מלכים ב פרק ב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים ב' פרק ב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כד' אדר תשע"ח

מלכים ב פרק ב

(א) וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְקֹוָק אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם כאשר הגיע זמנו של אליהו לעלות אל השמים על ידי רוח סערה,[1] וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל (כאשר הגיע זמנו של אליהו לעלות השמימה) אליהו ואלישע הלכו ביחד מהגלגל[2]: (ב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע אליהו אמר אל אלישע: שֵׁב נָא פֹה (אליהו אמר לאלישע) תישאר עכשיו כאן בגלגל,[3] כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל (אליהו אמר לאלישע להישאר בגלגל) כיוון שה' שלח אותי (אליהו) ללכת לבית אל, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אלישע ענה לאליהו: חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ לשון שבועה,[4] אִם אֶעֶזְבֶךָּ (אלישע אמר לאליהו: אני נשבע) שלא אעזוב אותך, וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל אליהו ואלישע ירדו לבית אל[5]: (ג) וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר  בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע תלמידי הנביאים מבית אל יצאו לקראת אלישע,[6] וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תלמידי הנביאים מבית אל אמרו אל אלישע: הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ האם אתה יודע שה' מסיר היום את אליהו מעל לראשך? תלמידי הנביאים דימו את עלייתו של אליהו השמימה, לכתר שיוסר מעל ראשו של אלישע. כשם שהכתר משמש את ראשו של המלך, כך כביכול אליהו שימש לעטרה לאלישע, וכאשר אליהו יעלה בסערה השמימה, ייחשב הדבר כאילו שהכתר הוסר,[7] וַיֹּאמֶר אלישע ענה לתלמידי הנביאים: גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי (אלישע ענה לתלמידי הנביאים) גם אני יודע שאליהו הולך לעלות השמימה היום, הֶחֱשׁוּ (אלישע המשיך בדבריו לתלמידי הנביאים) תשתקו ואל תדברו על כך, שהרי אליהו איננו רוצה שהדבר יתגלה[8]: (ד) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אליהו אמר אל אלישע: אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה אלישע, תישאר עכשיו כאן בבית אל, כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ כיוון שה' שלח אותי ליריחו, וַיֹּאמֶר אלישע ענה לאליהו: חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ לשון שבועה, אִם אֶעֶזְבֶךָּ (אלישע אמר לאליהו: אני נשבע) שלא אעזוב אותך, וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ אליהו ואלישע ירדו אל יריחו: (ה) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע תלמידי הנביאים מיריחו ניגשו אל אלישע, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תלמידי הנביאים שביריחו אמרו אל אלישע:[9] הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ האם אתה יודע שאליהו יעלה היום בסערה השמימה? וַיֹּאמֶר אלישע ענה לתלמידי הנביאים מהעיר יריחו: גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי גם אני יודע שאליהו יעלה היום השמימה, הֶחֱשׁוּ אך תשתקו ואל תדברו על כך, כיוון שאליהו איננו רוצה שהדבר יתגלה: (ו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אליהו אמר אל אלישע: שֵׁב נָא פֹה תישאר כאן ביריחו, כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה (תישאר כאן ביריחו) כיוון שה' שלח אותי אל נהר הירדן, וַיֹּאמֶר אלישע ענה לאליהו: חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ לשון שבועה, אִם אֶעֶזְבֶךָּ (אלישע