שמואל א פרק יז

ביאור ושננתם עם חלק מההערות לספר שמואל א פרק יז'.

מערכת אוצר התורה - ושננתם טו' אדר תשע"ח

שמואל א פרק יז

(א) וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה הפלשתים כינסו את מחנה הצבא שלהם כדי לצאת למלחמה,[1] וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה הפלשתים נאספו למקום שנקרא "שוכה", שהיה בנחלת שבט יהודה,[2] וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים הפלשתים הקימו את מחנה הצבא שלהם במקום שנקרא "אפס דמים", שנמצא בין מקום שנקרא "שוכה" ובין מקום שנקרא "עזקה"[3]: (ב) וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה שאול ומחנה ישראל התכנסו והקימו את מחנה הצבא שלהם בעמק האלה,[4] וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים מחנה ישראל נערך למלחמה נגד הפלשתים[5]: (ג) וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה הפלשתים נערכו למלחמה על צד אחד של ההר,[6] וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וחלק ממחנה ישראל התכונן למלחמה בהר שמול מחנה הפלשתים. עיקר המחנה היה בעמק האלה, אלא שחלק מחיילי ישראל עלו להר כדי להתכונן למלחמה נגד הפלשתים,[7] וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם העמק הפריד בין מחנה ישראל למחנה הפלשתים[8]: (ד) וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים איש הביניים יצא ממחנה פלשתים לקראת מחנה ישראל. איש הביניים הוא חייל שהיה יוצא לשטח שהפריד והיה בין שתי מחנות הלוחמים, כדי לתאם בין הצבאות הלוחמים את שעת המלחמה ועניינים אחרים שקשורים למלחמה,[9] גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת שמו של איש הביניים היה גלית והוא היה מהעיר גת,[10] גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת גובהו של גלית היה שש אמות וזרת, גובהו של גלית היה שש אמות ועוד גובה של זרת[11]: (ה) הנביא מציין את כלי הנשק שגלית היה מצויד בהם:[12] 1) וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ על ראשו היה כובע עשוי מנחושת (כדי שיגן על ראשו מפני נשק האויב),[13] 2) וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ הוא היה לבוש בשריון שהיה עשוי מטבעות של ברזל, ואת הטבעות כיסו בלוחות קטנות של מתכת. כך היה נראה השריון כמו קשקשים של דג. השריון היה עשוי כך כדי לספק הגנה טובה יותר לגופו של גלית,[14] וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת השריון של גלית היה כבד מאוד (כדי להגן עליו), כך שהוא שקל במשקל חמשת אלפים שקלי נחושת[15]: (ו) 3) וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו על רגליו של גלית היו מגנים העשויים מנחושת,[16] 4) וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו היה רומח עשוי נחושת שהיה יורד מהכובע שהיה על ראשו של גלית, כדי להגן על הצוואר שלו. הכידון השתלשל למטה עד שהוא היה בין כתפיו של גלית[17]: (ז) 5) וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים הידית של החנית של גלית הייתה עבה בעובי של חתיכת עץ גדולה שהאורגים כורכים עליה חוטים (ומכאן אנו למדים על חוזק וגודל החנית של גלית),[18] וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל והלהב של החנית של גלית היה כבד במשקל שש מאות שקלי ברזל (גם פרט זה מעיד על חוזק וגודל החנית של גלית),[19] וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו והיה אדם שהחזיק בידו מגן, והוא היה הולך לפני גלית כדי להגן עליו[20]: (ח) וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל גלית נעמד וקרא לעבר חיילי ישראל שהיו מסודרים לקראת המלחמה,[21] וַיֹּאמֶר לָהֶם כך אמר גלית לחיילי ישראל כשהוא קרא לעברם: לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה למה שתצאו כולם לקרב כדי להילחם,[22] הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל הרי אני אחד מהשרים של הפלשתים, ואתם העבדים של שאול,[23] בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי (ובמקום שתצאו כולכם להילחם) תבחרו לכם אדם אחד, והוא ירד אליי ויילחם בי (למרות שבדרך כלל שר לא נלחם נגד עבדים)[24]: (ט) אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי אם האדם שתבחרו להילחם נגדי, יתגבר עליי ויהרוג אותי,[25] וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים (אם האדם שתבחרו להילחם נגדי, יתגבר עליי ויהרוג אותי) אנחנו, כל הפלשתים נהיה עבדים שלכם,[26] וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו ואם אני אתגבר עליו ואהרוג אותו,[27] וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ (ואם אני אתגבר עליו ואהרוג אותו) אתם תהיו עבדים של הפלשתים, במקום להיות העבדים של שאול (כך שאין לכם הרבה מה להפסיד בכל מקרה)[28]: (י) וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי גלית אמר: אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה אני היום ביזיתי את מחנה ישראל שהתכונן למלחמה,[29] תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד תביאו לי מישהו, ונלחם זה בזה. גלית אמר לבני ישראל: איך אתם שותקים כשאני מבזה אתכם? בואו ותוכיחו לי שאני טועה בדבריי שאני אומר שאין לכם חיילים גיבורים[30]: (יא) וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה שאול וכל חיילי ישראל שמעו את הדברים האלה של גלית הפלשתי,[31] וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד שאול וחיילי ישראל נשברו ופחדו מאוד[32]: (יב) וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה דוד היה בנו של אדם שגר בארץ אפרת המוכרת,[33] מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה דוד היה מבית לחם שבנחלת שבט יהודה (שהייתה בחבל ארץ אפרת),[34] וּשְׁמוֹ יִשַׁי ושמו של אביו של דוד הוא ישי,[35] וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים לישי היו שמונה בנים,[36] וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים בימיו של שאול, ישי היה זקן מאוד (ולכן הוא לא יצא למלחמה)[37]: (יג) וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים שלשת הבנים הגדולים של ישי היו רגילים ללכת יחד עם שאול להילחם עם אויבי ישראל,[38] הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה שלשת הבנים הגדולים של ישי הלכו צמודים אל שאול מרוב חשיבותם,[39] וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה שמות שלשת בניו של ישי שהלכו למלחמה היו: אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה הבן הגדול היה אליאב, הבן השני היה אבינדב, והבן השלישי היה שמה[40]: (יד) וְדָוִד הוּא הַקָּטָן דוד היה הבן הקטן של ישי, ולכן הוא לא יצא למלחמה,[41] וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל ושלשת הבנים הגדולים של ישי הלכו יחד עם שאול למלחמה[42]: (טו) וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם (דוד לא היה יושב תמיד בביתו של שאול כדי לנגן בפניו אלא) מדי פעם דוד היה הולך מנגינתו לפני שאול וחוזר לבית אביו כדי לרעות את הצאן[43]: (טז) וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב גלית היה מתקרב למחנה ישראל בבוקר ובערב, ומבזה את חיילי ישראל בדבריו,[44] וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם גלית התייצב בין מחנה ישראל למחנה הפלשתים וביזה את חיילי ישראל במשך ארבעים ימים (עד שדוד הגיע למקום המערכה)[45]: (יז) וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ ישי אמר לבנו דוד: קַח נָא לְאַחֶיךָ תיקח עכשיו ותביא לאחיך שנלחמים,[46] אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה (תיקח לאחיך) קמח שעשוי משיבולים שצלו אותם, במשקל של איפה. איפה היא מידה שהיו משתמשים בה בזמנים קדומים למדידת משקל, כשם שהיום אנו משתמשים בקילוגרם כדי למדוד משקל,[47] וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה ותיקח לאחיך גם את עשרת ככרות הלחם האלה, וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ ותרוץ ותביא את האוכל לאחיך שנלחמים[48]: (יח) וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה ואת עשר חתיכות הגבינה האלה,[49] תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף (ואת עשר חתיכות הגבינה האלה) תביא למפקד של אחיך, שפיקד על היחידה של אחיך המונה אלף חיילים,[50] וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם ותשגיח על אחיך ותבדוק מה שלומם,[51] וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח ואת המשכון שנתנו למישהו כדי שיקבלו תמורתו אוכל, תפדה, ותיקח איתך חזרה הביתה. כאשר אחיו של דוד קנו אוכל, לא היה להם כסף כדי לתת למוכר, ולכן הם הפקידו בידיו משכון. ישי אמר לדוד לפדות את המשכון של אחיו ולקחת אותו הביתה[52]: (יט) ישי ממשיך בדבריו אל דוד ואומר לו היכן מתקיימת המלחמה:[53] וְשָׁאוּל וְהֵמָּה שאול והם, אחיו של דוד,[54] וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וכן שאר חיילי ישראל, בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים עִם פְּלִשְׁתִּים (שאול, אחיו של דוד וכל שאר חיילי ישראל) היו מוכנים למלחמה נגד פלשתים בעמק האלה[55]: (כ) וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר דוד קם מוקדם בבוקר,[56] וַיִּטֹּשׁ אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר דוד עזב את הצאן שלו ביד אדם אחר שישמור עליו עד שהוא (דוד) יחזור משליחותו של אביו,[57] וַיִּשָּׂא דוד נשא בידו את כל המאכלים שישי שלח לבניו שהשתתפו במלחמה,[58] וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי דוד הלך למחנה ישראל כמו שישי ציווה אותו לעשות,[59] וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה דוד הגיע למחנה ישראל שהיה מסודר בצורה של מעגל. חיילי ישראל נעמדו בצורה של עיגול עם פניהם כלפי חוץ כדי שהם יוכלו לשמור מכל הכיוונים מפני התקפה על המחנה (דומה למארב כוכב של ימינו),[60] וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה ואז, לאחר שהשמירה על המחנה הייתה טובה ומועילה מספיק, חיילי ישראל היו יוצאים לשדה הקרב,[61] וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה כאשר חיילי ישראל היו יוצאים לשדה הקרב, הם היו מריעים[62]: (כא) וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה חיילי ישראל וחיילי הפלשתים סידרו את חייליהם זה מול זה[63]: (כב) וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר דוד הוריד מעליו את הכלים שהיו לו, ומסר אותם ביד אדם שהיה ממונה לשמור על הכלים של כל החיילים,[64] וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה דוד רץ אל אחיו שהיו כבר במערכה, במקום שבו הסתדרו חיילי ישראל לקרב,[65] וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם דוד הגיע אל מקום המערכה ושאל את אחיו לשלומם[66]: (כג) וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם בעוד דוד דיבר עם אחיו ובירר את שלומם,[67] וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים (בעוד דוד דיבר עם אחיו ובירר את שלומם) איש הביניים מגת ששמו גלית הפלשתי, עלה מהמקום שבו הסתדרו חיילי הפלשתים לקרב,[68] וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה גלית ביזה את מחנה ישראל, כמו שהוא עשה במשך ארבעים הימים שקדמו להגעת דוד,[69] וַיִּשְׁמַע דָּוִד דוד שמע את גלית מבזה את מחנה ישראל[70]: (כד) וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ כאשר כל חיילי ישראל ראו את גלית,[71] וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד (כאשר כל חיילי ישראל ראו את גלית) הם ברחו ממנו ופחדו מאוד[72]: (כה) וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל (כאשר גלית היה יוצא לבזות את חיילי ישראל) חיילי ישראל אמרו זה לזה: הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה האם שמתם לב לאיש הזה שעולה לקראתנו,[73] כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה שהרי הוא עולה כדי לבזות את מחנה ישראל,[74] וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ ומי שיצליח להרוג את גלית, יזכה להטבות הבאות:[75] 1) יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל המלך יעשיר אותו מאוד על ידי שהוא ייתן לו הרבה רכוש,[76] 2) וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ המלך גם יתן לו את ביתו לאישה,[77] 3) וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל המלך גם יפטור את כל משפחתו מלעבוד בעבודות שהמלך היה מחייב את העם לעבוד בהם[78]: (כו) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ דוד שאל את החיילים שעמדו לידו בזמן שגלית יצא לבזות את מחנה ישראל,[79] לֵאמֹר כך שאל דוד את החיילים שעמדו לידו:[80] מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז מה יקרה לאדם שיכה את הפלשתי הזה (את גלית)? אמנם דוד כבר ידע את התשובה לכך, אך הוא שאל זאת כדי שלאחר שיענו לו את התשובה, הוא יוכל להציע שהוא עצמו יילחם בגלית,[81] וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל (מה ייעשה לאדם שיהרוג את גלית) ועל ידי כך הוא יסיר את הביזיון מעל ישראל,[82] כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה שהרי מיהו הפלשתי המאוס הזה, במה נחשב בכלל הפלשתי הזה, מדוע הפלשתי הזה חושב את עצמו לאדם מכובד?[83] כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים (מדוע הפלשתי הזה חושב את עצמו לאדם מכובד) שהוא מעיז לבזות את מחנה הצבא של ה' שקיים לעולם? דוד אמר שגלית איננו אדם מכובד וחשוב, וממילא אין לו את היכולת והכח לבזות את צבא ה', את צבא ישראל[84]: (כז) וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה החיילים שעמדו ליד דוד ענו לדוד את הדברים הבאים,[85] לֵאמֹר כך אמרו לדוד החיילים שעמדו לידו:[86] כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ כך ייעשה לאיש שיהרוג את גלית (המלך יעשיר אותו, ייתן לו את ביתו לאישה, ומשפחתו תהיה פטורה מעבודת המלך)[87] : (כח) וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים אליאב, אחיו הבכור של דוד, שמע את דוד שואל את האנשים מה יהיה דינו של מי שיהרוג את גלית,[88] וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר אליאב כעס על דוד ואמר לו:[89] לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ (אליאב אמר לדוד) למה הגעת למקום המלחמה (עד עתה לא ידע אליאב שישי שלח את דוד אליו ואל אחיו),[90] וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר ועם מי השארת את מעט הצאן שיש לנו במדבר, שם יש הרבה סכנות שאורבות לצאן.