מלכים א פרק כ

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים א' פרק כ'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כב' אדר תשע"ח

מלכים א פרק כ

(א) וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ בן הדד מלך ארם אסף את כל חייליו,[1] וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ שלשים ושניים מלכים הצטרפו לבן הדד,[2] וְסוּס וָרָכֶב לבן הדד ובעלי בריתו היו הרבה סוסים ומרכבות,[3] וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן בן הדד עלה והטיל מצור על שומרון,[4] וַיִּלָּחֶם בָּהּ בן הדד נלחם בעיר שומרון[5]: (ב) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בן הדד שלח שליחים לאחאב מלך ישראל,[6] הָעִירָה (בן הדד שלח את השליחים) לעיר שומרון: (ג) וַיֹּאמֶר לוֹ בן הדד אמר לאחאב: כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כך אומר בן הדד, כך אני אומר, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא הכסף והזהב שלך שייכים לי,[7] וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם וגם הנשים שלך ובניך הטובים שייכים לי[8]: (ד) וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אחאב מלך ישראל ענה לבן הדד ואמר לו: כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אדוני המלך, אני מסכים לדבריך, אני (אחאב) מסכים להיות משועבד אליך ולהעלות לך מס,[9] לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי אני וכל מה ששלי – שייך לך[10]: (ה) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ השליחים של בן הדד חזרו לאחאב ואמרו לו בפעם השנייה: כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כך אמר בן הדד, לֵאמֹר כך אמר בן הדד בדבריו:[11] כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ כששלחתי אליך שליחים ואמרתי לך שהכסף, הזהב, הנשים והבנים שלך שייכים לי, לִי תִתֵּן התכוונתי שתיתן לי את הכל בעצמך. אחאב חשב שבן הדד התכוון שעם ישראל יהיה משועבד תחת ארם ויעלה להם מיסים והסכים לכך. אולם בן הדד שלח שליחים חזרה, ואמר שכוונתו הייתה שעכשיו הוא ייקח מאחאב את הכסף, הזהב, הנשים והבנים הטובים[12]: (ו) כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ אם לא תיתן לי בעצמך מיד את מה שאבקש (הכסף, הזהב, הנשים והבנים הטובים) עד למחר, בזמן הזה של היום (בעוד כעשרים וארבע שעות), אשלח את עבדיי אליך,[13] וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵי עֲבָדֶיךָ עבדיי יחפשו בכל ביתך ובכל בתי עבדיך,[14] וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ ועבדיי ישימו בידם וייקחו את כל מה שהם ירצו לקחת, ולא רק את הכסף ואת הזהב. בן הדד אמר לאחאב שאם הוא לא ייתן לו את הכסף ואת הזהב, כשהעבדים שלו יבואו, הם ייקחו גם את כל מה שהם ירצו לקחת, ולא רק את הכסף והזהב[15]: (ז) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ אחאב קרא לזקנים שבארץ ישראל,[16] וַיֹּאמֶר אחאב אמר לזקנים: דְּעוּ נָא וּרְאוּ עכשיו תדעו ותראו, תבינו,[17] כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ (תבינו) שהרי הדד מחפש תירוצים לעשות לנו דברים רעים, מכיוון שהוא דורש דרישות שהוא יודע שאיננו יכולים להיענות להם. אחאב אמר לזקנים שבן הדד אינו רוצה דווקא את הכסף והזהב, אלא הוא מחפש תירוצים על מנת לפתוח במלחמה, וזו הסיבה שהוא דורש דרישות שלא ניתן להיענות להן,[18] כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי שהרי הדד שלח שליחים כדי לדרוש ממני את הנשים שלי, את הבנים שלי, את כספי וזהבי, וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ האם לא אמנע מלענות לו? האם עולה על דעתו של בן הדד שאני אסכים לתת לו את כל הדברים האלה? ברור שלא! ומכיוון שכך, ברור שהוא רק מחפש תירוץ לפתוח במלחמה[19]: (ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם כל הזקנים והעם אמרו לאחאב: אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה אל תשמע ואל תתרצה לדברי בן הדד, אל תסכים לדברי בן הדד[20]: (ט) וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אחאב אמר לשליחים של בן הדד: אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ תאמרו לאדוני המלך, לבן הדד, כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה כל מה שביקשת ממני כששלחת אליי את השליחים, אקיים. כלומר: אני מסכים להעלות לבן הדד מיסים,[21] וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת אך לא אוכל לעשות את דרישתך השנייה, לתת לך את הנשים שלי, הבנים שלי ואת כספי וזהבי,[22] וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים השליחים הלכו לבן הדד, וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר השליחים ענו לבן הדד את תשובתו של אחאב[23]: (י) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד בן הדד שלח שליחים לאחאב, וַיֹּאמֶר בן הדד אמר לאחאב על ידי השליחים שהוא שלח: כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ לשון שבועה, אני (בן הדד) נשבע בשם אלהים,[24] אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי (אני נשבע) אם יספיק העפר שבשומרון, לאגרופים של כל חיילי. כלומר: יש לי כל כך הרבה חיילים, שאם כל אחד מהם ייקח רק אגרוף מלא מעפר שומרון, לא יהיה עוד עפר בשומרון[25]: (יא) וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אחאב מלך ישראל ענה לשליחי בן הדד ואמר להם, דַּבְּרוּ (אחאב אמר לשליחי בן