שופטים פרק יא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שופטים פרק יא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יד' אדר תשע"ח

שופטים פרק יא

(א) וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל יפתח שהיה גר בארץ הגלעד היה אדם חזק,[1] וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה יפתח היה בן של אישה שמוכרת מזונות,[2] וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח אדם בשם גלעד הוליד את יפתח[3]: (ב) וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים אשתו השנייה של גלעד הולידה לו בנים (חוץ מאימו של יפתח, גלעד היה נשוי לאישה נוספת),[4] וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה הבנים שנולדו לגלעד מאשתו השנייה גדלו,[5] וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח והם (הבנים שנולדו לגלעד מאשתו השנייה) גירשו בכח את יפתח מנחלת אביהם,[6] וַיֹּאמְרוּ לוֹ והם (הבנים שנולדו לגלעד מאשתו השנייה) אמרו ליפתח: לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה (הבנים שנולדו לגלעד מאשתו השנייה אמרו ליפתח) לא תקבל נחלה מנחלת אבותינו, בגלל שנולדת מאישה אחרת[7]: (ג) וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו יפתח ברח בגלל שהוא פחד מאחיו,[8] וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב יפתח ישב בחבל ארץ השייך לאדם ששמו היה "טוב",[9] וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים נאספו אל יפתח אנשים ריקים ממחויבות ומנחלה, אנשים שלא היה אכפת להם להילחם לצד יפתח, היות ולא היה להם נחלה ומשפחה,[10] וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ האנשים הריקים יצאו עם יפתח לכל המלחמות אליהם יצא, והם היו מתפרנסים מהשלל של המלחמות האלה[11]: (ד) וַיְהִי מִיָּמִים לאחר שעברו הרבה ימים מהיום שבו גירשו האחים את יפתח, לאחר שעברה תקופה ארוכה מאז שיפתח גורש על ידי אחיו,[12] וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל בני עמון נלחמו נגד בני ישראל (וזוהי המלחמה המוזכרת בסוף הפרק הקודם)[13]: (ה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל כאשר העמונים יצאו להילחם נגד בני ישראל,[14] וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב (כאשר העמונים יצאו להילחם נגד בני ישראל) זקני גלעד הלכו לארץ טוב במטרה להחזיר את יפתח לארץ גלעד, כדי שהוא (יפתח) יעזור להם במלחמה[15]: (ו) וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח זקני גלעד אמרו ליפתח: לְכָה בוא איתנו,[16] וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין ותהיה לנו למפקד ומושל,[17] וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן ויחד נילחם בבני עמון[18]: (ז) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד יפתח ענה לזקני גלעד: הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי הרי אתם שנאתם אותי ועזרתם לאחיי לגרש אותי מבית אבי,[19] וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם ואם כן, מדוע אתם באים אליי רק כשבני עמון דוחקים אתכם? אם באמת הייתם מצטערים על מעשיכם נגדי, הייתם באים לפייס אותי מזמן[20]: (ח) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח זקני גלעד אמרו ליפתח: לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בגלל שאנחנו מצטערים על מה שעשינו לך, באנו אליך דווקא אנחנו, זקני גלעד. לו לא היינו מתחרטים על מעשינו, היינו שולחים משלחת פחות מכובדת כדי לקרוא לך,[21] וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וכאשר תחזור איתנו ותילחם בבני עמון,[22] וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד נמנה אותך למושל על כל תושבי גלעד, גם אלה שלא באו איתנו. זקני גלעד הבטיחו ליפתח שאם הוא יעמוד בראש הצבא שיתקוף את עמון, הם ימנו אותו למנהיג עליהם[23]: (ט) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד יפתח ענה לזקני גלעד: אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן יְקֹוָק אוֹתָם לְפָנָי