אמר לאליהו אני נשבע) שלא אעזוב אותך, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם אליהו ואלישע הלכו ביחד אל נהר הירדן: (ז) וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק חמישים מתלמידי הנביאים עמדו במרחק רב מנהר הירדן,[10] וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַיַּרְדֵּן (חמישים מתלמידי הנביאים עמדו במרחק רב מנהר הירדן) ואליהו ואלישע עמדו על שפת נהר הירדן: (ח) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ אליהו לקח את האדרת שלו. האדרת היא לבוש מיוחד לנביאים,[11] וַיִּגְלֹם אליהו כרך את האדרת סביב ידו, כדי שהוא יוכל להכות איתו את המים,[12] וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם אליהו הכה את המים (כשהאדרת הייתה כרוכה סביב ידו),[13] וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה מי הירדן נחלקו לשניים – המים היורדים לכיוון ים המלח המשיכו לזרום, והמים במקומו של אליהו נעמדו במקומם, וכך באמצע נוצר מקום יבשה,[14] וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָרָבָה אליהו ואלישע עברו שניהם ביבשה שנוצרה[15]: (ט) וַיְהִי כְעָבְרָם בשעה שאליהו ואלישע עברו את הירדן, וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע (בשעה שאליהו ואלישע עברו את הירדן) אליהו שאל את אלישע: שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ תאמר (אלישע) לי (לאליהו) במה אני אוכל להטיב לך לפני שאני אלקח ממך (אלישע),[16] וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אלישע ענה לאליהו: וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי אני מבקש עכשיו רוח נבואה במעלה כפולה ממה ששרתה עליך[17]: (י) וַיֹּאמֶר אליהו אמר לאלישע: הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל שאלת דבר קשה, שהרי אינני יכול להשפיע פי שניים ממה שיש לי. אם אני אשפיע עליך פי שניים ממה שיש לי, אהיה חייב להשפיע עליך יותר ממה שיש לי, וקשה לעשות זאת,[18] אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ אם תראה אותי בשעה שאלקח מאתך, אז מעלת הנבואה שלי תוכפל (לפני שאליהו עלה בסערה השמימה, הגיע אליהו לדרגה רוחנית גבוהה והוכפלה מעלת נבואתו),[19] יְהִי לְךָ כֵן (אם תראה אותי נלקח מאיתך) בקשתך תתקיים, ורוח הנבואה שבך תהיה כפולה משלי, וְאִם אַיִן אך אם אתה (אלישע) לא תראה אותי (אליהו) בשעה שאלקח ממך, לֹא יִהְיֶה (אם לא תראה אותי בשעה שאלקח מאיתך) לא תתנבא פי שניים ממני, היות ולא אוכל להשפיע עליך פי שניים מרוחי[20]: (יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר בשעה שאליהו ואלישע דיברו בהליכתם,[21] וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ (בשעה שאליהו ואלישע דיברו בהליכתם) באו לקראתם מרכבות אש וסוסי אש,[22] וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם מרכבות וסוסי האש הפרידו בין אליהו לאלישע,[23] וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם אליהו עלה אל השמים בסערה: (יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה אלישע ראה את אליהו עולה בסערה השמימה,[24] וְהוּא מְצַעֵק אלישע צעק בשעה שאליהו עלה השמימה: אָבִי אָבִי! רבי רבי[25] (הכוונה היא לאליהו)! רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו בתפילותיך, אתה (אליהו) היית עוזר לעם ישראל מול אויביהם כאילו היית מרכבות ופרשים, כאילו שהיית חיילים של ממש![26] וְלֹא רָאָהוּ עוֹד אלישע לא ראה יותר את אליהו, וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים אלישע אחז בבגדיו וקרע אותם לשתי חתיכות[27]: (יג) וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו אלישע הרים