הדד) תאמרו אל בן הדד:[26] אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר אל יתפאר אדם שעדיין נמצא רק בשלב שהוא חוגר חרב,  כִּמְפַתֵּחַ (אל יתפאר אדם שנמצא רק בשלב שהוא חוגר את החרב) כמי שמתיר את חגורתו וחרבו לאחר סיום המלחמה. אחאב אמר לבן הדד שלא יתפאר ויתגאה לפני שהוא ניצח את המלחמה בפועל[27]: (יב) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כאשר בן הדד שמע משליחיו את דברי אחאב, וְהוּא שֹׁתֶה בן הדד היה תוך כדי שתיית יין עד כדי שכרות, הוּא וְהַמְּלָכִים בַּסֻּכּוֹת בן הדד והמלכים שהיו איתו בברית, שתו והשתכרו יחד בסוכות שהם הכינו להם לשם צל,[28] וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו בן הדד אמר לעבדיו: שִׂימוּ תשימו כלי מצור כדי להילחם בשומרון, תטילו את המצור על שומרון,[29] וַיָּשִׂימוּ עַל הָעִיר חייליו של בן הדד שמו כלי מצור כדי להילחם בשומרון: (יג) וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד נִגַּשׁ אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר היה נביא שניגש אל אחאב מלך ישראל ואמר לו:[30] כֹּה אָמַר יְקֹוָק (הנביא אמר לאחאב) כך אמר ה': הֲרָאִיתָ אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה האם שמת לב לכמות החיילים הגדולה שבאה להילחם נגדך?[31] הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם (למרות שיש הרבה מאוד חיילים שבאים להילחם נגדך) אני (ה') מוסר בידך היום את כל החיילים האלה,[32] וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק וכך, על ידי שאמסור בידך את החיילים של ארם, אתה (אחאב) תדע שאני הוא האל האמיתי[33]: (יד) וַיֹּאמֶר אַחְאָב אחאב שאל את הנביא: בְּמִי ביד מי ייתן ה' את כל החיילים האלה, כלומר: מי ייצא ראשון למלחמה כדי להכניע את בן הדד ובני בריתו?[34] וַיֹּאמֶר הנביא ענה לאחאב: כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת (ה' ימסור את ארם) במשרתים המועטים המשרתים את שרי המדינות, המשרתים את שרי המדינות הם שיעמדו בראש הצבא. נערי שרי המדינות לא היו חיילים מאומנים, וזו הסיבה שהקב"ה רצה שהם יעמדו בראש המלחמה, כדי להגדיל את נס הניצחון,[35] וַיֹּאמֶר אחאב שאל את הנביא: מִי יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה מי יעמוד בראש המלחמה כדי לפקד על החיילים,[36] וַיֹּאמֶר הנביא ענה לאחאב: אָתָּה (הנביא ענה לאחאב) אתה (תפקד על החיילים במלחמה)[37]: (טו) וַיִּפְקֹד אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אחאב מנה את המשרתים של שרי המדינות, אחאב ספר כמה משרתים של שרי המדינות היו לו, [38] וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים ממניין נערי שרי המדינות עלה שהיו מאתיים שלשים ושניים משרתים,[39] וְאַחֲרֵיהֶם פָּקַד אֶת כָּל הָעָם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אחרי שאחאב מנה את המשרתים של שרי המדינות, הוא מנה את הכשרים שבבני ישראל שיצאו למלחמה,[40] שִׁבְעַת אֲלָפִים סך הכל היו שבעת אלפים אנשים כשרים בבני ישראל שיצאו למלחמה[41]: (טז) וַיֵּצְאוּ בַּצָּהֳרָיִם חיילי ישראל יצאו למלחמה בצהרי היום,[42] וּבֶן הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת (כאשר חיילי ישראל יצאו למלחמה) בן הדד היה מתחת לאחת הסוכות שהוא הקים לצל והוא היה כבר שתוי מהיין שהוא שתה (כפי שראינו בפסוק יב'),[43] הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ שלשים ושניים המלכים שבאו בברית עם בן הדד היו יחד איתו מתחת לסוכות שהם הקימו לצל, והם עזרו לו כשהוא היה שיכור[44]: (יז) וַיֵּצְאוּ נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה המשרתים של שרי המדינות יצאו ראשונים מהעיר שומרון,[45] וַיִּשְׁלַח בֶּן הֲדַד בן הדד שלח שליחים לברר מה קורה עם המצור שהוא הטיל על שומרון,[46] וַיַּגִּידוּ לוֹ השליחים אמרו לבן הדד, לֵאמֹר כך אמרו השליחים לבן הדד לאחר שהם חזרו ממקום הטלת המצור:[47] אֲנָשִׁים יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן (השליחים ששלח בן הדד ענו לו) אנחנו ראינו אנשים שיצאו מהעיר שומרון למרות המצור[48]: (יח) וַיֹּאמֶר בן הדד ציווה על השליחים, אִם לְשָׁלוֹם יָצָאוּ תִּפְשׂוּם חַיִּים אם האנשים האלה יצאו מהעיר שומרון לצרכי שלום, תתפסו אותם כשהם חיים, אל תהרגו אותם,[49] וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ חַיִּים תִּפְשׂוּם ואם האנשים יצאו מהעיר שומרון כדי להילחם, גם כן, תתפסו אותם בחיים ואל תהרגו אותם. בן הדד ציווה את חייליו לתפוס את היוצאים מהעיר שומרון כשהם חיים ולא להרוג אותם, בין אם הם יצאו למלחמה ובין אם הם יצאו למטרות שלום.[50] בן הדד היה כל כך בטוח בנצחונו, עד שהוא ציווה שלא להרוג את חיילי ישראל שתוקפים אותו, אלא לקחת אותם בשבי[51]: (יט) וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר אלה הם האנשים שיצאו מהעיר שומרון:[52] נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת המשרתים של שרי המדינות יצאו ראשונים מהעיר שומרון,[53] וְהַחַיִל אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם שבעת אלפים החיילים יצא מהעיר שומרון אחריהם[54]: (כ) וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹ כל חייל מישראל הרג את החייל של ארם שבא לקחת אותו בשבי,[55] וַיָּנֻסוּ אֲרָם חיילי ארם ברחו מפני חיילי ישראל, משום שה' הטיל מורך בלבבם. חיילי ארם אמרו שאם חיילי ישראל הצליחו להרוג את אלה שבאו לשבות אותם, סימן הדבר שהם גיבורים גדולים, וזאת