מלכים ב פרק יז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים ב' פרק יז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כד' אדר תשע"ח

מלכים ב פרק יז

(א) בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן בשנה השתים עשרה למלכות אחז מלך יהודה, מלך הושע בן אלה בעיר שומרון על ישראל. הושע אמנם התחיל למלוך בשנה הרביעית למלכותו של אחז, אולם בתחילת מלכותו, שלטונו לא היה יציב, ורק לאחר כשמונה שנים, התחזקה מלכותו, ובשנה זו הוא מרד במלך אשור,[1] עַל יִשְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים מעת ששלטונו של הושע התייתב והתחילו למנות את שנות מלכותו ועד גלות ישראל, עברו כתשע שנים[2]: (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק הושע עשה מעשים שהיו רעים בעיני ה',[3]  רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו אולם, מעשיו של הושע לא היו רעים בהשוואה למלכי ישראל שהיו לפניו. חז"ל מסבירים שירבעם מינה שומרים שימנעו מעם ישראל מלעלות לבית המקדש (היות והוא חשש שאם עם ישראל יעלה לבית המקדש, תחזור המלכות כולה להיות של בית דוד), והושע ביטל את השומרים האלה משום שעגלי הזהב שהעמיד ירבעם כבר גלו יחד עם השבטים שגלו לפני שהוא (הושע) התחיל למלוך בחוזקה[4]: (ג) עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר שלמנאסר מלך אשור עלה להילחם בהושע,[5] וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד הושע נכנע לשלמנאסר והיה לעבד שלו,[6] וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה בכל שנה היה הושע מעלה מנחה לשלמנאסר[7]: (ד) וַיִּמְצָא מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר שלמנאסר מלך אשור גילה שהושע רוצה למרוד בו שוב. כפי שראינו בפסוק א', לאחר שהושע התחזק במלכותו, הוא מרד בשלמנאסר מלך אשור והפסיד במלחמה, ועתה נודע לשלמנאסר שהושע מרד בו פעם נוספת.[8] מרד זה בא לידי ביטוי על ידי שני דברים: 1) אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם הושע שלח שליחים אל סוא מלך מצרים שיעזור לו למרוד באשור,[9] 2) וְלֹא הֶעֱלָה מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה בשנה שמרד, הושע גם לא העלה את המנחה הקבועה שלו לשלמנאסר,[10] וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר (כשהושע ביקר באשור) שלמנאסר מנע ממנו מלחזור לארץ ישראל,[11] וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא שלמנאסר אסר את הושע בבית כלא באשור[12]: (ה) וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּכָל הָאָרֶץ מלך אשור עלה לארץ ישראל כדי לכבוש את כולה,[13] וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן שלמנאסר עלה להילחם בשומרון, וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים שלמנאסר הטיל מצור על שומרון במשך שלש שנים[14]: (ו) בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ בשנה התשיעית למלכות הושע (הכוונה היא לשנה התשיעית מאז שנספרו שנותיו של הושע),[15] לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן (בשנה התשיעית למלכות הושע) שלמנאסר מלך אשור כבש את העיר שומרון,[16] וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה שלמנאסר הגלה את ישראל לארץ אשור,[17] וַיַּשֶׁב אֹתָם שלמנאסר הושיב את עם ישראל שהגלה,[18] בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן (שלמנאסר הושיב את עם ישראל שהגלה) במקומות שנקראים חלח וחבור שנמצאים על נהר גוזן,[19] וְעָרֵי מָדָי וכן הגלה שלמנאסר חלק מעם ישראל לערים שבארץ מדי[20]: (ז) הנביא עוצר את סיפור השתלשלות הארועים כדי להסביר את סיבת הגלות של ממלכת ישראל:[21] וַיְהִי כִּי חָטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם כאשר בני ישראל חטאו לה' אלוקיהם שהוציא אותם מארץ מצרים, מתחת ידיו של פרעה מלך מצרים,[22] וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים  (ובמקום לירא מאת ה' שהוציא אותם מארץ מצרים) בני ישראל היו יראים, היו עובדים עבודה זרה[23]: (ח) וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בני ישראל הלכו בחוקות העמים שה' גירש מפני בני ישראל, בני ישראל עשו את אותם מעשים שעשו שבעת העמים שה' גירש מארץ ישראל על מנת לתת לעם ישראל את ארצם,[24] וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ וכן הלכו בני ישראל אחרי החוקים של מלכי ישראל שעבדו עבודה זרה. הנביא אומר שעד עתה היו בני ישראל אנוסים