את האדרת שנפלה מעל אליהו בשעה שהוא עלה בסערה השמימה,[28] וַיָּשָׁב  וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן אלישע חזר ונעמד על שפת נהר הירדן (מצידו המזרחי)[29]: (יד) וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו אלישע לקח את האדרת שנפלה מעל אליהו בשעה שהוא עלה בסערה השמימה,[30] וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֹּאמַר אלישע הכה את מי הירדן עם האדרת של אליהו ואמר: אַיֵּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ היכן השגחתו של ה'? אלישע אמר שלמרות שאליהו נלקח השמימה, השגחתו של ה' לא סרה, ולכן מי הירדן יכולים להיבקע שוב,[31] אַף הוּא אף ה', לא השתנה גם לאחר מיתתו של אליהו, והוא (ה') יכול לבקוע את הירדן גם עתה,[32] וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם אלישע הכה את מי הירדן פעם נוספת עם האדרת שנפלה מאליהו,[33] וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה מי הירדן נחלקו לשניים ופנו לשני כיוונים שונים,[34] וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע ואלישע עבר ביבשה: (טו) וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִחוֹ מִנֶּגֶד תלמידי הנביאים מיריחו (שסופר עליהם בפסוק ז' שהם עמדו רחוק מנהר הירדן) ראו את אלישע מצליח לבקוע את מי הירדן,[35] וַיֹּאמְרוּ תלמידי הנביאים אמרו זה לזה: נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע רוחו של אליהו שרתה על אלישע, שהרי הוא הצליח לגרום לבקיעת הירדן,[36] וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה תלמידי הנביאים באו לפני אלישע והשתחוו לו על הארץ[37]: (טז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תלמידי הנביאים אמרו לאלישע: הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ הרי יש עכשיו עם עבדיך, יש עכשיו איתנו,[38] חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל (יש עכשיו איתנו) חמישים אנשים חזקים שיכולים ללכת מרחק גדול בזמן מועט,[39] יֵלְכוּ נָא ילכו עכשיו חמישים האנשים בני החיל,[40] וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹנֶיךָ והם יחפשו את אדוניך, את אליהו,[41] פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ יְקֹוָק שמא רוח ה' היא שנטלה את אליהו,[42] וַיַּשְׁלִכֵהוּ  בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הַגֵּאָיוֹת (שמא רוח ה' נטלה את אליהו) והשליכה את גופתו על אחד ההרים או באחד העמקים (וראוי נחפש ונקבור אותו),[43] וַיֹּאמֶר אלישע ענה לבני הנביאים: לֹא תִשְׁלָחוּ אל תשלחו את חמישים האנשים לחפש אחרי גופתו של אליהו. אלישע לא הסביר לתלמידי הנביאים שהוא ראה שגם גופו של אליהו עלתה בסערה השמימה, משום שהוא היה עניו גדול והוא לא רצה לומר להם בדיוק מה הוא ראה[44]: (יז) וַיִּפְצְרוּ תלמידי הנביאים ביקשו שוב ושוב מאלישע לשלוח את חמישים האנשים החזקים,[45] בוֹ עַד בֹּשׁ (תלמידי הנביאים ביקשו שוב ושוב מאלישע) במשך זמן רב,[46] וַיֹּאמֶר (לאחר שכבר עבר זמן רב שתלמידי הנביאים ביקשו מאלישע שיסכים לשלוח את חמישים האנשים בני החיל) אלישע אמר לתלמידי הנביאים: שְׁלָחוּ תשלחו את חמישים האנשים בני החיל כדי לחפש את אליהו, וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ בני הנביאים שלחו את חמישים האנשים בני החיל, וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ חמישים האנשים בני החיל הלכו לחפש את אליהו במשך שלושה ימים, אך לא מצאו אותו: (יח) וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו חמישים האנשים בני החיל חזרו אל אלישע, וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ אלישע ישב ביריחו בזמן