משום שה' הטיל מורך בלב חיילי ארם, שהרי מי שיצא למלחמה היו רק נערי שרי המדינות ושבעת אלפים חיילים,[56] וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל חיילי ישראל רדפו אחרי חיילי ארם, וַיִּמָּלֵט בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל סוּס בן הדד ברח מהמערכה כשהוא רכב על הסוס שעליו הוא רכב במשך המלחמה,[57] וּפָרָשִׁים גם הפרשים מצבא ארם ברחו עם בן הדד[58]: (כא) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אחאב מלך ישראל יצא מהעיר שומרון (לאחר שהוא ראה שהוא התחיל לנצח במלחמה). למרות שהנביא אמר לאחאב שהוא יעמוד בראש הצבא, אחאב נמנע מלצאת משומרון, משום שהוא פחד לצאת ולהילחם,[59] וַיַּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָרָכֶב אחאב היכה את הסוסים והמרכבות של צבא ארם, הוא הפיל מהם את החיילים שרכבו עליהם והרג אותם,[60] וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה אחאב הכה בארם מכה גדולה, אחאב ניצח במלחמה ניצחון מוחץ[61]: (כב) וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל  וַיֹּאמֶר לוֹ הנביא שניבא לאחאב לפני המלחמה (בפסוק יג'), ניגש שוב לאחאב מלך ישראל ואמר לו:[62] לֵךְ הִתְחַזַּק (הנביא ניבא לאחאב) תכין את עצמך למלחמה נוספת נגד ארם,[63] וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה ותחשוב איך להכין את הצבא שלך למלחמה,[64] כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה (תכין את עצמך למלחמה נוספת) כיוון שבדיוק בעוד שנה,[65] מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ (בדיוק בעוד שנה) מלך ארם יעלה עליך שוב למלחמה[66]: (כג) וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו עבדיו של בן הדד מלך ארם אמרו לו: אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם עַל כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ  האלוקים של ישראל חזק בהרים, והמלחמה נגד ישראל הייתה בהרי השומרון, ולכן בני ישראל ניצחו במלחמה,[67] וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר אבל אם נילחם נגד ישראל בשטח מישורי, אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם (אם נילחם נגד ישראל בשטח מישורי) אתה תראה אם לא נהיה חזקים יותר מהם, ברור שננצח אותם[68]: (כד) וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה (חוץ מהעברת המלחמה לשטח מישורי) תעשה גם את הדבר הזה כדי שננצח אותם,[69] הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ תסיר את המלכים מהפיקוד על הצבא. אל תיתן למלכים לפקד על הצבאות שיתקפו את ישראל,[70] וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם ובמקום המלכים תמנה את הפחות, השרים של המלכים, לפקד על החיילים במלחמה. עבדי מלך ארם אמרו לו, שכאשר המלכים מפקדים על הצבא, הם מרגישים את עצמם מכובדים מאוד, ולכן הם נמנעים מלסכן את עצמם ואינם יוצאים לאיזורים שבהם מתרחשים הקרבות האמיתיים. לכן, אם הוא ימנה במקומם את הפחות לפקד על הצבא, אנשים פחות מכובדים, הם יסכנו את עצמם ויילכו למקומות שבהם מתרחשים הקרבות ממש[71]: (כה) וְאַתָּה תִמְנֶה לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ אתה (בן הדד) תמנה מספר זהה של חיילים למספר החיילים שהיו במלחמה הראשונה שבה הפסדנו (ואין צריך להגדיל את הצבא יותר מכך),[72] וְסוּס כַּסּוּס וגם מספר הסוסים שישתתפו במלחמה השנייה, יהיה זהה למספר הסוסים שהיו במלחמה הראשונה, וְרֶכֶב כָּרֶכֶב וגם מספר המרכבות שישתתפו במלחמה השנייה, יהיה זהה למספר המרכבות שהיו במלחמה הראשונה, וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר ואנחנו נילחם נגד בני ישראל בשטח מישורי, אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם ואז אתה (בן הדד) תראה שננצח את ישראל,[73] וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן בן הדד שמע בקול עבדיו ועשה כמו שהם אמרו לו לעשות (להילחם בשטח מישורי, למנות את השרים שייצאו לפקד על החיילים במקום המלכים, ולגייס מספר זהה של חיילים כמו במלחמה הראשונה): (כו) וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה כאשר עברה שנה מהמלחמה הראשונה,[74] וַיִּפְקֹד בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם בן הדד מנה, ספר, את חיילי ארם,[75] וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל בן הדד עלה לאפק כדי להילחם עם ישראל[76]: (כז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָתְפָּקְדוּ חיילי ישראל נמנו, ספרו אותם,[77] וְכָלְכְּלוּ חיילי ישראל גם דאגו לסיפוק צרכיהם של החיילים במלחמה, הם סיפקו לחיילי ישראל אוכל וכלי נשק,[78] וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתָם חיילי ישראל יצאו לקראת חיילי ארם, וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם חיילי ישראל הקימו את מחנה הצבא שלהם מול מחנה ארם,[79] כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים מחנה ישראל נראה מרחוק כמו שתי קבוצות עיזים נפרדות: נערי שרי המדינות הקימו מחנה נפרד, ושבעת אלפים החיילים הקימו מחנה נפרד, וכך מחנה ישראל התחלק לשניים, והיה נראה מרחוק כמו שתי קבוצות עיזים,[80] וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ מרוב חיילים שהיו לארם, הדבר נראה כאילו שהם מילאו את כל הארץ. הנביא מתאר בדרך גוזמא את הצבא הגדול שהיה לארם ואומר שהיה נראה שחיילי ארם מילאו את הארץ[81]: (כח) וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הנביא