שופטים פרק א

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שופטים פרק א'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יג' אדר תשע"ח

שופטים פרק א

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ לאחר מותו של יהושע, וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיקֹוָק (לאחר מותו של יהושע) בני ישראל שאלו את ה' על ידי שאלה באורים ותומים, [1] לֵאמֹר כך שאלו בני ישראל כאשר הם שאלו את ה' באורים ותומים:[2] מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ (בני ישראל שאלו את ה' על ידי האורים ותומים) מי יהיה השבט הראשון שייצא לכבוש את נחלתו מידי הכנעני. בני ישראל רצו שבמלחמה הראשונה נגד הכנעני, יהיה ניצחון מוחץ לטובת השבט הנלחם. זאת, משום שאם במלחמה הראשונה היה השבט מפסיד במלחמה נגד הכנעני, היו בני ישראל מפחדים מהמשך כיבוש הארץ. בני ישראל שאלו את ה' מי יהיה השבט הראשון שיעלה ויילחם נגד הכנעני, וניצח את הכנעני ניצחון מוחץ.[3] עד עתה נלחמו יחד כל בני ישראל וכבשו את רוב הארץ, אך עדיין נשארו מקומות בנחלה של כל שבט שעוד לא נכבשו, והשאלה הייתה מי יהיה הראשון שיכבוש את החלק מנחלתו שעדיין לא נכבש[4]: (ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק ה' ענה לבני ישראל: יְהוּדָה יַעֲלֶה שבט יהודה יהיה השבט הראשון שיעלה ויילחם בכנעני,[5] הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ אני (ה') אמסור את הנחלה הראויה לשבט יהודה בידיו, שבט יהודה יצליח לכבוש את נחלתו. לאחר ששבט יהודה יצליח לכבוש את נחלתו, שאר השבטים לא יפחדו להילחם על נחלתם[6]: (ג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו שבט יהודה אמר לאחיו משבט שמעון (הכוונה ששמעון היה אחיו של יהודה):[7] עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי (שבט יהודה אמר לשבט שמעון) תעלה איתי ותעזור לי לכבוש את נחלתי,[8] וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי ונילחם יחד בכנעני (ועל ידי כך נכבוש את הנחלה שלי),[9] וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ ולאחר שנסיים לכבוש את הנחלה שלי, אני (שבט יהודה) אעלה איתך ואעזור לך לכבוש את נחלתך,[10] וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן שבט שמעון הלך ועזר לשבט יהודה לכבוש את נחלתו.[11] שבט יהודה פנה דווקא לשבט שמעון שיעזור לו בכיבוש נחלתו משום שנחלת שבט שמעון הייתה מובלעת בתוך נחלת שבט יהודה[12]: (ד) וַיַּעַל יְהוּדָה שבט יהודה עלה להילחם במטרה לכבוש את נחלתו,[13] וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם ה' מסר בידי שבט יהודה את הכנעני והפריזי שישבו בנחלתו. שבט יהודה הצליח לנצח במלחמה נגד הכנעני והפריזי,[14] וַיַּכּוּם בְּבֶזֶק עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ במקום שנקרא בזק, שבט יהודה הרגו מהכנעני והפריזי עשרת אלפים חיילים של האויב[15]: (ה) וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק בבזק, מצאו חיילי שבט יהודה את אדוני-בזק (שהיה המלך של העיר בזק),[16] וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ חיילי שבט יהודה נלחמו באדוני בזק,[17] וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי חיילי שבט יהודה ניצחו במלחמה את חיילי הכנעני והפריזי שהיו בתוך העיר בזק (עשרת אלפים החיילים עליהם מסופר בפסוק ד' שהוכו על ידי חיילי שבט יהודה, היו חיילים שיצאו מהעיר בזק כדי להילחם בחיילי שבט יהודה)[18]: (ו) וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק אדוני-בזק ברח מחיילי שבט יהודה,[19] וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ חיילי שבט יהודה רדפו אחרי אדוני-בזק ותפסו אותו,[20] וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו חיילי שבט יהודה חתכו את אצבעות האגודל שעל ידיו ורגליו של אדוני-בזק, ובכך רצו להטיל פחד על שאר העמים שלא יעיזו להילחם נגדם[21]: (ז) וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק אדוני בזק אמר: שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים היו שבעים מלכים שאני ציוויתי לקצץ את בהונות ידיהם ורגליהם,[22] הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי ושבעים המלכים האלה היו נוהגים ללקט את שאריות האוכל שהשארתי וזרקתי מתחת לשולחני, וכך ביזיתי אותם,[23] כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים ואלוקים החזיר לי מידה כנגד מידה: כשם שאני ביזיתי את שבעים המלכים על ידי שקיצצתי את בהונות ידיהם ורגליהם, כך אלוקים ביזה אותי על ידי שקיצצו את בהונות ידיי ורגליי,[24] וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם (לאחר שכבשו את בזק) כאשר חיילי