[91] המדבר הוא ארץ שאיננה זרועה, ולכן היו רועים שם את הבהמות,[92] אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ אני מכיר את קלות דעתך ואת מחשבותיך הרעות,[93] כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ אתה ירדת לכאן כדי לראות את המלחמה, כדי ליהנות ממראות המלחמה (ולשם כך היית מוכן להפקיר את הצאן)[94]: (כט) וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד שאל את אליאב: מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה מה עשיתי עכשיו?[95] הֲלוֹא דָּבָר הוּא הרי רק אמרתי דברים. גם אם בדרך כלל כשאתה כועס עליי, הכעס מוצדק, בגלל שעשיתי דבר רע, עכשיו לא עשיתי כלום אלא רק דיברתי עם האנשים שעמדו לידי[96]: (ל) וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר דוד הסתובב מאחיו ופנה לחייל אחר,[97] וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה דוד שאל גם את החייל השני מה יקרה למי שיכה את גלית,[98] וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן החיילים הנוספים אליהם פנה דוד, ענו לו את אותה תשובה שענו לו החיילים הראשונים ששאל[99]: (לא) וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד דברי דוד ששאל על גלית מיהו הפלשתי הזה שמעיז לבזות את מחנה ישראל, נשמעו בקרב מחנה ישראל, וכולם הבינו שדוד התכוון בדבריו להציע את עצמו לצאת ולהילחם נגד גלית,[100] וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל אמרו לפני שאול את דבריו של דוד, וַיִּקָּחֵהוּ שאול לקח את דוד אליו: (לב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל דוד אמר לשאול: אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו אף אחד לא צריך לפחד מהפלשתי,[101] עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה אני, עבדך הנאמן, אלך להילחם נגד הפלשתי, נגד גלית[102]: (לג) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד שאול אמר לדוד: לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ אינך יכול ללכת ולהילחם נגד הפלשתי הזה, נגד גלית,[103] כִּי נַעַר אַתָּה (אינך יכול להילחם נגד גלית) כיוון שאתה עדיין נער ואינך מנוסה בקרב,[104] וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו ואילו גלית נלחם כבר מהיותו נער ולכן הוא מנוסה בתכסיסי המלחמה ואתה לא תוכל לנצח חייל מאומן ומנוסה כמו גלית[105]: (לד) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל דוד ענה לשאול: רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן אני, עבדך, הייתי רועה את הצאן של אבי,[106] וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב ובאו אריה יחד ודוב יחד, שניהם באו באותו זמן,[107] וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר שניהם, האריה והדוב, נטלו כבש מהעדר שהיה תחת השגחתי[108]: (לה) וְיָצָאתִי אַחֲרָיו ואני יצאתי לרדוף אחרי האריה והדוב, וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו והכיתי את האריה והצלתי את הכבש מפיו של האריה, וַיָּקָם עָלַי האריה התגבר עליי והתנפל עליי,[109] וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ החזקתי בשערות זקנו של האריה, ויחד עם השערות, החזקתי גם בלחי שלו,[110] וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו והתגברתי על האריה והרגתי אותו[111]: (לו) גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ אני עבדך, הרגתי את האריה יחד עם הדוב, כששניהם באו לקחת כבש מהעדר,[112] וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם ואני בוטח בה' שהפלשתי המאוס הזה יהיה כמו האריה והדוב, אוכל להרוג גם אותו כמו שהרגתי את האריה ואת הדוב,[113] כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים (אני בוטח בה' שהוא יסייע לי להרוג את גלית) כיוון שגלית ביזה את מחנה צבאו של ה' הקיים לעולם[114]: (לז) וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד אמר לשאול: יְקֹוָק אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב ה' שהציל אותי בעבר מידי האריה ומיד הדוב, הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה (ה' שהציל אותי מהאריה ומהדב) יציל אותי גם מידיו של גלית, וגם אם לא אוכל להרוג אותו, לפחות אינצל ולא איהרג,[115] וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד שאול אמר לדוד: לֵךְ לך הלחם בגלית, וַיקֹוָק יִהְיֶה עִמָּךְ וה' יהיה בעזרתך[116]: (לח) וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו שאול הלביש את דוד במלבושיו (של שאול),[117] וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ שאול גם שם כובע מנחושת על ראשו של דוד (כדי להגן עליו),[118] וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן שאול הלביש את דוד בשריון (כדי להגן עליו)[119]: (לט) וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו דוד הצמיד את החרב שלו לגופו, באופן שהחרב היה תלוי מעל הלבוש שהוא לבש,[120] וַיֹּאֶל לָלֶכֶת דוד רצה להתחיל ללכת כשהוא היה לבוש בכל כלי המלחמה,[121] כִּי לֹא נִסָּה אלא שדוד מעולם לא ניסה ללכת כשהוא לבוש בכלי המלחמה האלה, ולכן הם הכבידו עליו ומנעו ממנו מללכת,[122] וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל דוד אמר לשאול: לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי אינני יכול ללכת עם כל כלי המלחמה האלה, כיוון שאף פעם לא ניסיתי ללכת איתם. אינני רגיל ללכת בכלי המלחמה והם מכבידים עליי,[123] וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו דוד הוריד מעליו את כלי המלחמה[124]: (מ) וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ דוד לקח בידו מקל, כדי להטעות את גלית. דוד רצה שגלית יחשוב שהוא רוצה להכות אותו עם המקל, וכך, כשדעתו תהיה מוסחת, ישתמש דוד בקלע,[125] וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל דוד בחר מתוך הנחל חמש אבנים חלקות ונוחות לשימוש על ידי קלע,[126] וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ דוד הניח את האבנים בכלי שמיוחד לרועים שהיה לו,[127] וּבַיַּלְקוּט את כלי הרועים הכניס דוד לתוך תרמיל, כדי שגלית לא יראה את האבנים,[128] וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ הקלע היה בידו של דוד,[129] וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי (ולאחר שדוד לקח את האבנים, את הקלע ואת המקל) הוא התקרב לעבר גלית[130]: (מא) וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד גלית המשיך להתקרב לעבר דוד בצורה איטית,[131] וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו והאדם שנשא את המגן הלך לפני גלית[132]: (מב) וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד גלית הפלשתי הסתכל וראה את דוד,[133] וַיִּבְזֵהוּ כִּי הָיָה נַעַר גלית ביזה את דוד, מפני שהוא היה רק נער, וגלית ראה שדוד אינו חייל מנוסה ומאומן,[134] וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה ודוד היה בצבע אדום עם עיניים יפות, ולכן גלית לא האמין שדוד מסוגל להילחם בו. גלית התרשם מהמראה החיצוני ומהעיניים היפות של דוד, וחשב שאדם שנראה כך אינו מסוגל להילחם[135]: (מג) וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד גלית אמר לדוד: הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת האם אתה יוצא להילחם נגדי עם מקל ככלי נשק משום שאני נראה לך כמו כלב?