ניגש אל אחאב מלך ישראל ואמר לו,[82] וַיֹּאמֶר הנביא אמר לאחאב את אותו הדבר פעמיים כדי לחזק את ליבו של אחאב ולומר לו שהישועה מה', ולכן מופיעה כאן אמירה נוספת:[83] כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם אֱלֹהֵי הָרִים יְקֹוָק וְלֹא אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא כעונש על כך שארם תלו את ההפסד שלהם בכך שהם אמרו שאני (ה') אל רק בהרים ולא בשטחי המישור (ולכן אם המלחמה נגד ממלכת ישראל תהיה בשטח מישורי, הם, ארם, ינצחו),[84] וְנָתַתִּי אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ (כעונש על שארם תלו את ההפסד שלהם בכך שהם אמרו שאני רק אל בהרים) אני אמסור את החיילים הרבים של ארם בידיך,[85] וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק (על ידי שתנצחו את ארם) אתם תדעו שאני ה'. הנביא אומר לאחאב שהסיבה שהוא ינצח במלחמה נגד ארם איננה בגלל שיש לו זכות של מצווה, אלא רק בגלל שארם תלו את ההפסד בכך שה' חזק יותר רק בהרים ולא במישור. על ידי שבני ישראל ינצחו במלחמה שתהיה במישור, יידע עם ישראל שה' הוא האלוקים בכל הארץ[86]: (כט) וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים מחנה ישראל חנה מול מחנה ארם במשך שבעה ימים,[87] וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לאחר שעברו שבעה ימים שבהם מחנה ישראל חנה מול מחנה ארם, וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה (לאחר שעברו שבעה ימים שבהם מחנה ישראל חנה מול מחנה ארם) התקרבו חיילי ישראל וחיילי ארם זה לזה,[88] וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרָם מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד וחיילי ישראל הרגו ממחנה ארם מאה אלף חיילים רגליים ביום אחד[89]: (ל) וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל הָעִיר החיילים הנשארים ממחנה ארם, חיילי ארם שלא הוכו על ידי חיילי ישראל, ברחו אל העיר אפק,[90] וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים לפני שהספיקו חיילי ארם להיכנס לעיר אפק, חומת העיר נפלה בדרך נס על חיילי ארם, וכך נהרגו עשרים ושבע אלף חיילי ארם שלא נהרגו על ידי חיילי ישראל. בן הדד לא נהרג במפולת החומה, משום שהוא נכנס ראשון או אחרון לעיר, והחומה נפלה לפני או אחרי שהוא עצמו נכנס לעיר,[91] וּבֶן הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר בן הדד ברח ונכנס לחדר שהיה בתוך חדר, לתוך חדר פנימי. בן הדד רצה להסתתר ביעילות, והוא בחר בחדר פנימי בתקווה ששם לא ימצאו אותו חיילי ישראל[92]: (לא) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו עבדיו של בן הדד אמרו לבן הדד: הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם אנחנו שמענו עכשיו שמלכי ישראל עושים חסד עם אויביהם,[93] נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ נקשור עכשיו על מתנינו שקים,[94] וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וכן נשים עכשיו חבלים על ראשינו. השקים על המתניים והחבלים על הראשים משמשים לסימן כניעה: לבוש השקים מראה שהם יצאו כשבויי מלחמה והחבלים על הראשים מראים שהם מוכנים להיתלות,[95] וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (לאחר שנשים שקים על מתנינו וחבלים על ראשינו) נצא עם סימני הכניעה למלך ישראל,[96] אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ אולי אחאב ישאיר אותך בחיים (אם נראה לו את סימני הכניעה)[97]: (לב) וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם עבדיו של בן הדד קשרו שקים על מתניהם וחבלים על ראשיהם,[98] וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ עבדיו של בן הדד באו לפני אחאב ואמרו לו: עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר תְּחִי נָא נַפְשִׁי (עבדיו של בן הדד אמרו לאחאב) עבדך בן הדד התחנן שתקיים עכשיו את נפשו, שלא תהרוג אותו עכשיו,[99] וַיֹּאמֶר אחאב שאל את עבדי בן הדד: הַעוֹדֶנּוּ חַי (אחאב שאל את עבדי בן הדד) האם בן הדד עדיין חי? אָחִי הוּא בן הדד חביב עליי כאח, ולא אעשה לו כל רע[100]: (לג) וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ עבדי בן הדד ניחשו. הניחוש הוא מעין ניסיון לנבא את העתיד על ידי סימן כלשהו. עבדי בן הדד אמרו שבכך שאחאב אמר על בן הדד שהוא חביב עליו כאחיו, יש סימן טוב שאחאב יסכים להשאיר את בן הדד בחיים,[101] וַיְמַהֲרוּ עבדיו של בן הדד מיהרו (כדי לנצל את הרגע),[102] וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ עבדיו של בן הדד החליטו את הדיבור שיצא מאחאב, כלומר: הטמיעו את הדברים שיצאו מפי אחאב בכך שהם חזרו עליהם,[103] וַיֹּאמְרוּ עבדיו של בן הדד אמרו לאחאב: אָחִיךָ בֶן הֲדַד (עבדיו של בן הדד חיזקו את דבריו של אחאב בכך שהם חזרו עליהם ואמרו) בן הדד הוא אחיך. על ידי שהם חזרו ואמרו שבן הדד הוא אחיו של אחאב, הם חיזקו את דבריו של אחאב, וכך הם רצו לוודא שאחאב לא יהרוג אותו,[104] וַיֹּאמֶר אחאב אמר לעבדיו של בן הדד: בֹּאוּ קָחֻהוּ אתם רשאים להיכנס לעיר אפק ולקחת משם את בן הדד בלי שאהרוג אותו,[105] וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד בן הדד יצא מהעיר אפק לקראת אחאב, וַיַּעֲלֵהוּ עַל הַמֶּרְכָּבָה אחאב העלה את בן הדד על המרכבה שלו[106]: (לד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בן הדד אמר אל אחאב:[107] הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב אני אחזיר לך את הערים שאבי כבש מאביך. אביו