שבט יהודה עלו להילחם ולכבוש את ירושלים, הם הביאו איתם לשם את אדוני-בזק,[25] וַיָּמָת שָׁם אדוני-בזק מת בירושלים[26]: (ח) וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם חיילי שבט יהודה נלחמו בירושלים כדי לכבוש את העיר,[27] וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ חיילי שבט יהודה כבשו את העיר ירושלים,[28] וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב חיילי שבט יהודה הכו את תושבי ירושלים עם החלק החד של החרב,[29] וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ חיילי שבט יהודה הבעירו את העיר ירושלים באש[30]: (ט) וְאַחַר יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה לאחר כיבוש ירושלים, ירדו חיילי שבט יהודה להילחם בכנעני שישב בערים שהיו בהרים, בערים שהיו בדרום ארץ ישראל ובערים שהיו בעמקים[31]: (י) וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן עוד בימי יהושע, כלב ואנשים משבט יהודה שהצטרפו אליו הלכו להילחם בכנעני שישב בחברון,[32] וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע לפני שהעיר נקראה בשם "חברון", היא נקראה "קריית ארבע",[33] וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי כלב והאנשים שהיו איתו הכו את ששי, אחימן ותלמי (שהיו ענקים)[34]: (יא) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר (לאחר שכבש את חברון) כלב הלך מחברון להילחם בתושבי העיר דביר,[35] וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר לפני שהעיר נקרא בשם "דביר", היא נקראה "קרית ספר"[36]: (יב) וַיֹּאמֶר כָּלֵב כלב הודיע ברבים: אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ (כלב הודיע ברבים) מי שיכה את תושבי העיר קריית ספר ויכבוש את העיר,[37] וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה (כלב הודיע ברבים מי שיכה את תושבי העיר קריית ספר ויכבוש את העיר) אני אתן לו את ביתי עכסה לאישה[38]: (יג) וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז עתניאל בן קנז כבש את קריית ספר,[39] אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ עתניאל היה האח הקטן של כלב,[40] וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה כלב נתן לעתניאל את עכסה ביתו לאישה[41]: (יד) וַיְהִי בְּבוֹאָהּ כאשר עכסה נכנסה לביתו של עתניאל (לאחר שהתחתנה איתו),[42] וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ הַשָּׂדֶה (כאשר עכסה נכנסה לביתו של עתניאל) עכסה פיתתה את עתניאל שייתן לה רשות לבקש מאביה, מכלב, שדה,[43] וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר כאשר עכסה הגיעה לאביה, היא הפילה את עצמה בכוונה מעל החמור עליה היא רכבה,[44] וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב כלב שאל את עכסה: מַה לָּךְ מה חסר לך שאת רוצה לבקש ממני[45]: (טו) וַתֹּאמֶר לוֹ עכסה ענתה לכלב: הָבָה לִּי בְרָכָה תן לי מתנה,[46] כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי (תן לי מתנה) כיוון שנתת לי חלקת שדה מנוגבת ממים, נתת לי חלקת שדה יבשה שאין בה מים,[47] וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם תן לי בבקשה מעינות מים, תן לי שדה שיש בה מים,[48] וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית כלב נתן לעכסה שדה שהיו בה שתי מעיינות: מעיין שנבע מעל ההר יחד עם מעיין שנבע מתחת להר[49]: (טז) וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה צאצאיו של יתרו שהיה החותן של משה רבינו,[50] עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים (צאצאיו של יתרו) עלו מיריחו, שם הם ישבו יחד עם הכנעני. כאשר שבט יהודה רצה להילחם כדי לכבוש את יריחו, הם פתחו בקריאה לשלום וקראו לצאצאי יתרו לעזוב את יריחו. צאצאיו של יתרו נענו לקריאת שבט יהודה (אך שאר הכנעני נותר שם),[51] אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה בני הקיני הלכו עם שבט יהודה למדבר יהודה,[52] אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד בני הקיני הלכו לחלק במדבר יהודה שנמצא דרומית לעיר ערד,[53] וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם כל משפחת הקיני הלכה וישבה עם שבט יהודה (במדבר יהודה)[54]: (יז) וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו חיילי שבט יהודה הלכו עם אחיהם, חיילים משבט שמעון, כדי לעזור לשבט שמעון לכבוש את נחלתו,[55] וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת חיילי שבט יהודה וחיילי שבט שמעון הכו את הכנעני שישב בעיר צפת,[56] וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ חיילי שבט יהודה וחיילי שבט שמעון השמידו לגמרי את כל העיר