[136] וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו גלית קילל את דוד ואיחל לו שהוא ייהרג על ידי אלוהי הפלשתים[137]: (מד) וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד גלית הפלשתי אמר לדוד: לְכָה אֵלַי בוא אליי. גלית קרא לדוד לבא אליו משום שהוא לא היה לבוש בשריון שמנע ממנו את ההליכה, ואילו גלית התקשה ללכת עם השריון שהיה עליו,[138] וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה ולאחר שאהרוג אותך, אני אתן את הבשר שלך לעופות שעפות בשמים ולבהמות שנמצאות בשדה כדי שיהיה להם מה לאכול[139]: (מה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי דוד אמר לגלית הפלשתי: אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן כשאתה יוצא להילחם נגדי, אתה בוטח בכלי הנשק שבידך: בחרב, בחנית ובכידון שיש לך,[140] וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְקֹוָק צְבָאוֹת אבל כשאני יוצא להילחם נגדך, אני בוטח בה',[141] אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ (אני בוטח בה') שהוא האל של מחנה ישראל שביזית[142]: (מו) הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְקֹוָק בְּיָדִי ה' ימסור אותך היום בידי,[143] וְהִכִּיתִךָ ואני אהרוג אותך,[144] וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ ואני אסיר ממך את ראשך,[145] וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ ואת גופות חיילי הפלשתים שיברחו ממני לאחר שאהרוג אותך, אני אניח היום למאכל העופות שעפות בשמים והחיות שנמצאות על הארץ, לאחר שאני אהרוג אותם,[146] וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל וכך יידעו כל יושבי הארץ, שיש לישראל אלוקים. על ידי שבני ישראל ינצחו במלחמה, כל יושבי הארץ יידעו שה' אלוקי ישראל הוא האל האמיתי[147]: (מז) וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה וכל הקהל שצופה במלחמה יידע,[148] כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְקֹוָק (כל הקהל יידע) שה' מושיע את מי שהוא רוצה, לא על ידי חרב ולא על ידי חנית (שהרי אין בידי חרב או חנית ובכל זאת ה' יושיע אותי),[149] כִּי לַיקֹוָק הַמִּלְחָמָה (ה' אינו מושיע על ידי חרב או חנית) כיוון שהמלחמה שייכת לה', כיוון שביזית את עמו, את ישראל,[150] וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ וה' יכול למסור אתכם בידינו גם ללא חרב וחנית. דוד אמר לגלית שבגלל שהוא ביזה את חיילי ישראל ואת ה', ה' יושיע את בני ישראל במלחמה, והדבר ייעשה ללא חרב או חנית[151]: (מח) וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי כאשר גלית הזדרז ללכת לדוד (לאחר שגלית שמע את דברי דוד, הוא כעס עליו והתחיל ללכת לכיוונו במהירות),[152] וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד וגלית התקרב לעבר דוד,[153] וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי דוד מיהר לרוץ לעבר המערכה של חיילי הפלשתים, לקראת גלית[154]: (מט) וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי דוד הושיט את ידו לתוך כלי הרועים שבתוכו היו חלוקי האבנים,[155] וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן דוד לקח מכלי הרועים את אחד האבנים שהייתה מונחת בו,[156] וַיְקַלַּע דוד זרק את האבן על גלית על ידי שהוא השתמש בקלע,[157] וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ דוד הכה את גלית במצח שלו. האבן שדוד שלח לעבר גלית, פגעה במצח שלו (על ידי שהיא חוררה את כובע הנחושת שהגנה עליו),[158] וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ האבן חדרה לתוך המצח של גלית,[159] וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה גלית נפל באופן שפניו היו על הארץ, גלית נפל קדימה[160]: (נ) וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן דוד התגבר על גלית למרות שהיו לו בידיו רק קלע ואבנים (ולא כלי נשק שהיו רגילים להשתמש איתם במלחמה),[161] וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ דוד הכה את גלית הפלשתי והרג אותו,[162] וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד דוד לא החזיק בחרב שהוא היה זקוק לו כדי לכרות את ראשו של גלית[163]: (נא) וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי דוד רץ ונעמד סמוך לגלית,[164] וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ דוד לקח את החרב של גלית והוא הוציא אותה מנרתיקה,[165] וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ למרות שדוד כבר הרג את גלית על ידי הקלע, הוא כרת את ראשו על ידי החרב,[166] וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ כשהפלשתים ראו שגלית הגיבור שלהם מת, הם ברחו משדה המערכה[167]: (נב) וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ חיילי ישראל ויהודה קמו ממקומם והם הריעו תרועת ניצחון,[168] וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא חיילי ישראל רדפו אחרי חיילי הפלשתים עד הכניסה למקום שנקרא "גיא",[169] וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וכן רדפו חיילי ישראל אחרי הפלשתים עד לשערי העיר עקרון,[170] וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן הפלשתים שנהרגו נפלו בדרך שמובילה לעיר שערים, וכן הם נפלו עד לערים גת ועקרון[171]: (נג) וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים חיילי ישראל חזרו מהמרדף שלהם אחרי חיילי הפלשתים,[172] וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם חיילי ישראל רמסו ובזזו את המחנה שהיה של הפלשתים (וממנו הם ברחו)[173]: (נד) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם (לאחר שהביא את ראש גלית לפני שאול) דוד לקח את ראשו של גלית, והביא אותו לירושלים, כדי לבשר לעם על הניצחון,[174] וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ ואת כלי הנשק של גלית, הניח דוד בביתו בבית לחם. את החרב של גלית הניח דוד במשכן שהיה בנוב[175]: (נה) וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי כאשר שאול ראה את דוד יוצא להילחם נגד גלית הפלשתי,[176] אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא (כאשר שאול ראה את דוד יוצא להילחם נגד גלית הפלשתי) הוא שאל את אבנר שהיה שר הצבא שלו,[177] בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר מיהו אביו של הנער הזה? (שאול שכח את שמו בגלל הרוח הרעה שהייתה עליו),[178] וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אבנר ענה לשאול: חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי אני נשבע שאינני יודע מיהו אביו[179]: (נו) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שאול המלך אמר לאבנר: שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם תשאל ותברר מיהו אביו של הנער[180]: (נז) וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי כאשר דוד חזר משדה המערכה שם הוא הרג את גלית הפלשתי,[181] וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל אבנר לקח את דוד והביא אותו לפני שאול,[182] וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ וראשו של גלית הפלשתי היה ביד דוד[183]: (נח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל שאול שאל את דוד: בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר נערי, בן מי אתה, מיהו אביך,[184] וַיֹּאמֶר דָּוִד דוד ענה לשאול: בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי אני בנו של ישי עבדך, מהעיר בית לחם[185]:

 

[1] תרגום. מלבי"ם: הכתוב אומר שמרגע שסרה רוח ה' משאול, עלתה תעוזת הפלשתים לצאת ולהילחם נגד בני ישראל, עד שאם במלחמה הקודמת יהונתן הצליח לבדו להכריע את מחנה פלשתים, עתה מחנה שלם לא הצליח להכריע את הפלשתים, והפלשתים גם העזו לעלות לארץ יהודה ולתקוף שם.

[2] תרגום.

[3] מצודות. רבינו ישעיה: מקום זה נקרא אפס דמים כדי לומר שהוא היה מוכן רק לשפיכות דמים ולמלחמות, לא לשום דבר אחר.

[4] תרגום. מלבי"ם: שאול וצבא ישראל לא העיזו למנוע את כיבוש שוכה וגם לא העיזו להקים את מחנה הצבא שלהם קרוב למחנה פלשתים, ולכן הפלשתים הם שהתקרבו אל מחנה ישראל.

[5] תרגום.

[6] תרגום.

[7] רד"ק.

[8] תרגום.

[9] מהר"י קרא. תרגום: היה אדם שיצא מתוך מחנה הפלשתים.

[10] תרגום.

[11] מצודות.

[12] מהר"י קרא: הכתוב אומר שגם אם גלית לא היה יוצא מצויד בנשק זה, הוא היה גיבור גדול, כל שכן כשהוא היה מצויד כך.

[13] מצודות.

[14] מצודות.

[15] מצודות.

[16] מצודות. רש"י: מדובר על מעין מוט שהיה יורד מראשו של גלית ומגיע עד לרגליו.

[17] מצודות. רד"ק: מדובר על מעין רומח שגלית היה מחזיק ביד השנייה ומטיל אותה לעבר אויביו. רומח זה היה תלוי לו בין כתפיו.