אם אחזור איתכם להילחם בבני עמון, וה' ימסור אותם (את בני עמון) בידי,[24] אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ (אם ה' ימסור בידי את בני עמון) אמשול עליכם, כי כך ראוי לעשות, ואין כאן שום הבעת חרטה על מה שעשיתם לי. אם אתם באמת מתחרטים על שעזרתם לאחיי לגרש אותי, עליכם למנות אותי למנהיג עוד לפני המלחמה[25]: (י) וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח זקני גלעד אמרו ליפתח: יְקֹוָק יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ ה' ישמע את הדברים שאמרנו זה לזה, והוא יהיה עד בדבר,[26] אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה אם לא נעשה כמו שאתה אמרת. זקני גלעד אמרו ליפתח: אנחנו מסכימים למנות אותך למושל עלינו כבר עכשיו[27]: (יא) וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד יפתח הלך עם זקני גלעד לארץ הגלעד,[28] וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין מיד כשהגיעו לגלעד, זקני גלעד מינו את יפתח למשול עליהם,[29] וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי יְקֹוָק בַּמִּצְפָּה במקום שנקרא "מצפה", התפלל יפתח לפני ה' את תפילותיו ובקשותיו[30]: (יב) וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן יפתח שלח שליחים למלך עמון:[31] לֵאמֹר כך אמר יפתח למלך עמון על ידי שליחיו:[32] מַה לִּי וָלָךְ מה יש לי עליך מלך עמון, איזו טענה יש לי נגדך, ומה יש לך מלך עמון עלי, איזו טענה יש לך (מלך עמון) נגדי,[33] כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי (איזו טענה יש לך) שבגללה באת להילחם נגדי בארצי[34]: (יג) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח מלך עמון ענה לשליחים ששלח יפתח:[35] כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם (אני יוצא נגדך למלחמה) משום שכאשר עם ישראל עלה ממצרים, הוא לקח ממני חלק מארצי,[36] מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן והחבל ארץ שעם ישראל לקח ממני הוא ממקום שנקרא "ארנון" ועד לנחל יבק ונהר הירדן,[37] וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם ועכשיו, כשאתה יודע מדוע יצאתי להילחם נגדכם, תחזיר לי חבל ארץ זה בשלום, תחזיר לי את חבל הארץ שלקחתם מידי בלא שאצא למלחמה נגדכם[38]: (יד) וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן יפתח שלח שליחים למלך עמון פעם נוספת[39]: (טו) וַיֹּאמֶר לוֹ יפתח אמר למלך עמון על ידי השליחים, כֹּה אָמַר יִפְתָּח אלה הם דברי יפתח, אלה הם דבריי:[40] לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עם ישראל לא לקח מהעם המואבי ומהעם העמוני חבל ארץ (כפי שמיד יסביר יפתח בהמשך דבריו)[41]: (טז) כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם הרי כאשר עם ישראל עלה מארץ מצרים במטרה להיכנס לארץ ישראל,[42] וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף עם ישראל הלך במדבר שור עד שהוא הגיע לים סוף,[43] וַיָּבֹא קָדֵשָׁה ועם ישראל הגיע למקום שנקרא קדש: (יז) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כאשר עם ישראל היה בקדש, הוא שלח שליחים אל מלך אדום,[44] לֵאמֹר כך אמרו השליחים למלך אדום: [45] אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ תן לי לעבור עכשיו בארצך, מדרום לכיוון צפון, כדי שאוכל להיכנס לארץ ישראל,[46] וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם מלך אדום לא שמע אל ישראל ולא נתן להם לעבור בארצו,[47] וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח עם ישראל שלח שליחים גם אל מלך מואב כדי לבקש ממנו לעבור דרך ארצו שהייתה דרומית מזרחית לארץ ישראל (שליחת השליחים למלך מואב אינה מוזכרת בתורה במפורש),[48] וְלֹא אָבָה וגם מלך מואב לא רצה לתת לישראל לעבור דרך ארצו,[49] וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ לאורך כל פרק הזמן שבו שלחו בני ישראל שליחים למלך מואב ולמלך אדום, הם (בני ישראל) ישבו במקום שנקרא קדש[50]: (יח) וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר עם ישראל