מלכים ב פרק כב

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר מלכים ב' פרק כב'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם כט' אדר תשע"ח

מלכים ב פרק כב

(א) בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמַלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת: (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק יאשיהו עשה מעשים שהיו ישרים בעיני ה', וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול יאשיהו הלך בדרכו של דוד המלך שהיה מאבות אבותיו ולא סטה מדרכו ימינה ושמאלה. אמנם, בשלב זה של חייו יאשיהו עדיין לא השמיד את העבודה הזרה מממלכת יהודה (ולכן חולדה אמרה לו את נבואת הפורענות כפי שנראה בעז"ה)[1]: (ג) וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ בשנה השמונה עשרה למלכותו של יאשיהו, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר בֵּית יְקֹוָק (בשנה השמונה עשרה למלכותו של יאשיהו) יאשיהו שלח את שפן, בנו של אצליה, בנו של משלם הסופר לבית המקדש, לֵאמֹר כך אמר יאשיהו לשפן כשהוא שלח אותו בשליחותו[2]: (ד) עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל תעלה אל חלקיהו הכהן הגדול,[3] וְיַתֵּם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית יְקֹוָק וחלקיה יאסוף את כל הכסף שנתרם לבית המקדש,[4] אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם (חלקיה יאסוף את הכסף) שאספו שומרי השערים של בית המקדש מעם ישראל. יאשיהו אמר לשפן שיאמר לחלקיה לאסוף את הכספים האלה[5]: (ה) וְיִתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְקֹוָק את הכסף שיאסוף חלקיה, יתנו לאומנים שהיו ממונים על בעלי המלאכה שהיו אחראים לשפץ את בית המקדש (כיוון שבית המקדש לא שופץ מימי יואש, תקופה של מעל מאתיים שנה),[6] וְיִתְּנוּ אֹתוֹ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק האומנים הממונים יתנו את הכסף לבעלי המלאכה שעובדים בפועל בשיפוץ בית המקדש,[7] לְחַזֵּק בֶּדֶק הַבָּיִת (חלקיה ייתן את הכסף לאומנים) כדי לשפץ את בית המקדש[8]: (ו)  הכסף יינתן לצורך חמשת הדברים הבאים: 1) לֶחָרָשִׁים לכורתי העצים,[9] 2) וְלַבֹּנִים לבנאים שהיו בונים עם העצים את קירות בית המקדש,[10] 3) וְלַגֹּדְרִים לבונים את קירות האבנים,[11] 4) וְלִקְנוֹת עֵצִים ולקניית עצים כדי להשתמש בהם לבניין בית המקדש, 5) וְאַבְנֵי מַחְצֵב (וכן שימש הכסף לקניית) אבנים חצובות, לְחַזֵּק אֶת הַבָּיִת (כל המלאכות האלה הוצרכו) כדי לחזק את בית המקדש, כדי לשפץ את בית המקדש[12]: (ז) אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם חלקיה לא חישב מה עשו עם הכספים שהוא מסר לאומנים שהיו ממונים על בעלי המלאכה,[13] כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים (חלקיה לא חישב את הכסף שנתן לאומנים שהיו ממונים על בעלי המלאכה) כיוון שמלכתחילה בחרו אנשים אמינים שיהיו בתפקיד האומנים הממונים על בעלי המלאכה, ולכן לא היה צורך לחשב ולוודא על מה הם הוציאו את הכסף[14]: (ח) וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר חלקיה הכהן הגדול אמר אל שפן הסופר,[15] סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְקֹוָק מצאתי ספר תורה בבית המקדש שכתב משה רבינו ושהיה מונח בצד ארון הברית. בשעה שאחז שרף את ספרי התורה, הכהנים החביאו ספר תורה זה (ולאחר מכן בימי חזקיה לא מצאו אותו), ועכשיו, כשחיפשו בכל בית המקדש אחרי הכסף לצורך השיפוץ, מצאו אותו,[16] וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן חלקיה הראה את ספר התורה לשפן, וכן הראה חלקיה לשפן את המקום בו היה גלול ספר התורה (כפי שנראה, ספר התורה היה מגולל לפרשת התוכחה שבספר דברים),[17] וַיִּקְרָאֵהוּ שפן קרא מתוך ספר התורה והתמלא בפחד כשהוא קרא את הקללות שכתובות בפרשת כי תבא[18]: (ט) וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ שפן הסופר בא ונעמד לפני יאשיהו מלך יהודה, וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר שפן ענה ליאשיהו ואמר לו: הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת עבדיך התיכו את הזהב שהם מצאו בבית המקדש ועשו מהם מטבעות,[19] וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְקֹוָק ולאחר מכן הם נתנו את הכסף לאומנים הממונים על בעלי המלאכה שמשפצים את בית המקדש[20]: (י) וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ שפן הסופר אמר ליאשיהו מלך יהודה, לֵאמֹר כך אמר שפן ליאשיהו:[21] סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן חלקיה הכהן נתן לי את ספר התורה שאבד, וספר התורה היה מגולל לעמוד זה,[22] וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שפן קרא לפני יאשיהו מלך יהודה מתוך העמוד אליו היה מגולל ספר התורה[23]: (יא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה כאשר יאשיהו שמע את מה שכתוב בספר התורה, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו יאשיה קרע את בגדיו, היות והוא הבין שספר התורה שהיה מגולל לקללות שבפרשת כי תבא, מהווה סימן מה' שפורענות תבוא על ממלכת יהודה[24]: (יב) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ יאשיהו מלך יהודה ציווה את חלקיה הכהן, את אחיקם בן שפן, את עכבור בן מיכיה, את שפן הסופר ואת עשיה עבד המלך, לֵאמֹר כך אמר יאשיהו לעבדיו בדברי הציווי[25]: (יג) לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְקֹוָק בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה תשאלו את הנביאים עלי ועל העם ועל כל ממלכת יהודה,[26] עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה (תשאלו את הנביאים) משום שספר התורה היה מגולל לקללות שבפרשת כי תבא, ויש בכך אות משמים,[27] כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְקֹוָק אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ (יש בכך אות משמים) שכעס ה' גדול בוער בנו, שיש עלינו כעס גדול מאת ה',[28] עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ (יש עלינו כעס גדול מאת ה') משום שאבותינו לא קיימו את כל הציוויים הכתובים בספר התורה (כפי שכתוב בתחילת הקללות שבפרשת כי תבא שקללות אלה יבואו על עם ישראל אם הוא לא יקיים את דברי התורה)[29]: (יד) וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה חלקיה הכהן, אחיקם, עכבור, שפן, ועשיה הלכו אל חולדה הנביאה,[30] אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים חולדה הייתה אשתו של שלום בן תקווה בן חרחס, שתפקידו היה לשמור על בגדיו של המלך,[31] וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה חולדה ישבה בירושלים במרווח שהיה בין שתי החומות שהקיפו את העיר ירושלים,[32] וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ שליחי יאשיהו אמרו לחולדה את דבריו של יאשיהו[33]: (טו) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם חולדה אמרה לשליחי יאשיה (חלקיה הכהן, אחיקם, עכבור, שפן, ועשיה): כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל: אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי תאמרו למי ששלח אתכם אליי, ליאשיהו: (טז) כֹּה אָמַר יְקֹוָק כך אמר ה': הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו האות ששלחתי לכם על ידי שספר התורה היה מגולל במקום שמבשר על הפורענויות העתידות לבא על ישראל, היא אות שאני (ה') הולך להביא את הפורענויות האלה על יתושבי רושלים ועל תושבי ממלכת יהודה,[34] אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה (אני הולך להביא על תושבי ממלכת יהודה) את כל הפורענויות שמלך יהודה ציווה לקרוא לפניו מספר התורה, את כל דברי הפורענות שכתובים בקללות שבפרשת כי תבא[35]: (יז) תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי (הפורענויות שיבואו על יהודה באות) כעונש על שהעם ביהודה עזב אותי,[36] וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים העם ביהודה הקטיר קטורת לעבודה זרה,[37] לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תושבי ממלכת יהודה עבדו עבודה זרה כדי להכעיס אותי בכל מעשיהם, וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה כעסי יבער בירושלים ובבית המקדש,[38] וְלֹא תִכְבֶּה הכעס והחימה לא ייכבו, לא ייפסקו[39]: (יח) וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק ואל יאשיהו מלך יהודה ששלח אתכם לשאול לדבר ה', תאמרו נבואה שנאמרה עליו אישית,[40] כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כך תאמרו לו: כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כך אמר ה' אלוקי ישראל: הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ אתה שמעת את הפורענות שתבא על ממלכת יהודה, אך אתה לא תהיה כלול עימהם בפורענות זו[41]: (יט) יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְקֹוָק (אתה לא תהיה כלול בפורענות שתבוא על ממלכת יהודה) בשכר שליבך היה רך ואתה הכנעת עצמך לפניי (לפני ה'),[42] בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו (הכנעת את עצמך לפניי) כאשר הבנת שתבוא פורענות על ירושלים ועל תושבי ממלכת יהודה (הבנה זו הייתה על ידי האות שספר התורה היה פתוח לקללות שבפרשת כי תבא),[43] לִהְיוֹת לְשַׁמָּה העם שביהודה יהפוך להיות לשממה, הוא יושמד,[44] וְלִקְלָלָה וכן יהיה העם שביהודה לקללה: אדם שירצה לקלל מישהו אחר, יאחל לו להיות כמו יושבי יהודה,[45] וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי ואתה קרעת את בגדיך ובכית לפניי (כששמעת את מה שכתוב בספר התורה), וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְקֹוָק וגם אני (ה') שמעתי את הבכי שלך לפניי: (כ) לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ לכן, כיוון שנכנעת לפניי, אני אכניס אותך אל אבותיך, אתה תיקבר בקבר אבותיך,[46] וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם אתה תמות ותיקבר ולא תראה את ממלכת יהודה יוצאת לגלות,[47] וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה ואתה לא תראה בעיניך את כל הפורענויות שיבואו על המקום הזה, על ירושלים, וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר שליחי המלך (חלקיה הכהן, אחיקם, עכבור, שפן, ועשיה) חזרו ליאשיהו ואמרו לו את דברי חולדה הנביאה[48]:

 

[1] רלב"ג.

[2] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[3] תרגום.

[4] מצודות.

[5] מצודות. רד"ק: השוערים הם שומרי כלי המקדש או הגזברים.

[6] מצודות + רד"ק.

[7] מצודות.

[8] תרגום.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות.

[12] תרגום.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] תרגום. רלב"ג: הנביא השתמש בלשון "על" לומר שבהיררכיה היה חלקיה בדרגה גבוהה יותר משפן.

[16] מצודות. רד"ק: דחוק לומר שמדובר על ספר תורה שניצל מאת אחז, משום שאז היה חזקיה מוצא אותו. אלא שבימי מנשה, הוא השכיח את התורה מעם ישראל, ולמרות שהוא חזר בתשובה, היה זה לקראת סוף ימיו והוא היה עסוק בביעור העבודה הזרה ולא חיפש את ספר התורה. אמנם הסבר זה אינו מסתדר לדברי בעל סדר עולם האומר שמנשה חזר בתשובה לאחר עשרים ושתיים שנה שמלך.

[17] מצודות.

[18] מצודות. מלבי"ם: היה כאן רמז שלא יעסקו בתיקון החיצוני של בית המקדש, אלא יעסקו בתיקון הפנימי.

[19] מצודות. רלב"ג: אין הכוונה שהתיכו את הכסף באש, אלא הכוונה היא שכילו לאסוף את הכסף.

[20] תרגום.

[21] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[26] תרגום + מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות.

[30] רש"י: הסיבה שהלכו דווקא לחולדה ולא לירמיה היא מפני שהם חשבו שחולדה תאמר להם נבואה רכה יותר שהרי נשים רחמניות הן או שירמיה לא היה באותו זמן בירושלים משום שהוא הלך להחזיר את עשרת השבטים. רלב"ג: הלכו לחולדה כי היא הייתה קרובה יותר למקום הימצאם.

[31] מצודות.

[32] מצודות. רש"י: במקום שנמצא ליד ביהמ"ק ולכן השערים שלידו נקראים שער חולדה.

[33] מצודות.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] תרגום.

[37] תרגום.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] מצודות.

[46] מצודות. לפי פירושו: אוסיפך, מלשון אוסף. מלבי"ם: אני אעלה אותך מעל דרגת אבותיך. לפי"ז, אוסיפך מלשון מוסיף.

[47] מצודות וכתב שלמרות שיאשיהו מת במלחמה, עדיין נחשב הדבר שמת בשלום משום שהוא לא ראה את הגלות. מלבי"ם: בשלום הכוונה היא שנקבר בלא שניסו למנוע את קבורתו.

[48] מצודות.