שחמישים האנשים חזרו אליו, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אלישע אמר לחמישים האנשים: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ הרי אמרתי לכם שלא תלכו לחפש את אליהו[47]: (יט) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע תושבי העיר יריחו אמרו לאלישע: הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב הישיבה עכשיו בעיר יריחו טובה, יש בה שדות וכרמים,[48] כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה (הישיבה בעיר טובה)כמו שאתה רואה, וְהַמַּיִם רָעִים אולם, יש בעיה שהמים מזוהמים,[49] וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת וכתוצאה מהזיהום במים, הארץ הורגת את יושבי העיר, בני העיר השותים את המים המזוהמים מתים[50]: (כ) וַיֹּאמֶר אלישע אמר לאנשי יריחו: קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה תביאו לי צנצנת חדשה,[51] וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח ותשימו מלח בתוך הצלוחית (היה כאן נס בתוך נס משום שהמלח אמור לזהם יותר את המים),[52] וַיִּקְחוּ אֵלָיו אנשי יריחו הביאו לאלישע את הצנצנת עם המלח: (כא) וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם אלישע יצא אל המקום שממנו נובעים המים,[53] וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר אלישע השליך את המלח במקום שממנו נובעים המים ואמר: כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה'! רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה אני (ה') ריפאתי את המים האלה, המים האלה כבר לא יהיו מזוהמים,[54] לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת לא יקרו עוד מקרי מוות כתוצאה מהמים. המים כבר לא יגרמו יותר למקרי מוות[55]: (כב) וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם המים שביריחו נרפאו ולא היו מזוהמים יותר,[56] עַד הַיּוֹם הַזֶּה המים לא היו מזוהמים יותר גם בזמן כתיבת ספר מלכים. הנביא אומר שהמים נשארו טובים ונקיים מתקופת אלישע ועד לתקופת ירמיה, התקופה שבה נכתבה ספר מלכים,[57] כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר (מי יריחו לא היו מזוהמים יותר) כמו שאלישע אמר שיקרה[58]: (כג) וַיַּעַל מִשָּׁם  בֵּית אֵל אלישע עלה מיריחו לעיר בית אל, וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ כאשר אלישע עלה בדרך המובילה לבית אל,[59] וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר (כאשר אלישע עלה בדרך המובילה לבית אל) נערים קטנים יצאו מהעיר,[60] וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ הנערים הקטנים לעגו לאלישע,[61] וַיֹּאמְרוּ לוֹ הנערים אמרו לאלישע: עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ (הנערים לעגו לאלישע ואמרו לו) "תעלה קרח תעלה קרח ". לאליהו הנביא היה הרבה שיער ולאלישע לא היה, וזו הייתה דרכם של הנערים לרמוז לאלישע שהוא אינו במדרגה של אליהו רבו[62]: (כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם אלישע פנה לאחוריו וראה את הנערים שלעגו לו,[63] וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְקֹוָק אלישע קילל את הנערים בשם ה',[64] וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר יצאו מהיער שליד בית אל שני דובים,[65] וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים הדובים ביקעו ארבעים ושניים מהנערים שהיו שם, הם גרמו לבקיעת הגוף של ארבעים ושניים מהנערים[66]: (כה) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל הַר הַכַּרְמֶל אלישע הלך מבית אל אל הר הכרמל, וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן ומהר הכרמל חזר אלישע לשומרון:

 

[1] מצודות. רד"ק: הסיבה שכאן נאמר שאליהו עלה בסערה השמימה ואילו בשעת מעשה כתוב שאליהו עלה השמימה על ידי מרכבות וסוסי אש היא מכיוון שאלישע לא היה יכול לראות את הרוחות אלא רק את המרכבות והסוסים אך האמת היא שהוא עלה השמימה על ידי הרוח. רוח הסערה העלתה את אליהו לאוויר, ושם נשרפו בגדיו חוץ מהאדרת, ואז רוחו של אליהו חזרה לה'. אולם, הסיבה שבשעת אליהו השמימה נראו לאלישע סוסים ומרכבות של אש היא כדי לומר לאלישע שבהעלות אליהו השמימה, עלו גם מרכבות ישראל ופרשיו.

[2] מצודות.

[3] תרגום. רש"י: הטעם שאליהו רצה שאלישע יישאר בגלגל הוא מרוב ענוותנותו של אליהו, שלא רצה שאלישע יראה שהוא נלקח בסערה השמימה. רלב"ג: הסיבה שאליהו אמר לאלשיע להישאר בגלגל היא כדי שלא יתמלא בחרדה אם יראה אותו עולה בסערה השמימה. בתועלויות שבסוף פרק יב' כתב שהסיבה היא שהוא רצה לראות אם אלישע באמת רוצה להידבק בשלמות. מלבי"ם: הסיבה שאליהו לא רצה שאלישע יצטרף אליו היא בגלל שכל עוד שאלישע היה מחובר לאליהו, היו יכולים כולם לקבל את השפע האלוקי רק דרך אלישע, ואילהו רצה להשפיע עליהם ישירות ללא אלישע. רד"ק: לכל אחד נאמר בנפרד בנבואה שאליהו הולך לעלות בבסערה השמימה: לאליהו, לאלישע ולבני הנביאים. כמו כן הרד"ק עושה הקבלה בין אליהו למשה רבינו ואומר שמעלתו של אליהו הייתה קרובה למעלתו של משה רבינו, ולכן אליהו עלה בסערה השמימה קרוב למקום קבורתו של משה רבינו, וכן הלך אליהו למקום קבלת התורה.

[4] רד"ק: העיקר הוא השבועה בחייו של אליהו, ואלישע רצה להישבע בחייו של אליהו משום כבוד, להראות לו שחייו חשובים בעיניו. אלא שאלישע הקדים גם שבועה בשם ה' לשם כבוד.

[5] תרגום.

[6] מצודות + תרגום. רד"ק: בכל ערי ישראל היו תלמידי הנביאים שתפקידם היה להוכיח את עם ישראל, אלא שתלמידי הנביאים בבית אל וביריחו הוזכרו משום שהם היו על הדרך שבה הלכו אליהו ואלישע. רמב"ן בפרשת בלק פרק כד' פסוקים א' – ב' מגדיר את ,בני הנביאים" כאנשים שהגיעו למדרגת נבואה שנקראת "גלוי עיניים" וכך מוכיח מאצלנו בפרק ז' פסוק כ'.

[7] מצודות. רש"י: בני הנביאים השתמשו בלשון "אדוניך" ולא "אדונינו" לומר שבני הנביאים היו שקולים כנגד אליהו. רלב"ג: כמו שהכתר מוסר מעל הראש, גם כאן הלקיחה היא רק מעל הראש, ואין כאן לקיחה מוחלטת. רלב"ג: כוונת דברי בני הנביאים לומר שהקב"ה לוקח את אליהו מאלישע אך אין כאן לקיחה מוחלטת.

[8] מצודות. רד"ק (בשם אביו): כוונת הפסוק לומר שלאחר שאלישע אמר לבני הנביאים שהוא מודע לכך שאליהו עולה באותו היום בסערה השמימה, הם שתקו. מלבי"ם: כשם שבשעת קריסת מערכות, הגוף קודם "מוותר" על האברים הרחוקים ממנו ורק לאחר מכן האברים החיוניים מושפעים מכך, כך כאשר הנביא מסתלק מהעולם, קודם יודעים הרחוקים ממנו, כמו בני הנביאים ורק לאחר מכן יודעים הקרובים יותר (כמו אלישע). כמו כן, יש שתי סיבות לכך שהנביא מסתלק מהעולם: או בגלל שהדור אינו ראוי לכך, או בגלל שכבר נגמר תפקידו. כאשר הנביא מסתלק בגלל שהדור אינו ראוי לכך, הדבר נעלם מתלמידיו על מנת שלא יוכלו לקבל את שפע ההשגות מאדוניהם. לכן, כאשר פנו בני הנביאים אל אלישע, הם רצו לברר מהי הסיבה שאליהו מסתלק מהם, והם שאלו האם להתפלל עליו כדי לבטל את רוע הגזרה, ואלישע ענה להם שהסיבה שאליהו מסתלק מהם היא בגלל שהגיע זמנו להיפטר מהעולם, ולכן גם אינם צריכים להתפלל עליו, וזוהי משמעות דברי אלישע לבני הנביאים "החשו", דהיינו, שאינם צריכים להתפלל. 