של בן הדד כבש ערים מעמרי, אביו של אחאב, ובן הדד אמר לאחאב שהוא יחזיר לו את הערים האלה,[108] וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק וגם תוכל לבנות לך שווקים בעיר הבירה דמשק, כאילו העיר דמשק שייכת לך,[109] כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן (אתה תוכל לבנות לך שווקים בדמשק) כשם שאבי עשה כאשר הוא כבש את שומרון מיד עמרי,[110] וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ אחאב אמר לבן הדד: אם תכרות לי ברית שתקיים את דברך (שתחזיר לי את הערים ושאוכל לבנות שווקים בדמשק), אז אשלח אותך לדרכך,[111] וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית בן הדד כרת ברית עם אחאב על מה שהתחייב לו, וַיְשַׁלְּחֵהוּ אחאב נתן לבן הדד רשות לחזור לארצו: (לה) וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְקֹוָק אחד מתלמידי הנביאים (לפי חז"ל מדובר על מיכיהו בן ימלה) אמר לחברו בשליחותו של ה',[112] הַכֵּינִי נָא תכה אותי עכשיו. הכאה זו היא סימן לציווי שהיה לאחאב להרוג את בן הדד,[113] וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ האיש סירב להכות את תלמיד הנביא[114]: (לו) וַיֹּאמֶר לוֹ בן הנביא אמר לאיש שסירב להכות אותו: יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק כעונש על שלא שמעת לציווי של ה' (להכות אותי),[115] הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה מיד כשתלך ממני, אריה יהרוג אותך,[116] וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ האיש שסירב להכות את בן הנביא הלך ממנו, וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ אריה מצא את האיש שסירב להכות את בן הנביא והרג אותו.[117] בהריגת האדם שסירב לשמוע לקול הנביא, יש משום סימן לאחאב שגם הוא ימות, בגלל שהוא סירב לשמוע בקול הנביא[118]: (לז) וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר בן הנביא מצא אדם נוסף, וַיֹּאמֶר בן הנביא אמר לאיש השני שהוא מצא: הַכֵּינִי נָא תכה אותי עכשיו,[119] וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ האיש השני היכה את בן הנביא עד שיצא ממנו דם[120]: (לח) וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ הנביא הלך ונעמד על הדרך שהוא ידע שאחאב עתיד לעבור בה, והוא המתין לו שם,[121] וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו הנביא שם צעיף על עיניו כדי שהמלך לא יכירהו[122]: (לט) וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר כאשר אחאב עבר בדרך שבה המתין לו הנביא,[123] וְהוּא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר (כאשר אחאב עבר בדרך) הנביא צעק אל המלך ואמר לו (הנביא השתמש במכה שהוכה כתירוץ לצעוק אל המלך ולמשוך את תשומת ליבו כאילו שהוא בא להתלונן על המכה שהיכו אותו):[124] עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה אני העבד שלך, יצאתי בתוך החיילים שיצאו למלחמה, אני הייתי אחד החיילים שהשתתפו במלחמה נגד ארם,[125] וְהִנֵּה אִישׁ סָר תוך כדי המלחמה אדם סטה מהדרך ובא אליי,[126] וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ אותו אדם הביא לי שבוי מהמלחמה,[127] וַיֹּאמֶר האיש שסר מהדרך אמר לי: שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה תשמור על השבוי שהבאתי, אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד אם השבוי יברח ועל ידי כך הוא יהיה חסר,[128] וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ (אם השבוי יברח) אתה תמות במקומו, אוֹ כִּכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל ואם תשמור על השבוי כראוי, תקבל כיכר כסף כשכר על ששמרת עליו[129]: (מ) וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה בעוד עבדך, אני, הייתי עסוק במלאכתי,[130] וְהוּא אֵינֶנּוּ (בעוד הייתי עסוק במלאכתי) השבוי ברח בלי ששמתי לב,[131] וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אחאב מלך ישראל אמר לנביא: כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתָּ המשפט שלך הוא כמו שאמרת בתיאור המעשה: אתה חייב למות[132]: (מא) וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר מֵעֲלֵי עֵינָיו הנביא מיהר והוריד את הצעיף מעל עיניו,[133] וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (לאחר שהנביא הוריד את הצעיף מעל עיניו) אחאב הכיר את הנביא, כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא (אחאב הכיר את הנביא) כיוון שהנביא היה אחד מתלמידי הנביאים, ואחאב הכיר אותו[134]: (מב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הנביא אמר לאחאב, כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד כעונש על ששילחת מתחת ידך את האיש שהיה חייב מיתה, בגלל שנתת לבן הדד ללכת ממך בשלום,[135] וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אתה תמות על כך (כשם שפסקת שדינו של השומר שהשבוי ברח לו הוא מוות),[136] וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ ועם ישראל יפסיד במלחמה הבאה, במקום שארם יפסידו[137]: (מג) וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ אחאב מלך ישראל חזר אל ביתו ששימש אותו ליד העיר אפק (ואין זה ביתו שבשומרון),[138] סַר סר מאחאב כל רצון לעשות דברים אחרים,[139] וְזָעֵף (וכן חזר אחאב אל ביתו כשהוא) כועס,[140] וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה לאחר מכן אחאב חזר לביתו שבשומרון, לבית המלוכה בעיר הבירה[141]:

 

[1] תרגום.

[2] תרגום.

[3] מצודות.

[4] תרגום.

[5] תרגום.

[6] תרגום.

[7] תרגום.

[8] תרגום.

[9] מצודות.

[10] תרגום.

[11] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות. מהר"י קרא: זה מה שהפריע לאחאב. אחאב סבר שהוא כבר הסכים לתת לבן הדד את כל מה שהוא רוצה ובכל זאת בן הדד רוצה לערוך אצלו חיפוש, סימן שבן הדד מחפש דרך להיכנס לעיר ולכבוש אותה.

[15] מצודות. רש"י: הכוונה במחמד עיניו של אחאב היא לספר התורה. אחאב אמר שהתורה אינה שלו לתת ולכן קרא לזקני ישראל לשאול אותם אם מותר לו לתת, ומכאן רואים שלמרות שעם ישראל היה עובד עבודה זרה, הוא עדיין היה מכבד את ספר התורה.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות. מלבי"ם: "ולא תאבה" היינו שינסה למצוא תחבולות להוריד ממנו את עולו של בן הדד.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] תרגום.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רש"י: הכוונה היא שאם כל אחד מחייליו של בן הדד ידרוך על עפר שומרון, לא יהיה מספיק עפר בעיר שומרון.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] רש"י. מצודות: הזמינו עצמכם למלחמה על העיר. רד"ק: שימו כלי מלחמה.

[30] תרגום. לפי חז"ל מדובר על מיכיהו בן ימלה.

[31] מצודות.

[32] מצודות. מלבי"ם: כדי שייעשה נס לאחאב והוא ינצח במלחמה, היה צורך קודם כל שלא יאמין שהוא יכול לנצח בדרך הטבע, ולכן הנביא קודם כל שאל אותו אם הוא ראה את כל החיילים של ארם, וכך יבין אחאב שהוא אינו יכול לנצח בדרך הטבע.

[33] תרגום.

[34] מצודות.

[35] מצודות. רש"י: נערי שרי המדינות הם בני תערובות, שכל מלך היה נותן חלק מבניו לאחאב, וכך הם שימשו עירבון לאחאב שהמלכים לא ימרדו בו, היות ואם הם ימרדו בו, הוא יהרוג את בניהם. רד"ק: הכוונה לבני השרים שמנהגם היה לגדול בחצר המלך. כמו"כ כתב שהנביא אינו אומר שעל ידי נערי שרי המדינות יגדל הנס, אלא הנביא אומר לאחאב שהוא לא יצטרך לחזק את צבאו על ידי אנשים מבחוץ ויוכל להסתפק בחיילים שהיו לו. כמו"כ העלה הרד"ק אפשרות לומר שנאספו חיילים אל העיר מבחוץ והנביא אומר לאחאב שהוא לא יצטרך להשתמש בהם.