לעבוד את העגלים משום שכך הם צוו על ידי מלכיהם, אך לאחר שהושע נתן רשות לעלות לבית המקדש, הם עדיין חטאו בעבודה זרה, ואם כן, מעתה, אין זה אשמת המלכים שהעם חטא בעבודה זרה, אלא אשמת העם[25]: (ט) וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם בני ישראל היו אומרים בסתר דברי כפירה על ה'. הם היו אומרים שה' אינו משגיח על יושבי הארץ,[26] וַיִּבְנוּ לָהֶם  בָּמוֹת בְּכָל עָרֵיהֶם בכל אחת מערי ישראל בנו בני ישראל במות לעבודה זרה,[27] מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים (בני ישראל בנו במות בכל מקום) מהמקומות הקטנים כמו המגדלים שעמדו בהם הצופים שתפקידם היה לראות אם האוייב מתקרב אל העיר,[28] עַד עִיר מִבְצָר ועד למקומות הגדולים כמו הערים המבוצרות[29]: (י) וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים בני ישראל הציבו מצבות לשם עבודה זרה ונטעו עצי אשירה,[30] עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן (המצבות נבנו ועצי האשרה ניטעו) על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ שמראהו יפה[31]: (יא) וַיְקַטְּרוּ שָׁם בְּכָל בָּמוֹת בני ישראל העלו קטורת בכל הבמות שבנו,[32] כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר הֶגְלָה יְקֹוָק מִפְּנֵיהֶם (בני ישראל הקריבו קרבנות בכל הבמות שעבדו) כמו העמים שה' הגלה מפני בני ישראל. כמו שהעמים שה' הגלה מפני בני ישראל היו מקריבים קרבנות בכל מקום, כך היו עושים גם בני ישראל, והם לא היו עולים לבית המקדש להקריב קרבנות לשם ה'.[33] במקום להבין שה' הגלה את העמים האחרים שחטאו וללמוד מכך לקח, בני ישראל חטאו באותם חטאים,[34] וַיַּעֲשׂוּ דְּבָרִים רָעִים לְהַכְעִיס אֶת יְקֹוָק בני ישראל עשו מעשים רעים רק כדי להכעיס את ה'[35]: (יב) וַיַּעַבְדוּ הַגִּלֻּלִים בני ישראל עבדו עבודה זרה. הנביא קורא לעבודה זרה בשם גנאי של גללים,[36] אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לָהֶם לֹא תַעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה (בני ישראל עבדו עבודה זרה) שה' אמר להם לא לעבוד עבודה זרה כזו[37]: (יג) וַיָּעַד יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה ה' התרה בממלכת ישראל ובממלכת יהודה,[38] בְּיַד כָּל נְבִיאֵי (ה' התרה בממלכת ישראל ובממלכת יהודה) על ידי כל הנביאים שהוא שלח להם, כָל חֹזֶה חוזה הוא כינוי לנביאי ה'. הנביא מדגיש בדבריו שכאשר ה' התרה בישראל וביהודה על ידי נביאים, הוא עשה זאת על ידי נביאי אמת ולא על ידי נביאי שקר,[39] לֵאמֹר ה' אמר לממלכות ישראל ויהודה על ידי נביאיו:[40] שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים תחזרו מדרכיכם הרעים, תפסיקו לעבוד עבודה זרה,[41] וְשִׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבֹתֵיכֶם וַאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים ותשמרו ותקיימו את התורה והמצוות שציוויתי את אבותיכם ושציוויתי אתכם על ידי הנביאים[42]: (יד) וְלֹא שָׁמֵעוּ ממלכת ישראל וממלכת יהודה לא קיבלו את התראתו של ה' ולא חזרו בתשובה,[43] וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם ממלכת ישראל וממלכת יהודה הקשו את ערפם –  דימוי לעקשנות. אדם שיש לו עורף קשה, אינו יכול לסובב אותו, וכך עם ישראל לא סובב את ראשו כלפי הנביא לשמוע את דבריו. הנביא אומר שבני ישראל לא קיבלו את דברי ההתראה שהתרה בהם הנביא,[44] כְּעֹרֶף אֲבוֹתָם (בני ישראל הקשו את ערפם) כמו עם ישראל בדור המדבר שהיה קשה עורף גם כן,[45] אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם ובני ישראל לא האמינו בה' אלוקיהם ולכן הם חטאו[46]: (טו) 1) וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם בני ישראל מאסו בחוקים של ה' ובברית שהוא כרת עם אבותיהם שיקיימו את התורה,[47] וְאֵת עֵדְוֹתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם וכן מאסו ישראל בהתראות שה' התרה בהם,[48] 2) וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל בני ישראל הלכו אחרי הדברים המוטעים, העבודה הזרה,[49] וַיֶּהְבָּלוּ בני ישראל נהיו בעצמם בעלי הבל מרוב שהם היו אדוקים בעבודה הזרה,[50] וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם וכן הלכו בני ישראל אחרי העמים שהיו מסביב להם,[51] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם (בני ישראל הלכו אחרי העמים) שה' ציווה אותם שלא לעשות כמותם[52]: (טז) 3) וַיַּעַזְבוּ אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם בני ישראל עזבו את כל מצוות ה' אלוקיהם, בני ישראל לא קיימו יותר את מצוות ה',[53] 4) וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה שְׁנֵי עֲגָלִים בני ישראל עשו שני עגלים שהיו פסלים העשויים מתכת,[54] 5) וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה בני ישראל נטעו עצי אשירה לשם עבודה זרה,[55] 6) וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם בני ישראל השתחוו לכל צבא השמים, לכוכבים שנמצאים בשמים,[56] 7) וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבָּעַל בני ישראל גם עבדו את הבעל[57]: (יז) 8) וַיַּעֲבִירוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ בני ישראל העבירו את בניהם ובנותיהם באש לעבודת המולך,[58] 9) וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ בני ישראל היו עסוקים בעניינים שונים של כישוף (כמו קסמים וניחושים),[59] וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ בני ישראל עשו כל כך הרבה מעשים רעים, עד שהנביא מדמה את הדבר כאילו הם התמכרו לעשות דברים רעים, על מנת להכעיס את ה'[60]: (יח) וַיִּתְאַנַּף יְקֹוָק מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל ה' כעס מאוד על בני ישראל,[61] וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו ה' הסיר את בני ישראל מעל ארצו על ידי שהוא הגלה אותם,[62] לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ רק שבט יהודה נשאר בארץ ישראל[63]: (יט) גַּם יְהוּדָה לֹא שָׁמַר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם למרות שגם ממלכת יהודה לא שמרה את מצוות ה' אלוקיהם,[64] וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ ולמרות שגם ממלכת יהודה חטאה באותם חטאים שחטאה ממלכת ישראל[65]: (כ) (למרות שגם שבט יהודה הרשיע ועבד עבודה זרה)[66] וַיִּמְאַס יְקֹוָק בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל ה' מאס בישראל אך הוא עדיין לא מאס ביהודה,[67] וַיְעַנֵּם ה' עינה את ממלכת ישראל בעינויים,[68] וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים ה' מסר את ממלכת ישראל בידי גויים שיבזזו אותם,[69] עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו (ה' עינה את ממלכת ישראל ומסר אותם בידי גויים שיבזזו אותם) עד שהוא הגלה אותם מארץ ישראל[70]: (כא) כִּי קָרַע יִשְׂרָאֵל מֵעַל בֵּית דָּוִד תחילת החטא של ממלכת ישראל הייתה שהם התפצלו ממלכות בית דוד בלי לשאול את ה',[71] וַיַּמְלִיכוּ אֶת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וישראל המליכו עליהם את ירבעם בן נבט, וַיַּדַּח יָרָבְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק ירבעם הדיח את עם ישראל מעבודת ה', על ידי שבנה את העגלים. הסיבה שירבעם הדיח את עם ישראל אחרי העגלים היא שעם ישראל התפצל מממלכת יהודה בלי לשאול את פי ה'.[72] למרות שאחיה השילוני אמר לירבעם שהוא עתיד למלוך על ישראל, בינתיים ירבעם חטא ונהיה לרשע, ולכן לו היו ישראל שואלים את ה' אם ירבעם ימלוך עליהם, הקב"ה היה עונה שלא,[73] וְהֶחֱטִיאָם חֲטָאָה גְדוֹלָה ירבעם החטיא את ישראל בחטאים חמורים[74]: (כב) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר עָשָׂה בני ישראל חטאו בחטאים שירבעם החטיא אותם, בני ישראל עבדו את העגלים שירבעם הציב,[75] לֹא סָרוּ מִמֶּנָּה גם לאחר שהושע ביטל את השומרים שמנעו מישראל לעלות לבית המקדש, בני ישראל לא סרו מעבודת העגלים[76]: (כג) עַד אֲשֶׁר הֵסִיר יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פָּנָיו בני ישראל המשיכו לחטוא עד שה' הגלה אותם מעל פניו,[77] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים (ה' הגלה את בני ישראל) כמו שהוא דיבר ואמר להם על ידי עבדיו הנביאים (שהם עתידים לגלות אם הם לא יחזרו בתשובה), וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה ה' הגלה את עשרת השבטים לאשור, שם הם נמצאים עד היום, ואפילו לאחר שבית המקדש השני נבנה, הם לא חזרו לארץ ישראל[78]: (כד) וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מלך אשור הביא אנשים לארץ ישראל מחמשת המקומות הבהאים: 1) מִבָּבֶל 2) וּמִכּוּתָה 3) וּמֵעַוָּא 4) וּמֵחֲמָת 5) וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מלך אשור הושיב את האנשים מחמשת העמים האלה בערים הסמוכות לשומרון, במקום בני ישראל שגלו לאשור (אך העיר שומרון עצמה הייתה חרבה לגמרי לאחר