[18] מצודות.

[19] מצודות.

[20] מצודות.

[21] מצודות. מלבי"ם: כתב בשם האברבנאל שהיו מקומות שבהם היו מכריעים סכסוך בין עמים על פי דו קרב. אלא שכאן לא ניתן לומר שהכוונה הייתה להכריע על פי דו קרב. א. הדו קרב בא להכריע מחלוקת וכאן לא הייתה מחלוקת. ב. צריך שהתנאים לקרב יהיו מפורשים. ג. הלוחמים צריכים להיות עם תנאי קרב שווים – אותם כלי נשק וכדו'. ד. שיהיו שופטים שתפקידם לוודא שהסכסוך הוכרע ושהצד המפסיד מכבד את מחויבותו. כאן לא התקיימו ארבעת הדברים האלה. ה. הפלשתים לא קיימו את התחייבותם ולא השתעבדו לבני ישראל. המלבי"ם עצמו כותב שבהתחלה גלית באמת רצה לקיים דו קרב. הסכסוך בין הפלשתים לבני ישראל היה שבני ישראל היו משועבדים תחת הפלשתים ועכשיו הם מינו מלך ומרדו בפלשתים. גלית טען שאצל הפלשתים אין מלך אלא שלטון דמוקרטי ולעומתם בני ישראל מינו מלך ולכן צריך להכריע את דרך השלטון. בני ישראל לא הסכימו לכך ואמרו שהם רוצים שהמלחמה תהיה בין שני צבאות ולא בין שני אנשים בלבד. זו הסיבה שלא כתבו את תנאי המלחמה. עד שלב זה גלית גם לא ביזה את בני ישראל, אלא הוא רק רצה להכריע את הסכסוך. לאחר שבני ישראל נמנעו מלהוציא לוחם שיילחם בדו קרב, גלית התחיל לבזות את בני ישראל ולומר להם שאין להם מישהו שיכול להילחם מולו, וגלית אמר שהדו קרב יהיה ללא תנאים מוקדמים. לכן דוד לא התנה תנאים מוקדמים.

[22] מצודות.

[23] מצודות.

[24] מצודות. רש"י: גלית קרא לשאול שיצא להלחם נגדו – הוא האיש שגלית אמר לבני ישראל שהם יבחרו. רד"ק: גלית אמר שהיה על עם ישראל לבחור יחד עם שאול את האדם שיירד ויילחם נגדו.

[25] מצודות.

[26] מצודות.

[27] תרגום.

[28] מצודות.

[29] מצודות. תרגום: גלית אמר שהוא זה שהצליח לשבות את ארון ה' ולנצח מלחמות של הפלשתים, ובכל זאת הוא אינו מלך פלשתים, ואילו שאול לא עשה דבר כדי להרוויח את מלכותו.

[30] מצודות.

[31] תרגום.

[32] תרגום + מצודות.

[33] מצודות. רד"ק: הכתוב מסביר שדוד לא היה תמיד עם שאול, אלא היה עומד לפניו ומנגן ואחר כך חוזר לרעות צאנו.

[34] תרגום.

[35] מצודות.

[36] תרגום. רש"י: בדברי הימים כתוב שהיו לישי שבעה בנים משום שאחד מהם מת. עיין בהערות לביארונו בפרק טז' פסוק י'.

[37] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני: ישי היה מוקף באנשים בגלל שהיה מכובד. תרגום: המובחר באנשים. רלב"ג: היה במעלת הזקנים. מלבי"ם: הנביא סביר מדוע דוד לא היה במלחמה למרות שהוא היה גיבור גדול. דרכם היה שכל בית אב היה שולח חלק מבניו להילחם והבנים הקטנים יותר היו נשארים לעזור לאבא כדי לרעות את הצאן, ובניוחד ישי שהיה זקן ולא היה יכול לרעות את הצאן לבד, היה זקוק למישהו שיישאר איתו בבית. לו דוד לא היה בבית לחם, הוא היה נלחם נגד גלית כבר ביום הראשון.

[38] רד"ק. מצודות: בגלל חשיבותם הם היו הולכים ליד שאול.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות. רש"י: הכתוב אומר שדוד הוא הבן הקטן של ישי שהיה עומד לפניו ומנגן.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] רד"ק. בשם חז"ל כתב שגלית היה ניגש דווקא בבוקר ובערב כדי לבטל אותם מקריאת שמע.

[45] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: גלית חירף את מחנה ישראל במשך ארבעים יום כנגד ארבעים הימים שבהם ניתנה התורה לעם ישראל, ולאחר ארבעים הימים היה כח ביד ישראל להתגבר על גלית משום שאז משה קיבל את התורה. כמו"כ הביא רד"ק מדרש נוסף שבזכות ארבעים הפסיעות שהלכה ערפה עם חמותה נעמי, נתלה לבנה גלית ארבעים יום עד שהרגו אותו. 

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] מצודות.

[50] מצודות. רש"י: הכוונה היא ליהונתן.

[51] מצודות. רלב"ג: ישי אמר לדוד לשאול בשלום אחיו רק לאחר שהוא נתן את המתנה לשר האלף כדי שהם ימצאו חו בעיני שר האלף.

[52] מצודות. רש"י: את שלומם וטובתם, את דרישת השלום שלהם. בשם חז"ל כתב שהכוונה לקחת את הגט שלהם שהיו החיילים כותבים לנשותיהם כדי שאם הם לא יחזרו מהמלחמה, הם לא יהיו מעוגנות. רלב"ג: המשכון נשלח מהאחים לישי כדי שיידע לזהות את בקשתם ממנו לשלוח מזון. ישי אמר לדוד להחזיר איתו את המשכון. בפירוש נוסף כתב שהכוונה שישי שלח לבניו משהו שהם יוכלו לתת למשכון כדי לקנות איתו אוכל. מהר"י קרא: תבדוק מי נמצא ביחידה של אחיך, תבדוק עם מי הם התערבבו. רבינו ישעיה: הכוונה למשא שיש עליהם שהם לא צריכים.