הלך במדבר מכיוון מערב לכיוון מזרח, ללא שהוא עבר דרך אדום ומואב,[51] וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב עם ישראל הקיף את ארץ אדום ואת ארץ מואב (כיוון שמלך אדום ומלך מואב לא נתנו לו רשות לעבור בארצם),[52] וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב עם ישראל הגיע מהכיוון בו זורחת השמש, מכיוון מזרח, והגיע מזרחית לארץ מואב (למקום שעמד בין הגבול של ארץ סיחון ועוג ובין ארץ מואב),[53] וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן בני ישראל הקימו את המחנה שלהם על שפת נחל ארנון,[54] וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב בני ישראל לא נכנסו לתוך התחום של ארץ מואב,[55] כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב (בני ישראל לא נכנסו לתןך תחום ארץ מואב) משום שארנון הייתה שייכת לארץ מואב, ובני ישראל צוו שלא להיכנס לתוך תחום ארץ מואב ללא רשות[56]: (יט) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי עם ישראל שלח שליחים לסיחון שמלך על האמורי, מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן עיר הבירה של סיחון הייתה העיר חשבון, וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל עם ישראל אמר לסיחון על ידי השליחים: נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ תן לנו עכשיו לעבור בארצך,[57] עַד מְקוֹמִי (נעבור דרך ארצך) עד שנגיע למקום שנתן לנו ה', עד שנגיע לארץ ישראל[58]: (כ) וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל סיחון לא האמין לעם ישראל שהוא מבקש רק לעבור בארצו. סיחון חשב שעם ישראל באמת רוצה לכבוש את ארצו ואומר שהוא רוצה רק לעבור דרך הארץ בתור אמתלא להתקרב אליו ולתקוף אותו,[59] עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ ולכן סיחון לא נתן לישראל לעבור בארצו,[60] וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ סיחון אסף את כל עמו כדי לצאת למלחמה נגד ישראל,[61] וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה סיחון ועמו הקימו את מחנה הצבא שלהם במקום שנקרא יהצה,[62] וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל סיחון נלחם נגד ישראל[63]: (כא) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל ה' אלוקי ישראל מסר את סיחון ואת עמו בידי ישראל,[64] וַיַּכּוּם בני ישראל הכו והרגו את חיילי סיחון, וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא בני ישראל ירשו, לקחו לעצמם, את כל ארץ האמורי שבו ישב סיחון[65]: (כב) וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי (לאחר שבני ישראל כבשו את סיחון) בני ישראל לקחו כירושה את כל תחום הארץ שהיה שייכת לאמורי (וממילא חבל ארץ זו אינה שייכת לך),[66] מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק (בני ישראל כבשו) מנחל ארנון ועד נחל יבוק,[67] וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּן (וכן כבשו בני ישראל) מהמדברות שהיו לפני נהר הירדן, והם הצליחו לכבוש את הארץ עד לנהר הירדן. אם כן, יוצא שבני ישראל כבשו את הארץ מידיו של סיחון ולא מידיו של עמון, וממילא אין לעמון שום טענה על בני ישראל[68]: (כג) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עכשיו, לאחר שהובהר לך (על ידי הדברים שאמרתי) שה' גירש את תושבי ארץ סיחון מפני בני ישראל,[69] וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ (לאחר שהובהר לך שה' גירש את תושבי ארץ סיחון מפני בני ישראל) האם אתה תיקח חבל ארץ זו בתור ירושה? הרי ה' גירש את סיחון לטובת בני ישראל ולא לטובת עמון[70]: (כד) הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ הרי תיקח לירושה את הארץ שכמוש, העבודה הזרה של מואב, ייתן לך (יפתח אמר דברים אלה בלשון זלזול על אלהותו של כמוש),[71] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ ואת המקומות שה' גירש את יושביהם מפנינו (מפני בני ישראל), אנחנו ניקח לעצמנו[72]: (כה) וְעַתָּה ועכשיו, לאחר שהתברר שסיחון כבש חבל ארץ זה ממואב (ולכן אין לעמון טענה על בני