שופטים פרק יז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שופטים פרק יז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם יד' אדר תשע"ח

שופטים פרק יז

(א) וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ היה אדם שהיה גר בהר אפרים, ושמו היה מיכיהו[1]: (ב) וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ מיכה אמר לאמא שלו: אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ אלף ומאה שקלי הכסף שנגנבו ממך,[2] וְאַתְּ אָלִית ואת קיללת את הגנב שגנב את אותן מטבעות,[3] וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי וגם אמרת באוזניים שלי, את גם אמרת לי, את הקללה שקיללת את מי שלקח את הכסף. רצית שגם אני אשמע אותך מקללת את הגנב משום שחשדת שאני גנבתי את המטבעות,[4] הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי הנה, הכסף באמת נמצא אצלי,[5] אֲנִי לְקַחְתִּיו ואני מודה עכשיו שאני הוא זה שגנב את הכסף,[6] וַתֹּאמֶר אִמּוֹ אמא של מיכה אמרה לו: בָּרוּךְ בְּנִי לַיקֹוָק אני מברכת אותך שתהיה ברוך לה', ולא יבואו עליך הקללות שקיללתי את הגנב, היות והודית שלקחת את הכסף[7]: (ג) וַיָּשֶׁב אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ מיכה החזיר לאמא שלו את אלף ומאה שקלי הכסף שגנב,[8] וַתֹּאמֶר אִמּוֹ אמא של מיכה אמרה לו: הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַיקֹוָק מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה (לאחר שהכסף נגנב) אני (אמא של מיכה) הקדשתי את הכסף לה', באופן שבני (מיכה) יכין ממנו פסל או דמות של מתכת (מטרת הכנת הפסל לא הייתה לשם עבודה זרה, אלא שאמא של מיכה רצתה לעבוד את ה' על ידי אמצעי שיחולו עליו כוחות עליונים – דבר שאסור על פי התורה, אך משום שהיא חשבה שבכך היא עובדת את ה', היא אמרה שהיא הקדישה את הכסף לה'),[9] וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ ועכשיו, הואיל ונמצא הכסף, אני מחזירה לך אותו כדי שתכין איתו את הפסל[10]: (ד) וַיָּשֶׁב אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ מיכה החזיר לאמא שלו את הכסף שגנב, והוא לא רצה לעשות בעצמו את הפסל, משום שהוא לא רצה לקחת שוב כסף שכבר נכשל בגנבתו,[11] וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף אמא של מיכה נתנה מאתיים שקלי כסף לצורף שהכין את הפסל בתמורה לעבודתו (ובתשע מאות שקלי הכסף הנותרים קנתה חומרים לעשיית הפסל),[12] וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה הצורף הכין את הפסל ממתכת,[13] וַיְהִי בְּבֵית מִיכָיְהוּ הפסל הונח בביתו של מיכה[14]: (ה) וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים למיכה היה בית מוכן כדי שיעבדו בו את הצלם (ומשום כך הפסל הונח בביתו),[15] וַיַּעַשׂ אֵפוֹד מיכה הכין אפוד שהיה דומה לאפוד שהכהנים היו לובשים בשעת עבודתם במשכן,[16] וּתְרָפִים מיכה הכין גם פסלים בצורת אדם, שמדברים כשעושים בהם קסמים,[17] וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן מיכה חנך את אחד מבניו, כך שבן זה הקריב את הקרבנות בבית העבודה הזרה, וכך מונה בן זה לשמש ככהן בבית שבו הונחה העבודה הזרה[18]: (ו) בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל בימיו של מיכה לא היה מלך שמלך בישראל,[19] אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה ובגלל שלא היה מלך שהנהיג את העם, כל אחד מישראל עשה כפי שהוא רצה לעשות – בלי שמישהו ימנע ממנו מלעשות כן, ולכן אף אחד לא מנע ממיכה להקים בית לעבודה זרה[20]: (ז) וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה היה נער מעיר שנקראה "בית לחם" והייתה בנחלת שבט יהודה,[21] מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה העיר נקראה "בית לחם יהודה" מכיון שהיא הייתה בנחלת שבט יהודה,[22] וְהוּא לֵוִי הנער היה משבט לוי,[23] וְהוּא גָר שָׁם הנער היה גר בבית לחם יהודה[24]: (ח) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מֵהָעִיר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא הנער עזב את בית לחם יהודה, כדי לגור במקום שבו הוא ימצא פרנסה, מקום בו הוא יוכל לעבוד במלאכה ממנו הוא ירוויח כדי מחייתו,[25] וַיָּבֹא הַר אֶפְרַיִם הנער הגיע אל הר אפרים,[26] עַד בֵּית מִיכָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ הנער הגיע לבית מיכה (שהיה בהר אפרים), כאשר  הוא התכוון להמשיך בדרכו ולא להישאר בבית מיכה[27]: (ט) וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה מיכה שאל את הנער: מֵאַיִן תָּבוֹא מהיכן אתה? מהיכן באת?[28] וַיֹּאמֶר אֵלָיו הנער ענה למיכה: לֵוִי אָנֹכִי אני משבט לוי, ואני מחפש מקום שבו אוכל ללמד. תפקיד הלויים היה ללמד תורה בעם ישראל, והנער חיפש מקום בו הוא יכול ללמד כשאר אחיו הלויים,[29] מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה ואני הגעתי מהעיר בית לחם יהודה,[30] וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לָגוּר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא ואני הולך לגור במקום שבו אוכל למצוא את פרנסתי[31]: (י) וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה מיכה הציע לנער הלוי: שְׁבָה עִמָּדִי שב עימי, תישאר כאן ואל תמשיך בדרכך,[32] וֶהְיֵה לִי לְאָב וּלְכֹהֵן ואתה תהיה לי מורה ותשמש אצלי ככהן,[33] וְאָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ ובתמורה, אני (מיכה) אתן לך בכל שנה, את שלשת הדברים הבאים: 1) עֲשֶׂרֶת כֶּסֶף לַיָּמִים עשרה שקלי כסף כשכר על עבודתך,[34] 2) וְעֵרֶךְ בְּגָדִים וכן אתן לך בגדים כפי הצורך,[35] 3) וּמִחְיָתֶךָ וכן אתן לך אוכל,[36] וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי הנער משבט לוי הקשיב לעצתו של מיכה: הוא נשאר אצל מיכה ושימש לו כמורה וככהן[37]: (יא) וַיּוֹאֶל הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ הנער הלוי התרצה לשבת עם מיכה,[38] וַיְהִי הַנַּעַר לוֹ כְּאַחַד מִבָּנָיו הנער הלוי היה כמו אחד מבניו של מיכה: כשם שבניו של מיכה היו כהנים בבית העבודה זרה, כך גם הנער הלוי היה כהן בבית העבודה זרה[39]: (יב) וַיְמַלֵּא מִיכָה אֶת יַד הַלֵּוִי מיכה חנך את בן הלוי להיות כהן בבית העבודה זרה על ידי שהוא הקריב קרבן לפסל,[40] וַיְהִי לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן הנער הלוי היה כהן בבית העבודה זרה של מיכה,[41] וַיְהִי בְּבֵית מִיכָה הנער הלוי שהה בבית מיכה[42]: (יג) וַיֹּאמֶר מִיכָה מיכה אמר: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב יְקֹוָק לִי כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן עכשיו, לאחר שהנער הלוי הוא שמשמש ככהן בבית העבודה זרה שלי (ולא רק בניי משמשים ככהנים), אני יודע שה' יעשה עימי דברים טובים. מיכה אמר שמאחר ועובד גם אדם משבט לוי בבית העבודה הזרה שלו, הוא בטוח שה' ייטיב לו, משום שה' ציווה ששבט לוי יעבוד בבית המקדש[43]:

 

[1] תרגום. רש"י: פילגש בגבעה ופסל מיכה ארעו שניהם בתחילת תקופת השופטים, ולאורך כמעט כל התקופה שהמשכן עמד בשילה, פסל מיכה היה קיים. רד"ק: ההוכחה שפילגש בגבעה ארעה בתחילת תקופת השופטים היא מהפסוק בסיפור פילגש בגבעה האומר שהעיר יבוס עדיין לא נכבשה. הרד"ק מקשה על דברים אלה, שהרי אן הפסל עמד כל התקופה שהמשכן היה בשילה, צריך לומר שגם בימיו של יהושע, בימים שבהם הוקם המשכן בשילה, עמד הפסל, ולא ייתכן לומר כך, שהרי הנביא אומר שלאורך כל ימיו של יהושע עבדו בני ישראל את ה'. לכן אומר הרד"ק שירושלים נכבשה עוד בימי יהושע, חוץ ממצודת ציון. אלא שהעיר ירושלים לא יושבה על ידי אנשים מבני ישראל (למרות שהעיר נכבשה), משום שהעם היבוסי עדיין היה שם. והאדם משבט לוי ונערו עברו ליד הצד של ירושלים שעדיין ישבו בה הרבה מהעם היבוסי. באוצר המאמרים ובספר ירושלים של זהב הארכנו בשיטות השונות לגבי זמן כיבוש העיר ירושלים. בשם חז"ל כתב הרד"ק שפסל מיכה נסמך לסיפור שמשון מכיוון שבשניהם קרתה תקלה בגלל אלף ומאה ככרות כסף, ופסל מיכה נסמכה לפילגש בגבעה משום שהאלפים שנהרגו בפילגש בגבעה מתו כתוצאה מהצבת פסל מיכה. רש"י כתב גם הוא שפרשה זו נסכמה לפרשת שמשון משום שבשניהם יש אלף ומאה מטבעות כסף. רש"י דחה גם דעה האומרת שאמא של מיכה הייתה דלילה, משום שפסל מיכה ארע שנים רבות לפני סיפור שמשון. רלב"ג: סיפור פסל מיכה נסמך לסיפור שמשון משום ששניהם היו משבט דן, אבל ברור שסיפור זה היה בין מיתת יהושע למיתת עתניאל בן קנז, ולא ניתן לומר שהיה זה בין מיתת שמשון למיתת עלי משום שחישוב השנים מוכיח ששמשון ועלי חיו בתקופות סמוכות. בפירושו לפרק יט' פסוק י' כתב שסיפור פילגש בגבעה התרחש עוד לפני שבני ישראל כבשו את העיר ירושלים וזו הסיבה שהאיש הלוי לא רצה להכנס לתוכה. מלבי"ם: בהתחלה האיש נקרא מיכיהו משום שהוא היה צדיק, אך לאחר שהתחיל לעבוד עבודה זרה, הוא נקרא מיכה.