[36] מצודות. רד"ק: סיבת השאלה היא שאחאב ידע שאינו ראוי לעמוד בראש המלחמה כשה' עושה נס, שכן הוא עבד ע"ז.

[37] תרגום. רש"י: הציווי כאן היה שאחאב ייצא תחילה במלחמה ויהרוג את בן הדד, ומכאן שהיה ציווי מפורש שאחאב יהרוג אותו. רד"ק בפסוק לה' כתב שלא היה ציווי מפורש, אלא מכך שהנביא אמר לאחאב "ונתתי את כל ההמון הזה בידיך", אחאב היה אמור להבין שעליו להרוג את בן הדד.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] תרגום. מצודות: הכוונה היא ששבעת אלפים החיילים האחרים יצאו להילחם אחרי נערי שרי המדינות.

[41] מצודות בפירושו השני ורש"י. מצודות בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא שלא היו יותר משבעת אלפים חיילים מאומנים. רלב"ג: מדובר על האנשים שהיו בשומרון. רד"ק כתב בפירוש אחד כרש"י ומצודות ובפירוש אחד כרלב"ג.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] תרגום. מלבי"ם: בגלל שיצאו בהתחלה רק שרי המדינות, לא רצה בן הדד לצאת בעצמו למלחמה.

[46] מצודות.

[47] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[48] רד"ק: נערי שרי המצודות יצאו לפני שהספיקו להטיל את המצור.

[49] מצודות בפירושו הראשון.

[50] מצודות בפירושו הראשון. לפי פירוש זה יוצא שיש כאן היפוך המילים לתפארת המליצה, וצריך לומר שהמילה "חיים" בשני המקרים מוסבת על חיילי בן הדד. בפירושו השני מפרש מצודות שהכוונה במילה "חיים" היא לתפוס אותם בזריזות ופירוש הדברים הוא כך: אם הם יצאו למטרות שלום, כלומר שהם נכנעים בפניך, תתפסו אותם בזריזות. ואם הם יצאו למטרות מלחמה והם יצאו בזריזות (ולפי פירוש זה המילה "חיים" השני מוסב על היוצאים מהעיר), תתפסו אותם אך אין צורך לעשות זאת בזריזות.

[51] רד"ק.

[52] מצודות.

[53] מצודות.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] רד"ק.

[57] רד"ק.

[58] מצודות.

[59] רד"ק.

[60] רד"ק.

[61] תרגום.

[62] רד"ק.

[63] מצודות. רד"ק בפירושו השני: התחזק במעשים טובים.

[64] תרגום.

[65] מצודות. רש"י: הכוונה לסוף השנה, ובפירושו לשמואל ב' פרק יא' פסוק יא' כתב שזהו הזמן שבו יוצאים המלכים למלחמות.

[66] מצודות.

[67] מצודות וכתב שהסיבה שחשבו זאת היא בגלל שה' נתן את התורה על הר.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות. מלבי"ם: עבדי מלך ארם אמרו לו שהם הפסידו במלחמה בגלל אחת מהסיבות: או שאלוהי ישראל הוא (חלילה) רק אלוהי ההרים או בגלל שהמלכים שהיו איתו ישבו איתו ושתו לשכרה ולכן יש להעביר אותם מתפקידם.

[71] מצודות. רש"י: בגלל שהפחות הגיעו ממשפחות פחות מיוחסות, הם יתאמצו יותר כדי למצוא חן בעיני המלך. רד"ק: החיילים בעצמם מתאמצים יותר כשהפחות מפקדים עליהם, כיון שהם מתגאים פחות. כשהמלכים מפקדים עליהם, הם מתגאים ולכן אינם מתאמצים כל הצורך.

[72] מצודות.

[73] רש"י.

[74] מצודות בפסוק כב'.

[75] תרגום.

[76] לפי רד"ק, העיר אפק הייתה חלק מממלכת יהודה, אלא שבגלל שהיה שם שטח מישורי גדול, קרא צבא ארם לצבא ישראל לערוך שם את המלחמה, וצבא ישראל הסכים לכך. רלב"ג: אפק הוא שטח שכבש ארם מישראל.

[77] תרגום. מצודות: הכוונה היא שלא נפקד מישראל אף חייל שהיה במלחמה הראשונה, ולפי פירוש זה "וכלכלו" מוסב על המניין, בני ישראל נמנו והתברר שכולם, כל החיילים שהשתתפו במלחמה הראשונה, היו קיימים.

[78] רש"י. מלבי"ם: במלחמה השנייה יצאו כל חיילי ישראל ולא רק שרי המדינות ושבעת אלפים החיילים ולכן במלחמה זו בא לידי ביטוי הפער בין צבא ישראל לצבא ארם.

[79] תרגום.

[80] מצודות.

[81] מצודות.

[82] תרגום.

