שמואל א פרק יא

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל א' פרק יא'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם טו' אדר תשע"ח

שמואל א פרק יא

(א) וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי נחש, מלך בני עמון, עלה להילחם בישראל,[1] וַיִּחַן עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד נחש הקים את מחנה הצבא שלו ליד יבש גלעד (משם הוא רצה לתקוף את כל בני ישראל),[2] וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כל אנשי יבש גלעד אמרו לנחש: כְּרָת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ תכרות לנו ברית שלא תהרוג אותנו, ותמורת זאת אנחנו נעלה לך מיסים[3]: (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי נחש העמוני אמר לאנשי יבש גלעד: בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם זהו התנאי שאכרות לכם ברית ולא אהרוג אתכם,[4] בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין אם אנקר לכל אחד מכם את עין ימין, אם אוציא לכל אחד מכם את עין ימין שלו,[5] וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל והדבר הזה, נקירת עין ימין של כל אחד מכם, תהיה לחרפה על כל בני ישראל. כל בני ישראל יתביישו בכך שהם לא הצליחו למנוע את הבזיון של נקירת עין ימין שלכם[6]: (ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ זקני יבש גלעד ענו לנחש: הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים תרפה מאיתנו שבעה ימים, תעזוב אותנו לשבעה ימים,[7] וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל (תרפה ממנו במשך שבעה ימים כדי ש- ) אנחנו נשלח שליחים בכל תחום ממלכת ישראל,[8] וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ ואם אף אחד מישראל לא יושיע אותנו,[9] וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ אנחנו נצא אליך ונסכים שתוציא לכל אחד מאיתנו את עין ימין. אנשי יבש גלעד אמרו לנחש שהוא יצליח לבזות את עם ישראל רק אם העם לא יצליח למנוע את נקירת עין ימין שלהם. ללא שתינתן לעם הזדמנות למנוע את נקירת עין ימין, בני ישראל לא יתביישו. לכן הם ביקשו מנחש שימתין שבעה ימים שבהם הם יודיעו לבני ישראל את התנאי שלו, וכך יתברר אם הם יצליחו למנוע את התנאי הזה.[10] נחש הסכים לבקשת אנשי יבש גלעד מכיוון שכוונתו בכל מקרה הייתה להילחם נגד כל בני ישראל ולבזות אותם[11]: (ד) וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל השליחים ששלחו זקני יבש גלעד לבני ישראל הגיעו אל גבעת שאול,[12] וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם השליחים סיפרו את דרישתו של נחש באזני הקהל שהיה בגבעת שאול,[13] וַיִּשְׂאוּ כָל הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ האנשים שהיו בגבעת שאול הרימו את קולם ובכו (כיוון שהם לא האמינו שיוכלו להושיע את אנשי יבש גלעד)[14]: (ה) וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה בעוד האנשים בכו, שאול בא מהשדה, שם הוא הוציא את הבקר למרעה,[15] וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול שאל: מַה לָּעָם כִּי יִבְכּוּ מדוע האנשים בוכים,[16] וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ סיפרו לשאול את דברי אנשי יבש (שנחש רוצה שכל אחד מהם ינקר את עין ימין, אחרת הוא ייצא למלחמה נגדם)[17]: (ו) וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל עברה על שאול רוח גבורה מאת ה',[18]  כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (עברה על שאול רוח גבורה מאת ה') כאשר הוא שמע את דברי אנשי יבש גלעד,[19] וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד שאול כעס מאוד על נחש העמוני[20]: (ז) וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר שאול לקח שני בהמות בקר,[21] וַיְנַתְּחֵהוּ שאול חתך לנתחים את כל אחת מבהמות הבקר,[22] וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים שאול שלח את נתחי הבקר ביד השליחים שבאו אליו מיבש גלעד,[23] לֵאמֹר שאול ציווה את השליחים שיסתובבו בכל ארץ ישראל ויאמרו לבני ישראל:[24] אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל מי שלא ייצא אחרי שאול ואחרי שמואל למלחמה,[25] כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ (מי שלא ייצא אחרי שאול ואחרי שמואל למלחמה) כך ייעשה לבקר שלו, הבקר שלו ייחתך כמו נתחי הבקר ששלחתי אליכם,[26] וַיִּפֹּל פַּחַד יְקֹוָק עַל הָעָם העם פחד ורצה לעשות את רצון ה'. הפחד של העם וההסכמה שלו לצאת למלחמה נבעו