[9] אברבנאל: תלמידי הנביאים פנו רק אל אלישע ולא אל אליהו מכיוון שהם חשבו שייתכן שאליהו לא יוכל לדבר איתם בגלל מעלתו הגדולה אך לאלישע הם כן הרגישו שהם יכולים לפנות ולדבר.

[10] מצודות, ויש כאן כפילות "מנגד" ו"מרחוק".

[11] מצודות. עיין באוצר המאמרים בעניין הגדרת האדרת וההסבר לגבי האדרת שלקח עכן משלל העיר יריחו.

[12] מצודות.

[13] מלבי"ם: הסיבה שאליהו הכה את המים וחצה אותם היא כדי לבטל את יסוד המים שאצלו.

[14] מצודות.

[15] תרגום.

[16] מצודות.

[17] תרגום + מצודות. א"ע בפרשת כי תצא ורד"ק בשם אביו אצלנו ורלב"ג: אלישע ביקש שני שליש מרוח הנבואה של אליהו, ועיין רש"י לקמן פרק ג' פסוק א'. רד"ק: הכוונה היא שאלישע יחיה שני מתים לאחר שאליהו החיה מת אחד. כמו כן הקשה הרד"ק בפסוק יא' שאם הכוונה שאלישע באמת יהיה פי שניים מאליהו, מה היה הצורך שלאלישע יהיה האדרת של אליהו, הוא הרי יכול לעשות ניסים ללא האדרת. ואם הסיבה שהאדרת של אליהו ירדה היא רק בגלל שהאדרת נפלה בשעה שאליהו הפך להיות כולו רוחני, מדוע לא נפלו שאר בגדיו של אליהו (ועיין בדברי הרלב"ג שהבאנו בסוף פסוק י'). מלבי"ם: אלישע ביקש שתשרה עליו גם רוחו של אליהו ושגם רוחו שלו תישאר, וכך יהיה לו פי שניים. הסבר נוסף שכתב הוא שאליהו היה פי שניים ברוחו משאר הנביאים, ואלישע ביקש להגיע לדרגה זו. בפירושו לפרק ט' פסוק א' כתב שהכוונה היא שאלישע יבצע שניים מתוך שלושת הדברים שאמר ה' לאליהו לעשות: משיחת חזאל ויהוא למלכים. בגלל שאחאב חזר בתשובה, ה' דחה את שני הציוויים האלה משום שהם נועדו להעניש את ישראל, ועתה ביקש אלישע לחזור לתכנית המקורית ולהינקם את דם הנביאים.

[18] מצודות.

[19] מצודות. רלב"ג דחה אפשרות להסביר שאליהו אמר לאלישע שאם הוא יחקור עתה בכל הסודות שהוא (אלישע) נבוך בהם – אז משאלתו תתגשם, שהרי לא מצאנו שאליהו ואלישע דיברו ביניהם ארוכות לאחר שיחה זו.

[20] רש"י. רלב"ג: הכוונה היא שאם אלישע יראה את אליהו בשעת הסתלקותו, זה יהיה סימן שבקשתו התמלאה. לכן בשעה שאליהו הסתלק, הוא השאיר לאלישע את אדרתו ואת משענתו, על מנת שאלישע יוכל לעשות איתם ניסים. מלבי"ם: הכוונה היא שאליהו אמר לאלישע שבקשתו שרוחו תנוח עליו תהיה רק אם ייפרד לגמרי מהעולם ואם זה מה שיקרה, אלישע יוכל לראות אותו נפרד מהעולם, אך אם לא ייפרד לגמרי מהעולם, לא תוכל רוחו לנוח עליו.

[21] תרגום.

[22] מצודות.

[23] תרגום.