[53] מלבי"ם.

[54] מצודות.

[55] מצודות.

[56] תרגום.

[57] מצודות.

[58] מצודות.

[59] תרגום.

[60] מצודות. רש"י: המעגל נועד כדי למנוע כניסת או יציאת אנשים לתוך המחנה – לתוך המחנה כדי שלא יתקפו אותו הפלשתים ומחוץ למחנה כדי שחיילים לא יוכלו לברוח.

[61] מצודות.

[62] מצודות.

[63] מצודות.

[64] מצודות.

[65] מצודות. מלבי"ם: המעגל לא היה באותו מקום של המערכה. אחיו של דוד לא היו במעגל, ולכן הוא היה צריך ללכת למקום המערכה.

[66] תרגום.

[67] תרגום.

[68] מצודות. רש"י: התייחס לכתיב שכתוב ממערות פלשתים, וכתב בשם חז"ל שהכוונה למאה בני אדם שהערו בערפה לאחר שהיא פירשה מנעמי. רד"ק כתב על מדרש זה שקשה לומר כן, שהרי לא מצאנו את הדרש של הקרי והכתיב שעליו מבוסס מדרש זה וגם לא ייתכן שאשה תתעבר משני אנשים. מלבי"ם: בשלב זה עלה גלית על ההר והגיע קרוב יותר אל מחנה ישראל, דבר המראה על יותר אומץ. זו הסיבה שעכשיו בני ישראל כבר ברחו ממנו. כמו"כ, בשלב זה, הפלשתים כבר היו ערוכים לקראת המלחמה, וזו הסיבה שכתוב כאן שגלית עלה לקראתם ממחנה פלשתים.

[69] תרגום.

[70] תרגום.

[71] תרגום.

[72] תרגום.

[73] מצודות.

[74] תרגום.

[75] תרגום.

[76] תרגום.

[77] תרגום.

[78] מצודות. רד"ק הוסיף פירוש נוסף וכתב שהכוונה היא שהמלך ימנה את משפחתו לשרים הממונים על שרים אחרים.

[79] תרגום. רלב"ג: דוד חשב שאם הוא יצליח להרוג את גלית ובשכר זה תינתן לו בתו של המלך, זה יהיה שלב שבו הוא יוכל לקיים את ייעוד הנבואה שהוא יהיה מלך, על ידי שייכנס לבית המלוכה.

[80] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[81] מצודות. מלבי"ם: דוד התפלא מדוע הובטח שכר למי שיהרוג את גלית, הרי ברור שהשכר הגדול ביותר למי שמכה אותו הוא עצם הצלת בני ישראל. העם ענה לדוד שמי שיצליח להרוג את גלית ראוי לשכר זה בלי הגדרת השכר כשכר על הפעולה, אלא הוא ראוי לבא לפני המלך.

[82] תרגום.

[83] מצודות.

[84] תרגום.

[85] מצודות.

[86] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[87] מצודות.

[88] תרגום.

[89] תרגום. רד"ק: אליאב כעס על דוד משום שהוא ידע שדוד מתכונן לצאת ולהילחם נגד גלית, והוא חשב שלדוד אין סיכוי לנצח אותו.

[90] מצודות.

[91] מצודות.

[92] רד"ק בפירושו לספר יהושע, פרק ח', פסוק טו'.

[93] תרגום.

[94] מצודות.

[95] מצודות.

[96] מצודות.

[97] תרגום.

[98] מצודות.

[99] תרגום.

[100] מצודות. מלבי"ם: הכוונה שנאמר לשאול את דבריו של דוד שלא ראוי לתת שכר למי שמכה את גלית, ומכך הבין שאול שהוא האדם המתאים להילחם בגלית.

[101] מצודות. רד"ק: כתב שהפירוש הוא שהוא עצמו, דוד עצמו, אינו צריך לפחד מהפלשתי, או שהכוונה שאף אחד לא צריך לפחד על הפלשתי.

[102] תרגום.

[103] תרגום.

[104] מצודות.

[105] מצודות.

[106] תרגום.

[107] מצודות.

[108] תרגום.

[109] יסוד מלכות.

[110] רד"ק.

[111] תרגום.

[112] מצודות. רש"י: המילים "את" נועדו לרבות שיחד עם האריה באו שני גוריו וגם עם הדוב באו שני גוריו. רבינו ישעיה: המילה "את" מיותרת. רד"ק: עם הדוב בא גור אחד.

[113] מצודות. רבינו ישעיה: דוד אמר דברים אלה על דרך תפילה ולא שהיה בטוח שכך אכן יקרה.

[114] תרגום.

[115] מצודות. רש"י: דוד אמר שאין זה המקרה שה' גרם לו להציל את הכבשה מהאריה והדוב, אלא שה' רמז לו שהוא עתיד להשתמש בכוחות אלה כדי להושיע את עם ישראל. דוד היה אחד משני הצדיקים שה' רמז להם באופן זה. גם מרדכי הבין שהוא נשלח להציל את עם ישראל על ידי שאסתר נלקחה לאחשוורוש.

[116] תרגום. מלבי"ם: בהתחלה דוד אמר את דבריו על דרך הטבע שהוא יצליח לנצח את גלית ורק לאחר שהוא גם אמר שהוא בטוח בנצחונו משום שייעשה לו נס, הסכים שאול שהוא ייצא להילחם.

[117] מצודות. רש"י: המדים האלה התאימו מיד לדוד למרות ששאול היה גבוה ממנו, והדבר מרמז על שדוד אמור להיות המלך, ולכן שאול הכניס בו עין הרע ודוד לא היה יכול ללכת בהם.

[118] תרגום. רד"ק: כתב שצריך לכתוב "קובע" עם ק' ולא עם כ'.

[119] תרגום.

[120] תרגום.

[121] מצודות. רש"י הוסיף פירוש נוסף, דוד לא רצה ללכת. לפי פירושו, המילא "ויואל" יכולה לשמש הן לסירוב לעשות דבר והן לרצון לעשות דבר.