[83] מצודות. רש"י בשם חז"ל: היו כאן שתי אמירות: אמירה ראשונה שה' ייתן בידיו את כל ההמון, ואמירה שנייה שלא יחמול על בן הדד. רש"י לשיטתו בפסוק יד' שהיה ציווי מפורש של הנביא לאחאב שלא לחמול על בן הדד. רד"ק בפסוק לה' כתב שלא היה ציווי מפורש, אלא מכך שהנביא אמר לאחאב "ונתתי את כל ההמון הזה בידיך", אחאב היה אמור להבין שעליו להרוג את בן הדד. מלבי"ם: האמירה הראשונה לא הייתה נבואה, אלא הנביא אמר לאחאב דברים הקשורים למלחמה והזכיר לו את חובתו להכין את הצבא למלחמה. באמירה השנייה כבר נאמרו דברי נבואה. 

[84] תרגום.

[85] תרגום.

[86] רד"ק וכתב שייתכן שבישועה הראשונה עם ישראל חשב שהניצחון שלהם היה במקרה.

[87] מצודות.

[88] תרגום.

[89] תרגום.

[90] תרגום. רד"ק: סיבת בריחת חיילי ארם לאפק היא משום שאפק הייתה תחת שלטון ממלכת יהודה שחיו בשלום עם ארם. רלב"ג לשיטתו שסובר שאפק היא עיר שכבשו ארם מישראל, ולכן עבדי הדד שכתובים בפסוקים הבאים הם תושבי העיר אפק.

[91] רד"ק וכתב שהסיבה שהיה צורך בנס היא משום שאם חיילי ארם היו מספיקים להיכנס אל העיר, ממלכת יהודה הייתה מונעת מחיילי ישראל מלהורגם.

[92] מצודות.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] מצודות.

[96] תרגום.

[97] תרגום.

[98] תרגום.

[99] תרגום.

[100] מצודות.

[101] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שעבדי בן הדד לא האמינו שאחאב קרא לבן הדד "אח" וחשבו שהוא רק צוחק, ולכן הם ניסו לברר אם הדברים יצאו מאחאב בלב שלם.

[102] מצודות.

[103] מצודות. רד"ק פירש שהממנו מוסב על ינחשו. כלומר: שלפני שאחאב ענה, הם ניחשו לפי מה שיענה להם אחאב ואמרו שאם אחאב יאמר דברים טובים, יהיה בכך משום סימן טוב, והם ניחשו כדי לברר אם הדברים יסתדרו לטובתם. ולאחר מכן, עוד לפני שהספיק להוציא את כל המילה שאחי הוא, הם חזרו על כך ואמרו גם הם כך כדי לחזק את הדבר.

[104] מצודות.

[105] תרגום. רד"ק: בן הדד היה בטוח בעיר אפק משום שהייתה בתחום ממלכת יהודה, אלא שלא היה יכול לצאת משם משום שאחאב היה תופס אותו, ולכן היה חשוב לעבדיו של בן הדד שאחאב ישאיר אותו בחיים לפני שהוא יצא משם. לפי הרד"ק, מכך שהנביא אמר לאחאב "ונתתי את כל ההמון הזה בידיך", אחאב היה צריך להבין שעליו להרוג את בן הדד, והקב"ה בכוונה גרם לכך שכל חיילי ארם נהרגו מנפילת החומה, והוא השאיר את בן הדד בחיים כדי לנסות את אחאב.

[106] תרגום.

[107] רש"י.

[108] רש"י.

[109] מצודות. רד"ק: הכוונה שאחאב יוכל לגבות את המכס מהשווקים שבדמשק.

[110] רש"י.

[111] מצודות. מלבי"ם: אחאב רק רצה בכריתת הברית וויתר על הערים שלקח אביו של בן הדד מעמרי וכן על הבטחתו של בן הדד שיוכל לבנות שווקים בדמשק, ובאמת בן הדד לא החזיר לאחאב את הערים האלה.

[112] תרגום + מצודות.

[113] תרגום. רד"ק: כשם שהאיש סירב להכות את בן הנביא, כך אחאב סירב להרוג את בן הדד.

[114] תרגום.

[115] תרגום.

[116] תרגום.

[117] תרגום.

[118] רש"י.

[119] תרגום.

[120] רש"י. רד"ק בשם חז"ל: אותה טיפה שיצאה מבן הנביא הייתה כפרה לישראל ועל ידי כך לא מתו מהם חיילים ברמות גלעד.

[121] מצודות.

[122] מצודות. רש"י: הכוונה שהנביא שינה את בגדיו.

[123] תרגום.

[124] מצודות.

[125] תרגום. מלבי"ם: הנביא באמת יצא להילחם במלחמה, וה' הפקיד את בן הדד בידי כלל חיילי ישראל שיהרגו אותו, ועכשיו לאחר שהוא חסר, אחאב יהרג.

[126] רש"י.

[127] רש"י.

[128] מצודות.

[129] רלב"ג. מצודות: צלע זה של הפסוק הוא המשך של תיאור גורלו למקרה שהשבוי יברח ומשמעו שיהיה חייב למות או לפדות את עצמו בכסף.

[130] מצודות.

[131] מצודות.

[132] רלב"ג. מצודות: אתה חייב למות או לפדות עצמך. רד"ק: אתה קיבלת על עצמך לשמור על השבוי ולכן אתה חייב.

[133] תרגום.

[134] תרגום.

[135] רד"ק בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב: מי שצדתי אותו כאילו ברשת, כלומר: שילחת את מי שדאגתי שלט יהיה לו מנוס והוא ייפול בידך.

[136] מצודות.

[137] תרגום.

[138] מצודות.

[139] מצודות.

[140] מצודות.

[141] מצודות.