מהרצון לעשות את דבר ה' ולא מהפחד ששאול יחתוך את הבקר שלו,[27] וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד העם יצא למלחמה במהירות, כאילו שרק אדם אחד יצא למלחמה (כאשר אנשים רבים יוצאים להילחם, הדבר גורם לעיכובים, וכאן לא נגרם עיכוב למרות החיילים הרבים שיצאו למלחמה)[28]: (ח) וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק שאול מנה את העם שיצא איתו למלחמה במקום שנקרא "בזק",[29] וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף במניין יצא שהיו מחיילי ישראל שלש מאות אלף חיילים,[30] וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף ומאנשי שבט יהודה הגיעו שלשים אלף חיילים כדי להשתתף במלחמה[31]: (ט) וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים חיילי ישראל שיצאו למלחמה אמרו לשליחים ששלחו אנשי יבש גלעד,[32] כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד תחזרו לאנשי יבש גלעד ששלחו אתכם ותאמרו לכל אחד מהם את הדברים הבאים:[33] מָחָר תִּהְיֶה לָכֶם תְּשׁוּעָה כְּחֹם הַשָּׁמֶשׁ מחר בחצות היום, בשעה שהשמש נמצאת בשיא כוחה, תהיה לכם ישועה,[34] וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים השליחים ששלחו אנשי יבש גלעד חזרו ליבש גלעד, וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ השליחים אמרו לאנשי יבש גלעד את הדברים שאמרו להם בני ישראל, וַיִּשְׂמָחוּ אנשי יבש גלעד שמחו על דברי בני ישראל[35]: (י) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אנשי יבש גלעד אמרו לנחש: מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם אנחנו נצא אליכם מחר וניכנע לפניכם, ותוכלו לעשות לנו כל מה שאתם רוצים[36]: (יא) וַיְהִי מִמָּחֳרָת ביום המחרת (ביום שבני ישראל אמרו לאנשי יבש שהם ייוושעו באותו יום בחצות היום), וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים שאול חילק את הצבא שהיה איתו לשלש קבוצות,[37] וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה חיילי ישראל תקפו את מחנה נחש,[38] בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר (חיילי ישראל תקפו את מחנה נחש) בשליש האחרון של הלילה, סמוך לבוקר,[39] וַיַּכּוּ אֶת עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם חיילי ישראל הכו את חיילי עמון עד שיא החום של השמש, עד חצות היום,[40] וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ חיילי עמון שנשארו בחיים ולא נהרגו, התפזרו,[41] וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד לא היו שניים מחיילי עמון שנשארו ביחד, כיוון שמרוב פחד, כל אחד מהחיילים ברח לכיוון אחר[42]: (יב) וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל בני ישראל אמרו לשמואל: מִי הָאֹמֵר שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ מיהם האנשים שלעגו ושאלו האם שאול ראוי למלוך עלינו,[43] תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם תביאו את האנשים האלה לפנינו, ונהרוג אותם. לאחר שבני ישראל ראו את הישועה שבאה על ידי שאול, הם רצו להרוג את הרשעים שביזו את שאול ולא קיבלו על עצמם את עול מלכותו[44]: (יג) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול ענה לבני ישראל ואמר להם: לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה ביום שבו נושעו אנשי יבש גלעד, אף אחד לא יומת,[45] כִּי הַיּוֹם עָשָׂה יְקֹוָק תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל כיוון שביום הזה, ה' הושיע את בני ישראל, ואין זה ראוי להרוג מישהו ביום של ישועה[46]: (יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם שמואל אמר לבני ישראל: לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה בואו נלך אל מקום שנקרא "גלגל", ושם נמליך את שאול פעם נוספת. שאול הומלך שוב משום שבפעם הראשונה לא כולם קיבלו אותו למלך[47]: (טו) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל כל בני ישראל הלכו לגלגל,[48] וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְקֹוָק בַּגִּלְגָּל בני ישראל המליכו שם שוב את שאול, אלא שהפעם כולם קיבלו אותו למלך,[49] וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק בני ישראל הקריבו קרבנות שלמים במקום שבו הייתה שכינתו של ה'. ה' השרה את שכינתו בעם ישראל בשעה שהוא התאסף להמליך את שאול, ואז בני ישראל הקריבו לפניו קרבנות,[50] וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד שאול וכל שאר ישראל שמחו מאוד על שכולם הסכימו להמליך את שאול[51]:

 

[1] תרגום. מלבי"ם: נחש עלה למלחמה נגד בני ישראל משום שהוא קינא בהם על שהם המליכו מלך, והוא בחר לעשות זאת דווקא ביבש גלעד שהיו אלה שהתחתנו עם בני שבט בנימין, וממילא היו מקורבים למלכות.

[2] רלב"ג + מצודות.

[3] רלב"ג + מצודות.

[4] מצודות.

[5] מצודות. חז"ל: הכוונה היא שישרוף את התורה.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] תרגום.

[9] תרגום.

[10] מצודות.

[11] רלב"ג.

[12] תרגום.

[13] תרגום.

[14] תרגום.

[15] מצודות. רש"י: הכוונה היא לתיאור זמן: שאול חזר אחרי שנגמר הזמן בו היו רועים את הבקר בשדות. מלבי"ם: הנביא הסביר מדוע שאול לקח דווקא בקר וניתח אותו, משום שהוא נכנס לעיר מאחרי הבקר.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] מצודות. מלבי"ם: כאשר החלש שומע עוול, הוא מתעצב בליבו, אך כאשר הגיבור שומע על עוול, הוא חושב כיצד הוא יכול לתקן זאת.

[19] תרגום.

[20] מצודות.

[21] מצודות.

[22] מצודות.

[23] מצודות. מלבי"ם: שאול רצה ללמד את העם שכאשר כולם מחוברים יחד, כמו איברי הבקר, יש בהם חיים. אולם, כאשר מפרידים את העם לחלקים, כאשר כולם אינם מחוברים יחד, אזי אין חיים כמו שהבקר מת כאשר חותכים אותו לאיברים. זו הסיבה שהנביא הדגיש שכולם יצאו למלחמה כאיש אחד, הם למדו את המסר ששלח להם שאול.

[24] מצודות.

[25] מצודות. רד"ק: שאול הזכיר את שמואל משום שהוא עצמו עוד לא התקבל על כולם למלך, ולכן הוא אמר למי שלא קיבל אותו למלך שייצא למלחמה בגלל שמואל.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מצודות. רש"י: הכוונה היא לצורת המניין. כל אחד נתן שבר של כלי חרס או אבן, ושאול מנה את שברי החרסים ואת האבנים.

[30] תרגום.

[31] תרגום.

[32] תרגום.

[33] תרגום + מצודות.

[34] מצודות.

[35] תרגום.

[36] מצודות.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] מצודות.

[45] תרגום. רלב"ג: הסתפק אם שאול הרג את האנשים הרשעים, אלא שעשה זאת ביום אחר, או שהוא אמר שהיום אף אחד לא ייהרג כדי להציל אותם על ידי תחבולה. מלבי"ם: בני ישראל רצו להרוג את האנשים הרשעים מצד שהם היו מורדים במלכות ושאול ענה להם שהם לא נחשבים כמורדים במלכות משום שרק עתה הוא מונה שוב למלך.

[46] מצודות.

[47] מצודות. רד"ק: חידוש המלוכה נעשה בגלגל משום ששם היה המשכן בתחילה כשבני ישראל נכנסו לארץ, ומשום כך נהגו כבוד במקום זה, למרות שעכשיו המשכן כבר לא היה שם.

[48] תרגום.

[49] מצודות.

[50] מצודות.

[51] תרגום.