שמלך אשור החריב אותה),[79] וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ האנשים שהעלה מלך אשור ירשו את העיר שומרון וישבו בערים הסמוכות לה: (כה) וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם בפרק הזמן הראשון שהאנשים שמלך בבל הביא ישבו באזור שומרון,[80] לֹא יָרְאוּ אֶת יְקֹוָק האנשים שישבו בשומרון לא היו יראים את ה',[81] וַיְשַׁלַּח יְקֹוָק בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם ה' שלח ביושבי שומרון אריות שהיו הורגים בהם, כעונש על שהם לא היו יראים את ה'[82]: (כו) וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר עבדיו של מלך אשור אמרו לו,[83] לֵאמֹר כך אמרו עבדיו של מלך אשור בדבריהם:[84] הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ העמים שהגלית מבבל, כות, עוא, חמת וספרוים,[85] וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן והושבת את העמים האלה בשומרון במקום ישראל,[86] לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ (העמים שהגלית והושבת בערי שומרון) אינם יודעים את החוקים של ה' השוכן בארץ ישראל,[87] וַיְשַׁלַּח  בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת ובגלל שאינם יודעים את משפטי ה', הוא (ה') שלח בהם אריות,[88] וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ והאריות הורגים אותם (את העמים שהגלית) בגלל שאינם יודעים את חוקי ה' אלוקי הארץ. אולם אם העמים שהגלית יידעו את חוקי ה', ה' לא ישלח בהם יותר את האריות[89]: (כז) וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר מלך אשור ציווה ואמר: הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם תובילו לשומרון, תשלחו לשומרון את אחד הכהנים שהגלינו משם כאשר הגלינו את ישראל,[90] וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם האנשים שהגליתי מבבל, כות, עוא, חמת וספרוים, ימשיכו לשבת בשומרון וסביבותיה,[91] וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ והכהן שתעלו לשומרון, ילמד את העמים שיישבו שם את חוקי ה'[92]: (כח) וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל אחד מהכהנים שחיילי אשור הגלו משומרון בא וישב בעיר בית אל,[93] וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת יְקֹוָק הכהן שישב בבית אל היה מלמד את תושבי שומרון (שהיו כאמור גויים שמלך אשור הגלה לשם) איך לירא את ה'[94]: (כט) וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו כל אחד מהעמים שגלו לשומרון עשה גם את העבודה הזרה שהוא היה עובד כאשר הוא היה חי בארצו. הכהן שהביא מלך אשור לארץ ישראל לא מנע את העבודה הזרה, היות והוא עצמו היה מאלה מישראל שעבדו עבודה זרה,[95] וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים הגויים הניחו את הפסלים בבתי העבודה זרה שבנו אנשים מישראל שגרו בשומרון לפני שגלו,[96] גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם כל עם שישב בשומרון ובסביבתה הניח את האלילים שלו בעיר שבה הוא ישב[97]: (ל) וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת המתיישבים בשומרון שבאו מארץ בבל עבדו את סוכות בנות כעבודה זרה (סכות בנות בתרגום לעברית משמעה תרנגולת עם אפרוחיה וזו הייתה העבודה הזרה שהם עבדו בבבל),[98] וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל המתיישבים בשומרון שבאו מארץ כות עבדו את נרגל (בעברית משמעו תרנגולת זכר וזו הייתה העבודה הזרה שהם עבדו בכות),[99] וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא המתיישבים בשומרון מארץ חמת עבדו את אשימא (בעברית משמעו תיש וזו העבודה הזרה שהם עבדו בחמת)[100]: (לא) וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת תַּרְתָּק המתיישבים בשומרון מארץ עוא עבדו את נבחז ואת תרתק (הכוונה היא לדמויות של כלבים וחמורים, וזו העבודה הזרה שהם היו עובדים בעוא),[101] וְהַסְפַרְוִים שֹׁרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ הספרוים היו שורפים את בניהם לשם אדרמלך וענמלך. הכוונה היא לדמויות של פרדים וסוסים שהיו עובדים אותם, על ידי שהיו שורפים לכבודם את בניהם,[102] אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם אדרמלך וענמלך הם העבודה הזרה של הספרוים[103]: (לב) וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת יְקֹוָק העמים שהתיישבו בשומרון היו יראים את ה', וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת העמים שהתיישבו