שמואל א פרק יג

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל א' פרק יג'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם טו' אדר תשע"ח

שמואל א פרק יג

(א) בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ שאול התחיל למלוך על כל ישראל לאחר שעברה שנה מאז שהוא נמשח למלך, בני ישראל קיבלו את שאול למלך עליהם לאחר שעברה שנה מאז שהוא נמשח למלך,[1] וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל שאול מלך על עם ישראל במשך שנתיים[2]: (ב) וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל מתוך כל עם ישראל – שאול בחר לעצמו שלשת אלפים אנשים (מטרת הבחירה תוסבר מיד בעז"ה),[3] וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל אלפיים מהאנשים ששאול בחר, היו איתו ושימשו אותו במקומות שנקראו "מכמש" ו"הר בית אל",[4] וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין ושאר אלף האנשים ששאול בחר, היו עם יונתן בגבעת בנימין,[5] וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו ואת שאר העם, האנשים שלא היו כלולים בשלשת אלפים האנשים ששאול בחר, הוא (שאול) שלח חזרה לערים שבהם הם גרו[6]: (ג) וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע יונתן הרג את הנציב של הפלשתים במקום שנקרא "גבע" במטרה למרוד בפלשתים. הנציב הוא אדם שהפלשתים מינו בעיר גבע, כדי שהוא יגבה מיסים מבני ישראל,[7] וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים הפלשתים שמעו שיונתן הרג את הנציב שלהם, וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ שאול ציווה לתקוע בשופר בכל ארץ ישראל,[8] לֵאמֹר כך, על ידי תקיעת השופר, אמר שאול לכל עם ישראל, יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים (על ידי תקיעת השופר שאול אמר לכל ישראל) שיונתן הרג את נציב הפלשתים, וכך יידעו שצריך להיזהר מהפלשתים. על ידי שבני ישראל ישמעו את תקיעת השופר, הם יבררו מדוע האנשים תוקעים בשופרות, וכך ייוודע להם שיונתן הרג את נציב הפלשתים[9]: (ד) וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ כל בני ישראל שמעו, לֵאמֹר כך שמעו כל בני ישראל:[10] הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים שאול הכה את הנציב של הפלשתים (באמת יונתן הרג אותו, אך הדבר נקרא על שמו של שאול כיוון שהוא היה המלך),[11] וְגַם נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים בנוסף לכך שהם שמעו על הריגת נציב הפלשתים, בני ישראל שמעו גם שהם נמאסו על הפלשתים. לאחר שיונתן הכה את נציב הפלשתים, עם ישראל נמאס בעיני הפלשתים,[12] וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל עם ישראל נאסף אל שאול שהיה בגלגל[13]: (ה) וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל הפלשתים נאספו גם הם כדי להילחם בבני ישראל,[14] שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב (הנביא מתאר את הצבא הגדול והחזק של הפלשתים) היו לפלשתים א. שלשים אלף מרכבות. ב. ששת אלפים חיילים שרוכבים על סוסים. ג.מספר רב של חיילים רגליים. הנביא מתאר את מספר החיילים הגדול של חיילי הפלשתים כאילו שהם היו רבים כל כך עד שלא היה ניתן לספור אותם, כמו שלא ניתן לספור את גרגירי החול שנמצאים על שפת הים,[15] וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ חיילי צבא הפלשתים עלו והקימו את מחנה הצבא שלהם במכמש,[16] קִדְמַת בֵּית אָוֶן מכמש היה ממוקם מזרחית למקום שנקרא "בית און"[17]: (ו) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ אנשי ישראל ראו שהם נמצאים במצוקה,[18] כִּי נִגַּשׂ הָעָם (עם ישראל היה במצוקה) מכיוון שעם ישראל ראה שהוא נדחק על ידי הפלשתים,[19] וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם עם ישראל התחבא בחמישה סוגים של מחבואות:[20] 1) בַּמְּעָרוֹת (עם ישראל התחבא) במערות שהם היו יכולים להסתתר שם, 2) וּבַחֲוָחִים (עם ישראל התחבא גם) בין הקוצים,[21] 3) וּבַסְּלָעִים (עם ישראל התחבא גם) בין אבנים גדולות, 4) וּבַצְּרִחִים (עם ישראל התחבא גם) במגדלים הגבוהים,[22] 5) וּבַבֹּרוֹת (עם ישראל התחבא גם) בחפירות בקרקע[23]: (ז) וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד חלק מבני ישראל שפחדו מהפלשתים, לא התחבאו, ובמקום זאת הם עברו את נהר הירדן לעבר הירדן המזרחי, שם הייתה נחלת שבט גד וארץ הגלעד,[24] וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל ושאול עדיין היה בגלגל ועוד לא ירד למלחמה,[25] וְכָל הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו העם שלא ברח לעבר הירדן המזרחי, נאסף במהירות אחרי שאול[26]: (ח) וַיּוֹחֶל שִׁבְעַת יָמִים שאול המתין בגלגל במשך שבעה ימים,[27] לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל (שאול המתין בגלגל במשך שבעה ימים) לזמן שקבע לו שמואל. כפי שראינו בפרק י' פסוק ח', כששמואל משח את שאול, הוא ציווה אותו לחכות לו שבעה ימים בגלגל,[28] וְלֹא בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל ושמואל לא הגיע לגלגל במשך שבעת הימים ששאול המתין לו.[29] שמואל התכוון ששאול צריך לחכות לו כל היום, ואכן הוא הגיע בערב של היום השביעי, אולם כששאול ראה ששמואל לא הגיע בבוקר של היום השביעי, הוא הקריב את הקרבן בעצמו,[30] וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו העם התפזר משאול, העם לא נשאר עם שאול בגלגל[31]: (ט) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול אמר לעם: הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים תגישו אליי את הבהמות כדי שאוכל להקריב את קרבן העולה ואת קרבן השלמים,[32] וַיַּעַל הָעֹלָה שאול הקריב את קרבן העולה[33]: (י) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה כאשר שאול סיים להקריב את קרבן העולה,[34] וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא שמואל הגיע אל הגלגל,[35] וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרֲכוֹ שאול יצא לקראת שמואל כדי לברך אותו בברכת שלום[36]: (יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל שמואל שאל את שאול: מֶה עָשִׂיתָ מה עשית? איך הקרבת את הקרבן ולא חיכית לי?[37] וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שאול ענה לשמואל: כִּי רָאִיתִי כִי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי ראיתי שהעם התפזר ממני,[38] וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים ואתה לא הגעת בזמן שאמרת לי שאתה תרד לגלגל,[39] וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ והפלשתים נאספו במכמש כדי להלחם בנו[40]: (יב) וָאֹמַר ואני אמרתי, עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל (אמרתי) הפלשתים ירדו עכשיו להילחם בי בגלגל,[41] וּפְנֵי יְקֹוָק לֹא חִלִּיתִי ועוד לא התפללתי אל ה' (חששתי שמא אם אמשיך לחכות עד שתגיע, אאלץ להלחם בפלשתים בלי שאספיק להקריב קרבן לפני ה'),[42] וָאֶתְאַפַּק והתחזקתי כדי לעבור על רצוני. אני באמת רציתי לחכות לך, אך התחזקתי והקרבתי את הקרבן לפני שהגעת,[43] וָאַעֲלֶה הָעֹלָה והקרבתי את קרבן העולה לפני שהגעת, כדי להספיק להקריב את הקרבן לפני שהפלשתים יתקפו[44]: (יג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל שמואל אמר לשאול: נִסְכָּלְתָּ נהגת בטיפשות,[45] לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ (נהגת בטיפשות) ולא קיימת את מצוות ה' אלוקיך שציווה אותך לחכות לי,[46] כִּי עַתָּה לפני שחטאת ולא חיכית לי,[47] הֵכִין יְקֹוָק אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם (לפני שחטאת ולא חיכית לי) ה' תיקן שתמלוך על ישראל לעולם[48]: (יד) וְעַתָּה לאחר שחטאת,[49] מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם המלכות שלך לא תתקיים לעולם,[50] בִּקֵּשׁ יְקֹוָק לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ ה' ביקש שמי שימלוך על ישראל במקומך יהיה איש כלבבו, אדם שיקיים את מצוות ה',[51] וַיְצַוֵּהוּ יְקֹוָק לְנָגִיד עַל עַמּוֹ ה' גזר על אותו אדם שהוא יהיה מלך על ישראל במקומך,[52] כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק (ה' בחר אדם אחר שימלוך על ישראל במקומך) כיוון שלא קיימת את מה שה' ציווה אותך ולא חיכית לי בגלגל[53]: (טו) וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיַּעַל מִן הַגִּלְגָּל גִּבְעַת בִּנְיָמִן שמואל קם ועלה מהגלגל לגבעת בנימין