שה' שינה את שמו של יעקב בבית אל וה' הבטיח ליעקב להגדיל את זרעו אם יהיו דבקים בו, ועכשיו באותו מקום בנה ירבעם עגל.

[100] תרגום.

[101] רש"י והרד"ק כתב שגדול התעלה היה חמישים על חמישים ונראה מחשבון דברי חז"ל שהדין עם רש"י וייתכן מאוד שנפלה טעות בהעתקת דברי הרד"ק.

[102] מצודות.

[103] תרגום.

[104] תרגום.

[105] מצודות.

[106] מצודות.

[107] מצודות.

[108] רד"ק וכתב שכך יוצא שהיו שנים עשר יציקות כנגד שנים עשר השבטים. הסיבה שאליהו לא אמר להם לעשות זאת בפעם אחת היא משום שעל ידי החלוקה לשלש פעמים ששפכו את המים, יש בכך משום כנגד שלושת האבות הקדושים. כמו"כ כתב בשם המדרש שאצבעותיו של אלישע נעשו כמעיינות מים שמילאו את התעלה.

[109] מצודות.

[110] מצודות והסתפק אם אליהו עצמו מילא מים או שהדבר נעשה על פי ציווי שלו.

[111] מצודות.

[112] מצודות.

[113] מצודות.

[114] מצודות.

[115] מצודות. רש"י: הכוונה היא להקרבה בבמה בשעת איסור הקרבה בבמות ושההקרבה הייתה על פי ציווי ה'. הרד"ק בפס' כא' דן האם אליהו עשה את כל המעמד על דעת עצמו ובטח בה' שיענה לו, או שצווה על כך מפורשות מאת ה'.

[116] תרגום.

[117] תרגום. רש"י: תענה לי שתרד אש מהשמים ותענה לי שלא יאמרו שהורדת האש הייתה מעשה כשפים. רד"ק: הכפל הוא לחיזוק העניין. כמו"כ הוסיף עוד מדרש חז"ל שהכוונה היא שה' יענה לו בזכותו ובזכות תלמידיו. מהר"י קרא: תענה לי שתרד אש מהשמים ותענה לי שהאש תלכך את המים שבתעלה.

[118] רש"י.

[119] מצודות. רש"י פירש בשתי דרכים: א. אתה עצמך גרמת להם לחטוא (ברד"ק כתב שהסיבה היא שלא הראה להם ניסים). ב. אם אינך עונה לי, גם אני אהיה כופר. מהר"י קרא: בשם ר' מנחם הזקן: אתה ה' הסיבות את ליבם של ישראל לטובה והם הסבו את ליבם אחורנית. רד"ק: על ידי הנס אתה תיסוב את לב בני ישראל מאחורי הבעל, בנ"י יעזבו את עבודת הבעל. בשם הרמב"ם כתב שהכוונה היא שמנע מעם ישראל את התשובה. מלבי"ם: אתה גרמת לכך שהאדם יחטא באופן שבראת אותו משום שהוא אינו יכול להשיג את האלוקות.

[120] תרגום.

[121] תרגום.

[122] רד"ק. מצודות: הכוונה שהאש ליקקה.

[123] תרגום.

[124] מצודות.

[125] מצודות. רש"י: הכפילות באה לומר שהבעל אינו האלוקים.

[126] תרגום.

[127] רלב"ג בפרק יח' פסוק א'.

[128] רד"ק. רלב"ג:אליהו בעצמו הרג את כל נביאי הבעל.

[129] מצודות.

[130] רד"ק וכתב שלא ייתכן שמדובר על עלייה טופוגרפית משום שעמק יזרעאל נמצא בנקודת גובה נמוכה יותר מהר הכרמל. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שיעלה מנחל קישון שהייתה במקום נמוך.

[131] מצודות. רלב"ג: אליהו אמר לאחאב לפני שתסיים לאכול, כבר יירד הגשם.

[132] רד"ק. רש"י גם כתב בפסוק מד' שאחאב עלה להר הכרמל ולא חזר לביתו.

[133] מצודות. רלב"ג: כתב שתי אפשרויות בנוגע לסיבה שאליהו עלה להר הכרמל. או כדי שהוא יוכל לראות אם יש עננים, או שהאוויר בראש ההר צלול יותר ואז יהיה ניתן להידבק יותר בה' בשעת התפילה.

[134] מצודות.

[135] מצודות. רד"ק התלבט אם יש כאן שני שלבים: השתטחות בפישוט ידיים ורגליים ולאחר מכן אליהו שם את פניו בין ברכיו או שמלכתחילה אליהו רק שם את פניו בין ברכיו. רלב"ג: עם ישראל עדיין לא היה ראוי שיירד לו גשם, ולכן לו לא היה אליהו מתאמץ בתפילתו, הגשם אמנם היה יורד, אך לא היה ממהר לרדת, ואליהו רצה שהגשם ימהר לרדת.

[136] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שאליהו עלה לבד להר הכרמל ועכשיו אמר לנערו לעלות אליו. 

[137] מצודות וכתב שאליהו לא הסתכל בעצמו משום שלא רצה להפסיק את תפילתו עד שהיא תיענה. רד"ק הוסיף וכתב שייתכן שאליהו לא התכוון שהנער יסתכל לכיוון מערב, אלא התכוון שיסתכל ממש לעבר הים.

[138] מצודות.

[139] תרגום.

[140] תרגום.

[141] תרגום.

[142] רד"ק.

[143] מצודות.

[144] מצודות.

[145] מצודות. תרגום: בעוד אחאב היה מזדרז ויורד מההר.

[146] מצודות.

[147] מצודות.

[148] מצודות.

[149] מצודות. רלב"ג: דבר נבואה מאת ה' הייתה אל אליהו לרוץ לפני מרכבתו של אחאב.

[150] רש"י.

[151] רש"י.

[152] מלבי"ם.