צפניה פרק א

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר צפניה פרק א'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם סיון תשע"ח

צפניה פרק א

(א) דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה זהו דבר הנבואה שבו ניבא ה' את הנביא צפניה,[1] בֶּן כּוּשִׁי בֶן גְּדַלְיָה בֶּן אֲמַרְיָה בֶּן חִזְקִיָּה צפניה היה בנו של כושי. כושי היה בנו של גדליה. גדליה היה בנו של אמריה ואמריה היה בנו של חזקיה (ויש אומרים שהכוונה היא לחזקיה מלך יהודה),[2] בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה דברי הנבואה נאמרו אל צפניה בתקופת מלכותו של יאשיהו בן אמון מלך יהודה. יאשיהו חזר בתשובה במהלך חייו, ודברי נבואה אלה, הכוללים גם נבואות פורענות, נאמרו לפני שחזר בתשובה[3]: (ב) אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אני (ה') אכלה את כל מה שנמצא על פני האדמה ממלכת יהודה,[4] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה': (ג)  דברי הנבואה מפרטים את התוכן הכללי של הנבואה הכתובה בפסוק ב': אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אני (ה') אכלה את האדם והבהמות,[5] אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וכן אכלה את העופות שבשמים ואת הדגים שבים,[6] וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים ועל ידי שאשמיד את הרשעים, גם התחבולות בהם משתמשים הרשעים יושמדו,[7] וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אני אשמיד את בני האדם מעל פני האדמה (הכפילות כאן באה כדרך הנבואות),[8] נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה' (שהוא ישמיד את כל מה שעל פני האדמה): (ד) וְנָטִיתִי יָדִי עַל יְהוּדָה וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וארים את ידי כדי להכות את תושבי ממלכת יהודה ואת כל תושבי העיר ירושלים,[9] וְהִכְרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת שְׁאָר הַבַּעַל ואכרית מיהודה וירושלים את העבודה הזרה שנקראת "בעל" באופן שלא תישאר ממנה שום שארית,[10] אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים עִם הַכֹּהֲנִים אכרית את שמם של הכהנים והכמרים העובדים לבעל[11]: (ה) וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם וכן אכרית את כל עובדי העבודה הזרה שהיה דרכם לעלות על הגג כדי להשתחוות לכוכבי השמים,[12] וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַיקֹוָק וכן, יחד עם הרשעים, אכרית את הצדיקים המאמינים בה', וממילא כאשר הם נשבעים, הם נשבעים בשמו (של ה'),[13] וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם וכן אכרית עם הרשעים גם את אותם האנשים שנשבעים בשמו של המלך משום שהם אינם מאמינים גם בה' וגם בעבודה הזרה, ולכן לא נותר להם אלא להישבע בשמו של המלך[14]: (ו) וְאֶת הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק וכן אשמיד את אותם שעבדו אותי בהתחלה, אך לאחר מכן פרשו מעבודתי ואינם עובדים אותי היום,[15] וַאֲשֶׁר לֹא בִקְשׁוּ אֶת יְקֹוָק וְלֹא דְרָשֻׁהוּ וכן אכלה את אותם שמעולם לא ביקשו את ה', ומעולם לא דרשו אותו, אשמיד את האנשים שמעולם לא היו עובדי ה'[16]: (ז) הַס מִפְּנֵי אֲדֹנָי יְקֹוִק שתקו מפני ה', אל תאמרו שהיום בו ה' יעניש אתכם הוא רחוק,[17] כִּי קָרוֹב יוֹם יְקֹוָק (אל תאמרו שהיום בו ה' יעניש אתכם הוא רחוק) שהרי היום בו ה' יעניש אתכם הוא קרוב,[18] כִּי הֵכִין יְקֹוָק זֶבַח הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו שהרי ה' הכין כבר את הזבח וזימן את הקרואים לאכול את בשר הזבח. הנביא מדמה את הפורענות לזבח משום שיהיו הרבה הרוגים מעם ישראל, והקרואים לאכול את בשר ההרוגים, הם חיות היער ועופות השמים[19]: (ח) וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח יְקֹוָק ביום המוות שאביא על ישראל,[20] וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ אשגיח להביא פורענות של השרים ובני המלך. הכוונה היא ליהויקים, יכניה וצדקיה שהיו מלכי יהודה והם היו צאצאיו של יאישהו,[21] וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי וכן אביא פורענות על כל מי שלובש לבוש זר. מנהג האנשים החשובים היה ללבוש לבוש מיוחד, והנביא אומר שביום הפורענות, ה' ייפרע במיוחד מהמלכים, בניהם ומהאנשים החשובים[22]: (ט) וּפָקַדְתִּי עַל כָּל הַדּוֹלֵג עַל הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא וכן, ביום המוות שאביא על עם ישראל, אשגיח ואביא את הפורענות במיוחד על העבדים, משום שהם הולכים בשליחות אדוניהם לדלג על מפתני הבתים של אנשים אחרים כדי לגזול מהם,[23] הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה ובכך העבדים ממלאים את בתי אדוניהם ברכוש גזול וברכוש שבא להם במרמה[24]: (י) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא ביום שה' יביא את הפורענות על יהודה, נְאֻם יְקֹוָק כך אמר ה' (שיקרה ביום שיביא פורענות על יהודה): קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים (ביום הפורענות) תעלה צעקה משער שנמצא בחומת העיר ירושלים שנקרא "שער הדגים". האנשים שהפורענות תבוא עליהם יצעקו,[25] וִילָלָה מִן הַמִּשְׁנֶה וכן, ביום הפורענות, תעלה קול יללה מהמשנה. חומת