בשומרון מינו קצת אנשים שיהיו כהנים בבמות, הם מינו קבוצה קטנה של אנשים שיהיו כהנים ויעבדו בבמות,[104] וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת הכהנים היו עובדים עבודה זרה בבמות ששימשו לכך[105]: (לג) אֶת יְקֹוָק הָיוּ יְרֵאִים העמים שישבו בשומרון היו יראים את ה',[106] וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים אולם, במקביל לכך שהם היו יראים את ה', הם גם המשיכו לעבוד את העבודה הזרה שלהם,[107] כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם כל אחד מהגויים עבד את אותה עבודה זרה שהוא עבד לפני שהוגלה ממקומו[108]: (לד) עַד הַיּוֹם הַזֶּה גם בזמן כתיבת ספר מלכים (שנכתב כמה מאות שנים לאחר גלות ישראל),[109] הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים (עד היום הזה) העמים שישבו בשומרון, עושים כפי שהם התנהגו בהתחלה ושמעו להוראות הכהן ששלח להם מלך אשור,[110] אֵינָם יְרֵאִים אֶת יְקֹוָק הגויים שישבו בשומרון לא היו יראים את ה' בלב שלם, אלא הם היו עובדים אותו רק בגלל שהם פחדו מהאריות,[111] וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה והם אינם מקיימים את החוקים, את התורה ואת המצוות שה' ציווה לקיים, למרות שהם התגיירו והיה ראוי שהם יקיימו את התורה,[112] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב (הגויים אינם מקיימים את התורה והמצוות) שה' ציווה את בני ישראל, אֲשֶׁר שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל ה' החליף את שמו של יעקב לישראל, לאחר שיעקב נלחם עם המלאך וניצחו. (ומנצחון יעקב על המלאך לומדים שאין ראוי לעבוד למלאכים, אלא ראוי לעבוד רק את ה')[113]: (לה) וַיִּכְרֹת יְקֹוָק אִתָּם בְּרִית ה' כרת ברית עם בני ישראל בשעה שהוא נתן להם את התורה,[114] וַיְצַוֵּם לֵאמֹר בשעת כריתת הברית, ה' ציווה את בני ישראל ואמר להם:[115] לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים אל תיראו מאלוהים אחרים, מעבודה זרה, וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִזְבְּחוּ לָהֶם וגם אל תשתחוו לעבודה זרה, אל תעבדו עבודה זרה ואל תקריבו קרבנות לשם עבודה זרה. כוונת הנביא לומר שלמרות שהעמים שבאו להתיישב בשומרון התגיירו, הם לא קיימו את חלקם בברית שה' כרת עם בני ישראל שלא לעבוד עבודה זרה[116]: (לו) כִּי אִם אֶת יְקֹוָק אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה תעבדו רק את ה' שהעלה אתכם מארץ מצרים בכח רב, ובזרוע המרוממת (כך דרכו של גיבור להרים את ידו כדי להכות במלחמה, והנביא דימה את הוצאת ישראל ממצרים בכח גדול להרמת היד של הגיבור),[117] אֹתוֹ תִירָאוּ רק את ה' תיראו, וְלוֹ תִשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִזְבָּחוּ ורק אליו (לה') תשתחוו ותקריבו קרבנות[118]: (לז) וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַב  לָכֶם  תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת כָּל הַיָּמִים (ה' אמר לכם בשעת כריתת הברית) שתמיד תקיימו את החוקים, המשפטים, התורה והמצוות שה' כתב לכם,[119] וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים ואל תיראו אלהים אחרים: (לח) וְהַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם לֹא תִשְׁכָּחוּ ואל תשכחו את הברית שכרתי אתכם בהר סיני,[120] וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים ואל תיראו אלהים אחרים: (לט) כִּי אִם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תִּירָאוּ אלא תיראו רק את ה' אלוקיכם,[121] וְהוּא יַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיכֶם (אם תיראו רק את ה' אלוקיכם) הוא יציל אתכם מיד כל אויביכם[122]: (מ) וְלֹא שָׁמֵעוּ אותם עמים שישבו בשומרון, לא שמעו בקול ה', למרות שהם התגיירו וידעו על כריתת הברית,[123] כִּי אִם כְּמִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן הֵם עֹשִׂים אלא העמים האלה עבדו עבודה זרה, כמו שהם עבדו עבודה זרה לפני שהם התגיירו[124]: (מא) וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת יְקֹוָק וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים לאורך כל התקופה שישבו בארץ ישראל, העמים שישבו בשומרון היו מצד אחד יראים את ה' ומצד שני הם היו עובדים את העבודה הזרה שלהם,[125] גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה גם הצאצאים של אותם עמים היו עובדים עבודה זרה כמו שאבותיהם עשו (ומצד שני היו גם יראים את ה')[126]:

 

[1] מצודות. רש"י: הוזכר כאן שנת השתים עשרה לאחז לא כדי לומר באיזה שנה מלך הושע אלא כדי לומר שבשנה זו גלו שניים וחצי השבטים שהיו בעבר הירדן המזרחי וזהו השלב השני של הגלות. ועיין בהערות בפרק טו' פסוק כט'.

[2] רד"ק. מצודות פירש לאורך הפסוקים כרד"ק אלא שהדגיש בפסוק ו' שמתוך תשע השנים שעברו מעת שהושע התחזק במלכותו ועד ששלמנאסר הכניע את שומרון, היה הושע אסור בארץ אשור במשך שלוש שנים. רלב"ג בפסוק ד' פירש שמלך אשור עצר את הושע לאחר שהכניע את שומרון ולפירושו הושע מלך על ישראל תשע שנים שלמות.

[3] תרגום.

[4] רש"י.

[5] תרגום.

[6] תרגום.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות ורד"ק בפסוק א'. רש"י: פירש באופן דומה שהכוונה לשנה התשיעית למרד הושע באשור.

[16] תרגום.

[17] מצודות.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] מצודות.

[22] תרגום.

[23] תרגום. מלבי"ם: יש כאן הדרגה בחטאים של עם ישראל. תחילה הם היו עובדים ע"ז להיות אמצעי לה' וזה מה שמתואר בפסוק זה.