ישראל),[73] הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב האם אתה (מלך עמון) טוב יותר מבלק בן ציפור שהיה מלך מואב,[74] הֲרוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם האם בלק נלחם נגד בני ישראל כדי לקחת חזרה חבל ארץ זו (שהיה שייך בעבר למואב). יפתח אמר למלך עמון שבלק לא ניסה לכבוש חבל ארץ זה חזרה מבני ישראל, כל שכן שהוא אינו צריך לעשות כן[75]: (כו) בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ כאשר עם ישראל ישב בעיר חשבון ובערים הסמוכות לה,[76] וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וכאשר עם ישראל ישב בעיר ערעור ובערים הסמוכות לה,[77] וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וכאשר עם ישראל ישב במשך קרוב לשלש מאות שנה בכל הערים שנמצאות ליד ארנון (הערים נמצאות בחבל הארץ שעמון דרש חזרה מבני ישראל),[78] וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא למה אתם, העמונים, לא כבשתם את הערים האלה מבני ישראל במשך אותן שנים (שהיו כאמור כמעט שלש מאות שנה). יפתח אמר למלך עמון שאם הטענה שלו לבעלות על חבל ארץ זה הייתה טענה אמיתית, מלכי עמון היו כבר מנסים בעבר לכבוש אותו חזרה[79]: (כז) וְאָנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ ואני (עם ישראל) לא עשיתי לך (מלך עמון) דבר רע, ואין שום סיבה שתצא להילחם נגדי,[80] וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי ובכל זאת אתה עושה לי דבר רע ויוצא להילחם נגדי,[81] יִשְׁפֹּט יְקֹוָק הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן ה' שהוא שופט את כל הארץ, ישפוט בין עם ישראל לבין העם העמוני, ויראה עם מי הצדק[82]: (כח) וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו מלך עמון לא קיבל את הדברים שיפתח שלח לו על ידי שליח, ובכל זאת הוא רצה להמשיך ולצאת למלחמה[83]: (כט) וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ יְקֹוָק שרתה על יפתח רוח גבורה מה', רוח שנתנה לו גם אומץ לב,[84] וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה יפתח עבר את ארץ הגלעד ואת כל נחלת שבט מנשה,[85] וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד יפתח המשיך ועבר מקום שנקרא "מצפה גלעד", וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן וממצפה גלעד עבר יפתח לתקוף את עמון בארצם, יפתח התקיף את בני עמון ממצפה גלעד[86]: (ל) וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיקֹוָק יפתח נדר לה',[87] וַיֹּאמַר כך אמר יפתח בנדרו: אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי אם אתה (ה') תמסור בידי את בני עמון ואנצח במלחמה נגדם[88]: (לא) וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן (אם אנצח במלחמה נגד בני עמון) הדבר שייצא לקראתי מפתח דלת ביתי כאשר אחזור בשלום מהמלחמה,[89] וְהָיָה לַיקֹוָק וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה (הדבר הראשון שיצא לקראתי מפתח דלת ביתי) יהיה מוקדש לה', ואני אעלה אותו לקרבן לה' [90]: (לב) וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם יפתח עבר ממצפה גלעד ונלחם בעם העמוני,[91] וַיִּתְּנֵם יְקֹוָק בְּיָדוֹ ה' מסר את עמון ביד יפתח[92]: (לג) וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בּוֹאֲךָ מִנִּית יפתח הכה את עמון ממקום שנקרא "ערוער" עד המקום שממנו מגיעים למקום שנקרא "מנית",[93] עֶשְׂרִים עִיר סך הכל הכה יפתח תושבים של עשרים ערים שישבו באזור שבין ערוער ועד בואך מנית,[94] וְעַד אָבֵל כְּרָמִים (יפתח הכה את עמון) עד מקום שנקרא מישור כרמים,[95] מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד המכה שבה הכה יפתח את יושבי הערים האלה הייתה מכה מוחצת,[96] וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עמון נכנע לפני בני ישראל[97]: (לד) וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ יפתח בא מהמלחמה אל ביתו שהיה במצפה,[98] וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת הבת של יפתח יצאה לקראתו, והיא החזיקה בידה כלי