ירושלים הייתה כפולה, והמשנה הוא השטח שנמצא בין שתי החומות,[26] וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת וכן, ביום הפורענות, יעלה קול של שבר מהגבעות המקיפות את ירושלים[27]: (יא) הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ האנשים היושבים במקום שנקרא "מכתש": תרימו קול יללה על הפורענות שעתידה לבוא על ירושלים. המכתש היה מקום בירושלים ונקרא כך משום שהוא היה עמוק יותר משאר העיר,[28] כִּי נִדְמָה כָּל עַם כְּנַעַן (יושבי המכתש, תרימו יללה) משום שעם התגרים, עם הסוחרים, נכרת כולו,[29] נִכְרְתוּ כָּל נְטִילֵי כָסֶף (הרימו יללה) משום שאלה שנושאים על כתפם כסף, העשירים, נכרתו[30]: (יב) וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא בעת בוא יום הפורענות, אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת (ביום בוא יום הפורענות) אני (ה'), אחפש את כל הרשעים מיושבי ירושלים בנרות. הנביא מדמה את חומרת הפורענות שתבוא על כל אחד מיושבי ירושלים כביכול ה' מחפש לאור הנרות את כל החוטאים על מנת להענשי אותם,[31] וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם אני (ה') אשגיח על האנשים שיושבים על השמרים ואביא עליהם פורענות. הנביא דימה את הרשעים שבאנשי ירושלים ליין שצף על שמריו: כשם שהיין שצף על שמריו אינו מתקלקל, כך לאנשים אלה לא היה חסר דבר,[32] הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם אנשי ירושלים אמרו בלבבם: לֹא יֵיטִיב יְקֹוָק וְלֹא יָרֵעַ ה' אינו מטיב לצדיקים ואינו מזיק לרשעים. ה' אינו נותן שכר לצדיקים ואינו מעניש את הרשעים, אלא הכל בא בדרך המקרה[33]: (יג) וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה רכושם של הרשעים שביושבי ירושלים יהיה לרמיסה של האויב,[34] וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה בתיהם של הרשעים שבאנשי ירושלים יהיה לשממה, משום שהם יגלו ממקומם,[35] וּבָנוּ בָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ הרשעים שבאנשי ירושלים יבנו בתים, אך הם לא יזכו לשבת בבתים אלה משום שהם יגלו ממקומם,[36] וְנָטְעוּ כְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם וכן, הרשעים שבאנשי ירושלים יטעו כרמים, אך הם לא יזכו לשתות את היין שיופק מהכרמים משום שהם יגלו ממקומם[37]: (יד) קָרוֹב יוֹם יְקֹוָק הַגָּדוֹל היום בו עתיד ה' להביא את הפורענות על הרשעים שבירושלים הוא קרוב, הפורענות תבוא בקרוב,[38] קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד היום בו יביא ה' פורענות על יושבי ירושלים יבוא במהרה,[39] קוֹל יוֹם יְקֹוָק מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר הקול שיישמע ביום בוא הפורענות יהיה גדול מאוד עד שגם הגיבורים ישאגו בקול מר בגלל שהם יפחדו מהפורענות[40]: (טו) היום שבו ה' יפרע מהרשעים יהיה: 1) יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יום שיהה מלא בכעס,[41] 2) יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יום מלא בצרות,[42] 3) יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יום מלא בחושך ושממה,[43] 4) יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יום שיהיה בו חושך ואפלה (יש בצלעות אלו חזרה על הצלעות הקודמות כדרכם של נבואות),[44] 5) יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל יום שיש בו עננים רבם וערפל הנגרם מעננים עבים[45]: (טז) 6) יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה יום שבו יושמעו קולות שופרות שמריעים,[46] עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת קולות התרועה יישמעו בגלל הכשדים שיצורו על הערים המבוצרות (והם יתקעו בשופרות),[47] וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת הכשדים יצורו גם על המגדלים שנמצאים בפינות של החומה (ולכן קול השופר יישמע)[48]: (יז) וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם ואני אצר לעם ישראל (שנקראו אדם),[49] וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים עם ישראל יילך כמו העיוורים, כשם שהעיוור מתקשה לדעת להיכן ללכת, כך עם ישראל לא יידע מה לעשות,[50] כִּי לַיקֹוָק חָטָאוּ כיוון שהם חטאו לה' (ומשום כך הפורענות תהיה כל כך קשה),[51] וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר הדם של עם ישראל יישפך כמו העפר. כשם שאדם איננו חושש לשפוך עפר רב משום שאין ערך לעפר, כך ישפכו דם רב מישראל,[52] וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים והבשר שלהם יישפל כמו גללים[53]: (יח) גַּם כַּסְפָּם גַּם זְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם גם הכסף וגם הזהב לא יוכל להציל אותם. עם ישראל לא יוכל להציל את עצמו על ידי נתינת שוחד לחיילי הכשדים,[54] בְּיוֹם עֶבְרַת יְקֹוָק (הכסף של עם ישראל לא יועיל להציל אותו) ביום שבו תבוא הפורענות על עם ישראל בכעסו של ה',[55] וּבְאֵשׁ קִנְאָתוֹ תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ ובאש הפורענות שתבוא, יושמדו כל הרשעים שבארץ,[56] כִּי כָלָה אַךְ נִבְהָלָה יַעֲשֶׂה אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הכליון שעתיד לבוא ביום הפורענות תבוא בפתאומיות ותכלול את כל הרשעים שבארץ[57]:

 

[1] מצודות.

[2] רד"ק.

[3] רד"ק וכתב שלושה נביאים התנבאו בזמן מלכותו של יאשיהו: ירמיה, חולדה וצפניה. מהר"י קרא: אין צורך לומר שדברי נבואה אלו נאמרו עוד לפני שיאשיהו חזר בתשובה, אלא שלמרות שיאשיהו חזר בתשובה, ה' לא חזר בו מרצונו להגלות את ממלכת יהודה כפי שכתוב בספר מלכים.

[4] מצודות, וחסר א' באסף השני.

[5] מצודות.

[6] מצודות. רד"ק כתב שתי אפשרויות בהסבירו את הכרתת עופות השמים: א. הדבר נאמר על דרך גוזמא. ב. כאשר מקום ישוב נחרב, צריכים העופות למצוא מקום חדש לגור בו.

[7] מצודות. רש"י: הכוונה כאן היא לעבודה זרה. רד"ק: הכוונה היא שעל הרשעים עצמם יבואו מכשולות ויגרמו להם למות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שמהבעל עצמה יש רק שארית, רק מעט עובדים אותה משום שמלכי יהודה כמעט ולא עבדו את הבעל. כמו"כ הסתפק הרד"ק האם הכוונה היא להכרתת הבעל ע"י יאשיהו או שמא ע"י השמדת הארץ.

[11] מצודות. לפי המצודות אין הבדל כ"כ גדול בים הכהנים לכמרים כאשר ההבדל ביניהם מתבטא בלבוש. תרגום: הכוונה היא שה' ישמיד את עובדי הבעל יחד עם הכמרים.

[12] מצודות.

[13] מצודות.

[14] מצודות. רש"י: שתי הצלעות של הפסוק הם יחידה אחת והכוונה היא לאנשים שנשבעים בה' ולאחר מכן חוזרים ונשבעים בשם העבודה הזרה והמלכים שהם עובדים, כדי לומר שהעבודה הזרה היא העיקר. רד"ק: מדובר על אנשים שפעם משתחווים לה' ופעם לעבודה הזרה, והכוונה היא לאותם העובדים עבודה זרה בשיתוף. מהר"י קרא: בשעה שהם נשבעים לשקר הם נשבעים בשם ה' וכאשר הם נשבעים באמת, הם נשבעים בשם הע"ז.