[24] מצודות. מלבי"ם: כאן עברו בני ישראל שלב נוסף בחטאים שלהם בכך היו חוטאים בחטאים שונים והתנהגו כמו הגויים (למשל בענייני עריות).

[25] מצודות.

[26] מצודות. רש"י: הכוונה היא שבני ישראל בדאו דברים על ה'. מלבי"ם: כאן אנחנו מגיעים לשלב השלישי בחטאים של עם ישראל בכך שהם נהפכו לכופרים.

[27] תרגום.

[28] מצודות.

[29] מצודות. מלבי"ם: כאן מתואר שלב נוסף בהתדרדרות של עם ישראל, שבמקום שהם היו מקריבים לה' במקום אחד – הם הקריבו לה' במקומות רבים.

[30] תרגום.

[31] תרגום יונתן לדברים פרק יב' פסוק ב'. ועיין בהערות לביאורנו למלכים א' פרק יד' פסוק כד' שם הבאנו את פירוש מצודות שהכוונה היא לעצים לחים שהיו להם ענפים רבים.

[32] תרגום.

[33] תרגום.

[34] רלב"ג. מלבי"ם: כאן מתואר שלב נוסף בחטא של עם ישראל והוא שעם ישראל התחיל להקריב לעבודה זרה ממש – לשם העבודה הזרה.

[35] תרגום.

[36] מצודות. מלבי"ם: כאן מתואר שלב נוסף בחטא של עם ישראל והוא שהיו עובדים עבודה זרה מאוסה.

[37] תרגום.

[38] מצודות.

[39] מצודות. רש"י הכוונה היא לנביאים שניבאו חזיונות. רלב"ג: חוזה היא מדריגה גבוהה יותר מנביא. נביא מתנבא רק בחלום ואילו החוזה רואה מראות נבואה גם שלא בחלום.

[40] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[41] תרגום.

[42] מצודות.

[43] תרגום.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] דעת מקרא.

[47] מצודות. מלבי"ם: כאן כבר מתואר שלב מתקדם בחטא עם ישראל – מאיסה במצוות ה'.

[48] מצודות. רלב"ג: בכלל העדות נכללים מצוות שהם לעדות (כמו מצוות סוכה) וכן ההתראות שה' התרה בבני ישראל על ידי השמים והארץ וכן הסיפורים שאומרים שמי שיעבור על מצוות ה' ייענש.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] מצודות.

[53] תרגום. מלבי"ם: בתחילה תואר עזיבה הדת של יחידים וכאן כבר מתוארת עזיבה המונית של דת ה'.

[54] מצודות.

[55] תרגום.

[56] תרגום.

[57] תרגום.

[58] מצודות.

[59] מצודות. רלב"ג: יש כאן ניגודיות. במקום לשמוע בקול דברי הנביאים, עם ישראל חיפש לשמוע לדברי המכשפים.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות. מלבי"ם: ה' העניש את ישראל כדי שיהודה יבינו ויחזרו בתשובה. כמו"כ כתב שיש כאן הדרגתיות: תחילה ה' רק עינה את עם ישראל, לאחר מכן מסר אותם בידי אויבים ורק לבסוף הגלה אותם.

[68] מצודות. רלב"ג: הנביא אומר שה' העניש את עם ישראל בהדרגה כפי שכתוב בתורה שיעשה כן.

[69] מצודות.

[70] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא שה' הסיר את השגחתו מעל ישראל ולא מעל יהודה, ורק לאחר שלא עזרו הצרות שבאו על ישראל, הגלה אותם.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] רלב"ג. מצודות: לו היה ירבעם מולך על פי דבר ה' – לא היה מגיע לעניין העגלים.

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות ולפירושו צריך לומר שצלע זו נאמרה בנבואה, וזאת בניגוד לשאר המקומות שכתוב בהם "עד היום הזה". עיין מאמרנו "עד היום הזה" באוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית.

[79] רד"ק.

[80] תרגום.

[81] תרגום. רש"י: הסיבה שלא היו יראים את ה' היא בגלל שהם אמרו שאם ה' הגלה את ישראל – סימן שאין בו ממש.

[82] תרגום.

[83] מצודות.