נגינה כדי לחגוג ולנגן בשמחה על חזרת אביה מהמלחמה,[99] וְרַק הִיא יְחִידָה הבת שיצאה לקראת יפתח הייתה הבת היחידה שלו,[100] אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת ליפתח לא היה מעצמו בן או בת, לא היו ליפתח צאצאים חוץ מבת זו שיצאה לקראתו (אם כי ייתכן שלאשתו היו בנים ממישהו אחר שיפתח גידל אותם בביתו)[101]: (לה) וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ כאשר יפתח ראה את בתו יוצאת לקראתו,[102] וַיִקְרַע אֶת בְּגָדָיו  וַיֹּאמֶר (כאשר יפתח ראה את בתו יוצאת לקראתו) הוא קרע את בגדיו מרוב צער ואמר:[103] אֲהָהּ מלת קריאה, כמו "אוי"![104] בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי בתי! את גרמת לי ליפול (מרוב צער),[105] וְאַתְּ הָיִית בְּעֹכְרָי ואת גרמת לי נזק כמו שאר אויבי,[106] וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל יְקֹוָק ואני פתחתי את הפה שלי אל ה' והקדשתי לו את הדבר הראשון שייצא לקראתי מביתי,[107] וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב ואינני יכול לחזור בי מהנדר שנדרתי[108]: (לו) וַתֹּאמֶר אֵלָיו ביתו של יפתח אמרה לו: אָבִי פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל יְקֹוָק אבי! אתה פתחת את פיך ונדרת לה' נדר,[109] עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ תעשה לי כמו שאמרת בנדרך,[110] אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יְקֹוָק נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן (תעשה לי כמו שאמרת בנדרך) הואיל וה' הושיע אותך מאוביך ומבני עמון[111]: (לז) וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ בתו של יפתח אמרה לו: יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אני מבקשת ממך שתעשה לי את הדבר הבא: הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים במשך שני חודשים, תרפה ממני, תעזוב אותי, ולא תעשה לי דבר,[112] וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים ובמשך שני החודשים האלה, אני ארד מהמצפה שנמצא במקום גבוה, להרים הנמוכים יותר,[113] וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי אָנֹכִי וְרֵעוֹתָי ושם, בהרים הנמוכים, אני וחברותיי נבכה על כך שאמות לפני שאספיק להתחתן[114]: (לח) וַיֹּאמֶר יפתח אמר לבתו: לֵכִי תלכי עם החברות שלך, וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים יפתח נתן לבתו רשות ללכת עם חברותיה לתקופה של שני חודשים,[115] וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ בתו של יפתח הלכה יחד עם חברותיה להרים הנמוכים,[116] וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים בתו של יפתח בכתה שם על שהיא תמות ולא תוכל להתחתן לפני מותה[117]: (לט) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים לאחר שעברו שני החודשים בהם בתו של יפתח בכתה על ההרים,[118] וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ (לאחר שעברו שני החודשים) בתו של יפתח חזרה לאביה,[119] וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר יפתח קיים את נדרו והעלה את בתו לקרבן לה',[120] וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ (לפני שמתה) בתו של יפתח לא התחתנה עם אף אחד,[121] וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל ומאז גזרו שלא תהיה שוב מציאות שבה אדם יקריב אדם לשם קרבן לה'. גם יפתח לא היה אמור להקריב את בתו לשם קרבן, אלא שהוא לא רצה ללכת לפנחס הכהן שיתיר לו את נדרו (ופנחס לא רצה ללכת אליו). לאחר שיפתח הקריב את בתו לה', הבינו כולם שיפתח לא היה אמור להקריב את בתו, ולכן גזרו שלא תהיה עוד מציאות שבה אדם יקריב אדם אחר[122]: (מ) מִיָּמִים יָמִימָה בכל שנה ושנה,[123] תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי (בכל שנה ושנה) הלכו בנות ישראל לבכות על גורלה של בת יפתח, [124] אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה הבכי על בת יפתח נמשך במשך ארבעה ימים, בכל שנה היו בוכים על גורלה של בת יפתח במשך ארבעה ימים[125]:

 

[1] עיין בביאורנו לפרק ו' פסוק יב'.

[2] תרגום. רד"ק: יפתח היה בן פילגש. בביאור פירושו של התרגום כתב שייתכן לומר שכוונתו לזונה ממש, שהזונה מפקירה את עצמה כמו שהפונדקאית מפקירה את עצמה לכולם. רלב"ג: אימו של יפתח נולדה מאישה שהתחתנה עם אדם משבט אחר ומשם כך הכתוב קרא לה אישה זונה. פירוש זה קצת קשה מהאמור בספר במדבר פרק לו' שם נאמר שרק בנות צלפחד היו צריכות להתחתן עם בני שבטם, אך ציווי זה היה רק לדור ההוא.

[3] מצודות וכתב שהדגש בפסוק הוא שלמרות שאימו הייתה זונה, היה ברור מי היה אביו של יפתח.

[4] תרגום.

[5] תרגום.

[6] מצודות. מלבי"ם: בני גלעד חטאו בשני דברים: א. שהם מנעו את יפתח מקבלת הנחלה למרות שהדין הוא שבן פילגש יורש. ב. שהם גירשו את יפתח מהעיר שזו גזל גמור.

[7] תרגום. מצודות: בני גלעד לא הזכירו במפורש שהוא נולד מאישה זונה משום שהם חסו על כבוד אביהם.

[8] רלב"ג. מלבי"ם: יפתח פחד שאחיו יהרגו אותו, דבר שמראה שזקני העיר לא עשו משפט ולא ניסו להגן על יפתח.

[9] מצודות. תרגום: הארץ שבה התישב יפתח הייתה ארץ טובה.

[10] מצודות + דעת מקרא.

[11] רלב"ג.

[12] מצודות.

[13] רש"י.

[14] תרגום.

[15] מצודות.

[16] תרגום.

[17] מצודות. מלבי"ם: קצין הוא ההולך בקצה המחנה בגלל שהוא חשוב ובגלל מעלתו בעושר או גבורה. זקני גלעד אמרו ליפתח שבמהלך המלחמה הוא יהיה קצין, הוא יילך בקצה המחנה, והם בכלל לא דיברו איתו על מעמדו לאחר המלחמה. יפתח ענה להם שהוא אינו יכול להיות קצין, משום שהוא אינו חשוב, שהרי הם גירשו אותו, וכמו"כ ענה להם שאינו מוכן לפקד עליהם ללא תמורה, בגלל האופן שהם התייחסו אליו בעבר. בסוף ענו קני גלעד שאם ינצח את המלחמה, שכרו יהיה שהוא יהיה עליהם לראש, למושל.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות. מהר"י קרא: זקני גלעד אמרו ליפתח שהוא ימשול עליהם, בין אם ינצח במלחמה ובין אם לא ינצח בה. יפתח ענה להם שהוא ימשול עליהם רק אם הוא ינצח במלחמה משום שאינו רוצה בשררה סתם. מלבי"ם: יפתח אמר שאם הוא ינצח את המלחמה, יהיה ראוי שהוא ימשול עליהם מצד המנצח במלחמה, ולכן הוא רוצה שימנו אותו כבר עכשיו למושל עליהם. זקני גלעד הסכימו למנות עליהם כבר עכשיו את יפתח.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] תרגום.

[29] מצודות.

[30] מצודות וכתב שהסיבה שהתפלל דווקא שם היא ששם התאספו בני ישראל. הסיבה שבני ישראל התאספו דווקא שם היא בגלל ששם ניצח יהושע את המלכים שנאספו להילחם נגדו. רד"ק: ביתו של יפתח היה במצפה. את הביטוי "לפני ה'" הסביר רד"ק בשלשה אופנים: א. ה' הוא ששמע והיה עד להסכם בין יפתח לזקני גלעד. ב. השכינה שורה במקום שנאספים שם הרבה אנשים מישראל. ג. בגלל הישועה שהייתה ליהושע שם, הקימו שם בית תפילה. רש"י: הכוונה שיפתח אמר את ההסכם שהסכימו הוא וזקני גלעד. מלבי"ם: הכוונה שאמר את משפט המלוכה כמו שאמר שמואל כשהמליך את שאול.

[31] תרגום.

[32] עפ"י הגר"א  בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[33] מצודות. מלבי"ם: יפתח רצה לדעת את הסיבה שמלך עמון תקף את ישראל כדי שהוא יוכל להגיע איתו לפשרה בלי לצאת למלחמה.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] תרגום.

[37] תרגום.

[38] מצודות.

[39] תרגום.

[40] רלב"ג בפירושו לפסוק יב' כתב שהסיבה שהוזכר שמו של יפתח בדברי השליחות היא משום שיפתח היה מפורסם אצל כולם בהיותו גיבור גדול, ולכן רצו להודיע למלך מואב שיפתח הוא המושל עליהם כדי שהוא ימנע מלהילחם נגד בני ישראל.

[41] מצודות. רד"ק: הסיבה שיפתח הזכיר בדבריו גם את ארץ מואב היא משום שחבל הארץ שמלך עמון תבע לעצמו הייתה שייכת בעבר למואב, ומלך האמורי כבש חבל ארץ זה ממואב, ובני ישראל כבשו את חבל הארץ מהאמורי. יפתח אמר בדבריו שאין למואב, הבעלים המקוריים של חבל הארץ, וכל שכן לעמון, שום טענה על בני ישראל, משום שבני ישראל כבשו ארץ זו מהאמורי. מלבי"ם: עמון מלכו גם על מואב ומכאן טענתו של מלך עמון על שבני ישראל לקחו את הארץ שהייתה שייכת בתחילה למואב.