צפת,[57] וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה שבט שמעון קרא לעיר צפת בשם חרמה, על שם השמדת העיר[58]: (יח) וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ שבט יהודה כבש את העיר עזה ואת השטח שהיה מחוץ לעיר עזה,[59] וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ שבט יהודה כבש גם את העיר אשקלון ואת השטח שהיה סמוך לה,[60] וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וכן כבש שבט יהודה את העיר עקרון ואת השטח שהיה סמוך לה[61]: (יט) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר ה' היה בעזרתו של שבט יהודה ועל ידי כך שבט יהודה הצליח לגרש בדרך נס את יושבי ההר הכנעניים.[62] הכוונה להרי יהודה,[63] כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק שבט יהודה לא הצליח לגרש את תושבי העמק הכנעניים,[64] כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם (שבט יהודה לא הצליח לגרש את יושבי העמק) כיוון שליושבי העמק היו מרכבות ברזל, והם היו חזקים. למרות שקשה יותר לכבוש את ההר מלכבוש את העמק, ה' רצה להשאיר חלק מהכנעני על מנת לנסות בהם את בני ישראל (כפי שיבואר בפסוקים הבאים). הבחירה ביושבי העמק לנסות בהם את בני ישראל הייתה כדי שבני ישראל יבינו שכיבוש ההר היה בדרך נס, וכיבוש העמק נמנע על מנת לנסות אותם. לו שבט יהודה היה מצליח לכבוש את העמק ולא את ההר, הוא היה אומר שהנחיתות הטופוגרפית מנעה מהם את הכיבוש. עכשיו, כששבט יהודה כבר כבש את ההר ורק את יושבי העמק הם לא הצליחו לכבוש, הוא יידע שהסיבה היחידה שהם לא הצליחו לכבוש את יושבי העמק היא משום שה' רצה לנסות את בני ישראל על ידי השארת יושבי העמק במקומם[65]: (כ) וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן בני ישראל נתנו לכלב את העיר חברון לנחלה,[66] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה (בני ישראל נתנו לכלב את העיר חברון לנחלה) כמו שמשה אמר (שכלב יקבל את חברון לנחלה),[67] וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק כלב גירש מחברון את שלשת הבנים של ארבע הענק: אחימן, ששי ותלמי[68]: (כא) וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם את העם היבוסי שישב בחלק מסוים של ירושלים,[69] לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן (את עם היבוסי שישב בחלק מסוים של ירושלים) שבט בנימין לא הצליח לגרש,[70] וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה העם היבוסי ישב עם שבט בנימין גם בזמן כתיבת ספר שופטים שנכתב זמן רב לאחר כיבוש העיר ירושלים (שמואל הנביא כתב את ספר שופטים)[71]: (כב) וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל כמו ששבט יהודה עלה להילחם ולכבוש את נחלתו, גם שבט יוסף עלה לבית אל כדי לכבוש את נחלתו,[72] וַיקֹוָק עִמָּם ה' היה בעזרתם של חיילי שבט יוסף[73]: (כג) וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל חיילי שבט יוסף ריגלו את העיר בית אל, שבט יוסף שלח מרגלים כדי לרגל את העיר בית אל,[74] וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז העיר בית אל נקראה "לוז" לפני שהיא נקראה "בית אל", השם הקודם של העיר בית אל הייתה לוז[75]: (כד) וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר המרגלים משבט יוסף ראו אדם שיוצא מהעיר. היה קשה למרגלים למצוא את פתח העיר בית אל משום שהיא הייתה מוקפת בגינות ופרדסים, ולכן המרגלים המתינו לראות אדם שיצא מהעיר וכך לגלות את הכניסה לעיר,[76] וַיֹּאמְרוּ לוֹ השומרים אמרו לאיש שיצא מבית אל: הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר תראה לנו עכשיו את הדרך הנסתרת דרכה ניתן להיכנס אל העיר בית אל,[77] וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד (תראה לנו עכשיו את הדרך הנסתרת דרכה ניתן להיכנס אל העיר בית אל) וכאשר נכבוש את העיר, נעשה איתך חסד, ולא נהרוג אותך ואת משפחתך[78]: (כה) וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר האיש שיצא מבית אל, הצביע באתבע לכיוון הכניסה לעיר בית אל, וכך הראה למרגלי שבט יוסף את הכניסה לעיר,[79] וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב שבט יוסף היכה את תושבי העיר בית אל עם החלק החד של החרב שלהם,[80] וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ ואילו את האיש שהראה להם את הכניסה לעיר ואת כל משפחתו, שילחו חיילי שבט יוסף ולא הרגו אותם יחד עם כל תושבי העיר בית אל[81]: (כו) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים האיש שהראה למרגלי שבט יוסף את הכניסה לעיר בית אל, הלך לארץ החתים (אין הכוונה לחיתים שהיו משבעת האומות),[82] וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז האיש שהראה לחיילי ששבט יוסף את הכניסה לעיר בית אל בנה עיר בארץ החיתים וקרא לה בשם "לוז", כשם העיר שהוא היה גר בה עד ששבט יוסף כבש אותה,[83] הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה העיר שבנה האיש שהראה לשבט יוסף את הכניסה לעיר בית אל, נקראה בשם "לוז" גם בזמן כתיבת ספר שופטים, שנכתב זמן רב לאחר בניית העיר[84]: (כז) וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ שבט מנשה לא כבש את העיר בית שאן ואת הערים הקטנות שסביבה,[85] וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ בְּנוֹתֶיהָ וכן לא כבש שבט מנשה את העיר תענך ואת הערים הקטנות שסביבה, וְאֶת יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וכן לא כבש שבט מנשה את העיר דור ואת הערים הקטנות שסביבה, וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וכן לא כבש שבט מנשה את העיר יבלעם ואת הערים הקטנות שסביבה, וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וכן לא כבש שבט מנשה את העיר מגדו ואת הערים הקטנות שסביבה, וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת הכנעני רצה לשבת בחבלי הארץ ששבט מנשה לא כבש[86]: (כח) וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל כאשר בני ישראל התחזקו,[87] וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס (כאשר בני ישראל התחזקו) בני ישראל גבו מס מהכנענים שישבו בערים ששבט מנשה לא כבש. בשלב הראשון, ישב הכנעני בערים אלה ללא העלאת מס לבני ישראל. בשלב השני בני ישראל התחזקו, הם הצליחו להכריח את התושבים הכנענים להעלות להם מס,[88] וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ אך בני ישראל לא גירשו את הכנעני שישבו בחבלי ארץ אלה. גם לאחר שבני ישראל התחזקו, הם לא כבשו את חבלי הארץ שבהם התיישבו הכנענים, והם רק הצליחו לגבות מהם מס[89]: (כט) וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר שבט אפרים לא גירש את הכנעני שישב בעיר גזר,[90] וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר הכנעני ישב בתוך שבט אפרים, הכנעני ישב בעיר גזר יחד עם שבט אפרים[91]: (ל) זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל שבט זבולון לא גירש את תושבי הערים קטרון ונהלל,[92] וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ הכנעני ישב בין אנשי שבט זבולון, הכנעני ישב בערים קטרון ונהלל יחד עם אנשי זבולון,[93] וַיִּהְיוּ לָמַס הכנענים היו למעלי מיסים לשבט זבולון, הכנעני שישב בערים קטרון ונהלל העלו מיסים לשבט זבולון[94]: (לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב שבט אשר לא גירש את תושבי שבע הערים הבאות: עכו, צידון, אחלב, אכזיב, חלבה, אפיק, ורחב[95]: (לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שבט אשר ישב בתוך הכנעני שישב בגבול נחלתו. בניגוד לשבטים האחרים ששלטו על נחלתם (אלא שהכנעני ישב איתם), אצל שבט אשר היה המצב הפוך: הכנעני הוא ששלט על תחום נחלתו, ושבט אשר הצליח רק לשבת בתוכם,[96] כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ (שבט אשר לא הצליח לשלוט על הארץ) משום שהוא לא ניסה לכבוש את גבול נחלתו ולגרש משם את הכנעני, וכך הכנעני התחיל להתחזק ולשלוט על נחלתו[97]: (לג) נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת שבט נפתלי לא גירש את תושבי הערים בית שמש ובית ענת, וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שבט נפתלי ישב בתוך הכנעני, והכנעני הם ששלטו בנחלתו, וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס תושבי בית שמש ובית ענת העלו מס לכנעני שישב שם, ולא לשבט נפתלי, היות והכנעני הוא ששלט בערים האלה[98]: (לד) וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה בני האמורי דחקו את שבט דן להישאר רק על ההר,[99] כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק האמורי לא הניח לשבט דן לרדת לעמק[100]: (לה) וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים לאחר מכן רצה האמורי לעלות גם אל ההר, והוא התיישב בהר חרס, באילון ובשעלבים,[101] וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף שבט יוסף, שנחלתו הייתה סמוכה לנחלת שבט דן, עזר לשבט דן ונלחם נגד האמורי וניצח אותם,[102] וַיִּהְיוּ לָמַס לאחר ששבט יוסף ניצח אותם, האמורי העלו מס לשבט דן[103]: (לו) וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים הגבול בו התיישב האמורי לאחר המלחמה נגד שבט יוסף התחיל ממעלה עקרבים. ממקום זה והלאה לא הצליח אפילו שבט יוסף לגרש את האמורי,[104] מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה (הגבול של האמורי היה) ממקום שנקרא "סלע" והלאה[105]:

 

[1] מצודות. נחלקו המפרשים אם בימי יהושע שאלו ישראל באורים ותומים: הרלב"ג סובר שכן והמלבי"ם סובר שבני ישראל לא היו צריכים לכך משום שיהושע עשה את כל דבריו על פי נבואה ישירה מה', ולכן רק לאחר מות יהושע היה צורך לשאול באורים ותומים.

[2] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[3] מצודות. רש"י: הכוונה היא מי יעלה לכבוש את חלקי הארץ שעוד לא נכבשו. מהר"י קרא: לכל השבטים נשאר חלק מהארץ שהם עדיין לא הצליחו לכבוש, והשאלה הייתה מי יהיה הראשון שיעלה ויילחם.

[4] מלבי"ם.

[5] מצודות. רש"י הביא מדרש חז"ל שהכוונה אינה לשבט יהודה, אלא לעתניאל בן קנז שפנה לאחיו שמעון (אח ביולוגי) שיעזור לו לכבוש את נחלתו. מלבי"ם: שבט יהודה נבחא להיות הראשון שיעלה משום שיש לו מעלה גבוהה יותר משאר השבטים ומפני שהוא היה הראשון לקבל את נחלתו.

[6] תרגום + מצודות.

[7] מצודות.

[8] רש"י. מלבי"ם: הסיבה ששבט יהודה אמר לשבט שמעון שיעלה איתו, ולאחר מכן כאשר שבט יהודה יעזור לשבט שמעון כתוב שהם יילכו איתם היא שהחלק שהיה צריך לכבוש מנחלת שבט יהודה היה בהר, וממילא שייך כאן לשון עליה, ולעומת זאת אצל שבט שמעון נחלתם הייתה בעמק, ולכן כתוב רק שיילכו יחד.

[9] תרגום.

[10] תרגום.

[11] תרגום.

[12] מהר"י קרא.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] רש"י.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] מלבי"ם.

[19] תרגום.

[20] תרגום.

[21] רלב"ג + מצודות. מלבי"ם: למרות שקיצוץ בהונות הידים והרגליים אינו חלק מחוקי ישראל, והוא אפילו מנוגד לדעת התורה שלא לצער יותר מידי, ה' נתן בדעתם של בני ישראל לעשות זאת לאדני בזק כדי שעונשו יהיה מידה כנגד מידה.

[22] מצודות. רש"י: מכאן אתה למד מה היה גדולתם של מלכי כנען, שהרי אדוני בזק לא נמנה בתור אחד ממלכי כנען, ובכל זאת היו שבעים מלכים שהוא היה מעליהם.

[23] מצודות.

[24] תרגום.

[25] רש"י.

[26] תרגום.

[27]תרגום. על זמן כיבוש ירושלים הדעות במפרשים חלוקות: לפי מצודות, הזמן שבנ"י כבשו את ירושלים הוא לאחר מות יהושע, ומקומו כאן, ובני יהודה לקחו את אדני בזק איתם כשנלחמו. רד"ק ורלב"ג מפרשים שכיבוש ירושלים היה בזמן יהושע, ורק מחוז אחד לא כבשו (מחוז זה היה שייך לשבט בנימין). לפי זה, לקחו שבט יהודה את אדני בזק לעירם היות ושם התגוררו. כמו"כ, לפי פירוש זה, "וילחמו" פירושו שכבר נלחמו חיילי שבט יהודה בירושלים. רש"י כתב בהמשך הפרק, בפסוק כא', שהיה מחוז בירושלים שנקרא יבוס ששבט בנימין לא הצליחו לכבוש, וזאת משום שנכדו של אבימלך מלך פלשתים היה חי אז ובני ישראל היו משועבדים לשבועה שאברהם אבינו נשבע לאבימלך שלא להילחם נגד צאצאיו עד ארבע דורות. מהר"י קרא: שבט יהודה כבש את העיר ירושלים ורק את מצודת ציון כבש דוד לאחר מכן. עיין בספרנו "ירושלים של זהב" שם הרחבנו בדיון על זמן כיבוש ירושלים. מלבי"ם: בחיי יהושע ניסה שבט יהודה לכבוש את חלקו בירושלים ללא הצלחה, אך לאחר מותו של יהושע, היו מלחמות בין היבוסי שישב בירושלים ובין שבט יהודה, ואז הצליח שבט יהודה לכבוש את כל ירושלים חוץ מהמצודה (שנכבשה בימי דוד) ומחלקו של שבט בנימין בעיר ירושלים. דברי הנביא ששבט בנימין לא הצליח לכבוש את ירושלים כוונתו רק לחלק שבט בנימין, אך שבט יהודה כן הצליח לכבוש את חלקו לאחר מיתתו של יהושע.