[2] מצודות + דעת מקרא.

[3] מצודות. מלבי"ם: אמא של מיכה קיללה את מי שלא יחזיר את הכסף ולא את מי שהכסף אצלו.

[4] מצודות.

[5] תרגום. רלב"ג: מיכה אמר לאמו שהוא הוכרח לומר לה שהכסף נמצא אצלו משום שהיא קיללה את הגנב.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] תרגום.

[9] מצודות.

[10] מצודות.

[11] מצודות. רד"ק: מיכה לא רצה להכין את הפסל. מהר"י קרא: כוונת הכתוב לומר שבשעה שמיכה החזיר את הכסף לאמו, אמו נתנה את הכסף לצורף. לשיטתו יש רק החזרה אחת ולא שתי החזרות. מלבי"ם: לא רק שמיכה לא הסכים לעשות את הפסל לעבודה הזרה, אלא הוא גם שכנע את אמו שלא לעשות כן, ולכן האמא הכינה את הפסל רק ממאתיים שקלי כסף ולא מאלף ומאה.

[12] מצודות.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] מצודות. מלבי"ם: בתחילה מיכה רק הניח את הפסל בביתו, ולאחר מכן בנה לפסל בית מיוחד לשם עבודה זרה – משום שעבירה גוררת עבירה.

[16] מצודות.

[17] מצודות. עיין אוצר מפרשי התנ"ך לספר בראשית בהסבר עניין התרפים וכן עיין בפרק יח' פסוק ה' שם הבאנו שלש שיטות הכתובות ברד"ק בעניין הסבר עניין התרפים.

[18] מצודות.

[19] מצודות. רלב"ג: המלך היחיד שבאמת השמיד את העבודה הזרה עד פסל מיכה היה יהושע. הנביא אומר שאם המלך היה חי, מיכה לא היה בונה את הפסל, ומכאן שצריך לומר שפסל מיכה ארע בין תקופתו של יהושע לתקופתו של עתניאל בן קנז.

[20] מצודות.

[21] מצודות וכתב שהדגש על היות העיר מנחלת שבט יהודה היא משום שהייתה עיר נוספת בשם בית לחם שהייתה בנחלת שבט זבולון.

[22] מצודות. רש"י: אדם זה היה מנחלת שבט יהודה, אלא שהוא היה לוי מצד אמו. בשם חז"ל כתב שהכוונה היא שבגלל שנער זה עשה כמעשהו של מנשה, שעבד עבודה זרה, נקרא על שם שבט יהודה, השבט ממנו בא מנשה. רד"ק: דחה את השיטה האומרת שהנער היה לוי מצד אמו, שהרי המקרא אינו מייחס אדם לפי האמא. מלבי"ם: מצד האמא היה משבט יהודה ומצד האבא היה משבט לוי.

[23] מצודות.

[24] מצודות.

[25] רש"י בפסוק ט' וכן משמע ממצודות.

[26] תרגום.

[27] מצודות.

[28] תרגום.

[29] מצודות.

[30] תרגום.

[31] רש"י.

[32] תרגום. מלבי"ם: כאן מופיעים חלק מדברי השכנוע של מיכה: אם הנער הלוי יישב עימו, הוא לא יצטרך לנדוד יותר. גם בהבטחתו להיות כהן, הבטיח מיכה לנער הלוי כבוד רב.

[33] תרגום + מצודות.

[34] דעת מקרא.

[35] מצודות. תרגום: הכוונה לזוג בגדים. רד"ק: הסביר את התרגום וכתב שאדם צריך בכל שנה זוג בגדים: אחד לימות הקיץ ואחד לימות החורף.

[36] רש"י.

[37] מצודות.

[38] תרגום. מלבי"ם: בתחילה לא רצה הנער הלוי לעבוד את הפסל, ורק ישב בביתו של מיכה. לאחר שהיה מאוכלי שולחנו וכאחד מבניו, עבירה גררה עבירה, ואז הוא התחיל לעבוד בבית העבודה הזרה.

[39] מצודות.

[40] מצודות בפירושו לפסוק ה'.

[41] תרגום.

[42] תרגום.

[43] מצודות.