[15] מצודות. מהר"י קרא: אלו פרשו מה' בעקבות ההסתה של כהני הע"ז. א"ע: מדובר על אותם שעושים זאת בפרהסיא. רד"ק: מדובר על אלה שלא הלכו בדרכי ה' ועבדו ע"ז וצלע הפסוק הבא עוסק באלה שאמנם לא עבדו ע"ז אך לא עבדו את ה' ג"כ.

[16] מצודות.

[17] מצודות. רד"ק: הכוונה היא שעליהם לשתוק מפני שהם חשבו שה' אינו מתייחס למעשי הרשעה שלהם.

[18] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה היא שיום ה' הוא כ"כ קרוב עד שבימי יהויקים בן יאשיהו כבר גלו.

[19] מצודות. מרש"י משמע שהכוונה היא לחיילים של ה', וייתכן שהכוונה היא לחיילי האויב שיבואו על ממלכת יהודה. מהר"י קרא פירש במפורש שהכוונה היא לנבוכדנצר.

[20] תרגום.

[21] מצודות.

[22] מצודות. רש"י: הכוונה במלבושי נכרי הוא לתכשיטי ע"ז. א"ע: הכוונה היא לכל העם. רד"ק בשם אביו: כאשר הם היו רואים אדם שהיה לבוש בבגדים יפים הם היו גוזלים ממנו בגד זה. עפי"ז לבוש נכרי היינו לבוש שהוא נכרי לאדם שלובשו משום שהוא שייך לאדם אחר. בשם יש מפרשים כתב שהכוונה היא ללבוש של גויים. פירוש נוסףש כתב הוא שהיו אנשים שהיו לובשים לבוש של חסידים ופרושים כדי להראות שהם צדיקים אך הם באמת היו מתנהגים כמו הרשעים. לפי"ז נכרי היינו שהלבוש היה נכרי להם משום שהוא היה מעיד דבר שאינו אמת.

[23] מצודות. רש"י: הכוונה היא לאנשים ההולכים בנימוסי הפלשתים (ועובדים ע"ז) בכך שלא היו דורכים על מפתן דגון. א"ע: מדובר על אנשים שמרוב שמחה ידלגו על מפתן המלך בשעה שיביאו למלך את הרכוש הגזול.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות. רש"י פירש שהכוונה היא לשער של העיר ירושלים שנקרא "שער העופות" והוא היה השער השני לאחר שער הדגים. א"ע: הכוונה היא לארמון של המשנה למלך. רד"ק: הכוונה היא לבית המדרש.

[27] מצודות. מהר"י קרא בשם חז"ל נותן זיהוי שונה למקומות אלה: שער הדגים הוא עכו, המשנה הוא לוד והגבעות הוא ציפורי.

[28] מצודות. רש"י: מזהה את מקום המכתש כנחל קדרון. בשם המדרש: הכוונה היא לטבריה. א"ע: הכוונה היא לרחוב מוכר שנקרא בשם המכתש.

[29] מצודות. רש"י בשם תרגום יונתן: הכוונה היא לעם ישראל שדמה במעשיו לעם הכנעני. מהר"י קרא: הכוונה היא לכל ישראל שיושבים בכנען.

[30] מצודות.

[31] מצודות. רש"י: הכוונה היא שה' ידקדק עם תושבי ירושלים בעוונותיהם.

[32] מצודות.

[33] מצודות.

[34] מצודות. א"ע: חילם הכוונה היא לכוחם.

[35] מצודות.

[36] מצודות. לפי הרד"ק: הכוונה היא שהם לא ישבו בבתים לאורך זמן, אך משמע שמעט זמן כן ישבו בהם.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות. רד"ק הסתפק אם הכוונה ב"שם גיבור" היינו שיהיו גיבורים שיבואו שם על ישראל או שגיבורי ישראל ימותו שם.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] תרגום.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] רד"ק.

[48] רד"ק. אבן עזרא: הכוונה לגבעות.

[49] רש"י. רד"ק: אציק לאנשים שנמצאים בתוך הערים המבוצרות.

[50] מצודות.

[51] מצודות.

[52] רד"ק.

[53] רש"י.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] רד"ק. רגום: ה' יעשה כליון מוחלט.