[28] תרגום.

[29] עיין בהערות לביאורנו לספר יהושע, פרק ו' פסוק כא'.

[30] מצודות. מלבי"ם: ע"י האש, שילחו את העיר להעדר מהמציאות.

[31] עיין ביאורנו לספר יהושע, פרק י', פסוק מ'. מלבי"ם: ירושלים הייתה ההר הגבוה ולכן כאשר שבט יהודה הלך להילחם נגד שאר הערים, כתוב שהם ירדו להילחם שם.

[32] מצודות וכן כתב רד"ק בפירושו לספר יהושע, פרק יא' פסוק כא'. רלב"ג: כלב כבש את חברון לאחר מות יהושע, והסיבה שסיפור הכיבוש מופיע גם בספר יהושע היא כדי לומר שהבטחת ה' לכלב התקיימה. גם רש"י בפירושו לספר יהושע, פרק טו' פסוק יד' כתב שהעיר חברון נכבשה לאחר מיתתו של יהושע. בספר יהושע, פרק י', פסוקים לו' – לז' הבאנו את דבריו של המלבי"ם, ונכתוב כאן שוב את דברינו בשמו: בפרק יד' מסופר שכלב הוא שכבש את חברון ולכאורה הדבר סותר את הכתוב פה שיהושע כבש את חברון. המלבי"ם כותב שתי תשובות בדבר: א. יהושע כבש את עיקר העיר וכלב כבש את החלק שמסביב לעיר. ב. סיפור כיבוש העיר כאן הוא אותו סיפור של כיבוש העיר המופיע בפרק יד'. נכון הדבר שכלב בן יפונה הוא שכבש את העיר, אולם הכיבוש נקרא על שמו של יהושע משום שהוא הנהיג את עם ישראל בכיבוש העיר. בשני ההסברים סובר המלבי"ם שהעיר חברון נכבשה בחייו של יהושע והוא חוזר על עיקרי דבריו גם בפירושו כאן.

[33] מצודות.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] תרגום. מלבי"ם: הנביא חזר על סיפור זה למרות שהוא ארע ונכתב בספר יהושע כדי ללמד אותנו את מדרש חז"ל ששלש מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה רבינו. המלבי"ם מאריך לבאר כיצד נלמדים הדברים מתוך הפסוקים עיי"ש דבריו.

[38] תרגום.

[39] תרגום.

[40] עיין בביאורנו לספר יהושע פרק טו' פסוק יז' שם הבאנו את מקור הדברים ובהערות שם הבאנו אפשרויות נוספות להסביר את עובדת היותו של עתניאל בן קנז אחיו של כלב בן יפונה.

[41] תרגום.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] מצודות. וכתב שעכסה הפילה עצמה לכבודו של כלב. רלב"ג: הכוונה היא שעכסה אמרה לעתניאל לבקש שדה מאת אביה, וכאשר קיבלו את השדה, היא ביקשה גם מעיין. בספר יהושע, פרק טו' פסוק יח' הבאנו דברים נוספים של מפרשים, ומכאן ועד סוף ההערה מובאים דברי פרשנים אלה. תרגום: הכוונה שעכסה הטתה את עצמה ליפול לכיוון רגליו של כלב. מהר"י קרא: עכסה פיתתה את עתניאל שהוא יהיה זה שיבקש את השדה, ובשעת החתונה הטתה עכסה ולחשה את בקשתה באזניו של עתניאל. כלב ראה זאת וכעס משום שהיה רע בעיניו שביתו לוחשת באזנו של עתניאל עוד לפני החופה. רד"ק: עכסה רצתה שעתניאל יבקש את השדה, אך עתניאל סירב ולכן היא עצמה ביקשה.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] מצודות. רש"י: הכוונה שביתו מנוגב מכל טוב, שאין בו אלא תורה.

[48] מצודות. רש"י: הכוונה שעכסה ביקשה שדה בית הבעל, שדה שהשקייתה מבוססת על מי גשמים.