[84] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[85] מצודות.

[86] תרגום.

[87] מצודות.

[88] מצודות.

[89] מצודות.

[90] תרגום. רד"ק: מדובר על כהן ה' שהיה מורה תורה לעם ישראל. מצודות בפסוק כט' כתב שהיה כהן שהיה עובד ע"ז כשהיה בארץ ישראל וכך פירשנו בפנים שם. מלבי"ם: הכהן היה עובד את ה' בשיתוף עבודה זרה.

[91] מצודות.

[92] מצודות.

[93] תרגום.

[94] תרגום. רד"ק: הכהן הורה אותם שעל אף שהם עובדים ע"ז, בכל זאת היה צריך ליבם להיות לה' ולעבוד את הע"ז רק בתור אמצעי. גם בנ"י כשהיו עובדים ע"ז, היו עובדים אותה רק בתור אמצעי לעבודת ה' ולא היו עובדים אותו ממש. ההבדל בין הגויים לישראל היה בכך שאצל הגויים, רק ראשיהם היו יודעים שהע"ז היא רק אמצעי בעוד שאצל ישראל גם ההדיוטות ידעו על כך. רק מעטים בעם ישראל היו כופרים ממש. הרד"ק הוסיף שהסיבה שהאריות היו הורגים בגויים היא משום שהארץ הקדושה אינה יכולה לסבול את החטאים האלה. כמו"כ, כתב שהכהן הורה להם להמשיך לעבוד עבודה זרה ויחד עם זאת לירא מה' משום שהוא ידע שאין שום סיכוי שהם יקשיבו לו אם יאמר להם רק לעבוד את ה'. 

[95] מצודות.

[96] מצודות.

[97] מצודות.

[98] מצודות.

[99] מצודות.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] תרגום.

[104] מצודות.

[105] רד"ק.

[106] תרגום.

[107] מצודות.

[108] מצודות. רד"ק: הוסיף פירוש האומר שהכוונה היא לעבודה הזרה שישראל היו עובדים עד לפני שהם גלו מארץ ישראל. רלב"ג: הכוונה היא שמצד אחד היו עובדים את ה' ומצד שני היו עובדים ע"ז כמו שאליהו אמר בהר הכרמל לעם ישראל "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים".

[109] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור הביטוי "עד היום הזה".

[110] מצודות. רלב"ג: הכוונה היא לאותה שארית מישראל שלא גלתה יחד עם שאר עם ישראל לארץ אשור ונשארה בארץ ישראל. רד"ק: בפירושו הראשון כתב שהכוונה היא לעם ישראל שגלו, ולמרות שהם גלו, הם לא חזרו אל ה' בגלותם. בפירושו השני כתב שהכוונה לעמים שישבו בארץ ישראל (כפי שפירש מצודות), אך כתב שהפירוש הראשון הוא הפירוש הנכון בעיניו.

[111] מצודות.

[112] מצודות. עיין אוצר המאמרים שם הרחבנו במחלוקת שבדברי חז"ל אם הכותים גרי אמת הם או גרי אריות.

[113] מצודות. משך חכמה בפירושו לספר בראשית, פרק לה' פסוק ד' כתב שהכוונה היא שכאשר ה' החליף את שמו של יעקב לישראל, יעקב הטמין את הע"ז מתחת לעץ האלה, ובני ישראל היו עובדים לעבודה הזרה הזו.

[114] רש"י.

[115] מצודות.

[116] מצודות. משך חכמה בפירושו לספר בראשית, פרק לה' פסוק ד' כתב שהכוונה היא לשלש שרכים שעובדים ע"ז. א. לא תיראו – המקבלו עליו לאלוה, ונסקל על כך. ב. לא תשתחוו – הכוונה לגיפוף ונישוק שאינו במלקות משום שנחשב כלאו שבכללות. ולא תיראו שכתוב בסוף נאמר כל שבועה בשם הע"ז שעל כך לוקים.

[117] מצודות.

[118] תרגום.

[119] תרגום. בעניין ביאור תורה, חוקים ומשפטים, עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר שמות מאמר בנושא.

[120] תרגום.

[121] תרגום.

[122] תרגום.

[123] מצודות.

[124] מצודות.

[125] מצודות.

[126] מצודות.