יחד עם שאול,[54] וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת הָעָם הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ שאול מנה, ספר, את העם שהיה עימו ולא התפזר יחד עם שאר העם,[55] כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ היו עם שאול כשש מאות אנשים מישראל[56]: (טז) וְשָׁאוּל וְיוֹנָתָן בְּנוֹ וְהָעָם הַנִּמְצָא עִמָּם יֹשְׁבִים בְּגֶבַע בִּנְיָמִן שאול, יונתן בנו, ושש מאות האנשים שהיו עימהם התעכבו בגבע בנימין,[57] וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בְמִכְמָשׂ והפלשתים היו במחנה הצבא שלהם שהיה במכמש[58]: (יז) וַיֵּצֵא הַמַּשְׁחִית מִמַּחֲנֵה פְלִשְׁתִּים החיילים הפלשתים המובחרים יצאו ממחנה צבא פלשתים,[59] שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים החיילים המובחרים התחלקו לשלש קבוצות,[60] הָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה אֶל דֶּרֶךְ עָפְרָה אֶל אֶרֶץ שׁוּעָל קבוצה אחת של חיילי המשחית עלו למקום שנקרא "עפרה" שהיה בדרום[61]: (יח) וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן הקבוצה השנייה של חיילי המשחית פנו אל מקום שנקרא "בית חורון", וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל והקבוצה השלישית של חיילי המשחית פנו אל מקום שנקרא "גבול", הַנִּשְׁקָף עַל גֵּי הַצְּבֹעִים הַמִּדְבָּרָה מגבול היה ניתן לראות את עמק הצבועים שבמדבר. עמק זה נקרא כך משום שהיו בו חיות שנקראות צבועים (הצבוע הוא שרץ או נחש)[62]: (יט) וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בכל ארץ ישראל, לא היה ניתן למצוא אומן שעסק בברזל,[63] כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים (לא היה ניתן למצוא אומן ברזל בארץ ישראל) היות והפלשתים אמרו: פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית (הפלשתים אמרו) שמא בני ישראל יכינו חרבות או חניתות. הפלשתים רצו למנוע מבני ישראל להשיג כלי נשק, ולכן הם אסרו על בני ישראל לגמרי את מלאכת הברזל[64]: (כ) וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים (היות ובארץ ישראל לא היו אומני ברזל) כל בני ישראל היו צריכים לרדת לארץ פלשתים,[65] לִלְטוֹשׁ (כל בני ישראל היו צריכים לרדת לארץ פלשתים) כדי להשחיז את הכלים הבאים:[66] 1) אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ את כלי החרישה שלו,[67] 2) וְאֶת אֵתוֹ ואת כלי החפירה שלו,[68] 3) וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ ואת הגרזנים שלו,[69] 4) וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ ואת הכלים שבהם היו מגלפים עצים ומסתתים אבנים[70]: (כא) וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים ומי שלא ירד עד ארץ פלשתים כדי לחדד את כלי הברזל שלו, היה משתמש בכלי שנקרא "פצירה פים", כלי שהיו לו הרבה חריצים.[71] הפצירה פים שימש להשחזת הכלים הבאים: 1) לַמַּחֲרֵשֹׁת הכלים של מגלפי העצים ומסתתי האבנים, 2) וְלָאֵתִים ואת כלי החפירה, 3) וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וכדי לחדד כלי עשוי מברזל שאיתו היו מסלקים את הזבל, והיו לו שלש שיניים,[72] 4) וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וכדי לחדד את הגרזנים, 5) וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן וכדי לחדד את הדרבן, מסמר שהיו תוקעים בראש מוט, והשתמשו בו כדי לכוון את הבקר בדרך הרצויה[73]: (כב) וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת ביום שבני ישראל נלחמו נגד הפלשתים,[74] וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן (ביום שבני ישראל נלחמו נגד הפלשתים) לא היה לאף אחד מהאנשים שהיו עם שאול ויונתן חרב או חנית (כיוון שלא היה אומן ברזל בישראל שיכין כלי נשק),[75] וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ רק לשאול ויונתן בנו נמצאו חרב וחנית.[76] בדרך נס נמצאה חנית וחרב לשאול וליונתן (אך לא לשאר החיילים מישראל שהשתתפו במלחמה)[77]: (כג) וַיֵּצֵא מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֶל מַעֲבַר מִכְמָשׂ מפקדת הפלשתים יצאה אל מעבר מכמש, כדי להתקרב אל גבעת בנימין ולהילחם בישראל[78]:

 

[1] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב שהמעשים המוזכרים בפרק, נעשו על ידי שאול בשנה הראשונה למלכותו. רש"י בשם חז"ל: שאול היה כתינוק בן שנה לעניין שלא היה בו חטא. בפירוש השני כתב שבחירת שלשת אלפים האנשים הייתה בשנה הראשונה למלכותו. רד"ק: חידוש המלוכה היה לאחר שנה משנמשח למלך (בדומה לפירוש מצודות). מלבי"ם: שאול רצה שבשנה הראשונה למלכותו, הוא לא יילחם, אלא יראה את צרכי העם. אלא שה' הוציא אותו למלחמה נגד פלשתים גם בשנה הראשונה למלכותו, ע"י שיונתן הכה את נציב הפלשתים, שלא על דעתו של שאול.

[2] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון: לאחר ששאול מלך שנה ועשה ככל הכתוב בפרק, הוא מלך עוד שנתיים, ומכאן שמלך בסך הכל שלש שנים. אצל חז"ל מקובל ששאול מלך שנתיים וחצי.

[3] תרגום.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] תרגום + מצודות.

[7] רד"ק. כמו"כ כתב שגבע אינה כבעת בנימין. לפי רש"י גבע היא כן גבעת בנימין.

[8] רד"ק.

[9] מצודות.

[10] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[11] מצודות. רד"ק השומעים חשבו ששאול הוא שהיכה את הפלשתים או שהוא ציווה את יונתן להכותו.

[12] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שבני ישראל התגרו בפלשתים.

[13] מצודות. לפי רד"ק שאול נשאר בגלגל מעת שחידשו את המלוכה, אולם מפסוק ב' משמע שהוא היה מסתובב במקומות אחרים כמו מכמש ובית אל, וכן משמע ממצודות בפסוק ח'.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] תרגום.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] מצודות. מלבי"ם: הכוונה לאלף החיילים שהיו במכמש שהתחבאו במקום להילחם בפלשתים.

[21] מצודות. רד"ק: עם ישראל התחבא במצודות, במבצרים.

[22] מצודות.

[23] רש"י.

[24] מצודות.

[25] מצודות.

[26] תרגום. רד"ק: מלשון זזו.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] מהר"י קרא.

[30] רד"ק.

[31] מצודות.

[32] תרגום. רש"י חוזר על הדין שלזר מותר להקריב קרבן בבמה.

[33] תרגום. מלבי"ם: שאול חשב ששמואל ציווה אותו להימנע מהיציאה למלחמה בלעדיו, אבל היה מותר לו להקריב את קרבן העולה לפני ששמואל הגיע.

[34] תרגום.

[35] תרגום.

[36] מצודות.

[37] מצודות. רד"ק: שמואל ידע בדרך נבואה ששאול כבר הקריב את הקרבן.

[38] תרגום.