[24] מצודות. אמנם רד"ק הדגיש שהכוונה היא שאלישע ראה את אליהו עולה ממעל לארץ אך לא את השלב שהוא עלה ממש אל השמים, בגלל שמרכבות האש וסוסי האש מנעו ממנו מלראות זאת.

[25] מצודות. במפרשים מובא שכשם שהתלמידים נקראים בנים (כמו בני הנביאים), כך הרב נקרא אב.

[26] מצודות. רלב"ג בפירושו לפרק יג' פסוק יד': על ידי העצות של אלישע שאמר להם בדבר ה', היו ישראל מנצחים במלחמות. מלבי"ם: אליהו נקרא "רכב ישראל" מכיוון שהיה שקול כנגד כל עם ישראל. כמו כן כתב ש"רכב ישראל" היינו שמרכבות האש וסוסי האש הם המרכבה האלוקית שעל ידה הקב"ה מנהיג את עם ישראל.

[27] מצודות.

[28] תרגום.

[29] תרגום.

[30] תרגום.

[31] מצודות. רד"ק בפירושו הראשון הביא את התרגום שהכוונה היא שאלישע התפלל שה' יקבל את תפילתו כשם שקיבל את תפילותיו של אליהו. בפירושו השני כתב שהכוונה היא שאלישע שואל היכן האותה שה' יעשה לי כמו אליהו? רש"י: שאלתו של אלישה הייתה היכן ה' אלוקי אליהו שהובטח לי פי שניים מרוחו של אליהו.

[32] מצודות. בפירושו השני כתב ש"אף הוא" מוסב על הכאת המים על ידי אלישע, והכוונה היא שבנוסף לאליהו, גם אלישע הכה את המים. רד"ק: הכוונה היא שגם לאלישע נעשה נס. בפירוש נוסף כתב שהכוונה היא שאליהו בא בלבוש רוחני כדי לבקוע את הירדן לאלישע. רש"י: גדולה חציית אלישע פי שניים מחציית אליהו, שהרי כשאליהו עבר את הירדן, אלישע היה איתו, ועכשיו אלישע עבר את הירדן לבד והמים נחצו לו.

[33] רד"ק. רלב"ג: אלישע הכה את המים רק פעם אחת, אלא שהכתוב חוזר על הכאת המים כדי לספר לנו על מעלתו של אלישע ולומר לנו שהמים נבקעו בשבילו.

[34] תרגום.

[35] מצודות.

[36] רד"ק.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] מצודות.

[40] תרגום.

[41] תרגום.

[42] תרגום. רש"י: מיום שעלה אליהו בסערה השמימה, נסתלקה רוח הקודש מן הנביאים ושוב לא הייתה רוח הקודש מרובה בישראל. אברבנאל: כל עוד היה אליהו בחיים, קיבלו בני הנביאים נבואה. מרגע שאליהו הסתלק, לא הייתה להם עוד נבואה ולכן הם לא ידעו שאליהו עלה בסערה השמימה. הסבר נוסף שכתב הוא שמעת שנסתלקה מהם רוח הקודש, הם חשבו שודאי הדבר שאליהו מת, היות והם כבר אינם מקבלים את כח הנבואה ממנו ולכן הם אמרו לאלישע שהוא ימות. אך לאחר שהם ראו את אליהו עולה בסערה השמימה, הם חשבו שאולי אליהו רק עלה בסערה השמימה כמו שהיה נוהג לעשות מידי פעם. מלבי"ם: בני הנביאים לא הבינו איך הגוף יכול לעלות גם הוא לשמים, ולכן חשבו שנפל כמו שהאדרת נפלה.

[43] מצודות. לפירושו תלמידי הנביאים ידעו שאליהו מת אלא שרצו לקבור אותו. לרש"י ואברבנאל יש לומר שהם לא ידעו שאליהו מת, משום שהם מסבירים שנסתמה רוח הנבואה מהם כשאליהו עלה בסערה השמימה ושזו הייתה סיבת בקשתם. רלב"ג: תלמידי הנביאים חשבו שרוח ה' נטלה את אליהו כדי שהוא יתחבא באיזו מערה.