[49] מצודות. רד"ק: בנוסף לכך שהוא מונה את השינויים בין הסיפור כפי שמסופר כאן למסופר בספר יהושע פרק טו', כותב שגם בלשון שבין עילית לתחתית יש שינויי לשון. בעוד שפה הכוונה לחלקת השדה שיש לה חלק שנמצא למעלה וחלק שנמצא למטה, בספר יהושע הכוונה למערות שהיו למעלה ולמטה.

[50] מצודות.

[51] מצודות. את זיהוי עיר התמרים כיריחו כתב בתרגום וכן הוכיח רד"ק מפסוקים בתורה. אולם, בהמשך הפירוש, כתב רד"ק שעיר התמרים היא עיר שהייתה ממוקמת ליד חברון, ולאחר ששבט יהודה כבש את חברון, הם קראו לצאצאי יתרו לצאת משם כדי שהם לא יושמדו יחד עם הכנעני (כמם ששאול קרא לצאצאי יתרו לצאת מתוך עמלק). גם רש"י בפרק ג' פסוק יג' זיהה את עיר התמרים עם יריחו. מלבי"ם בפרק ג': הכוונה למקום שהיה ליד העיר יריחו המקורית, אלא שלא רצו לבנותה בגלל קללת יהושע ולא רצו לקרוא לעיר בשם יריחו בגלל קללה זו, ולכן העיר נבנתה בסמוך למקום המקורי של העיר יריחו ונקראה עיר התמרים. רש"י: כתב בשם המדרש שבנ"י נתנו לבני הקיני את דושנה של יריחו עד לזמן שיבנה בית המקדש, ומי שייבנה בית המקדש בחלקו – יזכה בעיר התמרים, כדי שלכל עם ישראל יהיה חלק בבניין בית המקדש. צאצאיו של יתרו היו בעיר התמרים במשך ארבע מאות וארבעים שנה, ואלה שלמדו, התלמידים, עזבו את עיר התמרים כדי ללכת ללמוד אצל עתניאל בן קנז במדבר יהודה. לדבריו, צאצאי יתרו המשיכו להישאר בעיר התמרים עד שנבנה בית המקדש ורק התלמידים הם אלה שהלכו למדבר יהודה משום שהם רצו ללמוד אצל עתניאל בן קנז. אמנם המלבי"ם הסביר שבני הקיני היו מעין בדואים שהיו עוברים ממקום למקום עד שהגיעו לעיר התמרים ושם הייתה מלחמה מול הכנעני.

[52] מצודות + תרגום.

[53] תרגום.

[54] מצודות. לפי פירוש רש"י שהכוונה רק לתלמידים שהלכו עם שבט יהודה, הכוונה היא שהתלמידים מבני הקיני ישבו יחד עם התלמידים האחרים של עתניאל בן קנז. רש"י גם כותב בשם חז"ל שעתניאל ביקש והתפלל לה' שיזמין לו תלמידים הגונים. רד"ק: הכוונה שהמנהיג של צאצאי יתרו הלך עם שבט יהודה. כמו"כ כתב שצאצאי יתרו ישבו עם הכנעני משום שיתרו לא הצטרף לעם ישראל (ככתוב בפרשת בהעלותך). הרד"ק ממשיך לכתוב שלפי דבריו, לא הצטרף יתרו לבני ישראל, ופרשת ביאת יתרו למדבר (בתחילת פרשת יתרו) נכתבה שלא במקומה, ומטרתה הייתה להסמיך את ביאת יתרו למלחמה עמלק ולהשוות ביניהם: עמלק שהזיק לעם ישראל ולכן יש להשמיד אותו, ולעומת זאת יתרו שהיטיב לעם ישראל, נשמר לצאצאיו יחס של כבוד לאורך כל הדורות. בהמשך מסביר הרד"ק שלפי מדרש חז"ל שבני ישראל נתנו את דושנה של יריחו לצאצאי יתרו, יש לומר שפרשת יתרו נכתבה במקומה, ויתרו חזר לארצו על מנת לגייר את משפחתו.

[55] תרגום + מלבי"ם.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] תרגום.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] מצודות.

[63] דעת מקרא.

[64] מצודות.

[65] מצודות. רלב"ג: יהודה לא הוריש את יושבי העמק היות ויושבי העמק נכללו בנחלת שמעון והבטחתו של ה' ששבט יהודה יצליח לכבוש את חלקו כללה רק את תחום נחלת שבט יהודה ולא את נחלת שבט שמעון. מהר"י קרא: ה' לא סייע לשבט יהודה לכבוש את העמק משום ששבט יהודה ניסה לכבוש את העמק לאחר שהם התחילו לחטוא (וכן מובא בתרגום). מלבי"ם: שבט יהודה התרפה מכיבוש נחלתו ולכן הם לא נניסו לכבוש את יושבי העמק, למרות שהיה אמור להיות להם קל יותר לעשות זאת לאחר שהם שלטו בהר. הנביא מסביר שגם את ההר הם לא באמת רצו לכבוש, אלא הם היו מחויבים לעזור לכלב בכיבוש העיר חברון. 