[42] תרגום.

[43] רד"ק. כמו"כ כתב רד"ק שבנ"י לא עברו בים סוף מצד לצד, אלא הם יצאו מאותו צד שהם נכנסו, משום שכל בקיעת ים סוף נועדה רק להראות לבני ישראל את גדולתו של ה' ולא כדי לעבור מצד לצד.

[44] תרגום.

[45] עפ"י הגר"א  בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[46] רש"י + מצודות.

[47] תרגום.

[48] רש"י. בעניין השליחות ששלח משה רבנו למלך מואב ולמלך אדום, עיין בהערות בביאורנו לספר דברים פרק ב'.

[49] מצודות.

[50] דעת מקרא.

[51] רש"י.

[52] תרגום.

[53] רש"י.

[54] דעת מקרא.

[55] תרגום.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] מצודות.

[59] מצודות. מלבי"ם: לא רק שסיחון לא נתן לבני ישראל רשות לעבור בארצו, אלא שהוא גם לא נתן להם להקיף את ארצו ויצא להילחם בבני ישראל משום שהוא לא האמין שבני ישראל מתכוונים להקיף את ארצו.

[60] מצודות.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] תרגום.

[64] תרגום.

[65] מצודות.

[66] תרגום + רש"י.

[67] תרגום.

[68] מצודות.

[69] מצודות. מלבי"ם: טענתו של יפתח בפסוק זה הוא שהמלחמה הייתה מלחמה אלוקית ולכן אין לנו רשות להתערב בהחלטות האלוקיות שקבעו את תוצאות המלחמה. בעניין השימוש בכמוש אלוהי מואב, לפי פירוש המלבי"ם (בפירושו לפסוק יג'), עמון שלט גם על מואב וממילא מובן השימוש בכמוש.

[70] מצודות.

[71] מצודות. רש"י כתב את חישוב שלש מאות השנים שעברו מכניסת יהושע לארץ ישראל ועד לזמנו של יפתח. רד"ק: כמוש היה העבודה הזרה של מואב, ואם כן מה הקשר אל עמון? אלא כמוש לא היה יכול להציל את מואב מפני סיחון, וכך הצליח סיחון לכבוש את הארץ מידי מואב. אם כן, קל וחומר שכמוש לא יועיל להוציא את הארץ מפני בני ישראל. מלבי"ם: עמון מלך גם על מואב ולכן מובן השימוש בכמוש אלוהי מואב.

[72] מצודות.

[73] עיין באוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית במאמר העוסק בביאור המילה "עתה".

[74] תרגום.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] מצודות.

[78] מצודות. רלב"ג בפירושו לפסוק לט' כתב שיפתח התכוון לכך שהיו בערך שלש מאות שנים שעברו מאז יצאו בני ישראל ממצרים, וכמו"כ חידש שממשלת פלשתים הייתה גם בתקופת יפתח ולכן שנות השיעבוד של פלתשים נכללים בתוך המניין. בסוף דבריו אמר שייתכן שחלק משנות שמשון נבלעות בתוך השנים שבהן עלי הנהיג את עם ישראל. הגר"א בפירושו למלכים א' פרק ו' מחשב את השנים שעברו מיציאת מצרים ועד לבניין בית המקדש ולפי חישובו עברו 293 שנה מיציאת בני ישראל ממצרים ועד ליפתח. סיבת הפער היא שהוא סובר ש-7 שנות השיעבוד תחת מדין כלולים ב-18 השנים שבהם הנהיג גדעון את עם ישראל.

[79] מצודות.

[80] מצודות.

[81] תרגום.

[82] מצודות.

[83] תרגום.

[84] מצודות.

[85] תרגום. מלבי"ם: יפתח ניצל את היותו של מלך עמון בגלעד, ותקף בעוברו על עמון בדרך צדדית.

[86] מצודות.

[87] תרגום.

[88] תרגום.

[89] תרגום.