[39] מצודות.

[40] תרגום.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות. מהר"י קרא: שאול אמר שהוא כבר התאפק במשך שבעה ימים מהקרבת העולה, וביום השביעי הוא כבר רצה להקריב את הקרבן.

[44] מצודות.

[45] מצודות. רד"ק: חלק מהטפשות הייתה בכל ששאול כבר ראה שכל מה ששמואל אומר מתקיים, ולכן היה ברור ששמואל יגיע ושיש לחכות לו.

[46] מצודות.

[47] רש"י.

[48] מצודות. רלב"ג: הכוונה לא הייתה ששאול וצאצאיו ימלכו לעולם, שהרי יעקב אבינו אמר בברכותיו שלא יסור שבט מיהודה ושאול היה משבט בנימין, אלא הכוונה הייתה ששאול ימלוך לפרק זמן ארוך שיכולה להיות מוגדרת גם היא ב"עד עולם". רמב"ן בפירושו לספר בראשית, פרק מט' פסוק י', כתב שמלכתחילה ה' לא התכוון ששאול ימלוך לעולם. בקשת בנ"י למלך הייתה רעה בעיני ה' ולכן מלכתחילה הוא מינה עליהם מלך שמלכותו לא תתקיים. אלא דבריו של שמואל אצלנו שמלכותו של שאול לא תתקיים בגלל שהוא חטא מתפרשים בכך שלו שאול היה מקיים את מצוות ה', הוא היה זוכה למלוך לעולם על חלק מעם ישראל.

[49] מצודות.

[50] תרגום.

[51] מצודות. רד"ק: שמואל אמר דברים אלה בדרך נבואה, אלא שלא ידע עדיין במי בחר ה' במקומו של שאול.

[52] מצודות.

[53] תרגום. רש"י: על המלך לקיים את דברי הנביא כדי שממלכתו תתקיים, ושאול לא קיים את דברי הנביא. רש"י גם מביא את המקור לחיוב המלך לשמוע בקול הנביא.

[54] מצודות.

[55] תרגום.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] תרגום. מלבי"ם: הנביא אמר בפסוק זה שהפלשתים כבר יצתאו להילחם והגיעו קרוב לעיר מלכותו של שאול, ובכל זאת שאול ניצח במלחמה בדרך נס.

[59] מצודות. מהר"י קרא: המשחית הם החיילים שיוצאים במטרה להשחית את ערי האויב, וזאת לעומת המצב שתפקידו למנוע את בריחת האויב למקומות אחרים.

[60] מצודות.

[61] תרגום.

[62] תרגום. מצודות: את גבול היה ניתן לראות מעמק צבועים.

[63] מצודות. רלב"ג: הסיבה שלא היו חרשי ברזל בישראל היא משום שכמעט ולא היה ברזל שם. אלא שהפלשתים היו נמנעים מלשלוח חרש שלהם בגלל שהם פחדו שבני ישראל יכינו כלי נשק. רד"ק: הפלשתים משלו בעם ישראל במשך תקופה ארוכה (עם הפסקה קצרה בחלק מימי שמואל), ולכן הם מנעו מבני ישראל מלתקן את כלי הברזל. היו מעט כלי נשק שנעשו לפני שהפלשתים התחילו לשלוט בעם ישראל, אך במלחמה זו הם לא נמצאו, חוץ משניים ששימשו את שאול ויונתן, ולכן חיילי ישראל הסתפקו בקלעי אבן וכלי נשק אחרים שלא היו עשויים ממתכת.

[64] מצודות.

[65] מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות. תרגום: הכוונה לכלי שהיו מחברים איתו את השוורים.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה שהיו משתמשים עם כלי שיש לו שני להבים כדי להשחיז את כלי המתכת.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] מצודות.

[77] רש"י.

[78] מצודות. רש"י: מצב פלשתים עבר לעמק שהיה בין מחנה ישראל למחנה פלשתים. רד"ק: הכוונה לשרים של הפלשתים. רבינו ישעיה בפירושו לפרק יד' פסוק טז': המצב הוא החיילים שנאספו יחד והמשחית הם הגיבורים.