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] תרגום.

[69] רש"י. עיין בהערות לביאורנו לפסוק ח' שם הרחבנו בנושא קביעת הזמן שבו נכשה העיר ירושלים.

[70] תרגום.

[71] רלב"ג. עיין במאמרנו באוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית שם הרחבנו בביאור הביטוי "עד היום הזה".

[72] מצודות.

[73] תרגום.

[74] רש"י.

[75] תרגום.

[76] רד"ק. כמו"כ הסביר רד"ק שהסיבה שנקראו המרגלים בשם שומרים היא משום שהם שמרו על העיר לבדוק האם יצא משם אדם. לאחר מכן הביא רד"ק את מדרש חז"ל שהיו נכנסים לעיר בית אל דרך מערה שפתחה היה מכוסה על ידי עץ אגוזים שנקרא לוז. מלבי"ם: הכוונה לשומרי המחנה ששמרו מסביב למחנה שבט יוסף. לשיטתו, כל השבט הלך לתור מקום נוח מסביב לבית אל, ולא נשלחו כלל מרגלים ספציפיים.

[77] תרגום + מצודות.

[78] מצודות + מהר"י קרא.

[79] רש"י.

[80] עיין בהערות לביאורנו בספר יהושע פרק ו' פסוק כא ובספר העקיבות בתרגומית בתרגום אונקלוס, עמוד 158. מלבי"ם: הכוונה שרק השומרים הם אלה שהכו את העיר בית אל, ועל ידי כך היה שבט יוסף צריך לראות שה' עשה לו נס ושימשיכו לכבוש את הארץ, ובכל זאת התעצלו מכיבוש הארץ. בספר יהושע כתוב ששבט אפרים ומנשה לא הצליחו לכבוש חלקים מסוימים מנחלתם, אך עתה הם לא רצו לכבוש חלקים אלה.

[81] מצודות.

[82] רד"ק.

[83] מהר"י קרא. כמו"כ הביא את מדרש חז"ל שהעיר נקראה בשם לוז משום שכל מי שנכנס לתוכה, הרטיב במצוות כמו לוז. חכמים אמרו שהעיר נקראה כך משום שכשם שללוז אין פה, כך לא היו יכולים למצוא את פה העיר, את הכניסה לעיר.

[84] ביארנו כאן לפי דרכנו בפירוש הביטוי "עד היום הזה" לאורך המקרא. אולם, רש"י כאן פירש לפי שיטתו שהכוונה היא לעולם, ופירוש הביטוי במקום זה הוא שסנחריב לא בלבל את את העיר לוז ונבוכדנצר לא החריב אותה. עיין באוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית במאמר "עד היום הזה", שם הרחבנו בביאור שיטתו של רש"י.

[85] דעת מקרא. רש"י: הנביא מספר בגנותו של שבט מנשה ושל השבטים הנוספים שהוזכרו בפסוקים הבאים שלא קיימו את ציווי ה' לכבוש את הארץ.

[86] מצודות.

[87] תרגום.

[88] תרגום.

[89] תרגום. מלבי"ם: הכוונה שלמרות שבני ישראל התחזקו, הם לא רצו לכבוש לגמרי את הכנעני והסתפקו בהעלאת מיסים. זה היה חלק מחטאם של בני ישראל.

[90] תרגום.

[91] תרגום.

[92] תרגום.

[93] תרגום.

[94] תרגום.

[95] תרגום.

[96] מצודות. מהר"י קרא: משמע מפירושו ששבט אשר מנה פחות תושבים מהכנענים שישבו בארצם. לפירושו אין צורך לומר שהכנענים שלטו, אלא שהם היוו את הרוב בגבול נחלת שבט אשר.

[97] מצודות.

[98] מצודות בפירושו השני. בפירושו הראשון: האנשים שאינם מהכנעני שישבו בבית שמש ובבית ענת העלו מסים לנפתלי, אך הכנעני לא העלה לשבט נפתלי מיסים היות והם היו חזקים יותר מנפתלי.

[99] מצודות.

[100] מצודות.

[101] מצודות.

[102] מצודות.

[103] מצודות. מלבי"ם: שבט דן לא למד לקח מהשבטים האחרים ולא השמיד וגירש לגמרי את תושביו הכנענים אלא הסתפק בהעלאת מס מהם. זו הסיבה שה' שלח מלאך להוכיח את בני ישראל – על שלא כבשו את הארץ.

[104] רד"ק.

[105] דעת מקרא.