[122] מצודות.

[123] מצודות. תרגום: אין דרך נס ניכר במי שמנצח עם בגדים אלו.

[124] תרגום.

[125] מצודות.

[126] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: דוד לקח חמישה אבנים, אחד לשם ה', אחד לשמו של אהרון ושלשה לשם שלש האבות. אחד לשם ה' משום שגלית ביזה את ה'. אחד לשם אהרון משום שהוא גואל הדם של חפני ופנחס שגם אותם הרג גלית. שלש לשלש האבות משום שהוא רצה לעקור את תורתם. בהסבר נוסף כתב שחמישה חלוקי האבנים נלקחו כנגד חמישה חומשי תורה.

[127] תרגום.

[128] רש"י + מצודות.

[129] מצודות.

[130] תרגום.

[131] רד"ק בפירושו לפסוק מד'.

[132] תרגום.

[133] תרגום.

[134] מצודות.

[135] רד"ק וכתב שמי שיוצא להילחם, יופיו אינו עומד לו, ולכן כשגלית ראה שדוד נראה יפה, הוא לא חשב שהוא מסוגל להילחם.

[136] מצודות.

[137] מצודות.

[138] רד"ק.

[139] תרגום. רש"י: בהמות אינן אוכלות בני אדם ומדבריו של גלית הבין דוד שנטרפה דעתו של גלית ולכן הוא יפסיד במלחמה. רד"ק כתב שלפי הפשט הכוונה לחיות ולאחר מכן הביא את מדרש חז"ל שרש"י הביא. מלבי"ם: אם דוד לא היה מבזה את גלית בהילחמו עם מקל ואבנים, גלית היה קובר אותו. אלא שגלית נעלב מגישתו של דוד ולכן הוא אמר לו שהוא לא יקבור אותו.

[140] מצודות.

[141] מצודות.

[142] תרגום.

[143] מצודות.

[144] תרגום.

[145] תרגום.

[146] מצודות.

[147] תרגום.

[148] תרגום. מלבי"ם: הכוונה שכל עם ישראל יידע.

[149] מצודות.

[150] מצודות.

[151] מצודות.

[152] רד"ק.

[153] תרגום.

[154] מצודות.

[155] מצודות.

[156] תרגום.

[157] מצודות.

[158] מצודות. רד"ק: גלית הביט כלפי מעלה כשהוא אמר שהוא ייתן את דודל מאכל לעוף השמים, והכובע שהגן עליו נפל ממנו. על אפשרות זו כתב הרד"ק שהדברים נאמרו על דרך הדרש, ומאחר שניצחון דוד היה ניסי, אין לשאול כיצד קרה הדבר, וייתכן שהיה מקום מגולה בכובעו של גלית.

[159] מצודות.

[160] תרגום. רש"י: נעשה כאן נס לדוד, שהרי גלית היה אמור ליפול לכיוון אחורה, אלא שגלית נפל קדימה כדי שדוד לא יתקשה לשסף את ראשו. רד"ק בשם חז"ל: גלית נפל כך כדי שפיו שביזה את בני ישראל ייטמן באדמה. מלבי"ם: הנפילה של גלית לא הייתה כתוצאה מהמכה (שאם כן הוא היה צריך ליפול אחורה), אלא כתוצאה מחולשה, ולכן הוא נפל קדימה.

[161] מצודות.

[162] תרגום.

[163] מצודות.

[164] מצודות.

[165] מצודות.

[166] מצודות.

[167] תרגום.

[168] מצודות.

[169] מצודות.

[170] תרגום.

[171] תרגום.

[172] מצודות.

[173] מצודות.

[174] מצודות. מלבי"ם: דוד הסתובב בערי ישראל כדי להראות לכולם את ראשו של גלית. את כלי הנשק העביר דוד בהתחלה לאוהלו ולאחר מכן העביר אותם לנוב.

[175] רד"ק. כמו"כ כתב שנוב נקראה בפסוק זה ירושלים משום ששם היה המשכן.

[176] מצודות.

[177] תרגום.

[178] מצודות. רש"י בשם חז"ל: היתה כאן שיחה בין שאול שרצה לדעת אם דוד ראוי למלכות לבין דואג ששאל אם דוד בכלל ראוי לבוא בקהל ישראל ואבנר ענה לו שנאמר "מואבי" ולא "מואבית". רלב"ג: שאול לא הכיר כל אחד מעבדיו באופן אישי. בהסבר נוסף כתב שכוונת שאול הייתה לברר אם דוד ראוי למלכות, משום ששאול עתיד לתת לו את בתו לאישה. רד"ק: שאלת שאול הייתה מיהו אביו של דוד, משום שהוא ראה את דוד יוצא למלחמה בלי שום פחד, ולכן הוא רצה לדעת אם גם אביו של דוד היה גיבור וזו הסיבה שהוא יוצא כך להילחם. אבנר ענה לשאול שהוא אינו מכיר את אביו. מלבי"ם הוסיף פירוש וכתב שהכוונה שלאחר שחלה על דוד רוח ה', הוא השתנה עד ששאול לא הכיר אותו.

[179] מצודות.

[180] מצודות. מלבי"ם: עלם הוא כינוי מכובד יותר מאשר נער, ושאול הקפיד על כבודו של דוד. למרות שכאשר הוא דיבר עם אבנר הוא קרא לדוד נער, כאשר הוא שלח את אבנר לדבר עם אנשים אחרים, הוא הקפיד על כבודו של דוד וקרא לו עלם.

[181] תרגום.

[182] תרגום.

[183] תרגום.

[184] תרגום.

[185] תרגום. רד"ק: אני בנו של אדם גיבור, שהרי אבי נקרא "בית הלחמי" משתי סיבות. משום שהוא מהעיר בית לחם ומשום שהוא לוחם וגיבור. מלבי"ם: דוד לא רצה לקבל שכר על הריגת גלית ולכן הוא אמר לשאול שהוא בנו של ישי שהוא עבד נאמן לשאול.