[44] מצודות

[45] מצודות.

[46] מצודות. רד"ק: הכוונה היא עד שבושש ואמר להם לשלוח את חמישים האנשים. רש"י: הכוונה היא שאלישע התבייש מתלמידי הנביאים כיוון שהם התחילו לומר שהוא איהו רוצה להקביל פני רבו, משום שהוא כבר נטל את גדולתו ואינו רותה שאליהו יחזור.

[47] תרגום.

[48] תרגום + מצודות. רש"י כתב בשם חז"ל שחן המקום היה על יושביו. רלב"ג: הכוונה שהאוויר שביריחו הוא אוויר טוב ואין לתלות את המוות באוויר.

[49] תרגום.

[50] מצודות. רלב"ג: למרות שיהושע קילל את מי שיבנה את יריחו, הוא לא מנע מאנשים להתיישב ביריחו לאחר שהיא נבנתה, אחרת לא היו הנביאים יושבים שם. רד"ק: המים זוהמו לאחר מות אליהו (אחרת אליהו היה מרפא את המים) וזאת משום שחטאו. בשם חז"ל כתב שהמים היו מזוהמים בגלל קללת יהושע ואליהו הוסיף וקילל את יריחו. ועיין בהערות שכתבנו במלכים א' פרק טז' שם הבאנו דעות שלא היה איסור להתיישב ביריחו (כדעת הרלב"ג) וזהו ההסבר לכך שיהושפט מלך יהודה שהיה מלך צדיק לא מנע את היישוב ביריחו. מלבי"ם: המים זוהמו בגלל הדעות הזרות של יושבי יריחו ולכן השלכת המלח, המורה על ברית המלח עם התורה, היא זו שריפאה את המים.

[51] מצודות. רלב"ג: הסיבה שאלישע ביקש דווקא צלוחית חדשה היא משום שאם היו מביאים לו צלוחית ישנה, היו חושבים שהיה משהו בצלוחית שגרם לטיהור המים.

[52] רד"ק.

[53] מצודות.

[54] תרגום.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] תרגום. עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית במאמר המבאר את משמעות הביטוי "עד היום הזה".

[58] תרגום.

[59] תרגום.

[60] תרגום. רד"ק: הכוונה לנערים שהיו קטנים מהמצוות.

בעניין שהנערים יצאו מהעיר בית אל, כך משמע מלשון הפסוק וכך גם כתב המלבי"ם שתושבי בית אל היו מבזים את הנביאים בגלל שהעגל שעשה ירבעם היה שם. אולם רש"י בפירושו למסכת סוטה דף מו' עמוד ב' כתב שהנערים יצאו מהעיר יריחו.

[61] מצודות.

[62] מצודות. מלבי"ם: בגלל שהעגלים היו בבית אל, תושבי בית אל לימדו את צאצאיהם לבזות את נביאי ישראל.

[63] תרגום. רש"י: אלישע ראה שגם בצאצאיהם של הנערים אין אף אדםם שייצא אדם טוב. רלב"ג: אליהו לא קילל את הנערים עד שראה בוודאות שהם ראויים לקללה מצד רוע מעשיהם.

[64] תרגום. רד"ק: חז"ל נחלקו מדוע קילל את הנערים. יש אומרים שמשום שביזוהו ויש אומרים שמשום שראה שאימותיהם התעברו ביום הכיפורים ויש אומרים שמשום שראה שהם גידלו בלורית כדרכם של עובדי עבודה זרה ויש אומרים שמשום שלא ראה לכלוכית של מצווה. כמו"כ כתב שאלישע נענש על שקילל את הנערים.

[65] תרגום. רד"ק: יציאת הדובים הייתה בדרך נס משום שלא היה שם יער. כמו"כ כתב שהדובים היו נקבות.

[66] תרגום.