[90] תרגום ולשיטתו אין בפסוק שני דברים שונים, אלא הכוונה שכל מה שייצא מפתח ביתו של יפתח יהיה קרבן לה' (וכך גם מפרשים חז"ל). רד"ק בשם אביו: הכוונה שאם הדבר יהיה ראוי להקרבה לקרבן לה', יפתח יקריב אותו, אך אם לא יהיה ראוי לקרבן לה', הדבר יוקדש לה'. לפי פירוש זה יפתח לא הקריב את ביתו לעולה, אלא ביתו הייתה מופרשת לגמרי. ההוכחות לפירוש זה מהפסוק הן: א. בתו של יפתח בכתה על בתוליה ולא על הריגתה (פסוק לז'). ב. לא כתוב שיפתח הקריב אותה לקרבן עולה אלא כתוב רק שיפתח קיים את נדרו. בסיום דבריו כתב רד"ק שאם דברי רבותינו הם דברי קבלה, שיפתח באמת הקריב את ביתו לקרבן), עלינו לקבלם. ביארנו בפנים לפי פירוש חז"ל למרות שמשפט הפסוקים נראה יותר כפירוש אביו של הרד"ק, משום שלאנשים מוכר יותר מדרש חז"ל. רלב"ג: כוונת יפתח הייתה שאם ייצא מביתו בעל חיים, הוא יקריב את בעל החיים קרבן לה'. אם ייצא איש מביתו, הוא יהיה מופרש לה', אך אינו צריך לפרוש מאישה משום שהוא יכול להגיע למציאות שבה הוא עובד את ה' גם ללא פרישה מהאישה (כמו הכהנים, שמואל הנביא ועוד). אולם, אם אישה תצא מדלת ביתו, היא תהיה מופרשת לעבודת ה' על ידי שתפרוש מאיש.

[91] תרגום.

[92] תרגום.

[93] מצודות.

[94] מצודות.

[95] רש"י.

[96] תרגום.

[97] מצודות.

[98] תרגום.

[99] מצודות.

[100] תרגום.

[101] מצודות. תרגום: הכוונה שליפתח לא היו נכדים מבתו, משום שהיא עדיין לא התחתנה. בשם חז"ל פירש שהכוונה שהלכה לסנהדרין כדי שיתירו לה את נדרה. תרגום: אני אתנודד על ההרים.

[102] תרגום.

[103] תרגום.

[104] מצודות.

[105] מצודות.

[106] מצודות.

[107] מצודות.

[108] דעת מקרא. מלבי"ם: יש לקרוא משפט זה בשאלה: האם לא אוכל לחזור בי מהנדר? הרי נדרים ניתרים על ידי שאלה וחרטה? ביתו של יפתח ענתה לו שניתן להתיר נדר רגיל, אך את נדרו של יפתח לא ניתן להתיר משום שבזכת נדר זה הוא ניצח את אויביו.

[109] מצודות.

[110] תרגום.

[111] תרגום + מצודות.

[112] מצודות.

[113] מצודות. רש"י: פירוש "וירדתי" הינו "יללה".

[114] דעת מקרא.

[115] מצודות.

[116] תרגום.

[117] רש"י.

[118] מצודות.

[119] תרגום.

[120] תרגום. רד"ק בשם אביו: הכוונה שיפתח בנה לה בית נפרד והכניס אותה אליו, שם נשארה בודדה ופרושה מבני אדם.

[121] 

[122] רש"י ועיין בתוספת בתרגום. מצודות: החוק הוא מה שנאמר בפסוק לאחר מכן, שהיו עולים לבכות על בתו של יפתח.

[123] מצודות.

[124] רש"י. רד"ק: המנהג היה ללכת לבת יפתח ולבכות איתה על גורלה. בסוף דבריו הביא את דעת חז"ל שיפתח העלה את בתו לעולה, דבר שלא היה צריך לעשות משום שפנחס היה צריך להתיר לו את הנדר, אלא שכל אחד מהם לא רצה ללכת לשני, ושניהם נענשו: יפתח נענש בכך שעצמותיו נשלו ואילו מפנחס התסלקה הנבואה. כמו"כ נחלקו חז"ל אם יפתח היה צריך להביא כסף במקום בתו, באם לא היה מקריב אותה לשם קרבן עולה. רלב"ג בתועלת השביעית: יפתח לא נשאל על נדרו משום שהוא לא ידע שניתן להישאל על נדרים, וכל האנשים שאיתם הוא היה חי לא היו מקיימים את חוקי התורה, וממילא הם לא ידעו שניתן להישאל על הנדר. פנחס לא התיר את הנדר משום שהיה אסור לו להתיר נדר ללא פנייה של יפתח.

[125] תרגום.